פרשת ויגש יום ו'

מקרא

בראשית פרק מז

(יב) וַיְכַלְכֵּל יוֹסֵף אֶת אָבִיו וְאֶת אֶחָיו וְאֵת כָּל בֵּית אָבִיו לֶחֶם לְפִי הַטָּף לפי מה שמצטרך לבני הבית[1]:

(יג) וְלֶחֶם אֵין בְּכָל הָאָרֶץ כִּי כָבֵד הָרָעָב מְאֹד וַתֵּלַהּ משתגע כאדם שלא ידע מה יעשה[2] אֶרֶץ מִצְרַיִם וְאֶרֶץ כְּנַעַן מִפְּנֵי הָרָעָב:

(יד) וַיְלַקֵּט יוֹסֵף אֶת כָּל הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בְאֶרֶץ מִצְרַיִם וּבְאֶרֶץ כְּנַעַן בַּשֶּׁבֶר אֲשֶׁר הֵם שֹׁבְרִים וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת הַכֶּסֶף בֵּיתָה פַרְעֹה סיפר הכתוב מעלת יוסף וחכמתו וצדקתו, שליקט הכל והביא לבית פרעה, ולא עשה לעצמו אוצרות כסף וזהב[3] ולא הורה לעצמו הוראת היתר בכל ימלו לקחת דבר לעצמו[4]:

(טו) וַיִּתֹּם הַכֶּסֶף מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמֵאֶרֶץ כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ כָל מִצְרַיִם אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר הָבָה לָּנוּ לֶחֶם הזכירו לו זה, כי אמרו אחרי שתם הכסף גם מארץ כנען ולא יבאו עוד אליך לשבור וְלָמָּה נָמוּת נֶגְדֶּךָ כִּי אָפֵס כָּסֶף ותמיתנו חנם ותשאר התבואה בידך ואין קונה[5]:

(טז) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף הָבוּ מִקְנֵיכֶם וְאֶתְּנָה לָכֶם בְּמִקְנֵיכֶם אִם אָפֵס כָּסֶף:

(יז) וַיָּבִיאוּ אֶת מִקְנֵיהֶם אֶל יוֹסֵף וַיִּתֵּן לָהֶם יוֹסֵף לֶחֶם בַּסּוּסִים וּבְמִקְנֵה הַצֹּאן וּבְמִקְנֵה הַבָּקָר וּבַחֲמֹרִים וַיְנַהֲלֵם זן אותם[6] בַּלֶּחֶם בְּכָל מִקְנֵהֶם בַּשָּׁנָה הַהִוא:

(יח) וַתִּתֹּם הַשָּׁנָה הַהִוא וַיָּבֹאוּ אֵלָיו בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לביאת יעקב והיא רביעית לרעב שהרי התבואה שנשארה מן השובע והכסף שבידם הספיק להם שלש שנים וברביעית נתנו מקניהם ובחמישית אדמתם ובששית גופם ובשביעית נתן להם זרע וזרעו ולקטו בשמינית תבואה מן השדה ופסק הרעב[7] וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֹא נְכַחֵד מֵאֲדֹנִי כִּי אִם תַּם הַכֶּסֶף וּמִקְנֵה הַבְּהֵמָה אֶל אֲדֹנִי לֹא נִשְׁאַר לִפְנֵי אֲדֹנִי בִּלְתִּי אִם גְּוִיָּתֵנוּ וְאַדְמָתֵנוּ:

(יט) לָמָּה נָמוּת לְעֵינֶיךָ גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אַדְמָתֵנוּ כי אדמה שאין בה בני אדם הרי היא מתה, שאין מי שיחרוש ויעבוד אותה, ואינה עושה פירות[8] קְנֵה אֹתָנוּ וְאֶת אַדְמָתֵנוּ בַּלָּחֶם וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְאַדְמָתֵנוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה וְתֶן זֶרַע וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת וְהָאֲדָמָה לֹא תֵשָׁם:

(כ) וַיִּקֶן יוֹסֵף אֶת כָּל אַדְמַת מִצְרַיִם לְפַרְעֹה כִּי מָכְרוּ מִצְרַיִם אִישׁ שָׂדֵהוּ כִּי חָזַק עֲלֵהֶם הָרָעָב וַתְּהִי הָאָרֶץ לְפַרְעֹה:

(כא) וְאֶת הָעָם הֶעֱבִיר אֹתוֹ לֶעָרִים מִקְצֵה גְבוּל מִצְרַיִם וְעַד קָצֵהוּ שלא יאחזו עוד בקרקע לפי שקנה אדמתם, או שמא לאחר זמן יחזור כל איש בקרקע שלו לומר זו ירושתי מאבותי ולפיכך העבירם שלא תהא להם שום טענה עכשיו כי כל אחד ואחד גר בשל עמיתו[9]:

(כב) רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים כמרי העבודה זרה[10] לֹא קָנָה כִּי חֹק לַכֹּהֲנִים שיקבלו חלק בלחם כך וכך ליום מֵאֵת פַּרְעֹה וְאָכְלוּ אֶת חֻקָּם חלקם[11] אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם פַּרְעֹה עַל כֵּן לֹא מָכְרוּ אֶת אַדְמָתָם:

(כג) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל הָעָם הֵן קָנִיתִי אֶתְכֶם הַיּוֹם וְאֶת אַדְמַתְכֶם לְפַרְעֹה ואם כן אתם עבדיו וחייבים לעבוד את האדמה שקניתי לו והוא חייב לתת מזונותיכם והזרע לזרוע הֵא לָכֶם זֶרַע וּזְרַעְתֶּם אֶת הָאֲדָמָהאתם עבדיו עבדו את האדמה שהיא שלו[12]:

(כד) וְהָיָה בַּתְּבוּאֹת וּנְתַתֶּם חֲמִישִׁית לְפַרְעֹה וְאַרְבַּע הַיָּדֹת יִהְיֶה לָכֶם אחת לְזֶרַע הַשָּׂדֶה והשניה וּלְאָכְלְכֶם והשלישית וְלַאֲשֶׁר בְּבָתֵּיכֶם שפחותיכם ועבדיכם וְלֶאֱכֹל לְטַפְּכֶם והחמישית לפרעה[13]:

(כה) וַיֹּאמְרוּ הֶחֱיִתָנוּ נִמְצָא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי וְהָיִינוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה ולא לך[14]:

(כו) וַיָּשֶׂם אֹתָהּ יוֹסֵף לְחֹק עַד הַיּוֹם הַזֶּה עַל אַדְמַת מִצְרַיִם לְפַרְעֹה לַחֹמֶשׁ רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים לְבַדָּם לֹא הָיְתָה לְפַרְעֹה:

(כז) וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ קנו בה אחוזה ונחלה כי הם לא מכרו כלום, כי כמו שלא מכרו הכהנים שהיה להם חוק מאת פרעה, כך יוסף כלכל אחיו ולא מכרו כלום, והיתה הארץ להם לאחוזה[15] וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד:

חסלת פרשת ויגש

נביא

שופטים פרק ג

(ה) וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יָשְׁבוּ בְּקֶרֶב הַכְּנַעֲנִי הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי ולא עמדו בנסיון שלא רק שלא נלחמו בהם גם- :

(ו) וַיִּקְחוּ אֶת בְּנוֹתֵיהֶם לָהֶם לְנָשִׁים וְאֶת בְּנוֹתֵיהֶם נָתְנוּ לִבְנֵיהֶם וסוף הדבר שעי"ז וַיַּעַבְדוּ אֶת אֱלֹהֵיהֶם: פ

(ז) וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק וַיִּשְׁכְּחוּ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵיהֶם הנה עד הנה הציע הקדמה כוללת לכל ספורי הספר מה שנעשה מן אחרי מות יהושע עד כל ימי השופטים, ועתה שב לספר הפרטים, ענין כל שופט ושופט והנעשה בימיו וַיַּעַבְדוּ אֶת הַבְּעָלִים וְאֶת הָאֲשֵׁרוֹת:

(ח) וַיִּחַר אַף יְקֹוָק בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּמְכְּרֵם בְּיַד כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם מֶלֶךְ אֲרַם נַהֲרָיִם וַיַּעַבְדוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם שְׁמֹנֶה שָׁנִים:

(ט) וַיִּזְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְקֹוָק וַיָּקֶם יְקֹוָק מוֹשִׁיעַ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיּוֹשִׁיעֵם והמושיע היה אֵת עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז אֲחִי כָלֵב הַקָּטֹן מִמֶּנּוּ:

(י) וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ נבואה מאת יְקֹוָק וַיִּשְׁפֹּט אֶת יִשְׂרָאֵל וַיֵּצֵא לַמִּלְחָמָה וַיִּתֵּן יְקֹוָק בְּיָדוֹ אֶת כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם מֶלֶךְ אֲרָם וַתָּעָז יָדוֹ התחזקה ידו לנצח עַל כּוּשַׁן רִשְׁעָתָיִם:

(יא) וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ ממלחמה אַרְבָּעִים שָׁנָה מזמן התחלת השעבוד וַיָּמָת עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז: פ

(יב) וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק וַיְחַזֵּק יְקֹוָק אֶת עֶגְלוֹן מֶלֶךְ מוֹאָב שהיה חלש מצד עצמו ובדרך הטבע היו מתגברים עליו עַל יִשְׂרָאֵל עַל כִּי עָשׂוּ אֶת הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק:

(יג) וַיֶּאֱסֹף אֵלָיו אֶת בְּנֵי עַמּוֹן וַעֲמָלֵק וַיֵּלֶךְ וַיַּךְ אֶת יִשְׂרָאֵל וַיִּירְשׁוּ אֶת עִיר הַתְּמָרִים יריחו:

(יד) וַיַּעַבְדוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶגְלוֹן מֶלֶךְ מוֹאָב שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה: ס

(טו) וַיִּזְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְקֹוָק וַיָּקֶם יְקֹוָק לָהֶם מוֹשִׁיעַ אֶת אֵהוּד בֶּן גֵּרָא בֶּן הַיְמִינִי מבני בנימין אִישׁ אִטֵּר יַד יְמִינוֹ וַיִּשְׁלְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּיָדוֹ מִנְחָה לְעֶגְלוֹן מֶלֶךְ מוֹאָב:

(טז) וַיַּעַשׂ לוֹ אֵהוּד חֶרֶב וְלָהּ שְׁנֵי פֵיוֹת חדה בשני צידיה גֹּמֶד אמה אָרְכָּהּ וַיַּחְגֹּר אוֹתָהּ מִתַּחַת לְמַדָּיו עַל יֶרֶךְ יְמִינוֹ ולכן לא נשמר מלך מואב מחרב אהוד לפי שהיה שמאלי ולזה תלאה בירך ימין להיות נוח לו לאחזה בשמאלו ולא היה א"כ נראה בירך השמאל דבר בולט מתחת למדיו ולזה לא הרגיש בדבר כי לא חשב שהוא שמאלי:

(יז) וַיַּקְרֵב אֶת הַמִּנְחָה לְעֶגְלוֹן מֶלֶךְ מוֹאָב וְעֶגְלוֹן אִישׁ בָּרִיא מְאֹד בעל בשר שמן:

(יח) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלָּה לְהַקְרִיב אֶת הַמִּנְחָה וַיְשַׁלַּח אהוד ליווה אֶת הָעָם נֹשְׂאֵי הַמִּנְחָה:

(יט) וְהוּא שָׁב מִן הַפְּסִילִים מחציבה, מקום שפוסלים אבנים אֲשֶׁר אֶת אצל הַגִּלְגָּל וַיֹּאמֶר אהוד דְּבַר סֵתֶר לִי אֵלֶיךָ הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר הָס וַיֵּצְאוּ מֵעָלָיו כָּל הָעֹמְדִים עָלָיו:

כתובים

תהלים פרק נה

(טז) ישימות יַשִּׁי יביא הקב"ה מָוֶת עָלֵימוֹ על אחיתופל ומרעיו יֵרְדוּ שְׁאוֹל לקברם בעודם ב- חַיִּים ולא מתוך חולי כִּי רָעוֹת בִּמְגוּרָם בְּקִרְבָּם שהרוע נמצא בקרב לבם: (יז) אֲנִי אֶל אֱלֹהִים אֶקְרָא וַיקֹוָק יוֹשִׁיעֵנִי: (יח) עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם ערבית שחרית ומנחה אָשִׂיחָה וְאֶהֱמֶה ארים קולי וַיִּשְׁמַע קוֹלִי: (יט) פָּדָה בְשָׁלוֹם נַפְשִׁי להשיבה בשלום מִקֲּרָב לִי מהמלחמה הבאה אלי כִּי בְרַבִּים הָיוּ עִמָּדִי בשביל כל אותם הרבים שהתפללו עלי: (כ) יִשְׁמַע אֵל את התפילה של אותם רבים וְיַעֲנֵם המלך שנקרא קדם וְיֹשֵׁב קֶדֶם סֶלָה אֲשֶׁר אֵין חֲלִיפוֹת לאותם הרשעים הרודפים אותי לָמוֹ וְלֹא יָרְאוּ אֱלֹהִים ולא חרדים מיום המות: (כא) שָׁלַח יָדָיו אחיתופל שלח את ידו בִּשְׁלֹמָיו באיש שלומו (דוד המלך) חִלֵּל חזר והפר את בְּרִיתוֹ שכרת עמי: (כב) חָלְקוּ מַחְמָאֹת פִּיו דבריו חלקים יותר מחמאה וּקֲרָב לִבּוֹ למלחמה רַכּוּ דְבָרָיו מִשֶּׁמֶן ודבריו רכים יותר משמן וְהֵמָּה פְתִחוֹת דברי שוא: (כג) הַשְׁלֵךְ עַל יְקֹוָק יְהָבְךָ משאך וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ והקב"ה ישא את המשוי לֹא יִתֵּן לְעוֹלָם מוֹט לַצַּדִּיק: (כד) וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם את אחיתופל ורעיו לִבְאֵר שַׁחַתתחתיות כי הם אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה ולכן לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם לא יגיעו למחצית ימיהם וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ:

תהלים פרק נו

במזמור הזה דוד המלך מתאר את צערו ובטחונו בהקב"ה עת שהתחבא בעיר גת

(א) לַמְנַצֵּחַ עַל יוֹנַת אֵלֶם שהרגיש כמו יונה אלמת כיוון שהיה רחוק רְחֹקִים לְדָוִד מִכְתָּם מזמור חשוב כזהב בֶּאֱחֹז אֹתוֹ פְלִשְׁתִּים להרוג אותו בְּגַת אצל אכיש המלך כי הוא הרג פלישתים: (ב) חָנֵּנִי אֱלֹהִיםרחם עלי כִּי שְׁאָפַנִי רמסו אותי אֱנוֹשׁ כָּל הַיּוֹם לֹחֵם יִלְחָצֵנִי מלחמות ילחיצו אותי: (ג) שָׁאֲפוּ שׁוֹרְרַי המסתכלים עלי לרעה חושקים לבלעני כָּל הַיּוֹם כִּי רַבִּים לֹחֲמִים לִי בי מָרוֹם היושב במרומים: (ד) אבל ב-יוֹם ש- אִירָא אֲנִי אֵלֶיךָ אֶבְטָח בך אשים מבטחי: (ה) בֵּאלֹהִים בבטחני בהקב"ה אֲהַלֵּל דְּבָרוֹ אהללו על הבטחתו אפילו בזמן מידת הדין ו- בֵּאלֹהִים בָּטַחְתִּי  ולכן לֹא אִירָא מַה יַּעֲשֶׂה בָשָׂר אדם לִי: (ו) כָּל הַיּוֹם דְּבָרַי יְעַצֵּבוּ עָלַי בגלל הרודפים אותי כָּל מַחְשְׁבֹתָם לָרָע:

משנת ההלכה

 פרק כה

דיני הפסק בפסוקי דזמרה

       א.       ברוך שאמר היא ברכה שלפני פסוקי דזמרה, וישתבח היא ברכה שלאחריה, ולפיכך אין להפסיק בדיבור מתחילת ברוך שאמר עד אחר תחנון^[16], אפילו בלשון הקודש^[17].

        ב.        גם לדבר מצוה כגון דיבור לצורך צדקה וכיו"ב, אסור להפסיק. וראוי שלא להפסיק אפילו בשתיקה.

         ג.         אם נאלץ להשיב דבר הלכה במהלך אמירת פסוקי דזמרה, מותר לעשות כן בין מזמור למזמור, אם הדבר נחוץ באופן מידי או שחושש מכך שיבלבלו אותו, או שחייב בכבוד השואל.

        ד.        אם לא היו לו תפילין או טלית והובאו לו במהלך פסוקי דזמרה, יניחם בברכה בין הפרקים.

       ה.       במהלך אמירת פסוקי דזמרה עונים אמן אחר כל ברכה ששומעים אפילו ברכת כהנים, ואפילו באמצע פסוק. אבל לא יענה אם הוא באמצע משפט.

         ו.         אין לענות "ברוך הוא וברוך שמו", או "בריך הוא"^[18], במהלך פסוקי דזמרה, ואפילו בין מזמור למזמור.

         ז.         עונים אמן על אמירת הקדיש במהלך אמירת פסוקי דזמרה,  וגם אחר "תתקבל" וכו', ואחר "על ישראל ועל רבנן"^[19] וכו' מקדיש דרבנן, אפילו באמצע פסוק אבל לא באמצע משפט. אמנם לא יענה אמן אחר "ויקרב משיחיה", "יהא שלמא רבא", וכו' ו - "עושה שלום" וכו'.

       ח.       אלו דברים שעונים אפילו באמצע משפט בפסוקי דזמרה, "ברכו", "קדוש קדוש" וכו', "ברוך כבוד" וכו', ו – "ימלוך ה' לעולם", מקדושה שבחזרת הש"ץ, "אמן יהא שמיה רבה" וכו', אמן אחר "דאמירן בעלמא", אמן אחר ברכת "הא-ל הקדוש", וברכת "שומע תפילה", "מודים דרבנן" שאומרים בשעה שהש"ץ אומר: "מודים אנחנו לך", ולמנהג האשכנזים פסוק ראשון של שמע ישראל^[20], ובני ספרד אין מפסיקים לאמירת שמע ישראל, אלא יניח ידיו על עיניו וינגן את מה שאומר עתה, בניגון אמירת ק"ש.

        ט.       שכח לברך ברכות התורה, יפסיק ויברכם במהלך אמירת פסוקי דזמרה. ויאמר אחריהם פסוקי ברכת כהנים.

         י.         אם רואה שעומד לעבור זמן ק"ש, מפסיק במהלך פסוקי דזמרה, ואם יש שהות יפסיק בין המזמורים. אמנם אם יכול לדחות עד אחר אמירת ישתבח, קודם יוצר אור ימתין עד אז.

      יא.     ברכות השבח כברכות הרעם, הברק, או הקשת, וכן ברכת אשר יצר, יפסיק כדי לאומרם במהלך אמירת פסוקי דזמרה, אמנם ברכת אשר יצר עדיף לומר בין מזמור למזמור^[21]. ויש שנהגו שלא להפסיק לאשר יצר, אלא לאומרה אחר שמונה עשרה, והונהג כך אל ישנה ממנהגו. ובני ספרד יחמירו לאומרה בין ישתבח, ליוצר אור.

---

[1] ת"א ת"י רש"י

[2] אבע"ז

[3] רמב"ן

[4] ספורנו

[5] רמב"ן

[6] ת"א

[7] חזקוני

[8] פי' ר' יוסף בכור שור

[9] ספורנו

[10] ת"א ת"י רש"י אבע"ז

[11] ת"א

[12] ספורנו

[13] חזקוני

[14] פי' הטור

[15] פי' ר' יוסף בכור שור

[16] כיון שבין ישתבח ליוצר אסור להפסיק ומיוצר והלאה הוי ברכות ק"ש ואח"כ צריך לסמוך גאולה לתפילה וכמו שיבואר בפרקים הבאים

[17] ואם הפסיק בדיבור עיין בפמ"ג סי' נא שכתב "אפשר שצריך לחזור ולברך משום הפסק".

[18] ולנוהגים לענות אמן אחר בריך הוא עיין שו"ת צי"א חי"א סי' ג שסובר שאין לענות, אמנם לפימש"כ באג"מ או"ח ד יד יש לענות שהרי הוזכר ברמב"ם אמנם יש לחלק כמה חילוקים ושב ואל תעשה עדיף.

[19] אמנם עיין בשו"ת צי"א שם שיש סוברים שלא לענות אחר תתקבל ועל ישראל משום דשב ואל תעשה עדיף.

[20] שחייב לומר עם הציבור אם הציבור הגיע לשם ואומרים אותו כעת אע"ג שהוא אינו אוחז שם עדיין או שכבר אמר

[21] אם לא שחושש שמא יצטרך שוב לשירותים קודם שיגמור המזמור וכגון חולה מעיים במצב שראשי להתפלל.