מקרא
בראשית פרק מו
(כח) וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו אֶל יוֹסֵף לְהוֹרֹת לְפָנָיו גֹּשְׁנָה שיורה הדרך לגושן בלא ירידה למצרים שהרי שלח לו כבר וישבת בארץ גושן והיית קרוב אלי[1] וכן גם למען יורה יהודה איך יתוקן בית דירה לפני בוא יעקב לגושן[2] וַיָּבֹאוּ אַרְצָה גֹּשֶׁן:
(כט) וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ בעצמו בגלל המצוה של ראיית אביו[3] וַיַּעַל לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל אָבִיו גֹּשְׁנָה וַיֵּרָא אֵלָיו לפי שאמר ["ועיני ישראל] כבדו מזוקן לא יוכל לראות", אמר כאן "וירא אליו", לומר - כי עדיין היה רואה יפה, ונהנה מראייתו ומקלסתרו[4] וַיִּפֹּל יעקב עַל צַוָּארָיו של יוסף וַיֵּבְךְּ עַל צַוָּארָיו עוֹד כאשר בכה תמיד עד עתה כשלא ראהו, וידוע הוא מי דמעתו מצויה אם האב הזקן המוצא את בנו חי אחר היאוש ואחר האבלות או הבן הבחור אשר המליכוהו על כל ארץ מצרים[5]:
(ל) וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף אָמוּתָה הַפָּעַם אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת פָּנֶיךָ מצרות אחרות נושעתי ואחר התשועה מהם עברו עלי רעות עתה בזאת הפעם שנושעתי מצרתך אחרי ראותי את פניך יהי רצון שאמות בזאת התשועה ולא יוסיף עצב עמה[6] כִּי עוֹדְךָ חָי:
(לא) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו וְאֶל בֵּית אָבִיו אֶעֱלֶה וְאַגִּידָה לְפַרְעֹה וְאֹמְרָה אֵלָיו אַחַי וּבֵית אָבִי אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בָּאוּ אֵלָי:
(לב) ועוד אומר לו[7] וְהָאֲנָשִׁים רֹעֵי צֹאן אין הכונה שהם רועים בהמות של אחרים, כי גם בשל עצמם יש להם עבדים ובני בית ירעו אותם, אלא שעשרם במקנה כִּי אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ והיה להם עושר ועבודה רבה מאד במקנה רב אשר להם, כי לא רצה להזכיר רק לכבוד[8] וְצֹאנָם וּבְקָרָם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם הֵבִיאוּ:
(לג) וְהָיָה כִּי יִקְרָא לָכֶם פַּרְעֹה וְאָמַר מַה מַּעֲשֵׂיכֶם:
(לד) וַאֲמַרְתֶּם אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ עֲבָדֶיךָ מִנְּעוּרֵינוּ וְעַד עַתָּה גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲבֹתֵינוּ בַּעֲבוּר תֵּשְׁבוּ לפי שיאהבו אתכם יושיבו אתכם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן שהיא טובה, כי אין נראה שימאיס אחיו בעיניהם כִּי תוֹעֲבַת מִצְרַיִם כָּל רֹעֵה צֹאן חשובים בעיני מצרים כל רועי צאן, מכיון שמגדלים את העבודה זרה שלהם, ולפי שכוונתם לע"ז קורא אותם "תועבה":
בראשית פרק מז
(א) וַיָּבֹא יוֹסֵף וַיַּגֵּד לְפַרְעֹה וַיֹּאמֶר אָבִי וְאַחַי וְצֹאנָם וּבְקָרָם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם בָּאוּ מֵאֶרֶץ כְּנָעַן וְהִנָּם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן:
(ב) וּמִקְצֵה אֶחָיו לָקַח חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים וַיַּצִּגֵם לִפְנֵי פַרְעֹה:
(ג) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל אֶחָיו מַה מַּעֲשֵׂיכֶם וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה רֹעֵה צֹאן עֲבָדֶיךָ גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲבוֹתֵינוּ:
(ד) וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה לָגוּר בָּאָרֶץ בָּאנוּ כִּי אֵין מִרְעֶה לַצֹּאן אֲשֶׁר לַעֲבָדֶיךָ כִּי כָבֵד הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן ומפני כובד הרעב יאכלו האנשים עשב השדה ולא ישאירו מחיה לבהמה, אבל בארץ מצרים יש בה שבר יחיו בה האנשים ותשאר בה מרעה מעט[9] וְעַתָּה יֵשְׁבוּ נָא עֲבָדֶיךָ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן:
(ה) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר אָבִיךָ וְאַחֶיךָ בָּאוּ אֵלֶיךָ ועליך השליכו יהבם ראה שתעשה עמהם טובה כי עליך הדבר, ויש לאל ידך[10]:
(ו) אֶרֶץ מִצְרַיִם לְפָנֶיךָ הִוא בְּמֵיטַב הָאָרֶץ הוֹשֵׁב אֶת אָבִיךָ וְאֶת אַחֶיךָ יֵשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן וְאִם יָדַעְתָּ וְיֶשׁ בָּם אַנְשֵׁי חַיִל ראוים לגבורה ולשררה[11] וְשַׂמְתָּם שָׂרֵי מִקְנֶה עַל אֲשֶׁר לִי:
(ז) וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת יַעֲקֹב אָבִיו וַיַּעֲמִדֵהוּ לִפְנֵי פַרְעֹה וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה ברכו בעושר והתנשאות מלכותו, כי כן דרך הזקנים והחסידים בבואם לפני המלכים לברך אותם[12]:
(ח) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יַעֲקֹב נדמה לו זקן הרבה משאר בני דורו ועל כן שאל לו - כַּמָּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֶּיךָ:
(ט) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל פַּרְעֹה יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי וְלֹא הִשִּׂיגוּ אֶת יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם שחיו יותר, אבל מפני היותם רעים בעמל ואנחה זרקה בו שיבה ונראה זקן מאד[13]:
(י) וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה וַיֵּצֵא מִלִּפְנֵי פַרְעֹה:
(יא) וַיּוֹשֵׁב יוֹסֵף אֶת אָבִיו וְאֶת אֶחָיו וַיִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזָּה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּמֵיטַב הָאָרֶץ בְּאֶרֶץ רַעְמְסֵס העי"ן בשו"א נח. כי רעמסס בניקוד פת"ח תחת עי"ן מערי מסכנות פרעה היתה ואיננה זאת בה בני ישראל[14] כַּאֲשֶׁר צִוָּה פַרְעֹה[15] שלא רצה שיהיו כגרים, ונתן להם בתים שדות וכרמים ברשות פרעה, כי הם אמרו "לגור בארץ באנו" (פסוק ד) ונחזור לארצנו אחר עבור הרעב, ופרעה אמר ליוסף "הושב את אחיך" כאנשי הארץ התושבים:
נביא
שופטים פרק ב
(יא) וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק וַיַּעַבְדוּ אֶת הַבְּעָלִים ויקראו הפסילים והעצבים בזה השם כי הם כאדון לעובדיהם:
(יב) וַיַּעַזְבוּ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבוֹתָם הַמּוֹצִיא אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים מֵאֱלֹהֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם וַיַּכְעִסוּ אֶת יְקֹוָק:
(יג) וַיַּעַזְבוּ אֶת יְקֹוָק וַיַּעַבְדוּ לַבַּעַל וְלָעַשְׁתָּרוֹת צלמים עשויים כצורת עשתרות והם נקבות הצאן:
(יד) וַיִּחַר אַף יְקֹוָק בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּתְּנֵם בְּיַד שֹׁסִים בוזזים ושודדים וַיָּשֹׁסּוּ אוֹתָם וַיִּמְכְּרֵם ע"י שמסרם בידם הרי הוא כאילו מכרם שהם כאדונים להם בְּיַד אוֹיְבֵיהֶם מִסָּבִיב וְלֹא יָכְלוּ עוֹד לַעֲמֹד לִפְנֵי אוֹיְבֵיהֶם:
(טו) בְּכֹל אֲשֶׁר יָצְאוּ יַד יְקֹוָק הָיְתָה בָּם לְרָעָה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְקֹוָק לָהֶם וַיֵּצֶר לָהֶם מְאֹד:
(טז) וַיָּקֶם יְקֹוָק שֹׁפְטִים וַיּוֹשִׁיעוּם כי הם יוכיחו את העם לשוב לה' ואם ישמעו יהיו נושעים מִיַּד שֹׁסֵיהֶם הבוזזים אותם:
(יז) וְגַם אֶל שֹׁפְטֵיהֶם לֹא שָׁמֵעוּ כִּי זָנוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלְכוּ אֲבוֹתָם לִשְׁמֹעַ מִצְוֹת יְקֹוָק והם לֹא עָשׂוּ כֵן:
(יח) וְכִי וכאשר הֵקִים יְקֹוָק לָהֶם שֹׁפְטִים וְהָיָה יְקֹוָק עִם הַשֹּׁפֵט וְהוֹשִׁיעָם ה' ית' מִיַּד אֹיְבֵיהֶם כֹּל יְמֵי הַשּׁוֹפֵט כִּי יִנָּחֵם יְקֹוָק מִנַּאֲקָתָם מכח תפילתם מִפְּנֵי לֹחֲצֵיהֶם וְדֹחֲקֵיהֶם:
(יט) וְהָיָה בְּמוֹת הַשּׁוֹפֵט יָשֻׁבוּ וְהִשְׁחִיתוּ מֵאֲבוֹתָם לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעָבְדָם וּלְהִשְׁתַּחֲוֹת לָהֶם כי תשובתם היתה רק מכח תוכחת השופט לֹא הִפִּילוּ מִמַּעַלְלֵיהֶם וּמִדַּרְכָּם הַקָּשָׁה:
(כ) וַיִּחַר אַף יְקֹוָק בְּיִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר יַעַן אֲשֶׁר עָבְרוּ הַגּוֹי הַזֶּה אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת אֲבוֹתָם וְלֹא שָׁמְעוּ לְקוֹלִי:
(כא) גַּם אֲנִי לֹא אוֹסִיף לְהוֹרִישׁ אִישׁ מִפְּנֵיהֶם מִן הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָזַב יְהוֹשֻׁעַ ולא הוריש וַיָּמֹת:
(כב) בעבור זה בחר ה' בזה העונש ולא בזולתו - לְמַעַן נַסּוֹת בָּם אֶת יִשְׂרָאֵל הֲשֹׁמְרִים הֵם אֶת דֶּרֶךְ יְקֹוָק לָלֶכֶת בָּם כַּאֲשֶׁר שָׁמְרוּ אֲבוֹתָם אִם לֹא:
(כג) וַיַּנַּח יְקֹוָק אֶת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה לְבִלְתִּי הוֹרִישָׁם מַהֵר וְלֹא נְתָנָם בְּיַד יְהוֹשֻׁעַ: פ
שופטים פרק ג
(א) וְאֵלֶּה הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִנִּיחַ יְקֹוָק לְנַסּוֹת בָּם אֶת יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הדור הבא אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אֵת כָּל מִלְחֲמוֹת כְּנָעַן ולא ראו הניסים והיתה רפויה בידם אמונת ה':
(ב) רַק לְמַעַן דַּעַת דֹּרוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ישכילו דעת פלאי הנסים הנעשה להן מאז לְלַמְּדָם מִלְחָמָה אבל הדור - רַק אֲשֶׁר לְפָנִים כלומר הדור שבימי יהושע לֹא יְדָעוּם כי ה' נלחם להם ולא היו צריכים ללמוד מלחמה:
(ג) חֲמֵשֶׁת סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים וְכָל הַכְּנַעֲנִי וְהַצִּידֹנִי וְהַחִוִּי יֹשֵׁב הַר הַלְּבָנוֹן מֵהַר בַּעַל חֶרְמוֹן עַד לְבוֹא חֲמָת:
(ד) וַיִּהְיוּ לְנַסּוֹת בָּם אֶת יִשְׂרָאֵל לָדַעַת הֲיִשְׁמְעוּ אֶת מִצְוֹת יְקֹוָק אֲשֶׁר צִוָּה אֶת אֲבוֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה:
כתובים
תהלים פרק נה
במזמור הזה דוד המלך מקלל את דואג האדומי ואת אחיתופל שדנו אותו למיתה כשברח מירושלים
(א) לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹת מַשְׂכִּיל מזמור המלמד השכל לְדָוִד: (ב) הַאֲזִינָה הקשב נא אֱלֹהִים ל- תְּפִלָּתִי וְאַל תִּתְעַלַּם תעלים רחמיך מִתְּחִנָּתִי: (ג) הַקְשִׁיבָה לִּי וַעֲנֵנִי אָרִיד אתאונן בְּשִׂיחִי בשיחתי זו וְאָהִימָה ארים קולי: (ד) מִקּוֹל אוֹיֵב מפחדי מקול שאגת האויב מִפְּנֵי עָקַת לחץ ה- רָשָׁע כִּי יָמִיטוּ יטילו עָלַי אָוֶן דואג ואחיתופל ימיטו עלי שקרים להרגני וּבְאַף יִשְׂטְמוּנִי ובכעס וחמה שונאים אותי: (ה) לִבִּי יָחִיל רועד ודואגבְּקִרְבִּי וְאֵימוֹת מָוֶת ופחדי מות נָפְלוּ עָלָי: (ו) יִרְאָה וָרַעַד יָבֹא בִי וַתְּכַסֵּנִי פַּלָּצוּת ועוטפת אותי רעדה וחרדה: (ז) וָאֹמַר לנפשי מִי יִתֶּן לִּי אֵבֶר כנפים כַּיּוֹנָה אָעוּפָה וְאֶשְׁכֹּנָה לשכון במנוחה להנצל מאויבי: (ח) הִנֵּה אַרְחִיק נְדֹד לברוח מפניהם ואפילו אָלִין אשן בַּמִּדְבָּר סֶלָה לעולם: (ט) אָחִישָׁה אמהר מִפְלָט לִי להציל את נפשי מהרודפים כמו מֵרוּחַ סֹעָה מִסָּעַר עניין מהירות: (י) בַּלַּע אֲדֹנָי השחת אותם פַּלַּג לְשׁוֹנָם הפרד את לשונם כדי שלא יבינו אחד את השני כִּי רָאִיתִי את כל מה שהם עושים חָמָס וְרִיב בָּעִיר ירושלים: (יא) יוֹמָם וָלַיְלָה יְסוֹבְבֻהָ החמס והרשע עַל חוֹמֹתֶיהָ וְאָוֶן וְעָמָל רשע וחמס בְּקִרְבָּהּ: (יב) הַוּוֹת שוד ושבר בְּקִרְבָּהּ וְלֹא יָמִישׁ מֵרְחֹבָהּ אפילו בפומבי תֹּךְ מצפון וּמִרְמָה: (יג) כִּי לֹא אוֹיֵב גלוי יְחָרְפֵנִי וְאֶשָּׂא ואז הייתי סובלו לֹא מְשַׂנְאִי הגלויים עָלַי הִגְדִּיל מתגבר ואז וְאֶסָּתֵר מִמֶּנּוּ: (יד) וְאַתָּהאחיתופל אֱנוֹשׁ כְּעֶרְכִּי איש חשוב כמוני אַלּוּפִי שר שלי וּמְיֻדָּעִי ואהובי: (טו) אֲשֶׁר יַחְדָּו נַמְתִּיק סוֹד היינו רגילים ללמוד תורה בְּבֵית אֱלֹהִים בתי מדרשות נְהַלֵּךְ בְּרָגֶשׁ בחבורה אחת:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה