מקרא
בראשית פרק יא
(י) אֵלֶּה תּוֹלְדֹת שֵׁם שֵׁם בֶּן מְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד כשהוליד[1] אֶת אַרְפַּכְשָׁד שְׁנָתַיִם אַחַר הַמַּבּוּל:
(יא) וַיְחִי שֵׁם אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת אַרְפַּכְשָׁד חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת: ס
(יב) וְאַרְפַּכְשַׁד חַי חָמֵשׁ וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת שָׁלַח:
(יג) וַיְחִי אַרְפַּכְשַׁד אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת שֶׁלַח שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת: ס
(יד) וְשֶׁלַח חַי שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת עֵבֶר:
(טו) וַיְחִי שֶׁלַח אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת עֵבֶר שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת: ס
(טז) וַיְחִי עֵבֶר אַרְבַּע וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת פָּלֶג:
(יז) וַיְחִי עֵבֶר אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת פֶּלֶג שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת: ס
(יח) וַיְחִי פֶלֶג שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת רְעוּ:
(יט) וַיְחִי פֶלֶג אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת רְעוּ תֵּשַׁע שָׁנִים וּמָאתַיִם שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת: ס
(כ) וַיְחִי רְעוּ שְׁתַּיִם וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת שְׂרוּג:
(כא) וַיְחִי רְעוּ אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת שְׂרוּג שֶׁבַע שָׁנִים וּמָאתַיִם שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת: ס
(כב) וַיְחִי שְׂרוּג שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת נָחוֹר:
(כג) וַיְחִי שְׂרוּג אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת נָחוֹר מָאתַיִם שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת: ס
(כד) וַיְחִי נָחוֹר תֵּשַׁע וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת תָּרַח:
(כה) וַיְחִי נָחוֹר אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת תֶּרַח תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת: ס
(כו) וַיְחִי תֶרַח שִׁבְעִים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת אַבְרָם אֶת נָחוֹר וְאֶת הָרָן:
(כז) וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת תֶּרַח תֶּרַח הוֹלִיד אֶת אַבְרָם אֶת נָחוֹר וְאֶת הָרָן וְהָרָן הוֹלִיד אֶת לוֹט:
(כח) וַיָּמָת הָרָן עַל פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו לפני אביו שמת ואביו רואהו כלומר בחיי אביו בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ של הרן בְּאוּר כַּשְׂדִּים אבל אברהם ונחור נולדו בכותא שבארם נהרים ואח"כ הל תרח לאור כשדים שהיתה של בני חם ושם נולד ומת הרן:
(כט) וַיִּקַּח אַבְרָם וְנָחוֹר לָהֶם נָשִׁים שֵׁם אֵשֶׁת אַבְרָם שָׂרָי וְשֵׁם אֵשֶׁת נָחוֹר מִלְכָּה בַּת הָרָן אֲבִי מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה והיא שרה:
(ל) וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד לומר שאין בטבעה להיות לה ולד לעולם:
(לא) וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן הָרָן בֶּן בְּנוֹ וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ עַד חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם:
(לב) וַיִּהְיוּ יְמֵי תֶרַח חָמֵשׁ שָׁנִים וּמָאתַיִם שָׁנָה וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן ולא הספיק להגיע לארץ ישראל ומת בדרך: ס
סליק פרשת נח
נביא
ארץ ישראל האמורה בכל מקום היא בארצות שכיבשן מלך ישראל או נביא מדעת רוב ישראל וזהו הנקרא כיבוש רבים, אבל יחיד מישראל או משפחה או שבט שהלכו וכבשו לעצמן מקום אפילו מן הארץ שניתנה לאברהם אינו נקרא א"י כדי שינהגו בו כל המצות, ומפני זה חלק יהושע ובית דינו כל א"י לשבטים אע"פ שלא נכבשה כדי שלא יהיה כיבוש יחיד כשיעלה כל שבט ושבט ויכבוש חלקו. (רמב"ם הלכות תרומות פרק א הלכה ב)
(בראשית רבה (וילנא) פרשת חיי שרה פרשה נח ב) (קהלת א) וזרח השמש ובא השמש .... עד שלא השקיע שמשו של משה הזריח שמשו של יהושע שנאמר (במדבר כז) ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע בן נון,
(במדבר רבה (וילנא) פרשת פינחס פרשה כא יד) וידבר משה אל ה' לאמר יפקד ה' אלהי הרוחות .... מה ראה לבקש הדבר הזה אחר סדר נחלות אלא כיון שירשו בנות צלפחד אביהן אמר משה הרי השעה שאתבע בה צרכי אם הבנות יורשות בדין הוא שירשו בני את כבודי אמר לו הקב"ה (משלי כז) נוצר תאנה יאכל פריה בניך ישבו להם ולא עסקו בתורה יהושע הרבה שרתך והרבה חלק לך כבוד והוא היה משכים ומעריב בבית הועד שלך הוא היה מסדר את הספסלים והוא פורס את המחצלאות הואיל והוא שרתך בכל כחו כדאי הוא שישמש את ישראל שאינו מאבד שכרו קח לך את יהושע בן נון לקיים מה שנאמר נוצר תאנה יאכל פריה.
....איש אשר רוח בו לפי שאמר אלהי הרוחות שאתה מכיר רוח כל אחד ואחד מכל בריה ותמנה אדם שידע להלוך עם כל אחד ואחד מהם לפי דעתו, וסמכת את ידך עליו כמדליק נר מנר ונתת מהודך כמערה מכלי לכלי ומה שאמרת (במדבר לו) לא תסב נחלה ממטה למטה אחר, הכבוד אינו זז מבית אביך שאף יהושע שעומד תחתיך לפני אלעזר הכהן יעמוד.
יהושע הכניס את בני ישראל לארץ (ב' אלפים תפ"ט) (סדר עולם ויוחסין בסדר עולם זוטא) וביוחסין בסדר הקבלה שהעתיק הרמ"א מספר יסוד עולם בשנת ב' אלפים תפ"ח נכנסו לארץ. כל שבט לוי ואלדד ומידד נכנסו לארץ (מ"ר במדבר, ע"ל ב' אלפים ת"י). שלמון מבאי הארץ ושלמון הוליד את בועז שנת ב' אלפים תפ"ט (סדר עולם זוטא ותנחומא). ויהושע הכה את כל המלכים אשר מעבר לירדן ויתנם לנחלה לט' המטות וחצי המטה והארץ שקטה ממלחמה. חמש שנים עשה יהושע מלחמה במלכים האלה: (ספר סדר הדורות - חלק ימות עולם - האלף השלישי - ב' אלפים תפ"ט )
בשנת כ"ו שנה לעבור בני ישראל את הירדן היא שנת ס"ו ליציאת בני ישראל ממצרים (הוא ב' אלפים תקי"ד) ויהושע בן נון זקן בא בימים בן ק"ח שנה ויקרא לכל ישראל לזקניהם ולשופטיהם ולשוטריהם ויאמר הנה ראיתם כי ה' נלחם לכם ועתה חזקו מאד לשמור ולעשות את כל דברי התורה כו', ויכרות ברית את העם וילכו איש לנחלתו כו', ויקברו את ארונות מטות אבותיהם בנחלת בניהם, את ראובן וגד בעבר הירדן ברומא, ושמעון ולוי בעיר מנדא אשר נתנה לבני שמעון ויהי מגרש העיר לבני לוי, ואת יהודה בעיר בנימן נגד בית לחם, ועצמות יששכר וזבולון בצידון בחלק אשר נפל לבניהם, הוא צידון רבה בשפת ים הגדול וחוץ לעיר קבר זבולן בכיפה ובית הכנסת שם (גלילות ארץ ישראל). ודן באשתאול, ונפתלי ואשר בקדש נפתלי, ועצמות יוסף קברו בשכם בחלקת השדה אשר קנה יעקב. כתב גלילות ארץ ישראל נבלוס הוא שכם ובכפר אלבצנו רבא נקבר יוסף הצדיק וחומות יפים סביב קברו ועמוד אחד לצד ראשו ואחד לצד רגלו ונגד שכם הוא הר גרזים והר עיבל ובין הר עיבל הוא קבר יוסף ושם בארי מים חיים נקראים עין יעקב, ובנימן קברו בירושלים. נגד היבוסי אשר נתן לבני בנימן (ספר הישר):
ויהי מקץ שנתים ימים וימת יהושע בן ק"י שנים (הוא ב' אלפים תקט"ז) ויהיו הימים אשר שפט את ישראל כ"ח שנים ) [וכתב יוחסין בסדר הדורות ור' שמעון בר צמח דוראן בח"ג ממגן אבות אמר כי שפט י"ד שנים (וכן נראית דעת ראב"ע, ע"ל ב' אלפים תמ"ח) ואין נראה כו'], בכפר קדש היה בית מדרשו של יהושע בן נון (גלילות א"י) בטבריה שם בית הכנסת של יהושע בן נון בנין יפה (שם). ויקברו אותו בגבול נחלתו תמנת סרח בהר אפרים (ספר הישר). יהושע ואביו נון נקברים זה אצל זה בכפר חרס תחת הר געש ועומדין ב' אילנות יפים אחד של חרובין ואחד תאנים, גם כלב בן יפונה במערה טיט (גלילות א"י). כתב מסעות בנימין, מטבריה רואין בית הכנסת של כלב בן יפונה, ואלעזר בן אהרן הכהן מת בימים ההם ויקברו אותו בגבעת פנחס בן אלעזר אשר נתן לו בהר אפרים, ספר הישר ומדרש ילקוט יהושע סי' ל"ה קבורתו בעזורתא (ע"ל ב' אלפים תתצ"ב):
אין מעמידין מלך בתחילה אלא על פי בית דין של שבעים זקנים ועל פי נביא, כיהושע שמינהו משה רבינו ובית דינו, וכשאול ודוד שמינם שמואל הרמתי ובית דינו. (רמב"ם הלכות מלכים פרק א הלכה ג )
יהושע בן נון עליו השלום קבל ממנו תורה שבכתב ותורה שבע"פ שהרי מרע"ה היה יושב ודן את כל ישראל מן הבקר עד ערב ואלו תורה שבכתב אין בה א' מני אלף מכל הקורות המתחדשות ואחר כך שם עליהם שרי אלפים שרי מאות שרי חמשים שרי עשרות ואמר להם שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק. והוא אמר על עצמו ואצוה אתכם בעת ההיא וגו' ואין מצוה זו אלא תורה שבע"פ. ובענין שחיטה הלכותיה כתיב אשר צויתיך תזבח ואכלת. מלמד שנצטוו בשחיטה ומצות שאינן כתובות בתורה ואי אפשר שלא הודיע אותם ליהושע. ויהושע מסרה לזקנים ונפטר לחיי העולם הבא שנת ב' תקי"ו. זקנים שהאריכו ימים אחרי יהושע מסרוה לנביאים ונביאים מסרוה זה לזה דור אחר דור עד חגי זכריה ומלאכי ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה. והם זרובבל בן שאלתיאל בן יכניה מלך יהודה והבאים עם זרובבל ישוע נחמיה שריה רעליה מרדכי בלשן מספר בגוי רחום בענה. אלו הם ראשי כנסת הגדולה: (בית הבחירה למאירי מסכת בבא קמא פרק ז - מרובה דף סב עמוד ב)
וימת יהושע בן ק"י שנים (הוא ב' אלפים תקט"ז) ויהיו הימים אשר שפט את ישראל כ"ח שנים בכפר קדש היה בית מדרשו של יהושע בן נון (גלילות א"י) בטבריה שם בית הכנסת של יהושע בן נון בנין יפה (שם). ויקברו אותו בגבול נחלתו תמנת סרח בהר אפרים (ספר הישר). יהושע ואביו נון נקברים זה אצל זה בכפר חרס תחת הר געש ועומדין ב' אילנות יפים אחד של חרובין ואחד תאנים, גם כלב בן יפונה במערה טיט (גלילות א"י). כתב מסעות בנימין, מטבריה רואין בית הכנסת של כלב בן יפונה, ואלעזר בן אהרן הכהן מת בימים ההם ויקברו אותו בגבעת פנחס בן אלעזר אשר נתן לו בהר אפרים, ספר הישר ומדרש ילקוט יהושע סי' ל"ה קבורתו בעזורתא
ייחודו של הספר הוא בזה שהדור שכנסו לארץ עבדו את ה' באמת ובתמים למעט חטאו של עכן, וכן בפירוט גבולות הארץ שמעבר למשמעות הגיאוגרפית יש בזה לימוד שה' קיים את הבטחתו.
הספר מחולק לחמישה חלקים:
1. כניסה לארץ (=> ספר בראשית, קיום ההבטחה לאבות). מחולק לשניים – א.מינויו של יהושע וההכנה למעבר הירדן. ב. נס קריעת הירדן והצבת האבנים לזכר הנס.
2. כיבוש הארץ על ידי חמש מלחמות כנען (=> ספר שמות, אימה ופחד שנפלו על יושבי כנען, קיום הפסח בגלגל, פגישת יהושע עם מלאך ה' כשם שמשה נפגש בסנה).
3. חלוקה לשבטים (=> ספר ויקרא, חלוקת ערים המוקפות חומה). מחולק לשלוש – א. חלוקת עבר הירדן המזרחי ע"י משה. ב. ע"י יהושע. ג. חלוקת הארץ לשבטים הנותרים. בנוסף מתוארת נחלת יהושע, כלב ובנות צלפחד.
4. ערי מקלט ולויים ופרידה משבטי עבר הירדן (=> ספר במדבר, שבו מסופר מאורעות אלו).
5. דברי יהושע (2 נאומים) והברית בשכם (=> ספר דברים, בדומה לכריתת הברית בערבות מואב).
חמשת החלקים הללו פותחים בדבר ה' ליהושע למעט החלק החמישי שפותח בנבואה של יהושע, ומסיימים בדברים מרוממים. סוף הספר נקשר עם תחילתו בחינת קיום מצוות הכיבוש, ובחזרה על התביעה שישמרו על המצוות, ובקיום הבטחת שנים וחצי השבטים. הספר כולו הינו מקשה אחת, כאשר עניינו הוא קיום מצוות ה', כיבוש וחלוקת הארץ.
חכמי המסורה חילקו את הספר לפרשיות סתומות ופתוחות. מאוחר יותר חולק הספר ל15 סדרים הכוללים מספר פרשיות בתוכם.
סיפור הכיבוש בחמשת המלחמות במלכי כנען, צויינו ע"מ ללמדנו לקח לדורות. אך היו מלחמות נוספות במלכים נוספים שלא פורט מהלך המלחמה, כשם שרואים מפירוט רשימת המלכים. התנאי לנחלה זו הוא שמירת המצוות, ולכן מודגש מאד הסיפור של עכן שמעל בחרם.
מעבר לניסים, יש בספר הסבר הגיוני למהלכי המלחמה. מתוארות טקטיקות לחימה מפוקחות. כבישת עבר הירדן המזרחי, קריעת הירדן וכיבוש יריחו, גרמו לתדהמה בקרב העם הכנעני. הנפילה בעי, גרמה להתאוששות מסויימת שגרמה לכריתת ברית בצפון בראשות מלך חצור, וכריתת ברית בדרום בראשות מלך ירושלם. הקמת המחנה בגלגל הינו מקום חשוב שממנו ניתן לשלוט על מברי הירדן, ועל קשר עם שנים וחצי השבטים שיכלו להוות מקור מים ומזון. כיבוש יריחו הינו המפתח לכל הארץ כדברי חז"ל. כיבוש העי הינו המפריד בין ממלכת הצפון וממלכת הדרום. מעשה הגבעונים וכניעתם נתן מעברים ליהושע אל ירושלים, כך שהקיפה משלושה עברים, וגרם למלך ירושלים להתקומם, ובאותה מלחמה כבש את כל הדרום (ראשית כבש את השפלה ואח"כ את ההר, כדי שלא יוכלו אנשי השפלה שהיה להם רכב ברזל, לסייע לאנשי ההר). המלחמה בממלכת הצפון בה כבש יהושע את כל הצפון, לוותה בטכניקות רבות, שליחת מרגלים, הפתעת האויב, מארבים, רדיפה בלתי פוסקת של האויב המובס. יהושע השתדל להלחם בשדה ולהמנע ממצור שכרוך במאמץ צבאי ממושך.
בנוסף להגיון האסטרטגי, יהושע הולך וכובש את הארץ בדרכו של אברהם אבינו. שניהם בונים מזבח ראשון ליד שכם, שניהם נלחמים במלכי הצפון.
יהושע שלח לכל עיר לפני שכבשה, שאם ברצונה לילך, תילך, לשלום, שלום, ולמלחמה, מלחמה. והיה זה מאת ה' שנלחמו בו כדי שיכבוש את כולם ויחרימם. תחום הכיבוש יש אומרים שכבש הכל, ויש אומרים שלא כבש הכל בצפון, ויש אומרים שלא כבש הכל בדרום. ויש אומרים שהפסוקים שאומרים שהכל בא, עניינם לבטא סימן טוב להשלמת הכיבוש של יהושע שלא היה שלם. תחום הכיבוש המדויק לא ניתן להיקבע בוודאות, מפני ששמות רבים של ערים איננו מזהים, וכן ערים שאנו מזהים, איננו יודעים בוודאות מהו תחומם, ואף עיר שכבשו, איננו יודעים אם גם הרגו את יושביה (וייתכן שמה שכתוב שערים מסויימות לא הורישו, הכוונה שכבשו אך לא הרגו את תושביה). מכל מקום גם אם לא כבש הכל, כבש את הרוב. מובלעות נכריות רבות נשארו עדיין בתוך ארץ ישראל, או מפני שלא יכלו להורישם, או מפני שלא רצו (ויהושע הוכיחם על זה). חלוקת הארץ היתה אף היא שבע שנים. החלוקה לשבטים מתוארת הן על ידי גבולות, והן על ידי רשימת שמות ערים (שהן ותחומיהן יוצרות את שטח נחלת השבט). בחלק מן השבטים צוינו שניהם, בחלק רק גבולות, בחלק רק רשימת הערים, ובחלק הגבול נוצר ממילא על ידי תיאור גבולות שכיניו בלבד, ולא פורט בו דבר.
לאחר חלוקת הארץ, הוצרכו לקבוע את ערי הלויים. סיבת השוני בין שמות ערי הלויים ביהושע לדברי הימים, י"א מפני שהיו ערים בעלות שתי שמות, וי"א מפני שמקום מושב הלויים השתנה כעבור זמן. ייתכן שחלק מתפקידי הלויים היה לגבות מס עובד מאותם אומות שלא הורישום והיה עליהם לשלם מס לשבט שגרו בתוכם. בזה תובן ברכת משה לשבט לוי מחץ מתניים קמיו וכו'. הכוהנים נטלו 13 ערים מתוך 48, מפני שבדור המדבר פרו ורבו משפחת אהרון הכהן.
יהושע עצמו היה דומה למשה רבנו אך לא שווה לו. הינו חכם (= משרת משה, מלא רוח חכמה), נביא (= כתב שמונת הפסוקים האחרונים של התורה, איש אשר רוח בו, נאמר אליו בלשון וידבר ה' אל יהושע לאמר), מחוקק ושופט (= במשפט עכן, וישם לו חוק ומשפט בשכם, עשרה תנאים התנה יהושע), מלך ושר צבא (= נחשב למלך כפי שאמרו לו בנ"י שמי שימרה את פיו דינו מיתה, וכן כינוהו חז"ל ראש למלכות בית אפרים, ולמדו שאין מעמידים מלך אלא על פי סנהדרין של 71, ממשה ובית דינו שמינו את יהושע). היה משבט אפרים, נין ונכד לנשיא שבט אפרים, אך לא ראה את עצמו כמנהיג של השבט אלא של כלל ישראל. מלשונו הרכה לעכן רואים עד כמה היה אוהב ישראל, כפי שלמדו חז"ל שהיה מדבר לפי רוחו של כל אחד. היה לו בית דין נשיאי העדה. לפי חז"ל יהושע פרנס את ישראל כ"ח שנים.
כתובים
הקדמת המלבי"ם לתהילים
בית קדש הקדשים בית אוצר היקר הזה, מלא יקר כל קדש, מלא הדר כל כבוד ועוז, אוצר בתוכו כל מחמדנו אשר היו לנו מימי קדם, בעוד רוח השיר חי בפי שרי קדש, בעוד התנוסס רוח ה' על נעים זמירות ישראל עלי הגיון בכנור, בהיכלו כבוד אומר כלו, תהלות ותפלות, שירות וזמירות, אבני חפץ ופנינים, שוהם יקר ומטמונים, הון עתק ומכמונים, מאוצר המלך החסיד משיח אלהי יעקב, אשר שר לה' ואשר אליו התפלל בעת רעה צאן מרעיתו, ובעת רעה צאן עמו, בצר ובטוב לו, עד התפלה האחרונה אשר התפלל לפני מותו אחרי משח את שלמה בנו לשבת על כסא ה' למלך תחתיו, שאז נאמר כלו תפלות דוד בן ישי (סי' ע"ב), בין אשר התפלל על עצמו, בין אשר התפלל על הכלל, בין אשר התפלל על ענין מיוחד, בין אשר היה מתפלל תמיד, כל אלה אסף וחבר לעת קנתו בספר מיוחד שיהיו מוכנים לצורך הנהגת המתבודד - כל אדם יחזה בו, כל תפלה וכל תחנה, כל הודאה וכל תהלה, על כל דבר ועל כל ענין, צוקה או תשועה, צרה או רוחה, אשר יהיה ליחיד או לרבים, בתהלוכות העתים ומסבות הזמן הסוער על כל עוברי ים החיים בהמון משבריו ושאון גליו; גם יש בו סגולות יקרות ומטמוני מסתרים מסוד ה' ליראיו, תרופות וסמי חיים, ומפתחות אל שערי שמים. ובסוף ספרו כתב אלה דברי דוד האחרונים אשר העתיקם כותב ספר שמואל ב' (סי' כ"ג), בו חתם שמו על ספרו והודיע מהותו וענינו, עם הודעה עתידית ממלכות זרעו באחרית הימים, כמו שכתבתי בפירושי שמה.
כל עוד התהלך רוח ה' בארץ וישכון כבוד על נביאיו וחוזיו, על מוצאי שכל טוב ורוח נדיבה, לדבר או לשורר ברוח הקדש, שערי האוצר הזה לא סוגרו, כי עוד הוסיפו זקני דור דור למלא אסמיו תבואת הדורות, בין שתילי ימי קדם, כמו תפלה למשה איש האלהים, בין מטעי אנשי הרוח הבאים אחריו, שיר המעלות לשלמה, על שושנים לבני קרח שיר ידידות על שלמה ביום חתונתו (סי' מ"ה), מזמור למנשה בן חזקיהו אחרי שב לאלהי אבותיו (סי' ס"ו), הלל הגדול על נס סנחריב, נגינות אסף על נס זה (סי' ע"ו), וכן מאיתן האזרחי, מהימן האזרחי, ידותון, ובני קרח, עד התפלות אשר יסדו בגלות בבל על שרפת המקדש ועל הגלות, עד שוב ה' את שיבת ציון בימי כורש (סי' קל"ז וסי' פ"ה). גם נמצאו מזמורים רבים מדברים בדרך העיון והמחקר על ענינים שונים, על מעלת האדם (סי' ח'), על ההשגחה הפרטית (סי' ל"ו וסי' קל"ח), על תכלית האדם (סי' ל"ט), על שאלת צדיק ורע לו ורשע וטוב לו (סי' י', י"א, ע"ג), השיר הנפלא אשר שם מישרים, אחרי נפח המליץ באפו רוח חיים ויברא לו פה ולשון וניב שפתים (סי' ע"ה), ודומיהם רבים.
לא ארקח הלום קטורת רוקח כמתכונת מעשה מרקחת אשר יעשו המבארים להריח בה, בפתחי באוריהם, במבוא אשר יעשו לספרי הקדש, אשר הרבו חקירות והשערות על תכונת הכלי זמר אשר נזכרו בראשי המזמורים ועל מהותם, כמו נחילות, שמינית, שגיון, גתית, עלמות, שושנים, שושנים עדות, שושן עדות, מכתם, יונת אלם, אילת השחר, מחלת, ידותון, המעלות, וחקירות כיוצא באלה, כי למה זה אצלול במצולת הדמיון אל תהום אין חקר, אחרי כי נעלם מאתנו אם הם שמות כלי נגון או שמות מיני נגינות? ואם הם שמות כלי נגון, לא ידענו אם יש להם עתה עוד מציאות בעולם או מנגינותיהם משער שבתו, ואם עדן נמצאים מי ינבא לנו איך נקראו בשמותם עלי אדמות בימי קדם, וכל הצוללים בחקירות אלה וכאלה, העלו אבני תהו מתהום ההשערות, ויבנו מגדלים הפורחים באויר על כנפי רוח.
לבד זאת מצאתי נכון להודיע אל הקורא, כי הגם שבפירוש הספר הזה לא נטיתי ממסלה הסלולה לפני בכל כתבי קדש ממינו, המתנשאים לדבר נשגבות ברוח המליצה, טירת כסף הזאת גם היא אבן שלמה מסע נבנה לתלפיות, על היסודות המוסדים מאבני בוחן אבני גזית יקרות, ופרטיו גם המה כמוהם ילכו על פי הכללים הנאמנים אצלי בכל התנ"ך, כולם שקולים במאזני צדק אין בהם נפתל ועקש, ולכן אך למותר יחשב להוסיף דבר עוד בדבר הזה, אשר כבר הודעתי את החקים ואת המשפטים בהקדמות הספרים אשר בכרו ראשונה, בכל זאת נפלאה בעיני מלאכת פירוש הספר הזה וכבדה ממלאכת פירושי יתר הספרים מכמה טעמים. לא יהיה דבר זה זר בעיניך, כי כן תמצא לחז"ל שאמרו בפרק ערבי פסחים בשם ר' אלעזר בן עזריה שהלל הגדול חזקיהו אמרו, וכן פירשתיו על נס סנחריב, וכן תמצא להמפרשים הקדמונים המפרשים על דרך הפשט בכל מקום, וכתבתי זאת לגול מעלינו טענות המלעיגים לאמר איך יתכן כי בימי דוד בעוד המלכות על תקפה וישראל על אדמתם ועוד לא נגזרה גזירה וכבר שרו על הדוכן ביטול המלכות וגלות צדקיהו בסימן פ"ט וישביתם על נהרות בבל וקללתם את בבל ואת בני אדום אשר עוד לא חטאו ולא הרשיעו וכדומה מאלה הטענות, ועל כן פרשתי לפי הפשט לסתום פה המעוררים והנוקפים כי גם למה שאמרו חז"ל שנאמר ספר זה על ידי עשרה זקנים ובתוכם בני קרח ואסף וחלוקים על ידותון, אין הכרח שהיה הכל בימי דוד כי כל עוד שהיתה הנבואה בישראל עד חותם הנביאים מלאכי זה עזרא היה הצינור פתוח והלוים המשוררים חזו ברוח ה' ודבריהם קודש עד עזרא שחתם כתבי הקדש ומאז לא נוסף עליהם דבר. כל זה כפי דרך הפשט אשר במסלתו הלכנו בפירושנו זה אשר שמתי לי למטרה לכונן חצי נגד להקת המבארים אשר כוונתם להשפיל כבוד כתבי קודש. אולם אצלנו אמונה אומן כי שבעים פנים לתורה וכפי דרך הדרוש והרמז והקבלה, כל המזמורים הללו כבר צפו במחזה הנביאים והמשוררים בני קרח ואסף בימי דוד והיו גנוזים וצפונים ביד אנשי הרוח דור דור עד עת שיצא הדבר אל הפועל ואז נאמרו בקול רם על הדוכן כל אחת בשעתה. ולא יקשה זאת איך שורר ישיבתם על נהרות בבל ורשעת בבל בעוד לא יצאה לפעולת אדם ולא נגזרה גזירה, שעל ענינים אלה וכיוצא יש לנו דברים בדרושנו על עניני הנבואה ודרכיה באורך, אולם להבין הכתובים כפי הפשט והמליצה לא יגרע הדרת הכתובים וכחם אם יסד אותם איש הרוח מבני לוי בימי דוד או בימי חזקיהו וכדומה, כי רוח ה' ודברו היה משוטט בימים האלה מבלי הבדל בהרדת קודש עד שנשבר הכד על המבוע ונאסף האור בימי הנביאים האחרונים ונביאיה לא מצאו חזון מה', ועיין מה שכתבתי בפירושי לסימן נ"ג שכבר בא כיוצא בו בסימן י"ד, כי נוסד בימי דוד ונאמר שנית בימי חזקיהו על דבר סנחריב, וכן תוכל לאמר בכל אלה, שתחלה נאמרו בסתר בימי קדם וחזרו ויסדום בגלוי ונמסרו לכל עדת ישראל בקדושת הכתובים, ודי בהערה זו. כי ברוב המזמורים וכמעט בכולם, באו המאמרים שהם חלקי המזמור מפורדים איש מעל אחיו, ואין להם שום חיבור והמשך וקשר ויחוס כלל, ועל כן כוונת המשורר נפלאה מעיני הקורא נשגבה לא יוכל לה, באשר ימצא בכל מזמור עצמות רבות מפוזרות על פני כולו והרוח אין בהם, ולכן עמלתי עמל רב עד אשר מצאתי קוטב כל מזמור ומרכזו, ועד אשר התקרבו העצמות עצם אל עצמו, ואז נבאתי על הרוח, לאמר, בואי הרוח ופחי בעצמות הקדושות האלה ויחיו - ויחיו ויעמדו על רגליהם חיל גדול מאד, כולם אהובים, כולם ברורים, כולם גבורים, כולם מספרים תהלת ה' ועזוזו ונפלאותיו אשר הראם.
זאת שנית, אחרי כי רוב השירים והמזמורים והתפלות כוננו על מעשים ועל קורות וענינים, עברו על המשורר או על עדתו, בעתותי חייו או בימים עברו, ודרך השיר ומלאכתו לכלול ספורים רחבים וארוכים במלות מועטות כנודע, ואיך נפרש את תעלומות השירים האלה עתה, אשר ספר דברי הימים הגדול, בו היו כתובים כל ספורי קורות העתים האלה ואשר עבר עליהם, נאבד מאתנו, וזכרונות משלי אפר צללו בתהום הנשיה דלו מאנוש נעו? ומי ירד לנו אל שערי אבדון להעלות משם מעשים וספורים אין זכר למו בין החיים המתהלכים תחת השמש?
משנת ההלכה
שבת ראש חודש
א. שבת זו שבת ר"ח מר חשון ערבית שחרית ומנחה מתפלל שבע ואומר יעלה ויבא בעבודה והיינו בברכת רצה קודם ותחזינה ואינו מזכיר של שבת ביעלה ויבא שהרי כבר הזכיר של שבת בברכה רביעית.
ב. בערבית של שבת אם שכח לומר יעלה ויבא אין מחזירין אותו[2], אבל בשחרית ומנחה מחזירים.
ג. אחרי אמירת ההלל מוציאים שני ס"ת וקורים בראשון שבעה קרואים בפרשת השבוע פרשת נח ובסיון הפרש מניחים הס"ת השני על השלחן ואומר קדיש על שתיהם ומגביהין הס"ת הראשון וגוללין, ובשניה קורא המפטיר וביום השבת ובראשי חדשיכם
ד. דוחין ההפטרה של השבוע ומפטירין "השמים כסאי" בגלל ששם כתוב והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו ובברכות ההפטרה אין מזכירין של ר"ח רק של שבת לפי שאין נביא בר"ח[3]
ה. מוסף של שבת וראש חודש אומר אבות וגבורות וקדושת השם, ואומר אתה יצרת וכולל בה של שבת ושל ראש חודש, ואומר את מוספי וכו', ובסידורים כתוב שאחר שמסיים קרבן שבת יסיים זה קרבן שבת וקרבן ראש חודש כאמור, וכן כתב בסידור רב עמרם ובלבוש אכן כמה פוסקים כתבו שנחשב כהפסק ולכן כתבו שאין לאומרו.
ו. ממשיך ואומר בראשי חדשיכם, ישמחו, אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ. רְצֵה בִמְנוּחָתֵנוּ וְחַדֵּשׁ עָלֵינוּ בְּיוֹם הַשַּׁבָּת הַזֶּה אֶת הַחֹדֶשׁ הַזֶּה. לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה. לְשָֹשֹוֹן וּלְשִֹמְחָה. לִישׁוּעָה וּלְנֶחָמָה. לְפַרְנָסָה וּלְכַלְכָּלָה. לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם. לִמְחִילַת חֵטְא וְלִסְלִיחַת עָוֹן. וּלְכַפָּרַת פָּשַׁע[4].
ז. בסידורים מצאנו נוסחאות שונות, יש שממשיכים כמו בכל יום טוב שחל בשבת - קַדְּשֵׁנוּ בְּמִצְוֹתֶךָ וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ. שַֹבְּעֵנוּ מִטּוּבֶךָ וְשַֹמְּחֵנוּ בִּישׁוּעָתֶךָ. וְטַהֵר לִבֵּנוּ לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת. וְהַנְחִילֵנוּ יְדֹוָד אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן שַׁבַּת קָדְשֶׁךָ וְיָנוּחוּ בוֹ יִשְֹרָאֵל מְקַדְּשֵׁי שְׁמֶךָ וכן כתב בערוך השולחן שכך צריך לומר וכן היה הוא נוהג בעצמו[5] וכן בנוסח עדות המזרח מוזכר חלק זה. ויש שאין אומרים את כל זה אלא ממשיכים מיד אחרי - וּלְכַפָּרַת פָּשַׁע - כִּי בְעַמְּךָ יִשְֹרָאֵל בָּחַרְתָּ מִכָּל הָאֻמּוֹת וְשַׁבַּת קָדְשְׁךָ לָהֶם הוֹדָעְתָּ וְחֻקֵּי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים לָהֶם קָבָעְתָּ וכן הוא בסידור הגר"א
ח. יש מוסיפים לפני כִּי בְעַמְּךָ וכו' את הנוסח וִיהִי הַחֹדֶשׁ הַזֶה סוֹף וְקֵץ לְכָל צָרוֹתֵינוּ. תְּחִלָּה וָרֹאשׁ לְפִדְיוֹן נַפְשֵׁנוּ. וכן מנהג ספרד.
ט. חותם בָּרוּךְ אַתָּה וכו' מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת וְיִשְֹרָאֵל וְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים. ופירושו, ברוך אתה ה' מקדש השבת, כלומר השבת מקודש ועומד מפיו יתברך, ואין ישראל צריכין לקדשו כי כל יום שביעי מקודש מעצמו, וע"י שהוא יתברך מקדש השבת קדש את ישראל, דכתיב [שמות ל, יג] אות היא ביני וביניכם לדעת כי אני יי' מקדשכם, הרי שע"י אות השבת ישראל הם מקודשים, ואח"כ אומר וראשי חדשים, כלומר וע"י ישראל הוא מקדש את הראשי חדשים, שהרי בית דין צריכין לקדש החודש ואינם מקודשים מעצמן, אלא הב"ד מקדשין אותם לקובעם ביום הנראה להם ואפילו מוטעין ואפילו מזידים וכו' [ר"ה כה ע"א][6]
י. סיים רק במקדש השבת בלבד או בר"ח בלבד י"א[7] שלא יצא וצריך לחזור וי"א שאם חתם בשל שבת לבד יצא בדיעבד, וכן פסק המ"ב.
[1] רש"י
[2] ואע"פ שתפלת ערבית בשבת חובה כדי לקדש השבת ולא דמי לערבית של חול שהיא רשות מ"מ כיון שאין מקדשין החדש בלילה וזהו הטעם שאין מחזירין אותו כמ"ש בסי' תכ"ב א"כ לא שנא חול ולא שנא שבת
[3] ולא דמי ליו"ט שיש בהם נביא לפיכך חותמין מקדש השבת וישראל והזמנים משא"כ בר"ח
[4] מכיון שהשנה מעוברת נהגו להסיף בקשה אחת נוספת כנגד החודש השלוש עשרה שנוסף (סידור הגר"א)
[5] וז"ל "ודע שמעולם תמהתי על הנוסח שלנו שבסוף אתה יצרת שאחר למחילת עון אומרים כי בעמך ישראל בחרת וכו' ושבת קדשך וכו' למה אין אומרים קדשנו במצותיך ותן חלקנו וכו' והנחילנו וכו' וינוחו בו ישראל מקדשי שמך כי בעמך ישראל וכו' והרי כל יו"ט שחל בשבת ור"ה ויוה"כ שחלו בשבת אומרים בסוף הברכה האמצעית נוסח זה שזהו תורף קדושת שבת ולמה לא יאמרו זה בר"ח שחל בשבת ובנוסח ספרד ישנו באמת זה הנוסח ולענ"ד בנוסח אשכנז חסר זה מהדפוס ואני נוהג לאומרה ואין שום טעם שלא לומר זה ולא מצאתי מי שהעיר בזה"
[6] לבוש או"ח סי' תכה
[7] עיין בערוה"ש או"ח תכה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה