מקרא
בראשית פרק מד
(א) וַיְצַו אֶת אֲשֶׁר עַל בֵּיתוֹ לֵאמֹר מַלֵּא אֶת אַמְתְּחֹת הָאֲנָשִׁים אֹכֶל כַּאֲשֶׁר יוּכְלוּן שְׂאֵת יותר מן המגיע להם בכסף שהביאו וְשִׂים כֶּסֶף אִישׁ בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ ודע, כי בעבור היות השוברים רבים מאד מכל ארץ מצרים ומהומות רבות בתוכה, היו הבאים נותנין שקיהם וכספיהם למשביר, והוא מודד להם לפי הכסף הנמצא בהם והם לוקחים הניתן להם באשר דבר מלך שלטון, ועוד כי באמונה הוא עושה ועל כן לקחו בפעם הראשונה שקיהם סגורים ולא ידעו מה בתוכם גם בשנית[1]:
(ב) וְאֶת גְּבִיעִי גְּבִיעַ הַכֶּסֶף תָּשִׂים בְּפִי אַמְתַּחַת הַקָּטֹן וְאֵת כֶּסֶף שִׁבְרוֹ וַיַּעַשׂ כִּדְבַר יוֹסֵף אֲשֶׁר דִּבֵּר:
(ג) הַבֹּקֶר אוֹר האיר[2] וְהָאֲנָשִׁים שֻׁלְּחוּ הֵמָּה וַחֲמֹרֵיהֶם כלומר שאנשי יוסף העמיסו את החמורים כדי שלא ירגישו האחים שהשקים כבדים יותר מהמגיע להם[3]:
(ד) הֵם יָצְאוּ אֶת הָעִיר לֹא הִרְחִיקוּ לא אמר מן העיר אלא את העיר, שעדיין היו בתוך התחום של העיר אלפים אמה כי היו מרחיקים היו הורגים הרודף אחריהם[4] וְיוֹסֵף אָמַר לַאֲשֶׁר ממונה[5] עַל בֵּיתוֹ קוּם רְדֹף אַחֲרֵי הָאֲנָשִׁים וְהִשַּׂגְתָּם וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לָמָּה שִׁלַּמְתֶּם רָעָה תַּחַת טוֹבָה:
(ה) הֲלוֹא זֶה לא הזכיר להם הגביע, אבל דבר עמהם כאלו בידוע שהם לקחו הגביע, ולכך אמר הלא זה שלקחתם הוא אשר ישתה אדני בו אֲשֶׁר יִשְׁתֶּה אֲדֹנִי בּוֹ כי הגונב כוס המלך אשר ישתה בו בוזה המלכות, ולא יועיל כי ירבה שחד ותשלומין וְהוּא נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ בּוֹ בשבילו כלומר ישאל למנחשים ולחכמים לנחש בשביל הכוס כדי למוצאו[6] הֲרֵעֹתֶם אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם:
(ו) וַיַּשִּׂגֵם וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה:
(ז) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו לָמָּה יְדַבֵּר אֲדֹנִי כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה חָלִילָה לַעֲבָדֶיךָ מֵעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה:
(ח) הֵן כֶּסֶף אֲשֶׁר מָצָאנוּ בְּפִי אַמְתְּחֹתֵינוּ הֱשִׁיבֹנוּ אֵלֶיךָ מֵאֶרֶץ כְּנָעַן וְאֵיךְ נִגְנֹב מִבֵּית אֲדֹנֶיךָ כֶּסֶף אוֹ זָהָב:
(י) וַיֹּאמֶר גַּם עַתָּה מאחר שאתם חרצתם המשפט כְדִבְרֵיכֶם כֶּן הוּא שהגנב בן מות הוא אבל איני רוצה להחמיר עליכם יותר מקו המשפט אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ הגביע יִהְיֶה לִּי עָבֶד שכן היה דינם קודם מתן תורה כדכתיב לעיל ולקנות אותנו לעבדים ואת חמורנו. אבל משנתנה תורה ישלם כפל ואם אין לו ונמכר בגנבתו[8] וְאַתֶּם תִּהְיוּ נְקִיִּם:
(יא) וַיְמַהֲרוּ וַיּוֹרִדוּ אִישׁ אֶת אַמְתַּחְתּוֹ אָרְצָה וַיִּפְתְּחוּ אִישׁ אַמְתַּחְתּוֹ:
(יב) וַיְחַפֵּשׂ בַּגָּדוֹל הֵחֵל וּבַקָּטֹן כִּלָּה וַיִּמָּצֵא הַגָּבִיעַ בְּאַמְתַּחַת בִּנְיָמִן:
(יג) וַיִּקְרְעוּ שִׂמְלֹתָם וַיַּעֲמֹס אִישׁ עַל חֲמֹרוֹ וַיָּשֻׁבוּ הָעִירָה:
(יד) וַיָּבֹא יְהוּדָה וְאֶחָיו בֵּיתָה יוֹסֵף וְהוּא עוֹדֶנּוּ שָׁם ממתין להם וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו אָרְצָה כל העשרה ובנימין עמהם גם כן, כדי לקיים ואחד עשר כוכבים משתחוים לי[9]:
(טו) וַיֹּאמֶר לָהֶם יוֹסֵף מָה הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם הֲלוֹא יְדַעְתֶּם כִּי נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ אִישׁ אֲשֶׁר כָּמֹנִי כי דרך השרים לקסום קסם כמו שמצינו כי עמד מלך בבל על אם הדרך לקסום קסם והנני יודע מי גונב ממוני:
(טז) וַיֹּאמֶר יְהוּדָה מַה נֹּאמַר לַאדֹנִי על הכסף הראשון שמצאנו מַה נְּדַבֵּר עתה בגביע וּמַה נִּצְטַדָּק במה נצדיק עצמינו הָאֱלֹהִים מָצָא אֶת עֲוֹן עֲבָדֶיךָ הצדיקו עליהם את הדין ואמרו ידענו כי נקיים אנחנו מכל זה אבל אנחנו חייבין ממקום אחר, ממכירת יוסף[10] הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ לא יהיה אלא עבד כי יראים היו פן ימיתוהו[11]:
(יז) וַיֹּאמֶר חָלִילָה לִּי מֵעֲשׂוֹת זֹאת שאהיה אני השליח להפרע מכם מעונותיכם הקודמים כענין מרשעים יצא רשע וידי לא תהיה בך לא אקח לעבד ולא אעניש זולתי החוטא אלי עתה בזה החטא בלבד הָאִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ הוּא יִהְיֶה לִּי עָבֶד וְאַתֶּם עֲלוּ לְשָׁלוֹם אֶל אֲבִיכֶם: פ
סליק פרשת מקץ
נביא
השופט התשיעי יפתח הגלעדי למטה מנשה, הוא בן גלעד מפילגשו ב"א תשפ"א (2781) וישפוט את ישראל ששה שנים:
השופט העשירי אבצן מבית לחם, מן תשפ"ז עד תשצ"ג (2787 -2793. מפני ששנת תשפ"ז עולה ליפתח ולאבצן) ואמרו חז"ל (ב"ב פ"ה דף צ"א ע"א) שהיה בועז למטה יהודה שלקח את רות לאשה, וישפוט את ישראל שבע שנים לפי הנראה היה בועז בן ש' שנים כשהוליד לעובד, וכשבא על רות מיד מת. והיו לו קודם נשואי רות שלושים בנים ושלושים בנות וכולם מתו. ועובד בנו אבי ישי חי יותר מארבע מאות שנה. ורות האריכה ימים עד שראתה שלמה על כסא מלכותו, ואע"ג דמנוי אבצן היה צ"א שנים אחר מנוי גדעון י"ל דהאריך ימים ומקמי גדעון היה בכלל בית דינו אלא שלא נתמנה לשופט עד אחר כמה דורות לפי שהיו גדולים ממנו.
השופט האחד עשר אילון למטה זבולון, ב' אלפים תשצ"ג (2793) וישפוט את ישראל עשר שנים:
השופט השנים עשר עבדון בן הלל למטה אפרים, ב' אלפים תת"ג (2803) וישפוט את ישראל שמונה שנים היו לו ארבעים בנים ול' בני בנים נקבר בפרעתון.
השופט השלוש עשרה שמשון בן מנוח למטה דן, ואמו צללפונית, וישפוט את ישראל עשרים שנה. אמר שמשון עשרים ושתים שנים שפטתי את ישראל ולא אמרתי לאחד העבר לי מקל, ע"ש מ"ש החדושי אגדות דהא לא שפט רק עשרים שנה, ובירושלמי איתא שנמצא במקרא ששפט ארבעים שנה היינו עשרים שנה אחר מותו פחדו הפלשתים ממנו ולא באו למלחמה על ישראל, ומצאתי בחיבורי לקט, פחדו שמא נולד ממנו בן גבור וכשעברו עשרים שנה שראוי לילך למלחמה ולא יצא עליהם שוב לא פחדו) ב' אלפים תתי"א עד תתל"א (2811 – 2831) עד ששפט עלי[12]. בזמן שמשון מת בוזי בן בוקי מזרע אלעזר ונתחלפה הכהונה לזרע איתמר ועלי היה הראשון ואביתר האחרון ובימי שלמה חזרה הכהונה לצדוק מזרע אלעזר.
מיכיהו שעשה הפסל (שופטים י"ז) לדעת קצת היה בזמן זה
לפי סדר עולם פי"ב פסל מיכה ופלגש בגבעה אלו ב' מעשים היו בימי כושן רשעתים בזמן עתניאל (צמח דוד). ושלשלת הקבלה דף י"ד א' כתב תיכף אחר מות עתניאל היה מעשה פסל מיכה ופילגש. טעות הוא בידו לכל הדעות, לדעת סדר עולם ותנא דבי אליהו היו המעשים בחיי עתניאל ולדעת קצת היו תשס"ד או תתי"א ועתניאל מת תקנ"ו או תקע"ג וק"ל, ובאותה שעה נתנה הכהונה לבני איתמר. ביום כ"ג שבט נתקבצו כל ישראל על בנימן על מעשה פילגש בגבעה ואלף מבני בנימן לא רצו ללחום והלכו לאיי רומניא ועד היום לא נודע היכן הם (אברבנאל), ובמכלל יופי שופטים כ' הביא זה בשם מדרש. אבל הרד"ק כתב שמצא במדרש שהלכו לארץ אשכנז לעיר גרמישא הוא ווירמז (שלשלת הקבלה שם), אותו יום דפילגש בגבעה שבת היה (תוס' גיטין ד"ו ב' בשם סדר עולם). פסל מיכה עמד בארץ ישראל עד זמן צדקיה כ"כ סדר עולם פכ"ד, והרד"ק ורלב"ג כתבו זה רחוק בעיניהם איך אפשר שמלכים צדיקים שהיו לא בטלו זה הפסל. ופירש רד"ק שהיה קיים עד שגלה הארון. ורלב"ג כתב עד בימי יבין מלך כנען (צמח דוד), כתב מסעות בנימין לשם זה דן והירדן יוצא ממערה ולפני מערה זו מזבח פסל מיכה שהחזיקו בני דן לעבודה זרה, גם נראה מזבח ירבעם בן נבט ועגלי זהב:
מלבד השופטים האלה עוד היו בישראל שני שופטים אחרים, עלי הכהן ושמואל הנביא עלי נולד ב' אלפים תשע"ב (2772) וחי צ"ח שנה. שפט את ישראל ארבעים שנה, קבל מפנחס שנת ב' אלפים תת"ל (2830) ובאותה שנה נולד שמואל. ושפט בשילה ארבעים שנה מבן נ"ח וחי צ"ח שנה ומת תת"ע, (2870)
ושמואל הנביא שלא נזכרו בכתוב השנים ששפט את ישראל, ועניינם מפורש בספר שמואל והיה א"כ כל שופטי ישראל בכלל חמש עשרה.
כתובים
תהילים פרק מט
(יא) כִּי הרי יִרְאֶה כי גם חֲכָמִים יָמוּתוּ יַחַד כאחד שהוא כְּסִיל וָבַעַר יֹאבֵדוּ וְעָזְבוּ לַאֲחֵרִים לבאים אחריהם חֵילָם רכושם שלא עמלו בו: (יב) קִרְבָּם יחשבו בקרב ליבם בָּתֵּימוֹ הבתים שלהם לְעוֹלָם מִשְׁכְּנֹתָםמקום המגורים לְדֹר וָדֹר קָרְאוּ לקרקעות שלהם בִשְׁמוֹתָם כאילו הם יחיו עֲלֵי אֲדָמוֹת לנצח: (יג) וְאָדָם בִּיקָר עשרו בַּל לא יָלִין איתו במותו והוא נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ מלשון דמיון: (יד) זֶה דַרְכָּם מנהגם להחזיק בדעת כֵּסֶל שטות לָמוֹ להם וְאַחֲרֵיהֶם והבאים אחריהם בְּפִיהֶם יִרְצוּ יספרו מה קרה לראשונים סֶלָה: (טו) כַּצֹּאן לִשְׁאוֹל לטבח שַׁתּוּ ירדו וה- מָוֶת יִרְעֵם ישברם וַיִּרְדּוּ בָם וימשלו בהם יְשָׁרִים לַבֹּקֶרליום הגאולה וְצוּרָם וחזקם לְבַלּוֹת יתבלה ויתרקב שְׁאוֹל בקבר מִזְּבֻל לוֹ שהוא הדירה שלו: (טז) אַךְ אֱלֹהִים יִפְדֶּה נַפְשִׁי מִיַּד שְׁאוֹל שלא ארקב בקבר כִּי יִקָּחֵנִי את נפשי להיות גנוזה אצלו סֶלָה לעולם: (יז) אַל תִּירָא תדאג כִּי יַעֲשִׁר אִישׁ קנאת האיש העשיר כִּי יִרְבֶּה כְּבוֹד בֵּיתוֹ: (יח) כִּי לֹא בְמוֹתוֹ יִקַּח הַכֹּל כלל לֹא יֵרֵד אל הקבר אַחֲרָיו כְּבוֹדוֹ רכושו: (יט) כִּי רק על נַפְשׁוֹ יביא ברכה בְּחַיָּיו יְבָרֵךְ וְיוֹדֻךָ כִּי תֵיטִיב לָךְ שתביא טובה לנשמתך: (כ) תָּבוֹא וכשימות ויבוא לשכון עַד עם דּוֹר אֲבוֹתָיו עַד נֵצַח לֹא יִרְאוּ אוֹר בגהינם: (כא) אָדָם השקוע בִּיקָר בכבודו וְלֹא יָבִין את דרך החיים נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ:
תהלים פרק נ
(א) מִזְמוֹר לְאָסָף אֵל אֱלֹהִים יְקֹוָק דִּבֶּר מבראשית וַיִּקְרָא אָרֶץ גזר לברוא את הארץ מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבֹאוֹ: (ב) מִצִּיּוֹן מִכְלַל יֹפִי שכלול בה כל היופי שבעולם אֱלֹהִים הוֹפִיעַ: (ג) יאמרו הצדיקים ביום הדין הגדול יָבֹא אֱלֹהֵינוּ וְאַל יֶחֱרַשׁ לפרוע על פורענות עמו אֵשׁ לְפָנָיו תֹּאכֵל וּסְבִיבָיו נִשְׂעֲרָה מלשון סערה מְאֹד: (ד) יִקְרָא אֶל הַשָּׁמַיִם מֵעָל וְאֶל הָאָרֶץ לָדִין עַמּוֹ: (ה) אִסְפוּ לִי חֲסִידָי כֹּרְתֵי בְרִיתִי שכרתו איתי ברית ועסקו בתורה והתעסקו בתפילה שנמשלה - עֲלֵי זָבַח כמו קרבן: (ו) וַיַּגִּידוּ שָׁמַיִם צִדְקוֹ כִּי אֱלֹהִים שֹׁפֵט הוּא סֶלָה:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה