מקרא
בראשית פרק ו
(ט) אֵלֶּה תּוֹלְדֹת צאצאי נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים שהיה זכאי ושלם בצדקו וראוי לינצל מן המבול הָיָה בְּדֹרֹתָיו שאין בדורותיו לא צדיק ולא תמים זולתו[1] אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ לומר שנביא היה[2]:
(י) וַיּוֹלֶד נֹחַ שְׁלֹשָׁה בָנִים החזיר להזכירם פעם אחרת, מלבד מה שהוזכרו בסוף פרשת בראשית, לומר - שאינו כשאר אבותיו שהולידו בנים ובנות, וזה טעם שאמר "שלשה בנים", יזכיר מספרם, לומר כי אלה שלשה לבד היו תולדותיו ונצולו בזכותו[3] אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת יפת הוא הגדול, אלא שהקדים שם בשביל מעלתו וחם הוא הקטן, והזכירו אחר שם, כי כך סדר תולדותם שם וחם, ולא רצה לומר שם ויפת וחם כי אז היו כולם נזכרים שלא כסדר תולדותם[4]:
(יא) וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ בגלל הדור ההוא שסטו מן הדרך הישרה - לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס אנשים שחומסים וגוזלים[5]:
(יב) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כל הגדול מחבירו בלעו וחמסו וגזלו בתו אשתו וממונו וכל אשר לו, ולא היו הולכים דרך ישר, לבד נח לבדו[6] כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר כל האדם[7] אֶת דַּרְכּוֹ את זרעועַל הָאָרֶץ שהיו מוציאים זרע לבטלה וגם קלקלו זרעם על ידי ששימשו עם שאינם מינם[8]: ס
(יג) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס שלא נחתם גזר דין שלהם כי אם על הגזל שהיא מצוה מושכלת, אין להם בה צורך נביא, ועוד שהוא רע לשמים ורע לבריות[9] מִפְּנֵיהֶם בגלל מעשיהם[10] וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם ומשחית[11] אֶת הָאָרֶץ שאשחית מזג הארץ והאויר בנטית גלגל חמה שהטה ממשוה היום מן המבול[12]:
(יד) עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר סוג של ארז וקל הוא על פני המים[13] קִנִּים מדורים מדורים לכל בעלי החיים[14] תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה וְכָפַרְתָּ תזפת אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר בזפת וצריך לומר שנצטננו המים סביבי התיבה, שאם לא כן היה נימוח[15]:
(טו) וְזֶה אלו המידות[16] אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה אֹתָהּ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אַמָּה אֹרֶךְ הַתֵּבָה חֲמִשִּׁים אַמָּה רָחְבָּהּ וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתָהּ:
(טז) צֹהַר חלון[17] תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה ואת הגג שלה תעשה בשיפוע מכל צדיו עד ש - וְאֶל אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְמַעְלָה שהגג יסתיים באורך אמה, אבל רחבו לא היה אלא טפח[18] כדמות משלש וראשו חד וּפֶתַח הַתֵּבָה בְּצִדָּהּ תָּשִׂים והפתח בצד האחד והיה עולה אליו בסלם[19] תַּחְתִּיִּם קומה תחתונה לזבל שְׁנִיִּם קומה שניה לבעלי החיים וּשְׁלִשִׁים קומה שלישית למגורי האדם תַּעֲשֶׂהָ:
(יז) אתה תשלים התיבה וַאֲנִי הִנְנִי תיכף מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל לשון מפלה והפסד כמו כל נבלה[20] מַיִם עַל הָאָרֶץ לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם כֹּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ יִגְוָע:
(יח) וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי הברית הוא דבר השם כשיגזור אומר בלא תנאי ושיור ויקיים אִתָּךְ בעת שיבא המבול תהיה ברית קיימת אתך וּבָאתָ שתבא אֶל הַתֵּבָה אַתָּה וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ שתחיו שם ותתקיימו לצאת משם לחיים[21]:
(יט) וּמִכָּל הָחַי מִכָּל בָּשָׂר שְׁנַיִם מִכֹּל תָּבִיא אֶל הַתֵּבָה לְהַחֲיֹת אִתָּךְ זָכָר וּנְקֵבָה יִהְיוּ:
(כ) מֵהָעוֹף לְמִינֵהוּ וּמִן הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ מִכֹּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ אותן שדבקו במיניהם ולא השחיתו דרכם[22] שְׁנַיִם מִכֹּל יָבֹאוּ אֵלֶיךָ לְהַחֲיוֹת מעצמם ולא תצטרך לצוד אותם[23]:
(כא) וְאַתָּה קַח לְךָ מִכָּל מַאֲכָל מכל סוגי האוכלים השונים אֲשֶׁר יֵאָכֵל שיש שאינו אוכל ממאכל זה ואחר אוכלו[24] וְאָסַפְתָּ אֵלֶיךָ וְהָיָה לְךָ וְלָהֶם לְאָכְלָה:
(כב) וַיַּעַשׂ נֹחַ עשה את התיבה כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים כֵּן עָשָׂה אסף המאכל ודרך הכתוב לאמר "ויעש", "וכן עשה", לבאר כי לא הפיל דבר מכל אשר צוה[25]: ס
בראשית פרק ז
(א) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק לְנֹחַ בֹּא אַתָּה וְכָל אנשי[26] בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה הודיעו עתה כי בזכותו לבדו יצילם[27]:
(ב) מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה שעתידה להיות טהורה כשתנתן תורה לישראל ולימדו הקב"ה את סימני הטהרה[28] תִּקַּח לְךָ ה' יתברך אב הרחמן לא רצה לגזור שיבואו מעצמם לצורך קרבן להיות נשחטים אבל אמר תקח לך שבעה, שישתדל אחריהם ויטרח במצוה שִׁבְעָה שִׁבְעָה אִישׁ שבעה זכרים וְאִשְׁתּוֹ שבעה נקבות[29] וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה הִוא שְׁנַיִם אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ:
(ג) גַּם מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם הטהורים[30] שִׁבְעָה שִׁבְעָה זָכָר וּנְקֵבָה ובזמן ההוא כל בעלי החיים הטהורים היו ראויים להקרבה[31] והסיבה שתקח שבעה ולא שנים לְחַיּוֹת זֶרַע עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ שכיון שמהטהורים בסוף יוקרב קרבן א"כ לא ישארו לקיום המין אבל עכשיו שתקח שבעה ישארו לקיום המין:
(ד) כִּי לְיָמִים עוֹד אני נותן לכם ארכה נוספת של - שִׁבְעָה ימים לחזור בתשובה ואם לא ישובו בשבוע זה - [32] אָנֹכִי מַמְטִיר עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה וּמָחִיתִי אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה:
(ו) וְנֹחַ בֶּן שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וְהַמַּבּוּל הָיָה מַיִם עַל הָאָרֶץ פי' כאשר היה המבול. היה אז נח בן וגו' אבל עדיין לא סיפר הכתוב מהויות המבול[34]:
(ז) וַיָּבֹא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ אֶל הַתֵּבָה מִפְּנֵי מֵי הַמַּבּוּל:
(ח) מִן הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אֵינֶנָּה טְהֹרָה וּמִן הָעוֹף וְכֹל אֲשֶׁר רֹמֵשׂ עַל הָאֲדָמָה:
(ט) שְׁנַיִם שְׁנַיִם בָּאוּ אֶל נֹחַ שבאו מכלם שנים זכר ונקבה מעצמם אֶל הַתֵּבָה זָכָר וּנְקֵבָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֱלֹהִים אֶת נֹחַ ונח הוסיף להביא מן הטהורים ששה זוגות, כי הבאים להנצל באו מעצמם, ואשר לצורך קרבן טרח במצוה[35]:
נביא
פתיחה לספר יהושע
נאמר בגמ' (נדרים כב:) "אמר רב אדא ברבי חנינא אלמלא חטאו ישראל (בעגל ובעצת מרגלים) לא ניתן להם אלא חמשה חומשי תורה וספר יהושע בלבד שערכה של ארץ ישראל הוא"הכלומר שכתוב בו ערך חלק של כל שבט ושבט ואי אפשר להשלמת התורה בלי זה שהרי נכתב בתורה גבולות ישראל וציווי על חלוקת הארץ וללא ספר יהושע לא יובא הדבר לכלל הגשמה ולפי שבעטו וחטאו ישראל נוסף להם רוב חכמה שאר הספרים להטריחן יותר כדי להוכיחם ולצוותם על תיקון חטאיהם
נאמר בגמ' (ב"ב יד:) "יהושע כתב ספרו ושמונה פסוקים שבתורה" ושם (טו.) "תניא כמאן דאמר שמונה פסוקים שבתורה יהושע כתבן דתני' (דברים ל"ד) וימת שם משה עבד ה' אפשר משה חי וכתב וימת שם משה אלא עד כאן כתב משה מכאן ואילך כתב יהושע דברי ר"י ואמרי לה ר' נחמיה אמר לו ר"ש אפשר ס"ת חסר אות אחת וכתיב (דברים ל"א) לקוח את ספר התורה הזה אלא עד כאן הקב"ה אומר ומשה אומר וכותב מכאן ואילך הקב"ה אומר ומשה כותב בדמע" ובמדרש נאמר (אוצר המדרשים (אייזנשטיין) משה עמוד 367) "משה נטל את המגילה בידו וכתב עליה שם המפורש וספר הישר, והלך משה לאהלו של יהושע למסור לו המגילה, והיה יהושע יושב ודורש, משה מעומד ויהושע מיושב וכפף קומתו והניח ידו על ראשו ונתעלמו עיניו של יהושע ולא היה רואהו כדי שימאס נפשו. הלכו ישראל אצל משה לאהלו ואמרו היכן מרע"ה, אמרו להם בפתחו של יהושע, הלכו ומצאוהו שהיה עומד ויהושע יושב, אמרו ליהושע מה עלה על לבך שמשה עומד ואתה יושב, כיון שראהו יהושע מעומד צעק ואמר רבי רבי אבי אבי למה אתה מעניש אותי, אמרו לו ישראל רבינו למדנו תורה, א"ל אין לי רשות, א"ל אין אנו מניחים אותך. יצאה ב"ק ואמרה למדו מיהושע שקבל תורה ממשה, והיה יהושע יושב בראש. אמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן בשעה שאמר יהושע ברוך שבחר בצדיקים נטלו אוצרות החכמה ונתנו ליהושע, ולא היה יודע משה מה היה יהושע אומר, לאחר שעמד יהושע אמרו לו ישראל סיים לנו את התורה, א"ל איני יודע מה אשיב לכם, והיה משה כותב בדמע ויהושע ממלא אחריו. באותה שעה אמר משה רבש"ע עד עכשיו בקשתי חיים ועכשיו הרי נפשי נתונה בידך"
ידוע מ"ש בזה הגר"א (קול אליהו סוף פרשת וזאת הברכה) "כי כל התורה שמותיו של הקב"ה והיינו ע"י צירופים של אותיות ותיבות, ולפני בריאת העולם היתה התורה אמון אצל הקב"ה ע"פ צירופים וסודות נעלמים ואחר שברא הקב"ה את העולם ונתן תורה לישראל כתב את התורה באר היטב איך לעשות המצוות. ובזה ביאר דברי ר"ש שהיה כותב בדמע, לשון מדומע רצ"ל בערבוב אותיות, היינו שהיה כותב על פי צירופי שמות ולא היה נקרא כלל וימת שם משה רק תיבות אחרות, ולאחר מיתתו כתבן יהושע כפי שניתן לו רשות לגלות את התורה שניהם מסכימים לדעה אחת כי נכתבו ע"י שניהם, ע"י משה הנסתר והסוד, ועל ידי יהושע הנגלה, כאשר היא כתובה בידינו לדור דור".
עיין כתב הרמב"ן בהקדמה לתורה "ועל כל פנים היה נכון שיכתוב בתחלת ספר בראשית וידבר אלהים אל משה את כל הדברים האלה לאמר. אבל היה הענין להכתב סתם מפני שלא כתב משה רבינו התורה כמדבר בעד עצמו כנביאים שמזכירים עצמם כמו שנאמר ביחזקאל תמיד ויהי דבר ה' אלי בן אדם. וכמו שנאמר בירמיה ויהי דבר ה' אלי לאמר. אבל משה רבינו כתב תולדות כל הדורות הראשוני' ויחוס עצמו ותולדותיו ומקריו כשלישי המדבר. ולכן יאמר וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו כמדבר בעד שנים אחרים ומפני שהענין כן לא נזכר משה בתורה עד שנולד ונזכר כאילו אחר מספר עליו ... והטעם לכתיבת התורה בלשון זה מפני שקדמה לבריאת העולם אין צריך לומר ללידתו של משה רבינו כמו שבא לנו בקבלה שהיתה כתובה באש שחורה על גבי אש לבנה. הנה משה כסופר המעתיק מספר קדמון וכותב ולכן כתב סתם אבל זה אמת וברור הוא שכל התורה מתחלת ספר בראשית עד לעיני כל ישראל נאמרה מפיו של הקב"ה לאזניו של משה כענין שאמר להלן (ירמיה ל"ו) מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה ואני כותב על הספר בדיו" וכן יהושע כתב ספרו בגוף שלישי כמו שנכתבה התורה ולא דרך כתיבת שאר נביאים מכיון שדבריו נאמרו מאת ה' וכמש"כ במשך חכמה (שמות א, א) "והנה יהושע מצאנו שאמר לו הש"י שוב מול בנ"י שנית (יהושע ה, ב) וזה למצוות פריעה (אחר המילה) כדאמרו פרק הערל (יבמות עא:) יעו"ש ובבה"ג (ה' מילה) יליף דדוחה פריעה שבת מן שנית שהוקש למילה, וכן מצאנו שאמרו במסכת מכות דף י"א ויכתוב יהושע הדברים בספר תורת אלקים אלו אחד עשר פסוקים שבמשנה תורה ופרשת ערי מקלט נאמרה על ידו ולכן אמר וידבר מפני שהיא תורה, וכן אמרו בנדרים (דף כב:) אלמלא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא ס"ת וספר יהושע בלבד כו' לכן גם ממנו שלל השי"ת הבחירה לגמרי כמו ממשה שלא ישלול חלילה דבר מתורת משה וזה נרמז גם בברכת משה יה יושיעך מעצת מרגלים (סוטה לד:) ונרמז גם בסוף וילך כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחיתון כו' מכאן שתלמידו חשוב כגופו כו' היה נראה למשה כאלו הוא חי וכיון שליהושע נסתלק ג"כ הבחירה לכן משה ויהושע היו ביכולתם לצוות להעמיד חמה כי החמה וירח המה משכילים ומוכרחים לעשות רצון קונם לא מצד הכרח רק מה שמשיגים רצון השי"ת ומצד זה סיבת השגתם היא הכרחיותם ... וכתיב ביהושע אחל גדלך כו' למען ידעון כי כאשר הייתי עם משה אהיה עמך. היינו שנסתלקה מאתו הבחירה".
כתובים
מקבילות למזמורי תהילים בספרים אחרים במקרא
א. בנ"ך ישנם מזמורים כדוגמת מזמורי תהילים. לדומא' – תפילת נה, ותפילת חזקיהו בחלותו, ותפילת יונה. לשונות תפילות אלו קרובות ללשונות מזמורי תהילים, ומזה ניתן ללמוד שכך היא לשון התפילה של יראי ה'.
ב. שירת הים, שירת דבורה, קינת דוד על שאול ויהונתן וכו' הינם דומים למזמורי תהילים, אך אינם כדוגמתם, כיוון שהם מפרטים את האירוע הספציפי עליו הם נאמרו שלא כמזמורי התהילים. כמו"כ פסוקים בישעיהו ועוד דומים לפסוקי תהילים אך כיוון שנאמרו בהקשר לתוכחה, נחמה וכדו' לכן אינם מכללם.
ג. ישנם תבניות לשון השגורות בפי כל, והשתמשו בהם בתפילה ובתהילים, כגון – ברוך ה', אנא ה' הושיעה נא, הודו לה' כי טוב כל"ח ועוד.
ד. התורה והתפילה היו משולבים זה בזה לאורך הדורות. כמו"כ גם התפילה והנבואה. ישנם לשונות דומים בין פסוקים בתהילים לפסוקים בתורה ובנביאים ובכתובים. מזה אנו לומדים שהיתה מסורת של אופן התפילה האחוזה באופנים של התגלות ה' לישראל – תורה, נבואה וחכמה, ואותה מסורת עיצבה את הלשונות במהלך הדורות, ועל פיה יסד גם דוד את מזמורי התהילים.
ה. פסוקי התהילים היו כתפילות לכל עת שהמתפלל היה לוקח מהם כפי רצונו. לכן מצאנו שפרק או צירוף של כמה פרקים מוזכרים בנ"ך על ידי אנשים מסויימים, כגון בספר שמואל ובדברי הימים.
ו. התפילות בתנ"ך אף שהן שונות באופיין הספציפי ממזמורי התהילים, ישנם קווי אפיון דומים, כגון הקריאה בשם ה' והשימוש במילה נא – אל נא רפא נא לה, אנא ה' הושיעה נא.
ז. ישנם פרקי תהילים הפותחים בכתובת מאורעות שקרו לדוד, ולרוב לשונותם מקבילות לסיפור בנביא.
ח. לא ניתן לקבוע בבירור מהו הזמן שבו נאמרו מזמורי התהילים, כיוון שהמזמורים נכתבו בלשון סתומה שאינה מפרטת את המאורע הראשון בו הם נאמרו, (מעצם טיבם להיותם תפילה לפרט ולכלל בכל זמן), למעט מזמור על נהרות בבל שנאמר בבירור בזמן הגלות. ואכן בדברי חז"ל אחרון האומרים פרקי התהילים הוא עזרא.
משנת ההלכה
דיני אמירת משיב הרוח
א. תיקנו חז"ל להזכיר גבורתו של הקב"ה בהורדת הגשמים ולומר "משיב הרוח ומוריד הגשם" בתפילת שמונה עשרה בברכת אתה גיבור, ומתחילים לומר ממוסף של שמחת תורה.
ב. ארבעה גבורות מוזכרים בברכה זו וסימנם מפת"ח. – מטר, פרנסה, תחיה (תחית המתים), חיה (לידת תינוק), והם המסורים בידיו של הקב"ה.
ג. שכח לומר משיב הרוח ומוריד הגשם, אם נזכר בטרם שאמר ונאמן אתה להחיות מתים יאמר במקום שנזכר. אבל לא יאמר באמצע משפט, למשל אם נזכר ששכח אחר שאמר ומקיים אמונתו, יסיים לישני עפר ויאמר משיב הרוח וכו'.
ד. נזכר אחר שאמר ונאמן אתה להחיות מתים יאמר משיב הרוח ויחזור ויאמר ונאמן אתה וכו' כדי להזכיר מעין חתימת הברכה בסופה
ה. נזכר אחר שאמר את חתימת הברכה אם כלומר שאמר "ברוך אתה ה'" אם רגיל לומר מוריד הטל בקיץ, יסיים מחיה המתים ויאמר משיב הרוח וכו'. וימשיך אתה קדוש.
ו. ואם אינו רגיל לומר מוריד הטל או יודע שלא אמר מוריד הטל, יסיים למדני חוקיך, ויחזור למשיב הרוח וכו' וימשיך ממוריד הגשם את הברכה כסדרה
ז. נזכר אחר שסיים את הברכה ואמר מחיה המתים, יאמר משיב הרוח וימשיך אתה קדוש וכו'.
ח. נזכר אחר שאמר אתה קדוש, אם רגיל לומר מוריד הטל בקיץ ימשיך בתפילתו ואינו חוזר, כיון שהזכיר גבורתו של הקב"ה בטל שהוא מעין גשמים.
ט. ואם אינו רגיל לומר מוריד הטל, או יודע שלא אמר מוריד הטל, חוזר לראש התפילה.
י. המסופק אם אמר משיב הרוח בתוך שלושים יום מתחילת אמירת משיב הרוח, דינו כיודע שלא הזכיר אחר שלושים יום, שאנו תולים שודאי הזכיר.
יא. האומר תשעים פעם "רב להושיע משיב הרוח ומוריד הגשם". אפילו בתוך שלושים יום אנו תולים שודאי הזכיר בתפילה. ומי שרוצה לצאת מכל ספק יכול לכתחילה לנהוג כך לומר תשעים פעמים לצאת מכל ספק. ויש מהדרים לומר מאה ואחת פעמים.
[1] רמב"ן
[2] פי' הטור
[3] פי' הטור
[4] רמב"ן
[5] ת"י
[6] פי' ר' יוסף בכור שור
[7] רמב"ן
[8] ת"י רש"י רבינו בחיי
[9] רמב"ן
[10] ת"א ת"י
[11] אבע"ז
[12] ספורנו
[13] רבינו בחיי
[14] ת"א רש"י
[15] פי' הטור
[16] אבע"ז
[17] ת"א רש"י ועיין בחזקוני "ולפי פשוטו צהר תעשה לתבה לשון יצהר פי' שמן תעשה לצורך התיבה להאיר בה. ואין לפרש חלון להאיר בה ולהכניס בה אורה שהרי לא שמשו המזלות להדיא כל ימי המבול".
[18] רש"י על פי הגור אריה
[20] ספורנו
[21] רמב"ן
[22] רש"י
[23] רמב"ן
[24] חזקוני
[25] רמב"ן חזקוני
[26] ת"א ת"י
[27] פי' הטור
[28] רמב"ן
[29] רבינו בחיי
[30] רש"י
[31] ספורנו
[32] ת"י
[33] אבע"ז
[34] העמק דבר
[35] רמב"ן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה