פרשת מקץ יום א'

מקרא

בראשית פרק מא

(א) וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם משיצא שר המשקים מבית הסוהר[1] יָמִים שתי שנים שלמות אבל מקץ שנתים. בלא ימים היה משמע מקץ שנה ויום אחד[2] וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר:

(ב) וְהִנֵּה מִן הַיְאֹר עֹלֹת כדרך הארץ לשתות הבהמות ביחד וחוזרות ועולות ורועות באחו[3] שֶׁבַע פָּרוֹת יְפוֹת מַרְאֶה וּבְרִיאֹת בָּשָׂר שמינות ומפוטמות[4] וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ עמק שבו צמחים[5]:

(ג) וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן מִן הַיְאֹר רָעוֹת מַרְאֶה וְדַקּוֹת בָּשָׂר וַתַּעֲמֹדְנָה נתעכבו אצלם שלא אכלו אותם מיד, לפי שלא כילה הרעב מיד את תבואת השבע, כמו שאומר בתחילת הרעב - "ובכל ארץ מצרים היה לחם"[6] אֵצֶל הַפָּרוֹת עַל שְׂפַת הַיְאֹר:

(ד) וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת רָעוֹת הַמַּרְאֶה וְדַקֹּת הַבָּשָׂר אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת יְפֹת הַמַּרְאֶה וְהַבְּרִיאֹת וַיִּיקַץ פַּרְעֹה כדי שיתבונן ולא ישכח מקצת הדברים על ידי ערבוב החלומות, אם היה רואה ולא ייקץ בינתים[7]:

(ה) וַיִּישָׁן וַיַּחֲלֹם שֵׁנִית וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים עֹלוֹת בְּקָנֶה אֶחָד בְּרִיאוֹת וְטֹבוֹת:

(ו) וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים דַּקּוֹת וּשְׁדוּפֹת חבוטות על ידי רוח – קָדִים מזרחית[8] צֹמְחוֹת אַחֲרֵיהֶן לא שראה אותן צומחות, אלא שבולים עשויות ראה, אלא אמר בזה הלשון להודיע שמיד אחר שראה הטובות, עלו הרעות אחריהן מיד, והוא סימן לתכיפת הרעב מיד אחרי השובע[9]:

(ז) וַתִּבְלַעְנָה הַשִּׁבֳּלִים הַדַּקּוֹת אֵת שֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַבְּרִיאוֹת וְהַמְּלֵאוֹת גדלו השבלים הדקות עד שכסו השבלים הטובות, שנבלעו ונתכסו תחתיהן[10] וַיִּיקַץ פַּרְעֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם בין שינת מעט לשינה שנייה רגיל חלום להתחלף לעניין אחר ועדיין אינו נותן לב להבין שזה חלום הוא עד שנגמרה שינתו וניעור לגמרי ואז וייקץ פרעה לבסוף והנה חלום אבל עד עתה לא ידע[11]:

(ח) וַיְהִי בַבֹּקֶר וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ נטרפה רוחו וקרקשה בקירבו כמו פעמון[12] וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא אֶת כָּל חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם וְאֶת כָּל חֲכָמֶיהָ וַיְסַפֵּר פַּרְעֹה לָהֶם אֶת חֲלֹמוֹ וְאֵין פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה מכיון שחשבו שהם שני חלומות ולכן לא התיישבו דבריהם על ליבו[13]:

(ט) וַיְדַבֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת פַּרְעֹה לֵאמֹר אֶת חֲטָאַי לשון רבים, שני חטאים, חטאו לפרעה וחטא שכחת יוסף, כי הוצרך להגיד הדבר כאשר היה[14] אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם:

(י) פַּרְעֹה קָצַף עַל עֲבָדָיו קצף המלך על עבדיו, כי "פרעה" אינו שם איש, אלא שם מלכות. לא היה מדבר עם המלך כאילו מדבר עמו פה אל פה, אלא כאדם שמספר לפני המלך, והמלך שומע, ומפני אימת מלכות היה ירא לדבר אל המלך פה אל פה[15] וַיִּתֵּן אֹתִי בְּמִשְׁמַר בֵּית שַׂר הַטַּבָּחִים אֹתִי וְאֵת שַׂר הָאֹפִים:

(יא) וַנַּחַלְמָה חֲלוֹם בְּלַיְלָה אֶחָד אֲנִי וָהוּא אִישׁ כְּפִתְרוֹן חֲלֹמוֹ חָלָמְנוּ:

(יב) וְשָׁם אִתָּנוּ נַעַר עִבְרִי עֶבֶד לְשַׂר הַטַּבָּחִים וַנְּסַפֶּר לוֹ וַיִּפְתָּר לָנוּ אֶת חֲלֹמֹתֵינוּ אִישׁ כַּחֲלֹמוֹ פָּתָר:

(יג) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר פָּתַר לָנוּ כֵּן הָיָה אֹתִי הֵשִׁיב פרעה[16] עַל כַּנִּי וְאֹתוֹ תָלָה:

(יד) וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף וַיְרִיצֻהוּ שלוחי פרעה מִן הַבּוֹר שכל מצוות המלך נעשית במרוצה[17] וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו וַיָּבֹא אֶל פַּרְעֹה:

(טו) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף חֲלוֹם חָלַמְתִּי וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ לֵאמֹר תִּשְׁמַע תבין חֲלוֹם ותדע[18] לִפְתֹּר אֹתוֹ:

(טז) וַיַּעַן יוֹסֵף אֶת פַּרְעֹה לֵאמֹר בִּלְעָדָי אינו תלוי בי אלא -[19] אֱלֹהִים יַעֲנֶה יעשה אענה בפתרוני אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה דבר שיהיה שלום פרעה שהחלומות הולכים אחר הפה[20]:

(יז) וַיְדַבֵּר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף בַּחֲלֹמִי הִנְנִי עֹמֵד עַל שְׂפַת הַיְאֹר:

(יח) וְהִנֵּה מִן הַיְאֹר עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת בְּרִיאוֹת בָּשָׂר וִיפֹת תֹּאַר וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ:

(יט) וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן דַּלּוֹת כחושות וְרָעוֹת תֹּאַר מְאֹד וְרַקּוֹת חסירות[21] בָּשָׂר לֹא רָאִיתִי כָהֵנָּה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם לָרֹעַ:

(כ) וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת הָרַקּוֹת וְהָרָעוֹת אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת הָרִאשֹׁנוֹת הַבְּרִיאֹת:

(כא) וַתָּבֹאנָה אֶל קִרְבֶּנָה וְלֹא נוֹדַע כִּי בָאוּ אֶל קִרְבֶּנָה עתה אני זכור כי בשעת החלום נדמה כאילו לא באו אל קרבנה[22] וּמַרְאֵיהֶן רַע כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה וָאִיקָץ:

(כב) וָאֵרֶא בַּחֲלֹמִי וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים עֹלֹת בְּקָנֶה אֶחָד מְלֵאֹת וְטֹבוֹת:

(כג) וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים צְנֻמוֹת הוא מלשון חיתוך וחסרון, והוא הפוך מלאות, שלא היו מלאות גרגרים, אלא היו בהם מקומות בלא גרגרים[23] דַּקּוֹת שְׁדֻפוֹת קָדִים צֹמְחוֹת אַחֲרֵיהֶם:

(כד) וַתִּבְלַעְןָ הַשִּׁבֳּלִים הַדַּקֹּת אֵת שֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַטֹּבוֹת וָאֹמַר אֶל הַחַרְטֻמִּים וְאֵין מַגִּיד לִי:

נביא

פתיחה לספר שופטים

מאמרי חז"ל על תקופת השופטים וספר שופטים

"אין לך כל שבט ושבט מישראל שלא העמיד ממנו שופט". - מושיע את ישראל, אותן שהיו משמת יהושע ועד שמואל שמשח שאול למלך (גמ' סוכה כז: ופירש"י)

מחבר הספר

שמואל כתב ספרו ושופטים ורות (בבא בתרא יד:)

השופטים מקבלי ומוסרי התורה

יהושע קבל ממשה שנאמר ונתתה מהודך עליו למען ישמעו כל עדת בני ישראל (במדבר כ"ז כ'): זקנים קבלו מיהושע שנאמר ויעבדו העם את ה' כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע אשר ראו את כל מעשה ה' הגדול אשר עשה לישראל (שופטים ב' ז'): שופטים קבלו מזקנים שנאמר ויהי בימי שפוט השופטים (רות א' א'): נביאים קבלו משופטים .... (אבות דרבי נתן פרק א)

מצבם של ישראל בתקופת השופטים

מאי ספר הישר? א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן: זה ספר אברהם יצחק ויעקב.... ר' שמואל בר נחמני אמר: זה ספר שופטים, ואמאי קרו ליה ספר הישר? דכתיב: בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה. והיכא רמיזא? למען דעת דורות בני ישראל ללמדם מלחמה, ואיזו היא מלחמה שצריכה לימוד? הוי אומר: זו קשת. ומנלן דביהודה כתיב? דכתיב: מי יעלה לנו (בתחלה) אל הכנעני... בתחלה להלחם בו (עבודה זרה בה.)

ויהי בימי שפוט השופטים אוי לדור ששפטו את שופטיהם ואוי לדור ששופטיו צריכין להשפט, שנא' (שופטים ב') וגם אל שופטיהם לא שמעו, ומי היו רב אמר ברק ודבורה היו, ריב"ל אמר שמגר ואהוד היו, רב הונא אמר דבורה וברק ויעל היו, שפט חד, שפטים תרין, השפטים תלתא. (רות רבה (וילנא) פרשה א)

כי תוליד בנים ובני בנים (דברים ד כה). זש"ה מגיד מראשית אחרית (ישעיה מו י), כשהגיע משה ליפטר מן העולם, הגיד לו הקדוש ברוך הוא מה ישראל עתידים לעשות אחר מיתתו של יהושע, שנאמר ויאמר ה' אל משה הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ (דברים לא טז), לפיכך משה מזהיר בהם כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחיתון (שם שם /דברים ל"א/ כט), ואמרו לו אין אנו עושים את הדבר הזה, אמר להם עתידים אתם להוליד בנים ובני בנים ולשכח שמו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ וגו' (דברים ד כו ל יט), הוי מגיד מראשית אחרית. וכן אתה מוצא שעשו ישראל כל מה שאמר להם בימי השופטים, שנאמר ויעבדו את הבעלים ואת העשתרות (שופטים י ו), ... ראה היאך היו להוטין אחרי ע"ז, אמר הקדוש ברוך הוא על ידי יצר הרע הייתם חוטאים וגולים, אבל לעתיד לבא אני עוקרו מכם, שנא' והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר (יחזקאל לו כו). (מדרש תנחומא (בובר) פרשת ואתחנן - הוספה סימן ב)

ולמה זה הבל תהבלו? איזה דור שכולו הבל הוי אומר זה דורו של שפוט השופטים...  וא"ר יוחנן מאי דכתיב ויהי בימי שפוט השופטים דור ששופט את שופטיו אומר לו טול קיסם מבין (עיניך) [שיניך] אומר לו טול קורה מבין עיניך אמר לו כספך היה לְסיגים אמר לו סבאך מהול במים. (ב"ב טו:)

 

כתובים

תהלים פרק מה

(יז) מִקּוֹל מְחָרֵף וּמְגַדֵּף מִפְּנֵי אוֹיֵב שחירף אותנו וּמִתְנַקֵּם: (יח) למרות ש - כָּל זֹאת בָּאַתְנוּ אף על פי כן וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ למרות שכל זה בא עלינו, לא שכחנו אותך וְלֹא שִׁקַּרְנוּ להכזיב התורה בִּבְרִיתֶךָ: (יט) לֹא נָסוֹג אָחוֹר לִבֵּנוּ וַתֵּט אֲשֻׁרֵינוּ רגלינו מִנִּי אָרְחֶךָ מהדרכים שלך: (כ) כִּי כאשר דִכִּיתָנוּ השפלת אותנו בִּמְקוֹם תַּנִּים נחשים בארץ ערבה ובמדבר וַתְּכַס עָלֵינוּ בְצַלְמָוֶת חשך אף בכל זאת - : (כא) אִם שָׁכַחְנוּ שֵׁם אֱלֹהֵינוּ בתמיה וַנִּפְרֹשׂ כַּפֵּינוּ לְאֵל זָר: (כב) הֲלֹא אֱלֹהִים יַחֲקָר זֹאת כִּי הוּא יֹדֵעַ תַּעֲלֻמוֹת לֵב והוא יתן ענש: (כג) כִּי עָלֶיךָ בעבורך הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה העומד לשחיטה: (כד) עוּרָהתתגבר למעננו לָמָּה תִישַׁן תדמה לישן אֲדֹנָי הָקִיצָה אַל תִּזְנַח תעזבנו לָנֶצַח: (כה) לָמָּה פָנֶיךָ תַסְתִּיר ולמה תִּשְׁכַּח עָנְיֵנוּ וְלַחֲצֵנוּ: (כו) כִּי שָׁחָה התכופפה לֶעָפָר נַפְשֵׁנוּ דָּבְקָה לָאָרֶץ בִּטְנֵנוּ: (כז) קוּמָה עֶזְרָתָה לָּנוּ וּפְדֵנוּ לא בכח מעשינו אלא לְמַעַן חַסְדֶּךָ:

תהלים פרק מה

(א) לַמְנַצֵּחַ עַל תלמידי החכמים שנקראים שֹׁשַׁנִּים לִבְנֵי קֹרַח מַשְׂכִּיל שִׁיר יְדִידֹת שיר חיבה להאהיבם על הבריות ולהאהיב תורתם עליהם: (ב) רָחַשׁ לִבִּי ליבי ביקש דָּבָר טוֹב אֹמֵר אָנִי מַעֲשַׂי לְמֶלֶךְ לְשׁוֹנִי עֵט סוֹפֵר מָהִיר לשוני מהירה לדבר בשיר כעט של סופר מהיר: (ג) יָפְיָפִיתָ מלך המשיח מִבְּנֵי אָדָם שעוסקים במלאכת שעה הוּצַק חֵן בְּשִׂפְתוֹתֶיךָ להורות הלכה עַל כֵּן בֵּרַכְךָ אֱלֹהִים לְעוֹלָם: (ד) חֲגוֹר חַרְבְּךָ עַל יָרֵךְ להלחם את מלחמתה של תורה גִּבּוֹר הוֹדְךָ וַהֲדָרֶךָ: (ה) וַהֲדָרְךָ צְלַח עבור רְכַב עַל דְּבַר אֱמֶת להורות נכון ולהתנהג ב- וְעַנְוָה צֶדֶק וְתוֹרְךָ נוֹרָאוֹת יְמִינֶךָ והתורה דבר האמת תורה לך את תכסיסי המלחמה:

משנת ההלכה

פרק כד

דיני פסוקי דזמרה

       א.       אחר אמירת מזמור לתודה אומר פסוקי יהי כבוד וגו' ואחר שיאמר ח"י פסוקים אלו, יאמר תכף שתי פסוקים אשרי יושבי, אשרי העם, ואחריהם יאמר תכף ומיד, תהלה לדוד ארוממך וגו', ויזהר מאד שלא יפסיק בין פסוקים אלו, לבין תהלה לדוד ארוממך, בשום פסוק אחר כלל

        ב.        אם רואה שמתחילים לומר קדיש או קדושה וכיוצא, ישתוק קודם סיום י"ח פסוקים, כדי שיענה, ואם נזדמן לו עניית דבר שבקדושה פתאום, שמוכרח להפסיק, יענה הקדיש וקדושה וכיוצא, אפילו בין אשרי לתהלה לדוד, אלא שיזהר אחר שיענה יחזור שלשה פסוקים אחרונים של יהי כבוד, ואז יסמוך כל הפסוקים אחריהם בלי הפסק.

         ג.         "א"ר אלעזר כל האומר תהלה לדוד בכל יום ג"פ מובטח לו שהוא בן העוה"ב" ברכות (ד:) ועיקר מה שקבעוהו לומר בכל יום הוא בשביל פסוק "פותח את ידיך שמזכיר בו שבחו של הקב"ה שמשגיח על בריותיו ומפרנסן ונהגו לומר קודם תהלה לדוד אשרי יושבי ביתך.

        ד.        ומכיון שעיקר אמירת תהלה לדוד הוא מפני פסוק פותח את ידיך צריך לכוין באמירתו ואם לא כיון צריך לחזור ולאומרו פעם אחרת ואם סיים הפרק חוזר לפותח את ידיך וגו' עד לסוף המזמור נזכר לאחר שהתחיל הפרק הבא יאמר במקום שנזכר ועדיף לאומרו בין מזמור מזמור

       ה.       נזכר אחר שבירך "ישתבח שמך" וכו' או שאין לו שהות לחזור לאומרו יאמר אחר התפילה מפותח עד סוף המזמור ובבן איש חי כתב לומר מ"סומך ה' לכל הנופלים" וגו' עד סוף המזמור ובזה מעוות יוכל לתקון.

         ו.         יכוין בשמחה עצומה באמירת פותח את ידך מי כה' אלוהינו המגביהי לשבת המשפילי לראות בהשגחה פרטית על כל בריותיו וזן ומפרנס ומכלכל מקרני ראמים עד ביצי כינים כל אחד בעתו ובזמנו.

         ז.         יש שנוהגים שכאומרים פסוק פותח הנזכר, פורשים כפיהם לעיני השמים, והוא מנהג יפה לעשות בזה פועל דמיוני לקבלת מזלם את השפע מלמעלה.

---

[1] חזקוני

[2] רשב"ם

[3] רשב"ם

[4] ת"י

[5] אבע"ז

[6] פי' ר' יוסף בכור שור

[7] פי' ר' יוסף בכור שור

[8] אבע"ז

[9] רמב"ן

[10] פי' ר' יוסף בכור שור

[11] רשב"ם

[12] ת"א רש"י

[13] פי' הטור

[14] פי' הטור

[15] פי' ר' יוסף בכור שור

[16] פי' הטור

[17] פי' ר' יוסף בכור שור

[18] רשב"ם

[19] רשב"ם

[20] ספורנו

[21] רש"י

[22] רשב"ם

[23] רמב"ן