מקרא
בראשית פרק לז
(א) וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן כי אמר שאלופי עשו ישבו בארץ אחוזתם, כלומר הארץ שלקחו להם לאחוזת עולם, אבל יעקב ישב גר כאביו בארץ לא להם אלא לכנען והכונה להגיד כי הם בוחרים לגור בארץ הנבחרת, ושנתקיים בהם כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם (לעיל טו יג), ולא בעשו, כי ביעקב לבדו יקרא להם זרע[1]:
(ב) אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוסף ואחיו, אשר אירע להם ככה ואחז הכתוב דרך קצרה בשמותם, שכבר הזכירם למעלה[2] יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת עם אֶחָיו בני לאה בַּצֹּאן וְהוּא נַעַר ובשמחת נערותו היה נבדל מהם ורגיל עם בני השפחות ולא עמהם, כמו נער אֶת עם בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם של אחיו בני לאה רָעָה אֶל אֲבִיהֶם אמר לאביו כך מבזים הם בני השפחות אבל אני מכבדם ואני רגיל אצלם[3]:
(ג) וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ כי מנהג הזקנים שיקח אחד מבניו הקטנים להיות עמו לשרתו, והוא נשען על ידו תמיד, והוא נקרא לו "בן זקונים" בעבור להיותו משרת לזקוניו, והנה לקח יעקב ליוסף לדבר הזה, ועל כן לא הלך עם הצאן ברעותם במקום רחוק[4] וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים כתונת מרוקמת בבדים יקרים[5]:
(ד) וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לדבר עמו לְשָׁלֹם:
(ה) וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם וַיַּגֵּד לְאֶחָיו וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ:
(ו) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שִׁמְעוּ נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי:
(ז) וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים אוספים עומרי תבואה[6] בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה ענין החלום באלומות, כי הראוהו שעל ידי אלומות ותבואה ישתחוו לו וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה כי יקיפו אותו כמל[7]ך אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי אות הוא כי העולם יצפו לתבואתו כי הוא משביר לכל עם הארץ[8]:
(ח) וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ האם ניתן לך למלוך עלינו שמלוכה היא ברצון אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ בחזקה שלא ברצוננו[9] וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ האחד עַל חֲלֹמֹתָיו והשני וְעַל דְּבָרָיו על סיפור שהיה מספר אותו להם והיה מתהלל בו[10]:
(ט) וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו זהו מעשה נערות, שראה שקנאו וכעסו על הראשון, וסיפר להם השני[11] וַיֹּאמֶר הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִישהייתי עומד לצד מזרח העולם, אל קצה המזרח, וכל הכוכבים הולכים לצד המערב כדרכם, והשמש והירח וי"א כוכבים חזרו לאחוריהם לצד המזרח, וירדו כנגדי בקו אופק הרקיע, והיה נראה שלהשתחות לי שינו המהלך כנגדי, כלומר - מזלכם כפוף למזלי, וכן היה שכולם נפלו לפניו, ונצטרכו לו[12]:
(י) וַיְסַפֵּר אֶל אָבִיו וְאֶל בפני אֶחָיו וַיִּגְעַר בּוֹ אָבִיו רצה לבטל החלום בפני אחיו, ועל כן גער בו לשכך חמתם מעליו וַיֹּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ והלא אמך כבר מתה, ואין אלו אלא דברים בטלים, והוא לא היה יודע שהדברים מגיעים לבלהה שגדלתו כאמו[13] וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ אָרְצָה:
(יב) וַיֵּלְכוּ אֶחָיו לִרְעוֹת אֶת צֹאן אֲבִיהֶם בִּשְׁכֶם:
(יג) וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם במקום סכנה שהרי הרגו אנשי המקום[15] לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם לראות ששלומם טוב[16] וַיֹּאמֶר לוֹ הִנֵּנִי:
(יד) וַיֹּאמֶר לוֹ לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן וַהֲשִׁבֵנִי דָּבָר וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן העיר יושבת בהר ויעקב ליווהו עד העמק[17] וַיָּבֹא שְׁכֶמָה ולא מצאם[18]:
(טו) וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תֹעֶה מן הדרך ולא ידע לאן ללכת בַּשָּׂדֶה כי במקום המרעה ובסוכות הרועים היה מבקש אותם[19] וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמֹר מַה תְּבַקֵּשׁ:
(טז) וַיֹּאמֶר אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ הַגִּידָה נָּא לִי אֵיפֹה הֵם רֹעִים:
(יז) וַיֹּאמֶר הָאִישׁ כאן רעו אלא ש- נָסְעוּ מִזֶּה מכאן כִּי שָׁמַעְתִּי שהם אֹמְרִים נֵלְכָה דֹּתָיְנָה לעיר דותן וַיֵּלֶךְ יוֹסֵף אַחַר אֶחָיו וַיִּמְצָאֵם בְּדֹתָן:
(יח) וַיִּרְאוּ אֹתוֹ מֵרָחֹק וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ חשבו מחשבות היאך יהרגו אותו טרם יקרב אליהם, בחצים וכיוצא בזה, שלא יצטרכו לשלוח בו יד, ובבראשית רבה (פד, יד) יש ששסו בו הכלבים, וכאשר קרב אליהם, ולא יכלו להרגו בנכליהם, אמרו איש אל אחיו הנה בעל החלומות הלזה בא ועתה נהרגהו[20] לַהֲמִיתוֹ להרגו[21]:
נביא
יהושע פרק כב
(יג) וַיִּשְׁלְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל בְּנֵי רְאוּבֵן וְאֶל בְּנֵי גָד וְאֶל חֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה אֶל אֶרֶץ הַגִּלְעָד אֶת פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן טרם עלו לצבא, שלחו להוכיחם, כי אולי ישובו:
(יד) וַעֲשָׂרָה נְשִׂאִים עִמּוֹ נָשִׂיא אֶחָד נָשִׂיא אֶחָד לְבֵית אָב לְכֹל מַטּוֹת יִשְׂרָאֵל וְאִישׁ רֹאשׁ בֵּית אֲבוֹתָם הֵמָּה לְאַלְפֵי יִשְׂרָאֵל:
(טו) וַיָּבֹאוּ אֶל בְּנֵי רְאוּבֵן וְאֶל בְּנֵי גָד וְאֶל חֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה אֶל אֶרֶץ הַגִּלְעָד וַיְדַבְּרוּ אִתָּם לֵאמֹר:
(טז) כֹּה אָמְרוּ כֹּל עֲדַת יְקֹוָק מָה הַמַּעַל הַזֶּה יען לא ידעו אם בנו המזבח לע"ז, או אם בנוהו להקריב עליו קרבנות לה' אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לָשׁוּב הַיּוֹם מֵאַחֲרֵי יְקֹוָק בִּבְנוֹתְכֶם לָכֶם מִזְבֵּחַ לִמְרָדְכֶם הַיּוֹם בַּיקֹוָק:
(יז) הַמְעַט לָנוּ וכי העון שבידנו מאז האם קל הוא אֶת עֲוֹן פְּעוֹר אֲשֶׁר לֹא הִטַּהַרְנוּ מִמֶּנּוּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה וַיְהִי הַנֶּגֶף בַּעֲדַת יְקֹוָק:
(יח) וְאַתֶּם תָּשֻׁבוּ הַיּוֹם מֵאַחֲרֵי יְקֹוָק וְהָיָה אַתֶּם תִּמְרְדוּ הַיּוֹם בַּיקֹוָק ואנו הלא נקיים אנחנו מזה העון וּמָחָר אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִקְצֹף על שלא מיחו, ונהיה כולם נלקים על ידו, אם כן, בעל כרחנו צריכין אנו למחות בידכם:
(יט) וְאַךְ אִם טְמֵאָה אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם אם טמאה בעיניכם לפי שאין המשכן שם עִבְרוּ לָכֶם אֶל אֶרֶץ אֲחֻזַּת יְקֹוָק אֲשֶׁר שָׁכַן שָׁם מִשְׁכַּן יְקֹוָק וְהֵאָחֲזוּ בְּתוֹכֵנוּ וּבַיקֹוָק אַל תִּמְרֹדוּ וְאֹתָנוּ כי הואיל ועל ידכם יבוא הקצף על כולנו, הרי הוא כאלו מרדתם בנו אַל תִּמְרֹדוּ בִּבְנֹתְכֶם לָכֶם מִזְבֵּחַ מִבַּלְעֲדֵי מִזְבַּח יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ:
(כ) הֲלוֹא עָכָן בֶּן זֶרַח מָעַל מַעַל בַּחֵרֶם וְעַל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל הָיָה קָצֶף וְהוּא אִישׁ אֶחָד לֹא גָוַע בַּעֲוֹנוֹ אף שהיה רק איש אחד ואין בדבר חלול ה', מכל מקום לא גוע הוא לבד, כי הקצף היה על כולם: פ
(כא) וַיַּעֲנוּ בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה וַיְדַבְּרוּ אֶת רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל:
(כב) אֵל אֱלֹהִים יְקֹוָק אֵל אֱלֹהִים יְקֹוָק הוּא יֹדֵעַ וְיִשְׂרָאֵל הוּא יֵדָע מכאן ואילך ידע ישראל כי כוונתינו לטובה לא במרד ולא במעל אִם בְּמֶרֶד וְאִם בְּמַעַל בַּיקֹוָק אַל תּוֹשִׁיעֵנוּ הַיּוֹם הַזֶּה:
(כג) אם לִבְנוֹת לָנוּ מִזְבֵּחַ הייתה כוונתנו לָשׁוּב מֵאַחֲרֵי יְקֹוָק וְאִם לְהַעֲלוֹת עָלָיו עוֹלָה וּמִנְחָה וְאִם לַעֲשׂוֹת עָלָיו זִבְחֵי שְׁלָמִים אם הכוונה היתה על זאת, אזי - יְקֹוָק הוּא יְבַקֵּשׁ מאתנו וישלם גמול:
(כד) וְאִם לֹא מִדְּאָגָה מִדָּבָר עָשִׂינוּ אֶת זֹאת אזי יבקש ה' מאיתנו אבל באמת עשינו זאת מדאגה - לֵאמֹר מָחָר יֹאמְרוּ בְנֵיכֶם לְבָנֵינוּ לֵאמֹר מַה לָּכֶם וְלַיקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:
(כה) וּגְבוּל נָתַן יְקֹוָק בֵּינֵנוּ וּבֵינֵיכֶם בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד אֶת הַיַּרְדֵּן אֵין לָכֶם חֵלֶק בַּיקֹוָק וְהִשְׁבִּיתוּ ובטענה כזאת ימנעו בְנֵיכֶם אֶת בָּנֵינוּ לְבִלְתִּי יְרֹא אֶת יְקֹוָק:
(כו) וַנֹּאמֶר ולכן אמרנו נַעֲשֶׂה נָּא לָנוּ לִבְנוֹת אֶת הַמִּזְבֵּחַ לֹא לְעוֹלָה וְלֹא לְזָבַח:
(כז) כִּי עֵד הוּא בֵּינֵינוּ וּבֵינֵיכֶם וּבֵין דֹּרוֹתֵינוּ אַחֲרֵינוּ לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת יְקֹוָק לְפָנָיו בְּעֹלוֹתֵינוּ וּבִזְבָחֵינוּ וּבִשְׁלָמֵינוּ וְלֹא יֹאמְרוּ בְנֵיכֶם מָחָר לְבָנֵינוּ אֵין לָכֶם חֵלֶק בַּיקֹוָק:
(כח) וַנֹּאמֶר וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֵלֵינוּ וְאֶל דֹּרֹתֵינוּ מָחָר וְאָמַרְנוּ רְאוּ אֶת תַּבְנִית מִזְבַּח יְקֹוָק מתבניתו שעשוי באופן שהוא רק למראה לא להקריב עליו אֲשֶׁר עָשׂוּ כל ישראל אֲבוֹתֵינוּ כי אחר שלא מיחו בדבר, הנה הסכימו על עשייתו לֹא לְעוֹלָה וְלֹא לְזֶבַח כִּי עֵד הוּא בֵּינֵינוּ וּבֵינֵיכֶם:
(כט) חָלִילָה לָּנוּ מִמֶּנּוּ לִמְרֹד בַּיקֹוָק וְלָשׁוּב הַיּוֹם מֵאַחֲרֵי יְקֹוָק לִבְנוֹת מִזְבֵּחַ לְעֹלָה לְמִנְחָה וּלְזָבַח מִלְּבַד מִזְבַּח יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ אֲשֶׁר לִפְנֵי מִשְׁכָּנוֹ: פ
כתובים
תהילים פרק לח
(יא) לִבִּי סְחַרְחַר עֲזָבַנִי כֹחִי וְאוֹר עֵינַי גַּם הֵם אֵין אִתִּי: (יב) אֹהֲבַי וְרֵעַי מִנֶּגֶד ממול נִגְעִי יַעֲמֹדוּ ולא יעזרו וּקְרוֹבַי מֵרָחֹק עָמָדוּ: (יג) וַיְנַקְשׁוּ טמנו עלי מוקש מְבַקְשֵׁי נַפְשִׁי וְדֹרְשֵׁי רָעָתִי דִּבְּרוּ הַוּוֹת דברי שברון רוח וּמִרְמוֹת כָּל הַיּוֹם יֶהְגּוּ: (יד) וַאֲנִי כְחֵרֵשׁ לֹא אֶשְׁמָע וּכְאִלֵּם לֹא יִפְתַּח פִּיו: (טו) וָאֱהִי כְּאִישׁ אֲשֶׁר לֹא שֹׁמֵעַ וְאֵין בְּפִיו תּוֹכָחוֹת: (טז) כִּי לְךָ יְקֹוָק הוֹחָלְתִּי אַתָּה תַעֲנֶה אֲדֹנָי אֱלֹהָי: (יז) כִּי אָמַרְתִּי פֶּן יִשְׂמְחוּ לִי בְּמוֹט רַגְלִי עָלַי הִגְדִּילוּ בעת מטה רגלי לבד הגדילו עצמם להתגאות עלי: (יח) כִּי אֲנִי לְצֶלַע נָכוֹן אני מוכן ורגיל להיות צולע מחולשת הגוף וּמַכְאוֹבִי נֶגְדִּי תָמִיד: (יט) כִּי עֲוֹנִי אַגִּיד אֶדְאַג מֵחַטָּאתִי: (כ) וְאֹיְבַי חַיִּים עָצֵמוּ וְרַבּוּ שֹׂנְאַי שָׁקֶר: (כא) וּמְשַׁלְּמֵי רָעָה תַּחַת טוֹבָה יִשְׂטְנוּנִי תַּחַת רדופי רָדְפִי טוֹב: (כב) אַל תַּעַזְבֵנִי יְקֹוָק אֱלֹהַי אַל תִּרְחַק מִמֶּנִּי: (כג) חוּשָׁה לְעֶזְרָתִי אֲדֹנָי תְּשׁוּעָתִי:
תהלים פרק לט
(א) לַמְנַצֵּחַ לידיתון לִידוּתוּן שם אדם אחד מן המשוררים וגם כלי שיר היה שם ששמו ידותון מִזְמוֹר לְדָוִד: (ב) אָמַרְתִּי אֶשְׁמְרָה דְרָכַי שלא אבוא למצב מֵחֲטוֹא בִלְשׁוֹנִי בדיבורים אסורים כלשון הרע והתרעמות על מידת הדין אֶשְׁמְרָה לְפִי מַחְסוֹם שלא אדבר כלל בְּעֹד רָשָׁע שמנסה לגרום לי לדבר דיבורים אסורים לְנֶגְדִּי מולי: (ג) נֶאֱלַמְתִּי נעשיתי כאילם דוּמִיָּה בשתיקה הֶחֱשֵׁיתִי מִטּוֹב ואפילו דיבורים טובים לא דיברתי וּכְאֵבִי נֶעְכָּר אע"ג שהדבר גורם לי כאב:
משנת ההלכה
פרק יט
ברכות השחר
א. דוד המלך עליו השלום תיקן לברך מאה ברכות בכל יום ויום, בגלל מעשה שהיו מתים בכל יום מאה נפשות מישראל ולא היו יודעים על מה היו מתים, עד שחקר והבין ברוח הקודש ותיקן מאה ברכות בכל יום. ורמז לדבר "נאום הגבר הוקם על" (שמואל ב, כג, א) "על" בגימטריא מאה. וסמך לדבר מן התורה (דברים י, יב) "ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה'" וגו'. אל תקרי מה אלא מאה.
ב. מאה ברכות אלו הן ליראה את ה', ולאהבה אותו, ולזכרו תמיד על ידי הברכות שמברך תמיד, ערב ובוקר וצהרים בג' תפלות וברכות השחר ושאר ברכות הקבועות בכל יום ובכל עת.
ג. ברכות השחר תקנום חכמים על סדר העולם, והנהגתו מה שהבריות נהנין בכל יום, שיברכו להקדוש ברוך הוא על זה בפעם ראשונה שנהנין הנאה זו, להשלים מנין המאה ברכות שחייב כל אדם לברך בכל יום ויום מערב ועד בקר.
ד. מעיקר הדין נתקנו ברכות השחר לברכן בעת ביצוע כל פעולה ופעולה בשעה שנתחייב בה, כלומר כששומע קול התרנגול יברך "הנותן לשכוי בינה" וכשלובש בגדיו יברך "מלביש ערומים, וכשיניח ידו על עיניו יברך "פוקח עורים", וכשיושב יברך "מתיר אסורים" מפני שמניע עצמותיו שהיו כל הלילה כמו כפותים, וכשזוקף יברך "זוקף כפופים" שהיתה קומתו כפופה כל הלילה ועכשיו עמדה על מעמדה, וכשיניח רגליו בארץ יברך "רוקע הארץ על המים", וכשנועל מנעליו יברך "שעשה לי כל צרכי", וכשהולך יברך "המכין מצעדי גבר" ויש נוהגין לומר ,אשר הכין", וכשחוגר חגורו או לובש האבנט המפסיק בינו לערוה "יברך אוזר ישראל בגבורה". וכשמשים כיפה בראשו יברך "עוטר ישראל בתפארה".
ה. אכן כיום מברכים את כולן יחד כפי שנערכו בסדר התפילה, ומנהג האשכנזים לאמרם בעמידה, ומנהג הספרדים לאומרם בין בעמידה ובין בישיבה.
[1] רמב"ן
[2] רמב"ן
[3] רשב"ם
[4] רמב"ן
[5] אבע"ז
[6] ת"א
[7] רמב"ן
[8] חזקוני
[9] אבע"ז העמק דבר
[10] רבינו בחיי
[11] פי' ר' יוסף בכור שור
[12] פי' ר' יוסף בכור שור
[13] רמב"ן רבינו בחיי
[14] ת"י
[15] זה שמעתי מר' יוסף קרא חברינו והנאה לי. רשב"ם.
[16] העמק דבר
[17] חזקוני
[18] רשב"ם
[19] רמב"ן
[20] רמב"ן
[21] פי' ר' יוסף בכור שור
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה