מקרא
דברים פרק ט
(ג) וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם כִּי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ הוּא הָעֹבֵר לְפָנֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא יַשְׁמִידֵם את הגוים גדולים ועצומים וְהוּא יַכְנִיעֵם לְפָנֶיךָ את בני ענקים, כי עם כל תקפם וגבהם נכנע לבם יותר משאר העם, ולא יצאו למלחמה כלל אבל היו נחבאים בהרים ובערי הבצורות כי היו העמים ההם יראים מאד מישראל, ובלב רגז וברוח שפלה ורפיון ידים היו יוצאים אליהם למלחמה[1] וְהוֹרַשְׁתָּם וְהַאֲבַדְתָּם מַהֵר במהירות בלא טורח סוללה ומצודות ימים רבים אבל לא כח העמים בפעם אחת פן תרבה עליך חית השדה[2] כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק לָךְ:
(ד) אַל תֹּאמַר בִּלְבָבְךָ בַּהֲדֹף יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֹתָם מִלְּפָנֶיךָ לֵאמֹר שני דברים גרמו לי לנחול הארץ הזאת בְּצִדְקָתִי הֱבִיאַנִי יְקֹוָק לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת יותר מאומות אחרות[3] וּבְרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה יְקֹוָק מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ הוזהרנו בזה שלא נדמה בנפשנו הצלחתנו בצדקתנו ויושר לבבנו, ושלא נהיה צדיקים בעינינו אבל נאמין ונדע עם לבבנו כי הצלחתנו מחסד העליון ורב טובו, וכענין שאמר יעקב אבינו עליו השלום (בראשית לב, י): "קטנתי מכל החסדים ומכל האמת"[4]:
(ה) לֹא בְצִדְקָתְךָ וּבְיֹשֶׁר לְבָבְךָ אַתָּה בָא לָרֶשֶׁת אֶת אַרְצָם כִּי אלא רק[5] בְּרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ וּלְמַעַן הָקִים אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְקֹוָק לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב:
(ו) וְיָדַעְתָּ כִּי לֹא בְצִדְקָתְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוא ההולך אחרי שרירות לבו ומחשבתו אעפ"י שיודיעהו איזה מורה צדק בראייה ברורה שמחשבתו היא בלתי טובה ומביאה אל ההפסד, וזה כי לא יפנה אל המורה, כאלו ערפו קשה וגיד ברזל באופן שלא יוכל לפנות אנה ואנה, אבל ילך אחר שרירות לבו כמאז[6] אָתָּה:
(ז) זְכֹר אַל תִּשְׁכַּח אֵת אֲשֶׁר הִקְצַפְתָּ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בַּמִּדְבָּר נצטווינו בזה לזכור שחטאנו במדבר במעשה העגל ובשאר דברים שהכעסנו את ה' לדעת חסד האלהים עלינו ושמרו ברית אבותינו ולתת הודאה לשמו ולברך אותו על הכל ובכלל מצוה זו שיזכור את מה שהוא בעצמו הקציף את הקב"ה מיום היותו על האדמה, וכ"כ חובה לזכור את עוונות אבותינו בדורות הקרובים לנו, ונבוש מלפניו יתברך ואז יכנע לבבנו הערל וכתבו בשם האר" ז"ל שבברכת אהבת עולם בתיבת "באהבה" יכוין פרט לאותה שעה שלא היו אוהבים את השם לזכור את מעשה העגל וכן נוהגים לכרוך בו את הפרשיות של תפילין, בשער של עגל, כדי שנזכור את מעשה העגל ולא נחטא[7] לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאֲכֶם עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה מַמְרִים הֱיִיתֶם עִם יְקֹוָק:
(ח) וּבְחֹרֵב הִקְצַפְתֶּם אֶת יְקֹוָק וַיִּתְאַנַּף יְקֹוָק בָּכֶם לְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם:
(ט) בַּעֲלֹתִי הָהָרָה לָקַחַת לוּחֹת הָאֲבָנִים לוּחֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת יְקֹוָק עִמָּכֶם וָאֵשֵׁב ואתעכב בהר. אבל היה בעמידה[8] בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי וּמַיִם לֹא שָׁתִיתִי:
(י) וַיִּתֵּן יְקֹוָק אֵלַי אֶת שְׁנֵי לוּחֹת הָאֲבָנִים כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים וַעֲלֵיהֶם כְּכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ בְּיוֹם הַקָּהָל:
(יא) וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה בעלות השחר של יום ששי בשבת י"ז בתמוז[9] נָתַן יְקֹוָק אֵלַי אֶת שְׁנֵי לֻחֹת הָאֲבָנִים לֻחוֹת הַבְּרִית ובו ביום נעשה העגל[10]:
(יב) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלַי קוּם רֵד מַהֵר מִזֶּה כִּי שִׁחֵת שייך בעושה פסל, כדכתיב "פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל"[11] עַמְּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מִמִּצְרָיִם סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם עָשׂוּ לָהֶם מַסֵּכָה צלם ודמות מתכת[12]:
(יג) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלַי לֵאמֹר רָאִיתִי אֶת הָעָם הַזֶּה וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא:
(יד) הֶרֶף מִמֶּנִּי בתפילתך[13] וְאַשְׁמִידֵם וְאֶמְחֶה אֶת שְׁמָם מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי עָצוּם וָרָב מִמֶּנּוּ:
(טו) וָאֵפֶן וָאֵרֵד מִן הָהָר קודם שירד מן ההר התפלל עליהם, ובתפלתו נאמר (שם שם יד) וינחם ה' על הרעה אבל לא הזכיר זה עתה, מפני שהוא רוצה להסדיר להם עתה הטורח הגדול והעמל שטרח עליהם, כי הביאו אותו לשבור הלוחות ולהתנפל עליהם ארבעים יום וארבעים לילה, ולהתפלל גם על אהרן כי התאנף השם עליו מאד ואחרי כן (פסוקים כה -כט) יזכיר התפלה הראשונה שחלה את פני ה' אלהיו טרם רדתו שלא ישמידם[14] וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ וּשְׁנֵי לֻחֹת הַבְּרִית עַל שְׁתֵּי יָדָי:
(טז) וָאֵרֶא וְהִנֵּה חֲטָאתֶם לַיקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם עֲשִׂיתֶם לָכֶם עֵגֶל מַסֵּכָה סַרְתֶּם מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶתְכֶם:
(יז) וָאֶתְפֹּשׂ בִּשְׁנֵי הַלֻּחֹת וָאַשְׁלִכֵם מֵעַל שְׁתֵּי יָדָי וָאֲשַׁבְּרֵם לְעֵינֵיכֶם:
(יח) וָאֶתְנַפַּל שהיה נופל לפניו ארצה, כי בכאן הוציאו חז"ל תכסיס התפילה שתיקנו לנו בשלושה ענינים, והם ישיבה עמידה נפילה, שכן מצאנום שלושתן בתפילתו של משה בהר סיני, ישיבה הוא שכתוב ואשב בהר וגו', עמידה הוא שכתוב ואנכי עמדתי בהר, נפילה הוא שכתוב ואתנפל[15] לִפְנֵי יְקֹוָק כָּרִאשֹׁנָה אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי וּמַיִם לֹא שָׁתִיתִי עַל כָּל חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר חֲטָאתֶם לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק לְהַכְעִיסוֹ:
(יט) כִּי יָגֹרְתִּי מִפְּנֵי הָאַף וְהַחֵמָה אֲשֶׁר קָצַף יְקֹוָק עֲלֵיכֶם לְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם וַיִּשְׁמַע יְקֹוָק אֵלַי גַּם בַּפַּעַם הַהִוא כמו ששמע בפעם הראשונה שהתפלל קודם שירד כמבואר לעיל[16]:
(כ) וּבְאַהֲרֹן הִתְאַנַּף יְקֹוָק מְאֹד לְהַשְׁמִידוֹ וָאֶתְפַּלֵּל גַּם בְּעַד אַהֲרֹן בָּעֵת הַהִוא:
נביא
ירמיה פרק כז
טז וְאֶל הַכֹּהֲנִים וְאֶל כָּל הָעָם הַזֶּה דִּבַּרְתִּי לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְקֹוָק אַל תִּשְׁמְעוּ אֶל דִּבְרֵי נְבִיאֵיכֶם הַנִּבְּאִים לָכֶם לֵאמֹר הִנֵּה כְלֵי בֵית יְקֹוָק מוּשָׁבִים מִבָּבֶלָה עַתָּה מְהֵרָה כִּי שֶׁקֶר הֵמָּה נִבְּאִים לָכֶם:
יז אַל תִּשְׁמְעוּ אֲלֵיהֶם עִבְדוּ אֶת מֶלֶךְ בָּבֶל וִחְיוּ לָמָּה תִהְיֶה הָעִיר הַזֹּאת חָרְבָּה:
יח וְאִם נְבִאִים הֵם אם נביאי אמת הם. וְאִם יֵשׁ דְּבַר יְקֹוָק אִתָּם יִפְגְּעוּ נָא בַּיְקֹוָק צְבָאוֹת לְבִלְתִּי בֹאוּ הַכֵּלִים הַנּוֹתָרִים בְּבֵית יְקֹוָק וּבֵית מֶלֶךְ יְהוּדָה וּבִירוּשָׁלַם בָּבֶלָה שיתפללו שהכלים שנשארו לא יגלו לבבל:
יט כִי כֹה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת אֶל הָעַמֻּדִים שבמקדש. וְעַל הַיָּם ים הנחושת. וְעַל הַמְּכֹנוֹת שעליהם עומדים הכיורות. וְעַל יֶתֶר הַכֵּלִים הַנּוֹתָרִים בָּעִיר הַזֹּאת במקדש:
כ אֲשֶׁר לֹא לְקָחָם נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל בַּגְלוֹתוֹ אֶת יְכָנְיָה בֶן יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה מִירוּשָׁלַם בָּבֶלָה וְאֵת כָּל חֹרֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלָם שרי יהודה וירושלים:
כא כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עַל הַכֵּלִים הַנּוֹתָרִים בֵּית יְקֹוָק וּבֵית מֶלֶךְ יְהוּדָה וִירוּשָׁלָם:
כב בָּבֶלָה יוּבָאוּ וְשָׁמָּה יִהְיוּ עַד יוֹם פָּקְדִי אֹתָם נְאֻם יְקֹוָק וְהַעֲלִיתִים וַהֲשִׁיבֹתִים אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה הכלים ישארו בבבל, עד שאזכור אני להשיבם:
ירמיה פרק כח
א וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַהִיא בְּרֵאשִׁית מַמְלֶכֶת צִדְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה בַּשָּׁנָה הָרְבִעִית בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי אָמַר אֵלַי חֲנַנְיָה בֶן עַזּוּר הַנָּבִיא נביא שקר. אֲשֶׁר מִגִּבְעוֹן בְּבֵית יְקֹוָק לְעֵינֵי הַכֹּהֲנִים וְכָל הָעָם לֵאמֹר:
ב כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר שָׁבַרְתִּי אֶת עֹל מֶלֶךְ בָּבֶל:
ג בְּעוֹד שְׁנָתַיִם יָמִים אֲנִי מֵשִׁיב אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה אֶת כָּל כְּלֵי בֵּית יְקֹוָק אֲשֶׁר לָקַח נְבוּכַדנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיְבִיאֵם בָּבֶל:
ד וְאֶת יְכָנְיָה בֶן יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה וְאֶת כָּל גָּלוּת יְהוּדָה הַבָּאִים בָּבֶלָה אֲנִי מֵשִׁיב אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה נְאֻם יְקֹוָק כִּי אֶשְׁבֹּר אֶת עֹל מֶלֶךְ בָּבֶל:
ה וַיֹּאמֶר יִרְמְיָה הַנָּבִיא אֶל חֲנַנְיָה הַנָּבִיא לְעֵינֵי הַכֹּהֲנִים וּלְעֵינֵי כָל הָעָם הָעֹמְדִים בְּבֵית יְקֹוָק :
ו וַיֹּאמֶר יִרְמְיָה הַנָּבִיא אָמֵן הלוואי שכך יהיה. כֵּן יַעֲשֶׂה יְקֹוָק יָקֵם יְקֹוָק אֶת דְּבָרֶיךָ אֲשֶׁר נִבֵּאתָ לְהָשִׁיב כְּלֵי בֵית יְקֹוָק וְכָל הַגּוֹלָה מִבָּבֶל אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה:
ז אַךְ שְׁמַע נָא הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר בְּאָזְנֶיךָ וּבְאָזְנֵי כָּל הָעָם:
ח הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנַי וּלְפָנֶיךָ מִן הָעוֹלָם וַיִּנָּבְאוּ אֶל אֲרָצוֹת רַבּוֹת וְעַל מַמְלָכוֹת גְּדֹלוֹת לְמִלְחָמָה וּלְרָעָה וּלְדָבֶר נביאים שמנבאים לרעה עשויה נבואתם לא להתקיים אם ישובו בתשובה:
ט הַנָּבִיא אֲשֶׁראַפְּךָ תִּקָּחֵנוֹם בְּבֹא דְּבַר הַנָּבִיא יִוָּדַע הַנָּבִיא אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ יְקֹוָק בֶּאֱמֶת אך כשנביא ינבא נבואות לטובה (כמו שאתה חנניה נִבֵּאתָ), אם נבואתו לא תתקיים וודאי נביא שקר הוא:
כתובים
איוב פרק יא
(טז) כִּי אַתָּה עָמָל תִּשְׁכָּח כְּמַיִם עָבְרוּ תִזְכֹּר כל הצרות יעברו ותזכרם כמו מים שכבר זרמו ועברו: (יז) וּמִצָּהֳרַיִם יָקוּם חָלֶד ימיו וזמניו הרעים והקשים יאירו יותר מצהרים תָּעֻפָה כַּבֹּקֶר תִּהְיֶהוהחושך הגדול שאתה נמצא בו יהפוך לבוקר מאיר: (יח) וּבָטַחְתָּ כִּי יֵשׁ תִּקְוָה וְחָפַרְתָּ לָבֶטַח תִּשְׁכָּב תשכב בביטחון כמו שיש סביבך חפירה להגן עליך: (יט) וְרָבַצְתָּ וְאֵין מַחֲרִיד וְחִלּוּ פָנֶיךָ רַבִּים רבים יבואו לחלות ולבקש ממך עזרה: (כ) וְעֵינֵי רְשָׁעִים תִּכְלֶינָה העיניים של הרשעים יתכלו ויגמרו מרוב ציפייה שרשעותם תתגבר ותיצלח וּמָנוֹס אָבַד מִנְהֶם וְתִקְוָתָם מַפַּח נָפֶשׁ מנוסה אבדה מהם של יצליחו לברוח ולהמלט מגזר דינם: פ
איוב פרק יב
כאן מתחילה המערכה השניה
מענה איוב:
(א) וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר: (ב) אָמְנָם כִּי אַתֶּם עָם באמת אתם אנשים חשובים וחכמים וְעִמָּכֶם תָּמוּת חָכְמָה והאם כשתמותו תמות אתכם החכמה בעולם?: (ג) גַּם לִי לֵבָב כְּמוֹכֶם לֹא נֹפֵל אָנֹכִי מִכֶּם גם אני חכם כמותכם ולא נופלת חכמתי מחכמתכם וְאֶת מִי אֵין כְּמוֹ אֵלֶּה ומי לא יודע את מה שאמרתם (על גדולת ה'): (ד) שְׂחֹק לְרֵעֵהוּ נהייתי לצחוק בפני חברי אֶהְיֶה קֹרֵא לֶאֱלוֹהַּאיך אתם יכולים לצחוק על אחד כמוני שקורא לה' והוא עונה לי מדי וַיַּעֲנֵהוּ שְׂחוֹק צַדִּיק תָּמִים הצחוק שלכם הוא על צדיק תמים: (ה) לַפִּיד בּוּז לשון שבר. שלאיש שעובר ומפלה בזים לו אלו שיש להם עשתות שאנן לְעַשְׁתּוּת שַׁאֲנָן למי שהיה במחשבות שאננות ורגועות נָכוֹן לְמוֹעֲדֵי רָגֶל הלפיד הזה מיועד לאנשים שרגליהם ימעדו: (ו) יִשְׁלָיוּ אֹהָלִים לְשֹׁדְדִים יש שלווה לשודדים (הרשעים) בביתם וּבַטֻּחוֹת לְמַרְגִּיזֵי אֵל לַאֲשֶׁר הֵבִיא אֱלוֹהַּ בְּיָדוֹ וביטחון בביתם של מרגיזי ה' שמביאים אלוה של ע"ז בידיים: (ז) וְאוּלָם שְׁאַל נָא בְהֵמוֹת וְתֹרֶךָּ יורו לך וילמדו וינחו אותךוְעוֹף הַשָּׁמַיִם וְיַגֶּד לָךְ: (ח) אוֹ שִׂיחַ לָאָרֶץ תשוחח ותדבר וְתֹרֶךָּ וִיסַפְּרוּ לְךָ דְּגֵי הַיָּם או שתדבר אפילו לארץ והיא תלמדך את גדלות ה': (ט) מִי לֹא יָדַע בְּכָל אֵלֶּה כִּי יַד יְקֹוָק עָשְׂתָה זֹּאת מי בכל אלו לא יודע שכל זאת עשה ה' והכל מידו: (י) אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל חָי וְרוּחַ כָּל בְּשַׂר אִישׁ בידי ה' נמצאות הנפשות והרוחות של כל בני האדם:
משנת ההלכה
יציאה לחו"ל
א. אסור לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ. מפני שעוזב את קדושתה העליונה של ארץ ישראל[17] שאינה בטילה לעולם גם בימי חורבן מקדשינו שיבנה במהרה בימינו אמן.
ב. ובכלל זה שאסור לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ לטייל אפילו על מנת לחזור לארץ ישראל[18].
ג. י"א שאם הולכים לזמן מועט מאד לראות פלאי הטבע של יוצר בראשית ברוך הוא יש מקום לצדד להקל, כמובן צריך להפך הכל לדרך מצוה[19].
ד. היורדים מארץ ישראל לחוץ לארץ ויושבים שם ישיבת קבע להתעשר ולהרבות נכסים ולרשת משכנות לא להם, ולהתענג על סיר הבשר, ומואסים בארץ חמדה, גדול עונם מנשוא, וגורמים גלות להם ולזרעם אחריהם. ולפעמים יגרמו לבניהם טמיעה והתבוללות. ועליהם אמרו חז"ל כל היוצא מארץ ישראל לחוץ לארץ כאילו עובד עבודה זרה, ודומה כמי שאין לו אלוה. וסופם לרדת מנכסיהם ולהשאר בחוסר כל[20]. ויהי רצון שיקויים במהרה הפסוק: ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם.
ה. מותר לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ לצורך פרנסה ולסחורה, אפילו אם יש לו פרנסה בארץ ישראל רק רוצה שתהיה לו רווחה גדולה יותר[21]. ובלבד שיהיה על מנת לחזור לארץ בהקדם, אבל להשתקע בחוץ לארץ אסור[22].
ו. מותר לצאת לחוץ לארץ ללמוד תורה ולישא אשה על מנת לחזור לארץ ישראל. וכן מותר לצאת בשליחות המוסדות הרשמיים בארץ ישראל, ללמד תורה לבני ישראל בגולה, ולחזקם בתורה וביראת ה'. ואפילו אם נסתיים הזמן שהוסכם עליו עם המוסדות שבארץ ישראל, רשאי להמשיך ללמד תורה, ולהגדיל תורה ולהאדירה, עד אשר ימצא ממלא מקום מתאים, ואז יחזור לארץ ישראל.
ז. וכן מותר לצאת עבור קיום כל מצוה[23] ובכלל זה לצאת כדי להשתטח על קברות צדיקים[24]. או לראות פני חבירו ששמח בראייתו[25], אם דעתו לחזור לארץ ישראל.
ח. י"א שאף העיר אילת בכלל חו"ל לענין זה[26] וי"א[27] שאילת כארץ ישראל לענין זה.
[1] רמב"ן
[2] רשב"ם
[3] פי' ר' יוסף בכור שור
[4] מצוות ה' והוא דעת השערי תשובה שער ג' כט
[5] רש"י
[6] ספורנו
[7] ספר מצוות ה' והוא דעת הרמב"ן בשכחת העשין ז' ועיין ספר אלה המצוות שם
[8] ת"י רש"י
[9] חזקוני
[10] אבע"ז
[11] פי' ר' יוסף בכור שור
[12] ת"י
[13] ת"א ת"י
[14] רמב"ן
[15] רבינו בחיי
[16] רמב"ן
[17] עיין בשו"ת מנחת יצחק חלק י סימן קח כתב בתשובות חת"ס (חיו"ד סי' רל"ג ורל"ד) דכל הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו א' ר"ל, לא תליא במצות התלויות בא"י וירושלים, רק בעצם קדושתם מימות עולם, וא"כ לשיטת הראב"ד (בפ"ו מהל' בית הבחירה) דהכל בטל בעוה"ר, יש יותר חיוב לעלות בזמה"ז, דליכא תירוצא דר"ח שבתוס' כתובות (ק"י ע"ב) דמ"מ עכ"פ קדושת בית אלקינו וזה שער השמים לא בטל ולא יתבטל עכת"ד. (ומה שכתב דלהראב"ד הכל בטל צ"ע (עי' הל' תרומות ספ"א) ורק בקדושת המקדש וירושלים פליג עיי"ש). והנה כי כן מוכח ג"כ מדברי רש"י (כתובות דף קי"א ע"א) שכתב דמבבל לשאר ארצות יש גם משום הא שנאמר בבלה יובאו ושמה יהיו. ועי' בלח"מ (פ"ה מהל' מלכים הי"ב) שכתב, דס"ל לרש"י והיינו שכשם שאסור לצאת מא"י מפני קדושתה גם מבבל אסור לצאת מפני קדושתה, שגם בבבל יש קדושת התורה עכת"ד. והרי א"י בא ללמד ונמצא למד, דבודאי בבבל ל"ה מחמת קדושת חיוב המצות, כמו כן גם בא"י הוי הטעם משום קדושתה העליונה. אבל צ"ע דברי רש"י אהדדי, דהרי במס' ב"ב (דצ"א ע"א) כתב שם על הא דאין יוצאין מא"י לחו"ל, משום שמפקיע עצמו מן המצות עיי"ש, ומוכח דהוי מטעם הפקעה מן המצות ולא משום קדושתה בלבד, ואולי משום דאמרינן התם אא"כ עמדו סאתים בסלע, כתב כן, דאם מפני קדושתה הי' מותר לצאת מפני היוקר אף אם לא הגיע לסאתים בסלע, דבמפקיע מן המצות יש לומר דקנסו יותר מבאיסור דאורייתא,
[18] שו"ת מנחת יצחק ח"ג סי' כוש ו"ת יחוה דעת שם שו"ת שבט הלוי חלק ה סימן קעג
[19] שו"ת שבט הלוי חלק ה סימן קעג
[20] וכמו שכתב בשער החצר סימן רפז. ומכל מקו2ם אין להתייאש מהם, וצריכים לנסות להשפיע עליהם בדרכי נועם לשוב לארצינו הקדושה ולחנך את בניהם לתורה, שאין לך תורה כתורת ארץ ישראל. ואם ראשיתם מצער אחריתם ישגא מאוד.
[21] שו"ת שבט הלוי שם וכן מוכח במ"ב סי' רמח ס"ק לד
[22] שו"ת יחווה דעת חלק ה סימן נז
[23] התוס' בע"ז ובבכורות שם מביאים בשם השאילתות דהתיר לצאת לחו"ל לאו דוקא כדי ללמוד תורה או לישא אשה, אלא ה"ה לכל המצוות ע"ש, וידוע דסמכו על כך למעשה להתיר לצאת גם עבור שאר מצוות. שו"ת ציץ אליעזר חלק י סימן מב
[24] שו"ת יחווה דעת שם הביא שהבית יוסף סימן תקסח הביא בשם מהרי"ל, שהנודר ללכת על קברי הצדיקים וכו' שמשמע שהוא נדר מצוה. וכן המהרח"ו כתב שיש עיקר לזה. ע"ש. וכן העלה הגאון רבי אברהם מיוחס בשו"ת שדה הארץ חלק ג' (חלק אבן העזר סימן יא), שאפשר שיש מצוה להשתטח על קברי הצדיקים, שיתפללו עלינו, וכמו שמצינו בכלב בן יפונה שהלך ונשתטח על קברי האבות, ואמר, אבותי בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים (סוטה לד ע"ב ובתוספות שם).
[25] כך נהגו להורות על פי דברי המג"א או"ח סי' תקל"א ס"ק ז' שזה נחשב דבר מצוה וכן פסק במשנה ברורה שם ס"ק יד ומצינו כעין זה ברמ"א או"ח סי' רמח סעי' ד. (אמנם יש שפקפקו בהתר זה עיין שו"ת מנחת יצחק חלק ג סימן כו ובמיחוד בימינו שאפשר לתקשר באמצעות הטכנולוגיה).
[26] שו"ת שבט הלוי חלק ה סימן קעג ועיין בגיטין עו" שמשמע שלענין זה הולעכים אחר כיבוש עולי בבל שהרי רבנן היו נפטרים אחד מהשני בעכו עיון שחיציה בחו"ל וקדושת ארץ ישראל מן התורה היא הרבה יותר צפונית מעכו ועיי"ש בחי' הרמב"ן ובחי' החת"ס ובתוס שם ב. ד"ה ואשקלון
[27] עיין בשו"ת הר צבי אורח חיים ב סימן עד שהדר בכבוש מצרים אין לו דין דייר בחו"ל וכעין שמצינו בהא דאמרינן אין סמיכה בחו"ל כתב הרמב"ם (הלכות סנהדרין פ"ד ה"ו): וכל ארץ ישראל שהחזיקו בה עולי מצרים ראויה לסמיכה, וברדב"ז שם: אע"פ שלא החזיקו בה עולי בבל אע"ג דאינה כארץ ישראל לענין תרו"מ ולקצת דברים, לענין מינוי סמוכים הכל הוא א"י וכן לענין הדר בא"י ולענין הנקבר בה ולשאר קדושת א"י דינם שווה, ע"כ. הרי מבואר דלענין הדר בא"י חשיב כיבוש עולי מצרים ג"כ כהדר בא"י ועיין בשו"ת ציץ אליעזר חלק ג סימן כג
,
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה