מקרא
בראשית פרק מז
(כח) וַיְחִי אבל כל שאר שנותיו וחייו לא היו חיים שכל ימיו היה שרוי בצער ומשבא למצרים נחה רוחו וחיה בנחת[1] יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וַיְהִי יְמֵי יַעֲקֹב שְׁנֵי חַיָּיו שֶׁבַע שָׁנִים וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה:
(כט) וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת אין זה החולי המוזכר להלן שמת בו אלא הרגיש בעצמו אפיסת הכחות ויתרון החולשה, ואיננו חולה, אבל ידע כי לא יאריך ימים, ולכן קרא לבנו ליוסף[2] וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי והשבע[3] זאת לפנים בישראל דוגמת תקיעת כף היא[4] וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם:
(ל) וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבֹתַי ענין שכיבת המת עם אבותיו הוא הנחת מטת המת במקום המספד וסבוב הסופדים[5] וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם וַיֹּאמַר אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ:
(לא) וַיֹּאמֶר הִשָּׁבְעָה לִי למען יהיה לך פתחון פה נגדם אם ירצו למחות[6] וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה נתן שבח להקב"ה על שנתן בלבו של יוסף לקברו עם אבותיו וכאן נתקיים החלום שהשמש משתחוה לו ומ"מ ההשתחויה כלפי שכינה היתה[7]: פ
בראשית פרק מח
(א) וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֹּאמֶר לְיוֹסֵף הִנֵּה אָבִיךָ חֹלֶה וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי בָנָיו עִמּוֹ אֶת מְנַשֶּׁה וְאֶת אֶפְרָיִם:
(ב) וַיַּגֵּד לְיַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הִנֵּה בִּנְךָ יוֹסֵף בָּא אֵלֶיךָ וַיִּתְחַזֵּק יִשְׂרָאֵל וַיֵּשֶׁב עַל הַמִּטָּה לחלוק כבוד למלכות כפי האפשר לו אז[8]:
(ג) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל יוֹסֵף אֵל שַׁדַּי נִרְאָה אֵלַי בְּלוּז בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיְבָרֶךְ אֹתִי:
(ד) וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנְנִי מַפְרְךָ וְהִרְבִּיתִךָ וּנְתַתִּיךָ לִקְהַל עַמִּים לשון רבים ואחרי כן לא נולד לי אלא בנימן לכך צריך אני ליתן אותה ברכה לאחד מבני והריני נותנה לך[9] וְנָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲחֻזַּת עוֹלָם:
(ה) וְעַתָּה מאחר שנתן לי הקב"ה את ארץ כנען הרי ברשותי לעשותך בכור ליטול פי שני שבטים ולכן -[10] שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה לִי הֵם אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי:
(ו) וּמוֹלַדְתְּךָ שהם בני בניך הנקראים מולדתך באמת אֲשֶׁר הוֹלַדְתָּ אַחֲרֵיהֶם לְךָ יִהְיוּ יקראו בית יוסף ויתברכו בברכותיך עַל שֵׁם אֲחֵיהֶם יִקָּרְאוּ בְּנַחֲלָתָם כל אחד מבני מנשה יקרא כאחיו על שם מנשה לנחול עמם בנחלתו וכן כל אחד מבני אפרים יקרא כאחיו על שם אפרים לנחול עמם בנחלת אפרים[11]:
(ז) וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן מֵתָה עָלַי רָחֵל מפני שעתה יצוה על יוסף לקבור אותו במערת המכפלה, על כן יתנצל אליו שלא קבר את רחל אמו כשם שקבר שם את לאה[12] בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ בְּעוֹד כִּבְרַת אֶרֶץ לָבֹא אֶפְרָתָה וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת הִוא בֵּית לָחֶם:
(ח) וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת בְּנֵי יוֹסֵף אין הכונה שראה אותם ולא הכירם, כי כבדו עיניו מזוקן, אלא שראה דמות אנשים, ולא הכירם מי היו, ולכך -[13] וַיֹּאמֶר מִי אֵלֶּה:
(ט) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו בָּנַי הֵם אֲשֶׁר נָתַן לִי אֱלֹהִים בָּזֶה הם אותן שנולדו לי במקום הזה קודם שבאת שעתיד אתה למנותם שבטים כמו שאמר אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי ולכך הביאותים[14] וַיֹּאמַר קָחֶם נָא אֵלַי וַאֲבָרֲכֵם:
(י) וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן לֹא יוּכַל לִרְאוֹת היטב כדי שתחול עליו ברכתו בראותו אותם כענין אשר תראנו משם. וכענין ויראהו ה' את כל הארץ כדי שיברך אותם. וכן באלישע ויפן אחריו ויראם וַיַּגֵּשׁ אֹתָם אֵלָיו וַיִּשַּׁק לָהֶם וַיְחַבֵּק לָהֶם כדי שתדבק נפשו בהם ותחול עליהם ברכתו:
נביא
שופטים פרק ג
(כ) וְאֵהוּד בָּא אֵלָיו וְהוּא יֹשֵׁב בַּעֲלִיַּת הַמְּקֵרָה עליה עשויה חלונות מרובים כדי לקרר את היושב שם אֲשֶׁר לוֹ לְבַדּוֹ וַיֹּאמֶר אֵהוּד דְּבַר אֱלֹהִים לִי אֵלֶיךָ וַיָּקָם מֵעַל הַכִּסֵּא מפני כבוד ה' ולכך זכה ויצאה ממנו רות:
(כא) וַיִּשְׁלַח אֵהוּד אֶת יַד שְׂמֹאלוֹ וַיִּקַּח אֶת הַחֶרֶב מֵעַל יֶרֶךְ יְמִינוֹ וַיִּתְקָעֶהָ בְּבִטְנוֹ:
(כב) וַיָּבֹא גַם הַנִּצָּב אַחַר הַלַּהַב וַיִּסְגֹּר הַחֵלֶב השומן הרב בְּעַד הַלַּהַב כִּי לֹא שָׁלַף הַחֶרֶב מִבִּטְנוֹ בל יטנפו בגדיו וַיֵּצֵא הַפַּרְשְׁדֹנָה הפרש וע"י הסרחון טעו עבדיו שעגלון עושה צרכיו:
(כג) וַיֵּצֵא אֵהוּד הַמִּסְדְּרוֹנָה וַיִּסְגֹּר דַּלְתוֹת הָעֲלִיָּה בַּעֲדוֹ וְנָעָל:
(כד) וְהוּא אהוד יָצָא וַעֲבָדָיו בָּאוּ וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה דַּלְתוֹת הָעֲלִיָּה נְעֻלוֹת וַיֹּאמְרוּ אַךְ מֵסִיךְ הוּא אֶת רַגְלָיו כנוי לעושה צרכיו בַּחֲדַר הַמְּקֵרָה:
(כה) וַיָּחִילוּ המתינו עַד בּוֹשׁ עד זמן רב מלשון בושש וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ פֹתֵחַ דַּלְתוֹת הָעֲלִיָּה וַיִּקְחוּ אֶת הַמַּפְתֵּחַ וַיִּפְתָּחוּ וְהִנֵּה אֲדֹנֵיהֶם נֹפֵל אַרְצָה מֵת:
(כו) וְאֵהוּד נִמְלַט עַד הִתְמַהְמְהָם וְהוּא עָבַר אֶת הַפְּסִילִים וַיִּמָּלֵט הַשְּׂעִירָתָה שם מקום:
(כז) וַיְהִי בְּבוֹאוֹ עבר את הירדן לא"י וַיִּתְקַע בַּשּׁוֹפָר בְּהַר אֶפְרָיִם לרדוף אחרי מואב בעמדם נבהלים על מיתת אדוניהם וַיֵּרְדוּ עִמּוֹ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָהָר וְהוּא לִפְנֵיהֶם:
(כח) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רִדְפוּ אַחֲרַי כִּי נָתַן יְקֹוָק אֶת אֹיְבֵיכֶם אֶת מוֹאָב בְּיֶדְכֶם וַיֵּרְדוּ אַחֲרָיו וַיִּלְכְּדוּ אֶת מַעְבְּרוֹת הַיַּרְדֵּן לְמוֹאָב וְלֹא נָתְנוּ אִישׁ לַעֲבֹר:
(כט) וַיַּכּוּ אֶת מוֹאָב בָּעֵת הַהִיא כַּעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ כָּל שָׁמֵן איש בריא וחזק וְכָל אִישׁ חָיִל וְלֹא נִמְלַט אִישׁ:
(ל) וַתִּכָּנַע מוֹאָב בַּיּוֹם הַהוּא תַּחַת יַד יִשְׂרָאֵל וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ שְׁמוֹנִים שָׁנָה מתחילת זמן השיעבוד: ס
(לא) וְאַחֲרָיו בשנה שמת אהוד הָיָה שַׁמְגַּר בֶּן עֲנָת לשופט וַיַּךְ אֶת פְּלִשְׁתִּים שֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ בְּמַלְמַד הַבָּקָר הוא הכלי שבראשו האחד תקוע מחט הנקרא דרבן וַיֹּשַׁע גַּם הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל: ס
שופטים פרק ד
(א) וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק וְאֵהוּד מֵת ר"ל מיום שמת אהוד ואף בימי שמגר עשו הרע ולזה לא היתה תשועתו גדולה:
(ב) וַיִּמְכְּרֵם יְקֹוָק בְּיַד יָבִין מֶלֶךְ כְּנַעַן אֲשֶׁר מָלַךְ בְּחָצוֹר וְשַׂר צְבָאוֹ סִיסְרָא וְהוּא יוֹשֵׁב בַּחֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם שם מקום:
(ג) וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְקֹוָק כִּי תְּשַׁע מֵאוֹת רֶכֶב בַּרְזֶל לוֹ וְהוּא לָחַץ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחָזְקָה בחירופים וגידופים עֶשְׂרִים שָׁנָה: ס
כתובים
תהילים פרק נו
(ז) יָגוּרוּ יצפינו יִצְפּוֹנוּ יתאספו ויארבו הֵמָּה עֲקֵבַי על פסיעותי יִשְׁמֹרוּ כַּאֲשֶׁר קִוּוּ נַפְשִׁי כשהם יודעים לאן אני הולך: (ח) עַל אָוֶן בגלל רשעתם פַּלֶּט לָמוֹ גרש אותם מהארץ בְּאַף בכעס על ה- עַמִּים הוֹרֵד הכנעאֱלֹהִים: (ט) נֹדִי סָפַרְתָּה אָתָּה אתה ידעת היכן ובכמה מקומות נדדתי שִׂימָה דִמְעָתִי בְנֹאדֶךָ באוצרך ותהא שמורה לפניך הֲלֹא בְּסִפְרָתֶךָ: (י) אָז יָשׁוּבוּ אוֹיְבַי אָחוֹר בְּיוֹם אֶקְרָא זֶה יָדַעְתִּי ובזאת ידעתי כִּי אֱלֹהִים לִי נכון לעזרתי: (יא) בֵּאלֹהִים אֲהַלֵּל דָּבָר גם על מידת הדין וגם על מידת הרחמים בַּיקֹוָק אֲהַלֵּל דָּבָר: (יב) בֵּאלֹהִים בָּטַחְתִּי אף במידת הדין ולכן לֹא אִירָא מַה יַּעֲשֶׂה אָדָם לִי: (יג) עָלַי להביא לךאֱלֹהִים את נְדָרֶיךָ שנדרתי אֲשַׁלֵּם תּוֹדֹת קרבנות תודה לָךְ: (יד) כִּי הִצַּלְתָּ נַפְשִׁי מִמָּוֶת הֲלֹא האם לא את רַגְלַי מִדֶּחִי מכשלון כדי לְהִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי אֱלֹהִים בְּאוֹר הַחַיִּים לשוב לארץ ישראל:
תהלים פרק נז
במזמור הזה דוד המלך מתפלל כשהתחבא במערה מפני שאול וניצל בזכות הביטחון
(א) לַמְנַצֵּחַ אַל תַּשְׁחֵת לְדָוִד מכיוון שדוד כמעט מת, הוא קרא לפרק לאמר אל תשחית אותי ה' מִכְתָּם מזמור נכבד כמו כתם פז בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי שָׁאוּל בַּמְּעָרָה: (ב) חָנֵּנִי אֱלֹהִים שלא אהרג חָנֵּנִי שלא אהרוג כִּי בְךָ חָסָיָה נַפְשִׁי וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ אֶחְסֶה אסתר עַד יַעֲבֹר הַוּוֹת הרעה: (ג) אֶקְרָא לֵאלֹהִים עֶלְיוֹן היושב בשמים לָאֵל גֹּמֵר עָלָי המשלים חפצי: (ד) יִשְׁלַח מִשָּׁמַיִם עזרתו וְיוֹשִׁיעֵנִי חֵרֵף שֹׁאֲפִי מחרפת הרוצים לבלעני סֶלָה יִשְׁלַח אֱלֹהִים חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ אמיתות הבטחתו: (ה) נַפְשִׁי בְּתוֹךְ לְבָאִם שני אריות אֶשְׁכְּבָה לֹהֲטִים כבתוך אש לוהטת והם בְּנֵי אָדָם אשר שִׁנֵּיהֶם חֲנִית וְחִצִּים וּלְשׁוֹנָם חֶרֶב חַדָּה: (ו) רוּמָהיתרומם תפארתך עַל הַשָּׁמַיִם אֱלֹהִים עַל כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדֶךָ בעבור שתעשה בהם נקמה: (ז) והנקמה תהיה שה- רֶשֶׁת הֵכִינוּ לִפְעָמַי צעדי כדי כָּפַף נַפְשִׁי לכוף את ראשי כָּרוּ לְפָנַי שִׁיחָה בור ובסוף הם נָפְלוּ בְתוֹכָהּ סֶלָה: (ח) נָכוֹן לִבִּי במידת הדין אֱלֹהִים נָכוֹן לִבִּי במידת הרחמים לכן אָשִׁירָה וַאֲזַמֵּרָה:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה