מקרא
בראשית פרק מח
(יא) וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף רְאֹה פָנֶיךָ לֹא פִלָּלְתִּי לא חשבתי[1] וְהִנֵּה הֶרְאָה אֹתִי אֱלֹהִים גַּם אֶת זַרְעֶךָ:
(יב) וַיּוֹצֵא יוֹסֵף אֹתָם מֵעִם בִּרְכָּיו של אביו שחבק אותם[2] כדי לישבם זה לימין וזה לשמאל לסמוך ידיו עליהם ולברכם[3] וַיִּשְׁתַּחוּ לְאַפָּיו אָרְצָה:
(יג) וַיִּקַּח יוֹסֵף אֶת שְׁנֵיהֶם אֶת אֶפְרַיִם בִּימִינוֹ להושיבו[4] מִשְּׂמֹאל יִשְׂרָאֵל וְאֶת מְנַשֶּׁה בִשְׂמֹאלוֹ להושיבו מִימִין יִשְׂרָאֵל וַיַּגֵּשׁ אֵלָיו:
(יד) וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת יְמִינוֹ וַיָּשֶׁת עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וְהוּא הַצָּעִיר וְאֶת שְׂמֹאלוֹ עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה שִׂכֵּל אֶת יָדָיו השכיל והבין במשוש ידיו בלא ראות[5] כִּי מְנַשֶּׁה הַבְּכוֹר אע"פ שמנשה הבכור לא שת ימינו עליו כי ראה ברוה"ק שאחיו הקטן יגדל ממנו. ויש הרבה כי שפירושם אע"פ[6]:
(טו) וַיְבָרֶךְ אֶת יוֹסֵף ברכת הבנים היא ברכת האב[7] וַיֹּאמַר הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו אַבְרָהָם יקרא הנביא אל אלהי אבותיו אשר לו הגדולה והגבורה ועשה עמהם את הגדולות ואת הנוראותהָאֱלֹהִים הוא המלאך המוזכר בפסוק הבא[8] הָרֹעֶה אֹתִי משורש רעך ורע אביך אל תעזוב (משלי כז י) כי במדה ההיא שלום ורעות[9] מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה:
(טז) הַמַּלְאָךְ הוא "האלהים" דלעיל (פסוק טו), והיה לו מלאך מיוחד לשמרו[10] הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים מנשה ואפרים[11] וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק יהא ניכר בהם שהם מזרעי ומזרע אבותי, כי הקב"ה בירך זרעינו, וכשיהיו פרים ורבים ומבורכים, יהיו העולם אומרים - אלו ודאי בני אברהם יצחק ויעקב אשר ברכם הצור, כמו שנאמר "כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה'"[12] וְיִדְגּוּויפרו וירבו כדגי הים לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ שרצה לברכם שגם אם לא יעשו רצונו של מקום ח"ו לא ישפוך עליהם זעמו ויכלם ח"ו כאשר אירע לעשרת השבטים באמת והקב"ה האריך להם[13]:
(יז) וַיַּרְא יוֹסֵף כִּי יָשִׁית ישים אָבִיו יַד יְמִינוֹ עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וַיֵּרַע בְּעֵינָיו שחשב שטעה אביו בברכתו, והוא בבלי דעת, ולא תחול[14] וַיִּתְמֹךְ יַד אָבִיו לְהָסִיר אֹתָהּ מֵעַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה:
(יח) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו לֹא כֵן אָבִי אמר בלבו אבי מחזיק אותי כשוטה שלא סדרתי אותם כהוגן ואני סדרתי אותם כסדר ולא כמו שאתה סבור שלא דקדקתי להביאם בסדר לפי ימינך ושמאלך לתת הבכור לימינך והצעיר לשמאלך אלא בימיני לקחתי הבכור והצעיר בשמאלי לכך אתה מעקם ידיך להבאתי להסיר אותה מעל ראש אפרים כדי לשימה על ראש מנשה[15] כִּי זֶה הַבְּכֹר שִׂים יְמִינְךָ עַל רֹאשׁוֹ:
(יט) וַיְמָאֵן אָבִיו וַיֹּאמֶר יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי כי חכם אתה והביאתם כסדר לפי ימיני ושמאלי מפני שאתה סבור שאשים ימיני על הבכור אבל אני מתכוין לתת ימיני על הצעיר שהוא לימינך[16] גַּם הוּא יִהְיֶה לְּעָם וְגַם הוּא יִגְדָּל וְאוּלָם אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא הַגּוֹיִם זה יהושע, אבל גדולת מנשה תהיה ע"י רב עם בכמות, ומבואר שגדולת אפרים הוא ענין שלמעלה מן הטבע שתלוי ע"י הנסים והנפלאות שיעשו ע"י יהושע, ולכן ברך ברכתו בימין, אבל גדולת מנשה שתלוי ברב עם היא ברכה טבעיית המתיחסת אל השמאל[17]:
(כ) וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא לפי אותו יום ולפי אותו הזמן באשר הם שם הן צדיקים[18] לֵאמוֹר בְּךָ יְבָרֵךְ עם יִשְׂרָאֵל את התינוקות ביום מילתם[19] לֵאמֹר יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה וַיָּשֶׂם אֶת אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה הקדים את אפרים למנשה בכל ברכותיו[20] ומאפרים היה יהושע ורוב מלכי ישראל[21]:
(כא) וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף הִנֵּה אָנֹכִי מֵת ויודע אני שאחרי מותי - וְהָיָה אֱלֹהִים עִמָּכֶם וְהֵשִׁיב אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ אֲבֹתֵיכֶם לאחר ארבע משות שנה שנאמר לאברהם[22]:
(כב) וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם חלק אַחַד עַל אַחֶיךָ אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי אין מקרא יוצא מידי פשוטו כי בודאי במלחמה לקחו, אבל לא נודע היכן. ושמא כשהרגו שכם נלחמו עמו הגוים אשר סביבותיהם, ונגפו לפניו, וזהו "[ויסעו] ויהי חתת אלהים", שנגפו ויראו לרדוף. וזהו חלק בכורה שנתן ליוסף, כדכתיב "ובחללו יצועי אביו ניתנה בכורתו לבני יוסף בן ישראל", ולא להתייחש לבכורה. שיהא בכורה שלימה שלו, שהרי הממשלה שהיא ראויה לבכור נתנה ליהודה, כמו שכתוב בסוף הפסוק, ואף על פי שיוסף בכור לאמו היה, אין זה יחס בכורה, דאינו בזה בכור לנחלה[23]: פ
נביא
שופטים פרק ד
(ד) וּדְבוֹרָה אִשָּׁה נְבִיאָה אֵשֶׁת לַפִּידוֹת אמרו שהוא ברק בן אבינועם וברק ולפידות קרובים בענין ובמדרש נקראת אשת לפידות שהיתה עושה פתילות למקדש הִיא שֹׁפְטָה אֶת יִשְׂרָאֵל בָּעֵת הַהִיא:
(ה) וְהִיא יוֹשֶׁבֶת בעירה עטרות תַּחַת ומתפרנסת מ – תֹּמֶר שגדלו ביריחו דְּבוֹרָה בֵּין הָרָמָה והיו לה ענבים ברמה וּבֵין בֵּית אֵל זיתים בבית אל בְּהַר אֶפְרָיִם עפר לבן בהר אפרים וַיַּעֲלוּ אֵלֶיהָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַמִּשְׁפָּט:
(ו) וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם מִקֶּדֶשׁ נַפְתָּלִי וַתֹּאמֶר אֵלָיו הֲלֹא צִוָּה יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בנבואה נאמר לה לֵךְ וּמָשַׁכְתָּ משוך לבות בני ישראל לפתותם לבא עמך בְּהַר תָּבוֹר וְלָקַחְתָּ עִמְּךָ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ מִבְּנֵי נַפְתָּלִי וּמִבְּנֵי זְבֻלוּן:
(ז) וּמָשַׁכְתִּי אֵלֶיךָ בהשגחת ה' אֶל נַחַל קִישׁוֹן אֶת סִיסְרָא שַׂר צְבָא יָבִין וְאֶת רִכְבּוֹ וְאֶת הֲמוֹנוֹ וּנְתַתִּיהוּ בְּיָדֶךָ:
(ח) וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ בָּרָק אִם תֵּלְכִי עִמִּי וְהָלָכְתִּי וְאִם לֹא תֵלְכִי עִמִּי לֹא אֵלֵךְ:
(ט) וַתֹּאמֶר הָלֹךְ אֵלֵךְ עִמָּךְ אֶפֶס רק כִּי לֹא תִהְיֶה תִּפְאַרְתְּךָ עַל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אַתָּה הוֹלֵךְ כִּי בְיַד אִשָּׁה יִמְכֹּר יְקֹוָק אֶת סִיסְרָא כל הענין יתיחס לאשה, אם תחלת מפלתו שקיבוץ העם יהיה ע"י דבורה, אם סוף מפלתו ע"י יעל, משא"כ אם היה שומע לדבריה והולך בעצמו היה נופל בידו וַתָּקָם דְּבוֹרָה וַתֵּלֶךְ עִם בָּרָק קֶדְשָׁה:
(י) וַיַּזְעֵק בָּרָק אֶת זְבוּלֻן וְאֶת נַפְתָּלִי קֶדְשָׁה וַיַּעַל בְּרַגְלָיו עמו ובגללו עֲשֶׂרֶת אַלְפֵי אִישׁ וַתַּעַל עִמּוֹ דְּבוֹרָה:
(יא) וְחֶבֶר הַקֵּינִי נִפְרָד מִקַּיִן פירש את עצמו משאר בני קין שישבו במדבר יהודה מִבְּנֵי חֹבָב חֹתֵן מֹשֶׁה וַיֵּט אָהֳלוֹ עַד אֵלוֹן /בצענים/ בְּצַעֲנַנִּים מקום שהיו בו גיבי מים אֲשֶׁר אֶת קֶדֶשׁ:
(יב) וַיַּגִּדוּ לְסִיסְרָא כִּי עָלָה בָּרָק בֶּן אֲבִינֹעַם הַר תָּבוֹר: ס
(יג) וַיַּזְעֵק סִיסְרָא אֶת כָּל רִכְבּוֹ תְּשַׁע מֵאוֹת רֶכֶב בַּרְזֶל וְאֶת כָּל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ מֵחֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם אֶל נַחַל קִישׁוֹן:
(יד) וַתֹּאמֶר דְּבֹרָה אֶל בָּרָק קוּם ואל תתעכב בהר תבור כִּי זֶה הַיּוֹם אֲשֶׁר נָתַן יְקֹוָק אֶת סִיסְרָא בְּיָדֶךָ הֲלֹא מלאך יְקֹוָק יָצָא לְפָנֶיךָ וַיֵּרֶד בָּרָק מֵהַר תָּבוֹר וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ אַחֲרָיו:
(טו) וַיָּהָם מלשון מהומה יְקֹוָק אֶת סִיסְרָא וְאֶת כָּל הָרֶכֶב וְאֶת כָּל הַמַּחֲנֶה לְפִי חֶרֶב לִפְנֵי בָרָק וַיֵּרֶד סִיסְרָא מֵעַל הַמֶּרְכָּבָה וַיָּנָס בְּרַגְלָיו לבל יכיר אותו מי מבני ישראל ויתפשו אותו:
(טז) וּבָרָק רָדַף אַחֲרֵי הָרֶכֶב וְאַחֲרֵי הַמַּחֲנֶה עַד חֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם וַיִּפֹּל כָּל מַחֲנֵה סִיסְרָא לְפִי חֶרֶב לֹא נִשְׁאַר עַד אֶחָד:
(יז) וְסִיסְרָא נָס בְּרַגְלָיו אֶל אֹהֶל יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי כִּי שָׁלוֹם בֵּין יָבִין מֶלֶךְ חָצוֹר וּבֵין בֵּית חֶבֶר הַקֵּינִי:
כתובים
תהילים פרק נז
(ט) עוּרָה כְבוֹדִי וכשתושיעני אשיר לך בפה ו-עוּרָה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר יעירו אותי בכלי שיר שתלויין מעל מיטתו ו- אָעִירָה שָּׁחַר לפנות הבוקר: (י) אוֹדְךָ בָעַמִּים לפרסם שבחך אֲדֹנָי אֲזַמֶּרְךָ בַּל אֻמִּים בין אומות העולם: (יא) כִּי גָדֹל הרבית עלי עַד שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ וְעַד גובה ה- שְׁחָקִים אֲמִתֶּךָ אמיתות הבטחתך: (יב) רוּמָה אז יתרומם תפארתך עַל שָׁמַיִם אֱלֹהִים עַל כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדֶךָ:
תהלים פרק נח
במזמור הזה דוד המלך מקונן על אבנר בן נר ושרי שאול שהיו השופטים
(א) לַמְנַצֵּחַ אַל תַּשְׁחֵת לְדָוִד מִכְתָּם: (ב) הַאֻמְנָם האם באמת אֵלֶם נהייתם אלמים לשפוט צֶדֶק תְּדַבֵּרוּן והאם ב- מֵישָׁרִים תִּשְׁפְּטוּ בְּנֵי אָדָם: (ג) אַף בְּלֵב שלכם אתם חושבים עוֹלֹת מלשון עוולה תִּפְעָלוּןובתוך בָּאָרֶץ אתם מכריעים חֲמַס יְדֵיכֶם תְּפַלֵּסוּן: (ד) זֹרוּ זרים נהיו ה- רְשָׁעִים מֵרָחֶם תָּעוּ המדברים כזב מעת יצאו מִבֶּטֶן דֹּבְרֵי כָזָב: (ה) חֲמַת לָמוֹ יש להם ארס להרוג כִּדְמוּת חֲמַת נָחָשׁ כְּמוֹ פֶתֶן חֵרֵשׁהנחש כשהוא מזקין נהיה חרש באזנו אחת ואוטם את השנית בעפר כדי שלא ישמע את הלחש שחבר משביעו שלא יזיק כך גם הרשעים יַאְטֵם אָזְנוֹ: (ו) אֲשֶׁר ובגלל רוע טבעו הוא לֹא יִשְׁמַע לְקוֹל מְלַחֲשִׁים אפילו אם ה- חוֹבֵר חֲבָרִים לוחש הנחשים מְחֻכָּם: (ז) אֱלֹהִים הֲרָס שִׁנֵּימוֹ שבור את שיניהם בְּפִימוֹ בתוך הפה מַלְתְּעוֹת השינים הפנימיות כְּפִירִים אריות נְתֹץ יְקֹוָק: (ח) יִמָּאֲסוּ בעיני עצמם כְמוֹ מַיִם יִתְהַלְּכוּ לָמוֹ יִדְרֹךְ תכווין את חצו חִצָּיו כְּמוֹ יִתְמֹלָלוּ ומיד יתפוררו: (ט) כְּמוֹ שַׁבְּלוּל תֶּמֶס כשבלול שנמס בשמש יַהֲלֹךְ נֵפֶל אֵשֶׁת כמו נפל של חפרפרת בַּל חָזוּ שָׁמֶשׁ שלא ראה את אור השמש: (י) בְּטֶרֶם יָבִינוּ סִּירֹתֵיכֶםיגיע זמן הרשעים להיות אָטָד קוץ קשה ואז כְּמוֹ חַי בכח רענן כְּמוֹ חָרוֹן יִשְׂעָרֶנּוּ בכעס רב יעקרם הקב"ה בסערה: (יא) אז יִשְׂמַח צַדִּיק כִּי חָזָה ראה את ה- נָקָם ואת פְּעָמָיו רגליו יִרְחַץ בְּדַם הָרָשָׁע: (יב) וְיֹאמַר אָדָם אַךְ פְּרִי לַצַּדִּיק בוודאי יש גמול לצדיק אַךְ ואכן יֵשׁ אֱלֹהִים שֹׁפְטִים בָּאָרֶץ:
משנת ההלכה
א. אם יש מנין נוסף מאוחר יותר, אין לדלג פסוקי דזמרה אלא יתפלל עם המנין המאוחר, וכן אין למתפלל ביחידות לדלג כדי להספיק את מעלת "בשעה שהציבור מתפללים".
ב. אם רוצה להתפלל בנץ החמה, ולא יספיק אלא אם ידלג, וכן אם רואה שאם לא ידלג יפסיד ק"ש בזמנה בברכותיה, רשאי לדלג כדי להספיק.
ג. אם יש לו מקום קבוע לתפילתו ואם לא ידלג ייאלץ להתפלל במקום אחר, וכן אם חושש שאם לא ידלג יגרם לו הפסד ממוני, או יגרם ביטול תורה דרבים, ידלג המזמורים כמבואר להלן.
ד. גם מקומות שהותר לדלג, אין לדלג על ברכת על נטילת ידיים, אלוקי נשמה, ברכות התורה, ברוך שאמר, אשרי, וישתבח. אפילו אם עי"ז יגרם הפסד ממוני או יתפלל ביחידות.
סדר הדילוגים הוא לפי סדר העדיפות המבואר להלן
א. הללו א-ל בקדשו, יש לו יותר זמן יאמר
ב. מזמור הלו את ה' מן השמים.
ג. יתר מזמורי הללוי-ה.
ד. מזמור לתודה.
ה. ויברך דוד עד לשם תפארתך.
ו. הודו לה' עד פסוק והוא רחום. וי"א ששירת הים עדיפה
ז. שירת הים, ופסוקי יהי כבוד
ח. מזמור שיר חנוכת הבית וכו'.
ט. פסוקי ה' מלך (למנהג ספרד והספרדים)
י. ברכות השחר
יא. קרבנות
יב. פרשת העקידה.
ה. אם דילג ישלים לאחר התפילה, ויתנה, שאם מה שמשלים אם אינו רצוי לפני המקום הרי הוא כקורא בתורה ואומר תהלים.
ו. ברכות השחר חייב להשלימם אחר התפילה, וכן ראוי להשלים פרשת העקידה ואמירת הקרבנות.
[1] ת"י רש"י
[2] ספורנו
[3] רש"י
[4] רשב"ם
[5] ספורנו
[6] חזקוני
[7] רשב"ם
[8] פי' הטור
[9] רמב"ן
[10] פי' הטור
[11] רש"י
[12] פי' ר' יוסף בכור שור
[13] חי' חתם סופר
[14] רמב"ן
[15] דעת זקנים רשב"ם
[16] רשב"ם
[17] מלבי"ם
[18] שפתי כהן
[19] ת"י
[20] רמב"ן
[21] פי' ר' יוסף בכור שור
[22] רשב"ם
[23] פי' ר' יוסף בכור שור
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה