מקרא
בראשית פרק לז
(כ) וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת וְאָמַרְנוּ חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו אחרי מותו אם נשתחוה לו כי אם יצילוהו מידינו מלוך ימלוך עלינו[2]:
(כא) וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם וַיֹּאמֶר לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ לא נכה אותו מכה שעל ידי זה תנטל נפשו כדי שלא נהיה שופכי דמים[3]:
(כב) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן דברים אחרים אמר להם מתחילה שלא קבלו ממנו, כמו שאמר להם (להלן מב כב) הלא דברתי אליכם לאמר אל תחטאו בילד ולא שמעתם, וכאשר ראה שלא שמעו לעזבו אמר להם, אם כןאַל תִּשְׁפְּכוּ דָם הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר ועמוק ולא יוכל לצאת הימנו והוא במדבר, ואם יצעק אין מושיע לו כי אין עובר לידו[4] וְיָד אַל תִּשְׁלְחוּ בוֹ והפסוק מעיד שכונתו של ראובן היתה -[5]לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם לַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו:
(כג) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּא יוֹסֵף אֶל אֶחָיו וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת יוֹסֵף אֶת כֻּתָּנְתּוֹ החלוק שעליו וגם -[6] אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלָיו:
(כד) וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם שאם היה בו מים לא היו משליכין אותו שם שאם כן היו מטביעין אותו וממיתין אותו בידם והם אמרו ויד אל תשלחו בו וידינו אל תהי בו לגרום לו מיתה[7]:
(כה) וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכָל לֶחֶם מכיון שסברו שיוסף היה רודף שכל הקודם להרגו זכה כשאין דרך להציל הנרדף ולכן לא ראו שהשלכתו לבור ימנעם מלקבוע סעודתם כמו שהיה ראוי לצדיקים כמותם כשאירעה תקלה על ידם[8] וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה אֹרְחַת שיירת[9] יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד הכירו כי ישמעאלים הם כיון שרכבו על גמלים וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים נְכֹאת שעוה וּצְרִי שרף היוצא מעץ הקטף[10] וָלֹט הוֹלְכִים לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה כי כן דרך להביא הצרי והנכאת למצרים[11]:
(כו) וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל אֶחָיו מַה בֶּצַע תועלת לנו[12] כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ ראובן למד להם שלא ישפכו דם בידם אבל ישליכוהו בבור וימות שם, שאין עונש הגורם כעונש השופך דם, ובא יהודה עתה ואמר גם זה יחשב לנו לרציחה כאלו אנחנו הרגנוהו וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ כי מנהג רוצחי מסתרים להרוג הנרצח ולקברו ולכסות דמו בעפר, כענין שנאמר (שמות ב יב) ויטמנהו בחול[13]:
(כז) לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים הנה האנשים האלה מארץ רחוקה באו ולארץ רחוקה ילכו, נמכרנו להם ולא יודע הדבר[14] וְיָדֵנוּ אַל תְּהִי בוֹ כִּי אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו וקיבלו דבריו[15]:
(כח) וַיַּעַבְרוּ כאשר קרבו להם מצאו כי בעלי הסחורה אשר להם הצרי והנכאת - אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים ששכרו הגמלים מהישמעאלים, ומכרו את יוסף למדינים שקנו אותו לסחור בו וַיִּמְשְׁכוּ האחים וַיַּעֲלוּ אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר וַיִּמְכְּרוּ האחים אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף לישמעאלים עשו את המכר בעד המדינים הסוחרים כי האורחת הישמעאלים משכירי הגמלים לא יקנו הם הסחורה לעצמם ולא רצו לדבר עם הסוחרים פן יכירום בשבתם לפעמי' בעירות למכור אבל דברו עם בעלי הגמלים שאינם מתעכבים בעירות אבל עוברים בהם דרך העברה בלבד ועל ידם עשו המכר וזהו "מיד הישמעאלים אשר הורידוהו שמה" (להלן לט, א) כי היה בידם, אבל המדינים היו בעליו אבל הקונים היו המדינים סוחרים והם סחרו בו, וזהו "והמדנים מכרו אותו" (פסוק לו)[16] וַיָּבִיאוּ אֶת יוֹסֵף מִצְרָיְמָה:
(כט) וַיָּשָׁב מבין שני הרים שישב שם בצום ותענית לעשות תשובה על מה שבלבל יצועי אביו[17] רְאוּבֵן אֶל הַבּוֹר וְהִנֵּה אֵין יוֹסֵף בַּבּוֹר וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו:
(ל) וַיָּשָׁב אֶל אֶחָיו וַיֹּאמַר הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ וַאֲנִי אָנָה אֲנִי בָא לבקשו, ואיך אשוב לראות ברע אשר ימצא את אבי[18]:
(לא) וַיִּקְחוּ אֶת כְּתֹנֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים שדמו דומה לדם אדם[19] וַיִּטְבְּלוּ אֶת הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם:
(לב) וַיְשַׁלְּחוּ ביד בני בלהה ובני זלפה[20] אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים וַיָּבִיאוּ אֶל אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ זֹאת מָצָאנוּ הַכֶּר נָא הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא אִם לֹא:
(לג) וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ שאם הרגוהו לסטים היו נוטלין הכתונת[21] טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף:
(לד) וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו וַיָּשֶׂם שַׂק אזור של מין אריגה נקרא שק שממנו היו עושים השקים לעביו בְּמָתְנָיו וַיִּתְאַבֵּל עַל בְּנוֹ יָמִים רַבִּים שבעת ימי אבילות[22] וי"א 22 שנה[23]:
(לה) וַיָּקֻמוּ כָל בָּנָיו וְכָל בְּנֹתָיו זו דינה וסרח בת אשר[24] וייתכן שגם כלותיו בכלל בנותיו [25]לְנַחֲמוֹ וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם וַיֹּאמֶר כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה אבל בקבר, שלא אתנחם כל ימי חיי וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו אחר הנחמה, שלא קבל תנחומין[26]:
(לו) וְהַמְּדָנִים כי המדינים היו בעליו ומכרו אותו על ידי הישמעאלים שהחזיקו בו[27] מָכְרוּ אֹתוֹ אֶל מִצְרָיִם במצרים[28] לְפוֹטִיפַר סְרִיס שר של פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים רב הממונה מאת המלך על המחויבים מיתה להרגם בדין שנפסק עליהם[29]: פ
נביא
יהושע פרק כב
(ל) וַיִּשְׁמַע פִּינְחָס הַכֹּהֵן וּנְשִׂיאֵי הָעֵדָה וְרָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר אִתּוֹ אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבְּרוּ בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד וּבְנֵי מְנַשֶּׁה וַיִּיטַב בְּעֵינֵיהֶם:
(לא) וַיֹּאמֶר פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶל בְּנֵי רְאוּבֵן וְאֶל בְּנֵי גָד וְאֶל בְּנֵי מְנַשֶּׁה הַיּוֹם יָדַעְנוּ כִּי בְתוֹכֵנוּ יְקֹוָק אֲשֶׁר לֹא מְעַלְתֶּם בַּיקֹוָק הַמַּעַל הַזֶּה אָז בבנין המזבח הִצַּלְתֶּם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִיַּד מכתיְקֹוָק כי מעתה לא יחטאו להשבית את בניכם מליראה את ה' ולא יענשו, מה שאין כן אם השביתו, כי אז לא היו נצולים מעונש:
(לב) וַיָּשָׁב פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְהַנְּשִׂיאִים מֵאֵת בְּנֵי רְאוּבֵן וּמֵאֵת בְּנֵי גָד מֵאֶרֶץ הַגִּלְעָד אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּשִׁבוּ אוֹתָם דָּבָר:
(לג) וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיְבָרֲכוּ אֱלֹהִים בְּנֵי יִשְׂרָאֵל על אשר נתן בלבם לשלוח להם טרם ילחמו וְלֹא אָמְרוּ עוד מכאן ולהבא לַעֲלוֹת עֲלֵיהֶם לַצָּבָא לְשַׁחֵת אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד יֹשְׁבִים בָּהּ:
(לד) וַיִּקְרְאוּ בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד לַמִּזְבֵּחַ קראו עד כִּי עֵד הוּא בֵּינֹתֵינוּ כִּי יְקֹוָק הָאֱלֹהִים: פ
יהושע פרק כג
(א) וַיְהִי מִיָּמִים מסוף ימים רַבִּים אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֵנִיחַ יְקֹוָק לְיִשְׂרָאֵל מִכָּל אֹיְבֵיהֶם מִסָּבִיב וִיהוֹשֻׁעַ זָקֵן בָּא בַּיָּמִים:
(ב) וַיִּקְרָא יְהוֹשֻׁעַ לְכָל יִשְׂרָאֵל לִזְקֵנָיו וּלְרָאשָׁיו וּלְשֹׁפְטָיו וּלְשֹׁטְרָיו וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֲנִי זָקַנְתִּי בָּאתִי בַּיָּמִים:
(ג) וְאַתֶּם רְאִיתֶם אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם לְכָל הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִפְּנֵיכֶם כִּי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם:
(ד) רְאוּ הִפַּלְתִּי לָכֶם בגורל אֶת הַגּוֹיִם הַנִּשְׁאָרִים הָאֵלֶּה שלא כבשתם בְּנַחֲלָה לחלקם לְשִׁבְטֵיכֶם מִן הַיַּרְדֵּן וְכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִכְרַתִּי וְהַיָּם הַגָּדוֹל מְבוֹא הַשָּׁמֶשׁ:
(ה) וַיקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם הוּא יֶהְדֳּפֵם מִפְּנֵיכֶם וְהוֹרִישׁ אֹתָם מִלִּפְנֵיכֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת אַרְצָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם לָכֶם:
(ו) וַחֲזַקְתֶּם מְאֹד לִשְׁמֹר מלעבור מצוות לא תעשה וְלַעֲשׂוֹת מצוות עשה אֵת כָּל הַכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה לְבִלְתִּי סוּר מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְׂמֹאול:
(ז) לְבִלְתִּי בוֹא בַּגּוֹיִם הָאֵלֶּה הַנִּשְׁאָרִים הָאֵלֶּה אִתְּכֶם וּבְשֵׁם אֱלֹהֵיהֶם לֹא תַזְכִּירוּ וְלֹא תַשְׁבִּיעוּ וְלֹא תַעַבְדוּם וְלֹא תִשְׁתַּחֲווּ לָהֶם:
(ח) כִּי אִם בַּיקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם תִּדְבָּקוּ כַּאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם עַד הַיּוֹם הַזֶּה:
(ט) וַיּוֹרֶשׁ יְקֹוָק מִפְּנֵיכֶם גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצוּמִים וְאַתֶּם הלא ראיתם ש- לֹא עָמַד אִישׁ בִּפְנֵיכֶם עַד הַיּוֹם הַזֶּה:
(י) אִישׁ אֶחָד מִכֶּם יִרְדָּף אָלֶף כִּי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם:
כתובים
תהלים פרק לט
(ד) חַם לִבִּי מחוליי בְּקִרְבִּי בַּהֲגִיגִי בדיבורי תִבְעַר אֵשׁ דִּבַּרְתִּי בִּלְשׁוֹנִי: (ה) הוֹדִיעֵנִי יְקֹוָק קִצִּי וּמִדַּת יָמַי מַה הִיא הודיע לי סוף ימי מתי אמות ואם מעט המה ימי חיי הלא אבחר למות מחלי זה מלסבול צער גדול ולמות אח"ז בזמן קצר אֵדְעָה מֶה חָדֵל אָנִי כמה מהזמן אהיה עם יושבי חלד: (ו) הִנֵּה טְפָחוֹת קצובות כדבר הנמדד בטפח נָתַתָּה יָמַי וְחֶלְדִּי זמני בעולם הזה כְאַיִן נֶגְדֶּךָ כי שנותיך לא יתמו אַךְ כָּל הֶבֶלכל ההבלים היא ב- כָּל אָדָם איש לא נעדר בפגעי הזמן נִצָּב סֶלָה הדבר הזה נצב לעולם ולא ישתנה להיות מי מבני אדם חדל מהבלי הזמן מפגעיו: (ז) אַךְ בְּצֶלֶם חושך יִתְהַלֶּךְ אִישׁ אַךְ הֶבֶל יֶהֱמָיוּן כל ההמיה ותאוה שלהם יִצְבֹּר עושר וְלֹא יֵדַע מִי אֹסְפָם: (ח) וְעַתָּה מַה קִּוִּיתִי אֲדֹנָי מה היא התקוה תּוֹחַלְתִּי לְךָ הִיא ומה אני מייחל ממך: (ט) מִכָּל פְּשָׁעַי הַצִּילֵנִי שלא אבוא ל - חֶרְפַּת נָבָל אַל תְּשִׂימֵנִי כמוהו: (י) נֶאֱלַמְתִּי בבוא עלי העונש לֹא אֶפְתַּח פִּי ולא התרעמתי כִּי אמרתי אַתָּה עָשִׂיתָ ולא תעשה עול במשפט: (יא) הָסֵר מֵעָלַי נִגְעֶךָ מִתִּגְרַת יָדְךָ מפחד ידך אֲנִי כָלִיתִי: (יב) בְּתוֹכָחוֹת לפי העוון עַל עָוֹן יִסַּרְתָּ אִישׁ וַתֶּמֶס כָּעָשׁ כמו שעב מבלה את הבגד חֲמוּדוֹ עשרו אַךְ הֶבֶל כָּל אָדָם סֶלָה ההבל הזה הוא לעולם ובכל אדם ר"ל כל החוטאים כלם נלקים לעולם בגופם ובחמדת עשרם אם לא ישובו לה': (יג) שִׁמְעָה תְפִלָּתִי יְקֹוָק וְשַׁוְעָתִי הַאֲזִינָה אֶל דִּמְעָתִי אַל תֶּחֱרַשׁ כִּי גֵר אָנֹכִי עִמָּךְ על פני האדמה כיון שימי מועטים תּוֹשָׁב כְּכָל אֲבוֹתָי כי אם שהיו חושבים הנה מתו ואינם ולמול שנותיך אחשב כגר: (יד) הָשַׁע מִמֶּנִּיפנה ממני מכת ידך וְאַבְלִיגָה ואתחזק עצמי בתורת ה' בסור ממני היסורים הטורדים אותי מלימוד התורה וקיום המצוות בְּטֶרֶם אֵלֵךְ בדרך כל הארץ וְאֵינֶנִּי ואז כבר לא אוכל לקיים מצוות שמכיון שמת האדם נעשה חפשי מן המצוות:
תהלים פרק מ
(א) לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד מִזְמוֹר: (ב) קַוֹּה קִוִּיתִי יְקֹוָק וַיֵּט אֵלַי וַיִּשְׁמַע שַׁוְעָתִי: (ג) וַיַּעֲלֵנִי מִבּוֹר שיש בו שָׁאוֹן מים רבים מִטִּיט הַיָּוֵן אשר העומד בה הוא שוקע ויורד וַיָּקֶם עַל סֶלַע רַגְלַי כּוֹנֵן אֲשֻׁרָי הכין רגלי לעמוד על עמדי ולא לשקוע עוד: (ד) וַיִּתֵּן בְּפִי שִׁיר חָדָשׁ תְּהִלָּה לֵאלֹהֵינוּ יִרְאוּ רַבִּים השגחת ה' עלי וְיִירָאוּ וְיִבְטְחוּ בַּיקֹוָק: (ה) אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר שָׂם יְקֹוָק מִבְטַחוֹ וְלֹא פָנָה לבטוח בהם אֶל רְהָבִיםבעלי גאוה וְשָׂטֵי כָזָב הנוטים אחר הרהורי הבל וכזב:
משנת ההלכה
א. נשים אף הם חייבות באמירת ברכות השחר כאנשים, רק משנות ובמקום לומר "שלא עשני אשה", מברכות "שעשני כרצונו". ויש מהספרדים שנהגו שנשים מברכות שעשני כרצונו בלא שם ומלכות. וכן פסק מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א[30].
ב. הקם משנתו אחר חצות הלילה רשאי לברך ברכות השחר אף אם בדעתו לחזור שוב לישון. ולא יחזור לברכן עם בוקר.
ג. מי שלא ישן כל הלילה, מברך ברכות השחר, מלבד ברכת "המעביר שינה מעיני – הגומל חסדים טובים".
ד. לכתחילה, יש לסיים ברכות השחר עד סוף שעה רביעית זמנית של היום, ובדיעבד, עד חצות.
ה. השוכח לברך ברכות השחר ורוצה לברכם אחר הצהרים, הכרעת המשנה ברורה לא לברך והמברך אין למחות בידו. ודעת הגר"א וכן מנהג הספרדים, שמברך מתי שנזכר.
ו. ברכות שלא עשני גוי ועבד ואשה, בדיעבד, לכו"ע יכול לברכם כל היום.
ז. סדר הברכות אינו מעכב בדיעבד, מלבד אם הקדים "זוקף כפופים" ל"מתיר אסורים". שלא יברך מתיר אסורים. אלא ישתדל לשמוע מחברו.
ח. עיור. מנהג האשכנזים שמברך "פוקח עורים", ומנהג הספרדים שהשואל מורים לו שלא יברך, ואם מברך אין מוחים בידו.
ט. גר מברך "שעשני גר", ואינו מברך שלא עשני גוי.
י. ברכת המעביר שינה פותחת בברוך וכו' המעביר וכו', ומסתיימת בברוך אתה ה' הגומל חסדים טובים לעמו ישראל. ולפיכך אין לענות "אמן" אחר ותנומה מעפעפי, אלא אחר הגומל חסדים וכו'.
יא. המאחר לבית הכנסת וחושש שמא יפסיד תפילה בציבור, ידלג כעת על ברכות השחר, וישלימם אחר התפילה .
יב. דיני ברכת אלוקי נשמה על נטילת ידים אשר יצר וברכות התורה, נתבארו במקומם.
[1] ת"י
[2] רמב"ן
[3] ת"י אבע"ז
[4] רמב"ן
[5] רשב"ם
[6] רש"י
[7] רשב"ם
[8] ספורנו
[9] ת"א
[10] ת"י
[11] רמב"ן
[12] אבע"ז
[13] רמב"ן
[14] רמב"ן
[15] רש"י
[16] רמב"ן ספורנו
[17] ת"י
[18] פי' ר' יוסף בכור שור
[19] רש"י
[20] ת"י
[21] רבינו בחיי
[22] רבינו בחיי
[23] רש"י
[24] רבינו בחיי
[25] רמב"ן
[26] פי' ר' יוסף בכור שור
[27] רמב"ן לעיל כח
[28] חזקוני
[29] ת"א
[30] שו"ת יחווה דעת חלק ד סימן ד וז"ל "וחובה קדושה על המורות והמדריכות של בתי הספר לבנות, להזהיר מאוד ולחנך את תלמידותיהן לבל יברכו ברכת שעשני כרצונו בהזכרת השם, כדי שלא יכשלו באיסור ברכה לבטלה, שהוא איסור חמור מאוד".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה