מקרא
בראשית פרק מה
(יט) וְאַתָּה יוסף צֻוֵּיתָה מצוה אני אותך לומר להם[1] ואמר בלשון צואה, לפי שפרעה היה מכיר ביוסף שלא היה שולח יד בממונו כלל, וחשב אולי לא ירצה לשלוח דבר לאביו, על כן אמר לו, אני מצווה אותך שתעשה זאת על כל פנים[2] זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ לָכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עֲגָלוֹת רתומות לשוורים[3] לְטַפְּכֶם וְלִנְשֵׁיכֶם וּנְשָׂאתֶם אֶת אֲבִיכֶם וּבָאתֶם:
(כ) וְעֵינְכֶם אַל תָּחֹס עַל כְּלֵיכֶם הזהירם על זה, בעבור שהיה יודע באביו שהיה חס על כליו, שהרי חזר ועבר את הירדן על פכים קטנים[4] כִּי טוּב כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם לָכֶם הוּא:
(כא) וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן לָהֶם יוֹסֵף עֲגָלוֹת עַל פִּי פַרְעֹה כי לא היה רשות לקחת עגלות בלא פקודת המלך[5] וַיִּתֵּן לָהֶם צֵדָה לַדָּרֶךְ:
(כב) לְכֻלָּם נָתַן לָאִישׁ חֲלִפוֹת שְׂמָלֹת מלבושי בגדים לפי שגרם להם שקרעו בגדיהם שלא כדין כשצוה לתת הגביע באמתחת בנימין ונתביישו על שהיו קרועי בגדים וּלְבִנְיָמִן נָתַן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת כֶּסֶף אבל לשאר אחיו שמכרוהו לא נתן כדי לקנוס כל אחד עשר ידות יותר מדמי עבד. כדכתיב בפרשת משפטים כסף שלשים שקלים יתן לאדוניו[6] וְחָמֵשׁ חֲלִפֹת שְׂמָלֹת:
(כג) וּלְאָבִיו שָׁלַח כְּזֹאת כעין המתנה שנתן להם, משא עֲשָׂרָה חֲמֹרִים של חליפות בגדים נֹשְׂאִים מִטּוּב מִצְרָיִם וְעֶשֶׂר אֲתֹנֹת נֹשְׂאֹת בָּר וָלֶחֶם וּמָזוֹן לְאָבִיו לַדָּרֶךְ:
(כד) וַיְשַׁלַּח אֶת אֶחָיו וַיֵּלֵכוּ וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַל תִּרְגְּזוּ בַּדָּרֶךְ אל תכעסו זה לזה לאמר - אתה עשית שגרמת למוכרו[7]:
(כה) וַיַּעֲלוּ מִמִּצְרָיִם וַיָּבֹאוּ אֶרֶץ כְּנַעַן אֶל יַעֲקֹב אֲבִיהֶם:
(כו) וַיַּגִּדוּ לוֹ לֵאמֹר עוֹד יוֹסֵף חַי וְכִי הוּא מֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם וַיָּפָג לִבּוֹ נתעלף וחסרה קצת דפיקת לבו ורוחו ממה שהיה קודם כמנהג בעלוף מדאגת לבו בהזכירם את יוסף כִּי לֹא הֶאֱמִין לָהֶם לפיכך ותחי רוח יעקב ולא אבדה רוחו אחר כך כשהאמין כמו שיקרה בעת השמחה הפתאומית הממית בצאת הרוח החיוני אל החוץ כי אמנם נכנסה לפנים בעת הדאגה הקודמת כשלא האמין[8]:
(כז) וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו אֵת כָּל דִּבְרֵי יוֹסֵף אֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵהֶם שאר דברים שדיבר אליהם הכתובים למעלה שבכה על צוואריהם והכירו בודאי שהוא אחיהם. וגם -[9] וַיַּרְא אֶת הָעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח יוֹסֵף לָשֵׂאת אֹתוֹעל דרך הפשט שלא הוגד ליעקב כל ימיו כי אחיו מכרו את יוסף, אבל חשב כי היה תועה בשדה והמוצאים אותו לקחוהו ומכרו אותו אל מצרים, כי אחיו לא רצו להגיד לו חטאתם, אף כי יראו לנפשם פן יקצוף ויקללם, ויוסף במוסרו הטוב לא רצה להגיד לו, ולכך נאמר ויצוו אל יוסף לאמר אביך צוה לפני מותו לאמר וגו', ואלו ידע יעקב בענין הזה היה ראוי להם שיחלו פני אביהם במותו לצוות את יוסף מפיו, כי ישא פניו ולא ימרה את דברו, ולא היו בסכנה ולא יצטרכו לבדות מלבם דברים[10] וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם חזר לבו לבריאות[11]:
(כח) וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל רַב מספיק לי עוֹד יוֹסֵף בְּנִי חָי במה שהוא עדיין חי אפילו אינו מושל[12] אֵלְכָה וְאֶרְאֶנּוּ בְּטֶרֶם אָמוּת:
בראשית פרק מו
(א) וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וַיָּבֹא בְּאֵרָה שָּׁבַע וַיִּזְבַּח זְבָחִים לֵאלֹהֵי אָבִיו יִצְחָק שעשה שם יצחק מזבח בבאר שבע כשנגלה לו הקב"ה כמה שנאמר בפרשת אלה תולדות יצחק ועשה גם הוא שם זבחים כמו שעשה אביו[13] ומכיון שהיה צריך לצאת לחוץ לארץ ולא היה יודע אם הקב"ה רוצה שיצא לחוץ לארץ אם לאו, וזבח זבחים כדי שיראה לו, ונראה אליו והרשהו לצאת, והבטיחו לעשותו שם לגוי גדול, ושיקבר בארץ[14]:
(ב) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי:
(ג) וַיֹּאמֶר אָנֹכִי הָאֵל אֱלֹהֵי אָבִיךָ שמנעתיו לירד למצרים ואמרתי לו אל תרד מצרימה ועכשיו אתה יורד למצרים[15] אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם כי אמנם אם היו בניך יושבים פה היו מתחתנים בכנענים ומתערבים עמהם אבל במצרים לא יקרה זה כי לא יוכלון המצריםלאכול את העברים לחם כאמרם רז"ל ויהי שם לגוי מלמד שהיו מצויינים שם[16]:
(ד) אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה אחר מותך שתיקבר בארץ ישראל[17] וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ עַל עֵינֶיךָ על ענייניך וצרכיך ישתדל לעשותם[18]:
(ה) וַיָּקָם יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יַעֲקֹב אֲבִיהֶם וְאֶת טַפָּם וְאֶת נְשֵׁיהֶם בָּעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח פַּרְעֹה לָשֵׂאת אֹתוֹ:
(ו) וַיִּקְחוּ אֶת מִקְנֵיהֶם וְאֶת רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכְשׁוּ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ מִצְרָיְמָה יַעֲקֹב וְכָל זַרְעוֹ אִתּוֹ:
(ז) בָּנָיו וּבְנֵי בָנָיו אִתּוֹ בְּנֹתָיו דינה וּבְנוֹת בָּנָיו סרח בת אשר[19] וְכָל זַרְעוֹ הֵבִיא אִתּוֹ מִצְרָיְמָה: ס
נביא
שופטים פרק א
(טז) וּבְנֵי קֵינִי יתרו חֹתֵן מֹשֶׁה עָלוּ מֵעִיר הַתְּמָרִים יריחו אֶת בְּנֵי יְהוּדָה מִדְבַּר יְהוּדָה אֲשֶׁר בְּנֶגֶב עֲרָד וַיֵּלֶךְ וַיֵּשֶׁב אֶת הָעָם שבו לדת ישראל ולזה ישבו את יהודה:
(יז) וַיֵּלֶךְ יְהוּדָה אֶת שִׁמְעוֹן אָחִיו וַיַּכּוּ אֶת הַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב צְפַת וַיַּחֲרִימוּ אוֹתָהּ וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הָעִיר חָרְמָה:
(יח) וַיִּלְכֹּד יְהוּדָה אֶת עַזָּה וְאֶת גְּבוּלָהּ וְאֶת אַשְׁקְלוֹן וְאֶת גְּבוּלָהּ וְאֶת עֶקְרוֹן וְאֶת גְּבוּלָהּ:
(יט) וַיְהִי יְקֹוָק אֶת יְהוּדָה וַיֹּרֶשׁ אֶת הָהָר כִּי לֹא יכול לְהוֹרִישׁ בכוחות עצמו אֶת יֹשְׁבֵי הָעֵמֶק כִּי רֶכֶב בַּרְזֶל לָהֶם[20]:
(כ) וַיִּתְּנוּ לְכָלֵב אֶת חֶבְרוֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה וַיּוֹרֶשׁ מִשָּׁם אֶת שְׁלֹשָׁה בְּנֵי הָעֲנָק:
(כא) וְאֶת הַיְבוּסִי יֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם לֹא הוֹרִישׁוּ בְּנֵי בִנְיָמִן וַיֵּשֶׁב הַיְבוּסִי אֶת בְּנֵי בִנְיָמִן בִּירוּשָׁלִַם עַד הַיּוֹם הַזֶּה דהיינו ימי שמואל שכתב את ספר שופטים ובימיו היה עדיין היבוסי בירושלים: ס
(כב) וַיַּעֲלוּ בֵית יוֹסֵף גַּם הֵם כמו שבני יהודה נלחמו בֵּית אֵל וַיקֹוָק עִמָּם:
(כג) וַיָּתִירוּ בֵית יוֹסֵף שלחו מרגלים לתור בְּבֵית אֵל וְשֵׁם הָעִיר לְפָנִים לוּז שאינו בית אל שאצל העי שהיה לבנימין רק בית אל לוזה:
(כד) וַיִּרְאוּ הַשֹּׁמְרִים אִישׁ יוֹצֵא מִן הָעִיר וַיֹּאמְרוּ לוֹ הַרְאֵנוּ נָא אֶת מְבוֹא הָעִיר וְעָשִׂינוּ עִמְּךָ חָסֶד כשנכבוש את העיר:
(כה) וַיַּרְאֵם אֶת מְבוֹא הָעִיר וַיַּכּוּ אֶת הָעִיר לְפִי חָרֶב וְאֶת הָאִישׁ וְאֶת כָּל מִשְׁפַּחְתּוֹ שִׁלֵּחוּ:
(כו) וַיֵּלֶךְ הָאִישׁ אֶרֶץ הַחִתִּים וַיִּבֶן עִיר וַיִּקְרָא שְׁמָהּ לוּז הוּא שְׁמָהּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה ובדרש היא שמה עד היום הזה תניא היא לוז שצובעין בה תכלת היא לוז שבא סנחריב ולא בלבלה בא נבוכד נצר ולא החריבה ואף מלאך המות אין לו רשות לעבור בתוכה אלא זקנים שבה בזמן שדעתם קצה להם מוציאין אותם חוץ למחנה והם מתים: פ
(כז) וְלֹא הוֹרִישׁ מְנַשֶּׁה על אף שהיה מבני יוסף אֶת בֵּית שְׁאָן וְאֶת בְּנוֹתֶיהָ כפריה סביב וְאֶת תַּעְנַךְ וְאֶת בְּנֹתֶיהָ וְאֶת /ישב/ יוֹשְׁבֵי דוֹר וְאֶת בְּנוֹתֶיהָ וְאֶת יוֹשְׁבֵי יִבְלְעָם וְאֶת בְּנֹתֶיהָ וְאֶת יוֹשְׁבֵי מְגִדּוֹ וְאֶת בְּנוֹתֶיהָ וַיּוֹאֶל רצה הַכְּנַעֲנִי לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ הַזֹּאת:
(כח) וַיְהִי כִּי חָזַק יִשְׂרָאֵל הסתפקו במה ש - וַיָּשֶׂם אֶת הַכְּנַעֲנִי לָמַס ולמרות חוזקו של ישראל וְהוֹרֵישׁ לֹא הוֹרִישׁוֹ: ס
(כט) וְאֶפְרַיִם מבית יוסף לֹא הוֹרִישׁ אֶת הַכְּנַעֲנִי הַיּוֹשֵׁב בְּגָזֶר וַיֵּשֶׁב הַכְּנַעֲנִי בְּקִרְבּוֹ בְּגָזֶר נגד מצות ה' שצוה לא תכרות להם ברית, לא ישבו בקרבך פן יחטיאו אותך לי: פ
(ל) זְבוּלֻן לֹא הוֹרִישׁ אֶת יוֹשְׁבֵי קִטְרוֹן וְאֶת יוֹשְׁבֵי נַהֲלֹל וַיֵּשֶׁב הַכְּנַעֲנִי בְּקִרְבּוֹ גם הוא נגד מצות ה' וַיִּהְיוּ לָמַס: ס
כתובים
תהילים פרק נא
(טז) הַצִּילֵנִי מִדָּמִים מדין מוות אֱלֹהִים אֱלֹהֵי תְּשׁוּעָתִי מושיעי תְּרַנֵּן לְשׁוֹנִי תשורר לשוני צִדְקָתֶךָ: (יז) אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח מחול לי ואז וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ: (יח) כִּי שהרי לֹא תַחְפֹּץ תרצה זֶבַח וְאֶתֵּנָה עוֹלָה לֹא תִרְצֶה: (יט) זִבְחֵי אֱלֹהִים קורבנות ה' הבאים ב- רוּחַ נִשְׁבָּרָה לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה נשפל אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה דוחה ומואס: (כ) הֵיטִיבָה לבנות את בית מקדשך בִרְצוֹנְךָ אֶת עיר צִיּוֹן תִּבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלִָם: (כא) אָז תַּחְפֹּץ זִבְחֵי צֶדֶק בקרבנות האמיתיים עוֹלָה וְכָלִיל כעולה הנקרבת כולה אָז יַעֲלוּ עַל מִזְבַּחֲךָ פָרִים:
תהלים פרק נב
במזמור הזה דוד המלך מקונן על דואג האדומי מה שמתהלל ומתפאר על הרעה אשר עשה
(א) לַמְנַצֵּחַ מַשְׂכִּיל לְדָוִד: (ב) כאשר בְּבוֹא דּוֹאֵג הָאֲדֹמִי וַיַּגֵּד דיבר דיבה לְשָׁאוּל וַיֹּאמֶר לוֹ בָּא דָוִד לעיר נוב אֶל בֵּית אֲחִימֶלֶךְ הכהן: (ג) מַה תִּתְהַלֵּל ותתפאר בְּרָעָה דואג הַגִּבּוֹר הרי חֶסֶד אֵל ה' עלי כָּל הַיּוֹם להצילני מידו שרצה להרוג אתי כמה פעמים: (ד) הַוּוֹת רעות תַּחְשֹׁב לְשׁוֹנֶךָ כְּתַעַר מְלֻטָּשׁ חלקה כסכין חדה עֹשֵׂה רְמִיָּה הפועלת במרמה: (ה) אָהַבְתָּ רָּע מִטּוֹב מלעשות טוב ואת ה- שֶׁקֶר מִדַּבֵּר צֶדֶקאמת סֶלָה: (ו) אָהַבְתָּ כָל דִּבְרֵי בָלַע לשון הרע הנאמר בבליעה ובחשאי לְשׁוֹן מִרְמָה: (ז) לכן גַּם אֵל כמו שעל ידך נתץ שאול את כהני נוב יִתָּצְךָ יהרוס אותך לָנֶצַח יַחְתְּךָ לשון שבירה וְיִסָּחֲךָ לשון טלטולמֵאֹהֶל וְשֵׁרֶשְׁךָ לשון עקירה מֵאֶרֶץ חַיִּים סֶלָה מבלי אפשרות לחזור: (ח) וְיִרְאוּ יביטו צַדִּיקִים וְיִירָאוּ יוסיפו יראת ה' וְעָלָיו על דואג יִשְׂחָקוּ: (ט) ויאמרו הִנֵּה הַגֶּבֶר לֹא יָשִׂים אֱלֹהִים מָעוּזּוֹ מבטחו וַיִּבְטַח בְּרֹב עָשְׁרוֹ יָעֹז בְּהַוָּתוֹ מתגבר היה ברשעו על שהרג את כהני נוב: (י) וַאֲנִי הנרדף יהיה מושרש כְּזַיִת רַעֲנָן בבנים ובבני בנים בְּבֵית אֱלֹהִים כי בָּטַחְתִּי בְחֶסֶד אֱלֹהִים עוֹלָם וָעֶד: (יא) אוֹדְךָ לְעוֹלָם הקב"ה כִּי על כל מה ש- עָשִׂיתָ עמדי וַאֲקַוֶּה לראות את שִׁמְךָ פעולותיך כִי טוֹב הטובות נֶגֶד הגלויות לעיני חֲסִידֶיךָ:
משנת ההלכה
מותר השמן והנר
א. השמן והפתילות שנותרו מנר חנוכה אין להשתמש בהם וכן אין לשמור אותם לשנה הבאה, אמנם אם לא השתמש בהם ולא הדליק בהם אף על פי שייחד אותם להדלקה מותרים בשימוש לכל מה שירצה.
ב. אם התנה קודם שהדליק, שישתמש במותר השמן והפתילה מותר לו להשתמש בהם.
ג. ורק שמן ופתילות שנותרו לאחר שדלקה החנוכיה חצי שעה אחרי צאת הכוכבים מותר להנות ממנו אמנם כתב במ"ב שם שיש פוסקים (הב"ח) שסבורים שאם נתן שמן בסתם ולא התנה הוקצה כל השמן וגם השמן הנותר לאחר זמן ההדלקה הרי הוקצה למצוותו ואסור להנות ממנו ואפילו אם כוונתו היתה שידלק רק כשיעור זמן ההדלקה
ד. ואם נתן השמן לשיעור הדלקת חצי שעה ודלק יותר מחצי שעה (כגון שהפתילה דקה והוא חשב שהפתילה בינונית) ספק אם מותר להסתפק ממנו ויש להחמיר לאסור
ה. באחרונים כתבו שבזמן הזה שתכלה רגל מן השוק היא עד השעה 8:30 יש לחשוש לא להשמש בשמן שנותר מנרות שכבו קודם זמן זה אפילו אם התנה בפירוש שאינו מקצה אלא לזמן ההדלקה
ו. ובלא"ה יש להזהר שפעמים חוזרים ומשתמשים בשמן מהיום הקודם ביום הבא אחריו וא"כ יש לחשוש שמעורב גם שמן שנותר קודם סיום שמן ההדלקה וצריך שיתבטל בס', דבר שאינו מצוי
ז. כתבו האחרונים שהלכה זו אינה רק בשמן אלא כל מה ששימש להדלקת המצוה שהרי הקצהו למצוותו, ולכן גם נרות שעווה שייך בהם דין זה ואף את המצופים המשמשים פתילות צפות יש לחשוש שספוגות ובלועות משמן שהוא עתה שמן איסור ומוקצה ואין להשתמש בהם
ח. אם נתערב השמן בשמן אחר אם הוא שמן שנותר לאחר שדלק הנר חצי שעה מצאת הכוכבים הרי הוא בטל בשאר השמן ואם לאו יעשה שאלת חכם.
ט. לכתחילה יעשה מדורה וישרוף את מותר השמן והר אמנם אם הדבר כרוך בטירחא יתירה יכול לעטפם יפה ולזורקם לפח האשפה כדי שחפץ של מצוה ייזרק בצורה מכובדת ולא יזרקם סתם כמו שהם.
[1] ת"י
[2] רמב"ן
[3] ת"י
[4] פי' הטור
[5] רשב"ם
[6] חזקוני
[7] ת"י
[8] ספורנו
[9] רשב"ם
[10] רמב"ן
[11] חזקוני
[12] רשב"ם
[13] רשב"ם
[14] פי' ר' יוסף בכור שור
[15] רבינו בחיי
[16] ספורנו
[17] אבע"ז
[18] רשב"ם
[19] רמב"ן. ואעפ"י שאין לו אלא אחת כן דרך הכתוב לדבר כמו ובני דן חושים ובני פלוא אליאב. וכ"כ בחזקוני.
[20] והסבה האמתית כי הניח אותם הש"י לנסות בם את ישראל כמו שאומר אשר הניח ה' לנסות בם את ישראל
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה