פרשת דברים יום א'

מקרא

פתיחה לספר דברים

הספר הזה ענינו ידוע שהוא משנה תורה, יבאר בו משה רבינו לדור הנכנס בארץ רוב מצות הצריכות לישראל ולא יזכיר בו דבר בתורת כהנים, לא במעשה הקרבנות ולא בטהרת הכהנים ובמעשיהם, שכבר ביאר אותם להם והכהנים זריזים הם לא יצטרכו לאזהרה אחר אזהרה אבל בישראל יחזור על המצות הנוהגות בהם, פעם להוסיף בהן ביאור, ופעם שלא יחזיר אותן רק להזהיר את ישראל ברוב אזהרות כמו שיבאו בספר הזה בעניני עבודה זרה אזהרות מרובות זו אחר זו בתוכחות, וקול פחדים אשר יפחיד אותם בכל עונשי העבירות:

 ועוד יוסיף בספר הזה קצת מצות שלא נזכרו כלל, כגון היבום (להלן כה) ודין המוציא שם רע (להלן כב) והגרושין באשה (להלן כד) ועדים זוממין (להלן יט), וזולתן וכבר נאמרו לו כולן בסיני או באהל מועד בשנה הראשונה קודם המרגלים, כי בערבות מואב לא נתחדשו לו אלא דברי הברית כאשר נתפרש בו (להלן כח סט), ועל כן לא נאמר בספר הזה וידבר ה' אל משה לאמר צו את בני ישראל, או דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם מצוה פלונית אבל לא נכתבו המצות בספרים הראשונים שידבר עם יוצאי מצרים, כי אולי לא נהגו באותן המצות רק בארץ אף על פי שהן חובת הגוף כאשר בא בענין הנסכים (במדבר טו), או מפני שאינן תדירות לא הזכיר רק בבנים נוחלי הארץ.

 וטרם שיתחיל בביאור התורה התחיל להוכיחם ולהזכיר להם עונותיהם, כמה ימרוהו במדבר וכמה התנהג עמהם הקדוש ברוך הוא במדת הרחמים, וזה להודיע חסדיו עמהם ועוד שיוכחו בדבריו שלא יחזרו לקלקולם פן יספו בכל חטאתם ולחזק לבם, בהודיעו אותם כי במדת רחמים יתנהג עמהם לעולם שלא יאמר אדם, לא נוכל לרשת את הארץ כי אין אדם אשר לא יחטא ומיד תהיה מדת הדין מתוחה כנגדנו ונאבד, ולכן הודיעם משה רבינו כי הקדוש ברוך הוא רחמן מלא רחמים, כי הסליחה והמחילה ממנו יתברך סיוע ועזר לבני אדם בעבודתו, וכענין שאמר הכתוב (תהלים קל ד) כי עמך הסליחה למען תורא.

דברים פרק א

(א) אֵלֶּה הַדְּבָרִים סמוך למיתתו סידר להם את התורה כדי שלא ישתכחו המצות אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל כי אלה הדברים שהוא מזכיר להם עכשיו נאמרו - בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה בערבות מואב מוֹל סוּף לאחר שגזר להם הקב"ה ים סוף בֵּין פָּארָן הר סיני שהוא עיקר נתינת התורה וּבֵין תֹּפֶל מרה, שהמים היו תפלים ולא יכלו לשתותם בלי תיקון (שם שם לו חק ומשפט" וְלָבָן וַחֲצֵרֹת שדה חצירות כמו בלשון המשנה שדה לבן וְדִי זָהָב אוהל מועד שהקרשים היו מצופים זהב לכך מנה אותם מקומות שנתנה בהם תורה שהוא רוצה לסדר, כי תורה מקומות מקומות נתנה[1]:

(ב) אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב כאן אומר להם משה קיצור דברים שנאמר במהלך אחד עשר יום שעשו מחורב עד שלוח המרגלים מקדש ברנע שהרי מיום שנשבע הקב"ה שלא יכנסו לארץ לא נתחדשה מצוה רק בשנת הארבעים[2]דֶּרֶךְ הַר שֵׂעִיר עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ ומכאן יש לכם להבין כי עוונותיכם גרמו להתעכב במדבר ארבעים שנה, שאילו לא כן היה הדרך מתקצר לכם ובעוונותיכם נתאחר[3]:

(ג) וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה בְּעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ חדש שבט ל"ז יום קודם מיתתו כי בז' באדר מת משה[4] בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֹתוֹ אֲלֵהֶם האיר להם כל התורה כולה עד הנה בכלל[5]:

(ד) אַחֲרֵי הַכֹּתוֹ אֵת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן וְאֵת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן[6] אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּעַשְׁתָּרֹת מקום צוקים וסלעים[7] בְּאֶדְרֶעִי שראו שנפלו לפניהם שני מלכים חזקים, והכירו שבחינם הניחו אבותם מלכבוש את הארץ, התחיל להוכיחם[8]:

(ה) בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ מוֹאָב הוֹאִיל רצה מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר באר להם עתה בשנת הארבעים כל המצוות ועיקר התורה הזאת שהיא עשרת הדברות, ולפי שהאבות שמעו אותן מפי הקב"ה חזר משה והשמיעם לבנים ושמעו אותן מפיו, ואף על פי שכבר ידעו זה מפי אבותיהם והאמינו בהם הנה נבואת משה מבוררת אצלם ומוחזקת בעיניהם, ומה שישמעו מפיו כאילו שמעו מפי עליון[9]:

(ו) יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ בְּחֹרֵב סיני[10] לֵאמֹר רַב לָכֶם שֶׁבֶת בָּהָר הַזֶּה היה קשה לפניו יתעלה העיכוב שלכם אפילו בהר הנבחר והנעלה כי הי' חפץ למהר להכניסם לארץ[11]:

(ז) פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם וּבֹאוּ הַר הָאֱמֹרִי אע"ג שלבסוף לא באו מתחלה דרך הר האמורי שהוא הר יהודה בדרום א"י משום דיושבי שעיר לא הניחו. אבל אם היו נכנסים אז לא היו מעכבים[12] וְאֶל כָּל שְׁכֵנָיו עמון ומואב והר שעיר[13] בָּעֲרָבָה בָהָר וּבַשְּׁפֵלָה וּבַנֶּגֶב וּבְחוֹף הַיָּם ארץ אשקלון ועזה וקסרי וחברותיהם אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַלְּבָנוֹן עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת:

(ח) רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם אֶת הָאָרֶץ בלא מלחמה בֹּאוּ מצוה לא יעוד והבטחה[14]  וּרְשׁוּ אֶת  יושבי[15] הָאָרֶץ ללא כלי זיין ורק בגלל חטא המרגלים נצטרכו למלחמה וכלי זיין[16] אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְקֹוָק לַאֲבֹתֵיכֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם:

(ט) וָאֹמַר אֲלֵכֶם בָּעֵת הַהִוא שבא יתרו וראה שלא יכולתי לעמוד[17] לֵאמֹר על ידי יתרו שאמר לי והקב"ה הסכים על ידו[18] לֹא אוּכַל לְבַדִּי שְׂאֵת אֶתְכֶם להיות דיין יחיד על כל האומה[19]:

(י) יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם וְהִנְּכֶם הַיּוֹם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב:

(יא) יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵכֶם יֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים מכח ברכתי וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם שיהיה זרעכם כעפר הארץ ללא מספר[20]:

(יב) אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי רמז משה רבינו להם שלשת הדברים שאמר ליתרו שהיה הוא עושה לעם והזכירן לישראל ברמז טָרְחֲכֶם כי טורח גדול היה ללמד ליוצאי מצרים החוקים והתורות ופירושם וביאורם וסודם[21] וּמַשַּׂאֲכֶםענין תפלה שמתפלל עליהם כשבקשו הבשר והמים וְרִיבְכֶם עניני המשפטים[22]:

(יג) הָבוּ בחרו לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם שהם חכמים ונבונים אנשי חיל יראי אלוקים אנשי אמת ושונאי בצע כאשר אמר יתרו[23] וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם:

(יד) וַתַּעֲנוּ אֹתִי וַתֹּאמְרוּ טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לַעֲשׂוֹת:

(טו) וָאֶקַּח אֶת רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידֻעִים וָאֶתֵּן אֹתָם רָאשִׁים עֲלֵיכֶם שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת וְשֹׁטְרִים לְשִׁבְטֵיכֶם לאכוף את ביצוע הדין[24]:

(טז) וָאֲצַוֶּה אֶת שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר את סדרי הדין[25] שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם כשהם שניהם לפניכם אז תשמעו טענותם, ולא זה שלא בפני זה, והוא לאו שלא יטעים האחד דבריו לדיין קודם שיבא חבירו[26] וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק פשרה שהוא משפט הבא מצדק[27] בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ שותפו לדירה שגר איתו:

(יז) לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט אזהרה לדיין שלא יהא קשה לזה ורך לזה כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן לֹא תָגוּרוּ לא תפחדו מִפְּנֵי אִישׁ כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא ואין לבעל הדין לשנוא את הדיין[28] וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם תַּקְרִבוּן אֵלַי וּשְׁמַעְתִּיו:

נביא

ירמיה פרק יז

י    אֲנִי יְקֹוָק  חֹקֵר לֵב בֹּחֵן כְּלָיוֹת  אני יְקֹוָק  לבדי, יודע מחשבות ליבות האדם. וְלָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו כִּפְרִי מַעֲלָלָיו  לתת לכל אדם שכר ועונש  כפי מעשיו:

יא קֹרֵא  שם עוף. דָגַר וְלֹא יָלָד  הקורא, דוגר על ביצים שלא הוא ילד. (שאחר שבוקעים מהביצים, לא הולכים אחריו  שהרי אינו אביהם) עֹשֶׂה עשֶׁר  וְלֹא בְמִשְׁפָּט  כך מי שעושה עושר רב, אך לא לפי המשפט(שגוזל ממון אחרים) בַּחֲצִי יָמָיו יַעַזְבֶנּוּ וּבְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה נָבָל  העושר יעזוב אותו בחצי ימיו, ועוד, באחרית ימיו נחשב הוא  לנבל, לרשע:

יב  כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ  כסא כבוד יְקֹוָק , מרומם מראשית בריאת העולם, כנגד מקום המקדש:

יג  מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל יְקֹוָק   ישראל מקווים ומתאספים  ליְקֹוָק . כָּל עֹזְבֶיךָ יֵבשׁוּ  כל מי שעוזב את יְקֹוָק , יביא לעצמו בושה. וְסוּרַי  בָּאָרֶץ יִכָּתֵבוּ  והסרים מיְקֹוָק , יכתבו לרדת להקבר בארץ, באדמה. כִּי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים אֶת יְקֹוָק :

יד  רְפָאֵנִי יְקֹוָק  וְאֵרָפֵא  הנביא מבקש מיְקֹוָק , שיְרַפְּאוֹ מהקמים עליו. הוֹשִׁיעֵנִי וְאִוָּשֵׁעָה כִּי תְהִלָּתִי אָתָּה  שהרי בך אני מתהלל שתושיעני:

טו  הִנֵּה הֵמָּה אֹמְרִים אֵלָי אַיֵּה דְבַר יְקֹוָק  יָבוֹא נָא  שהקמים עליו אומרים לו בליגלוג: היכן הפורענות שנבאת עליהָ? שתבוא כעת!:

טז וַאֲנִי לֹא אַצְתִּי מֵרֹעֶה אַחֲרֶיךָ  אני לא רצתי אחריך, להיות נביא לבנ"י. וְיוֹם אָנוּשׁ לֹא הִתְאַוֵּיתִי אַתָּה יָדָעְתָּ  אתה ידעת שלא היתה לי תאווה, לנבא להם על הכאבים שיבואו עליהם, ורק משום שצוּוֵתִי נִבֵּאתִי. מוֹצָא שְׂפָתַי נֹכַח פָּנֶיךָ הָיָה  נגד פניך היו, התפילות שהוצאתי בשפתי  על בנ"י:

יז   אַל תִּהְיֵה לִי  לִמְחִתָּה  שלא תגרום לי הנבואה  לשבר. מַחֲסִי אַתָּה בְּיוֹם רָעָה  אתה יְקֹוָק , המחסה שלי ביום שתבוא לי הרעה:

יח  יֵבשׁוּ רֹדְפַי וְאַל אֵבשָׁה אָנִי יֵחַתּוּ הֵמָּה וְאַל אֵחַתָּה אָנִי  שאנשי ענתות יתביישו וְיִשָבְרוּ  ולא אני. הָבִיא עֲלֵיהֶם יוֹם רָעָה  תביא עליהם רעה  כמו שבקשו שתבוא. (פס' טו') וּמִשְׁנֶה שִׁבָּרוֹן  שָׁבְרֵם  שבר אחר שבר תביא עליהם:

יט  כֹּה אָמַר יְקֹוָק  אֵלַי הָלֹךְ וְעָמַדְתָּ בְּשַׁעַר בְּנֵי הָעָם  בשער שהעם יוצאים ובאים בו. אֲשֶׁר יָבֹאוּ בוֹ מַלְכֵי יְהוּדָה  באותו השער. וַאֲשֶׁר יֵצְאוּ בוֹ וּבְכֹל שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלָם  וכן תלך בכל שערי ירושלים:

כ   וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם שִׁמְעוּ דְבַר יְקֹוָק  מַלְכֵי יְהוּדָה וְכָל יְהוּדָה וְכֹל יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלָם הַבָּאִים בַּשְּׁעָרִים הָאֵלֶּה:

כא כֹּה אָמַר יְקֹוָק  הִשָּׁמְרוּ בְּנַפְשׁוֹתֵיכֶם וְאַל תִּשְׂאוּ מַשָּׂא בְּיוֹם הַשַּׁבָּת וַהֲבֵאתֶם בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלָם  השמרו, מלשאת משאות, מחוץ לירושלים  להכניסם לעיר, שלא תחללו את השבת ותתחייבו  מיתה:

כב וְלֹא תוֹצִיאוּ מַשָּׂא מִבָּתֵּיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשֹוּ וְקִדַּשְׁתֶּם אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת  באיסור מלאכה. כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם:

כג וְלֹא שָׁמְעוּ וְלֹא הִטּוּ אֶת אָזְנָם  לשמוע. וַיַּקְשׁוּ אֶת עָרְפָּם לְבִלְתִּי שְׁמוֹעַ וּלְבִלְתִּי קַחַת מוּסָר  הקשו את עורפם ולא למדו מוסר:

כד וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּן אֵלַי נְאֻם יְקֹוָק  לְבִלְתִּי הָבִיא מַשָּׂא בְּשַׁעֲרֵי הָעִיר הַזֹּאת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת וּלְקַדֵּשׁ אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת בּוֹ כָּל מְלָאכָה:

כה וּבָאוּ בְשַׁעֲרֵי הָעִיר הַזֹּאת מְלָכִים וְשָׂרִים יֹשְׁבִים עַל כִּסֵּא דָוִד רֹכְבִים בָּרֶכֶב וּבַסּוּסִים הֵמָּה וְשָׂרֵיהֶם אִישׁ יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלָם וְיָשְׁבָה הָעִיר הַזֹּאת לְעוֹלָם:

כו  וּבָאוּ מֵעָרֵי יְהוּדָה וּמִסְּבִיבוֹת יְרוּשָׁלַם וּמֵאֶרֶץ בִּנְיָמִן וּמִן הַשְּׁפֵלָה וּמִן הָהָר וּמִן הַנֶּגֶב מְבִאִים עוֹלָה וְזֶבַח וּמִנְחָה וּלְבוֹנָה וּמְבִאֵי תוֹדָה בֵּית יְקֹוָק :

כז  וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֵלַי לְקַדֵּשׁ אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וּלְבִלְתִּי שְׂאֵת מַשָּׂא וּבֹא בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת וְהִצַּתִּי אֵשׁ בִּשְׁעָרֶיהָ  אדליק אש בשערי ירושלים. וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת יְרוּשָׁלַם  האש תשרוף את ארמונות ירושלים. וְלֹא תִכְבֶּה  עד שתכלה הכל:

כתובים

איוב פרק ז

(טז) מָאַסְתִּי לֹא לְעֹלָם אֶחְיֶה מאסתי בחיים שהרי לא לעולם אחיה חֲדַל מִמֶּנִּי כִּי הֶבֶל יָמָי תעזוב אותי מלשלם לי על פשעי ותמיתני, כי ימי הם  הבל ואין בהם תועלת: (יז) מָה אֱנוֹשׁ כִּי תְגַדְּלֶנּוּ מי הוא כבר האדם שאתה ה' מחשיב ומתיחס אל מעשיו  ובודק ובוחן כל דרכיו וְכִי תָשִׁית אֵלָיו לִבֶּךָ: (יח) וַתִּפְקְדֶנּוּ לִבְקָרִים לִרְגָעִים תִּבְחָנֶנּוּ פוקד  ובודק את האדם כל בוקר ובוקר, וכל רגע בוחן  את דרכיו: (יט) כַּמָּה לֹא תִשְׁעֶה מִמֶּנִּי לֹא תַרְפֵּנִי עַד בִּלְעִי רֻקִּי עד כמה אתה לא פונה ממני ולא עוזב אותי אפילו לזמן קצר,  כדי לבלוע את רוקי: (כ) חָטָאתִי מָה אֶפְעַל לָךְ נֹצֵר הָאָדָם אפילו אם חטאתי מה זה מפריע לך לָמָה שַׂמְתַּנִי לְמִפְגָּע שזה נראה כאילו בראת אותי כדי להיות לפגיעת  חציך בי לָךְ וָאֶהְיֶה עָלַי לְמַשָּׂא עד שאני על עצמי מעמסה (או שעלי הכוונה עליך): (כא) וּמֶה לֹא תִשָּׂא פִשְׁעִי וְתַעֲבִיר אֶת עֲוֹנִי כִּי עַתָּה לֶעָפָר אֶשְׁכָּב ומה כ"כ קשה לך למחול לי על עוונתי, שהרי אני עוד מעט  כמו עפר אשכב (אנוח בקברי)וְשִׁחַרְתַּנִי וְאֵינֶנִּי תחפש אותי ולא תמצאני (שאני הולך למות): פ

איוב פרק ח

מענה בלדד השוחי

(א) וַיַּעַן בִּלְדַּד הַשּׁוּחִי וַיֹּאמַר: (ב) עַד אָן תְּמַלֶּל אֵלֶּה עד מתי תדבר טענות אלו וְרוּחַ כַּבִּיר אִמְרֵי פִיךָ דברים גדולים טענות חזקות: (ג) הַאֵל יְעַוֵּת מִשְׁפָּט וְאִם שַׁדַּי יְעַוֵּת צֶדֶק האם ה' מעוות את המשפט ואת הצדק: (ד) אִם בָּנֶיךָ חָטְאוּ לוֹ בגלל שבניך חטאו לה' (שעשו משתה והגיעו לקלות  ראש) וַיְשַׁלְּחֵם בְּיַד פִּשְׁעָם ה' שילח אותם מהעולם בגלל פשעם: (ה) אִם אַתָּה תְּשַׁחֵר אֶל אֵל תתפלל ותקדים להתחנן אל ה' וְאֶל שַׁדַּי תִּתְחַנָּן: (ו) אִם זַךְ וְיָשָׁר אָתָּה אם אתה תתנהג בנקיות וישרות כִּי עַתָּה יָעִיר עָלֶיךָ וְשִׁלַּם נְוַת צִדְקֶךָ יתעורר ה' לתת לך וישלם לך נות - את מקומך הראשון  שהיה לך - את עושרך וילדיך שאבדת: (ז) וְהָיָה רֵאשִׁיתְךָ מִצְעָר תחילתך מה שהיה לך קודם זה יהיה נחשב קצת וְאַחֲרִיתְךָ יִשְׂגֶּה מְאֹד לסוף שה' יגדיל מאד אותך (עושר וכבוד וילדים): (ח) כִּי שְׁאַל נָא לְדֹר רִישׁוֹן תבדוק בחקירות של הדורות הראשונים על הנהגות ה'  בעולם וְכוֹנֵן לְחֵקֶר אֲבוֹתָם תכין את דעתך על חקירותיהם: (ט) כִּי תְמוֹל אֲנַחְנוּ וְלֹא נֵדָע כי אנחנו רק "אתמול" הגענו לעולם ולא הספקנו להבין  ולעמוד על הנהגת העולם כִּי צֵל יָמֵינוּ עֲלֵי אָרֶץ כמו הצל שלזמן קצר עומד במקומו על הארץ,כך אנחנו זמן  קצר עומדים בחיינו על הארץ: (י) הֲלֹא הֵם יוֹרוּךָ יֹאמְרוּ לָךְ וּמִלִּבָּם יוֹצִאוּ מִלִּים הקדמונים שהיו לפנינו ילמדו אותך (שהם יגידו לך מה  ששמעו מאבותם וגם מה שמליבם זכו והבינו בימי חייהם):

משנת ההלכה

מנהגי תשעת הימים

פרק א

        א.        משנכנס אב ממעטין בשמחה. ואף לא יתבדח בימים אלו.

         ב.        מנהג האשכנזים שאין לכבס או לגהץ מר"ח אב, והאיסור שייך בין בכיבוס ידני ובין בכיבוס במכונה, או ע"י ניקוי יבש. ומנהג הספרדים לאסור כל האיסורים המבוארים להלן רק בשבוע שחל בו. אין לאשכנזי ליתן לספרדי לכבס לו אפילו אם כוונתו לכבס לצורך אחר תשעה באב. ואפילו לגוי אין לתת לכבס.

         ג.         גם לצורך שבת אסור לכבס, אלא אם כן אין לו בגד אחר.

         ד.        אסור ללבוש בגדים מכובסים, אלא אם כן לבשם קודם תשעת הימים. ואיסור זה חל על כל בגדיו, גם על בגדיו התחתונים.

        ה.        ולפיכך מן הראוי שכל הבגדים שרוצה ללבוש בתשעת הימים, ילבשם לזמן מה בערב ר"ח כדי שיוכל ללבשם אח"כ. וצריך ללבשם זמן מה כדי שלא יהיה ניכר כ"כ כיבוסם.

          ו.         אסור לתקן או לתפור בגדים חדשים.  אבל בגדים ישנים מותר לתקנם במקום התפר שנקרע.

          ז.          אסור לאכול בשר בין בשר עוף ובין בשר בהמה, וכן אסור לשתות יין החל מליל ר"ח, ואם התפלל ערבית מבעוד יום חל עליו האיסור מזמן תפילת ערבית. והספרדים מקילים בראש חודש עצמו לאכול בשר ולשתות יין, ואוסרים מר"ח ואילך.

        ח.        תבשיל שנתבשל עם בשר, אפילו אם אין בו בשר עתה הרי הוא בכלל האיסור. אבל תבשיל פרווה שבושל בסיר בשרי מותר.

        ט.        וכן תבשיל שמעורב בו יין מנהגנו לאסור. אבל דבר מאפה שמעורב בו יין כדי לשפר את הטעם, אבל אין ניכר טעם היין .ואין ניכר במראהו מותר.

---

[1] פי' ר' יוסף בכור שור

[2] חזקוני

[3] רבינו בחיי

[4] פי' ר' יוסף בכור שור

[5] ספורנו

[6] עוג וסיחון אחים היו כמבואר בנדה סא א ועיי"ש במהרש"א

[7] רמב"ן

[8] פי' ר' יוסף בכור שור

[9] רבינו בחיי

[10] רבינו בחיי ועיין רמב"ן שסובר שהוא מקום ליד הר סיני שחנו שם

[11] העמק דבר

[12] העמק דבר

[13] רבינו בחיי

[14] רמב"ן

[15] ספורנו

[16] ת"י

[17] פי' ר' יוסף בכור שור

[18] רבינו בחיי

[19] ת"י

[20] ת"י

[21] כנגד והודעתי את חוקי האלהים ואת תורותיו האמור בפ' יתרו

[22] אבע"ז רבינו בחיי ורמב"ן שכתב שזהו דרך הפשט ועיין בספורנו טרחכם. בקטטות הקורות בלתי תביעת ממון: ומשאכם. בצרכי רבים: וריבכם. בעניני הדין ותביעת ממון. וזה ספר להזכירם את פשעם שאע"פ שבשר אותם שיכנסו לארץ בלתי שום מלחמה שהיה ענינה רב התועלת והכבוד יותר מכל נכסיהם ועניניהם במדבר לא נמנעו מלעורר דברי ריבות איש על חבירו באופן שהוצרך למנות מדרגות שופטים עד שכל עשרה מהם היו צריכים לדיין פרטי ואין זה כי אם מרוע לב

[23] רמב"ן

[24] רבינו בחיי

[25] ת"י

[26] פי' ר' יוסף בכור שור

[27] רבינו בחיי

[28] חזקוני