מקרא
דברים פרק ג
(כג) וָאֶתְחַנַּן התפללתי לבקש רחמים[1] אֶל יְקֹוָק בָּעֵת הַהִוא אחר שכבשתי סיחון ועוג והתחלתי להלחם בעממין שניתנו לישראל חשבתי שמא בטלה גזירה. והכתוב הזה דבק עם הפרשה של מעלה שהזכיר לשני המלכים האלה[2] לֵאמֹר ענינו אמירה גמורה בחיתוך שפתים[3]:
(כד) אֲדֹנָי יְקֹוִק אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ אֶת גָּדְלְךָ מתן תורה וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה כגון - מכות מצרים, וקריעת ים סוף, וניסים ונפלאות במדבר, מן, ושליו, ובאר, ובליעת דתן ואבירם. וכבישת ב' מלכים גדולים ואדירים[4] אֲשֶׁר מִי אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ:
(כה) אֶעְבְּרָה נָּא כשם שראיתי את ידך החזקה כך אראה את כיבוש ארץ ישראל[5] וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה ירושלים וְהַלְּבָנֹן בית המקדש שנעשה מעצי לבנון[6]:
(כו) וַיִּתְעַבֵּר יְקֹוָק בִּי לְמַעַנְכֶם נתמלא עלי עברה רוגז בשביל תלונותיכם[7] וְלֹא שָׁמַע אֵלָי וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלַי רַב לָךְ לדבר בדברים הללו דייך במה שהראיתיך כבוש ארץ סיחון ועוג[8] אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה:
(כז) עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ כִּי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה:
(כח) וְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְחַזְּקֵהוּ וְאַמְּצֵהוּ כִּי הוּא יַעֲבֹר לִפְנֵי הָעָם הַזֶּה וְהוּא יַנְחִיל אוֹתָם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּרְאֶה:
(כט) וַנֵּשֶׁב בַּגָּיְא עד עתה כדכתיב וישב ישראל בשיטים ויחל העם לזנות וגו' ונפלו מהם ארבעה ועשרים אלף[9] מוּל בֵּית פְּעוֹר בערבות מואב ולפי שנצמדו שם לעבודה זרה לכך יזהירם עתה על עבודה זרה בפרשה הסמוכה[10] : פ
דברים פרק ד
(א) וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל שְׁמַע אֶל הַחֻקִּים וְאֶל הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת כי עיקר הלמוד לעשות המצות[11] לְמַעַן תִּחְיוּ כי עובדי פעור נשמדו[12] וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁריְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם:
(ב) לֹא תֹסִפוּ על המצוה כגון חמש פרשיות בתפילין וכן לא תוסיפו מצוות חדשות מדעתכם[13] עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם וְלֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ לִשְׁמֹר[14] אֶת מִצְוֹת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם:
(ג) עֵינֵיכֶם הָרֹאֹת עתה בא להזהיר בפרטי המצות, ויתחיל בעבודת כוכבים שהיא שורש לכולן אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה יְקֹוָק בעבור בְּבַעַל פְּעוֹר כִּי כָל הָאִישׁ אֲשֶׁר הָלַךְ אַחֲרֵי בַעַל פְּעוֹר הִשְׁמִידוֹ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ ומי שלא עבד בעל פעור הנו חי וזה המשך בפסוק הבא[15] -:
(ד) וְאַתֶּם הייתם כלכם חכמים להשמר מהכשל בעבודת בעל פעור[16] הַדְּבֵקִים בַּיקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם לפיכך אתם[17] חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם:
(ה) רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי יְקֹוָק אֱלֹהָי לַעֲשׂוֹת כֵּן בְּקֶרֶב הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ:
(ו) וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים שע"י מה שתגדילו תורה בשפע רב על תורה שבכתב. יתפלאו אומות העולם כמה רחבה ונסבה למעלה ע"י חכמה ובינה של ישראל[18] אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן שיהיו יכולים עפ"י י"ג מדות אלו לעמוד על ביאורי מצות התורה. מה שבאמת א"א רק ע"י המשפטים שבא ע"י כח התלמוד[19] הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה:
(ז) כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו לקבל תפילתינו בעת צרה[20] כַּיקֹוָק אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו:
(ח) וּמִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם:
(ט) רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ נאמר כאן מצות לא תעשה השמר ולשמור עצמך מאד מאד לזכור מאין באו אליך המצות, שלא תשכח מעמד הר סיני מכל הדברים אשר ראו שם עיניך הקולות והלפידים את כבודו ואת גדלו ודבריו אשר שמעת שם מתוך האש, ותודיע כל הדברים אשר ראו עיניך במעמד הנכבד ההוא לבניך ולבני בניך עד עולם[21]וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ:
(י) יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב בֶּאֱמֹר יְקֹוָק אֵלַי הַקְהֶל לִי אֶת הָעָם וְאַשְׁמִעֵם אֶת דְּבָרָי אֲשֶׁר יִלְמְדוּן לְיִרְאָה אֹתִי כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הֵם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה וְאֶת בְּנֵיהֶם יְלַמֵּדוּן:
(יא) וַתִּקְרְבוּן וַתַּעַמְדוּן תַּחַת הָהָר וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ עַד לֵב הַשָּׁמַיִם חֹשֶׁךְ עָנָן וַעֲרָפֶל סביביו[22]:
(יב) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֲלֵיכֶם מִתּוֹךְ הָאֵשׁ קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים וּתְמוּנָה אֵינְכֶם רֹאִים זוּלָתִי קוֹל שאותו שמעתם, ולפי המדרש פי' שראיתם את הקול כלומר שראו תמונת האותיות ע"י להבות אש[23]:
(יג) וַיַּגֵּד לָכֶם אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים וַיִּכְתְּבֵם עַל שְׁנֵי לֻחוֹת אֲבָנִים:
(יד) וְאֹתִי צִוָּה יְקֹוָק בָּעֵת הַהִוא כי בסיני צוה השם למשה את כל החקים והמשפטים רק הגידם לישראל בשנה השנית ופעם אחרת ובשנה הארבעים[24] לְלַמֵּד אֶתְכֶם את שאר המצוות[25] חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִיםלַעֲשֹׂתְכֶם אֹתָם בָּאָרֶץ לא שאינן חובת הגוף בכל מקום, אלא ללמד שעיקר עשיית המצוות בארץ, כי הם משפט אלהי הארץ[26] אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ:
(טו) וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם שלא תחייבו את נפשכם לומר - מאחר שהוא מזהיר עלינו כל כך שלא נשכח, נעשה לנו תמונות להזכיר ולהיות לזכרון, כי אין זה זכרון כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה בְּיוֹם דִּבֶּריְקֹוָק אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב מִתּוֹךְ הָאֵשׁ דאינו לכם לזכרון כי אם להשחתה, אבל בלבך יהא שמור[27]:
(טז) פֶּן תַּשְׁחִתוּן וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כָּל סָמֶל תַּבְנִית זָכָר אוֹ נְקֵבָה:
(יז) תַּבְנִית כָּל בְּהֵמָה אֲשֶׁר בָּאָרֶץ תַּבְנִית כָּל צִפּוֹר כָּנָף אֲשֶׁר תָּעוּף בַּשָּׁמָיִם:
(יח) תַּבְנִית כָּל רֹמֵשׂ בָּאֲדָמָה תַּבְנִית כָּל דָּגָה אֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ כל גבוה אצל נמוך הגבוה קרוי על והנמוך תחת[28]:
נביא
ירמיה פרק כב
ח וְעָבְרוּ גּוֹיִם רַבִּים עַל הָעִיר הַזֹּאת וְאָמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ עַל מֶה עָשָׂה יְקֹוָק כָּכָה לָעִיר הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת:
ט וְאָמְרוּ עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת בְּרִית יְקֹוָק אֱלֹהֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים וַיַּעַבְדוּם:
י אַל תִּבְכּוּ לְמֵת שמת בָּאָרֶץ (יהויקים) וְאַל תָּנֻדוּ לוֹ לנחמו, בְּכוּ בָכוֹ לַהֹלֵךְ מהארץ לגלות (צדקיהו) כִּי לֹא יָשׁוּב עוֹד וְרָאָה אֶת אֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ שלא יחזור לראות את א"י:
יא כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק אֶל שַׁלֻּם בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה על צדקיהו, דור רביעי מיאשיהו (יהואחז, יהויקים, יהויכין, צדקיהו) הַמֹּלֵךְ תַּחַת יֹאשִׁיָּהוּ אָבִיו אֲשֶׁר יָצָא מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה לֹא יָשׁוּב שָׁם עוֹד לא ישוב עוד לארץ:
יב כִּי בִּמְקוֹם אֲשֶׁר הִגְלוּ אֹתוֹ את צדקיהו. שָׁם יָמוּת וְאֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לֹא יִרְאֶה עוֹד:
יג הוֹי בֹּנֶה בֵיתוֹ בְּלֹא צֶדֶק וַעֲלִיּוֹתָיו בְּלֹא מִשְׁפָּט אוי, על זה שבונה ביתו בלא צדק (בגזל) ועליית ביתו בלא משפט צדק (הכוונה ליהויקים). בְּרֵעֵהוּ יַעֲבֹד חִנָּם רעהו עובד אצלו בחינם, וּפֹעֲלוֹ לֹא יִתֶּן לוֹ את משכורתו:
יד הָאֹמֵר אֶבְנֶה לִּי בֵּית מִדּוֹת וַעֲלִיּוֹת מְרֻוָּחִים אבנה בית עם מידות גדולות, ועליות מרווחים. וְקָרַע לוֹ חַלּוֹנָי ופותח לו חלונות. וְסָפוּן בָּאָרֶז תקרה מעץ ארז. וּמָשׁוֹחַ בַּשָּׁשַׁר ויצבע ביתו בששר, בצבעים:
טו הֲתִמְלֹךְ כִּי אַתָּה מְתַחֲרֶה בָאָרֶז וכי אם תתערב בין עצי הארז שבתקרה לעשותה חזקה, תחזיק במלכותך?! אָבִיךָ הֲלוֹא אָכַל וְשָׁתָה וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה אָז טוֹב לוֹ אביך, היה לו טוב, ואכל ושתה, בזכות המשפט והצדקה שעשה!:
טז דָּן דִּין עָנִי וְאֶבְיוֹן אָז טוֹב אחר שדן דין העניים, אז היה לו טוב. הֲלוֹא הִיא הַדַּעַת אֹתִי נְאֻם יְקֹוָק והיא ידיעת יְקֹוָק ! (עי' פרק ט', כג'):
יז כִּי אֵין עֵינֶיךָ וְלִבְּךָ כִּי אִם עַל בִּצְעֶךָ אין אתה רוצה, אלא בצע כסף. וְעַל דַּם הַנָּקִי לִשְׁפּוֹךְ וְעַל הָעֹשֶׁק על שפיכות דמים, ועל גזל. וְעַל הַמְּרוּצָה לַעֲשֹוֹת לרוצץ ולשבור הדלים:
יח לָכֵן כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֶל יְהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֹא יִסְפְּדוּ לוֹ הוֹי אָחִי וְהוֹי אָחוֹת לא יספידו אותו קרוביו: הוי, אחי! הוי, אחות הייתי לו! לֹא יִסְפְּדוּ לוֹ הוֹי אָדוֹן וְהוֹי הֹדֹה עבדי המלך לא יספידו: הוי:"אדוננו מת", הוי:"הודנו אבד":
יט קְבוּרַת חֲמוֹר יִקָּבֵר כמו שהחמור לא נקבר, כך יהויקים לא יקבר. סָחוֹב וְהַשְׁלֵךְ מֵהָלְאָה לְשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלָם יסחבו את גופתו מחוץ לשערי ירושלים:
כ עֲלִי הַלְּבָנוֹן וּצְעָקִי עלו ללבנון, שהוא מקום גבוה, ותצעקי. וּבַבָּשָׁן תְּנִי קוֹלֵךְ ועל הרי הבשן הרימי קולך. וְצַעֲקִי מֵעֲבָרִים מכל עבר. כִּי נִשְׁבְּרוּ כָּל מְאַהֲבָיִךְ שאשור ומצרים, מאהביִך שבטחת בהם נשברו:
כא דִּבַּרְתִּי אֵלַיִךְ בְּשַׁלְוֹתַיִךְ אָמַרְתְּ לֹא אֶשְׁמָע כשדברתי אליִך כשהיית בשלווה, לא רצית לשמוע. זֶה דַרְכֵּךְ מִנְּעוּרַיִךְ כִּי לֹא שָׁמַעַתְּ בְּקוֹלִי מאז שהיית "נערה", לא רצית לשמוע בקולי:
כב כָּל רֹעַיִךְ תִּרְעֶה רוּחַ כל מלכי בנ"י "תנהיג" אותם הרוח, שתפזר אותם לכל עבר. וּמְאַהֲבַיִךְ בַּשְּׁבִי יֵלֵכוּ אשור ומצרים, מאהביִך שבטחת בהם ילכו בשבי. כִּי אָז תֵּבשִׁי וְנִכְלַמְתְּ מִכֹּל רָעָתֵךְ ואז, תתביישי מכל הרעות שעשית:
כג יֹשַׁבְתְּ בַּלְּבָנוֹן מְקֻנַּנְתְּ בָּאֲרָזִים ישראל, היושבים בלבנון (בירושלים) בבתים מעצי ארזים. מַה נֵּחַנְתְּ בְּבֹא לָךְ חֲבָלִים חִיל כַּיֹּלֵדָה וכי כשיבואו לך הכאבים, ופחד כיולדת, תמצאי חן בעיני האוייב?!:
כתובים
איכה פרק ג
לד. לְדַכֵּא תַּחַת רַגְלָיו כֹּל אֲסִירֵי אָרֶץ - ולא מרצונו משפיל את כל אסירי הארץ.
לה. לְהַטּוֹת מִשְׁפַּט גָּבֶר נֶגֶד פְּנֵי עֶלְיוֹן - להטות לרע משפט גבר, זה נגד רצון ה'.
לו. לְעַוֵּת אָדָם בְּרִיבוֹ ה' לֹא רָאָה - לעקם משפט אדם לא נראה בעיני ה' לטוב.
לז. מִי זֶה אָמַר וַתֶּהִי ה' לֹא צִוָּה - מי זה אמר וגזר את הגזרה אם ה' לא ציוה אותה.
לח. מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא הָרָעוֹת וְהַטּוֹב - מה' לא יוצא רע או טוב לאדם, אלא האדם לפי מעשיו גורם לעצמו.
לט. מַה יִּתְאוֹנֵן אָדָם חָי גֶּבֶר עַל חֲטָאָיו - מה יתאונן האדם רק על החטאים שהוא עושה שהם גרמו לו את הצרות.
מ. נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה וְנָשׁוּבָה עַד ה' - נחפש בדרכינו ונחקור מה פשענו ונשוב אל ה'.
מא. נִשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפָּיִם אֶל אֵל בַּשָּׁמָיִם - כשידינו מורמות אל ה' בתפילה נרים גם את הלב לשוב אל ה' בשמים.
מב. נַחְנוּ פָשַׁעְנוּ וּמָרִינוּ אַתָּה לֹא סָלָחְתָּ - אנחנו פשענו ומרדנו ולכן לא סלחת.
מג. סַכֹּתָה בָאַף וַתִּרְדְּפֵנוּ הָרַגְתָּ לֹא חָמָלְתָּ - עשית עלינו סוכה של כעס, ולא נדע לאן לברוח ורדפת אותנו,
הרגת ולא רחמת.
מד. סַכּוֹתָה בֶעָנָן לָךְ מֵעֲבוֹר תְּפִלָּה - עשית מחיצה של ענן שלא תעבור התפילה אליך.
מה. סְחִי וּמָאוֹס תְּשִׂימֵנוּ בְּקֶרֶב הָעַמִּים - מטולטלים ומאוסים שמת אותנו בין העמים.
מו. פָּצוּ עָלֵינוּ פִּיהֶם כָּל אֹיְבֵינוּ - פתחו עלינו אויבינו את פיהם לצחוק עלינו.
מז. פַּחַד וָפַחַת הָיָה לָנוּ הַשֵּׁאת וְהַשָּׁבֶר - כשנסנו מפני הפחד נפלנו בפחת (מלכודת) - מצרה לצרה, השממה והשבר.
מח. פַּלְגֵי מַיִם תֵּרַד עֵינִי עַל שֶׁבֶר בַּת עַמִּי - נהרות מים ירדו מעיני על הצרות של עם ישראל.
מט. עֵינִי נִגְּרָה וְלֹא תִדְמֶה מֵאֵין הֲפֻגוֹת - העינים זולגות דמעות ולא מפסיקות, כי הצרות לא נפסקות.
נ. עַד יַשְׁקִיף וְיֵרֶא ה' מִשָּׁמָיִם - עד שה' ישקיף ויראה את צרתי.
נא. עֵינִי עוֹלְלָה לְנַפְשִׁי מִכֹּל בְּנוֹת עִירִי - עיני עשו בכי יותר מבנות עירי (שדרך הנשים לבכות הרבה).
נב. צוֹד צָדוּנִי כַּצִּפּוֹר אֹיְבַי חִנָּם - צדו אותי אויבי כמו ציפור בלי סיבה.
נג. צָמְתוּ בַבּוֹר חַיָּי וַיַּדּוּ אֶבֶן בִּי - אסרו בבית כלא את נפשי ורגמוני באבן.
נד. צָפוּ מַיִם עַל רֹאשִׁי אָמַרְתִּי נִגְזָרְתִּי - צפו המים מעל ראשי וחשבתי שנכרתי מהעולם.
נה. קָרָאתִי שִׁמְךָ ה' מִבּוֹר תַּחְתִּיּוֹת - קראתי אל ה' מתחתית הבור.
נו. קוֹלִי שָׁמָעְתָּ אַל תַּעְלֵם אָזְנְךָ לְרַוְחָתִי לְשַׁוְעָתִי - ושמעת קולי ולא הכרתְתָ אותי, וגם עכשיו אל תעלם אזנך מלהקשיב לי ותעשה לי יותר טוב בשביל צעקתי.
נז. קָרַבְתָּ בְּיוֹם אֶקְרָאֶךָּ אָמַרְתָּ אַל תִּירָא - תמיד היית מתקרב אלי כשהתפללתי ואמרת לי לא לפחד.
נח. רַבְתָּ ה' רִיבֵי נַפְשִׁי גָּאַלְתָּ חַיָּי - ורבת עם מי שרב איתי, והצלת אותי.
נט. רָאִיתָה ה' עַוָּתָתִי שָׁפְטָה מִשְׁפָּטִי - ראית ה' את הצרות שעקמו אותי ולכן תשפט את משפטי.
ס. רָאִיתָה כָּל נִקְמָתָם כָּל מַחְשְׁבֹתָם לִי - ראית כל מה שנקמו בי כל מחשבותם רק להרע לי.
סא. שָׁמַעְתָּ חֶרְפָּתָם ה' כָּל מַחְשְׁבֹתָם עָלָי - שמעת דברי חרפתם וכל מחשבותם הרעות עלי.
סב. שִׂפְתֵי קָמַי וְהֶגְיוֹנָם עָלַי כָּל הַיּוֹם - דברי אויבי ומחשבותם עלי כל היום.
סג. שִׁבְתָּם וְקִימָתָם הַבִּיטָה אֲנִי מַנְגִּינָתָם - בשבתם ובקמתם הבט ותראה שעלי שרים ולועגים.
סד. תָּשִׁיב לָהֶם גְּמוּל ה' כְּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם - תשיב להם כגמולם הרע כמעשהם.
סה. תִּתֵּן לָהֶם מְגִנַּת לֵב תַּאֲלָתְךָ לָהֶם - תתן להם שבר לב, ואת הקללות שלך תן להם.
סו. תִּרְדֹּף בְּאַף וְתַשְׁמִידֵם מִתַּחַת שְׁמֵי ה' - תרדוף אותם בכעס ותשמיד אותם מתחת השמים.
משנת ההלכה
דיני תשעה באב
א. בתשעה באב אסור ללמוד תורה שנאמר (תהלים יט): פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב. ואבל אסור בשמחה. ולכן בתשעה באב שחלים עלינו דיני אבל, אסורים ללמוד תורה. אך מותר ללמוד בפרק 'ואלו מגלחין' במסכת מועד קטן, המדבר בדיני אבלות ומנודה, ובלבד שלא ישא ויתן ויעמיק בלימודו. וכן מותר ללמוד במדרש איכה, במגילת איכה עם פרושיה ומדרשיה, ובספר איוב, שכל אלה מזכירים ללומד דברים המצערים. וכן מותר ללמוד בדברי התוכחה והפורענות שבנבואות ירמיהו, אך צריך ליזהר לדלג על פסוקי הנחמה שבהם. וקוראים באגדות החֻרבן שבמסכת גטין. וכן מותר לקרוא ספרי היסטוריה המתארים את הגלות שעברה על עם ישראל למשל מסעי הצלב והשואה וכיו"ב.
ב. אין לקרוא עיתונים כתבי עת ספרי היסטוריה ספרי מדע וכיו"בתשעה באב מלבד אלו העוסקים בימי החורבן ולאחר חצות יש להקל לקרוא ללא העמקה ובלבד שאין לו תענוג בקריאתם.
ג. תשעה באב, אסור משקיעת החמה בערב תשעה באב ועד מוצאי תשעה באב בחמשה דברים, ואלה הם: אכילה ושתיה, רחיצה, סיכה, נעילת הסנדלוקריבה אל אשה:
ד. אין לשטוף את הפה בתשעה באב עד שיעבור הצום. ובמקום צער גדול - יש להתיר:
ה. רחיצה אסורה בין בחמים בין בצונן אולם אין איסור אלא ברחיצה של תענוג. ואם רוחץ כדי להעביר הלכלוך מידיו - מותר:
ו. בקומו בבוקר משנתו, אינו רוחץ כל פרק היד רק עד סוף קשרי אצבעותיו. וכשידיו מנוגבות ועדיִן הן לחות קצת, הוא מעבירן על עיניו. ואם היו עיניו מלוכלכות, רוחצן כדרכו. וכן לאחר שעושה צרכיו. אבל הכהנים וכן ולה הנוטל ידיו לאכול בתשעה באב נוטל כדרכו. ומותר לנשים המבשלות ומכינות אוכל להדיח ולרחוץ המאכלים
ז. מותר להתיז על עצמו דיאודורנט בכדי להעביר את הריח.
ח. נעילת הסנדל אסורה רק במנעל של עור. של עץ או של בד או גומי - מותר. ואם היו מחופים בעור, או שהיה עור למטה – אסור
ט. מותר לרחוץ תינוק כדרך שעושה לו בשאר הימים:
י. בתשעה באב צריך לנהוג כל דיני הרחקות שבין איש לאשתו
יא. אסור לשאול בשלום חברו בתשעה באב, ואפילו לומר 'בוקר טוב' אסור. ואם חברו שואל בשלומו יעננו בשפה רפה, כדי שלא ישנאנו.
יב. מנהג טוב שתשמע גם אשה קריאת מגילת איכה בבית הכנסת, ואם אינה יכולה, לכל הפחות תשב על הארץ ותקרא לעצמה מגילת איכה.
הלכות ימות המשיח
א. המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה, ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל, וחוזרים כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם, מקריבין קרבנות, ועושין שמטין ויובלות ככל מצותה האמורה בתורה, וכל מי שאינו מאמין בו, או מי שאינו מחכה לביאתו, לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבינו, שהרי התורה העידה עליו שנאמר ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך וגו' אם יהיה נדחך בקצה השמים וגו' והביאך ה', ואלו הדברים המפורשים בתורה הם כוללים כל הדברים שנאמרו על ידי כל הנביאים, אף בפרשת בלעם נאמר ושם נבא בשני המשיחים, במשיח הראשון שהוא דוד שהושיע את ישראל מיד צריהם, ובמשיח האחרון שעומד מבניו שמושיע את ישראל מיד בני עשו, ושם הוא אומר אראנו ולא עתה זה דוד, אשורנו ולא קרוב זה מלך המשיח, דרך כוכב מיעקב זה דוד, וקם שבט מישראל זה מלך המשיח, ומחץ פאתי מואב זה דוד, וכן הוא אומר ויך את מואב וימדדם בחבל, וקרקר כל בני שת זה המלך המשיח שנאמר בו ומשלו מים עד ים, והיה אדום ירשה זה דוד, שנאמר ותהי אדום לדוד לעבדים וגו', והיה ירשה וגו' זה המלך המשיח שנאמר ועלו מושיעים בהר ציון וגו'.
ב. אף בערי מקלט הוא אומר אם ירחיב ה' אלהיך את גבולך ויספת לך עוד שלש ערים וגו' ומעולם לא היה דבר זה, ולא צוה הקב"ה לתוהו, אבל בדברי הנביאים אין הדבר צריך ראייה שכל הספרים מלאים בדבר זה.
[1] ת"י
[2] רבינו בחיי
[3] רבינו בחיי
[4] פי' ר' יוסף בכור שור
[5] חזקוני
[6] רש"י, חזקוני
[7] רבינו בחיי
[8] פי' ר' יוסף בכור שור, חזקוני
[9] חזקוני
[10] רבינו בחיי
[11] אבע"ז
[12] חזקוני
[13] רמב"ן
[14] ועיין ברבנו בחיי "אבל מה שתיקנו חז"ל והגדרים והסייגים שלהם אין זה נקרא תוספת, כי לא באו אלא לשמור את העיקר, כמו שעושים לכרם גדר סביב כדי שישתמר הכרם, וכענין שאמר לך לך אמרין נזירא, סחור סחור, לכרמא לא תקרב, אדרבה העובר על גדריהםותקנותיהם עובר על לאו דלא תסור מן הדבר (דברים יז, יא), וכן צותה התורה ושמרתם את משמרתי (ויקרא יח, ל), ואמרו חז"ל (מועד קטן ה.) עשו משמרת למשמרתי" וברמב"ן הוסיף "ומה שתקנו חכמים משום גדר, כגון שניות לעריות וכיוצא בהן, זו היא מצוה מן התורה, ובלבד שידע שהם משום הגדר הזה ואינן מפי הקב"ה בתורה"
[15] אבע"ז
[16] ספורנו
[17] חזקוני
[18] העמק דבר
[19] העמק דבר
[20] ת"א
[21] רמב"ן
[22] פי' ר' יוסף בכור שור
[23] העמק דבר
[24] אבע"ז
[25] חזקוני
[26] רבינו בחיי
[27] פי' ר' יוסף בכור שור
[28] רשב"ם לעיל פס' יא
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה