מקרא
בראשית פרק מג
(יא) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִשְׂרָאֵל אֲבִיהֶם אִם כֵּן אֵפוֹא זֹאת עֲשׂוּ זאת העצה[1] קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ דברים המשובחים שבארץ שהכל מזמרים עליהם[2] בִּכְלֵיכֶם וְהוֹרִידוּ לָאִישׁ מִנְחָה מְעַט ולא הרבה, שלא תראו עצמכם כעשירים[3] צֳרִי וּמְעַט דְּבַשׁ נְכֹאת שעוה[4] וָלֹט ערמונים בָּטְנִים הם הנקראים צנובר ובלע"ז פושטציא"ס[5] וּשְׁקֵדִים:
(יב) וְכֶסֶף מִשְׁנֶה כסף שני נוסף על הכסף שהוחזר לכם קְחוּ בְיֶדְכֶם כדי לקנות תבואה[6] וְאֶת הַכֶּסֶף הַמּוּשָׁב בְּפִי אַמְתְּחֹתֵיכֶם תָּשִׁיבוּ בְיֶדְכֶם אוּלַי מִשְׁגֶּה הוּא:
(יג) וְאֶת אֲחִיכֶם קָחוּ וְקוּמוּ שׁוּבוּ אֶל הָאִישׁ:
(יד) וְאֵל שַׁדַּי יִתֵּן לָכֶם רַחֲמִים לִפְנֵי הָאִישׁ וְשִׁלַּח לָכֶם אֶת אֲחִיכֶם אַחֵר ומה שלא הזכיר את שמעון בשמו נראה שלא היה רצוי לאביו על דבר שכם, ועל כן לא אמר ושלח אתכם את שמעון[7] וְאֶת בִּנְיָמִין וַאֲנִי כַּאֲשֶׁר שָׁכֹלְתִּי לא תוכלו להוסיף עלי שכול כי כבר - שָׁכָלְתִּי יתנחם מכל הבא עליו ביתרון כאבו על יוסף[8]:
(טו) וַיִּקְחוּ הָאֲנָשִׁים אֶת הַמִּנְחָה הַזֹּאת וּמִשְׁנֶה כֶּסֶף לָקְחוּ בְיָדָם וְאֶת בִּנְיָמִן וַיָּקֻמוּ וַיֵּרְדוּ מִצְרַיִם וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי יוֹסֵף ולא דברו אליו מאומה אבל נתראו מרחוק ויוסף לא דבר אליהם מחמת רחמנות שהיה לו על בנימין, והם היו סבורים כי מחמת כעס מן הכסף הנמצא היה עושה כך ולכך נתפחדו כמו שכתוב להתגולל עלינו ולהתנפל עלינו[9]:
(טז) וַיַּרְא יוֹסֵף אִתָּם אֶת בִּנְיָמִין וַיֹּאמֶר לַאֲשֶׁר עַל בֵּיתוֹ מנשה בנו הָבֵא אֶת הָאֲנָשִׁים הַבָּיְתָה וּטְבֹחַ טֶבַח כלומר שחוט הבהמה כדינה וְהָכֵן את הבהמה בניקור הגיד והחלב[10] כִּי אִתִּי יֹאכְלוּ הָאֲנָשִׁים בַּצָּהֳרָיִם:
(יז) וַיַּעַשׂ הָאִישׁ כַּאֲשֶׁר אָמַר יוֹסֵף וַיָּבֵא הָאִישׁ אֶת הָאֲנָשִׁים בֵּיתָה יוֹסֵף:
(יח) וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים כִּי הוּבְאוּ בֵּית יוֹסֵף וַיֹּאמְרוּ אין דרך הבאים למצרים משאר הארצות לשבור בר ללון בבית יוסף כי אם בשאר מקומות העיר ובפונדקאות, ומה שאנחנו מובאים בבית זה אין זה כי אם - עַל דְּבַר הַכֶּסֶף הַשָּׁב בְּאַמְתְּחֹתֵינוּ בַּתְּחִלָּה אֲנַחְנוּ מוּבָאִים לְהִתְגֹּלֵל להתרברב עָלֵינוּ וּלְהִתְנַפֵּל להעליל[11] עָלֵינוּ וְלָקַחַת אֹתָנוּ לַעֲבָדִים וְאֶת חֲמֹרֵינוּ יקחו גם את חמורינו עם אמתחותיהם, ולא נוכל לשלוח לביתנו בר וימותו כולם ברעב[12]:
(יט) וַיִּגְּשׁוּ אֶל הָאִישׁ אֲשֶׁר עַל בֵּית יוֹסֵף וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו פֶּתַח הַבָּיִת קודם שנכנסו לבית, שאם יכנסו לבית ויראו השלשלאות והכבלים ואחר כך יודו, יאמרו על כרחכם הודיתם, שראיתם שאתם תפוסים, ולא מחמת נאמנות[13]:
(כא) וַיְהִי כִּי בָאנוּ אֶל הַמָּלוֹן וַנִּפְתְּחָה אֶת אַמְתְּחֹתֵינוּ וְהִנֵּה כֶסֶף אִישׁ בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ כַּסְפֵּנוּ בְּמִשְׁקָלוֹ באותם המטבעות עצמם לפיכך חשבנו שלא היה משגה ממעות של אחרים[15] וַנָּשֶׁב ואנו משיבים אֹתוֹ בְּיָדֵנוּ:
(כב) וְכֶסֶף אַחֵר הוֹרַדְנוּ בְיָדֵנוּ לִשְׁבָּר אֹכֶל לֹא יָדַעְנוּ מִי שָׂם כַּסְפֵּנוּ בְּאַמְתְּחֹתֵינוּ:
(כג) וַיֹּאמֶר שָׁלוֹם לָכֶם אַל תִּירָאוּ אֱלֹהֵיכֶם וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם נָתַן לָכֶם מַטְמוֹן בְּאַמְתְּחֹתֵיכֶם כַּסְפְּכֶם בָּא אֵלָי וַיּוֹצֵא אֲלֵהֶם אֶת שִׁמְעוֹן:
(כד) וַיָּבֵא הָאִישׁ אֶת הָאֲנָשִׁים בֵּיתָה יוֹסֵף וַיִּתֶּן מַיִם וַיִּרְחֲצוּ רַגְלֵיהֶם וַיִּתֵּן מִסְפּוֹא לַחֲמֹרֵיהֶם:
(כה) וַיָּכִינוּ אֶת הַמִּנְחָה כי בדרך בשקים הוכחש יופי הפירות[16] עַד בּוֹא יוֹסֵף בַּצָּהֳרָיִם כִּי שָׁמְעוּ כִּי שָׁם יֹאכְלוּ לָחֶם:
(כו) וַיָּבֹא יוֹסֵף הַבַּיְתָה וַיָּבִיאּוּ לוֹ אֶת הַמִּנְחָה אֲשֶׁר בְּיָדָם הַבָּיְתָה למרכז הבית לטרקלין שהרי כבר היו בבית יוסף[17] וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אָרְצָה:
(כז) וַיִּשְׁאַל לָהֶם לְשָׁלוֹם וַיֹּאמֶר הֲשָׁלוֹם אֲבִיכֶם יעקב הַזָּקֵן יצחק[18] אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם הַעוֹדֶנּוּ חָי:
(כח) וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם לְעַבְדְּךָ לְאָבִינוּ עוֹדֶנּוּ חָי ועל הזקן כלומר יצחק לא השיבוהו כיון שכבר נפטר[19] וַיִּקְּדוּ וישתחו וַיִּשְׁתַּחֲווּ קידה כפיפת קדקד השתחוואה משתטח לארץ[20]:
(כט) וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא אֶת בִּנְיָמִין אָחִיו בֶּן אִמּוֹ וַיֹּאמֶר הֲזֶה אֲחִיכֶם הַקָּטֹן אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם אֵלָי וַיֹּאמַר אֱלֹהִים יָחְנְךָ ירחם עליך מאחר שאתה יחיד לאמך כאמרם ויותר הוא לבדו לאמו אלהים יתן לך חן שיקרבוך אחיך וזולתם[21] בְּנִי:
(ל) וַיְמַהֵר יוֹסֵף כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמָיו אֶל אָחִיו מה שלא יכול להתודע לו. וגם ידע כי מחויב הוא עוד לצערו בדבר הגביע להלן[22] וַיְבַקֵּשׁ לִבְכּוֹת שחשב בצרת אביו ואחיו[23] וַיָּבֹא הַחַדְרָה וַיֵּבְךְּ שָׁמָּה:
(לב) וַיָּשִׂימוּ לוֹ לְבַדּוֹ מפני גדולתו, כי אין דרך לאכול על שולחן המלך רק גדוליו ומיודעיו[25] וְלָהֶם לְבַדָּם וְלַמִּצְרִים הָאֹכְלִים אִתּוֹ לְבַדָּם כִּי לֹא יוּכְלוּן הַמִּצְרִים לֶאֱכֹל אֶת הָעִבְרִים לֶחֶם כִּי תוֹעֵבָה הִוא לְמִצְרָיִם בזוי להם לאכול עם אדם נכרי כי אנשי מצרים גסי הרוח[26]:
(לג) וַיֵּשְׁבוּ לְפָנָיו צוה יוסף להושיבם כך הַבְּכֹר כִּבְכֹרָתוֹ וְהַצָּעִיר כִּצְעִרָתוֹ וַיִּתְמְהוּ הָאֲנָשִׁים איך ידע יוסף מי הבכור ומי הצעיר[27] אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ שהרי כולם נולדו בשבע שנים ואין להבחין איזה קודם לזה[28]:
(לד) וַיִּשָּׂא מַשְׂאֹת מנות מֵאֵת פָּנָיו מביאין היו המנות לפניו תחלה לראות שהן הגונות ומאת פניו של יוסף היו נושאים -[29] אֲלֵהֶם וַתֵּרֶב ומרובה היתה מַשְׂאַת בִּנְיָמִן מִמַּשְׂאֹת כֻּלָּם חָמֵשׁ יָדוֹת שעם כל חלק שהיה שולח לכל שנים מהם כמנהג היה שולח חלק לבנימין להראות חשיבותו על כולם[30] וַיִּשְׁתּוּ וַיִּשְׁכְּרוּ עִמּוֹ שכיוון להטרידם כדי שלא יחפשו באמתחותיהם, כדי שלא יארע להם כבתחילה, ועל כן מיהר לשלחם באור הבוקר (מד, ג) שלא יחפשו[31]:
נביא
אזכור בראשי דברים כל השופטים הנזכרים בספר הזה אחד לאחד, ומאיזה שבט היה וכמה שנים שפט את ישראל.
השופט הראשון עתניאל בן קנז למטה יהודה, התחיל אחר יהושע בשנת ב' אלפים ותקל"ג (2533) וישפוט את ישראל ארבעים שנה. ושפט אחר ששפטו הזקנים את ישראל אחרי מות יהושע י"ז שנים והזקנים קבלו מיהושע ובכללם כלב והוא העיקר, כדאיתא בנזיר (נ"ו סוף ע"ב) וכן פנחס והם מסרו לעתניאל בן קנז. והוא אחיו של כלב בן יפונה מצד אם ולקח בת כלב לאשה, ובתמורה פרק ב' (דף ט"ז) הוא עתניאל הוא יעבץ ומה שמו יהודה אחי שמעון, בימיו היה כהן גדול פינחס בן אלעזר[32]. עתניאל הוא נחשון בן עמינדב ועל שקידש שם שמים שירד בנחשול של ים ירד עתניאל בפלפולו של ים התורה והחזיר שלוש מאות הלכות ששכחו באבלו של משה
השופט השני אהוד בן גרא למטה בנימין, בשנת ב' אלפים תקע"ג (2573) וישפוט את ישראל שמונים שנה:
השופט השלישי שמגר בן ענת וידמה שהיה כהן, וישפוט את ישראל לדעת חז"ל שנה אחת ונכלל בשנות אהוד:
השופט הרביעי ברק בן אבינועם למטה נפתלי ודבורה אשה נביאה, ב' אלפים תרנ"ד (2654) והם שפטו את ישראל מ' שנה עד ב' אלפים תרצ"ד (2694). ברק ובית דינו קבלו מאהוד, וג' שמות יש לו ברק, מיכאל, לפידות, (תנא דבי אליהו פ"ט ומדרש ילקוט שם). סמוך לכפר קדש קבורים דבורה וברק בן אבינועם ויעל אשת חבר הקיני וחבר (גלילות ארץ ישראל). ברק בעלה של דבורה עם הארץ היה, אמרה ליה בוא ואעשה פתילות ולך לבית המקדש שבשבילם יהיה חלקך בין הכשרים. דבורה אשת ברק ובעת נבואתה פירשה ממנו. (שלשלת הקבלה י"ח א').
השופט החמשי גדעון בן יואש למטה מנשה ב' אלפים תרצ"ד (2694) וישפוט את ישראל ארבעים שנה עד ב"א תשל"ד (2734).ונקרא גם ירובעל.
השופט הששי אבימלך בנו של גדעון בן פלגשו, ונקרא בן ירובעל ב"א תשל"ד (2734) וישפוט את ישראל שלוש שנים ב"א תשל"ז (2737). וכמסופר בנביא הרג שבעים אחיו. ומת בידי אדם בהלחמו עם בני תבץ (בספ' סי' ט' נ"ג-נ"ד) השליך אשה עליו מן המגדל פלח רכב ותרץ את גלגלתו, וקרא אז לנער נושא כליו שלף חרבך ומותתני וידקרהו נערו וימת
השופט השביעי תולע בן פואה למטה יששכר, ב"א תשל"ז, (2737) וישפוט את ישראל עשרים ושלש שנים, ב"א תש"ס (2760)
השופט השמיני יאיר הגלעדי .למטה מנשה, ב"א תש"ס (2760) וישפוט את ישראל שנים ועשרים שנה עד ב"א תשפ"ב (2782):
כתובים
תהילים פרק מח
(יא) כְּשִׁמְךָ אֱלֹהִים כאשר שמך גדול כֵּן תְּהִלָּתְךָ גדול בפי כל עַל עד קַצְוֵי אֶרֶץ צֶדֶק חסד ויושר מָלְאָה מיד יְמִינֶךָ: (יב) יִשְׂמַח העם היושב ב- הַר צִיּוֹן ירושלים תָּגֵלְנָה בְּנוֹת יְהוּדָה תשמחנה בנות יהודהלְמַעַן מִשְׁפָּטֶיךָ שתעשה דין באומות: (יג) סֹבּוּ סובבו את צִיּוֹן וְהַקִּיפוּהָ את החומות סִפְרוּ מִגְדָּלֶיהָ של השומרים: (יד) שִׁיתוּ לִבְּכֶם שימו דעתכם לְחֵילָה לחומתה פַּסְּגוּ הגביהו אַרְמְנוֹתֶיהָ לְמַעַן תְּסַפְּרוּ את גובהה ואת יופיה לְדוֹר אַחֲרוֹן שאחריכם: (טו) כִּי זֶה אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ עד עוֹלָם וָעֶד הוּא יְנַהֲגֵנוּ ינהל אותנו בהשקט ובבטחה עַל עד מוּת:
תהלים פרק מט
(א) לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר: (ב) שִׁמְעוּ זֹאת דברי כָּל הָעַמִּים הַאֲזִינוּ כָּל יֹשְׁבֵי חָלֶד הארץ: (ג) גַּם בְּנֵי אָדָם בני אברהם שנקרא האדם הגדול גַּם בְּנֵי אִישׁ בני נח שנקרא איש צדיק יַחַד עָשִׁיר וְאֶבְיוֹן: (ד) פִּי יְדַבֵּר חָכְמוֹת וְהָגוּת מחשבות לִבִּי תְבוּנוֹת דברי תבונה: (ה) אַטֶּה לְמָשָׁל לדברי תורה אָזְנִי אֶפְתַּח בשיר בְּכִנּוֹר חִידָתִי שיחתי ובאמצעות הניגון יובנו דברי: (ו) לָמָּה אִירָא אפחד כשיבואו בִּימֵי רָע הימים הרעים עֲוֹן שאני מזלזל בהם ודש אותם ב- עֲקֵבַי יְסוּבֵּנִי מסובבים אותי: (ז) הַבֹּטְחִים התולים את בטחונם עַל חֵילָם ממונם וּבְרֹב עָשְׁרָם יִתְהַלָּלוּ יתפארו: (ח) אָח ידיד לֹא יכול ל- פָדֹה יִפְדֶּה בממונו מן המיתה את חבירו. ואף אִישׁ על עצמו לֹא יכול יִתֵּן לֵאלֹהִים כָּפְרוֹ לפדותו: (ט) וְיֵקַר זהו דבר יקר פִּדְיוֹן נַפְשָׁם וְחָדַל להתקיים לְעוֹלָם: (י) וִיחִי ואפילו אם יחיה עוֹד לָנֶצַח לֹא יִרְאֶה את פני הַשָּׁחַת המוות:
משנת ההלכה
חנוכה
הנאה מנרות חנוכה
א. אסור להשתמש בנרות החנוכה בין שימוש קבוע ובין שימוש עראי ואפילו כשהוא רחוק מהנרות אין להשתמש לאורם. ולכן אין לקרוא או להדליק נר של של חול וכ"ש סיגריה וכדומה מנרות החנוכה
ב. יש מתירים תשמיש של קדושה או מצוה לאור הנרות אפילו דרך קבע ויש מתירים רק דרך עראי אמנם להלכה יש להחמיר לאסור כל שימוש ולכן אין ללמוד או להתפלל לאור נרות החנוכה אפילו תפילת עראי
ג. אם יש מקור אור אחר מותר לעשות כל צרכיו סמוך לנרות ולכך נהגו להדליק שמש אמנם יש להחמיר שלא לעשות מלאכתו אם השמש סמוך לנרות אלא יש להרחיקו
ד. אין איסור ההנאה מהנרות נוהג אלא לענין עשיית תשמיש לאור הנר אך מותר לשבת ואפילו ללכת בחדר בשעה שהנרות דולקים אל אף שעל ידי כן מסתייע באור הנר שלא ייכשל בהליכתו ויש מחמירים שלא להסתייע באור הנר בהליכה שלא ייכשל אלא חובה שיהיה מקור אור אחר.\
ה. אין לחמם נר שעווה בתחתיתו על ידי נרות החנוכה אע"ג שמטרתו להדביק את הנר שחומם בחנוכיה ולהדליק בו נרות חנוכה
ו. מותר להדליק נר חובה לנר חובה כגון שיש שני אנשים בבית וכן נר הידור לנר הידור שנמצאים באותו החדר אבל להדליק מנר חובה לנר ההידור האשכנזים נהגו לאסור וכן חלק מהספרדים ויש מהפוסקים בספרדים שהתירו על ידי הטית הפתילה מנר לחבירו ולא על ידי עקירת הנקר ממקומו בכדי להדליק
ז. אין להדליק מנר לחבירו הנמצא בחדר אחר אפיו הוא מנר חובה לנר חובה או נר הידור לנר הידור
ח. וכן אין להדליק מנר לנר על ידי נר שלישי שאינו מנרות ההדלקה ואפילו על ידי השמש אסור
ט. אם כבה אחד הנרות אין להדליקו משאר הנרות אפילו אם הוא עדיין בתוך זמן מצותו (כלומר בתוך חצי שעה מהשקיעה או צה"כ)
י.
[1] אבע"ז
[2] רש"י
[3] פי' הטור
[4] ת"י
[5] רד"ק
[6] פי' ר' יוסף בכור שור
[7] רבינו בחיי
[8] רמב"ן
[9] חזקוני
[10] ת"י
[11] ת"א
[12] רמב"ן
[13] פי' ר' יוסף בכור שור
[14] ת"א ת"י
[15] ספורנו
[16] רשב"ם
[17] רש"י ונו"כ
[18] פי' הטור
[19] פי' הטור
[20] רש"י
[21] ספורנו
[22] העמק דבר
[23] ספורנו
[24] פי' ר' יוסף בכור שור
[25] פי' ר' יוסף בכור שור
[26] חזקוני
[27] לאפוקי מפי' החזקוני עיי"ש
[28] רשב"ם
[29] חזקוני
[30] ספורנו
[31] פי' הטור
[32] כתב הצמח דוד, דעת ר"י אברבנאל בהקדמת ספרו נחלת אבות מ"ש במשנה ויהושע מסר לזקנים הם השופטים כו' ועתניאל קבל מיהושע והוא מקבל השלישי (א"כ קבל ב' אלפים תקט"ז) ומעתניאל קבל אהוד כו' כי עתניאל הוא מהזקנים (וכ"כ יוחסין בסדר הדורות ובסדר הקבלה מהרמ"א) דלא כדעת רמב"ם שהמקבל השלישי היה פנחס. (ובבראשית רבה פנ"ח עד שלא שקעה שמשו של יהושע זרחה שמשו של עתניאל בן קנז שנאמר (יהושע כ"ו) וילכדה עתניאל בן קנז, נראה ג"כ דעתניאל היה מקבל מיהושע) אכן לדעת דעתניאל קבל מהזקנים ששפטו אחר יהושע י"ז שנים א"כ מתחיל עתניאל ב' אלפים תקל"ג ואהוד יתחיל ב' אלפים תקע"ג, ובשלשלת הקבלה דף ס"ט סוף ע"א כתב מעתניאל עד שמת שמשון שכ"ד שנים, טעות הוא דלהאברבנאל הוי רק שט"ו שנים, ולדעת הסדר עולם שהזקנים שפטו אחר יהושע י"ז שנים ועתניאל קבל מהם א"כ התחיל עתניאל ב' אלפים קל"ג וא"כ עד שמת שמשון היו רצ"ח שנים: (ספר סדר הדורות - חלק ימות עולם - האלף השלישי - ב' אלפים תקט"ז)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה