מקרא
בראשית פרק לח
(יט) וַתָּקָם וַתֵּלֶךְ וַתָּסַר צְעִיפָהּ מֵעָלֶיהָ וַתִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ:
(כ) וַיִּשְׁלַח יְהוּדָה אֶת גְּדִי הָעִזִּים בְּיַד רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי לָקַחַת הָעֵרָבוֹן מִיַּד הָאִשָּׁה וְלֹא מְצָאָהּ:
(כא) וַיִּשְׁאַל אֶת אַנְשֵׁי מְקֹמָהּ לֵאמֹר אַיֵּה הַקְּדֵשָׁה מיועדת ומזומנת לזנות[1] הִוא בָעֵינַיִם עַל הַדָּרֶךְ וַיֹּאמְרוּ לֹא הָיְתָה בָזֶה קְדֵשָׁה:
(כב) וַיָּשָׁב אֶל יְהוּדָה וַיֹּאמֶר לֹא מְצָאתִיהָ וְגַם אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם אָמְרוּ לֹא הָיְתָה בָזֶה קְדֵשָׁה ואין מה לחקור עוד והם כמשחקים עליך וקלון הוא על כבודך[2]:
(כג) וַיֹּאמֶר יְהוּדָה תִּקַּח לָהּ הקדשה את הערבון לעצמה ויהיה שייך לה הטבעת הפתילים והמטה פֶּן נִהְיֶה לָבוּז בכך שאנו מחפשים אחריה יתפרסם הדבר וגם יתפרסם שעבור דבר קטן כזה נתתי חותם פתיל ומטה[3] הִנֵּה שָׁלַחְתִּי הַגְּדִי הַזֶּה וְאַתָּה לֹא מְצָאתָהּ וא"כ אני את חובתי מלאתי[4]:
(כד) וַיְהִי כְּמִשְׁלֹשׁ חֳדָשִׁים שהוא זמן הכרת העובר וַיֻּגַּד לִיהוּדָה לֵאמֹר זָנְתָה תָּמָר כַּלָּתֶךָ כי כל זמן שהיתה שומרת יבם היו מחשבין אותה כאשת איש[5] וְגַם הִנֵּה הָרָה לִזְנוּנִים ולא השתדלה לכסות קלון לכבודך[6] וַיֹּאמֶר יְהוּדָה הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף שהיה יהודה קצין שוטר ומושל בארץ, והכלה אשר תזנה עליו איננה נדונת כמשפט שאר האנשים, אך כמבזה את המלכות, ועל כן כתוב ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף, כי באו לפניו לעשות בה ככל אשר יצוה, והוא חייב אותה מיתה למעלת המלכות, ושפט אותה כמחללת את אביה לכבוד כהונתו[7]:
(כה) הִוא מוּצֵאת להשרף[8] וְהִיא שָׁלְחָה אֶל חָמִיהָ לֵאמֹר שהשליחים יאמרו לו לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ כי הם עצמם לא היו יודעים מה שבידה, ועשתה כן כדי שלא יתבייש אָנֹכִי הָרָה וַתֹּאמֶר וכאשר ראתה שלא הודה בזה וחשבה אולי שכח הענין אמרה לו היא בעצמה פנים בפנים[9] הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה:
(כו) וַיַּכֵּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי יותר ממני שאני צויתיה לשבת בית אביה עד יגדל שלה היא השלימה תנאי שצויתיה אבל אני לא השלמתי לה תנאי שהתניתי לה[10] כִּי עַל כֵּן לֹא נְתַתִּיהָ לְשֵׁלָה בְנִי וְלֹא יָסַף עוֹד לְדַעְתָּהּ ולא פסק עוד מלבא אליה, שמותרת היא לו ואשה הקנו לו מן השמים[11]:
(כח) וַיְהִי בְלִדְתָּהּ וַיִּתֶּן יָד הוציא ידו מחוץ לשליה ולרחם[13] וַתִּקַּח הַמְיַלֶּדֶת וַתִּקְשֹׁר עַל יָדוֹ שָׁנִי חוט צמר צבוע אדום לֵאמֹר זֶה יָצָא רִאשֹׁנָה:
(כט) וַיְהִי כְּמֵשִׁיב כאשר השיב[14] יָדוֹ וְהִנֵּה יָצָא אָחִיו וַתֹּאמֶר מַה פָּרַצְתָּ עָלֶיךָ פָּרֶץ כל עובר גבול נקרא בלשון הקודש פורץ, כמו ופרצת ימה וקדמה (לעיל כח, יד), ולכך אמרה, כשהראשון השיב ידו והוא מיהר לצאת, מה פרצת עליך פרץ, פי' גבול, למהר ולצאת ממנו, ואמר לשון "עליך", לפי שהיה הגדר עליו והוא כלוא בתוכו[15] וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פָּרֶץ:
(ל) וְאַחַר יָצָא אָחִיו אֲשֶׁר עַל יָדוֹ הַשָּׁנִי וַיִּקְרָא שְׁמוֹ זָרַח על שם השני שהוא אדום. וזרח לשון אדמומית הוא כדכתיב והצרעת זרחה במצחו וכן כל זריחת שמש בבקר ובערב אדום הוא וכתיב ויהי בבקר והשמש זרחה על המים ויראו מואב מנגד את המים אדומים כדם[16]: ס
בראשית פרק לט
(א) וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה בזמן אחד בעצמו ירד יהודה מאת אחיו וקרה לו כל מה שכתב למעלה ובאותו הזמן בעצמו יוסף הורד[17] וַיִּקְנֵהוּ פּוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים על ידו נידונין הנרצחים והאסורים בבית הסוהר שלו[18] אִישׁ מִצְרִי מִיַּד הַיִּשְׁמְעֵאלִים אֲשֶׁר הוֹרִדֻהוּ שָׁמָּה שהיו בעלי הגמלים הנושאים והם בעצמם היו המתווכים[19]:
(ב) וַיְהִי יְקֹוָק אֶת יוֹסֵף הוצרך סיוע וסעד כדי שלא יטמע לבין הגוים[20] וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ וַיְהִי בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִי עומד לשרת בחדר אדניו[21]:
(ג) וַיַּרְא אֲדֹנָיו כִּי יְקֹוָק אִתּוֹ כי יצליחו מעשיו בכל עת יותר מכל אדם וידע כי מאת אלהים הוא לו[22] וְכֹל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה יְקֹוָק מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ בהתחלה היה סבור כי דרך חכמת הכשפים הוא, כמעשה ארץ מצרים שהם נהוגים בהם, עד שראה שהיה מאת עליון במראה שנראית לו בחלום או בעמוד ענן לכבוד יוסף[23]:
(ד) וַיִּמְצָא יוֹסֵף חֵן בְּעֵינָיו וַיְשָׁרֶת אֹתוֹ וַיַּפְקִדֵהוּ אפוטרופוס[24] עַל בֵּיתוֹ וְכָל אשר יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדוֹ:
(ה) וַיְהִי מֵאָז הִפְקִיד אֹתוֹ בְּבֵיתוֹ וְעַל כָּל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ וַיְבָרֶךְ יְקֹוָק אֶת בֵּית הַמִּצְרִי בִּגְלַל יוֹסֵף וַיְהִי בִּרְכַּת יְקֹוָק בְּכָל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ בַּבַּיִת בימות החורף וּבַשָּׂדֶה בימות הקיץ ושנה עמד בבית המצרי[25]:
(ו) וַיַּעֲזֹב כָּל אֲשֶׁר לוֹ בְּיַד יוֹסֵף וְלֹא יָדַע אִתּוֹ מְאוּמָה כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל לא היה מעיין ומביט כלל בכל צרכי ביתו מהיכן בא לו ולא היה יוסף מתייעץ או מבקש רשות ממנו מלבד במטעמי סעודתו[26] וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה הוא הקדמה לסיפור הבא שלכן אירע מה שאירע עם אשת אדוניו[27]:
נביא
יהושע פרק כד
(יא) וַתַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן וַתָּבֹאוּ אֶל יְרִיחוֹ וַיִּלָּחֲמוּ בָכֶם בַּעֲלֵי אדוני יְרִיחוֹ הָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי כל שבעת האומות מכיון שיריחו עמדה בקצה הגבול והיתה העיר המרכזית בגבול לכן כל האומות לקחו בה חלק כדי לשמור על הארץ וָאֶתֵּן אוֹתָם בְּיֶדְכֶם:
(יב) וָאֶשְׁלַח לִפְנֵיכֶם אֶת הַצִּרְעָה וַתְּגָרֶשׁ אוֹתָם מִפְּנֵיכֶם וגם את שְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי לֹא בְחַרְבְּךָ וְלֹא בְקַשְׁתֶּךָ בלבד אל הצרעה היתה מעורת את עיניהם וכך ישאל היו מנצחים אותם:
(יג) וָאֶתֵּן לָכֶם אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא יָגַעְתָּ בָּהּ וְעָרִים אֲשֶׁר לֹא בְנִיתֶם וַתֵּשְׁבוּ בָּהֶם כְּרָמִים וְזֵיתִים אֲשֶׁר לֹא נְטַעְתֶּם אַתֶּם אֹכְלִים את פירותיהם:
(יד) וְעַתָּה יְראוּ אֶת יְקֹוָק וְעִבְדוּ אֹתוֹ בְּתָמִים וּבֶאֱמֶת וְהָסִירוּ אֶת אֱלֹהִים אֲשֶׁר עָבְדוּ אֲבוֹתֵיכֶם בְּעֵבֶר הַנָּהָר וּבְמִצְרַיִם וְעִבְדוּ אֶת יְקֹוָק:
(טו) וְאִם רַע בְּעֵינֵיכֶם לַעֲבֹד אֶת יְקֹוָק בַּחֲרוּ לָכֶם הַיּוֹם אֶת מִי תַעֲבֹדוּן אִם אֶת אֱלֹהִים אֲשֶׁר עָבְדוּ אֲבוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר בעבר מֵעֵבֶר הַנָּהָר וְאִם אֶת אֱלֹהֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בְּאַרְצָם וְאָנֹכִי וּבֵיתִי נַעֲבֹד אֶת יְקֹוָק: פ
(טז) וַיַּעַן הָעָם וַיֹּאמֶר חָלִילָה לָּנוּ מֵעֲזֹב אֶת יְקֹוָק לַעֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים:
(יז) כִּי יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ הוּא הַמַּעֲלֶה אֹתָנוּ וְאֶת אֲבוֹתֵינוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְעֵינֵינוּ אֶת הָאֹתוֹת הַגְּדֹלוֹת הָאֵלֶּה וַיִּשְׁמְרֵנוּ בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלַכְנוּ בָהּ וּבְכֹל הָעַמִּים אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בְּקִרְבָּם:
(יח) וַיְגָרֶשׁ יְקֹוָק אֶת כָּל הָעַמִּים וְאֶת הָאֱמֹרִי יֹשֵׁב הָאָרֶץ מִפָּנֵינוּ גַּם אֲנַחְנוּ יחד אתך וביתך האמורים לעיל נַעֲבֹד אֶת יְקֹוָק כִּי הוּא אֱלֹהֵינוּ:
(יט) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הָעָם לֹא תוּכְלוּ לַעֲבֹד אֶת יְקֹוָק כוונת יהושע היתה שיגלו מצפוני לבם באר היטב, ולקשרם במוסרי הברית, אומר דבריו להטעותם, שיחשבו כאילו הברירה בידם לבחור מי שירצו הם, ולדעת מה ישיבו כִּי אֱלֹהִים קְדֹשִׁים הוּא אֵל קַנּוֹא הוּא לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם וּלְחַטֹּאותֵיכֶם:
(כ) כִּי וכאשר תַעַזְבוּ אֶת יְקֹוָק וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהֵי נֵכָר וְשָׁב וְהֵרַע לָכֶם וְכִלָּה אֶתְכֶם אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֵיטִיב לָכֶם:
(כא) וַיֹּאמֶר הָעָם אֶל יְהוֹשֻׁעַ לֹא כִּי אֶת יְקֹוָק נַעֲבֹד:
(כב) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הָעָם עֵדִים אַתֶּם בָּכֶם אתם תהיו עדים על עצמכם כִּי אַתֶּם בְּחַרְתֶּם לָכֶם אֶת יְקֹוָק לַעֲבֹד אוֹתוֹ וַיֹּאמְרוּ עֵדִים:
(כג) וְעַתָּה הָסִירוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּקִרְבְּכֶם וְהַטּוּ אֶת לְבַבְכֶם אֶל יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:
(כד) וַיֹּאמְרוּ הָעָם אֶל יְהוֹשֻׁעַ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ נַעֲבֹד וּבְקוֹלוֹ נִשְׁמָע:
(כה) וַיִּכְרֹת יְהוֹשֻׁעַ בְּרִית לָעָם בַּיּוֹם הַהוּא וַיָּשֶׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט סדר להם תקנות וחקים לפי צורך הארץ בִּשְׁכֶם:
(כו) וַיִּכְתֹּב יְהוֹשֻׁעַ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּסֵפֶר תּוֹרַת אֱלֹהִים וַיִּקַּח אֶבֶן גְּדוֹלָה יען שהס"ת היה מונח בארון רצה ליחד מקום במקדש אל ספרו והקים אבן גדולה חלולה שתהיה ארגז וארון לספרו וַיְקִימֶהָ שָּׁם תַּחַת הָאַלָּה אֲשֶׁר בְּמִקְדַּשׁ יְקֹוָק בשילה: ס
כתובים
תהלים פרק מא
(א) לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד: (ב) אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל נותן צדקה בשכל בצורה שאינה מבזה אֶל דָּל בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ יְקֹוָק: (ג) יְקֹוָק יִשְׁמְרֵהוּ וִיחַיֵּהוּ יאשר וְאֻשַּׁר בָּאָרֶץ שיעשה מעשים טובים ויצליח בדרכיו עד שיאמרו עליו בני אדם: אשריו וְאַל תִּתְּנֵהוּ בְּנֶפֶשׁ ברצון נפשם של אֹיְבָיו: (ד) יְקֹוָק יִסְעָדֶנּוּ אם יפול למשכב עַל עֶרֶשׂ דְּוָי כָּל מִשְׁכָּבוֹ הָפַכְתָּ בְחָלְיוֹ בעת חליו תהפכו בכל מקום משכבו מצד אל צד כדרך המשמש את החולה אשר יצטרך למי לסעדו בזה ואמר בדרך משל: (ה) אֲנִי אָמַרְתִּי יְקֹוָק חָנֵּנִי רְפָאָה נַפְשִׁי כִּי חָטָאתִי לָךְ: (ו) אוֹיְבַי יֹאמְרוּ רַע לִי מָתַי יָמוּת וְאָבַד שְׁמוֹ: (ז) וְאִם בָּא אחד מאויבי לִרְאוֹת ולבקר שָׁוְא יְדַבֵּר דברי ניחומים לִבּוֹ יִקְבָּץ אָוֶן לוֹ יֵצֵא לַחוּץ יְדַבֵּר עלי רעה: (ח) יַחַד עָלַי יִתְלַחֲשׁוּ כָּל שֹׂנְאָי עָלַי יַחְשְׁבוּ רָעָה לִי: (ט) אומרים עלי דְּבַר בְּלִיַּעַל אשר עשיתי יָצוּק בּוֹ הוא הגורם לחולי זה וַאֲשֶׁר שָׁכַב לֹא יוֹסִיף לָקוּם: (י) גַּם אִישׁ שְׁלוֹמִי אֲשֶׁר בָּטַחְתִּי בוֹ אוֹכֵל לַחְמִי הִגְדִּיל עָלַי עָקֵב מארב לעקוב אחרי: (יא) וְאַתָּה יְקֹוָק חָנֵּנִי וַהֲקִימֵנִי מחוליי וַאֲשַׁלְּמָה לָהֶם: (יב) בְּזֹאת יָדַעְתִּי כִּי חָפַצְתָּ בִּי כִּי לֹא יָרִיעַ אֹיְבִיתרועת שמחה עָלָי: (יג) וַאֲנִי בְּתֻמִּי תָּמַכְתָּ בִּי וַתַּצִּיבֵנִי לְפָנֶיךָ לְעוֹלָם: (יד) בָּרוּךְ יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מֵהָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן:
משנת ההלכה
פרק כא
פסוקי דזמרה
א. אמרו חז"ל במסכת ברכות: "לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואח"כ יתפלל", ולמדו זאת ממשה "דכתיב (דברים ג, כג - כה) ואתחנן אל ה' וגו' ה' אלהים אתה החלות להראות וגו' את גדלך ואת ידך החזקה" וגו' ואח"כ ביקש "אעברה נא".
ב. לפיכך תקנו שנסדר שבחו של מקום בפסוקי דזמרה שאמר דוד המלך עליו השלום בסוף תהלים, מן תהלה לדוד עד כל הנשמה, שמוזכר בהם הלולים הרבה. ואמרו חז"ל במסכת שבת (קי"ח:) "יהא חלקי עם מגומרי הלל בכל יום" וביארו שם שהכונה לפסוקי דזמרה. ועוד אמרו (ברכות ד':) כל האומר תהלה לדוד שלוש פעמים בכל יום מובטח לו שהוא בן עוה"ב.
ג. דעת המשנה ברורה שאף נשים חייבות בפסוקי דזמרה, ודעת כמה אחרונים שאין חייבות. ומכל מקום ודאי שראוי שיאמרו וכמו שכתב בספר ערוך השולחן (הלכות קריאת שמע סימן ע סעיף א) "ולמה לא יוכלו לזמר לה' כמו שעשתה מרים וכל נשי ישראל בקריעת ים סוף".
ד. מנהג בנות ספרד שנשים אינם חייבות, וממילא ראוי שלא יברכו בשם ומלכות ברכת ברוך שאמר, וברכת ישתבח. אמנם בנות ספרד שנהגו ממנהג אבותיהם לברך בשם ומלכות, יש להם על מי לסמוך.
ה. צריך לומר פסוקי דזמרה במתינות ובנחת ולא במרוצה. ויזהר שלא ידלג שום מילה, ולא יבלע את המילים, אלא יוציא מפיו כאלו מונה מעות. ואמירת הפסוקים בניגון ובשמחה, מסייע לאמירה נכונה.
ו. בזמן אמירת פסוקי דזמרה אין לאחוז בידיו שום דבר שאינו לצורך התפילה.
ז. מותר לאחוז סידור בידו, כיון שהוא צורך התפילה. אמנם אם אינו מתפלל מתוכו כעת, לא יאחזנו בידו.
ח. צריך להכין את הסידור לפני אמירת פסוקי דזמרה כדי שלא יצטרך לחפש סידור תוך כדי התפילה, ויבטל מהכוונה. ואם לא הכין יעצור ויחפש הסידור, ואח"כ ימשיך באמירת פסוקי דזמרה. אמנם אם יש לסידור מקום ידוע וקבוע, יכול ללכת ליטלו משם.
[1] רש"י
[2] ספורנו העמק דבר
[3] רש"י אבע"ז
[4] פי' ר' יוסף בכור שור
[5] פי' ר' יוסף בכור שור
[6] ספורנו
[7] רמב"ן
[8] רש"י
[9] רבינו בחיי
[10] רשב"ם
[11] רבינו בחיי
[12] פי' ר' יוסף בכור שור
[13] אבע"ז
[14] ת"א
[15] רמב"ן
[16] רשב"ם
[17] ספורנו
[18] רשב"ם
[19] ספורנו
[20] חזקוני
[21] ספורנו
[22] רמב"ן
[23] רבינו בחיי
[24] ת"י
[25] חזקוני
[26] רשב"ם
[27] מלבי"ם
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה