פרשת לך לך יום ג'

מקרא

בראשית פרק יד

(א) וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל הוא נמרוד מֶלֶךְ שִׁנְעָר אַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם שהיו גוים - עמים נשמעים לו[1]:

(ב) עָשׂוּ מִלְחָמָה אֶת בֶּרַע רע לשמים ולבריות מֶלֶךְ סְדֹם וְאֶת בִּרְשַׁע שנתעלה ברשעו מֶלֶךְ עֲמֹרָה שִׁנְאָב שונא אביו שבשמים מֶלֶךְ אַדְמָה וְשֶׁמְאֵבֶר שם אבריו למרוד בהקב"ה מֶלֶךְ צביים צְבוֹיִים וּמֶלֶךְהעיר בֶּלַע ש -[2] הִיא צֹעַר וכיון שהיתה עיר קטנה ולא היה שוב כאחרים לא הוזכר שמו[3]:

(ג) כָּל אֵלֶּה אמרפל ושתי הכתות שנלחמו חָבְרוּ ועשו פשרה[4] אֶל עֵמֶק הַשִּׂדִּים עמק שהיו בו הרבה שדות הוּא המקום שבעתיד נהיה[5] יָם הַמֶּלַח:

(ד) ומאז הה' מלכים הנלחצים במלחמה שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה עָבְדוּ אֶת כְּדָרְלָעֹמֶר מפשרה שנעשו שם ואח"כ[6] בשנת ה –[7] וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָרָדוּ:

(ה) וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בָּא כְדָרְלָעֹמֶר וְהַמְּלָכִים ארבעת המלכים אֲשֶׁר אִתּוֹ בפשרת עמק השידים[8] וַיַּכּוּ אֶת רְפָאִים גבורים שכל הרואה אותם רפה ליבו בְּעַשְׁתְּרֹת קַרְנַיִם וְאֶת הַזּוּזִים החזקים בְּהָםבשימוש בבהמות וְאֵת הָאֵימִים שמטילים אימה[9] בְּשָׁוֵה קִרְיָתָיִם שהיו כלם עבדים לה' מלכים ונלחמו בעדם:

(ו) וְאֶת הַחֹרִי בְּהַרְרָם בהר שלהם ב - שֵׂעִיר עַד אֵיל מישור[10] פָּארָן אֲשֶׁר עַל הַמִּדְבָּר:

(ז) וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל עֵין מִשְׁפָּט במישור ההוא מעין המשפט ועומק הדין, כי היה מישור נאה מעותד למלכים, שם ישבו לשפוט את כל הגוים בארצות ההם[11] הִוא קָדֵשׁ וַיַּכּוּ אֶת כָּל שְׂדֵה הָעֲמָלֵקִי שדה של עמלק י"א[12] שנקרא על שם העתיד כלומר עמלק של ימי משה רבינו וי"א[13] שהיה אז אדם שנקרא עמלק ומשל בשדה ההיא ועמלק של ימי משה נקרא על שמו וְגַם אֶת הָאֱמֹרִי הַיֹּשֵׁב בְּחַצְצֹן תָּמָר עין גדי[14]:

(ח) וַיֵּצֵא מֶלֶךְ סְדֹם וּמֶלֶךְ עֲמֹרָה וּמֶלֶךְ אַדְמָה וּמֶלֶךְ צביים צְבוֹיִם וּמֶלֶךְ בֶּלַע הִוא צֹעַר וַיַּעַרְכוּ אִתָּם מִלְחָמָה בְּעֵמֶק הַשִּׂדִּים:

(ט) אֵת כְּדָרְלָעֹמֶר מכיון שבגללו היתה המלחמה הזכירו עכשיו תחלה[15] מֶלֶךְ עֵילָם וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם וְאַמְרָפֶל מֶלֶךְ שִׁנְעָר וְאַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר אַרְבָּעָה מְלָכִים אֶת הַחֲמִשָּׁה:

(י) וְעֵמֶק הַשִּׂדִּים בֶּאֱרֹת בֶּאֱרֹת שנובעות[16] חֵמָר וַיָּנֻסוּ מֶלֶךְ סְדֹם וַעֲמֹרָה וַיִּפְּלוּ שָׁמָּה וְהַנִּשְׁאָרִים שלושת המלכים הֶרָה אל ההר נָּסוּ:

(יא) וַיִּקְחוּ אֶת כָּל רְכֻשׁ סְדֹם וַעֲמֹרָה וְאֶת כָּל אָכְלָם מזונם וצידתם[17] וַיֵּלֵכוּ:

(יב) וַיִּקְחוּ אֶת לוֹט וְאֶת רְכֻשׁוֹ בֶּן אֲחִי אַבְרָם וַיֵּלֵכוּ אע"ג ש - וְהוּא יֹשֵׁב בִּסְדֹם ולא היה בעמק השידים במלחמה התאמצו לשבות את לוט מפני שהיה בן אחי אברם שידעו עשרו והיו מצפים שיפדהו אברם בהון רב[18]:

(יג) וַיָּבֹא הַפָּלִיט שברח מן המלחמה[19] וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי ואם תשאל מה יועיל ללוט ומה יוכל לעזור לו, והלא עברי היה שבא מעבר הנהר, ואין לו עוזרים, לכך אמר - וְהוּא שֹׁכֵן בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא הָאֱמֹרִי אֲחִי אֶשְׁכֹּל וַאֲחִי עָנֵר וְהֵם בַּעֲלֵי בְרִית אַבְרָם לומר שהיו לו עוזרים כי כרתו לו ברית לעוזרו כאשר יצטרך[20]:

(יד) וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו וַיָּרֶק שנתן להם כלי מלחמה כמו והרק חנית אֶת חֲנִיכָיו שחנכם פעמים רבות במלחמה[21] יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַיִּרְדֹּף עַד דָּן:

(טו) וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה וכאשר חשך עליהם הלילה ולא היה רואה אי זה דרך אשר יברחו בה, חלק עמו ועבדיו לשנים או שלשה ראשים, ולקח החלק האחד עמו, ורדפו אחריהם בכל הדרכים הוּא וַעֲבָדָיו וַיַּכֵּם וַיִּרְדְּפֵם עַד חוֹבָה והכום עד חובה אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל לְדַמָּשֶׂק ידוע כי מרחק רב מן אלוני ממרא אשר בחברון בארץ יהודה לדמשק אשר הוא חוצה לארץ אם כן רדף אחריהם ימים רבים עד הוציאו אותם מן הארץ, כי הם אל בבל ארצם היו חוזרים או שהיה נס גדול[22]:

(טז) וַיָּשֶׁב אֵת כָּל הָרְכֻשׁ וְגַם אֶת לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב וְגַם אֶת הַנָּשִׁים של לוט וְאֶת הָעָם השבויים מבני סדום ואת אלה בקש מלך סדום מאברהם באמרו תן לי הנפש[23]:

(יז) וַיֵּצֵא מֶלֶךְ סְדֹם לִקְרָאתוֹ מן הבארות שנתחבא שם אַחֲרֵי שׁוּבוֹ מֵהַכּוֹת אֶת כְּדָרְלָעֹמֶר וְאֶת הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ אֶל עֵמֶק שָׁוֵה עמק פנוי מאילנות ומכל מכשול הוּא עֵמֶק המיוחד ל – הַמֶּלֶךְ לנפוש שם[24]:

(יח) וּמַלְכִּי צֶדֶק הוא שם בן נח מֶלֶךְ שָׁלֵם ירושלים[25] הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן לקראת אברהם, להאכיל אנשיו - העייפים מן המלחמה[26] וְהוּא כֹהֵן משרת עובד לְאֵל עֶלְיוֹן והזכיר "כהן" להודיע שאברהם לא היה נותן מעשרותיו אלא לכהן ה', וסימן היה לבניו ששם יהיה בית המקדש ויוציאו בניו המעשר והתרומה[27]:

(יט) וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם ברכו תחילה על שם שהתנדב ללכת להושיע את קרובו לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה ע"י עשייתו קנאם להיות שלו[28] שָׁמַיִם וָאָרֶץ:

(כ) וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן נתן את צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן לוֹ י"א[29] שמלכי צדק נתן לאברהם וי"א[30] שאברהם נתן למלכי צדק מַעֲשֵׂר מִכֹּל כי היה כהן לאל עליון שאע"פ שלא רצה ליקח לעצמו כלום, חלק הגבוה לא רצה למנוע מליתן, ונתן למלכי צדק המעשר, כי כל מה שהחזיר למלך סדום משלו נתן לו, כי כבר זכה בו מן הדין[31]:

(כא) וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ סְדֹם אֶל אַבְרָם תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻשׁ קַח לָךְ:

(כב) וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל מֶלֶךְ סְדֹם הֲרִימֹתִי יָדִי הפרשתי חלקי[32] אֶל יְקֹוָק אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ:

(כג) אִם מִחוּט שממנו תופרים בגדים וְעַד שְׂרוֹךְ העור הקושר את ה -[33]  נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם:

(כד) בִּלְעָדַי חוץ ממה שמגיע לי שלא אקח[34] רַק אֲשֶׁר אָכְלוּ הַנְּעָרִים וְחֵלֶק הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ אִתִּי עָנֵר אֶשְׁכֹּל וּמַמְרֵא הֵם יִקְחוּ חֶלְקָם: ס  

נביא

יהושע פרק ב

(יג) וְהַחֲיִתֶם אתם בעצמכם אֶת אָבִי וְאֶת אִמִּי וְאֶת אַחַי וְאֶת אחותי אַחְיוֹתַי וְאֵת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם וְהִצַּלְתֶּם אֶת נַפְשֹׁתֵינוּ מִמָּוֶת שלא יהרגונו אחרים:

(יד) וַיֹּאמְרוּ לָהּ הָאֲנָשִׁים נַפְשֵׁנוּ תַחְתֵּיכֶם לָמוּת נמסור נפשנו כדי להציל אתכם אִם לֹא תַגִּידוּ את או מישהו מבית אביך אֶת דְּבָרֵנוּ זֶה שאנו הולכים לומר  של תקות חוט השני וְהָיָה בְּתֵת יְקֹוָק לָנוּ אֶת הָאָרֶץ וְעָשִׂינוּ עִמָּךְ חֶסֶד וֶאֱמֶת חסד ללא תגמול:

(טו) וַתּוֹרִדֵם בַּחֶבֶל בְּעַד הַחַלּוֹן כִּי בֵיתָהּ בְּקִיר הַחוֹמָה וּבַחוֹמָה הִיא יוֹשָׁבֶת ביתה מחוץ לחומה, ואחד מקירות הבית היה החומה, ובזה מובן איך לא נפל ביתה כשנפלו חומות העיר:

(טז) וַתֹּאמֶר לָהֶם הָהָרָה לֵּכוּ פֶּן יִפְגְּעוּ יפגשו בָכֶם הָרֹדְפִים וְנַחְבֵּתֶם שָׁמָּה שְׁלֹשֶׁת יָמִים עַד שׁוֹב הָרֹדְפִים ארז"ל מגיד ששרתה רוח הקדש על רחב שישובו לסוף שלשת ימים שאילו לא שרתה עליה רוח הקדש מאין היא יודעת שעתידין לחזור לסוף שלשת ימים, ועל דרך הפשט כי מדרך הסברה אמרה זה כי מיריחו עד הירדן יום אחד או יותר מעט וחשבה כי בין הליכתן ושובם וחפירתם וחפוש בכל הדרך יהיו שלשת ימיםוְאַחַר תֵּלְכוּ לְדַרְכְּכֶם:

(יז) וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ הָאֲנָשִׁים נְקִיִּם אֲנַחְנוּ נהיה נקיים מִשְּׁבֻעָתֵךְ הַזֶה אֲשֶׁר הִשְׁבַּעְתָּנוּ אם לא תקיימי את התנאי שאנו הולכים לפרש:

(יח) הִנֵּה אֲנַחְנוּ בָאִים בָּאָרֶץ שנבוא לכבוש את הארץ אֶת תִּקְוַת פי' קו שזור ועשוי מחוטי שני חוּט הַשָּׁנִי הַזֶּה י"א בגד ששפתו אדומה וי"א חבל אדום תִּקְשְׁרִי בַּחַלּוֹן אֲשֶׁר הוֹרַדְתֵּנוּ בוֹ וְאֶת אָבִיךְ וְאֶת אִמֵּךְ וְאֶת אַחַיִךְ וְאֵת כָּל בֵּית אָבִיךְ תַּאַסְפִי אֵלַיִךְ הַבָּיְתָה:

(יט) וְהָיָה כֹּל אֲשֶׁר יֵצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתֵךְ הַחוּצָה דָּמוֹ בְרֹאשׁוֹ וַאֲנַחְנוּ נְקִיִּם וְכֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה אִתָּךְ בַּבַּיִת דָּמוֹ בְרֹאשֵׁנוּ אִם יָד תִּהְיֶה בּוֹ:

(כ) וְאִם תַּגִּידִי אֶת דְּבָרֵנוּ זֶה את הסימן הזה לאחרים באופן שימלטו שאר יושבי העיר בזה הבית כשתודיעי להם שכבר נשבעו להחיות הנמצאים בו וְהָיִינוּ נְקִיִּם מִשְּׁבֻעָתֵךְ אֲשֶׁר הִשְׁבַּעְתָּנוּ לא תקשרנו שבועתינו להחיותם:

(כא) וַתֹּאמֶר כְּדִבְרֵיכֶם כֶּן הוּא וַתְּשַׁלְּחֵם כלומר אמרה להם לכו לשלום  וַיֵּלֵכוּ וַתִּקְשֹׁר תיכף, לבל ירגישו אח"כ בדבר  אֶת תִּקְוַת הַשָּׁנִי בַּחַלּוֹן:

(כב) וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ הָהָרָה וַיֵּשְׁבוּ שָׁם שְׁלֹשֶׁת יָמִים עַד שָׁבוּ הָרֹדְפִים וַיְבַקְשׁוּ הָרֹדְפִים בְּכָל הַדֶּרֶךְ וְלֹא מָצָאוּ:

(כג) וַיָּשֻׁבוּ אל הדרך שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים וַיֵּרְדוּ מֵהָהָר וַיַּעַבְרוּ את הירדן וַיָּבֹאוּ אֶל יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וַיְסַפְּרוּ לוֹ אֵת כָּל הַמֹּצְאוֹת אוֹתָם:

(כד) וַיֹּאמְרוּ אֶל יְהוֹשֻׁעַ כִּי נָתַן יְקֹוָק בְּיָדֵנוּ אֶת כָּל הָאָרֶץ וְגַם נָמֹגוּ כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפָּנֵינוּ: ס

יהושע פרק ג

(א) וַיַּשְׁכֵּם יְהוֹשֻׁעַ בַּבֹּקֶר וַיִּסְעוּ מֵהַשִּׁטִּים וַיָּבֹאוּ עַד הַיַּרְדֵּן הוּא וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּלִנוּ שָׁם בעבר הירדן טֶרֶם יַעֲבֹרוּ:

(ב) וַיְהִי מִקְצֵה שְׁלֹשֶׁת יָמִים אחרי שעברו שלושת הימים שאמר להם להכין צידה וַיַּעַבְרוּ הַשֹּׁטְרִים בְּקֶרֶב הַמַּחֲנֶה:

(ג) וַיְצַוּוּ אֶת הָעָם לֵאמֹר כִּרְאוֹתְכֶם אֵת אֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם נֹשְׂאִים אֹתוֹ וְאַתֶּם ואז אתם תִּסְעוּ מִמְּקוֹמְכֶם וַהֲלַכְתֶּם אַחֲרָיו:

כתובים

תהלים פרק ה

(א) לַמְנַצֵּחַ אֶל הַנְּחִילוֹת כלי נגינה שנשנמע כשריקת נחיל של דבורים מִזְמוֹר לְדָוִד: (ב) אֲמָרַי מה שאוציא בפי הַאֲזִינָה יְקֹוָק בִּינָה הֲגִיגִי הבן הגיון לבי: (ג) הַקְשִׁיבָה לְקוֹל שַׁוְעִי מַלְכִּי וֵאלֹהָי כִּי אֵלֶיךָ אֶתְפַּלָּל: (ד) יְקֹוָק בֹּקֶר כי בבוקר עת התפלה טרם שיעסוק האדם בעסקי העולם תִּשְׁמַע קוֹלִי בֹּקֶר אֶעֱרָךְ לְךָ תפילתי וַאֲצַפֶּה ואקוה: (ה) כִּי לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע אָתָּה כי ידעתי כי לא תחפוץ ברשעים, אם כן לא תחפוץ באויבי, כי הם אנשי רֶשַׁע ואני מצפה שתושיעני מהם כי תחפוץ בי ולא בהם  לֹא יְגֻרְךָ רָע לדור אצלך רע: (ו) לֹא יִתְיַצְּבוּ הוֹלְלִים שוטים ורשעים לְנֶגֶד עֵינֶיךָ שָׂנֵאתָ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן עושי שקר: (ז) תְּאַבֵּד דֹּבְרֵי כָזָב אִישׁ דָּמִים הגורם דמים ומרמה ע"י דברי רכילות וּמִרְמָה שמספר יְתָעֵב יְקֹוָק: (ח) וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ בְּיִרְאָתֶךָ: (ט) יְקֹוָק נְחֵנִי הוליכני בְצִדְקָתֶךָ לְמַעַן שׁוֹרְרָי כדי שאוכל לשיר ולשבח לך הַיְשַׁר לְפָנַי דַּרְכֶּךָ שתהיה דרכך ישרה בעיני: (י) כִּי אֵין בְּפִיהוּ נְכוֹנָה אין בפי הרשעים והיצר הרע מילה אחת נכונה קִרְבָּם הַוּוֹת לבם מלא רשעה קֶבֶר פָּתוּחַ גְּרוֹנָם לבלוע בדיבורים אנשים אחרים לְשׁוֹנָם יַחֲלִיקוּן בחלקת לשון מוציאים דיבה: (יא) הַאֲשִׁימֵם אֱלֹהִים יִפְּלוּ מִמֹּעֲצוֹתֵיהֶם תפיל את עצתם להרע בְּרֹב פִּשְׁעֵיהֶם הַדִּיחֵמוֹ לפי רוב פשעיהם תדיחם כִּי מָרוּ מרדו בָךְ: (יב) וְיִשְׂמְחוּ כָל חוֹסֵי בָךְ לְעוֹלָם יְרַנֵּנוּ וְתָסֵךְ עָלֵימוֹ ותסוכך ותגן עליהם וְיַעְלְצוּ בְךָ אֹהֲבֵי שְׁמֶךָ: (יג) כִּי אַתָּה תְּבָרֵךְ צַדִּיק יְקֹוָק אתה ה' תברך את הצדיק כַּצִּנָּה כמגן גוף רָצוֹן תַּעְטְרֶנּוּ:

תהלים פרק ו

(א) לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת עַל הַשְּׁמִינִית  כינור של שמונה מיתרים מִזְמוֹר לְדָוִד: (ב) יְקֹוָק אַל בְּאַפְּךָ תוֹכִיחֵנִי תוכחת ה' עלי עון, הוא לפעמים שלא יחטא בעתיד, וזה נקרא תוכחה, ודוד בקש שתוכחה זו לא תהיה באף רק בדברים רכים כאב את בנו וְאַל בַּחֲמָתְךָ תְיַסְּרֵנִי שלא יהיה כאויב המיסר מתוך כעס, רק כמו שכתוב כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך: (ג) חָנֵּנִי יְקֹוָק כִּי אֻמְלַל אָנִי חלש כח אני רְפָאֵנִי יְקֹוָק כִּי נִבְהֲלוּ עֲצָמָי: (ד) וְנַפְשִׁי נִבְהֲלָה מְאֹד /ואת/ וְאַתָּה יְקֹוָק עַד מָתָי תביט ולא תרפאני: (ה) שׁוּבָה יְקֹוָק מחרונך חַלְּצָה נַפְשִׁי הוֹשִׁיעֵנִי לְמַעַן חַסְדֶּךָ: (ו) כִּי אֵין בַּמָּוֶת במי שמת אפשרות להזכיר זִכְרֶךָ בִּשְׁאוֹל מִי יוֹדֶה לָּךְ: (ז) יָגַעְתִּי בְּאַנְחָתִי אַשְׂחֶה בְכָל לַיְלָה מִטָּתִי אגרום למיטתי להיות מאוסה מרוב בכי וצער בְּדִמְעָתִי עַרְשִׂי אַמְסֶה ארטיב: (ח) עָשְׁשָׁה בלתה מִכַּעַס עֵינִי עָתְקָה נזדקנה בְּכָל צוֹרְרָי: (ט) סוּרוּ מִמֶּנִּי כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן כִּי שָׁמַע יְקֹוָק קוֹל בִּכְיִי: (י) שָׁמַע יְקֹוָק תְּחִנָּתִי יְקֹוָק תְּפִלָּתִי יִקָּח: (יא) יֵבֹשׁוּ וְיִבָּהֲלוּ מְאֹד כָּל אֹיְבָי יָשֻׁבוּ יֵבֹשׁוּ רָגַע:

משנת ההלכה

פירוש ברכת אשר יצר

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה שבריאת האדם היא בחכמה נפלאה. וי"מ על שם שהגוף דומה לנוד מלא רוח והוא מלא נקבים. וי"מ בחכמה, שהתקין מזונותיו של אדם הראשון ואח"כ בראו

וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים. נקבים רבים, כגון פה וחוטם ופי טבעת, וגם ברא בו אברים רבים חלולים, כמו לב וכרס ומעיים,

גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ שֶׁאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אם היה נפתח אחד מהם, לא היה אפשר להתקיים אפילו שעה אחת . וכיון שבכלל הנקבים הם פי הטבעת ופי האמה, ובכלל האברים החלולים, שאם יפתח אחד מהם אי אפשר להתקיים, הם כרס ומעיים, שפיר הוי שבח זה מענין עשיית צרכיו. ואפשר עוד, שמאחר שאם יוצא לנקביו ביותר, עד שאם עבר הגבול, ימות, בכלל שאם יפתח אחד מהם הוא, והוי שאם יפתח אחד מהם נמי מענין עשיית צרכיו ממש

אוֹ יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם אִי אֶפְשַׁר לְהִתְקַיֵּם וְלַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ אֲפִילוּ שָׁעָה אֶחָת: כלומר, שבנקבים יש נקב אחד שהוא הפה, שכשהוא במעי אמו הוא סתום, וכשיוצא לאויר העולם הוא נפתח, ואם כשיוצא לאויר העולם היה נשאר סתום, לא היה אפשר להתקיים  אפילו שעה אחת. ועוד יש לפרש שגבול יש לאדם שיכולין נקביו ליסתם ולא ימות, וכיון שעבר אותו הגבול   אי אפשר להתקיים אפילו שעה אחת.

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת: רופא כל בשר, על שם שהנקבים שברא בו להוציא פסולת מאכלו, כי אם יתעפש בבטן ימות, והוצאתו היא רפואה ומפליא לעשות, מפני שהאדם דומה לנוד מלא רוח, ואם יעשה אדם בנוד נקב כחודה של מחט, הרוח יוצא. והאדם מלא נקבים ורוחו משתמרת בתוכו, הרי זה פלא. ועוד יש לפרש ע"ש שבורר טוב המאכל ודוחה הפסולת. ועוד יש לפרש שמפליא לעשות במה ששומר רוח האדם בקרבו, וקושר  דבר  רוחני בדבר גשמי, והכל הוא ע"י שהוא רופא כל בשר, כי אז האדם בקו הבריאות ונשמתו משתמרת בקרבו ובכוונת כתוב דהנשמה נהנית מרוחניות המאכל והגוף נהנה מגשמיות המאכל ומכח זה קשורים זה בזה ע"י המאכל:

---

[1] ת"י

[2] רש"י

[3] רמב"ן

[4] ספורנו

[5] רש"י

[6] ספורנו

[7] אבע"ז רבינו בחיי

[8] ספורנו

[9] ת"א ת"י

[10] ת"א ת"י

[11] רמב"ו

[12] רש"י

[13] רמב"ן

[14] ת"א ת"י

[15] חזקוני

[16] ת"א אבע"ז

[17] ת"א ת"י

[18] ספורנו

[19] אבע"ז פי' ר' יוסף בכור שור

[20] פי' הטור

[21] אבע"ז

[22] רמב"ן

[23] ספורנו

[24] רש"י

[25] ת"א ת"י

[26] פי' ר' יוסף בכור שור

[27] רמב"ן

[28] פי' הטור

[29] חזקוני

[30] רש"י

[31] רמב"ן

[32] חזקוני ובת"א פי' שהתפלל שלא יקח ובת"י פי' שהרים ידו בשבועה שלא יקח וברמב"ן פי' שהוא לשון הקדש וחרם שהחרים על עצמו לא ליהנות מהשלל

[33] אבע"ז

[34] ת"א