מקרא
בראשית פרק מא
(נ) וּלְיוֹסֵף יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים בְּטֶרֶם תָּבוֹא שְׁנַת הָרָעָב אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אוֹן:
(נא) וַיִּקְרָא יוֹסֵף אֶת שֵׁם הַבְּכוֹר מְנַשֶּׁה כִּי נַשַּׁנִי השכיחני[1] אֱלֹהִים אֶת כָּל עֲמָלִי כל הצער והעמל שהיה לי עד כה בהיותי בעבדות וְאֵת כָּל בֵּית אָבִי האלהים הוא העושה זאת, הוא הוא המסייעני לבלתי חשבי כבוד אבי ולהיותו כאילו הוא שכוח מלבי ולכן איני מודיע לו כי חי אני כדי שתתקיים הנבואה שחלם בחלומו[2]:
(נב) וְאֵת שֵׁם הַשֵּׁנִי קָרָא אֶפְרָיִם כִּי הִפְרַנִי אֱלֹהִים בְּאֶרֶץ עָנְיִי עם כל הגדולה והתפארת והכבוד שהיו לו, ועם עושר התבואה שהיה בידו בכל זאת היה מצרים בעיניו ארץ עניי להיותו מרוחק מבית אביו ונפרד מארץ הקדושה[3]:
(נג) וַתִּכְלֶינָה שֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע אֲשֶׁר הָיָה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם בלבד ולא בשאר הארצות כי לא היה כן בכל הארצות שבעולם, שאם כן ימותו ברעב[4]:
(נד) וַתְּחִלֶּינָה שֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב לָבוֹא כַּאֲשֶׁר אָמַר יוֹסֵף וַיְהִי רָעָב בְּכָל הָאֲרָצוֹת אשר סביב ארץ מצרים[5] וּבְכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם הָיָה לָחֶם כי נתן יוסף אוכל בערים[6]:
(נה) וַתִּרְעַב כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם בשנה השנית[7] וַיִּצְעַק הָעָם אֶל פַּרְעֹה לַלָּחֶם וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה לְכָל מִצְרַיִם לְכוּ אֶל יוֹסֵף אֲשֶׁר יֹאמַר לָכֶם תַּעֲשׂוּ:
(נו) וְהָרָעָב הָיָה עַל כָּל פְּנֵי הָאָרֶץ וַיִּפְתַּח יוֹסֵף אֶת כָּל האוצרות ואת -[8] אֲשֶׁר בָּהֶם וַיִּשְׁבֹּר לְמִצְרַיִם לשון קנין מאכל ומשתה[9] ולמצרים מכר תחלה, קודם שמכר לאחרים[10] וַיֶּחֱזַק הָרָעָב בְּאֶרֶץ מִצְרָיִםשאף על גב שקיבלו ממנו מאכל בכל זאת לא שבעו מכך[11]:
(נז) וְכָל הָאָרֶץ בָּאוּ מִצְרַיְמָה לִשְׁבֹּר לקנות אֶל מן[12] יוֹסֵף כִּי חָזַק הָרָעָב בְּכָל הָאָרֶץ ולא מכר להם עד שנתחזק הרעב, ולא מיד כאשר צעקו אל פרעה, אלא כאשר נתברר לו שחזק עליהם הרעב[13]:
בראשית פרק מב
(א) וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר מכירה[14] בְּמִצְרָיִם וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְבָנָיו לָמָּה תִּתְרָאוּ רזים בגלל הרעב אם תתכחשו ברעב יהיו הכל מביטים בכם ותומהים - הראיתים בני יעקב שהם עשירים ויפים איך נשחרו ברעב? כמו "אל תראוני שאני שחרחרת"[15]:
(ב) וַיֹּאמֶר הִנֵּה שָׁמַעְתִּי כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם רְדוּ שָׁמָּה וְשִׁבְרוּ לָנוּ מִשָּׁם וְנִחְיֶה אע"פ שלא יהיה לשבע נשיג די מחיתנו ובאופן זה - וְלֹא נָמוּת ברעב:
(ג) וַיֵּרְדוּ אֲחֵי יוֹסֵף עֲשָׂרָה לִשְׁבֹּר בָּר מִמִּצְרָיִם:
(ד) וְאֶת בִּנְיָמִין אֲחִי יוֹסֵף לֹא שָׁלַח יַעֲקֹב אֶת אֶחָיו כִּי אָמַר פֶּן יִקְרָאֶנּוּ אָסוֹן יותר מאחרים מחמת שאמו ואחיו אירע להם רע בדרך[16]:
(ה) וַיָּבֹאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִשְׁבֹּר בְּתוֹךְ הַבָּאִים הטמינו עצמן שלא יכירו בהן כמו שצוה להם אביהם למה תתראו[17] כִּי הָיָה הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן ולכן היו הרבה אנשים שבאים[18]:
(ו) וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ ואף על פי כן הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכָל עַם הָאָרֶץ שהוא בעצמו מקבל את הכסף מכל הבאים כדי שאם יבואו אחיו יבואו לפניו ואם אחרים יקבלו את הכסף לא ידע כשיבואו אחיו[19]וַיָּבֹאוּ אֲחֵי יוֹסֵף וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אַפַּיִם אָרְצָה:
(ז) וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וַיַּכִּרֵם ופחד אולי יכירוהו וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם ששם המצנפת על מצחו וקצת הפנים ושנה עצמו[20] וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת כשהיה אחד מהם שואל לו תבואה למכור, היה גוער בו ועונה אותו בקושי כאדם שאומר - "אין לי פנאי" ו"לא אמכור לכם", "כל היום אתם צועקים, אנשים קשים וצועקים אתם" וכשהיה גוער באחד מהם היו אחיו עונים בשבילו - "למה לא תמכור לנו, ולמה תגער בנו יותר מכל הבאים"? ואמר להם - "למה אתם עונים בשבילו?" והלא כשאני גוער באחד מן הקונים, אין העומדים עונין בשבילו, אלא הוא מדבר על ידי עצמו, וכל אחד מכם מבקש עשר משואות למכור, כמדומה אני שכולכם בקשר אחד ולמה נקשרתם יחד, ודאי מרגלים אתם, ולחפור את הארץ באתם[21] וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֵאַיִן בָּאתֶם וַיֹּאמְרוּ מֵאֶרֶץ כְּנַעַן לִשְׁבָּר אֹכֶל:
(ח) וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ כי בא עתה לפניהם בחתימת זקן ועוד שראוהו מושל בכל המלכות בבגדי מלכות וגם מן הקול לא היו מכירים אותו כי ע"י מתורגמן היה מדבר עמהם כדכתיב כי המליץ בינותם[22]:
(ט) וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מְרַגְּלִים אַתֶּם ולפי שהיו בעלי קומה וכולם עשרה היו כל שעה ביחד ולא היו נפרדים אלו מאלו כשאר בני אדם הבאים משאר מקומות לשבור בר אמר להם מרגלים אתם[23] לִרְאוֹת אֶת עֶרְוַת הָאָרֶץ פרצות החומות ומאיזה מקום נוחה ליכבש[24] ונקרא ערוה בעבור היות הערוה נסתרת כך אתם באים לראות את סוד הארץ[25] בָּאתֶם:
(י) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו לֹא אֲדֹנִי לא תאמר כן שהרי - וַעֲבָדֶיךָ בָּאוּ לִשְׁבָּר אֹכֶל:
(יא) כֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד נָחְנוּ ולכן באנו יחד ולא נפרדנו איש מחבירו כי רצון אבינו שנהיה יחד[26] כֵּנִים נאמנים[27] אֲנַחְנוּ לֹא הָיוּ עֲבָדֶיךָ מְרַגְּלִים:
(יב) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם לֹא שאם כן איך לא נשאר אחד מכם את אביכם. כלומר אצלו ולדעת אם בנימין קיים אמר להם כן[28] כִּי עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם לִרְאוֹת ונועצתם לומר שאתם אחים כדי לבא יחדיו ולראות ערות הארץ[29]:
(יג) וַיֹּאמְרוּ שְׁנֵים עָשָׂר עֲבָדֶיךָ אַחִים אֲנַחְנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וְהִנֵּה הַקָּטֹן אֶת אָבִינוּ הַיּוֹם וְהָאֶחָד אֵינֶנּוּ הנה מה שאמרנו יתברר כי אמנם אבינו עודנו חי בארץ כנען ויגיד הוא ושכניו שהיינו י"ב בניו וחסר אחד והקטן נשאר לכלכל ובכל אלה הפרטים יתברר האמת אצלך[30]:
(יד) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף הוּא אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֲלֵכֶם לֵאמֹר מְרַגְּלִים אַתֶּם מתוך דבריכם אתם נתפשים שאם לא מרגלים אתם, למה לא הבאתם את הקטן, כי בן שלשים הוא ויכול לבוא עמכם, אם לא באתם כי אם לשבר בר. אבל בשביל שבאתם לרגל, לא הבאתם אותו, כי עדיין אינו בעל תחבולות כל כך[31]:
(טו) בְּזֹאת תִּבָּחֵנוּ שאם אינכם אחים לא יסכן הקטן את עצמו לבא עמכם לשקר ולהיות בן מות עמכם[32] חֵי פַרְעֹה אִם תֵּצְאוּ מִזֶּה כִּי אִם בְּבוֹא אֲחִיכֶם הַקָּטֹן הֵנָּה:
(טז) שִׁלְחוּ מִכֶּם אֶחָד וְיִקַּח אֶת אֲחִיכֶם וְאַתֶּם הֵאָסְרוּ וְיִבָּחֲנוּ דִּבְרֵיכֶם הַאֱמֶת אִתְּכֶם וְאִם לֹא חֵי פַרְעֹה כִּי מְרַגְּלִים אַתֶּם:
(יז) וַיֶּאֱסֹף אֹתָם אֶל מִשְׁמָר שְׁלֹשֶׁת יָמִים להפחידם עשה כן, ושיאמינו כי את האלהים הוא ירא, ומפני מוראו הוא מוציא אותם שלא ימותו אנשי ביתם ברעב. ועוד, כי לא ישמעו לו להניח שם אחד, כי אם להצלת כולם[33]:
(יח) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי זֹאת עֲשׂוּ וִחְיוּ אֶת הָאֱלֹהִים אֲנִי יָרֵא איני רוצה לעכב אתכם עד שילך ויחזור אחד מכם, כי שמא אין תבואה בבתיכם, ואחד אינו יכול להוליך כל הצורך לבתיכם, אלא כולכם לכו ותוליכו שבר, והאחד ישאר בערבות[34]:
(יט) אִם כֵּנִים אַתֶּם אֲחִיכֶם אֶחָד יֵאָסֵר בְּבֵית מִשְׁמַרְכֶם וְאַתֶּם לְכוּ הָבִיאוּ שֶׁבֶר רַעֲבוֹן בָּתֵּיכֶם:
(כ) וְאֶת אֲחִיכֶם הַקָּטֹן תָּבִיאוּ אֵלַי וְיֵאָמְנוּ דִבְרֵיכֶם וְלֹא תָמוּתוּ כי גם בארץ כנען אוכל להמיתכם אם לא תבאו[35] וַיַּעֲשׂוּ כֵן:
נביא
פתיחה לספר שופטים
המשותף והשונה בין השופטים למלכים
האברבנל בהקדמתו כותב "אמר יצחק אברבנאל אחרי אשר הספר השני הזה (ספר שופטים) יגיד עניני השופטים שקמו בישראל אחרי מות יהושע עד שנולד שמואל, ובספר הרביעי ספר מלכים) יבואו ענין המלכים אשר מלכו בישראל וביהודה, ראיתי אני לחקור בכאן אם שופטים ומלכים הם שמות נרדפים יאמרו על ענין אחד שוה ומתדמה? או הם שמות מתחלפים יאמרו על הנהגות שונות? ועם העיון הטוב מצאתי שהשופטים והמלכים משותפים בחמשה דברים, ויובדלו ויתחלפו גם כן בחמשה דברים אחרים:
המשותף
א. ממונים ע"י בי"ד ומקובל ע"י עם ישראל
השתוף הראשון הוא - שהשופטים והמלכים הם ממונים על ידי ב"ד ויקבלום ישראל על עצמם. בשופטים אמר הכתוב (שופטים ב' ט"ז) ויקם ה' שופטים וגו', והוא ע"פ מינוי ב"ד אשר רוח ה' דבר בם, וגם קבלו ישראל אותם מבואר, שכן הוא אומר בגדעון (סי' ח' כ"ב) משול בנו גם אתה וגו', וביפתח נאמר (סי' י"א ח') והלכת עמנו ונלחמת בבני עמון והיית לנו לראש ולקצין וגו'. ואין ספק שהשופטים היה בתחילה מעירם רוח ה' רוח עצה וגבורה, ובראות ישראל ששם ה' נקרא עליהם יבחרו בהם וימנו אותם לשופטים ע"פ ב"ד, ובמלכים הדבר מבואר שאין מושחין אותם כי אם ב"ד הגדול והנביא, ומלבד זה היו העם ממליכים אותם, כמו שבא בענין שאול ודוד ושלמה זולתם, ושני הדברים האלה זכרה התורה באמרה (דברים י"ז ט"ו) שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלהיך בו, הנה שימת המלך הוא הקמתו מהעם, והבחירה האלהית היתה על ידי נביא באמצעות המשיחה.
ב. ממונים על המלחמה ועל המשפט המדיני של העם
השתוף השני הוא - שהשופטים הנזכרים בספר הזה והמלכים, אלה ואלה היו ממונים על המלחמות לצאת ולבוא לפני העם, וג"כ על דבר המשפט, ולזה נאמר בעתניאל בן קנז (בספ' סי' ג' י') ותהי עליו רוח השם וישפוט את ישראל ויצא במלחמה וגו', וכן יזכיר בשאר השופטים שהיו נלחמים מלחמות ה' ושהיו שופטים את ישראל. ועם היות שבקצת השופטים לא זכר ענין המלחמות כי אם ענין המשפט, כתולע, ויאיר, ואבצן, ואילון, ועבדון, ובקצתם זכר המלחמות ולא אמר ששפטו את ישראל, כגדעון ואבימלך בנו, הנה היה זה לפי שקצתם לא היו מתעסקים במלחמה ולא היתה מלחמה בימיהם ונתעסקו לבד במשפט, ומהם היה בהפך, אבל מנויים בשני הדברים היה יחד. ואמנם המלכים מבואר מעניניהם שתי הנהגות האלה, כמו שאמרו ישראל בשאלם מלך (שמואל א' ח' כ') ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו.
ג. רשות בידם לענוש לפי צורך השעה
השתוף השלישי - שהמלכים והשופטים כלם מותר להם להיות מכים ועונשים פעמים שלא בדין ושלא מן התורה כפי צורך השעה, ומפני זה היו שופטי ישראל עושין דברים שלא כמשפט וכהלכה להיותם להוראת שעה. הלא תראה שגדעון (בעבור שאנשי סוכות ואנשי פנואל לא נתנו לחם לאנשיו ברדפו אחרי זבח וצלמונע) (שופטים ח'. ו') דש את בשר אנשי סוכות בקוצי המדבר והרג את כל אנשי פנואל, ואין זה ע"פ התורה, גם יפתח בכעסו על בני אפרים לפי שאמרו (שם י"ב. ד', ה') פליטי אפרים אתם וגו', לכד את מעברות הירדן והיה אומר לכל איש אפרים שרצה לעבור אמור נא שבולת והיה אוחז בהם וישחטם אל מעברות הירדן, האם היה זה כפי הדין? ולכן אמרו ז"ל במסכת סנהדרין פרק נגמר הדין (פ"ו דף מ"ו ע"א) תניא ר' אליעזר אומר שמעתי שב"ד מכין ועונשין שלא כדין ושלא מן התורה, לא לעבור על דברי תורה כי אם לעשות סייג לתורה וכו', והביאו שם מעשים ועובדות מורות על זה. וכן המלכים הענין מבואר בהם, ולכן הרג דוד את האיש העמלקי, לפי שאמר שהרג את שאול, עם היות שאין הורגים במקום שאין עדים והתראה ואין אדם משים עצמו רשע. וכשספר נתן הנביא ענין האיש העשיר שלקח כבשת האיש הרש אמר דוד (שמואל ב' י"ב ה') חי ה' כי בן מות האיש העושה זאת וגו', וכל זה לצורך שעה היה.
ד. חייבים לנהוג בהם מורא וכבוד והמורד בהם חייב מיתה
השתוף הרביעי הוא - שכלם המלכים והשופטים משותפים בכך שיש לנהוג בהם מורא ובכבוד, והממרה את פיהם חייב מיתה. אם בענין השופט אמרה תורה (דברים י"ז י"ב) והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמוע אל הכהן או אל השופט ומת האיש ההוא וגו', ומזה הצד ג"כ העניש גדעון את אנשי פנואל ואת אנשי סוכות שזכרתי, לפי שדן אותם ממרים את פיו, והיו חייבים מיתה על עברם את מצותו. וכן במלכים חז"ל דרשוהו ממה שנאמר ביהושע (יהושע א') כל איש אשר ימרה את פיך ולא ישמע את דבריך לכל אשר תצונו יומת, ודרשו בפרק נגמר הדין (דף מ"ט ע"א) כל איש אשר ימרה את פיך יכול אף לדברי תורה? ת"ל רק חזק ואמץ, ולכן אמרו שהמקלל את המלך המלך רשאי להרגו, כמו שעשה דוד לשמעי בן גרא, כי הוא היה ממרה את פי המלך וחייב מיתה.
ה. מתחילת מינוים לא הופסק הנהגתם מעם ישראל
השתוף החמשי הוא – שמתחילת ימי השופטים כששופט אחד נפטר או הפסיק לשפוט מיד מונה אחר אחריו, כמו שמלכי ישראל ג"כ נמשכו זה אחר זה, וכמו שלא היה זמן שמלך אין בישראל מעת שהתחילו המלכים, ככה לדעתי כל ימי השופטים לא היה ישראל זמן מה בלי שופט, אם לא שבימיהם פעמים היו ישראל משועבדים לאויביהם ופעמים היו נושעים מהם, ולכן היו נכללים שנות השעבוד בתוך שנות השופטים. והיה זה כדי שעל פי שנותם נדע ימות העולם שנות דור ודור, כי אין לנו דרך לדעת מספר השנים אשר עברו בין דבר לדבר כי אם משנות השופטים והמלכים:
ובואלה שמות רבה (פר' מ' דף קנ"ד ע"ד) אמרו שהראה הקב"ה למשה בהר סיני ספרו של אדם הראשון, שהיו כתובים בו כל הדורות שהיו עתידים להיות, דור דור ומנהיגיהם דור דור ומלכיהם וכו'. הנה השוו ענין המנהיגים והשופטים למלכים שכלם נמשכים זה אחר זה בהמשך הדורות, ומה שאמר בסוף זה הספר (שם י"ז. ו') בימים ההם אין מלך בישראל אין הרצון שהיה ישראל בלא שופט, כי אם שלא היה השופט אז בקרב ישראל, כי הוא היה שמשון, ולא היה בימים ההם בישראל כי אם אסור בידי פלשתים, אלה הם החמשה שתופים אשר יכללו השופטים והמלכים כלם:
כתובים
תהלים פרק מו
(א) לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח עַל עֲלָמוֹת שם כלי נגינה שִׁיר: (ב) אֱלֹהִים לָנוּ מַחֲסֶה וָעֹז והוא לנו עֶזְרָה בְצָרוֹת נִמְצָא מְאֹד מצוי לנו בכל קראנו אליו: (ג) עַל כֵּן לֹא נִירָא בְּהָמִיר אָרֶץ כשתחלף הארץ מהשקט לרעד וּבְמוֹט הָרִים בְּלֵב יַמִּים וכאשר ינועו ההרים ליפול בעומק הים והוא משל על מפלת גוג: (ד) יֶהֱמוּ מי הים יֶחְמְרוּ יהפכו לחימר מרפש וטיט מֵימָיו יִרְעֲשׁוּ הָרִים בְּגַאֲוָתוֹ סֶלָה: (ה) נָהָר פְּלָגָיו פלגי הנהרהיוצא מבית המקדש כמ"ש והנה מים יוצאים (יחזקאל מ"ז) המים ההם יְשַׂמְּחוּ יושבי עִיר אֱלֹהִים שהוא מקום קְדֹשׁ אשר שם מִשְׁכְּנֵי עֶלְיוֹן: (ו) אֱלֹהִים בְּקִרְבָּהּ ה' ישכון בקרב ירושלים לכן בַּל תִּמּוֹט יַעְזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר כלומר זמן הגאולה שיתנוצץ כמו בוקר: (ז) הָמוּ גוֹיִם מָטוּ מַמְלָכוֹת ונפלו מפני שה' נָתַן בְּקוֹלוֹ תָּמוּג תחרב אָרֶץ: (ח) יְקֹוָק המושל על צְבָאוֹת עִמָּנוּ מִשְׂגָּב הוא חוזקנו לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה: (ט) לְכוּ חֲזוּ מִפְעֲלוֹת יְקֹוָק אֲשֶׁר שָׂם שַׁמּוֹת שממה בָּאָרֶץ: (י) מַשְׁבִּית מִלְחָמוֹת עַד קְצֵה הָאָרֶץ קֶשֶׁת יְשַׁבֵּר וְקִצֵּץ חֲנִית עֲגָלוֹת לצורך מלחמה יִשְׂרֹף בָּאֵשׁ: (יא) הַרְפּוּ מלהחזיק במלחמה וּדְעוּ כִּי אָנֹכִי אֱלֹהִים אָרוּם רם ומושל בַּגּוֹיִם אָרוּם רם ומושל בָּאָרֶץ ליתנה למי שארצה: (יב) יְקֹוָק צְבָאוֹת עִמָּנוּ מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה:
תהלים פרק מז
(א) לַמְנַצֵּחַ ללויים לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר: (ב) כָּל הָעַמִּים תִּקְעוּ כָף מחאו כפים והתערבו יחד זה עם זה כדי ש - הָרִיעוּ לֵאלֹהִים בְּקוֹל רִנָּה: (ג) כִּי יְקֹוָק עֶלְיוֹן וממנו נוֹרָא נפחד, כי הוא מֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כָּל הָאָרֶץ: (ד) יַדְבֵּר יכניע את ה- עַמִּים תַּחְתֵּינוּ וּלְאֻמִּים ואומות העולם תַּחַת רַגְלֵינוּ שלטוננו: (ה) יִבְחַר יוריש לָנוּ אֶת נַחֲלָתֵנוּ ארץ ישראל אֶת גְּאוֹן יַעֲקֹב בית המקדש אֲשֶׁר אָהֵב סֶלָה לעולם:
משנת ההלכה
מקום ההדלקה
א. תקנו חכמים להניח נרות חנוכה בפתח ביתו הסמוך לרשות הרבים מבחוץ, ובצד שמאל של הפתח, מזוזה בימין ונר חנוכה בשמאל. וכשהוא מניחם - לא יניחם למטה משלשה טפחים (24 ס"מ ולחזו"א 28.8 ס"מ) סמוך לקרקע ולא למעלה מעשרה טפחים. (80 ס"מ) ואם הניחם למעלה מעשרה טפחים - יצא ידי חובתו.
ב. ומדליק בטפח (בין 8-10 ס"מ) הסמוך לפתח. ואם רבים המדליקים בפתח אחד רשאים להניח את הנרות זה בצד זה אף על גב שרק נרותיו של הראשון הם בטפח הסמוך לפתח הואיל וניכר שכולם שייכים לפתח זה.
ג. ובדורות האחרונים נהגו רוב העולם להניח נרות חנוכה על החלון הפונה לרשות הרבים ויניח בחלון שיש בו הכי הרבה פרסום לעוברים ושבים. ורשאי להניחם על הסורגים הקבועים בחלון אע"פ שהם מחוץ לכתלי הבית, אבל לא יניחם על שלחנו ולא על כיוצא בו לפי שאין בזה פרסום הנס, שכן נראה שהדליק את הנר למאור וכדומה.
ד. אם יש לו מרפסת הפונה לרשות הרבים אינו חייב להניח בפתח המרפסת אלא רשאי להניח הנרות על מעקה המרפסת
ה. מי שדירתו בקומה עליונה ומחלון ביתו עד לקרקע רשות הרבים יותר מעשרים אמות (16 מטר ולחזו"א 19.2 מטר), טוב יותר להניח נרות חנוכה בפתח דירתו אפילו אם אין לו שכנים נוספים. ואם הדבר קשה לו למשל שחושש שתיגנב לו החנוכייה וכיו"ב ידליק בחלון.
החייבים בהדלקה
ו. הכל חיָּבים בנר חנוכה אנשים ונשים. קטן בהגיעו לגיל חינוך, אם אין מדליקין עליו, אף הוא חיָּב בהדלקת הנר.
ז. והמנהג הוא שאשה נשואה יוצאת בהדלקת בעלה ובנות יוצאות בהדלקת אביהן , אמנם אם רוצות הן להדליק יכולות להדליק ולברך
ח. נשים חייבות בהדלקת נרות חנוכה ואשה נשואה מנהג הספרדים ורבים מהאשכנזים שיוצאת בהדלקת בעלה וטפילה לו. ושאר הבנות בבית מנהג הספרדים וחלק מהאשכנזים שאינם מדליקות ויוצאות בהדלקת בעל הבית ויש שנהגו שהבנות מדליקות ויש שנהגו שרק בנות עד גיל מצוה (12) מדליקות.
ט. בן אצל אביו, מדליק בפני עצמו, ויתן כל אחד נרותיו במקום מיוחד. ונהוג בקהילות הספרדים שאינו מדליק אלא ראש המשפחה עבור כל המשפחה.
ברכות ההדלקה
א. בלילה הראשון, קודם שמדליק מברך שלש ברכות: 'ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם וכו' להדליק נר של חנוכה. בא"י אמ"ה שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה. בא"י אמ"ה שהחיָנו וקימנו והגיענו לזמן הזה' - ומדליק. ובשאר הלילות, מברך שתי ברכות הראשונות בלבד אבל אינו מברך 'שהחיָנו'.
ב. נאנס ולא הדליק נר חנוכה בלילה הראשון - מברך 'שהחיָנו' בפעם הראשונה שהוא מדליק:
ג. נוהגים להדליק 'שַׁמש', כלומר, נר זה מותר להשתמש בו, לראות לאורו, להדליק ממנו לאחרים וכיוצא באלה. ואילו נרות חנוכה אסור להשתמש לאורם כל זמן שהם דולקים למצוה. לפיכך מדליקים את השמש כדי שלא יבוא להנות מן המצוה, אלא ממנו בלבד. וקובעים מקום מיוחד לנר השמש, ולא יעמוד בשורה אחת עם שאר הנרות, כדי שיהא הֶכר שנר זה אינו מן המצוה. וראוי להקפיד שיהא גם אור אחר בבית חוץ מן הנר המוסף.
ד. בשעת ההדלקה, צריכים שיהיו כל בני הבית נאספים, לפרסום הנס.
ה. אחר שהדליק הנר הראשון בעוד שמדליק שאר הנרות, אומר 'הנרות הללו' וכו', גמר להדליק שרים פזמוני חנוכה, איש איש כמנהגו.
ו. כתב המהרי"ל: קבלה בידינו שאין לאדם לעשות מלאכה בשעה שהנרות דולקים בחנוכה, היינו, זמן מצוַת הדלקתן שהוא חצי שעה. רמז לכך: חנוכה - חנו ממלאכה, חנו מן האויבים:
ז. ונוהגות הנשים שאינן עושות מלאכה כל זמן שהנרות דולקים, ואין להקל. מפני שהיתה גזרה קשה על בנות ישראל, שגזרו: בתולה הנישאת תבוא לפני ההגמון תחילה. ועוד, מפני שהנס נעשה על ידי אשה. בת יוחנן כהן גדול, יפת תואר היתה מאד, וחמדהּ המלך הצורר, והיא נתרצתה לו לְפָנים ובאה לפניו והאכילתו גבינה ונצמא, והשקתו יין ונשתכר ונרדם, וחתכה ראשו והביאתו לירושלים. וכראות שר צבאם כי אבד מלכם – וינוסו.
חנוכה
ח. חצי שעה קודם זמן הדלקת הנר, אסור לאכול אכילת קבע ולשתות כל משקה משכר. ומשהגיע זמן ההדלקה, אפילו ללמוד תורה אסור עד שידליק נר חנוכה,
ט. הנוהגים להדליק בצאת הכוכבים מיד כשיצאו הכוכבים מתפלל מעריב ומדליק. ויש אומרים שמתפלל ערבית לפני צאת הכוכבים או לאחר ההדלקה, שהדלקה בזמנה עדיפה.
י. בכל יום קוראים בפרשת נשיא אחד ואינו חוזר עליה למחר, וביום השמיני - מתחילים בפרשת הנשיא השמיני וגומרים לקרוא של כל שנים עשר הנשיאים וזֹאת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ ומסיְּמים בפרשה הראשונה של סדר בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת, עד כֵּן עָשָׂה אֶת הַמְּנֹרָה:
יא. בבית הכנסת מדליקין נר חנוכה בין מנחה למעריב ומברכין על ההדלקה. הדליק נרות בבית הכנסת וברך - בא לביתו חוזר ומדליק בברכה.
יב. המדליק בבית הכנסת מניח את נרות החנוכה בכותל דרום, זכר למנורה שגם היא היתה בדרום ההיכל.
[1] פי' ר' יוסף בכור שור
[2] הכתב והקבלה
[3] הכתב והקבלה
[4] מלבי"ם
[5] רמב"ן
[6] רשב"ם
[7] רבינו בחיי
[8] אבע"ז
[9] רשב"ם
[10] פי' הטור
[11] רבינו בחיי
[12] חזקוני
[13] פי' בטור
[14] רבינו בחיי
[15] פי' ר' יוסף בכור שור
[16] משכיל לדוד
[17] חזקוני
[18] פי' ר' יוסף בכור שור
[19] חזקוני
[20] רמב"ן
[21] פי' ר' יוסף בכור שור
[22] רשב"ם
[23] רשב"ם
[24] רשב"ם
[25] אבע"ז
[26] רמב"ן
[27] אבע"ז
[28] רשב"ם
[29] ספורנו
[30] ספורנו
[31] פי' ר' יוסף בכור שור
[32] ספורנו
[33] רמב"ן
[34] פי' ר' יוסף בכור שור
[35] ספורנו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה