יום ראשון, 21 בדצמבר 2014

פרשת ויגש יום א' נר חמישי של חנוכה

מקרא

בראשית פרק מד

(יח) וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר הוא הבקשה לתת תמורה לעונשו של בנימין אשר יחלה פניו להחליף בנימין אחיו בו, כי לא יבקש ממנו דבר אחר, ושאר דבריו פיוס ובקשה לזה[1]בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי וְאַל יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה הרי אתה כמלך ובמורא גדול אני מדבר לפניך כאלו אני מדבר לפני פרעה כיון שיראתי מחרון אפך[2]:
(יט) אֲדֹנִי שָׁאַל יהודה רצה לעורר את רחמיו של יוסף ואמר לו שכל מה שהודיעוהו שיש להם אח קטן היה מפני שהוא שאל[3] אֶת עֲבָדָיו לֵאמֹר הֲיֵשׁ לָכֶם אָב אוֹ אָח:
(כ) וַנֹּאמֶר אֶל אֲדֹנִי יֶשׁ לָנוּ אָב זָקֵן וְיֶלֶד זְקֻנִים קָטָן וְאָחִיו מֵת וַיִּוָּתֵר הוּא לְבַדּוֹ לְאִמּוֹ וְאָבִיו אֲהֵבוֹ:
(כא) וַתֹּאמֶר אֶל עֲבָדֶיךָ הוֹרִדֻהוּ אֵלָי וְאָשִׂימָה עֵינִי עָלָיו ואפילו אם הוא פשע גנאי הוא למושל הארץ להפר דבריו[4]:
(כב) וַנֹּאמֶר אֶל אֲדֹנִי לֹא יוּכַל הַנַּעַר לַעֲזֹב אֶת אָבִיו כי מאז שיעזוב את געגועי אביו והסברת פניו יתעצב ונפל למשכב[5] וְעָזַב אֶת אָבִיו וָמֵת ביום שלא יראנו ימות[6]:
(כג) וַתֹּאמֶר אֶל עֲבָדֶיךָ אע"פ ששמעת טענותינו האמתיות גזרת עלינו ברצון פשוט ובקנס[7] אִם לֹא יֵרֵד אֲחִיכֶם הַקָּטֹן אִתְּכֶם לֹא תֹסִפוּן לִרְאוֹת פָּנָי:
(כד) וַיְהִי כִּי עָלִינוּ אֶל עַבְדְּךָ אָבִי וַנַּגֶּד לוֹ אֵת דִּבְרֵי אֲדֹנִי ולא רצה אבינו לשלחו[8]:
(כה) וַיֹּאמֶר אָבִינוּ שֻׁבוּ שִׁבְרוּ לָנוּ מְעַט אֹכֶל:
(כו) וַנֹּאמֶר לֹא נוּכַל לָרֶדֶת אִם יֵשׁ אָחִינוּ הַקָּטֹן אִתָּנוּ וְיָרַדְנוּ כִּי לֹא נוּכַל לִרְאוֹת פְּנֵי הָאִישׁ וְאָחִינוּ הַקָּטֹן אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ וממילא גם אוכל לא נוכל לקנות כיון שלא נוכל לראות פני האיש[9]:
(כז) וַיֹּאמֶר עַבְדְּךָ אָבִי אֵלֵינוּ אַתֶּם יְדַעְתֶּם כִּי שְׁנַיִם יָלְדָה לִּי אִשְׁתִּי רחל ובן זה הוא מן האשה האהובה שלו, והיה חושב כל שאר נשיו פלגשים, ובניהם כבני פלגשים, כנגד היא ובניה[10]:
(כח) וַיֵּצֵא הָאֶחָד מֵאִתִּי וָאֹמַר אַךְ טָרֹף טֹרָף והראיה לכך -[11] וְלֹא רְאִיתִיו עַד הֵנָּה:
(כט) וּלְקַחְתֶּם גַּם אֶת זֶה מֵעִם פָּנַי וְקָרָהוּ אָסוֹן וְהוֹרַדְתֶּם אֶת שֵׂיבָתִי בְּרָעָה שְׁאֹלָה:
(ל) וְעַתָּה כְּבֹאִי אֶל עַבְדְּךָ אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ וְנַפְשׁוֹ של אבי קְשׁוּרָה בְנַפְשׁוֹ של הנער ואם תצא נפשו של נער, תצא נפשו של אבי אחריה, כי קשורה היא בה מאהבתו אותו[12]:
(לא) וְהָיָה כִּרְאוֹתוֹ כִּי אֵין הַנַּעַר וָמֵת אבינו מצרתו[13] וְהוֹרִידוּ עֲבָדֶיךָ אֶת שֵׂיבַת עַבְדְּךָ אָבִינוּ בְּיָגוֹן שְׁאֹלָה:
(לב) כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת הַנַּעַר לכך אני מדבר יותר מכל אחי. ואהיה עבד תחתיו[14] מֵעִם אָבִי לֵאמֹר אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ וְחָטָאתִי לְאָבִי כָּל הַיָּמִים להיות מנודה בשני עולמות, בעולם הזה ובעולם הבא[15]:
(לג) וְעַתָּה לפיכך אני מבקש להיות עבד תחתיו כדי שלא אחטא לאבי כל הימים כמו שקבלתי עלי[16] יֵשֶׁב נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר עֶבֶד לַאדֹנִי ואני עבד טוב יותר וחזק יותר וממילא לא תפסיד[17] וְהַנַּעַר יַעַל עִם אֶחָיו:
(לד) כִּי אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי פֶּן אֶרְאֶה בָרָע אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת אָבִי להודיעו כי יבחר להיות עבד עולם, מעלותו אל אביו בלתי הנער שלא יוכל לראות ברעתו, כי יבכה תמיד ויתאונן עליו כל היום והזכיר זה שלא יחשוד אותו שיעשה מרמה בעבור שהוא ידע לברוח יותר מן הנער[18]:


נביא

פתיחה לספר שופטים

מבואר בספר שופטים ששנים עשר מתוך חמישה עשר השופטים שהוזכרו, מהם מתו מיתה טבעית ביד השם, והשלשה הנשארים מתו מיתה מקרית, ששלשתם המיתו עצמם לא שימיתם אדם, והם אבימלך שבהלחמו עם בני תבץ (שופטים ט' נ"ג-נ"ד) השליך אשה עליו מן המגדל פלח רכב ותרץ את גלגלתו, וקרא אז לנער נושא כליו שלף חרבך ומותתני וידקרהו נערו וימת, כמבואר לעיל. ושמשון שבהיותו בידי פלשתים (שם ט"ז) אחז בעמודי הבית ויפול הבית על הסרנים ועל עם פלשתים ומת שם עמהם ידיו רב לו, ועלי הכהן שבהיותו יושב על הכסא (שמואל א' ד' י"ח) כששמע שנשבה ארון האלהים על ידי פלשתים נפל מעל הכסא אחורנית ותשבר מפרקתו וימת.
וזכור תזכור ג"כ שלא היה בכל השופטים האלה איש ריב ואיש מדון לאלהים ולא עובד ע"ז, וכלם היו אנשים צדיקים וטובים, זולתי אבימלך שהרג אחיו להשתרר על ישראל, וגם זה עשה קודם היותו שופט.
עוד תדע שלא היו בימי השופטים אשר בספר הזה כי אם שלשה נביאים, איש האלהים ואז"ל שהיה פנחס, וגדעון שהיה נביא ודבורה אשה נביאה.
במסכת סוכה (דף כ"ז ע"ב) בפרק הישן תחת המטה נאמר, "ת"ר מעשה בר' אליעזר ששבת בסוכתו של רבי יוחנן בר אלעאי בקסרי ואמרי לה בקיסרין, הגיע חמה לסוכתן לתוכה, אמר ליה מהו שאפרוש עליה סדין? אמר ליה אין לך שבט ושבט שלא העמידו ממנו שופט, הגיע חמה לחצי סוכה, א"ל מהו שאפרוש עליה סדין? א"ל אין לך שבט ושבט מישראל שלא יצאו ממנו נביאים, שבט יהודה ושבט בנימין העמידו מלכים על פי הנביאים ע"כ. ופירש רש"י שם ז"ל, אין לך כל שבט ושבט וכו', השיאו לדבר אחר, כדקאמר לקמן שלא אמר דבר שלא שמע מפי רבו. שלא העמיד שופט מושיע את ישראל, אותן שהיו מימות יהושע עד שנולד שמואל שמשח שאול למלך, יהושע מאפרים, אהוד מבנימין, גדעון ממנשה, הרי מבני רחל. שמשון מדן, ברק מקדש מנפתלי, הרי מבני בלהה. אבצן זה בועז מיהודה, עלי מלוי, תולע מיששכר, אילון זבולני הרי אלו מפורשין, אבל עתניאל ויפתח ושמגר ויאיר ועבדון לא ידעתי שמות שבטיהן, ומשמעון וגד ואשר לא מצאתי מפורש
וכתב האברבנל לחלוק על רש"י ודעתו שאין כוונת הגמ' לשופטים שבספר שופטים "כי אם מהשופטים אשר היו בלשכת הגזית עם הסנהדרין, וכבר ידעת שהיה בירושלים במקדש ב"ד הגדול, והוא הנקרא סנהדרי גדולה, ומנינם שבעים ואחד, והגדול בחכמה שבכולם היו מושיבין אותו ראש עליהם דוגמת בית דין של משה רבנו ע"ה, שנ' (במדבר י"א ט"ז) אספה לי שבעים איש מזקני ישראל וגו', והתיצבו שם עמך, והיה אותו ראש במקום משה, והתורה קרא הנשיא ראש הישיבה ההיא שופט, שנ' (דברים י"ז ט') ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם ודרשת והגידו לך וגו', ומהשופט ההוא דבר ר' אליעזר באמרו אין לך כל שבט ושבט מישראל שלא העמידו ממנו שופט, כלומר שבהיות בית המקדש קיים והב"ד הגדול שם נמצאו ראשי הישיבות שקרא התורה שופט שהיו מכל השבטים, ולזה אמר שופט בלשון יחיד, שאחד מהם לבד הגדול שבכלם היה נקרא שופט"

כתובים

תהלים פרק נ
(ז) שִׁמְעָה עַמִּי וַאֲדַבֵּרָה יִשְׂרָאֵל וְאָעִידָה בָּךְ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ אָנֹכִי: (ח) לֹא עַל זְבָחֶיךָ שלא הקרבת בגלות אוֹכִיחֶךָ וְעוֹלֹתֶיךָ שהקריבו אבותיך לְנֶגְדִּי תָמִיד: (ט) לֹא אֶקַּח מִבֵּיתְךָ פָר מִמִּכְלְאֹתֶיךָ עַתּוּדִיםעיזים זכרים: (י) כִּי שהרי  שייכים לִי כָל חַיְתוֹ יָעַר בְּהֵמוֹת בְּהַרְרֵי אָלֶף שנמצאים בהרים לאלפים: (יא) יָדַעְתִּי מה שלא ידוע לך כָּל עוֹף הָרִים וְזִיז הבריות שזזות על פני שָׂדַי השדה עִמָּדִי: (יב) אִם אילו אֶרְעַב לֹא אֹמַר אודיע לָךְ כִּי שהרי לִי תֵבֵל וּמְלֹאָהּ: (יג) וכי הַאוֹכַל בְּשַׂר אַבִּירִים פרים מפוטמים וְדַם עַתּוּדִים זכרי עיזים אֶשְׁתֶּה: (יד) זְבַח לֵאלֹהִים רק לשם תּוֹדָה וְשַׁלֵּם ופרע לה' לְעֶלְיוֹן נְדָרֶיךָ: (טו) וּקְרָאֵנִיוכאשר תבקש את עזרתי בְּיוֹם צָרָה אֲחַלֶּצְךָ אושיעך וּתְכַבְּדֵנִי כי כבדת אותי: (טז) וְלָרָשָׁע שאינו מתוודה על חטאיו אָמַר אֱלֹהִים מַה לְּךָ לְסַפֵּר ללמוד חֻקָּי וַתִּשָּׂא בְרִיתִי עֲלֵי פִיךָ דל שפתיך: (יז) וְאַתָּה שָׂנֵאתָ מוּסָר וַתַּשְׁלֵךְ דְּבָרַי מצוותי אַחֲרֶיךָ: (יח) אִם רָאִיתָ גַנָּב וַתִּרֶץ התרצית עִמּוֹ וְעִם מְנָאֲפִים אנשי תועבה שמת חֶלְקֶךָ: (יט) פִּיךָ שָׁלַחְתָּ לדבר בְרָעָה וּלְשׁוֹנְךָ תַּצְמִיד מִרְמָה לדברי שקר: (כ) תֵּשֵׁבכאשר תועד בְּאָחִיךָ תְדַבֵּר על בְּבֶן אִמְּךָ תִּתֶּן דֹּפִי תדבר גנות: (כא) אֵלֶּה עָשִׂיתָ וְהֶחֱרַשְׁתִּי הבלגתי דִּמִּיתָ חשבת הֱיוֹת אֶהְיֶה שהסכמתי כָמוֹךָ אך דע כי אוֹכִיחֲךָ וְאֶעֶרְכָה לְעֵינֶיךָ למול עיניך: (כב) בִּינוּהבינו עכשיו נָא זֹאת שֹׁכְחֵי אֱלוֹהַּ פֶּן אֶטְרֹף אשמידכם וְאֵין מַצִּיל: (כג) מי ש- זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי לכבדני וְשָׂם לב על דֶּרֶךְ אַרְאֶנּוּ אראה לו בְּיֵשַׁע  בישועת אֱלֹהִים:




משנת ההלכה

מנהגי חנוכה

       א.       אף על פי שלא נקבעו ימי החנוכה למשתה ושמחה, כבר נהגו רבים מישראל לעשות קצת שמחה בסעודה ואומרים בה דברי תורה ומספרים בנסים שנעשו לישראל. והרי הן כסעודות מצוה

        ב.        ונהגו להרבות באכילת מאכלי חלב זכר לנס שנעשה על ידי כך שהאכילה יהודית את ראש הצוררים גבינה וכן נהגו להרבות באכילת מאכלים מטוגנים כגון סופגניות לביבות וכדומה

         ג.         ברכת סופגניות הנה מזונות ולאחריה ברכה מעין שלוש (על המחיה וכו') אמנם אם הסופגניה אפויה בשלב כל שהוא (רוב הסופגניות הנמכרות היום ין בהם אפיה כלל) הדבר תלוי במחלוקת גדולה בפוסקים ועדיף לפטור אותם באכילה בתוך הסעודה

        ד.        יש מתירים לאבל לאחר ל' להשתתף בסעודת חנוכה ויש אוסרים

       ה.       ומרבים בצדקה בימי החנוכה. וכן מנהג אצל קהילות ספרד שבירושלים, שעורכים סעודות בצוְתא בימי החנוכה. וכל מי שנפל ריב בינו ובין חבר, ובין אשה לרעותה, בכל השנה - מתפיְסים בסעודות אלה.

         ו.         וכן היה מנהג בהרבה קהילות ישראל שבימי החנוכה שקדו על חינוך הבנים ופרנסי הקהל היו נאספים לתקן תקנות כדי למשוך לתורה את נערי בני ישראל והמון העם. כי חנוכה מלשון חינוך, ועיקרו של חינוך הוא חינוך הבנים לתורה:

         ז.         ומן הטעם הזה מקובל ברוב בתי אבות בישראל שהאבות נותנים מעות חנוכה לבניהם, כלומר, מתנות אלה שאתם מקבלים היום, כדי שתקבלו עליכם עול תורה לתמיד:

       ח.       ונהגו הרבה רבנים בתפוצות ישראל, שבימי החנוכה היו יוצאים מעריהם ובאים אל הישובים הכפריים ומלמדים שם את העם תורה ויראת שמים, והיה העם שבשדות נהנה מתורה זו של רבותיהם כל השנה:

        ט.       הרגל זה שנפוץ בין ילדי ישראל לשחק בחנוכה במשחק הסביבון, אף הוא מענין של חנוכה הוא. כיון שהפרוטה מצויה בכיסם ממתנות הוריהם, וכיון שהדלקת נר חנוכה גורמת מעט לביטול תורה בלילי טבת הארוכים (לילדי ישראל שהם בבית רבן עד שעות הערב) - אומרים להם לתינוקות: הנפשו היום ובלו שעותיכם בחדוה, ובלבד שתכנסו לאחר החנוכה לעול של תורה ויגיעה של מצוה. ואף עתה בשעת משחקיכם, אל תשכחו בנסים ונפלאות שעשה ה' עמנו - וחורתים על סביבוניהם את האותיות נ. ג. ה. פ. כלומר: נס גדול היה פה. ובחו"ל - נ. ג. ה. ש. כלומר, נס גדול היה שם. והכל שלא יסיחו התינוקות דעתם מן הנס הזה אפילו בשעת משחקיהם:

         י.         הרי שמנהגי חנוכה, מנהגים של חינוך הם, חינוך לבנים וחינוך לכל המון העם שיהו נזכרים בחסדי ה' עִם ישראל עמו ומודים ומהללים לפניו ומקבלים עליהם תורתו וכל מצוותיו יום מוכן לחנוכה ולגדולה:

      יא.     כתב בשו"ת שיח יצחק סימן שמט "בארץ ישראל נוסעים אל כפר מודיעים כי שם מונחים הכהנים הצדיקים שנפלו במלחמה, אשר עשו עם אנטיוכס הרשע, הכפר הזה רק ערביים יושביו, והערביים בקבלה להם שבעת שיהי' מיושב מקום זה מיהודים, אז תבוא הגאולה."






[1] רמב"ן
[2] רשב"ם
[3] רמב"ן
[4] רשב"ם
[5] ספורנו
[6] פי' ר' יוסף בכור שור
[7] ספורנו
[8] ספורנו
[9] מלבי"ם
[10] רמב"ן
[11] אבע"ז
[12] פי' ר' יוסף בכור שור
[13] רש"י
[14] רש"י רשב"ם
[15] רבינו בחיי
[16] ספורנו
[17] רש"י
[18] רמב"ן

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה