מקרא
בראשית פרק לג
(יח) וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם בכל אשר לו[1] עִיר שְׁכֶם אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיִּחַן חנה אֶת אל מול[2] פְּנֵי הָעִיר:
(יט) וַיִּקֶן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר נָטָה שָׁם אָהֳלוֹ לא רצה להיות אכסנאי בעיר, אבל רצה שתהיה תחילת ביאתו בארץ בתוך שלו, ולכן חנה בשדה וקנה המקום, וזה להחזיק בארץ[3] מִיַּד בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה מין מטבע ששמה כן[4]:
בראשית פרק לד
(א) וַתֵּצֵא מהיכן שנטה יעקב אהלו אל העיר[6] דִינָה בַּת לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ לראות באופן מלבושיהן ותכשטיהן כדרך הבתולות[7]:
(ב) וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ וַיִּקַּח אֹתָהּ באונס[8] וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ:
(ג) וַתִּדְבַּק רצתה וחשקה[9] נַפְשׁוֹ בְּדִינָה בַּת יַעֲקֹב וַיֶּאֱהַב אֶת הַנַּעֲרָ וַיְדַבֵּר דברי פיוסים[10] עַל לֵב הַנַּעֲרָ:
(ה) וְיַעֲקֹב שָׁמַע כִּי טִמֵּא אֶת דִּינָה בִתּוֹ וּבָנָיו הָיוּ אֶת מִקְנֵהוּ בַּשָּׂדֶה וְהֶחֱרִשׁ מלצאת לריב עד שיבאו בניו וידעו הדבר וישמרו עצמם מאנשי ריבם[12] יַעֲקֹב עַד בֹּאָם:
(ו) וַיֵּצֵא חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם אֶל יַעֲקֹב לְדַבֵּר אִתּוֹ:
(ז) וּבְנֵי יַעֲקֹב בָּאוּ מִן הַשָּׂדֶה כְּשָׁמְעָם וַיִּתְעַצְּבוּ הָאֲנָשִׁים וַיִּחַר לָהֶם מְאֹד כִּי נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל לִשְׁכַּב אֶת בַּת יַעֲקֹב וְכֵן לֹא יֵעָשֶׂה בהם כי אף על פי שאיננה נבלה בין הכנענים נבלה היא לישראל שהוא דבר אסור לעשות כן[13]:
(ח) וַיְדַבֵּר חֲמוֹר אִתָּם לֵאמֹר שְׁכֶם בְּנִי חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ בְּבִתְּכֶם תְּנוּ נָא אֹתָהּ לוֹ לְאִשָּׁה:
(ט) וְהִתְחַתְּנוּ אֹתָנוּ בְּנֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לָנוּ וְאֶת בְּנֹתֵינוּ תִּקְחוּ לָכֶם:
(י) וְאִתָּנוּ תֵּשֵׁבוּ וְהָאָרֶץ תִּהְיֶה לִפְנֵיכֶם שְׁבוּ וּסְחָרוּהָ וְהֵאָחֲזוּ בָּהּ:
(יא) וַיֹּאמֶר שְׁכֶם אֶל אָבִיהָ וְאֶל אַחֶיהָ אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵיכֶם וַאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלַי אֶתֵּן כל זה הפיוס שיתנו אותה לו לאשה מרצונה, כי כבר בביתו היתה ולא היה ירא שיקחו אותה ממנו, אלא שהיא לא היתה מתרצית אליו, וזהו וידבר על לב הנערה[14]:
(יב) הַרְבּוּ עָלַי מְאֹד מֹהַר המתנות שנותן החתן לארוסתו לכבוד הנישואין וּמַתָּן מגדנות או כסף וזהב לאביה ולאחיה[15] וְאֶתְּנָה כַּאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלָי וּתְנוּ לִי אֶת הַנַּעֲרָ לְאִשָּׁה:
(יג) וַיַּעֲנוּ בְנֵי יַעֲקֹב אֶת שְׁכֶם וְאֶת חֲמוֹר אָבִיו בְּמִרְמָה בחכמה[16] וַיְדַבֵּרוּ ומה שאמרו היה על פי דין - אֲשֶׁר כיון ש -[17] טִמֵּא אֵת דִּינָה אֲחֹתָם:
(יד) וַיֹּאמְרוּ אֲלֵיהֶם לֹא נוּכַל לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר הַזֶּה לָתֵת אֶת אֲחֹתֵנוּ לְאִישׁ אֲשֶׁר לוֹ עָרְלָה כִּי חֶרְפָּה הִוא לָנוּ אם לא תהיו נמולים כמונו היום, למחר תבזו אותנו ותקראו אותנו בעלי מומין על שאנו מהולים[18]:
(טז) וְנָתַנּוּ אֶת בְּנֹתֵינוּ לָכֶם וְאֶת בְּנֹתֵיכֶם נִקַּח לָנוּ וְיָשַׁבְנוּ אִתְּכֶם וְהָיִינוּ לְעַם אֶחָד:
(יז) וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֵלֵינוּ לְהִמּוֹל וְלָקַחְנוּ בכח[20] אֶת בִּתֵּנוּ לא אמרו "אחותינו", כי במקום אביהם היו מדברים ודינה היתה קטנה[21] וְהָלָכְנוּ:
(יח) וַיִּיטְבוּ דִבְרֵיהֶם בְּעֵינֵי חֲמוֹר וּבְעֵינֵי שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר:
(יט) וְלֹא אֵחַר לא התעכב לאחר את הדבר[22] הַנַּעַר לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר כִּי חָפֵץ בְּבַת יַעֲקֹב וְהוּא נִכְבָּד מִכֹּל בֵּית אָבִיו וידע שלא יסרבו לבקשתו[23]:
(כ) וַיָּבֹא חֲמוֹר וּשְׁכֶם בְּנוֹ אֶל שַׁעַר עִירָם וַיְדַבְּרוּ אֶל אַנְשֵׁי עִירָם לֵאמֹר:
(כא) הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה שְׁלֵמִים הֵם אִתָּנוּ היו אנשי העיר חושבים שהיו שונאים אותם כי ראו אותם עצבים ויחר להם מאד ואולי היו נשמרים מהם ונותנים בעירם בריח ודלתים, כי גבורים המה ואנשי חיל למלחמה, ועתה אמרו להם אל תפחדו ואל תתרחקו מהם כי בלב שלם הם אתנו[24] וְיֵשְׁבוּ בָאָרֶץ וְיִסְחֲרוּ אֹתָהּ וְהָאָרֶץ הִנֵּה רַחֲבַת יָדַיִם לִפְנֵיהֶם ולא תפסידו בכך כלום כי הארץ תספיק לנו ולהם[25] אֶת בְּנֹתָם נִקַּח לָנוּ לְנָשִׁים וְאֶת בְּנֹתֵינוּ נִתֵּן לָהֶם:
(כב) אַךְ בְּזֹאת יֵאֹתוּ יתפייסו לָנוּ הָאֲנָשִׁים לָשֶׁבֶת אִתָּנוּ לִהְיוֹת לְעַם אֶחָד בְּהִמּוֹל לָנוּ כָּל זָכָר כַּאֲשֶׁר הֵם נִמֹּלִים:
(כג) מִקְנֵהֶם וְקִנְיָנָם "מקנה" הם הבהמות אשר הם בעדר, כי הם עיקר קנין האדם וְכָל בְּהֶמְתָּם שאינם בעדר, כגון הבהמות יחידות בבית הם בכלל "בהמתם" הֲלוֹא לָנוּ הֵם אַךְ נֵאוֹתָה לָהֶם וְיֵשְׁבוּ אִתָּנוּ:
(כד) וַיִּשְׁמְעוּ אֶל חֲמוֹר וְאֶל שְׁכֶם בְּנוֹ כָּל יֹצְאֵי שַׁעַר עִירוֹ וַיִּמֹּלוּ כָּל זָכָר כָּל יֹצְאֵי שַׁעַר עִירוֹ:
נביא
יהושע פרק יט
(מט) וַיְכַלּוּ לִנְחֹל אֶת הָאָרֶץ ע"י הגורל לִגְבוּלֹתֶיהָ וַיִּתְּנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל נַחֲלָה לִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן בְּתוֹכָם:
(נ) עַל פִּי יְקֹוָק שאלו באורים והתומים נָתְנוּ לוֹ אֶת הָעִיר אֲשֶׁר שָׁאָל אֶת תִּמְנַת סֶרַח בְּהַר אֶפְרָיִם וַיִּבְנֶה אֶת הָעִיר וַיֵּשֶׁב בָּהּ:
(נא) אֵלֶּה הַנְּחָלֹת אֲשֶׁר נִחֲלוּ הנחילו לישראל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת לְמַטּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּגוֹרָל בְּשִׁלֹה לִפְנֵי יְקֹוָק פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וַיְכַלּוּ מֵחַלֵּק אֶת הָאָרֶץ: פ
יהושע פרק כ
(א) וַיְדַבֵּר[26] יְקֹוָק אֶל יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר:
(ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר תְּנוּ לָכֶם אֶת עָרֵי הַמִּקְלָט שנתחייבו רק אחר ירושה וישיבה אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם בְּיַד מֹשֶׁה:
(ג) לָנוּס שָׁמָּה רוֹצֵחַ מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה בִּבְלִי דָעַת בלי כוונה וְהָיוּ לָכֶם לְמִקְלָט מִגֹּאֵל הַדָּם:
(ד) וְנָס אֶל אַחַת מֵהֶעָרִים הָאֵלֶּה וְעָמַד פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר וְדִבֶּר בְּאָזְנֵי זִקְנֵי הָעִיר הַהִיא אֶת דְּבָרָיו לומר להם שהרג בשגגה וְאָסְפוּ אֹתוֹ הָעִירָה אֲלֵיהֶם וְנָתְנוּ לוֹ מָקוֹם וְיָשַׁב עִמָּם אפילו אם עדיין אינו מבורר להם שהאמת איתו כמו שמפורש בסוף פרשת מסעי:
(ה) וְכִי יִרְדֹּף גֹּאֵל הַדָּם קרוב הנרצח אַחֲרָיו וְלֹא יַסְגִּרוּ אֶת הָרֹצֵחַ בְּיָדוֹ כִּי בִבְלִי דַעַת הִכָּה אֶת רֵעֵהוּ וְלֹא שֹׂנֵא הוּא לוֹ מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם:
(ו) וְיָשַׁב בָּעִיר הַהִיא עַד עָמְדוֹ לִפְנֵי הָעֵדָה לַמִּשְׁפָּט לדונו אם חייב גלות או מיתה או שפטור משניהם ואפ נתחייב יחזור וישב עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם אָז אחרי מות הכהן הגדול יָשׁוּב הָרוֹצֵחַ וּבָא אֶל עִירוֹ וְאֶל בֵּיתוֹ אֶל הָעִיר אֲשֶׁר נָס מִשָּׁם:
(ז) וַיַּקְדִּשׁוּ הזמינו אֶת קֶדֶשׁ בַּגָּלִיל בְּהַר נַפְתָּלִי וְאֶת שְׁכֶם בְּהַר אֶפְרָיִם וְאֶת קִרְיַת אַרְבַּע הִיא חֶבְרוֹן בְּהַר יְהוּדָה:
(ח) וּמֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרִיחוֹ מִזְרָחָה נָתְנוּ כבר בימי משה אֶת בֶּצֶר בַּמִּדְבָּר בַּמִּישֹׁר מִמַּטֵּה רְאוּבֵן וְאֶת רָאמֹת בַּגִּלְעָד מִמַּטֵּה גָד וְאֶת /גלון/ גּוֹלָן בַּבָּשָׁן מִמַּטֵּה מְנַשֶּׁה:
(ט) אֵלֶּה הָיוּ עָרֵי הַמּוּעָדָה המיועדות ומוזמנות להועד שם כל מכה נפש בשגגה לְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם לָנוּס שָׁמָּה כָּל מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה וְלֹא יָמוּת בְּיַד גֹּאֵל הַדָּם עַד עָמְדוֹ לִפְנֵי הָעֵדָה למשפט ואם יצא חייב אז ביד גואל הדם להמיתו: פ
יהושע פרק כא
(א) וַיִּגְּשׁוּ רָאשֵׁי אֲבוֹת הַלְוִיִּם אֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֶל יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְאֶל רָאשֵׁי אֲבוֹת הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:
(ב) וַיְדַבְּרוּ אֲלֵיהֶם בְּשִׁלֹה בְּאֶרֶץ כְּנַעַן לֵאמֹר יְקֹוָק צִוָּה בְיַד מֹשֶׁה לָתֶת לָנוּ עָרִים לָשָׁבֶת וּמִגְרְשֵׁיהֶן לִבְהֶמְתֵּנוּ:
(ג) וַיִּתְּנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לַלְוִיִּם מִנַּחֲלָתָם אֶל פִּי יְקֹוָק על פי מצותו אֶת הֶעָרִים הָאֵלֶּה וְאֶת מִגְרְשֵׁיהֶן:
(ד) וַיֵּצֵא הַגּוֹרָל לְמִשְׁפְּחֹת הַקְּהָתִי וַיְהִי לִבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן שגם הם היו מִן הַלְוִיִּם מִמַּטֵּה יְהוּדָה וּמִמַּטֵּה הַשִּׁמְעֹנִי וּמִמַּטֵּה בִנְיָמִן בַּגּוֹרָל עָרִים שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה: ס
כתובים
תהלים פרק לו
(א) לַמְנַצֵּחַ לְעֶבֶד יְקֹוָק לְדָוִד:(ב) נְאֻם פֶּשַׁע נאומו של הפושע לָרָשָׁע בְּקֶרֶב לִבִּי אֵין פַּחַד אֱלֹהִים לְנֶגֶד עֵינָיו: (ג) כִּי הֶחֱלִיק אֵלָיו בְּעֵינָיו כי בפתויו מחליק ומיפה לו הדבר הזה בעיניו וכל כוונתו למצוא בו עון להשניאו בעיני המקום כי אינו דורש שלום אליו לִמְצֹא עֲוֹנוֹ לִשְׂנֹא: (ד) דִּבְרֵי פִיו אָוֶן וּמִרְמָה חָדַל הפסיק לְהַשְׂכִּיל לְהֵיטִיב: (ה) אָוֶן יַחְשֹׁב עַל מִשְׁכָּבוֹ יִתְיַצֵּב עַל דֶּרֶךְ לֹא טוֹב ובסופו רָע לֹא יִמְאָס: (ו) יְקֹוָק בְּהַשָּׁמַיִם חַסְדֶּךָ אבל האמת שחסדי ה' הוא גם בעולם השפל מן הארץ עד השמים ובכל ישגיח אֱמוּנָתְךָ עַד שְׁחָקִים: (ז) צִדְקָתְךָ הצדקות שאתה עושה כְּהַרְרֵי אֵל מִשְׁפָּטֶךָ עמוקים כ -תְּהוֹם רַבָּה והשגחתך בפרטות על אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ יְקֹוָק: (ח) מַה יָּקָר חַסְדְּךָ אֱלֹהִים וּבְנֵי אָדָם בְּצֵל כְּנָפֶיךָ יֶחֱסָיוּן: (ט) יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ וְנַחַל עֲדָנֶיךָ כנחל גן עדן תַשְׁקֵם: (י) כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר: (יא) מְשֹׁךְ חַסְדְּךָ לְיֹדְעֶיךָ וְצִדְקָתְךָ לְיִשְׁרֵי לֵב: (יב) אַל תְּבוֹאֵנִי רֶגֶל גַּאֲוָה אל תבוא עמי רגל הרשעים הללו בעת קבול שכר להיות חלקם עם הצדיקים וְיַד רְשָׁעִים אַל תְּנִדֵנִיממקומי: (יג) שָׁם נָפְלוּ פֹּעֲלֵי אָוֶן דֹּחוּ מקום אשר יבואו להצר לי שם נפלו ויהיו דחויים וְלֹא יָכְלוּ קוּם:
תהלים פרק לז
(א) לְדָוִד אַל תִּתְחַר תתחרה ותתערב בַּמְּרֵעִים בעושים רע אַל תְּקַנֵּא בְּעֹשֵׂי עַוְלָה: (ב) כִּי כֶחָצִיר מְהֵרָה יִמָּלוּ שהחציר אינו מאריך ימים רק שמתיבש לפני כל העשבים וּכְיֶרֶק דֶּשֶׁא יִבּוֹלוּן גם בעודהו באבו כי אין בו ממש, כן גם בעודם מצליחים אינה הצלחה אמתית:
משנת ההלכה
א. תחילת זמן הנחת תפילין בבוקר, כחמישים דקות לפני נץ חמה, והוא הזמן המוזכר בגמרא משיכיר את חבירו. ואין להניח קודם לכן. ואם יש לו צורך גדול מאד יכול להניח שעה לפני הנץ החמה, ואם יודע שלא יוכל להניח כל היום מחמת אונס, כגון שעובר טיפול רפואי ואין לו זמן אפילו רגע אחד במשך היום, יניח לפני זמן זה ולא יברך עליהם.
ב. ראוי לכל ירא שמים שתפיליו יהיו המהודרות ביותר שיכול להרשות לעצמו. ויחשוב האדם בליבו כמה משקיע על חפצי העולם הזה, לקנות דברים יפים וחזקים, ולפעמים גם יותר מיכולתו, קל וחומר בן בנו של קל וחומר שישקיע בתפילין שהם אות בינו לבין הקב"ה, לקנות המהודרים והחזקים ביותר שיכול. וכדאי להתייעץ עם יהודי שמבין בהלכות אלו, כדי לדעת את מצב התפילין שלו, ואלו תפילין כדאי לו לקנות.
ג. וחשוב לציין שכדאי לבדוק את התפילין מפעם לפעם, ואם היו מונחים בשמש יש לבדיקה זו משנה חשיבות. וכדאי לקבל חוות דעת מהבודק על כשרותם והידורם של התפילין.
ד. יתר דיני התפילין יבוארו במקומם בעזה"י.
[1] ת"י
[2] ת"א
[3] רמב"ן
[4] רשב"ם
[5] ת"א
[6] רשב"ם
[7] ת"י
[8] ת"י
[9] ת"א
[10] ת"י
[11] רבינו בחיי
[12] ספורנו
[13] ת"א רמב"ן
[14] רמב"ן
[15] רמב"ן
[16] ת"א ת"י
[17] ת"א ת"י רש"י
[18] חזקוני
[19] ת"א רש"י
[20] ת"א ת"י
[21] אבע"ז
[22] ת"א ת"י
[23] פי' ר' יוסף בכור שור
[24] רמב"ן
[25] פי' ר' יוסף בכור שור
[26] עיין במלבי"ם שכתב לא נמצא בדברי הנביאים שאחר משה רבינו ע"ה לשון וידבר ה' אל נביא פלוני לאמר, חוץ מפה, ובארו חז"ל מפני שהן של תורה, ר"ל כי דבור ואמירה הבאים אצל הנבואה היינו תורה שבכתב ושבע"פ ולא ניתנה תורה לנביא אחרי משה, לבד פה באו הלכות שאינם מבוארים בתורה כמו ודבר באזני זקני העיר ההיא את דבריו ולא שהשוו דבריהם לדבריו למדו מזה (מכות י' ע"ב) שעיר שכולה רוצחים אינה קולטת וכדומה, לכן בא דבור ואמירה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה