מקרא
בראשית פרק מו
(ח) וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרַיְמָה חזר ומנאן לספר נפלאות הקב"ה שבשבעים נפש ירדו למצרים ובזמן מועט נעשו יותר מששים רבוא[1] יַעֲקֹב וּבָנָיו בְּכֹר יַעֲקֹב רְאוּבֵן:
(ט) וּבְנֵי רְאוּבֵן חֲנוֹךְ וּפַלּוּא וְחֶצְרוֹן וְכַרְמִי:
(י) וּבְנֵי שִׁמְעוֹן יְמוּאֵל וְיָמִין וְאֹהַד וְיָכִין וְצֹחַר וְשָׁאוּל בֶּן הַכְּנַעֲנִית לומר שהוא לבד בן כנענית, שכל שאר השבטים לא נשאו מבנות כנען ושמעון עשה שלא כהוגן[2]:
(יא) וּבְנֵי לֵוִי גֵּרְשׁוֹן קְהָת וּמְרָרִי:
(יב) וּבְנֵי יְהוּדָה עֵר וְאוֹנָן וְשֵׁלָה וָפֶרֶץ וָזָרַח וַיָּמָת עֵר וְאוֹנָן בְּאֶרֶץ כְּנַעַן וַיִּהְיוּ בְנֵי פֶרֶץ כיון שהיתה תמר זקוקה לייבום וייבום בא להקים שם המת לכן הזכיר את ער ואונן שמתו ושאר בני יהודה היה להקים שם המת וכאילו באו ער ואונן למצרים[3] חֶצְרוֹן וְחָמוּל:
(יג) וּבְנֵי יִשָּׂשכָר תּוֹלָע וּפֻוָּה וְיוֹב וְשִׁמְרוֹן:
(יד) וּבְנֵי זְבוּלֻן סֶרֶד וְאֵלוֹן וְיַחְלְאֵל:
(טו) אֵלֶּה בְּנֵי לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב בְּפַדַּן אֲרָם וְאֵת דִּינָה בִתּוֹ כָּל נֶפֶשׁ בָּנָיו וּבְנוֹתָיו שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ כולל יעקב, ורבותינו דרשו שבא לרמוז על יוכבד בת לוי שנולדה בין החומות[4]:
(טז) וּבְנֵי גָד צִפְיוֹן וְחַגִּי שׁוּנִי וְאֶצְבֹּן עֵרִי וַאֲרוֹדִי וְאַרְאֵלִי:
(יז) וּבְנֵי אָשֵׁר יִמְנָה וְיִשְׁוָה וְיִשְׁוִי וּבְרִיעָה וְשֶׂרַח אֲחֹתָם[5] וּבְנֵי בְרִיעָה חֶבֶר וּמַלְכִּיאֵל:
(יח) אֵלֶּה בְּנֵי זִלְפָּה אֲשֶׁר נָתַן לָבָן לְלֵאָה בִתּוֹ וַתֵּלֶד אֶת אֵלֶּה לְיַעֲקֹב שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה נָפֶשׁ:
(יט) בְּנֵי רָחֵל אֵשֶׁת יַעֲקֹב שהיתה עיקר כוונתו וכן ממנה נולדו יוסף ובנימין. שהיו מעולים בשבטים[6] יוֹסֵף וּבִנְיָמִן:
(כ) וַיִּוָּלֵד לְיוֹסֵף בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן אֶת מְנַשֶּׁה וְאֶת אֶפְרָיִם:
(כא) וּבְנֵי בִנְיָמִן בֶּלַע וָבֶכֶר וְאַשְׁבֵּל גֵּרָא וְנַעֲמָן אֵחִי וָרֹאשׁ מֻפִּים וְחֻפִּים וָאָרְדְּ:
(כב) אֵלֶּה בְּנֵי רָחֵל אֲשֶׁר יֻלַּד לְיַעֲקֹב כָּל נֶפֶשׁ אַרְבָּעָה עָשָׂר:
(כג) וּבְנֵי דָן חֻשִׁים:
(כד) וּבְנֵי נַפְתָּלִי יַחְצְאֵל וְגוּנִי וְיֵצֶר וְשִׁלֵּם:
(כה) אֵלֶּה בְּנֵי בִלְהָה אֲשֶׁר נָתַן לָבָן לְרָחֵל בִּתּוֹ וַתֵּלֶד אֶת אֵלֶּה לְיַעֲקֹב כָּל נֶפֶשׁ שִׁבְעָה:
(כו) כָּל הַנֶּפֶשׁ הַבָּאָה לְיַעֲקֹב מִצְרַיְמָה יֹצְאֵי יְרֵכוֹ מִלְּבַד נְשֵׁי בְנֵי יַעֲקֹב כָּל נֶפֶשׁ שִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ:
(כז) וּבְנֵי יוֹסֵף אֲשֶׁר יֻלַּד לוֹ בְמִצְרַיִם נֶפֶשׁ שְׁנָיִם כָּל הַנֶּפֶשׁ לְבֵית יַעֲקֹב הַבָּאָה מִצְרַיְמָה שִׁבְעִים מנה כאן שבעים נפש עם שלשה נקבות שרה דינה יוכבד [שד"י סימן][7]: פ
נביא
שופטים פרק א
(לא) אָשֵׁר לֹא הוֹרִישׁ אֶת יֹשְׁבֵי עַכּוֹ וְאֶת יוֹשְׁבֵי צִידוֹן וְאֶת אַחְלָב וְאֶת אַכְזִיב וְאֶת חֶלְבָּה וְאֶת אֲפִיק וְאֶת רְחֹב:
(לב) וַיֵּשֶׁב הָאָשֵׁרִי כלומר שבט אשר בְּקֶרֶב הַכְּנַעֲנִי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ כי הכנעני היה הרוב ולא ישב הכנעני בקרב ישראל כגרים היושבים בתוך אדני הארץ כי אם בהפוך, שהאשרי היה היושב בתוך הכנעני, כי הם היו יושבי הארץ ואדוניה והסיבה לכך כִּי לֹא הוֹרִישׁוֹ בתחלה בהיות לאל ידם, ולזאת קמו עליהם ומשלו בארץ: ס
(לג) נַפְתָּלִי לֹא הוֹרִישׁ אֶת יֹשְׁבֵי בֵית שֶׁמֶשׁ וְאֶת יֹשְׁבֵי בֵית עֲנָת וַיֵּשֶׁב בְּקֶרֶב הַכְּנַעֲנִי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ וְיֹשְׁבֵי בֵית שֶׁמֶשׁ וּבֵית עֲנָת הָיוּ לָהֶם לכנענים לָמַס ולא שלמו המס לנפתלי: ס
(לד) וַיִּלְחֲצוּ הָאֱמֹרִי אֶת בְּנֵי דָן הָהָרָה כִּי לֹא נְתָנוֹ לָרֶדֶת לָעֵמֶק:
(לה) וַיּוֹאֶל רצה הָאֱמֹרִי לָשֶׁבֶת בְּהַר חֶרֶס בְּאַיָּלוֹן וּבְשַׁעַלְבִים ולקחת גם חלק זה משבט דן וַתִּכְבַּד יַד בֵּית יוֹסֵף וגברו על האמורי ולא הניחום לגרש את בני דן וַיִּהְיוּ האמורי לָמַס לבית יוסף:
(לו) וּגְבוּל הָאֱמֹרִי מִמַּעֲלֵה עַקְרַבִּים מֵהַסֶּלַע וָמָעְלָה: פ
שופטים פרק ב
(א) וַיַּעַל מַלְאַךְ שליח יְקֹוָק נביא בשליחות ה' וגילו לנו חז"ל שהיה זה פינחס מִן הַגִּלְגָּל אֶל הַבֹּכִים אל המקום אשר קראו בוכים אחר זה מצד הבכיה שבכו שם ישראל ס וַיֹּאמֶר הבטחתי ש - אַעֲלֶה אֶתְכֶם מִמִּצְרַיִם וָאָבִיא אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם וָאֹמַר לֹא אָפֵר בְּרִיתִי אִתְּכֶם לְעוֹלָם:
(ב) וְאַתֶּם ואתכם ציויתי לֹא תִכְרְתוּ בְרִית לְיוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הַזֹּאת מִזְבְּחוֹתֵיהֶם תִּתֹּצוּן כמבואר בפרשת עקב וְלֹא שְׁמַעְתֶּם בְּקֹלִי מַה זֹּאת עֲשִׂיתֶם:
(ג) וְגַם אָמַרְתִּי בתורה כמבואר בבמדבר פרק לג פס' נה לֹא אֲגָרֵשׁ אוֹתָם מִפְּנֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְצִדִּים למועקה כמו קוץ הממאיר וֵאלֹהֵיהֶם יִהְיוּ לָכֶם לְמוֹקֵשׁ:
(ד) וַיְהִי כְּדַבֵּר מַלְאַךְ יְקֹוָק אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּשְׂאוּ הָעָם אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ:
(ה) וַיִּקְרְאוּ שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֹּכִים וַיִּזְבְּחוּ שָׁם לַיקֹוָק: פ
(ו) וַיְשַׁלַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָעָם וַיֵּלְכוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ לְנַחֲלָתוֹ לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ:
(ז) וַיַּעַבְדוּ הָעָם אֶת יְקֹוָק כֹּל יְמֵי יְהוֹשֻׁעַ וְכֹל יְמֵי הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר הֶאֱרִיכוּ יָמִים אַחֲרֵי יְהוֹשׁוּעַ אֲשֶׁר רָאוּ אֵת כָּל מַעֲשֵׂה יְקֹוָק הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל:
(ח) וַיָּמָת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן עֶבֶד יְקֹוָק בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים:
(ט) וַיִּקְבְּרוּ אוֹתוֹ בִּגְבוּל נַחֲלָתוֹ בְּתִמְנַת חֶרֶס בְּהַר אֶפְרָיִם מִצְּפוֹן לְהַר גָּעַשׁ:
(י) וְגַם כָּל הַדּוֹר הַהוּא נֶאֶסְפוּ אֶל אֲבוֹתָיו וַיָּקָם דּוֹר אַחֵר אַחֲרֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אֶת יְקֹוָק וְגַם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל: ס
כתובים
תהלים פרק נג
פרק זה נכתב על טיטוס כשדקר את הפרוכת וטפטפה דם וחשב שהרג כביכול ה' את עצמו
(א) לַמְנַצֵּחַ עַל מָחֲלַת שם כלי שיר מַשְׂכִּיל לְדָוִד: (ב) אָמַר נָבָל הרשע בְּלִבּוֹ אֵין אֱלֹהִים דין ודיין ולכן הִשְׁחִיתוּ וְהִתְעִיבוּ עָוֶל אֵין בהם אחד עֹשֵׂה טוֹב: (ג) אֱלֹהִים מִשָּׁמַיִם הִשְׁקִיף עַל בְּנֵי אָדָם לִרְאוֹת הֲיֵשׁ מַשְׂכִּיל בר דעת דֹּרֵשׁ ומבקש לדעת אֶת אֱלֹהִים: (ד) כֻּלּוֹ סָג כולם סטו יַחְדָּו מהדרך נֶאֱלָחוּ נבאשו אֵין אפילו חייל אחד עֹשֵׂה טוֹב אֵין גַּם אֶחָד שימחה בעדו: (ה) הֲלֹא יָדְעוּ שיש הקב"ה איתם פֹּעֲלֵי אָוֶןעושי רשעה אֹכְלֵי עַמִּי המכלים את עמי כמו אָכְלוּ לֶחֶם אֱלֹהִים לֹא קָרָאוּ ואל הקב"ה לא פונים: (ו) שָׁם עוד הם פָּחֲדוּ פַחַד כמו ש- לֹא הָיָה פָחַד בזמן שסנחריב צר עליהם כִּי אֱלֹהִים פִּזַּר עַצְמוֹת סנחריב חֹנָךְשחנה על עמ"י הֱבִשֹׁתָה ומה שאתה טיטוס ביישת את ישראל זה כִּי אֱלֹהִים מְאָסָם מאס בהם: (ז) הלוואי ו- מִי יִתֵּן מִצִּיּוֹן יְשֻׁעוֹת תשועות ל- יִשְׂרָאֵל בְּשׁוּב כאשר יחזיר אֱלֹהִים את שְׁבוּת שבויי עַמּוֹ יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל:
תהלים פרק נד
במזמור הזה דוד המלך מתאר את הצלתו משאול כשהתחבא בעיר זיף
(א) לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹת מַשְׂכִּיל לְדָוִד: (ב) בְּבוֹא הַזִּיפִים אנשי העיר זיף וַיֹּאמְרוּ לְשָׁאוּל הֲלֹא דָוִד מִסְתַּתֵּר עִמָּנוּ: (ג) דוד מבקש אֱלֹהִים בְּשִׁמְךָ בגודל כחך הוֹשִׁיעֵנִי וּבִגְבוּרָתְךָ תְדִינֵנִי תנקום נקמתי: (ד) אֱלֹהִים שְׁמַע תְּפִלָּתִי הַאֲזִינָה לְאִמְרֵי פִי: (ה) כִּי זָרִים קָמוּ עָלַי וְעָרִיצִים אכזרים שאין לי כח לעמוד כנגדם בִּקְשׁוּ נַפְשִׁי ליטול את חיי לֹא שָׂמוּ לב ש- אֱלֹהִים לְנֶגְדָּם סֶלָה לנגד פניהם תמיד: (ו) אמנם לי אין כח אבל הִנֵּה אֱלֹהִים עֹזֵר לִי אֲדֹנָי בְּסֹמְכֵי נַפְשִׁי תומכי חיי: (ז) ישוב יָשִׁיב את הָרַע לְשֹׁרְרָי לצררי בַּאֲמִתְּךָ מתוך שאתה אמיתי הַצְמִיתֵם הכריתם: (ח) ואז בִּנְדָבָה אֶזְבְּחָה לָּךְ אוֹדֶה שִּׁמְךָ יְקֹוָק כִּי טוֹב: (ט) כִּי שהרי מִכָּל צָרָה הִצִּילָנִי וּבְאֹיְבַי ואת גמול אויבי רָאֲתָה עֵינִי טובה כפולה עשה עמדי. גם הצלת אותי וגם ראיתי את גמול האויבים:
משנת ההלכה
זאת חנוכה
א. היום שהוא היום האחרון של חנוכה קוראים 'זאת חנוכה' על שם סיום פרשת הנשיאים שקוראים בו (במדבר ז): זֹאת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ:
ב. וקוראים בתורה מ- ביום השמיני עד סוף פ' נשא ותחילת פ' בעלותך עד וכן עשה את המנורה.
ג. לכהן קורא ביום השמיני עד - מלאה קטורת ללוי קורא עד - זה קרבן גמליאל בן פדהצור ולישראל קורא מ- ביום התשיעי עד - וכן עשה את המנורה
ד. ואמרו חכמים דרך רמז: זאת חנוכה - עיקרה ותקפה של חנוכה. לפי שהוא יום השמיני, וכל חוזק הימים הקודמים - הכל הוא ביום השמיני.
ה. יום השמיני רומז תמיד לנֶצח שאינו מוגבל והוא למעלה מן הזמן. שבעה ימים - זה גבולו של הזמן. ויום השמיני, כבר הוא יוצא מגבולו ולמעלה ממנו:
ו. ויום זה מכוון כנגד שמיני עצרת שלאחר שבעת ימי החג. שיש בו מכל מה שיש במועדים שלפניו, מענין כפרה של הימים הנוראים ומענין שמחה של החג. אף 'זאת חנוכה' שהוא היום השמיני של ימי החנוכה, כולל כל שמחה וישועה הלל והודאה שבכל הימים הקודמים.
ז. יש קהילות שנוהגים לעשות סעודה מיוחדת לכבוד יום זאת חנוכה, כמו שעושים סעודה לגמרה של תורה בשמחת תורה.
[1] חזקוני
[2] אבע"ז
[3] אור החיים
[4] רשב"ם
[5] כתב רמב"ן וכן במושב זקנים (פ' פנחס ושם בת אשר שרח) לא אמר בת אשר כי לא היתה בתו כ"א בת אשתו שהיתה לה מאיש אחר, וכת"א בת אשר בת אתת אשר, לכן אמר כאן ושרח אחותם, שהיתה אחותם, מן האם ולא מן האב, ע"ש. וכדבריו אמר בספר הישר (הביאו רוו"ה) אשת אשר היתה הדורם בת אבימאל בן עבר בן שרו, והיא הביאה עמה מעבר הנהר את שרח בתה, והיתה בת ג' שנים ותגדל הנערה בבית יעקב. והדברים תמוהים דא"כ איך נחשבה בכלל שש עשרה נפש שילדה זלפה ליעקב. ואף אם נדחוק לפרש ותלד שגדלה אותה זלפה, עדיין יקשה איך נחשבה בכלל שבעים נפש כיון שאינה מיוצאי ירך יעקב, וקרא אמר הבאים ליעקב יוצאי ירכו. הכתב והקבלה, וכעין זה כתב בפי' הטור.
[6] ספורנו
[7] אדרת אליהו פסוק ח
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה