יום שישי, 12 בדצמבר 2014

פרשת וישב יום ו'

מקרא

בראשית פרק מ

(ו) וַיָּבֹא אֲלֵיהֶם יוֹסֵף בַּבֹּקֶר וַיַּרְא אֹתָם וְהִנָּם זֹעֲפִים:
(ז) וַיִּשְׁאַל אֶת סְרִיסֵי פַרְעֹה אֲשֶׁר אִתּוֹ בְמִשְׁמַר בֵּית אֲדֹנָיו האריך לספר בשבחו של יוסף, שהיה נער עבד לשני סריסים גדולים והם בבית אדוניו, אשר שנא אותו, והיה כל אחד יכול לצוות לשאת ראשו מעליו, ולא פחד מלשאול אותם ולומר להם דעתו בפתרון, כי בטח בחכמתו, שאלו נמלט שר האופים, היה תולה אותו[1] לֵאמֹר מַדּוּעַ פְּנֵיכֶם רָעִים הַיּוֹם:
(ח) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו חֲלוֹם חָלַמְנוּ וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ אין בעולם שידע לפתור אותם. אי נמי ששלחו לקצת החרטומים, או ששאלו לאנשים שהיו עמהם בבית הסוהר ואין מי שיפתור להם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף הֲלוֹא לֵאלֹהִים פִּתְרֹנִים בכל החלומות הנעלמים והסתומים, והוא יכול להודיע פתרון חלומכם, ואם הוא נעלם מכם - סַפְּרוּ נָא לִי אולי יישר בעיניו לגלות לי סודו[2]:
(ט) וַיְסַפֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת חֲלֹמוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ בַּחֲלוֹמִי וְהִנֵּה גֶפֶן לְפָנָי:
(י) וּבַגֶּפֶן שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם זמורות ארוכות[3] וְהִיא כְפֹרַחַת מיד כשפרחו בה פרחים  עָלְתָה נִצָּהּ כלומר תחילת הפרי הבא אחרי נשירת הפרח ומיד הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ עֲנָבִים ולא היו בוסר כלל אלא ענבים גמורים ראויים לעשות מהם יין[4]:
(יא) וְכוֹס פַּרְעֹה בְּיָדִי וָאֶקַּח אֶת הָעֲנָבִים וָאֶשְׂחַט ואסחט אֹתָם אֶל תוך[5] כּוֹס פַּרְעֹה וָאֶתֵּן אֶת הַכּוֹס עַל כַּף פַּרְעֹה:
(יב) וַיֹּאמֶר לוֹ יוֹסֵף זֶה פִּתְרֹנוֹ שְׁלֹשֶׁת הַשָּׂרִגִים שְׁלֹשֶׁת יָמִים הֵם:
(יג) בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים יִשָּׂא פַרְעֹה אֶת רֹאשֶׁךָ יעלה לפני פרעה זכרונך וירים את ראשך בכבוד וַהֲשִׁיבְךָ עַל כַּנֶּךָ שירותך[6] וְנָתַתָּ כוֹס פַּרְעֹה בְּיָדוֹ כַּמִּשְׁפָּט הָרִאשׁוֹן קודם שעלית להיות שר אֲשֶׁר הָיִיתָ אתה בעצמך מַשְׁקֵהוּ וזה יעשה עתה להראות ולהודיע שהוא מקבל אותך בסבר פנים יפות:
(יד) כִּי כל כך אני בטוח שתשא חן בעיני פרעה ש -[7] אִם זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ להוציא אותי להיות לך משרת כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ ונוסף על כך[8] וְעָשִׂיתָ נָּא עִמָּדִי חָסֶד וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל פַּרְעֹה אינך צריך אלא להזכירני לפניו, כי הוא מכיר אותי מיום היותי עבד לשר הטבחים, והוא יוציאני, שהוא יודע שאין בי עון אשר חטא[9] וְהוֹצֵאתַנִי מִן הַבַּיִת הַזֶּה:
(טו) כִּי גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי אל תאמר שנתפסתי על גניבה שגנבתי, כי אדרבה גונבתי משם, ואל תאמר בכאן פשעתי בשום דבר, אלא גם פה לא עשיתי מאומה[10] מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים וְגַם פֹּה לֹא עָשִׂיתִי מְאוּמָה כִּי שָׂמוּ אֹתִי בַּבּוֹר בבית הסוהר:
(טז) וַיַּרְא שַׂר הָאֹפִים כִּי טוֹב פָּתָר כי האיש הזה מבזה על יוסף, חושב בו שלא ידע לפתור אותו לעולם, ולא יגיד לו החלום אם לא בראותו כי פתר לחברו יפה וכהוגן או יאמר, וירא שר האופים כי לטובה פתר לו ושמח, והגיד חלומו שהיה מצטער בו יותר מחברו[11] וַיֹּאמֶר אֶל יוֹסֵף אַף אֲנִי בַּחֲלוֹמִי וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה סַלֵּי חֹרִי לחם לבן[12] עַל רֹאשִׁי:
(יז) וּבַסַּל הָעֶלְיוֹן מִכֹּל מַאֲכַל פַּרְעֹה מַעֲשֵׂה אֹפֶה לבד לחם היה שם תענוגי מלכים[13] וְהָעוֹף אֹכֵל אֹתָם מִן הַסַּל מֵעַל רֹאשִׁי:
(יח) וַיַּעַן יוֹסֵף וַיֹּאמֶר זֶה פִּתְרֹנוֹ שְׁלֹשֶׁת הַסַּלִּים שְׁלֹשֶׁת יָמִים הֵם:       
(יט) בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים יִשָּׂא יסיר[14] פַרְעֹה אֶת רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ ממש[15] וְתָלָה אוֹתְךָ עַל עֵץ וְאָכַל הָעוֹף אֶת בְּשָׂרְךָ מֵעָלֶיךָ:
(כ) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יוֹם הֻלֶּדֶת אֶת פַּרְעֹה וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה לְכָל עֲבָדָיו וַיִּשָּׂא אֶת רֹאשׁ שַׂר הַמַּשְׁקִים וְאֶת רֹאשׁ שַׂר הָאֹפִים בְּתוֹךְ עֲבָדָיו:
(כא) וַיָּשֶׁב אֶת שַׂר הַמַּשְׁקִים עַל מַשְׁקֵהוּ וַיִּתֵּן הַכּוֹס עַל כַּף פַּרְעֹה:
(כב) וְאֵת שַׂר הָאֹפִים תָּלָה כַּאֲשֶׁר פָּתַר לָהֶם יוֹסֵף:
(כג) וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת יוֹסֵף להוציאו מבית אסורים כדי שישרת בפניו וַיִּשְׁכָּחֵהוּ שלא הזכירו לפרעה[16]: פ

סליק פרשת וישב

נביא











כתובים

תהלים פרק מד
(א) לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח מַשְׂכִּיל: (ב) אֱלֹהִים בְּאָזְנֵינוּ שָׁמַעְנוּ אֲבוֹתֵינוּ שהיו צדיקים ונאמנים סִפְּרוּ לָנוּ פֹּעַל פָּעַלְתָּ בִימֵיהֶם בִּימֵי קֶדֶם בימי המדבר: (ג) אַתָּה יָדְךָ גּוֹיִם בכח הוֹרַשְׁתָּ גרשת וַתִּטָּעֵם את ישראלתָּרַע לְאֻמִּים הגוים וַתְּשַׁלְּחֵם מא"י: (ד) כִּי לֹא בְחַרְבָּם יָרְשׁוּ עם ישראל את אָרֶץ ישראל וּזְרוֹעָם לֹא הוֹשִׁיעָה לָּמוֹ כִּי יְמִינְךָ וּזְרוֹעֲךָ וְאוֹר פָּנֶיךָ כִּי רְצִיתָם מלשון רצון: (ה) אַתָּה הוּא מַלְכִּי אֱלֹהִים צַוֵּה יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב גם לבאים אחרינו: (ו) בְּךָ בעזרתך צָרֵינוּ נְנַגֵּחַ בְּשִׁמְךָ נָבוּס קָמֵינוּ נרמוס את האויבים: (ז) כִּי לֹא בְקַשְׁתִּי אֶבְטָח וְחַרְבִּי לֹא תוֹשִׁיעֵנִי: (ח) כִּי הוֹשַׁעְתָּנוּ לא בכח ידינו אלא ממך באה הישועהמִצָּרֵינוּ וּמְשַׂנְאֵינוּ הֱבִישׁוֹתָ: (ט) בֵּאלֹהִים הִלַּלְנוּ כָל הַיּוֹם וְשִׁמְךָ לְעוֹלָם נוֹדֶה סֶלָה אפילו לפני בוא הישועה: (י) אַף בעת ש - זָנַחְתָּ וַתַּכְלִימֵנוּ וְלֹא תֵצֵא בְּצִבְאוֹתֵינוּ עדיין נודה את שמך:  (יא) תְּשִׁיבֵנוּלברוח אָחוֹר מִנִּי צָר וּמְשַׂנְאֵינוּ שָׁסוּ בזזו את אשר לָמוֹ: (יב) תִּתְּנֵנוּ כְּצֹאן הנתונים ל מַאֲכָל וּבַגּוֹיִם זֵרִיתָנוּ פיזרתנו: (יג) תִּמְכֹּר עַמְּךָ בְלֹא הוֹן וְלֹא רִבִּיתָ ולא הרבית בִּמְחִירֵיהֶם: (יד) תְּשִׂימֵנוּ חֶרְפָּה לִשְׁכֵנֵינוּ לַעַג וָקֶלֶס לִסְבִיבוֹתֵינוּ: (טו) תְּשִׂימֵנוּ מָשָׁל בַּגּוֹיִם לצרות גדולות מְנוֹד רֹאשׁ בלעג בַּל אֻמִּים:(טז) כָּל הַיּוֹם כְּלִמָּתִי נֶגְדִּי מולי וּבֹשֶׁת מה שמביישים פני כִּסָּתְנִי:

משנת ההלכה

פרק כג

דיני ברוך שאמר

       א.       שבח זה של ברכת ברוך שאמר תקנוהו אנשי כנסת הגדולה ע"י פתקא שנפלה מן השמים, ומצאוהו כתוב בו, ויש בו פ"ז תיבות וסימנו ראשו כתם פז, ר"ל ראש התפלה הוא. ברכה של פ"ז תיבות ע"כ אין לגרוע ולא להוסיף על פ"ז תיבות.

       א.       צריך לומר ברכת ברוך שאמר בעמידה, ואוחז ב' ציצית שלפניו בשעת אמירת ברוך שאמר, ולאחר גמר הברכה ינשקם.

        ב.        בנוסח ברכת שאמר צריך לומר בפֶה עמו בסגול ולא בפי עמו.

         ג.         אין לדלג על ברכת ברוך שאמר, ולפיכך גם אם חושש להפסיד בתפילה בציבור לא יבטל את אמירת הברכה.

        ד.        אם בטעות דילג ולא אמר ברכת ברוך שאמר אם כבר סיים את אמירת פסוקי דזמרה שוב לא יברכנה.

       ה.       אין להפסיק בדיבור מתחילת ברוך שאמר עד אחר שמונה עשרה, וטוב שלא להפסיק בשתיקה בין ברוך שאמר לקטע שאחריו.

         ו.         במהלך אמירת ברוך שאמר רשאים לענות אמן על כל ברכה פרט לעניית אמן על ברכת ברוך שאמר בעצמה.

         ז.         ואחר שהתחיל הברכה כלומר משהתחיל במילים "ברוך אתה ה' הקל האב הרחמן" נהגו בני ספרד שלא לענות אמן על שום ברכה ודעת בני אשכנז שעונה אמן אחר כל הברכות מלבד אמן של ברוך שאמר עצמו בין ששמע מהש"ץ בין ששמע מאחרים.

       ח.       אחר שהתחיל לומר חתימת הברכה כלומר ברוך אתה ה' קודם שאמר "מלך מהולל בתשבחות" אינו עונה אמן כלל וכלל.

        ט.       ברוך שאמר יש לאמרו בניגון ובנעימה, כי הוא שיר נאה ונחמד.

         י.         יש לאחוז שתי ציציות שלפניו ביד ימין באמירת ברוך שאמר, ויחזיקם כנגד החזה, ולאחר גמר ברוך שאמר ינשקם משום חיבוב מצוה.

      יא.     עיקר דין זה נאמר בטלית גדול אמנם גם מי שאינו מעוטף בטלית גדול אל ירפה מענין זה, ויאחז שתי ציציות של הטלית קטן וכנ"ל, ואם מתעטף בטלית גדול וכגון שהוא ש"ץ יאחז ציציות הטלית גדול.

      יב.      הנוהגים לומר הודו וגו' אחר ברוך שאמר וכמנהג נוסח אשכנז יאמרוהו מיד ללא הפסק, ואח"כ יאמרו מיד ללא הפסק מזמור לתודה והנוהגים לומר הודו לפני ברוך שאמר יאמרו מזמור לתודה מיד אחרי ברוך שאמר ללא הפסק ואפילו הפסק שבשתיקה אין ראוי להפסיק.

מזמור לתודה

       יג.       גילו לנו חז"ל (ויק"ר ט ז) "שכל השירות עתידות ליבטל חוץ ממזמור לתודה". ולכן נהגו לאומרו בכל יום, וכתב בשו"ע שלכן יש לאמרו בנגינה, ואף מי שאינו מנגן יש לאמרו במתינות ובשמחה, ויכוין שהוא כברכת הודאה הגומל לחייבים טובות.

      יד.      מנהג האשכנזים לומר מזמור לתודה מעומד, כיון שהוא גם נגד קרבן תודה הבא על הנס, ואין יום שלא נעשה בו נס. ולפיכך בימים שאין מקריבים קרבן תודה נהגו שלא לאמרו, כגון: בערב יוה"כ, ערב פסח, וחול המועד פסח. ומנהג הספרדים לאומרו בישיבה, ולאומרו גם בזמנים הנ"ל.





[1] רמב"ן
[2] רמב"ן
[3] רש"י
[4] רמב"ן
[5] ת"א
[6] ת"י
[7] רשב"ם
[8] רבינו בחיי
[9] רמב"ן
[10] פי' הטור
[11] רמב"ן
[12] אבע"ז
[13] העמק דבר
[14] פי' הטור
[15] רשב"ם
[16] רבינו בחיי

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה