מקרא
בראשית פרק לח
(א) וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא אותו הזמן שנמכר יוסף למצרים בסבת עצת יהודה שאמר למכרו ולא אמר להשיבו ושכל את אביו, חל על יהודה פרי מעלליו והוליד שני בני מות ונשאר שכול משניהם[1] וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו כיון שראה צערו של אביו ובכיותיו לא היה יכול לסבול[2] וַיֵּט פרש מאת אחיו[3] עַד אל[4] אִישׁ עֲדֻלָּמִי מעדולם[5] וּשְׁמוֹ חִירָה:
(ב) וַיַּרְא שָׁם יְהוּדָה בַּת אִישׁ סוחר[6] שעשה את מסחרו עם ה - כְּנַעֲנִי וּשְׁמוֹ שׁוּעַ וַיִּקָּחֶהָ גייר אותה ונשאה[7] וַיָּבֹא אֵלֶיהָ:
(ד) וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אשתו אֶת שְׁמוֹ אוֹנָן מלשון ויהי העם כמתאוננים (במדבר יא א), מה יתאונן אדם חי (איכה ג לט), כמו בן אוני דרחל (לעיל לה יח)[10]:
(ה) וַתֹּסֶף עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁלָה והטעם שקראתו שלה כי כאילו שכח אותה בעלה שהוא שם בלתי נאות מפני שיהודה אז - וְהָיָה בִכְזִיב בְּלִדְתָּהּ אֹתוֹ בכזיב ותוחלתה נכזבה מראות פני אישה בעת לדתה והוא אם היה שם לא היה מסכים בקריאת שם בלתי נאות[11]:
(ו) וַיִּקַּח יְהוּדָה אִשָּׁה לְעֵר בְּכוֹרוֹ וּשְׁמָהּ תָּמָר:
(ז) וַיְהִי עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה רַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק כרעתו של אונן משחית זרעו שנאמר באונן וימת גם אותו כמיתתו של ער מיתתו של אונן ולמה היה ער משחית זרעו כדי שלא תתעבר ויכחיש יפיה[12] וַיְמִתֵהוּ יְקֹוָק:
(ח) וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְאוֹנָן בֹּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיךָ וְיַבֵּם אֹתָהּ כי כך היה מנהג הקדמונים קודם שניתנה תורה ליבם האח, ואחריו כל הקרוב אליו ממשפחתו, וכשניתנה תורה אסרה קצת הקרובים והתירה איסור אשת אח מפני היבום, ולא רצתה שידחה מפניו איסור אשת אחי האב וזולתם[13] וְהָקֵם זֶרַע לְאָחִיךָ כאילו המת הוא אביו[14]:
(ט) וַיֵּדַע אוֹנָן כִּי לֹּא לוֹ יִהְיֶה הַזָּרַע וְהָיָה אִם בָּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיו וְשִׁחֵת אַרְצָה לְבִלְתִּי נְתָן זֶרַע לְאָחִיו:
(יא) וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְתָמָר כַּלָּתוֹ שְׁבִי אַלְמָנָה בֵית אָבִיךְ התאבלי ולבשי בגדי אבל ואל תסוכי שמן כאשה חגורת שק על בעל נעוריה עד שיגדל שלה וייבם אותך, כי כן המנהג במתיבמת, כי היוצאת וחפצה להנשא לאיש זר לובשת בגדי אבל ימים מעט כפי המנהג, ומתנחמת ולובשת שנים, ותכס בצעיף ותתעלף עד שתנשא לאיש[16] עַד יִגְדַּל שֵׁלָה בְנִי ויהיה חכם וישמור עצמו מעון גדול כזה[17] כִּי אָמַר פֶּן יָמוּת גַּם הוּא כְּאֶחָיו וכאשר יגדל וישמע למוסר אביו יתננה לו, וכאשר ראתה כי גדל שלה (פסוק יד) בעיניה, והוא עודנו נער בעיני אביו, כי אין לו עשר שנים, והיה אביו ממתין לו עוד, אז מיהרה תמר מרוב תאותה להוליד מזרע הקדש[18] וַתֵּלֶךְ תָּמָר וַתֵּשֶׁב בֵּית אָבִיהָ:
(יב) וַיִּרְבּוּ הַיָּמִים וַתָּמָת בַּת שׁוּעַ אֵשֶׁת יְהוּדָה וַיִּנָּחֶם יְהוּדָה היה לו להכניס את כלתו לביתו תחת אשתו כמו שעשה אברהם כאמרו ויביאה יצחק האהלה שרה אמו ולכן נואשה תמר שיכניסה להיות עוד כלתו[19]וַיַּעַל עַל עם[20] גֹּזֲזֵי צֹאנוֹ הוּא וְחִירָה רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי תִּמְנָתָה:
(יג) וַיֻּגַּד לְתָמָר לֵאמֹר הִנֵּה חָמִיךְ עֹלֶה תִמְנָתָה לָגֹז צֹאנוֹ בשעה שהיו גוזזים צאנם היו שמחים ועושים סעודות גדולות, כדכתיב באבשלום ובנבל, ובשעה שאדם שמח יצרו מתגבר עליו, ולכך בחרה לה בשעת גזיזת הצאן. ובדין עשתה, כי קודם מתן תורה כל הקרובים מייבמין, ואפילו אביו של מת, ומשלא ייבם שלה, היה על יהודה ליבם[21]:
(יד) וַתָּסַר בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ מֵעָלֶיהָ וַתְּכַס בַּצָּעִיף וַתִּתְעַלָּף התעטפה והסתירה פניה[22] וַתֵּשֶׁב בְּפֶתַח עֵינַיִם יש מפרשים בשער של פרשת דרכים שהכל עוברים ונראים לעינים דרך שם[23] ויש מפרשים כי שני מעיינות מים היו בדרך ויש להם כדמות פתח ומשם יעבור יהודה בשובו אל מקומו[24] אֲשֶׁר עַל דֶּרֶךְ תִּמְנָתָה כִּי רָאֲתָה כִּי גָדַל שֵׁלָה וְהִוא לֹא נִתְּנָה לוֹ לְאִשָּׁה:
(טו) וַיִּרְאֶהָ יְהוּדָה וַיַּחְשְׁבֶהָ לְזוֹנָה בגלל שישבה על אם. הדרך ולא הכיר אותה -[25] כִּי כִסְּתָה פָּנֶיהָ כי כן דרך הזונות לשבת בפתח עינים מעולפת הצעיף, מכסה קצת השער וקצת הפנים, ומשקרות קצת העינים ושפתים, ומגלה הגרון והצואר, כי בעבור שתעיז פניה ותאמר לו ותחזיק בו ונשקה לו, תכסה קצת הפנים, ועוד בעבור שתזנינה גם עם הקרובים, מכסות פניהם, ובשובם לעיר לא יכירוה[26]:
(טז) וַיֵּט אֵלֶיהָ אֶל הַדֶּרֶךְ וַיֹּאמֶר הָבָה נָּא אָבוֹא אֵלַיִךְ אפשר לומר שביקש אותה שתכין עצמה שיבוא אליה לביתה שודאי לא היה בא אליה על אם הדרך כִּי לֹא יָדַע כִּי כַלָּתוֹ הִוא וַתֹּאמֶר מַה תִּתֶּן לִּי כִּי תָבוֹא אֵלָי:
(יז) וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֲשַׁלַּח גְּדִי עִזִּים מִן הַצֹּאן וַתֹּאמֶר אִם תִּתֵּן עֵרָבוֹן עַד שָׁלְחֶךָ אז אסכים שתבוא אלי:
(יח) וַיֹּאמֶר מָה הָעֵרָבוֹן אֲשֶׁר אֶתֶּן לָּךְ וַתֹּאמֶר חֹתָמְךָ טבעת שאתה חותם בה כי היה ליהודה חותם כצורת אריה וּפְתִילֶךָ צעיף שאתה מתכסה בו[27] או חגורה שאתה חגור בה[28] וּמַטְּךָ אֲשֶׁר בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן לָּהּ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַתַּהַר לוֹ:
נביא
יהושע פרק כג
(יא) וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם לְאַהֲבָה אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם:
(יב) כִּי אִם שׁוֹב תָּשׁוּבוּ מאהבת ה' וּדְבַקְתֶּם בְּיֶתֶר הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה הַנִּשְׁאָרִים הָאֵלֶּה אִתְּכֶם וְהִתְחַתַּנְתֶּם בָּהֶם וּבָאתֶם בָּהֶם וְהֵם בָּכֶם:
(יג) יָדוֹעַ תֵּדְעוּ כִּי לֹא יוֹסִיף יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם לְהוֹרִישׁ אֶת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִלִּפְנֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ וּלְשֹׁטֵט בְּצִדֵּיכֶם ישוטטו לבוז ולשלול סביבותיכם וְלִצְנִנִים קוצים בְּעֵינֵיכֶם ינקרו את עיניכם בקנאה ושנאה ומשטמה עַד אֲבָדְכֶם מֵעַל הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה הַזֹּאת אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם:
(יד) וְהִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ הַיּוֹם בְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ וִידַעְתֶּם בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם כִּי לֹא נָפַל דָּבָר אֶחָד מִכֹּל הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם עֲלֵיכֶם הַכֹּל בָּאוּ לָכֶם לֹא נָפַל מִמֶּנּוּ דָּבָר אֶחָד:
(טו) וְהָיָה כַּאֲשֶׁר בָּא עֲלֵיכֶם כָּל הַדָּבָר הַטּוֹב אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אֲלֵיכֶם כֵּן יָבִיא יְקֹוָק עֲלֵיכֶם אֵת כָּל הַדָּבָר הָרָע עַד הַשְׁמִידוֹ אוֹתְכֶם מֵעַל הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה הַזֹּאת אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם:
(טז) בְּעָבְרְכֶם אֶת בְּרִית יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם וַהֲלַכְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם וְחָרָה אַף יְקֹוָק בָּכֶם וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם: פ
יהושע פרק כד
(א) וַיֶּאֱסֹף יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁכֶמָה וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְרָאשָׁיו וּלְשֹׁפְטָיו וּלְשֹׁטְרָיו וַיִּתְיַצְּבוּ לִפְנֵי הארון הָאֱלֹהִים:
(ב) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל כָּל הָעָם כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם וַאֲבִי נָחוֹר וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים:
(ג) וָאֶקַּח אֶת אֲבִיכֶם אֶת אַבְרָהָם מֵעֵבֶר הַנָּהָר וָאוֹלֵךְ אוֹתוֹ בְּכָל אֶרֶץ כְּנָעַן וארב וָאַרְבֶּה אֶת זַרְעוֹ וָאֶתֶּן לוֹ אֶת יִצְחָק:
(ד) וָאֶתֵּן לְיִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וְאֶת עֵשָׂו וָאֶתֵּן לְעֵשָׂו אֶת הַר שֵׂעִיר לָרֶשֶׁת אוֹתוֹ וְיַעֲקֹב וּבָנָיו יָרְדוּ מִצְרָיִם:
(ה) וָאֶשְׁלַח אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן וָאֶגֹּף אֶת מִצְרַיִם כַּאֲשֶׁר ידוע לכם מה ש- עָשִׂיתִי בְּקִרְבּוֹ וְאַחַר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם:
(ו) וָאוֹצִיא אֶת אֲבוֹתֵיכֶם מִמִּצְרַיִם וַתָּבֹאוּ הַיָּמָּה וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵי אֲבוֹתֵיכֶם בְּרֶכֶב וּבְפָרָשִׁים יַם סוּף:
(ז) וַיִּצְעֲקוּ אֶל יְקֹוָק וַיָּשֶׂם מַאֲפֵל אופל וחושך כמו שכתוב (שמות יד כ): ויהי הענן והחשך בֵּינֵיכֶם וּבֵין הַמִּצְרִים וַיָּבֵא עָלָיו אֶת הַיָּם וַיְכַסֵּהוּ וַתִּרְאֶינָה עֵינֵיכֶם אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּמִצְרָיִם וַתֵּשְׁבוּ בַמִּדְבָּר יָמִים רַבִּים:
(ח) ואבאה וָאָבִיא אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ הָאֱמֹרִי הַיּוֹשֵׁב בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וַיִּלָּחֲמוּ אִתְּכֶם וָאֶתֵּן אוֹתָם בְּיֶדְכֶם וַתִּירְשׁוּ אֶת אַרְצָם וָאַשְׁמִידֵם מִפְּנֵיכֶם:
(ט) וַיָּקָם בָּלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ מוֹאָב וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל לא מלחמה ממש אלא ע"י ש - וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא לְבִלְעָם בֶּן בְּעוֹר לְקַלֵּל אֶתְכֶם:
(י) וְלֹא אָבִיתִי לִשְׁמֹעַ לְבִלְעָם וַיְבָרֶךְ בָּרוֹךְ אֶתְכֶם וָאַצִּל אֶתְכֶם מִיָּדוֹ:
כתובים
תהילים פרק מ
(ו) רַבּוֹת עָשִׂיתָ אַתָּה יְקֹוָק אֱלֹהַי נִפְלְאֹתֶיךָ וּמַחְשְׁבֹתֶיךָ אֵלֵינוּ אֵין עֲרֹךְ אֵלֶיךָ אם ארצה אַגִּידָה וַאֲדַבֵּרָה את כל נפלאותיך לא אוכל כיון ש - עָצְמוּ מִסַּפֵּר: (ז) זֶבַח וּמִנְחָה לֹא חָפַצְתָּ אָזְנַיִם כָּרִיתָ לִּי עוֹלָה וַחֲטָאָה לֹא שָׁאָלְתָּ: (ח) אָז אָמַרְתִּי בלבי כי לא תחפוץ זבח או מנחה אלא לעשות מה שצויתני הִנֵּה בָאתִי אני לקיים כל מה שכתוב עלי בִּמְגִלַּת סֵפֶר התורה כָּתוּב עָלָי: (ט) לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ אֱלֹהַי חָפָצְתִּי וְתוֹרָתְךָ בְּתוֹךְ מֵעָי: (י) בִּשַּׂרְתִּי צֶדֶק בְּקָהָל רָב הִנֵּה שְׂפָתַי לֹא אֶכְלָא אמנע מדברי תורה יְקֹוָק אַתָּה יָדָעְתָּ: (יא) צִדְקָתְךָ והצדקה שעשית עמדי לֹא כִסִּיתִי בְּתוֹךְ לִבִּי אֱמוּנָתְךָ וּתְשׁוּעָתְךָ אָמָרְתִּי לֹא כִחַדְתִּי לא מנעתי מלספר חַסְדְּךָ וַאֲמִתְּךָ לְקָהָל רָב בכדי להמשיך לבם אחריך: (יב) אַתָּה יְקֹוָק לֹא תִכְלָא תמנע רַחֲמֶיךָ מִמֶּנִּי חַסְדְּךָ וַאֲמִתְּךָ תָּמִיד יִצְּרוּנִי: (יג) כִּי אָפְפוּ עָלַי רָעוֹת עַד אֵין מִסְפָּר הִשִּׂיגוּנִי עֲוֹנֹתַי המקטריגים הנעשים מעונותי רדפו אחרי והשיגוני וְלֹא יָכֹלְתִּי לִרְאוֹת עָצְמוּ מִשַּׂעֲרוֹת רֹאשִׁי וְלִבִּי עֲזָבָנִי הלך ממני אומץ הלב: (יד) רְצֵה יְקֹוָק שתתרצה ותתפייס על עוני, ותבא לְהַצִּילֵנִי יְקֹוָק לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה: (טו) יֵבֹשׁוּ וְיַחְפְּרוּ יַחַד מְבַקְשֵׁי נַפְשִׁי לִסְפּוֹתָהּ לכלותה יִסֹּגוּ אָחוֹר וְיִכָּלְמוּ חֲפֵצֵי רָעָתִי: (טז) יָשֹׁמּוּ יהיו שוממים עַל עֵקֶב בעבור גמול שכר בָּשְׁתָּם שמביישים אותי הָאֹמְרִים לִי הֶאָח הֶאָח ושמחים לצרתי: (יז) יָשִׂישׂוּ וְיִשְׂמְחוּ בְּךָ כָּל מְבַקְשֶׁיךָ יֹאמְרוּ תָמִיד יִגְדַּל יְקֹוָק אֹהֲבֵי תְּשׁוּעָתֶךָ: (יח) וַאֲנִי עָנִי וְאֶבְיוֹן אֲדֹנָי יַחֲשָׁב לִי עֶזְרָתִי וּמְפַלְטִי אַתָּה אֱלֹהַי אַל תְּאַחַר:
משנת ההלכה
פרק כ
דיני אמירת פרשת העקידה וקרבנות
א. טוב לומר אחר ברכות השחר פרשת העקידה, כדי לזכור זכות אבות בכל יום.
ב. נוהגים לומר אחר אמירת העקידה תפילת "לעולם יהא אדם" וכו', ופרשת "שמע ישראל" וכו', "ברוך שם, וכו' "ואהבת" וכו', ואח"כ תפילת "אתה הוא עד שלא נברא", וכו'. ולדעת הגר"א יש לחתום בו "ברוך אתה ה' המקדש שמו ברבים" ויש שנהגו שלא לחתום וכן מנהג הספרדים. וכתב בשו"ע הרב "הרוצה ליזהר שלא להכניס עצמו לספק ברכה לבטלה יפה הוא עושה".
ג. ויכוון שלא לצאת בקריאה זו ידי קריאת שמע, אלא אם כן חושש שאם ימתין לקרותה בסדר התפילה יעבור זמנה, שאז יכוון לצאת, ויקרא לכתחילה ג' פרשיות כשהוא עטור בתפילין ומעוטף בטלית.
ד. אמרו חז"ל (מנחות דף קי.) "אמר רבי יצחק, מאי דכתיב (ויקרא ו') זאת תורת החטאת וזאת תורת האשם כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת, וכל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם". וא"כ כל העוסק בתורת הקרבנות, מעלה עליו הכתוב כאילו הקריבם.
ה. ולפיכך יש לומר קודם התפילה פרשיות הקרבנות, וילמד ויבין הפרשיות שאומר ואז יחשב לו כאילו הקריבם. וכבר נדפס בסידורים סדר אמירתם[29]. ונהגו שיוצאים באמירת משנת איזהו מקומן את אמירת הקרבנות, מלבד פרשת הכיור, תרומת הדשן, וקרבן התמיד, שנהגו לומר.
ו. פרשיות הקרבנות נאמרות ביום, ולכתחילה יש לאומרם בעמידה.
ז. אין לדחות תפילה בציבור מפני אמירת הקרבנות. ולפיכך אם רואה שלא יספיק ידלג אמירת הקרבנות ויכול להשלימם אחר התפילה.
ח. טוב לומר פרשת הקטורת, וברייתא של פיטום הקטורת, אחר אמירת הקרבנות, ואח"כ יאמר משנת איזהו מקומן, ולאחריה ברייתא דר' ישמעאל אומר בשלוש עשרה מדות וכו'.
ט. המסיים אמירת פרשת עולה יאמר: "יהי רצון כאילו הקרבתי עולה" וכן אחר אמירת פרשת שלמים "...כאילו הקרבתי שלמים". אמנם אחר פרשת חטאת יאמר בלשון ספק: "יהי רצון מלפניך אם עברתי עבירה שהתחייבתי עליה חטאת יהיה זה נחשב כאילו הקרבתי חטאת". וכן באשם יאמר: "...אם התחייבתי אשם....כאילו הקרבתי אשם".
י. בשבת ויום טוב אין לומר נוסח יהיה רצון.
יא. בימינו נהגו לומר נוסח יהי רצון זה אחר אמירת הקרבנות המובאות במשנת איזהו מקומן, וכנדפס בסידורים.
[1] ספורנו
[2] פי' ר' יוסף בכור שור
[3] רש"י
[4] ת"י
[5] פי' ר' יוסף בכור שור
[6] ת"א
[7] ת"י ת"א
[8] דעת זקנים
[9] רמב"ן
[10] רמב"ן
[11] ת"י ספורנו
[12] רש"י
[13] רמב"ן
[14] שפתי חכמים
[15] רבינו בחיי
[16] רמב"ן
[17] חזקוני
[18] רמב"ן
[19] ספורנו
[20] חזקוני
[21] פי' ר' יוסף בכור שור
[22] ת"י אבע"ז
[23] רשב"ם
[24] אבע"ז
[25] רמב"ן
[26] רמב"ן
[27] רמב"ן
[28] רשב"ם ספורנו
[29] ועיין בבה"ל סי' א שהביא סדר אמירת הפרשות בהרחבה וכתב שם מבואר בספרים גודל המצוה ומה טוב למי שנוהג בזה שילמוד מתחלה את ענינים האלו מן הגמרא או מספרי הרמב"ם כדי שיבין אח"כ מה שהוא אומר ובזה תחשב לו כאילו הקריב ממש קרבן וכן מה שאנו אומרין בכל יום אביי הוה מסדר וכו' וענייני עשיית הקטורת מצוה לראות להבין מה שהוא אומר".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה