מקרא
בראשית פרק מד
(יח) וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר הוא הבקשה לתת תמורה לעונשו של בנימין אשר יחלה פניו להחליף בנימין אחיו בו, כי לא יבקש ממנו דבר אחר, ושאר דבריו פיוס ובקשה לזה[1]בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי וְאַל יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה הרי אתה כמלך ובמורא גדול אני מדבר לפניך כאלו אני מדבר לפני פרעה כיון שיראתי מחרון אפך[2]:
(יט) אֲדֹנִי שָׁאַל יהודה רצה לעורר את רחמיו של יוסף ואמר לו שכל מה שהודיעוהו שיש להם אח קטן היה מפני שהוא שאל[3] אֶת עֲבָדָיו לֵאמֹר הֲיֵשׁ לָכֶם אָב אוֹ אָח:
(כ) וַנֹּאמֶר אֶל אֲדֹנִי יֶשׁ לָנוּ אָב זָקֵן וְיֶלֶד זְקֻנִים קָטָן וְאָחִיו מֵת וַיִּוָּתֵר הוּא לְבַדּוֹ לְאִמּוֹ וְאָבִיו אֲהֵבוֹ:
(כא) וַתֹּאמֶר אֶל עֲבָדֶיךָ הוֹרִדֻהוּ אֵלָי וְאָשִׂימָה עֵינִי עָלָיו ואפילו אם הוא פשע גנאי הוא למושל הארץ להפר דבריו[4]:
(כב) וַנֹּאמֶר אֶל אֲדֹנִי לֹא יוּכַל הַנַּעַר לַעֲזֹב אֶת אָבִיו כי מאז שיעזוב את געגועי אביו והסברת פניו יתעצב ונפל למשכב[5] וְעָזַב אֶת אָבִיו וָמֵת ביום שלא יראנו ימות[6]:
(כג) וַתֹּאמֶר אֶל עֲבָדֶיךָ אע"פ ששמעת טענותינו האמתיות גזרת עלינו ברצון פשוט ובקנס[7] אִם לֹא יֵרֵד אֲחִיכֶם הַקָּטֹן אִתְּכֶם לֹא תֹסִפוּן לִרְאוֹת פָּנָי:
(כד) וַיְהִי כִּי עָלִינוּ אֶל עַבְדְּךָ אָבִי וַנַּגֶּד לוֹ אֵת דִּבְרֵי אֲדֹנִי ולא רצה אבינו לשלחו[8]:
(כה) וַיֹּאמֶר אָבִינוּ שֻׁבוּ שִׁבְרוּ לָנוּ מְעַט אֹכֶל:
(כו) וַנֹּאמֶר לֹא נוּכַל לָרֶדֶת אִם יֵשׁ אָחִינוּ הַקָּטֹן אִתָּנוּ וְיָרַדְנוּ כִּי לֹא נוּכַל לִרְאוֹת פְּנֵי הָאִישׁ וְאָחִינוּ הַקָּטֹן אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ וממילא גם אוכל לא נוכל לקנות כיון שלא נוכל לראות פני האיש[9]:
(כז) וַיֹּאמֶר עַבְדְּךָ אָבִי אֵלֵינוּ אַתֶּם יְדַעְתֶּם כִּי שְׁנַיִם יָלְדָה לִּי אִשְׁתִּי רחל ובן זה הוא מן האשה האהובה שלו, והיה חושב כל שאר נשיו פלגשים, ובניהם כבני פלגשים, כנגד היא ובניה[10]:
(כח) וַיֵּצֵא הָאֶחָד מֵאִתִּי וָאֹמַר אַךְ טָרֹף טֹרָף והראיה לכך -[11] וְלֹא רְאִיתִיו עַד הֵנָּה:
(כט) וּלְקַחְתֶּם גַּם אֶת זֶה מֵעִם פָּנַי וְקָרָהוּ אָסוֹן וְהוֹרַדְתֶּם אֶת שֵׂיבָתִי בְּרָעָה שְׁאֹלָה:
(ל) וְעַתָּה כְּבֹאִי אֶל עַבְדְּךָ אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ וְנַפְשׁוֹ של אבי קְשׁוּרָה בְנַפְשׁוֹ של הנער ואם תצא נפשו של נער, תצא נפשו של אבי אחריה, כי קשורה היא בה מאהבתו אותו[12]:
(לא) וְהָיָה כִּרְאוֹתוֹ כִּי אֵין הַנַּעַר וָמֵת אבינו מצרתו[13] וְהוֹרִידוּ עֲבָדֶיךָ אֶת שֵׂיבַת עַבְדְּךָ אָבִינוּ בְּיָגוֹן שְׁאֹלָה:
(לב) כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת הַנַּעַר לכך אני מדבר יותר מכל אחי. ואהיה עבד תחתיו[14] מֵעִם אָבִי לֵאמֹר אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ וְחָטָאתִי לְאָבִי כָּל הַיָּמִים להיות מנודה בשני עולמות, בעולם הזה ובעולם הבא[15]:
(לג) וְעַתָּה לפיכך אני מבקש להיות עבד תחתיו כדי שלא אחטא לאבי כל הימים כמו שקבלתי עלי[16] יֵשֶׁב נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר עֶבֶד לַאדֹנִי ואני עבד טוב יותר וחזק יותר וממילא לא תפסיד[17] וְהַנַּעַר יַעַל עִם אֶחָיו:
(לד) כִּי אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי פֶּן אֶרְאֶה בָרָע אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת אָבִי להודיעו כי יבחר להיות עבד עולם, מעלותו אל אביו בלתי הנער שלא יוכל לראות ברעתו, כי יבכה תמיד ויתאונן עליו כל היום והזכיר זה שלא יחשוד אותו שיעשה מרמה בעבור שהוא ידע לברוח יותר מן הנער[18]:
נביא
פתיחה לספר שופטים
מבואר בספר שופטים ששנים עשר מתוך חמישה עשר השופטים שהוזכרו, מהם מתו מיתה טבעית ביד השם, והשלשה הנשארים מתו מיתה מקרית, ששלשתם המיתו עצמם לא שימיתם אדם, והם אבימלך שבהלחמו עם בני תבץ (שופטים ט' נ"ג-נ"ד) השליך אשה עליו מן המגדל פלח רכב ותרץ את גלגלתו, וקרא אז לנער נושא כליו שלף חרבך ומותתני וידקרהו נערו וימת, כמבואר לעיל. ושמשון שבהיותו בידי פלשתים (שם ט"ז) אחז בעמודי הבית ויפול הבית על הסרנים ועל עם פלשתים ומת שם עמהם ידיו רב לו, ועלי הכהן שבהיותו יושב על הכסא (שמואל א' ד' י"ח) כששמע שנשבה ארון האלהים על ידי פלשתים נפל מעל הכסא אחורנית ותשבר מפרקתו וימת.
וזכור תזכור ג"כ שלא היה בכל השופטים האלה איש ריב ואיש מדון לאלהים ולא עובד ע"ז, וכלם היו אנשים צדיקים וטובים, זולתי אבימלך שהרג אחיו להשתרר על ישראל, וגם זה עשה קודם היותו שופט.
עוד תדע שלא היו בימי השופטים אשר בספר הזה כי אם שלשה נביאים, איש האלהים ואז"ל שהיה פנחס, וגדעון שהיה נביא ודבורה אשה נביאה.
במסכת סוכה (דף כ"ז ע"ב) בפרק הישן תחת המטה נאמר, "ת"ר מעשה בר' אליעזר ששבת בסוכתו של רבי יוחנן בר אלעאי בקסרי ואמרי לה בקיסרין, הגיע חמה לסוכתן לתוכה, אמר ליה מהו שאפרוש עליה סדין? אמר ליה אין לך שבט ושבט שלא העמידו ממנו שופט, הגיע חמה לחצי סוכה, א"ל מהו שאפרוש עליה סדין? א"ל אין לך שבט ושבט מישראל שלא יצאו ממנו נביאים, שבט יהודה ושבט בנימין העמידו מלכים על פי הנביאים ע"כ. ופירש רש"י שם ז"ל, אין לך כל שבט ושבט וכו', השיאו לדבר אחר, כדקאמר לקמן שלא אמר דבר שלא שמע מפי רבו. שלא העמיד שופט מושיע את ישראל, אותן שהיו מימות יהושע עד שנולד שמואל שמשח שאול למלך, יהושע מאפרים, אהוד מבנימין, גדעון ממנשה, הרי מבני רחל. שמשון מדן, ברק מקדש מנפתלי, הרי מבני בלהה. אבצן זה בועז מיהודה, עלי מלוי, תולע מיששכר, אילון זבולני הרי אלו מפורשין, אבל עתניאל ויפתח ושמגר ויאיר ועבדון לא ידעתי שמות שבטיהן, ומשמעון וגד ואשר לא מצאתי מפורש
וכתב האברבנל לחלוק על רש"י ודעתו שאין כוונת הגמ' לשופטים שבספר שופטים "כי אם מהשופטים אשר היו בלשכת הגזית עם הסנהדרין, וכבר ידעת שהיה בירושלים במקדש ב"ד הגדול, והוא הנקרא סנהדרי גדולה, ומנינם שבעים ואחד, והגדול בחכמה שבכולם היו מושיבין אותו ראש עליהם דוגמת בית דין של משה רבנו ע"ה, שנ' (במדבר י"א ט"ז) אספה לי שבעים איש מזקני ישראל וגו', והתיצבו שם עמך, והיה אותו ראש במקום משה, והתורה קרא הנשיא ראש הישיבה ההיא שופט, שנ' (דברים י"ז ט') ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם ודרשת והגידו לך וגו', ומהשופט ההוא דבר ר' אליעזר באמרו אין לך כל שבט ושבט מישראל שלא העמידו ממנו שופט, כלומר שבהיות בית המקדש קיים והב"ד הגדול שם נמצאו ראשי הישיבות שקרא התורה שופט שהיו מכל השבטים, ולזה אמר שופט בלשון יחיד, שאחד מהם לבד הגדול שבכלם היה נקרא שופט"
כתובים
תהלים פרק נ
(ז) שִׁמְעָה עַמִּי וַאֲדַבֵּרָה יִשְׂרָאֵל וְאָעִידָה בָּךְ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ אָנֹכִי: (ח) לֹא עַל זְבָחֶיךָ שלא הקרבת בגלות אוֹכִיחֶךָ וְעוֹלֹתֶיךָ שהקריבו אבותיך לְנֶגְדִּי תָמִיד: (ט) לֹא אֶקַּח מִבֵּיתְךָ פָר מִמִּכְלְאֹתֶיךָ עַתּוּדִיםעיזים זכרים: (י) כִּי שהרי שייכים לִי כָל חַיְתוֹ יָעַר בְּהֵמוֹת בְּהַרְרֵי אָלֶף שנמצאים בהרים לאלפים: (יא) יָדַעְתִּי מה שלא ידוע לך כָּל עוֹף הָרִים וְזִיז הבריות שזזות על פני שָׂדַי השדה עִמָּדִי: (יב) אִם אילו אֶרְעַב לֹא אֹמַר אודיע לָךְ כִּי שהרי לִי תֵבֵל וּמְלֹאָהּ: (יג) וכי הַאוֹכַל בְּשַׂר אַבִּירִים פרים מפוטמים וְדַם עַתּוּדִים זכרי עיזים אֶשְׁתֶּה: (יד) זְבַח לֵאלֹהִים רק לשם תּוֹדָה וְשַׁלֵּם ופרע לה' לְעֶלְיוֹן נְדָרֶיךָ: (טו) וּקְרָאֵנִיוכאשר תבקש את עזרתי בְּיוֹם צָרָה אֲחַלֶּצְךָ אושיעך וּתְכַבְּדֵנִי כי כבדת אותי: (טז) וְלָרָשָׁע שאינו מתוודה על חטאיו אָמַר אֱלֹהִים מַה לְּךָ לְסַפֵּר ללמוד חֻקָּי וַתִּשָּׂא בְרִיתִי עֲלֵי פִיךָ דל שפתיך: (יז) וְאַתָּה שָׂנֵאתָ מוּסָר וַתַּשְׁלֵךְ דְּבָרַי מצוותי אַחֲרֶיךָ: (יח) אִם רָאִיתָ גַנָּב וַתִּרֶץ התרצית עִמּוֹ וְעִם מְנָאֲפִים אנשי תועבה שמת חֶלְקֶךָ: (יט) פִּיךָ שָׁלַחְתָּ לדבר בְרָעָה וּלְשׁוֹנְךָ תַּצְמִיד מִרְמָה לדברי שקר: (כ) תֵּשֵׁבכאשר תועד בְּאָחִיךָ תְדַבֵּר על בְּבֶן אִמְּךָ תִּתֶּן דֹּפִי תדבר גנות: (כא) אֵלֶּה עָשִׂיתָ וְהֶחֱרַשְׁתִּי הבלגתי דִּמִּיתָ חשבת הֱיוֹת אֶהְיֶה שהסכמתי כָמוֹךָ אך דע כי אוֹכִיחֲךָ וְאֶעֶרְכָה לְעֵינֶיךָ למול עיניך: (כב) בִּינוּהבינו עכשיו נָא זֹאת שֹׁכְחֵי אֱלוֹהַּ פֶּן אֶטְרֹף אשמידכם וְאֵין מַצִּיל: (כג) מי ש- זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי לכבדני וְשָׂם לב על דֶּרֶךְ אַרְאֶנּוּ אראה לו בְּיֵשַׁע בישועת אֱלֹהִים:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה