מקרא
בראשית פרק לט
(ז) וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו אֶת עֵינֶיהָ אֶל יוֹסֵף ושמה עליו עיניה וליבה, כי היה יוסף איש תואר, ואנשי הארץ אחיהם של כושיים, ולא הורגלו באדם יפה, ותבער בה אהבתו[1] וַתֹּאמֶר שִׁכְבָה עִמִּי:
(ח) וַיְמָאֵן וַיֹּאמֶר אֶל אֵשֶׁת אֲדֹנָיו הֵן אֲדֹנִי לֹא יָדַע אִתִּי מַה בַּבָּיִת וְכֹל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדִי:
(ט) אֵינֶנּוּ גָדוֹל בַּבַּיִת הַזֶּה מִמֶּנִּי וְלֹא חָשַׂךְ מִמֶּנִּי מְאוּמָה כִּי אִם אוֹתָךְ בַּאֲשֶׁר אַתְּ אִשְׁתּוֹ וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים:
(י) וַיְהִי כְּדַבְּרָהּ אֶל יוֹסֵף יוֹם יוֹם וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ אפילו לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ לשכב במקום קרוב אליה הוא בבגדו והיא בבגדה לִהְיוֹת עִמָּהּ לדבר איתה שיחה[2] או אפילו להתייחד עמה[3]:
(יא) וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ לבדוק חשבונותיו בשביל אדוניו[4] וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת שָׁם בַּבָּיִת:
(יב) וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר שִׁכְבָה עִמִּי וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ לכבוד אדונתו לא רצה להוציא מידה, אף כי היה לו כח להוציאו מידה[5] וַיָּנָס מן החדר פן יגבר עליו יצר הרע וַיֵּצֵא הַחוּצָה היותו חוץ מן החדר יצא לאטו בלתי תנועת ניסה שלא ישאלוהו מה לך כי תנוס ומי רודפך[6]:
(יג) וַיְהִי כִּרְאוֹתָהּ כִּי עָזַב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס הַחוּצָה שראתה שיצא מן החדר בתנועת ניסה יראה שמא עשה כך חוץ לחדר ושאלוהו והגיד לפיכך -[7]:
(יד) וַתִּקְרָא לְאַנְשֵׁי בֵיתָהּ וַתֹּאמֶר לָהֶם לֵאמֹר רְאוּ הֵבִיא לָנוּ בעלי אִישׁ עִבְרִי כי העברים שנואי המצרים המה, ולא יוכלו לאכל אתם לחם כי תועבה היא להם (להלן מג לב)[8] לְצַחֶק בָּנוּ בעניני צחוק שמתוכם נכר שבא אלי לשכב עמי[9] בָּא אֵלַי לִשְׁכַּב עִמִּי וָאֶקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל:
(טו) וַיְהִי כְשָׁמְעוֹ כִּי הֲרִימֹתִי קוֹלִי וָאֶקְרָא וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה:
(טז) וַתַּנַּח בִּגְדוֹ אֶצְלָהּ עַד בּוֹא אֲדֹנָיו אֶל בֵּיתוֹ:
(יז) וַתְּדַבֵּר אֵלָיו כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר בָּא אֵלַי הָעֶבֶד הָעִבְרִי אֲשֶׁר הֵבֵאתָ לָּנוּ לְצַחֶק בִּי ולא אמרה לשכב עמי אלא אמרה כי היקל הרבה בכבודה ונתגרה עמה בצחוק מכאיב לב כאלו רוצה לבא-עליה ופושט בגדו לפניה. והוא קלות ראש באדונו[10]:
(יח) וַיְהִי כַּהֲרִימִי קוֹלִי לא אמרה ואקרא בקול גדול שהרי אין דרך לצעוק מר על דברי ליצנות ובזיון אלא הרימה קול לגעור בו וָאֶקְרָא לבני הבית שיגערו גם המה בו וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי וַיָּנָס הַחוּצָה:
(יט) וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲדֹנָיו אֶת דִּבְרֵי אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר דִּבְּרָה אֵלָיו לֵאמֹר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה עָשָׂה לִי עַבְדֶּךָ וַיִּחַר אַפּוֹ על שהתרעמה מפני שהביא לה איש עברי לצחק בה כי אמנם לא חרה אפו על יוסף בזה שהאמין יותר לדברי יוסף אבל נתנו בבית הסהר להראות שהאמין לה לכבודה ונשתמש ביוסף בבית הסהר כאמרו ויפקוד שר הטבחים את יוסף אתם[11]:
(כ) וַיִּקַּח אֲדֹנֵי יוֹסֵף אֹתוֹ וַיִּתְּנֵהוּ אֶל בֵּית הַסֹּהַר מְקוֹם אֲשֶׁר אסורי אֲסִירֵי הַמֶּלֶךְ אֲסוּרִים עבדיו ומשרתיו החוטאים לו במשפט המלוכה, כי שאר האסורים לעם ביד השופטים והשוטרים בבית סהר אחר ינתנו[12] וַיְהִי שָׁם בְּבֵית הַסֹּהַר כי לא היה דינו ליהרג, שהרי לא היה לה עדים, ואם היתה אומרת שהוא בא לאנסה, הוא אומר שהיא באה לאונסו, ואפילו לדבריה, ביקש לעשות, ולא עשה[13]:
(כא) וַיְהִי יְקֹוָק אֶת יוֹסֵף וַיֵּט אֵלָיו חָסֶד להחזיק אותו כאיש נקי מפשע[14] וַיִּתֵּן חִנּוֹ בְּעֵינֵי שַׂר בֵּית הַסֹּהַר:
(כב) וַיִּתֵּן מינה שַׂר בֵּית הַסֹּהַר בְּיַד יוֹסֵף אֵת כָּל הָאֲסִירִם אֲשֶׁר בְּבֵית הַסֹּהַר וְאֵת כָּל אֲשֶׁר עֹשִׂים שָׁם הוּא על פיו של יוסף הָיָה עֹשֶׂה היה נעשה שהיה הוא מופקד על כולם[15]:
(כג) אֵין שַׂר בֵּית הַסֹּהַר רֹאֶה צורך לשמור על יוסף כדרך ששומרים על שאר האסירים כיון שלא ראה - אֶת כָּל מְאוּמָה בְּיָדוֹ כלומר לא ראה בידו שום דבר פשע או דבר רע[16] בַּאֲשֶׁר יְקֹוָק אִתּוֹ וַאֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה יְקֹוָק מַצְלִיחַ: ס
בראשית פרק מ
(א) וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה חָטְאוּ מַשְׁקֵה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וְהָאֹפֶה שהם עבדי שר המשקים ועבדי שר האופים וחטאו לַאֲדֹנֵיהֶם שר המשקים והאופים ול -[17] לְמֶלֶךְ מִצְרָיִם:
(ב) וַיִּקְצֹף פַּרְעֹה עַל שְׁנֵי סָרִיסָיו עַל שַׂר הַמַּשְׁקִים וְעַל שַׂר הָאוֹפִים מכיון שלא השגיחו כראוי על עבדיהם המשקה והאופה[18]:
(ג) וַיִּתֵּן אֹתָם בְּמִשְׁמַר עד שיאספו אליו שריו ועבדיו לדונם על סרחונם ולדעת מה יעשה להם[19] בֵּית שַׂר הַטַּבָּחִים אֶל בֵּית הַסֹּהַר מְקוֹם אֲשֶׁר יוֹסֵף אָסוּר שָׁם:
(ד) וַיִּפְקֹד שַׂר הַטַּבָּחִים אֶת יוֹסֵף אִתָּם וַיְשָׁרֶת אֹתָם כי שרים גדולים היו[20] וַיִּהְיוּ יָמִים שנה[21] בְּמִשְׁמָר:
(ה) וַיַּחַלְמוּ חֲלוֹם שְׁנֵיהֶם אִישׁ חֲלֹמוֹ בְּלַיְלָה אֶחָד אִישׁ כְּפִתְרוֹן חֲלֹמוֹ שראה כל אחד בחלומו מה שהיה פתרון חלומו, כל מה שאירע לו בעתיד, לומר שהיה חלום אמת[22] הַמַּשְׁקֶה וְהָאֹפֶה אֲשֶׁר לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם אֲשֶׁר אֲסוּרִים בְּבֵית הַסֹּהַר:
נביא
יהושע פרק כד
(כז) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל כָּל הָעָם הִנֵּה הָאֶבֶן הַזֹּאת תִּהְיֶה בָּנוּ לְעֵדָה כִּי הִיא שָׁמְעָה אֵת כָּל אִמְרֵי יְקֹוָק אֲשֶׁר דִּבֶּר עִמָּנוּ וְהָיְתָה בָכֶם לְעֵדָה פֶּן תְּכַחֲשׁוּן בֵּאלֹהֵיכֶם:
(כח) וַיְשַׁלַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָעָם אִישׁ לְנַחֲלָתוֹ: פ
(כט) וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיָּמָת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן עֶבֶד יְקֹוָק בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים:
(ל) וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בִּגְבוּל נַחֲלָתוֹ בְּתִמְנַת סֶרַח אֲשֶׁר בְּהַר אֶפְרָיִם מִצְּפוֹן לְהַר גָּעַשׁ:
(לא) וַיַּעֲבֹד יִשְׂרָאֵל אֶת יְקֹוָק כֹּל יְמֵי יְהוֹשֻׁעַ וְכֹל יְמֵי הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר הֶאֱרִיכוּ יָמִים אַחֲרֵי יְהוֹשֻׁעַ וַאֲשֶׁר יָדְעוּ אֵת כָּל מַעֲשֵׂה יְקֹוָק אֲשֶׁר עָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל:
(לב) וְאֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר הֶעֱלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם קָבְרוּ בִשְׁכֶם בְּחֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה יַעֲקֹב מֵאֵת בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה וַיִּהְיוּ לִבְנֵי יוֹסֵף לְנַחֲלָה:
(לג) וְאֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן מֵת וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בְּגִבְעַת פִּינְחָס בְּנוֹ אֲשֶׁר נִתַּן לוֹ בְּהַר אֶפְרָיִם:
סליק ספר יהושע
חזק חזק ונתחזק
כתובים
תהלים פרק מב
(א) לַמְנַצֵּחַ מַשְׂכִּיל לִבְנֵי קֹרַח אסיר ואלקנה ואביאסף הם היו תחלה בעצת אביהם ובשעת המחלוקת פרשו וכשנבלעו כל סביבותיה' ופתחה הארץ את פיה נשאר מקומם בתוך פי הארץ כענין שנאמר ובני קרח לא מתו ושם אמרו שירה ושם יסדו המזמורי' הללו ועלו משם ושרת' עליהם רוח הקודש ונתנבאו על הגליות ועל חרבן הבית ועל מלכות בית דוד: (ב) כְּאַיָּל תַּעֲרֹג שעורג וצועק עַל אֲפִיקֵי מָיִם על חסרון המים כשאין לו לרוות צמאונו כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹהִים: (ג) צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים לְאֵל חָי מָתַי אָבוֹא וְאֵרָאֶה פְּנֵי אֱלֹהִים: (ד) הָיְתָה לִּי דִמְעָתִי במקום לֶחֶם יוֹמָם וָלָיְלָה בֶּאֱמֹר אֵלַי בעבור שאויבי אמרו לי כָּל הַיּוֹם אַיֵּה אֱלֹהֶיךָ: (ה) אֵלֶּה אֶזְכְּרָה וְאֶשְׁפְּכָה עָלַי נַפְשִׁי כִּי אֶעֱבֹר בַּסָּךְ בזכרי אשר עברתי לירושלים שלש פעמים בשנה בעגלות מכוסות כדרך החשובים והייתי אֶדַּדֵּם מדדה ללכת לאט ובנחת עד בואי אל עַד בֵּית אֱלֹהִים בְּקוֹל רִנָּה וְתוֹדָה ו - הָמוֹן חוֹגֵג: (ו) מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי תלכי שחוח נַפְשִׁי וַתֶּהֱמִי עָלָי בקול יללה הוֹחִילִי תייחלי לֵאלֹהִים כִּי עוֹד אוֹדֶנּוּ על ה - יְשׁוּעוֹת פָּנָיו: (ז) אֱלֹהַי עָלַי נַפְשִׁי תִשְׁתּוֹחָח עַל כֵּן אֶזְכָּרְךָ שהלכנו מֵאֶרֶץ יַרְדֵּן וְחֶרְמוֹנִים הרי חרמון מֵהַר מִצְעָר: (ח) תְּהוֹם צרה עמוקה כתהום אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא כי עד שלא תלך האחת תבוא השנית וכאלו קוראין זה לזה לבוא לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ רבים עלי הצרות כקול מים רבים הנשפכים בצינורות כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ גלי הים הנשברים ומשל הוא לצרה כמו הגלים עָלַי עָבָרוּ: (ט) יוֹמָם יְצַוֶּה יְקֹוָק חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה /שירה/ שִׁירוֹ עִמִּי תְּפִלָּה לְאֵל חַיָּי: (י) אוֹמְרָה לְאֵל סַלְעִישחיזק אותי כסלע לָמָה שְׁכַחְתָּנִי לָמָּה קֹדֵר אֵלֵךְ בְּלַחַץ שמלחיץ אותי ה - אוֹיֵב: (יא) בְּרֶצַח בְּעַצְמוֹתַי כאשר יאמרו לי איה אלהיך היה לי כמו רצח בעצמותי ככה היתה זאת החרפה נחשבת בעיני חֵרְפוּנִי צוֹרְרָי בְּאָמְרָם אֵלַי כָּל הַיּוֹם אַיֵּה אֱלֹהֶיךָ: (יב) מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וּמַה תֶּהֱמִי עָלָי הוֹחִילִי לֵאלֹהִים כִּי עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעֹת פָּנַי וֵאלֹהָי:
תהלים פרק מג
(א) שָׁפְטֵנִי אֱלֹהִים דין אמת כדי לנקום נקמתי וְרִיבָה רִיבִי מִגּוֹי מעם לֹא חָסִיד מֵאִישׁ מִרְמָה וְעַוְלָה תְפַלְּטֵנִי: (ב) כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי מָעוּזִּי חוזקי לָמָה זְנַחְתָּנִי לָמָּה קֹדֵר בחושך אֶתְהַלֵּךְ בְּלַחַץ אוֹיֵב: (ג) שְׁלַח אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ מלך המשיח שנדמה לאור הֵמָּה יַנְחוּנִי יְבִיאוּנִי אֶל הַר קָדְשְׁךָ הר המוריה וְאֶל מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ העזרות העתידות להבנות בבית שלישי: (ד) וְאָבוֹאָה אֶל מִזְבַּח אֱלֹהִים להקריב קרבנות אֶל אֵל שִׂמְחַת גִּילִי שממנו שמחת תפילתי וְאוֹדְךָ בְכִנּוֹר אֱלֹהִים אֱלֹהָי: (ה) מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וּמַה תֶּהֱמִי עָלָי הוֹחִילִי לֵאלֹהִים כִּי עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעֹת פָּנַי וֵאלֹהָי:
משנת ההלכה
פרק כב
דיני פסוקי דזמרה
א. יש הנוהגים לומר הודו לה' וכו' מיד אחרי אמירת הקרבנות, מכיון שבשעת הקרבת תמיד של שחר אמרו מהודו וגו', עד ובנביאי אל תרעו וגו', וכן הוא מנהג הספרדים, נוסח ספרד וכן הוא בספר הכל בו ובאר"י ז"ל. ויש נוהגים לאומרו אחר ברכת ברוך שאמר, כיון שברכת ברוך שאמר הינה ברכה הפותחת את פסוקי דזמרה, ואין להקדים מזמורים לפניה. וכן מנהג נוסח אשכנז. וכן דעת הגר"א והמהר"ם שיק.
ב. בנוסח אמירת הודו בפסוק "כי כל אלהי העמים אלילים", יש להפסיק בין מילת כי למילת – כל, כיון שיש פסיק בין כי כל ולכן הכף דגושה. וכן בין העמים לאלילים. ובין שמים לעשה צריך ג"כ להפסיק שלא תבלע המ"ם. וכן יש להפסיק מעט בין העמים אלילים, לבין, וה' שמים עשה.
ג. גם לנוהגים כנוסח ספרד, אם שכח לומר הודו, או חשב שלא יהיה לו זמן לומר קודם ברוך שאמר, יאמרו אחר ברוך שאמר.
ד. יש שכתבו לומר קודם הודו לפי מנהג ספרד והספרדים,[23] נוסח "הריני מזמן את פי להודות ולהלל ולשבח את בוראי" וכו' הנדפס בסידורים לפני ברוך שאמר.
ה. יש שכתבו שאין להפסיק מתחילת אמירת הודו, עד אחר ברוך שאמר וכדרך שיתבאר לקמן, כיון שהוא כבר התחלת אמירת פסוקי דזמרה.
ו. בקהילות האשכנזים נהגו לומר מזמור שיר חנוכת הבית לדוד וכו' ארוממך ה' וגו', קודם ברוך שאמר, והוא על פי כתבי הארי ז"ל. והספרדים נהגו לדלג פסוק ראשון, ולפתוח בארוממך ה' וגו' (גם בחנוכה). ומנהג הגר"א היה שלא לאמרו כלל אלא פותח מיד בברוך שאמר.
ז. בב"י בשם הזוהר כתב שמנהגינו שיש לומר קודם ברוך שאמר, "ה' מלך ה' מלך" וכו' ב' פעמים בעמידה, כן הוא בכתבי הארי ז"ל. ועוד כתב שם שיש לומר הושיענו וכו' ולמנצח בנגינות מזמור שיר וכו' ונהגו לאומרו מעומד. ומובא בראשונים ובאחרונים שיש ענין גדול לאמרו מצויר כצורת המנורה.
[1] פי' ר' יוסף בכור שור
[2] אבע"ז רמב"ן
[3] רשב"ם
[4] ת"א
[5] רמב"ן
[6] ספורנו
[7] ספורנו
[8] רמב"ן
[9] ספורנו
[10] העמק דבר
[11] ספורנו
[12] רמב"ן
[13] פי' ר' יוסף בכור שור
[14] מלב"ם
[15] ת"א
[16] ת"י
[17] ספורנו העמק דבר
[18] ספורנו
[19] פי' ר' יוסף בכור שור
[20] פי' ר' יוסף בכור שור
[21] רש"י
[22] אבע"ז
[23] ומה שנדפס בסידורים קודם ברוך שאמר נשתרבב בטעות מנוסח אשכנז שפתחו בברוך שאמר קודם הודו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה