מקרא
בראשית פרק מא
(כה) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל פַּרְעֹה חֲלוֹם פַּרְעֹה אֶחָד הוּא ובזה טעו החרטומים שחשבו שהוא שני חלומות[1] אֵת אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה מה שרוצה לעשות בעולמו[2] ומה שעתיד לעשות[3] הִגִּיד לְפַרְעֹה כדי שיבקש תקנה על זאת, כי הוא מלך ובידו לעשות[4]:
(כו) שֶׁבַע פָּרֹת הַטֹּבֹת שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַטֹּבֹת שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה חֲלוֹם אֶחָד הוּא:
(כז) וְשֶׁבַע הַפָּרוֹת הָרַקּוֹת וְהָרָעֹת הָעֹלֹת אַחֲרֵיהֶן שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הָרֵקוֹת שְׁדֻפוֹת הַקָּדִים יִהְיוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב בעבור שהשבע בארץ מצרים איננו חדוש גדול כי הוא כגן ה' (לעיל יג י), הזכיר תחילה פתרון הרעות, כי הוא החדוש ותועלת החלום, כי האלהים ברחמים הראה לפרעה הרעב להחיות לפליטה גדולה[5]:
(כח) הוּא הַדָּבָר ענין שני הרעב אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל פַּרְעֹה כדי שלא תכרת הארץ ברעבאֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה שני השבע הֶרְאָה אֶת פַּרְעֹה להודיעו במה יושיע את עמו מן הרעב[6]:
(ל) וְקָמוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב אַחֲרֵיהֶן וְנִשְׁכַּח כָּל הַשָּׂבָע בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְכִלָּה הָרָעָב אֶת יושבי[9] הָאָרֶץ:
(לא) וְלֹא יִוָּדַע הַשָּׂבָע בָּאָרֶץ מִפְּנֵי הָרָעָב הַהוּא אַחֲרֵי כֵן כִּי כָבֵד הוּא מְאֹד:
(לב) וְעַל הִשָּׁנוֹת הַחֲלוֹם אֶל פַּרְעֹה פַּעֲמָיִם על שנשנה שתי פעמים בלילה אחד, כי היה אפשר שיראנו בחלום אחד הפרות והשבלים, ועשה ממנו שני חלומות זה אחר זה בלילה אחד, ואין דרך החולמים כן, להודיע -[10] כִּי נָכוֹן מזומן[11] הַדָּבָר מֵעִם הָאֱלֹהִים וּמְמַהֵר הָאֱלֹהִים לַעֲשֹׂתוֹ:
(לג) וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן שידע לנהל עם ארץ מצרים בלחם לפי הטף מידו, ולתת להם כדי חיותם, וימכור המותר לארצות האחרות לאסוף עושר וממון לפרעה וְחָכָם שידע לקיים התבואה שלא תרקב, לערב עם כל מין ומין דבר המקיימו, וישליטנו על כל הארץ[12] וִישִׁיתֵהוּ וימנה אותו[13] עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם:
(לד) יַעֲשֶׂה פַרְעֹה חוץ מן האמור לעיל וְיַפְקֵד וימנה תחת שליטתו של אותו איש פְּקִדִים עַל הָאָרֶץ כי האיש הנבון השליט לא יוכל ללכת בכל הארץ. ואמר כל זה כדי שיבחרו בו, כי החכם עיניו בראשו[14] וְחִמֵּשׁ אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם שהממונים יגבו חומש כל התבואות לצורך המלך אשר משפטו בשאר שנים לעשר כדכתיב בשמואל את שדותיכם יעשר עתה יטול פי שנים וכמו כן הנהיג יוסף לבסוף על אדמת מצרים לפרעה לחומש[15] בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע:
(לה) וְיִקְבְּצוּ ויגבו אֶת כָּל אֹכֶל את החומש הנ"ל הַשָּׁנִים הַטֹּבֹת הַבָּאֹת הָאֵלֶּה ע"י הפקידים וְיִצְבְּרוּ יאספו לאחסון באוצרותיו של פרעה[16] בָר תבואה שנבררה כבר[17] תַּחַת יַד פַּרְעֹה אֹכֶל בֶּעָרִים כל מאכל הנצבר יהיה מצניעו באותה העיר שלא יצטרכו להביאו ממקום למקום ולהוציא עליו יציאות, וגם אנשי כל מקום ומקום יתישבו דעתם כשידעו שיש להם תבואה במקומם[18] וְשָׁמָרוּ והוא שיהיה דבר המשתמר לאכילה זמן מרובה[19]:
(לו) וְהָיָה הָאֹכֶל ביד פקידי פרעה לצורך לְפִקָּדוֹן לָאָרֶץ לְשֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב אֲשֶׁר תִּהְיֶיןָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם ולא יוציאו ממנו לדבר אחר כדי ש -[20] וְלֹא תִכָּרֵת הָאָרֶץ בָּרָעָב:
(לז) וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי כָּל עֲבָדָיו:
(לח) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו הֲנִמְצָא כָזֶה אם נחפש הנוכל למצוא - אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ בעבור שהיה עברי והם שנואי נפש המצריים, לא יאכלו מגעם ולא יתחברו עמהם, כי טמאים הם אצלם, על כן לא רצה למנותו משנה בלא רשותם, ולכך אמר להם שלא ימצאו מצרי כמוהו[21]:
(לט) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת כָּל זֹאת בעבור שהיה הפתרון טוב ונכון בעיני פרעה והיה נראה כאלו כבר בא, אמר כן[22] אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ:
(מ) אַתָּה תִּהְיֶה שר[23] עַל בֵּיתִי וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק יתפרנס[24] וכולם יבואו לנשק ידך[25] כָּל עַמִּי רַק הַכִּסֵּא אֶגְדַּל מִמֶּךָּ הכל יעשו מצותיך כמצותי, אלא שאקרא מלך[26]:
(מא) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ ראה והתבונן היטב להנהיג בתכלית הטוב כי דבר גדול נתתי בידך[27] עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם:
(מב) וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל יַד יוֹסֵף שטבעת המלך היא חותמו, כענין וחתמו בטבעת המלך (אסתר ח ח), והנה נתן לו החותם להיות נגיד ומצוה בכל המלכות, ויחתום בטבעת המלך כל אשר יחפוץ[28] וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי שֵׁשׁ וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב ענק ועל שהוא רצוף בטבעות קרוי רביד[29] עַל צַוָּארוֹ:
(מג) וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת של הַמִּשְׁנֶה למלך[30] אֲשֶׁר לוֹ וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ את הברך, אותיות אהו"י מתחלפות[31] שהיו כולם כורעים על ברכיהם ומשתחוים לו[32] וְנָתוֹן אֹתוֹ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם כך היו מכריזין לפניו, זהו שנתנו מלך על כל ארץ מצרים[33]:
(מד) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אֲנִי פַרְעֹה הוא דוגמא רק הכסא אגדל ממך אלא שהוצרך לחזור ולכתבו בשעת נתינת הטבעת[34] הכל תחת רשותך וּבִלְעָדֶיךָ לֹא יהא רשות ולא יָרִים אִישׁ אֶת יָדוֹ להחזיק בכלי זייןוְאֶת רַגְלוֹ לרכוב על סוס בלא רשותך[35] בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם:
(מה) וַיִּקְרָא פַרְעֹה שֵׁם יוֹסֵף צָפְנַת פַּעְנֵחַ מגלה צפונות, ואין לו חבר במקרא, אבל מצינו בתפילת יוצר המפענח נעלמים[36] וַיִּתֶּן לוֹ אֶת אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע הוא פוטיפר כֹּהֵן המשרת ל - אֹן שם עבודה זרהלְאִשָּׁה ולא נתן לו אשה מבנות השרים הגדולים, לפי שפוטיפרע קנאו להיות עבדו והיה חושש שמא יערער עליו לומר עבדי אתה, אבל עתה יתבייש לומר לחתנו עבדי אתה[37] וַיֵּצֵא יוֹסֵף עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם יצא ועבר על כל מקום והכריזו עליו כדי שיכירוהו[38]:
(מו) וְיוֹסֵף בֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה בְּעָמְדוֹ לִפְנֵי פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם ובשנה ההיא[39] וַיֵּצֵא יוֹסֵף מִלִּפְנֵי פַרְעֹה וַיַּעֲבֹר בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם ממקום למקום להפקיד פקידים בכל עיר ועיר, ושכבר הוחל החלום להתקיים, שהארץ עשתה בשבע שני השבע תבואה רבה[40]:
(מז) וַתַּעַשׂ הָאָרֶץ הוציאה הרבה תבואה בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע לִקְמָצִים בקנה אחד מלא קומץ שבלים ולכך היה השבע גדול[41]:
(מח) וַיִּקְבֹּץ יוסף אֶת כָּל אֹכֶל שֶׁבַע שָׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם תחת ידו וַיִּתֶּן אֹכֶל בֶּעָרִים בכל שנה כדי פרנסתם שלא יבזבזוהו[42] אֹכֶל שְׂדֵה הָעִיר אֲשֶׁר סְבִיבֹתֶיהָ נָתַן בְּתוֹכָהּ בכל עיר ועיר נתן בתוכה התבואה שגדלה בכל גבוליה וסביבותיה להיות בה למשמרת ולאוצר[43]:
(מט) וַיִּצְבֹּר יוֹסֵף בָּר כְּחוֹל הַיָּם הַרְבֵּה מְאֹד עַד כִּי חָדַל לִסְפֹּר כִּי אֵין מִסְפָּר:
נביא
בימי השופטים חטאו והביא עליהם ה' צרה זעקו ומיד העמיד להם ה' שופט להושיעם וחוזר חלילה
פעמים רבות יצילם והמה ימרו בעצתם וימכו בעונם (תהלים קו, מג). בימי שפט השופטים היו ישראל עובדין עבודה זרה ומשתעבדין למלכיות ועושין תשובה ונגאלין מיד. עד אימתי, תרין אמורין, חד אמ' עד שדלו מן המצות, וחרנה אמ' עד שדלו מנכסיהן עד שלא היתה ספיקה בידו שלאחד מהן להקריב קרבן עני, כמ' ד' א' ואם דל הוא (ויקרא יד, כא). (ויקרא רבה (מרגליות) פרשת בהר פרשה לד, ו)
וכי ימוך אחיך וגו'. זש"ה פעמים רבות יצילם וגו' [וימוכו בעונם] (תהלים קו מג), אתה מוצא בימי שפוט השופטים שהיו ישראל עובדים ע"ז, והיו משועבדים בידי אומות העולם, שנאמר ויעשו בני ישראל הרע וגו' (שופטים ג ז), ומה עשו, ויזעקו בני ישראל אל ה' ויקם ה' מושיע לבני ישראל ויושיעם את עתניאל בן קנז (שם שם /שופטים ג'/ ט), מיד עשו תשובה ונגאלו, כך פעם אחרת, [שנאמר] ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע ויחזק ה' את עגלון וגו' (שם שם /שופטים ג'/ יב), [מיד עשו תשובה] והעמיד להם גואל את אהוד [בן גרא ונגאלו על ידו], ועוד עבדו ע"ז ונמכרו ביד סיסרא, שנאמר והוא לחץ את בני ישראל בחזקה (שם /שופטים/ ד ג), מהו בחזקה, אמר ר' שמעון בן לוי בחרופין ובגדופין, כד"א חזקו עלי דבריכם (מלאכי ג יג), כיון שעשו תשובה העמיד להם גואלים דבורה וברק [ונגאלו על ידם], הוי פעמים רבות יצילם וגו' וימוכו בעונם (תהלים שם /ק"ו/), מהו וימכו בעונם, שנעשו דלים בתוך האומות, שנאמר וידל ישראל מאד וגו' (שופטים ו ו), מהו וידל, ר' יצחק ור' לוי, חד אמר שהיו דלים ממעשים טובים, וחד אמר שלא היה להם להביא אפילו קרבן דל, שנאמר ואם דל הוא [ואין ידו משגת וגו'] (ויקרא יד כא), הוי וימוכו, שנעשו דלים. (מדרש תנחומא (בובר) פרשת בהר סימן ז)
למה היו ישראל דומין בימי שפוט השופטים, למלך בשר ודם שקנה בתים ועבדים, מהן בני שש, מהן בני חמש, מהן בני ארבע, מהן בני שלש, מהן בני שתים בני אחת, וגידלן על שולחנו ואכלו ממה שהוא אכל ושתו ממה ששתה, וגידלן ובנה להן בתים, ונטע להן גפנים ואילנות ונטעים, אמר להן, היזהרו בנטיעות הללו, היזהרו באילנות הללו, היזהרו בגפנים הללו, כיון שאכלו ושתו עמדו ועקרו את הגפנים וקיצצו את האילנות והכריתו את הבתים ואת הנטיעות, כיון [שבא] ומצאן הרחיקה דעתו מהן, אמר, הרי הן כתינוקות של בית רבן מה אעשה לאילו, הביאהו והיכהו ושנו לו ושלשו לו, לכך נדמו ישראל לפני אביהם שבשמים בימי שפוט השופטים, סרחו במעשיהן ומסרן למלכות, חזרו ועשו תשובה גאלן מיד, ללמדך שלא חסר מישראל שום פרוטה שלא כדין, והכל אינו אלא בדין. (אליהו רבה (איש שלום) פרשה יב)
בימי יהושע בן נון קיבלו עליהן ישראל מלכות שמים באהבה, שנאמר ואם רע בעיניכם לעבוד את ה' וגו', ויען העם ויאמר חלילה לנו מעזוב את ה' וגו' (יהושע כ"ד ט"ו ט"ז), שכרן של ישראל שקיבלו עליהן מלכות שמים באהבה, לפיכך האריך הקדוש ברוך הוא את פניו מהן שלש מאות שנה בימי שפוט השופטים, ועשאן כתינוקות של בית רבן, וכבנים על שולחן אביהם, מנין, תדע לך שהוא כן, צא למד מגדעון בן יואש ומעבדון בן הלל ומאבצן מבית לחם שהיו באותה שעה, בגדעון מה כתוב, ולגדעון שבעים בנים וגו' (שופטים ח' ל'), בעבדון מה כתוב, [ויהי לו ארבעים בנים ושלשים בני בנים וגו' (שם /שופטים/ י"ב י"ד), באבצן מבית לחם מה כתוב], ויהי לו שלשים בנים ושלשים בנות שלח החוצה (שם שם /שופטים י"ב/ ט'), שכרן של ישראל שקיבלו עליהן מלכות שמים באהבה, לפיכך האריך את פניו מהן שלש מאות שנה בימי שפוט השופטים ועשאן כתינוקות בבית רבן וכבנים על שולחן אביהם, וקבע להן ברכה שהיא מדה טובה לעולם, שנאמר ויברכם יהושע וישלחם וגו' (יהושע כ"ב ו'). (אליהו רבה (איש שלום) פרשה יז)
שלש מאות שנה עבדו ישראל עבודה זרה בימי שפוט השופטים, בימי כושן רשעתיים מסרן בידו, חזרו ועשו תשובה וגאלן מידו, עבדו בימי עגלון מלך מואב ומסרן בידו, חזרו ועשו תשובה וגאלן מידו, עבדו בימי יבין מלך כנען ומסרן בידו, חזרו ועשו תשובה וגאלן מידו, עבדו ישראל עבודה זרה בין בארץ בין בחוצה לארץ, מדור לדור היו מוסיפין והולכין, שנאמר ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה' [וגו'] ויחר אף ה' בישראל וימכרם ביד פלשתים וביד בני עמון (שופטים י' ו' ז'), חזרו ועשו תשובה וקיבל אותם בתשובה, אילמלי מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, שנאמר ויסירו את אלהי הנכר מקרבם ויעבדו את ה' ותקצר נפשו בעמל ישראל (שם שם /שופטים י'/ ט"ז), (אליהו זוטא (איש שלום) פרשה ח)
כתובים
תהילים פרק מה
(ו) חִצֶּיךָ שְׁנוּנִים חדים עַמִּים תַּחְתֶּיךָ והחיצים יִפְּלוּ בְּלֵב אוֹיְבֵי הַמֶּלֶךְ בשכר לימוד התורה: (ז) כִּסְאֲךָ שניתן לך מ-אֱלֹהִים יהיה שלך עד עוֹלָם וָעֶד שֵׁבֶט מִישֹׁר שֵׁבֶט מַלְכוּתֶךָ כי המלכות שלך מונהגת בדרך ישרה: (ח) אָהַבְתָּ צֶּדֶק וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע עַל כֵּן בעבור כשרונך מְשָׁחֲךָ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן מֵחֲבֵרֶיךָ כי כולם יחפצו במלכותך: (ט) מֹר וַאֲהָלוֹת קְצִיעוֹת סוגי בשמים שידיפו כָּל בִּגְדֹתֶיךָ מִן הֵיכְלֵי שֵׁןארמונות מִנִּי שִׂמְּחוּךָ: (י) בְּנוֹת מְלָכִים בְּיִקְּרוֹתֶיךָ גדולי המלכות יבקרוך נִצְּבָה שֵׁגַל אשתך המלכה לִימִינְךָ מקושטת בְּכֶתֶם אוֹפִיר מזהב. כל זה משל לגודל התענוג: (יא) שִׁמְעִי בַת וּרְאִי וְהַטִּי אָזְנֵךְ לכל מה שיאמר מלך המשיח וְשִׁכְחִי עַמֵּךְ וּבֵית אָבִיךְ שלא להמשך אחרי הרוצים להלחם בגוג ובמגוג: (יב) וְיִתְאָו הַמֶּלֶךְ יָפְיֵךְ ואם תעשי כן, המלך הקב"ה יתאוה ליופי של מעשייך כִּי הוּא אֲדֹנַיִךְ וְהִשְׁתַּחֲוִי לוֹ: (יג) וּבַת צֹר בני העיר צור בְּמִנְחָה פָּנַיִךְ יְחַלּוּ יביאו עֲשִׁירֵי עָם: (יד) כָּל כְּבוּדָּה כל מיטב נכסי גדולי המלכות בַת מֶלֶךְ יביאו פְּנִימָה מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ: (טו) לִרְקָמוֹת תּוּבַל לַמֶּלֶךְ יביאו למלך מנחה בבגדי רקמה בְּתוּלוֹת אַחֲרֶיהָ רֵעוֹתֶיהָ מוּבָאוֹת לָךְ: (טז) תּוּבַלְנָה בִּשְׂמָחֹת וָגִיל תְּבֹאֶינָה בְּהֵיכַל מֶלֶךְ: (יז) תַּחַת אֲבֹתֶיךָ יִהְיוּ בָנֶיךָ שבניך ירשו את המלכות תְּשִׁיתֵמוֹ תשים לְשָׂרִים בְּכָל הָאָרֶץ את בני מלך המשיח: (יח) בעבור זה אַזְכִּירָה שִׁמְךָ הקב"ה בְּכָל דֹּר וָדֹר עַל כֵּן עַמִּים יְהוֹדֻךָ יודו לך לְעֹלָם וָעֶד:
משנת ההלכה
חנוכה
בעשרים וחמשה בכסלו מתחילים שמונת ימי חנוכה ומדליקין נרות בכניסת הערב שלפניו, וכך גם בכל שמונת הימים
עיקר תקנת חכמים בהדלקת נרות חנוכה הוא כדי להודות על ידי זה על הנסים הגדולים שעשה הקדוש ברוך הוא לאבותינו בימים ההם בנצחון המלחמות ולכן כוונת הלב בשעת ההדלקה להודות ולהלל לה' על כך היא מעיקר המצוה ועל כך נתקנה ברכת על הנסים ואמירת הנרות הללו ולא על מציאת פך השמן
שעת ההדלקה
א. זמן הדלקת נר חנוכה נחלקו בו הפוסקים י"א שזמנו אחר צאת הכוכבים. ולשיטה זו יתפלל ערבית קודם מיד בצאת הכוכבים ואחר כך ידליק. וי"א שזמנו תיכף בתחילת השקיעה. ונהגו הרבה מגדולי ישראל להדליק בין 15 – 20 דקות אחר השקיעה.
ב. ואולם בדיעבד כל הלילה כשר להדלקה, כל זמן שבני ביתו נעורים. נאנס ולא הדליק עד שעה מאוחרת מאד והכל ישנים, ואי אפשר להקיצם, וכבר אין פרסום הנס - מדליק ואינו מברך. עבר הלילה ולא הדליק, אין לו תשלומין, ומדליק למחר כשאר כל אדם.
ג. מעיקר הדין הנרות צריכים שיהו דולקים חצי שעה. לפיכך צריך בשעת ההדלקה לתת כמות שמן שתספיק כדי חצי שעה. והמדליקים עם שקיעת השמש צריכים ליתן שמן כדי הדלקה לחמשים דקות לפחות, דהיינו חצי שעה אחרי צאת הכוכבים.
ד. אמנם בזמנינו שזמן כלות רגל מן השוק הוא מאוחר מבזמן חז"ל נכון ליתן שמן בנר שיידלק עד זמן סגירת החנויות באותו מקום וכל מקום כפי מה שהוא. וברוב המקומות הוא עד השעה תשע בערב (21:00)
במה מדליקים נרות חנוכה
ה. מצוה מן המובחר להדליק נרות חנוכה בשמן זית זך או בשמן זית מוצק, ובפתילות של צמר גפן, מפני שאורם זך, והוא זכר לנר המנורה שהדליקוהו בשמן זית. אבל גם כל שאר השמנים והפתילות כשרים להדלקה. וכן כשר הנר שעושים משעוה, מחֵלב או מפרפין.
ו. "פתיל צף" אף שהפתילה כרוכה בשעוה וכדומה כשר להדלקה לכתחילה ומקיים בכך מצוה מן המובחר. ויש שדקדקו לטבול הפתילה בשמן קודם ההדלקה.
ז. המנורה (חנוכיה) שנותן בה השמן והפתילה צריך שתהיה מהודרת, וראוי שתהיה משל מתכת או משל זכוכית, מצוחצח ונקי.
ח. פתילה שהדליק בה לילה אחד, מותר מן הדין להדליק בה גם למחר, ולפעמים עדיפה על תילה חדשה מכיון שדולקת טוב יותר וכן הדין במה שנותר מן השמן או מנר השעוה והפרפין, שמותר להשתמש בהם לנר חנוכה של מחר. אמנם יש מהדרים להניח פתילות חדשות בכל לילה זכר להטבת הנרות במנורה שבמקדש.
כיצד מדליקים
ט. מעיקר הדין מספיק נר אחד בכל לילה לכל בני הבית והמהדרים כל אחד מבני הבית מדליק נר אחד והמהדרים מן המהדרים מדליקים בלילה הראשון נר אחד, ומוסיף בכל לילה נר אחד, עד שבלילה השמיני מדליק שמונה נרות. וכן המנהג
י. הספרדים נוהגים כדעת השו"ע שרק בעל הבית מדליק וכל שאר בני הבית יוצאים בהדלקתו והאשכנזים נהגו כדעת הרמ"א שכל אחד מבני הבית מדליק במנורה לעצמו.
יא. המדליק בחנוכיה של שמונה נרות, בלילה הראשון מדליק את הנר הקיצוני שבצד ימין. למחרת מוסיף עליו נר משמאל ומדליק אותו תחילה, מפני שהנר הנוסף הוא חביב יותר כי הוא זכר להתגברות הנס שנראתה באותו היום, לכן מדליק בו תחילה, ופונה לימין ומדליק זה של אתמול. שכל פינות (פניות) שפונים - אין פונים אלא לצד ימין, וכן בכל לילה, שמוסיף תמיד מצד שמאל ובו מדליק תחילה והולך ומדליק משמאל לימין.
יב. הנרות יהיו דולקים בשורה אחת בשוה, לא אחד גבוה ואחד נמוך, אחד נכנס ואחד יוצא. ולא יהיו בעיגול.
[1] ספורנו
[2] חזקוני
[3] רשב"ם
[4] פי' ר' יוסף בכור שור
[5] רמב"ן
[6] ספורנו
[7] וא"ת והלא חלומותיו של יוסף עצמו נשנו ולא נתקיימו עד לאחר עשרים ושתים שנה אלא י"ל שחלום זה היה בלילה אחד, ושל יוסף בכמה לילות. חזקוני.
[8] מלבי"ם
[9] ת"י
[10] רמב"ן
[11] ת"א
[12] רמב"ן
[13] ת"א ת"י
[14] רבינו בחיי
[15] רשב"ם
[16] רשב"ם
[17] אבע"ז
[18] פי' הטור
[19] רבינו בחיי
[20] רמב"ן
[21] רמב"ן
[22] רמב"ן
[23] אבע"ז
[24] רבינו בחיי
[25] פי' הטור
[26] פי' ר' יוסף בכור שור
[27] ספורנו
[28] רמב"ן
[29] רש"י
[30] רמב"ן
[31] רבינו בחיי
[32] פי' ר' יוסף בכור שור
[33] רבינו בחיי
[34] חזקוני
[35] רבינו בחיי
[36] רמב"ן
[37] פי' ר' יוסף בכור שור
[38] אבע"ז
[39] העמק דבר
[40] מלבי"ם
[41] רשב"ם
[42] רמב"ן
[43] חזקוני
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה