יום ראשון, 7 ביולי 2013

פרשת דברים יום ב'

מקרא

דברים פרק א

(יח) וָאֲצַוֶּה אֶתְכֶם בָּעֵת הַהִוא אֵת כָּל הַדְּבָרִים הם החוקים והתורות הדרך אשר ילכו בה והמעשה[1] אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן:
(יט) וַנִּסַּע מֵחֹרֵב וַנֵּלֶךְ אֵת כָּל הַמִּדְבָּר באחד עשר יום שמו שנצטוו ללכת מהר חורב[2] הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא שמטיל יראה[3] הַהוּא אֲשֶׁר רְאִיתֶם דֶּרֶךְ הַר הָאֱמֹרִי כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ אֹתָנוּ כמבואר לעיל רב לכם שבת בהר הזה וגו' וַנָּבֹא עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ:

(כ) וָאֹמַר אֲלֵכֶם בָּאתֶם עַד הַר הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ נֹתֵן לָנוּ:

(כא) רְאֵה נָתַן יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ אֶת הָאָרֶץ עֲלֵה רֵשׁ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת שלא תהיו נשברים בלב כי לא יתייצב איש בפניכם[4]:
(כב) וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם אע"פ שהיו לכם ראשים ממונים עליכם לצרכי רבים באתם כלכם[5] וַתֹּאמְרוּ נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ הם ביקשו לבחור המרגלים ולזה לא הסכים האל יצעלה ואמר למשה שלח לך שהוא יבחר[6] וְיַחְפְּרוּ וירגלו  כי החופר מחפש את מה שיש בסתר[7] לָנוּ אֶת הָאָרֶץ וְיָשִׁבוּ אֹתָנוּ דָּבָר אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נַעֲלֶה בָּהּ וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָבֹא אֲלֵיהֶן בתחילה[8]:

(כג) וַיִּיטַב בְּעֵינַי הַדָּבָר וָאֶקַּח מִכֶּם שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים אִישׁ אֶחָד לַשָּׁבֶט:

(כד) וַיִּפְנוּ וַיַּעֲלוּ הָהָרָה וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל וַיְרַגְּלוּ אֹתָהּ:

(כה) וַיִּקְחוּ בְיָדָם מִפְּרִי הָאָרֶץ וַיּוֹרִדוּ אֵלֵינוּ מצפון לדרום שהרי בדרום הארץ היו וַיָּשִׁבוּ אֹתָנוּ דָבָר וַיֹּאמְרוּ טוֹבָה הָאָרֶץ בפירותיה ושהיא זבת חלב ודבש[9] אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ נֹתֵן לָנוּ:
(כו) וְלֹא אֲבִיתֶם לַעֲלֹת ובזה נתגלתה רשעכם שהשליחות היתה את הדרך וכו' ולא אם לעלות או לאו[10] וַתַּמְרוּ אֶת פִּי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם:
(כז) וַתֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיכֶם בראותם כי יהושע וכלב יחזקו את לבם למלחמה, באו שאר המרגלים אל בני ישראל שלא בפני משה והוציאו דבה על הארץ שהיא ארץ אוכלת יושביה, וזהו ותרגנו באהליכם (פסוק כז) וגם העם לא יזכירו בפני משה הדבה הזאת, כי יכחישם שלא אמרו כן בתחלה[11] וַתֹּאמְרוּ בְּשִׂנְאַת יְקֹוָק אֹתָנוּ הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי לְהַשְׁמִידֵנוּ:
(כח) אָנָה לאן[12] אֲנַחְנוּ עֹלִים אַחֵינוּ הֵמַסּוּ אֶת לְבָבֵנוּ כלם בהסכמה אחת בטובת הארץ, אבל בחוזק העמים ההם המסו את לבבם[13] לֵאמֹר עַם גָּדוֹל וָרָם מִמֶּנּוּ עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצוּרֹת בַּשָּׁמָיִם וְגַם בְּנֵי עֲנָקִים רָאִינוּ שָׁם:
(כט) וָאֹמַר אֲלֵכֶם לֹא תַעַרְצוּן לא תפחדון שבר הלב בפחד[14] וְלֹא תִירְאוּן מֵהֶם:
(ל) יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם הוּא יִלָּחֵם לָכֶם בשבילכם[15] כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה אִתְּכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֵיכֶם:
(לא) וּבַמִּדְבָּר אֲשֶׁר רָאִיתָ אֲשֶׁר נְשָׂאֲךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא אִישׁ אֶת בְּנוֹ בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֲלַכְתֶּם במדבר הגדול והנורא ואם היה רוצה להנקם מכם היה מניח אתכם ביד הנחשים והעקרבים במדבר[16] עַד בֹּאֲכֶם עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה:
(לב) וּבַדָּבָר הַזֶּה ניסי מדבר אשר נשאם ה' כאשר ישא איש את בנו שגם בדבר הזה[17] אשר עשה עמכם כל הגדולות והנוראות[18] אֵינְכֶם מַאֲמִינִם בַּיקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם בתמיהה, שיצליח אתכם וילחם לכם, כן אמרתי להם:
(לג) הַהֹלֵךְ שמא תאמרו - אם עשה כבר הרי נסתלק מכם, הרי בכל יום הוא הולך[19] לִפְנֵיכֶם בַּדֶּרֶךְ לָתוּר לָכֶם מָקוֹם לַחֲנֹתְכֶם בָּאֵשׁ לַיְלָה לַרְאֹתְכֶם בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ וּבֶעָנָן יוֹמָם:

נביא

ירמיה פרק יח
א  הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְקֹוָק  לֵאמֹר:
ב  קוּם וְיָרַדְתָּ בֵּית הַיּוֹצֵר  היוצר כלי חרס. וְשָׁמָּה אַשְׁמִיעֲךָ אֶת דְּבָרָי:
ג   וָאֵרֵד בֵּית הַיּוֹצֵר וְהִנֵּה הוּא עֹשֶׂה מְלָאכָה עַל הָאָבְנָיִם  הכלי, שעליו יוצר היוצר  כלי חרס:
ד  וְנִשְׁחַת הַכְּלִי  התקלקלה צורת הכלי. אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה בַּחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר וְשָׁב וַיַּעֲשֵׂהוּ כְּלִי אַחֵר  עשה שוב צורת כלי. כַּאֲשֶׁר יָשַׁר בְּעֵינֵי הַיּוֹצֵר  לַעֲשֹוֹת  כפי שרצה:
ה  וַיְהִי דְבַר יְקֹוָק  אֵלַי לֵאמוֹר:
ו   הֲכַיּוֹצֵר הַזֶּה לֹא אוּכַל לַעֲשֹוֹת לָכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם יְקֹוָק  הִנֵּה כַחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר כֵּן אַתֶּם בְּיָדִי בֵּית יִשְׂרָאֵל  האם לא אוכל לעשות לכם, כפי שהיוצר עושה לכלי?!:
ז   רֶגַע  ברגע אחד. אֲדַבֵּר עַל גּוֹי וְעַל מַמְלָכָה לִנְתוֹשׁ  לעקור. וְלִנְתוֹץ  לשבור. וּלְהַאֲבִיד:
ח  וְשָׁב הַגּוֹי הַהוּא מֵרָעָתוֹ  חזר בתשובה אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עָלָיו וְנִחַמְתִּי עַל הָרָעָה  אתחרט על הרעה. אֲשֶׁר חָשַׁבְתִּי לַעֲשֹוֹת לוֹ:
ט  וְרֶגַע אֲדַבֵּר עַל גּוֹי וְעַל מַמְלָכָה לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ:
י   וְעָשָׂה הָרַע בְּעֵינַי לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ בְּקוֹלִי וְנִחַמְתִּי עַל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְהֵיטִיב אוֹתוֹ:
יא וְעַתָּה אֱמָר נָא אֶל אִישׁ יְהוּדָה וְעַל יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַם לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְקֹוָק  הִנֵּה אָנֹכִי יוֹצֵר עֲלֵיכֶם רָעָה  אני יוצר להביא עליכם רעה.
    וְחשֵׁב עֲלֵיכֶם מַחֲשָׁבָה שׁוּבוּ נָא אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וְהֵיטִיבוּ דַרְכֵיכֶם וּמַעַלְלֵיכֶם  ומעשיכם. (הרעים):
יב וְאָמְרוּ נוֹאָשׁ  אנו מתייאשים מלעשות הטוב בעינך.  כִּי אַחֲרֵי מַחְשְׁבוֹתֵינוּ נֵלֵךְ וְאִישׁ שְׁרִרוּת לִבּוֹ הָרָע  נַעֲשֶׂה  לפי מראה ליבנו הרע  נעשה:
יג  לָכֵן כֹּה אָמַר יְקֹוָק  שַׁאֲלוּ נָא בַּגּוֹיִם מִי שָׁמַע כָּאֵלֶּה  מי שמע שעושים מעשים רעים כמוכם? שַׁעֲרֻרִת עָשְׂתָה מְאֹד  דבר מגונה מאוד. בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל:
יד  הֲיַעֲזֹב מִצּוּר שָׂדַי שֶׁלֶג לְבָנוֹן  היתכן שיעזבו מים הזורמים מהסלע שבשדה, שהופשרו מהשלג שבלבנון?! (משל לעזיבת יְקֹוָק , שהוא מקור מים חיים) אִם יִנָּתְשׁוּ מַיִם זָרִים קָרִים נוֹזְלִים  היתכן שיעזבו מים הבאים בצנורות ממקום רחוק?! (לכן קרא להם  זרים, שהם באו מרחוק):
טו כִּי שְׁכֵחֻנִי עַמִּי  בנ"י שכחו את יְקֹוָק , לַשָּׁוְא יְקַטֵּרוּ  ומקטרים לע"ז, וַיַּכְשִׁלוּם בְּדַרְכֵיהֶם שְׁבִילֵי עוֹלָם  אמרו ששבילי עולם  הדרכים הטובות הם  מכשול. לָלֶכֶת נְתִיבוֹת  דֶּרֶךְ לֹא סְלוּלָה  כדי ללכת בנתיבות, בדרכים  לא סְלוּלוּת, לא טובות:



כתובים

מגילת איכה

איכה פרק א

א. אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד - איך ישבה לבד. הָעִיר רַבָּתִי עָם - העיר שהיו בה הרבה עם. הָיְתָה כְּאַלְמָנָה - היתה כאלמנה שבעלה הלך ממנה. רַבָּתִי בַגּוֹיִם - גדולה באומות. שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת -מושלת על המדינות. הָיְתָה לָמַס - ועכשיו היא משלמת מס לאחרים.
ב. בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה - ירושלים בוכה בלילה. וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ - והדמעות יורדות על הלחיים שלה תמיד. אֵין לָהּ מְנַחֵם מִכָּל אֹהֲבֶיהָ - אף אחד לא מנחם אותה. כָּל רֵעֶיהָ בָּגְדוּ בָהּ -כל החברים שלה בגדו בה ולא עזרו לה בצרתה. הָיוּ לָהּ לְאֹיְבִים - היו לה לאויבים.
ג. גָּלְתָה יְהוּדָה מֵעֹנִי וּמֵרֹב עֲבֹדָה - עמ"י גלו במצב של עניות והעבידו אותם כשהלכו לגלות. הִיא יָשְׁבָה בַגּוֹיִם לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ - וגם במקום שגלו לשם לא היה לה מנוח. כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים - כל מי שרדף אחריה השיג אותה כי היא היתה בין 2 גדרות ואין לה לאן לברוח.
ד. דַּרְכֵי צִיּוֹן אֲבֵלוֹת - הדרכים בירושלים אבלות (ריקות). מִבְּלִי בָּאֵי מוֹעֵד -  שהעולי רגלים לא באים לירושלים. כָּל שְׁעָרֶיהָ שׁוֹמֵמִין - כל השערים שלה שוממין מאדם. כֹּהֲנֶיהָ נֶאֱנָחִים -הכהנים בצער (שלא מקבלים מתנות כהונה.) בְּתוּלֹתֶיהָ נּוּגוֹת - הבחורות ביגון ובצער (שהיו עולים לרגל ושמחים שם.) וְהִיא מַר לָהּ - וציון מר לה על המצב הזה.
ה. הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ - הצרים של עמ"י נהיו חשובים וראשים. אֹיְבֶיהָ שָׁלוּ  - האויבים שלה יושבים בשלוה        כִּי ה' הוֹגָהּ עַל רֹב פְּשָׁעֶיהָ - כי ה' ציער אותה על ההרבה פשעים שעשתה.עוֹלָלֶיהָ הָלְכוּ שְׁבִי לִפְנֵי צָר - והילדים שלה הלכו בשבי לפני האויב.
ו. וַיֵּצֵא מִבַּת צִיּוֹן כָּל הֲדָרָהּ - כל היופי יצא מציון. הָיוּ שָׂרֶיהָ כְּאַיָּלִים לֹא מָצְאוּ מִרְעֶה - השרים שלה היו כמו אילים שלא מצאו מה לאכול ואין להם כח. וַיֵּלְכוּ בְלֹא כֹחַ לִפְנֵי רוֹדֵף - והלכו בלי כח לפני מי שרדף אחריהם.
ז. זָכְרָה יְרוּשָׁלִַם יְמֵי עָנְיָהּ וּמְרוּדֶיהָ - ירושלים זוכרת בגלותה ימי חורבנה שהביאוה לידי עוני וצער. כֹּ מַחֲמֻדֶיהָ אֲשֶׁר הָיוּ מִימֵי קֶדֶם - וזוכרת את כל הדברים הטובים שהיו לה פעם. בִּנְפֹל עַמָּהּ בְּיַד צָר וְאֵין עוֹזֵר לָהּ - וזוכרת כשנפלה בידי האויב אף אומה לא עזרה לה רָאוּהָ צָרִים שָׂחֲקוּ עַל מִשְׁבַּתֶּהָ - ראו אותה האויבים ושמחו שהפסיקה לה הטובה.
ח. חֵטְא חָטְאָה יְרוּשָׁלַם עַל כֵּן לְנִידָה הָיָתָה - בגלל שחטאו לכן הלכו לגלות. כָּל מְכַבְּדֶיהָ הִזִּילוּהָ כִּי רָאוּ עֶרְוָתָהּ - כל העמים שכבדוה מזלזלים בה כי ראו את הבזיון שלה, שהלכה לגלות.גַּם הִיא נֶאֶנְחָה וַתָּשָׁב אָחוֹר - גם היא נאנחה והחזירה פניה לאחור כאדם המתביש.
ט. טֻמְאָתָהּ בְּשׁוּלֶיהָ לֹא זָכְרָה אַחֲרִיתָהּ - חטאותיה ניכרות בשולי בגדיה (עשתה בגלוי) ולא זכרה את הענש שיבא באחריתה. וַתֵּרֶד פְּלָאִים אֵין מְנַחֵם לָהּ - ירדה יותר מרגיל בשאר הרים וכולם מתפלאים ע"ז ולכן א"א לנחם אותה. רְאֵה ה' אֶת עָנְיִי כִּי הִגְדִּיל אוֹיֵב - מבקשת מה' שיראה את ההרבה צרות שהאויב עשה לה (ויושיע אותה).
י. יָדוֹ פָּרַשׂ צָר עַל כָּל מַחֲמַדֶּיהָ - האויב פרש את ידו על כל הדברים הטובים שלה. כִּי רָאֲתָה גוֹיִם בָּאוּ מִקְדָּשָׁהּ - כי ראתה את הגוים באים לבית המקדש. אֲשֶׁר צִוִּיתָה לֹא יָבֹאוּ בַקָּהָל לָךְ - אומות (עמון ומואב) שאסרת להם לבא בקהל ישראל נכנסו לביהמ"ק.
יא. כָּל עַמָּהּ נֶאֱנָחִים מְבַקְּשִׁים לֶחֶם - כל עם ישראל נאנחים ברעב ומחפשים לחם לאכול. נָתְנוּ מַחֲמַדֵּיהֶם בְּאֹכֶל לְהָשִׁיב נָפֶשׁ - נתנו את כל הדברים היקרים להם כדי להשיג לחם להחיות את נפשם. רְאֵה ה' וְהַבִּיטָה כִּי הָיִיתִי זוֹלֵלָה - תראה ה' והבט כי נהייתי רעבתנית.
יב. לוֹא אֲלֵיכֶם כָּל עֹבְרֵי דֶרֶךְ - מתפללת שלא יבא על עוברי דרך את הצרות שלה. הַבִּיטוּ וּרְאוּ אִם יֵשׁ מַכְאוֹב כְּמַכְאֹבִי אֲשֶׁר עוֹלַל לִי - תביטו האם יש כאב כמו שה' עשה לי. אֲשֶׁר הוֹגָה ה' בְּיוֹם חֲרוֹן אַפּוֹ - שה' ציער אותי ביום כעסו.




משנת ההלכה

מנהגי תשעת הימים

פרק ב

        א.        מיום ראש חודש אב עד התענית, ממעטים במשא ומתן של שמחה. כלומר אין קונים צרכי חופה וחתונה ותכשיטי כסף וזהב, אבל שאר משא ומתן של מסחר עושים כדרכם ואין חוששים.

         ב.        אין לתפור או לתקן בגדים חדשים, כמבואר לעיל (פ"א). ובמיוחד לצורך נישואין. אמנם מי שמתחתן מיד אחר תשעה באב, וזמנו מצומם ולא יספיק לקנות ולהכין הכל אחר תשעה באב, מותר לקנות או לתפור בימים אלו, וכן אם חושש שמא יתייקרו לאחר מכן, מותר.

         ג.         מותר להשחיר נעליו אפילו ע"י משחת נעליים בימים אלו, אמנם אין להבריקם, ולצורך שבת יש להתיר.

         ד.        יש להחמיר שלא לסייד או לצבוע את חדרי הבית, וכ"ש שלא להוסיף תוספת בניה בימים אלו, אמנם אם בונה לצורך מגורים ולא לתוספת נוי והרחבה, מותר אם צריך לבנות בימים אלו.

        ה.        קבלני בנין או שיפוצים מותר להם לבנות, ויש בזה משום מצות יישוב ארץ ישראל. ומ"מ מן הראוי להמנע מעבודות צבע וסיוד בימים אלו אלא אם כן יש בדבר הפסד ממוני גדול, ויש לעשות שאלת חכם בכל מקרה, שלא לתת תורת כל אחד בידו.

          ו.         אסור לנטוע נטיעה של שמחה, ולפיכך אין לנטוע עצי נוי מיוחדים שיש שמחה רבה בנטיעתם, אבל מותר לשתול דשא ופרחים ועצי פרי שאין ערך מיוחד או שמחה מיוחדת בנטיעתם בימים אלו, וכן מותר לעשות שאר עבודות גינון בימים אלו.

          ז.         מי ששותל גינה במקום שקודם לכן כלל לא היה, יש מקום להחמיר להמתין עד אחר התענית, כיון שאצלו הרי היא נטיעה של שמחה. ויעשה שאלת חכם.

        ח.        אסור לקנות בגדים חדשים או נעליים חדשות בימים אלו, ובכלל זה אסור לקנות טלית גדול, וה"ה בטלית קטן אלא אם כן אין לו. אמנם תפילין מותר לו לקנות אם צריך.

         ט.        מי שאין לו נעלי גומי או בד מותר לקנות כיון שאינו אלא לצורך התענית, אמנם מי שמתכנן ללובשם בקביעות אחר התענית כנעלי בית, יש לו להמנע מלקנות, ובכל מקרה יחדשם אם יכול, בשבת.

          י.         מותר לקנות בשר בתשעת הימים.

       יא.      אע"ג שאין אוכלים בשר בתשעת הימים, מ"מ בסעודת מצוה אוכלים בשר. ולפיכך המשתתף בסעודת ברית מילה או פדיון הבן רשאי לאכול בשר. אמנם היתר זה הוא רק למי שבין כה היה משתתף בסעודה זו, אבל מי שלא היה משתתף בשאר ימות השנה, ומגיע עתה רק למטרה זו של אכילת בשר, הרי הוא כעושה מצוה הבאה בעבירה.

       יב.       ובשבוע שחל בו נהגו שרק קרובי אבי הבן ואמו, ועשרה מוזמנים, אוכלים בשר וכו'.

        יג.       מי שנוהג לעשות סעודה בסיום מסכת, אם סיים בימים אלו מותר לאכול בשר בסעודת הסיום. וכן רשאים כל הקרואים לסעודה משום קירבה או רעות לאכול בה בשר, מפני שהיא סעודת מצוה, ואפילו אם לא השתתפו בלימוד המסכת. ומ"מ יהיו נוכחים בזמן הסיום.

       יד.       אמנם אין למהר לסיים מסכת בדוקא בימים אלו כדי לאכול בשר, אמנם יש שנהגו להקל בזה. ויש מקהילות ישראל שנהגו לעשות סיום בכל יום ויום, ואכלים בהם בשר.

       טו.       מותר מדינא ליטול צפרניו בתשעת הימים. ויש מחמירין בשבוע שחל בו. ולצורך שבת או לצורך טבילת מצוה מותר לכו"ע.






[1] רמב"ן
[2] אבע"ז רבינו בחיי
[3] ת"א ועיין רש"י שפי' שהיו בו נחשים כקורות. עקרבים כקשתות
[4] ספורנו
[6] ספורנו
[7] אבע"ז
[8] אבע"ז
[9] רמב"ן
[10] ספורנו
[11] רמב"ן
[12] ת"א ת"י
[13] רמב"ן
[14] אבע"ז
[15] רש"י
[16] ספורנו
[17] אור החיים
[18] פי' ר' יוסף בכור שור
[19] פי' ר' יוסף בכור שור

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה