מקרא
בראשית פרק לו
(כ) אֵלֶּה בְנֵי שֵׂעִיר הַחֹרִי החרי שם איש היה, אבי אומה קדמונית, תקרא על שמו[1] יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מתחלה, ובני עשו יירשום ככתוב באלה הדברים וישבו תחתם[2] לוֹטָן וְשׁוֹבָל וְצִבְעוֹן וַעֲנָה:
(כא) וְדִשׁוֹן וְאֵצֶר וְדִישָׁן אֵלֶּה אַלּוּפֵי הַחֹרִי בְּנֵי שֵׂעִיר בְּאֶרֶץ אֱדוֹם:
(כב) וַיִּהְיוּ בְנֵי לוֹטָן חֹרִי וְהֵימָם וַאֲחוֹת לוֹטָן תִּמְנָע לפי שהיה גדול שבאחיו קורא לה אחות לוטן. וכן אחות נביות וכן מרים הנביאה אחות אהרן[3]:
(כג) וְאֵלֶּה בְּנֵי שׁוֹבָל עַלְוָן וּמָנַחַת וְעֵיבָל שְׁפוֹ וְאוֹנָם:
(כד) וְאֵלֶּה בְנֵי צִבְעוֹן וְאַיָּה וַעֲנָה הוּא עֲנָה אֲשֶׁר מָצָא אֶת הַיֵּמִם פרדים בַּמִּדְבָּר וזה האיש מצא כי יולידו מין שלא במינו, ואין כן בשאר מיני הכלאים בִּרְעֹתוֹ אֶת הַחֲמֹרִים לְצִבְעוֹן אָבִיו כי היו לו שם במדבר חמורים רבים תובעים אתונות, והרביעם עם הסוסיות והולידו ונראה שנחשב לו בדורו לחכמה כי הכיר במיניהם שהם קרובים בטבע ויולידו, והיה נודע במעשה ההוא, ועל כן יתארהו בו[4]:
(כה) וְאֵלֶּה בְנֵי עֲנָה דִּשֹׁן וְאָהֳלִיבָמָה בַּת עֲנָה:
(כו) וְאֵלֶּה בְּנֵי דִישָׁן הוא דישון הנזכר למעלה בראש הפרשה, והבן החמישי לשעיר, ויקראנו הכתוב פעם דישון פעם דישן אבל כשהם בפסוק אחד יזכיר האחד דישון והאחד דישן כי שני אלופים היו, ועל כן יזכירם בלשון שינוי כדי להפריד בין שניהם[5] חֶמְדָּן וְאֶשְׁבָּן וְיִתְרָן וּכְרָן:
(כז) אֵלֶּה בְּנֵי אֵצֶר בִּלְהָן וְזַעֲוָן וַעֲקָן:
(כח) אֵלֶּה בְנֵי דִישָׁן עוּץ וַאֲרָן:
(כט) אֵלֶּה אַלּוּפֵי הַחֹרִי אַלּוּף לוֹטָן אַלּוּף שׁוֹבָל אַלּוּף צִבְעוֹן אַלּוּף עֲנָה:
(ל) אַלּוּף דִּשֹׁן אַלּוּף אֵצֶר אַלּוּף דִּישָׁן אֵלֶּה אַלּוּפֵי הַחֹרִי לְאַלֻּפֵיהֶם בְּאֶרֶץ שֵׂעִיר: פ
(לא) וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם נכתב זה להודיע כי נתקיימה ברכת אביו (לעיל כז, מ) ועל חרבך תחיה, שנתגבר על בני החרי ומלכו עליהם בארצם, שאלה הערים כולם מדינות הם מארץ אדום, וסיפר הכתוב כי לא היה להם מלך בן מלך כמו בישראל[6] לִפְנֵי מְלָךְ מֶלֶךְ לפני משה שהיה מלך בישראל כדכתיב ויהי בישרון מלך על שם שהושיע -[7] לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:
(לב) וַיִּמְלֹךְ בֶּאֱדוֹם בֶּלַע בֶּן בְּעוֹר [8]וְשֵׁם עִירוֹ דִּנְהָבָה:
(לג) וַיָּמָת בָּלַע וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו יוֹבָב בֶּן זֶרַח מִבָּצְרָה:
(לד) וַיָּמָת יוֹבָב וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו חֻשָׁם מֵאֶרֶץ הַתֵּימָנִי:
(לה) וַיָּמָת חֻשָׁם וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו הֲדַד בֶּן בְּדַד הַמַּכֶּה אֶת מִדְיָן בִּשְׂדֵה מוֹאָב וְשֵׁם עִירוֹ עֲוִית:
(לו) וַיָּמָת הֲדָד וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו שַׂמְלָה מִמַּשְׂרֵקָה:
(לז) וַיָּמָת שַׂמְלָה וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו שָׁאוּל מֵרְחֹבוֹת הַנָּהָר:
(לח) וַיָּמָת שָׁאוּל וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו בַּעַל חָנָן בֶּן עַכְבּוֹר שהיה גם כן מרחובות הנהר והיו לו אויבים רבים והיה מתחבא מפניהם במקומות שונים[9]:
(לט) וַיָּמָת בַּעַל חָנָן בֶּן עַכְבּוֹר וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו הֲדַר וְשֵׁם עִירוֹ פָּעוּ וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ מזכיר שם אשתו, ללמד שמלך על ידה שהיתה בת גדולים ועשירים[10] מְהֵיטַבְאֵל בַּת מַטְרֵד בַּת מֵי זָהָב כלומר בת עשיר שהיה כל ימיו טרוד לצרף זהב והיה הזהב הולך בביתו כמים[11]:
(מ) וְאֵלֶּה שְׁמוֹת אַלּוּפֵי עֵשָׂו מתחלה מנה בני בניו שהיו אלופים בדור ההוא, ואחרי כך הצליחו ועלו למלוכה, ואחרי כן פסקה מלכותם ונתנו את אלופיהם לראש, והראשונים היו כל האחים אלופים, יושבים כולם בעיר אחת ומושלים בעם אחד, או שהיו נשיאי שבט, או ראשי בית אב, אבל אלו האחרונים אלופים למשפחותם, שהיה כל אחד אלוף לכל משפחות בני עשו ולכל מקומות מושבותם, ואין אחד בדור אלוף אלא הוא, כי היו כמלכים בארצם, אלא שלא עלו לכסא לקרות בשם מלך לְמִשְׁפְּחֹתָם לִמְקֹמֹתָם כל אחד משל במקומו וממשלת היתה קצרה "כי שנות רשעים תקצורנה" (משלי י, כז)[12] בִּשְׁמֹתָם אַלּוּף תִּמְנָע אַלּוּף עַלְוָה אַלּוּף יְתֵת:
(מא) אַלּוּף אָהֳלִיבָמָה אַלּוּף אֵלָה אַלּוּף פִּינֹן:
(מב) אַלּוּף קְנַז אַלּוּף תֵּימָן אַלּוּף מִבְצָר:
(מג) אַלּוּף מַגְדִּיאֵל אַלּוּף עִירָם אֵלֶּה אַלּוּפֵי אֱדוֹם לְמֹשְׁבֹתָם בְּאֶרֶץ אֲחֻזָּתָם מונה כאן ח' מלכים י"א אלופים. וכנגדן נאמרו בישראל י"א שופטים מיהושע עד שמואל וח' מלכים עד יורם. וזהו ואלכה לנגדך (לעיל לג, יב)[13] הוּא עֵשָׂו אֲבִי אֱדוֹם: פ
סליק פרשת וישלח
נביא
יהושע פרק כא
(מא) וַיִּתֵּן יְקֹוָק לְיִשְׂרָאֵל אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָתֵת לַאֲבוֹתָם וַיִּרָשׁוּהָ וַיֵּשְׁבוּ בָהּ:
(מב) וַיָּנַח יְקֹוָק לָהֶם מִסָּבִיב כְּכֹל אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבוֹתָם וְלֹא עָמַד אִישׁ בִּפְנֵיהֶם מִכָּל אֹיְבֵיהֶם אֵת כָּל אֹיְבֵיהֶם נָתַן יְקֹוָק בְּיָדָם:
(מג) לֹא נָפַל נחסר דָּבָר מִכֹּל הַדָּבָר הַטּוֹב אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֶל בֵּית יִשְׂרָאֵל הַכֹּל בָּא: פ
יהושע פרק כב
(א) אָז יִקְרָא יְהוֹשֻׁעַ לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי וְלַחֲצִי מַטֵּה מְנַשֶּׁה:
(ב) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אַתֶּם שְׁמַרְתֶּם אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם מֹשֶׁה עֶבֶד יְקֹוָק וַתִּשְׁמְעוּ בְקוֹלִי לְכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם:
(ג) לֹא עֲזַבְתֶּם אֶת אֲחֵיכֶם זֶה יָמִים רַבִּים עַד הַיּוֹם הַזֶּה וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמֶרֶת מִצְוַת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם:
(ד) וְעַתָּה הֵנִיחַ נתן להם מקום מנוחה יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם לַאֲחֵיכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם וְעַתָּה פְּנוּ וּלְכוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם אֶל אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם מֹשֶׁה עֶבֶד יְקֹוָק בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן:
(ה) רַק שִׁמְרוּ מְאֹד לַעֲשׂוֹת אֶת הַמִּצְוָה וְאֶת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם מֹשֶׁה עֶבֶד יְקֹוָק לְאַהֲבָה אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם וְלָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וּלְדָבְקָה בוֹ וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם:
(ו) וַיְבָרְכֵם יְהוֹשֻׁעַ וַיְשַׁלְּחֵם וַיֵּלְכוּ אֶל אָהֳלֵיהֶם: ס
(ז) וְלַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה נָתַן מֹשֶׁה בַּבָּשָׁן וּלְחֶצְיוֹ נָתַן יְהוֹשֻׁעַ עִם אֲחֵיהֶם מעבר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן יָמָּה וְגַם כִּי שִׁלְּחָם יְהוֹשֻׁעַ אֶל אָהֳלֵיהֶם לחצי שבט המנשה וַיְבָרֲכֵם:
(ח) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לֵאמֹר בִּנְכָסִים רַבִּים שׁוּבוּ אֶל אָהֳלֵיכֶם וּבְמִקְנֶה רַב מְאֹד בְּכֶסֶף וּבְזָהָב וּבִנְחֹשֶׁת וּבְבַרְזֶל וּבִשְׂלָמוֹת כמו שמלות. כלומר בגדים הַרְבֵּה מְאֹד חִלְקוּ שְׁלַל אֹיְבֵיכֶם עִם אֲחֵיכֶם: פ
(ט) וַיָּשֻׁבוּ וַיֵּלְכוּ בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִשִּׁלֹה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנָעַן לָלֶכֶת אֶל אֶרֶץ הַגִּלְעָד אֶל אֶרֶץ אֲחֻזָּתָם אֲשֶׁר נֹאחֲזוּ בָהּ עַל פִּי יְקֹוָק בְּיַד מֹשֶׁה:
(י) וַיָּבֹאוּ אֶל גְּלִילוֹת הַיַּרְדֵּן אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיִּבְנוּ בְנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה שָׁם מִזְבֵּחַ עַל הַיַּרְדֵּן מִזְבֵּחַ גָּדוֹל לְמַרְאֶה לא לעולה וזבח, כי היה גבוה מאד בלא מעלות עד שנראה שלא היה רצון הבונים להקריב עליו רק לעשות אות וזכר וציון:
(יא) וַיִּשְׁמְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הִנֵּה בָנוּ בְנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה אֶת הַמִּזְבֵּחַ אֶל מוּל אֶרֶץ כְּנַעַן אֶל גְּלִילוֹת הַיַּרְדֵּן אֶל עֵבֶר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
(יב) וַיִּשְׁמְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּקָּהֲלוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׁלֹה לַעֲלוֹת עֲלֵיהֶם לַצָּבָא אם לא יתקנו את אשר עותו, כי הם חשבו שעשאוהו לעולה וזבח: פ
כתובים
תהילים פרק לז
(לה) רָאִיתִי רָשָׁע עָרִיץ חזק ברשע וּמִתְעָרֶה ונשרש ברשעו כְּאֶזְרָח עץ רַעֲנָן: (לו) וַיַּעֲבֹר פתאום עבר מן העולם וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ וָאֲבַקְשֵׁהוּ בעוה"ב וְלֹא נִמְצָא: (לז) שְׁמָר דרך תָּם וּרְאֵה דרך יָשָׁר כִּי אַחֲרִית לְאִישׁ שָׁלוֹם: (לח) וּפֹשְׁעִים נִשְׁמְדוּ יַחְדָּו הנשמה עם הגוף ביחד אַחֲרִית רְשָׁעִים נִכְרָתָה: (לט) וּתְשׁוּעַת צַדִּיקִים מֵיְקֹוָק מָעוּזָּם בְּעֵת צָרָה: (מ) וַיַּעְזְרֵם יְקֹוָק וַיְפַלְּטֵם מרעות העולם וגם - יְפַלְּטֵם מֵרְשָׁעִים וְיוֹשִׁיעֵם כִּי חָסוּ בוֹ:
תהלים פרק לח
(א) מִזְמוֹר לְדָוִד לְהַזְכִּיר לאומרו בשעת צרה להזכיר צרתם של ישראל לפני הקב"ה וכנגד כל ישראל אמרו: (ב) יְקֹוָק אַל בְּקֶצְפְּךָ תוֹכִיחֵנִי ואל וּבַחֲמָתְךָ תְיַסְּרֵנִי: (ג) כִּי חִצֶּיךָ נִחֲתוּ בִי ירדו בי שהם החצים היורדים במעמקי נפשו מהיאוש והדאגה וַתִּנְחַת עָלַי יָדֶךָ שהוא המכות של הגוף שיד ה' מכה על גופו במכות גלוים: (ד) אֵין מְתֹם בִּבְשָׂרִי אין מקום תם ושלם בבשרי מהיסורים הבאים עלי מִפְּנֵי זַעְמֶךָ אֵין שָׁלוֹם בַּעֲצָמַי מִפְּנֵי חַטָּאתִי: (ה) כִּי עֲוֹנֹתַי עָבְרוּ רֹאשִׁי כְּמַשָּׂא כָבֵד יִכְבְּדוּ מִמֶּנִּי: (ו) הִבְאִישׁוּ נָמַקּוּ חַבּוּרֹתָי מִפְּנֵי אִוַּלְתִּי: (ז) נַעֲוֵיתִי נתעקם גופי עד ש- שַׁחֹתִי שהלכתי שחוח עַד מְאֹד כָּל הַיּוֹם קֹדֵר הִלָּכְתִּי: (ח) כִּי כְסָלַי איברי הפנימיים מָלְאוּ נִקְלֶה הרגשת שריפת אש וְאֵין מְתֹם בִּבְשָׂרִי: (ט) נְפוּגוֹתִי נחלשתי וְנִדְכֵּיתִי מלשון דיכאון עַד מְאֹד שָׁאַגְתִּי מִנַּהֲמַת לִבִּי: (י) אֲדֹנָי נֶגְדְּךָ אליך מולך כָל תַּאֲוָתִי וְאַנְחָתִי מִמְּךָ לֹא נִסְתָּרָה:
משנת ההלכה
פרק יח
מקום התפילה
א. נאמר בגמ' (ברכות ו.) "תניא, אבא בנימין אומר אין תפלה של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת, שנאמר: (מלכים א, ח) לשמוע אל הרנה ואל התפלה, במקום רנה שם תהא תפלה". ונאמר שם עוד (שם:) "כל הקובע מקום לתפילתו אלוהי אברהם בעזרו".
ב. ולכן יקבע לו בית כנסת שמתפלל בו בקביעות, ויקבע לו מקום בבית הכנסת עצמו. ואף אם נאנס וצריך להתפלל בביתו ,יקבע מקום מיוחד לתפילתו באחת מפינות ביתו.
ג. רצוי לקבוע מקום סמוך לקיר, באופן שאין דבר החוצץ בינו ובין הקיר. כיון שהתפלה היא במקום הקרבן, ולכך צריך ליזהר שתהא דוגמת הקרבן שתהיה בקביעות מקום כמו הקרבנות, שכל קרבן קבוע מקומו לשחיטתו ומתן דמיו, ושלא יחצוץ דבר בינו לקיר, דוגמת הקרבן שהחציצה פוסלת בינו לקיר.
ד. דברים קבועים, כגון ארון, תיבה, שולחנות, וספסלים. אינם חוצצים. וכן כל דבר שהינו צורך התפילה, כגון עמוד תפילה "סטענדר", אינו חוצץ, וכן דברים הנמצאים חוץ לד' אמותיו.
ה. וכן רצוי שמקומו יהיה סמוך לחלון, כדי שיוכל להביט דרכו ולקיים מה שנאמר (ישעיהו מ, כו) "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה". ומ"מ אם אין אפשרות לקבוע במקומות הנ"ל, ואירע שהתפנה באופן זמני או חד פעמי מקום ליד הכותל, או ליד החלון, לא ישנה את מקומו הקבוע משום זה, אלא יתפלל במקומו הקבוע.
ו. מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו נכנס להתפלל בו, נקרא "שכן רע". וגורם גלות לו ולבניו.
ז. עדיף להתפלל בבית הכנסת בציבור, מאשר להתפלל במנין המתקיים בבית פרטי. אמנם אם צריך לכך כגון שצריך להשלים מנין לאבלים המתפללים בביתם. או להשלים מנין לחולה, ודאי שיעשה כן ויקיים מצות גמילות חסדים.
ח. אם אין מנין בבית הכנסת, ויש מנין בבית פרטי עדיפה התפילה במנין.
ט. בחירת בית הכנסת היא בהתאם לנוחות התפילה בו. ככל שיותר נוח לאדם לכוון בתפילתו בבית הכנסת מסוים, כך עדיף הוא על פני בתי כנסת אחרים, ודבר זה קודם לכל מעלה אחרת.
י. אם יש לו כמה בתי כנסיות שנוח לו להתפלל בהם, יעדיף להתפלל במקום שלומד בו במשך היום. ואם לומד במקום מרוחק מדי, יעדיף בית מדרש הקבוע ללימוד תורה ברבים, שקדושתו גדולה משל בית הכנסת.
יא. אם ישנם כמה בתי כנסיות שקבועים בהם ללימוד תורה, יעדיף בית הכנסת שבו המספר הרב ביותר של המתפללים, משום ש- "ברב עם הדרת מלך" (משלי יד, כח)
יב. ואם שווים הם במספרם, יעדיף את בית הכנסת המרוחק ביותר מביתו במרחק הליכה, כדי שיזכה ליותר שכר פסיעות, וחשוב להביא כאן את דברי המהר"ל מפראג מובא בספר גליוני הש"ס, (ב"ב קכ"ב) תפלה שונה מכל המצוות שהיא התקרבות לגבוה, להקב"ה, וההליכה.עצמה היא מכלל המצוה,שגם בהליכה להתפלל הרי הוא מתקרב אליו ית"ש. ואינו דומה לשאר מצוות שההליכה היא רק הכשר. ע"כ תוכן דבריו. אמנם אין ענין להתפלל בבית כנסת מרוחק שנזקק להגיע אליו ע"י רכבו.
[1] רמב"ן
[2] רשב"ם
[3] רשב"ם
[4] ת"י רש"י רמב"ן
[5] רבינו בחיי
[6] רמב"ן
[7] חזקוני
[8] איננו בלעם. גם בלעם איננו בן לבן הארמי. ויתכן שדרך הדרש בעבור היותו מנחש כמוהו. כי לא יפול מדברי רבותינו ז"ל ארצה. גם בלע ארמי היה וזה בלעם אדומי. גם יובב בן זרח איננו איוב כאשר אמר היצחקי המהביל. אבע"ז.
[9] רמב"ן בעל הטורים
[10] בעל הטורים
[11] רבינו בחיי
[12] רמב"ן
[13] בעל הטורים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה