מקרא
דברים פרק ה
(כד) וַיִּשְׁמַע יְקֹוָק אֶת קוֹל דִּבְרֵיכֶם בְּדַבֶּרְכֶם אֵלָי וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלַי שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹל דִּבְרֵי הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלֶיךָ הֵיטִיבוּ כָּל אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ:
(כה) מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם לְיִרְאָה אֹתִי וְלִשְׁמֹר אֶת כָּל מִצְוֹתַי כָּל הַיָּמִים
מפני שכבר מסר הקב"ה הרשות והבחירה ביד האדם לעשות כל מה שירצה טוב או רע, וכן דרשו חז"ל (ברכות לג ע"ב) הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים[1] לְמַעַן יִיטַב לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם לְעֹלָם:
(כו) לֵךְ אֱמֹר לָהֶם שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם:
(כז) וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי וַאֲדַבְּרָה אֵלֶיךָ הוא תורה שבכתב שהיא נבואתו של משה אֵת כָּל הַמִּצְוָה נכלל בזה מ"ע ול"ת שבתורה שבכתב וגם המשנה היינו קבלות בהלכות פסוקות המכונה בשם צווי כמה פעמים וְהַחֻקִּים אלו כללי התורה איך לדרוש ולחדש מה שלא נאמר בפירוש וְהַמִּשְׁפָּטִים אלו החקירות האיך יוצאות הוראות המשנה מגוף תורה שבכתב ע"י החקים והוא התלמוד[2] אֲשֶׁר תְּלַמְּדֵם וְעָשׂוּ בָאָרֶץ אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לָהֶם לְרִשְׁתָּהּ הזכיר כן לפי שהיו עכשיו באין אצלה. או מפני שעיקר עשיית המצוות אינו אלא בארץ אף על פי שהם חובת הגוף בכל מקום זולתי המצוות שהן תלויות בארץ[3]:
(כח) וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם לֹא תָסֻרוּ יָמִין וּשְׂמֹאל:
(כט) בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם תֵּלֵכוּ לְמַעַן תִּחְיוּן וְטוֹב לָכֶם וְהַאֲרַכְתֶּם יָמִים בָּאָרֶץ אֲשֶׁר תִּירָשׁוּן:
דברים פרק ו
(א) וְזֹאת הַמִּצְוָה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם לְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ:
(ב) לְמַעַן בשמירת המצוות תזכה ו - תִּירָא אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר אֶת כָּל חֻקֹּתָיו וּמִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ כי בעבור עשות המצות תזכה שיהיו לך בנים יראי השם, ויעמדו על פני האדמה לעולם ויעמוד זרעכם ושמכם לפניו כל הימים[4] וּלְמַעַן יַאֲרִכֻן יָמֶיךָ:
(ג) וְשָׁמַעְתָּ יִשְׂרָאֵל וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת למען אֲשֶׁר יִיטַב לְךָ וַאֲשֶׁר תִּרְבּוּן מְאֹד כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לתת[5] לָךְ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ: פ
(ד) שְׁמַע יִשְׂרָאֵל קבל ממני דבר זה ודעהו והאמן בו כי יְקֹוָק שהוא אֱלֹהֵינוּ הוא יְקֹוָק אֶחָד נצטוינו להאמין כי השם יתברך הוא הפועל כל המציאות, אדון הכל, אחד, בלי שום שיתוף שראין זולתו מנהיג מצווה זאת נקראת גם קבלת עול מלכות שמים שהיא העיקר הגדול בתורה שהכל תלוי בו[6]:
(ה) וְאָהַבְתָּ ואחר שנדע ונסכים על מה שנצטוינו באמרית שמע ישראל, אז באמת ראוי לאהוב אותו בכל לבבנו[7] אֵת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נצטוינו בזה לאהוב את ה' הדרך להגיע לאהבה היא ע"י שיחשוב ויתבונן בתורת ה' ובמצוותיו ובמעשיו ובברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ לפיכך צריך האדם לייחד עצמו להבין ולהשכיל בחכמות ותבונות המודיעים לו את קונו כפי כח שיש באדם להבין ולהשיג בכלל המצוה להאהיב את הקב"ה על אחרים ולקרוא לבני האדם כולם להאמין בו ולעובדו, כאברהם אבינו שעשה כך מרוב אהבתו את ה' וצריך אדם להתנהג באופן שה' יהיה מתאהב על ידו, שיהא משאו ומתנו באמונה ודיבורו בנחת עם הבריות, שהבריות יאמרו עליו: אשרי אביו שלמדו תורה, אשרי רבו שלמדו תורה[8] בְּכָל לְבָבְךָ שתתן כל מחשבות לבבך על אהבתך. ולא יחלקו רעיוני לבך לשני חלקים, כאדם שאוהב אדם אחד ונותן על אדם אחר מחשבתו, ואין כל מחשבתו על האחד וּבְכָל נַפְשְׁךָ שתהא כל אות נפשך על אהבתו, שתהא לך תאות נפש באהבתו ומדרש חז"ל שחייב בזה אפילו נוטל את נפשך וּבְכָל מְאֹדֶךָ שיהיו יציאותיך לקנות אהבתו[9]:
(ו) וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ איני יודע כיצד אוהבים את המקום תלמוד לומר והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך, תן הדברים האלה על לבך שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם ומדבק בדרכיו[10]:
(ז) וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ היא שצונו ללמוד חכמת התורה שיהיו מחודדים בתוך פיך כשאדם שואלך דבר לא תהא מגמגם לו אלא אמור לו מיד וְדִבַּרְתָּ בָּם כאדם המלמד לבנו דברים ערבים עליו, והם מורגלים בפיו, ומדבר מהם תדיר, שאין אדם מדבר בדברים שלבו קץ ומואס בהם.. ולא בדברים אחרים עשם עיקר ואל תעשם טפלה, שלא יהא משאך ומתנך אלא בהם, שלא תערב בהם דברים אחרים כפלוני[11] בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ נצטוינו בזה לקרות בכל יום בערבית ובשחרית את קריאת שמע. והיא מצות עשה מן התורה[12]:
(ח) וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ נצטוינו להניח תפילין של יד וְהָיוּ לְטֹטָפֹת היא שצונו להניח תפילין של ראש ולהניח אותם, כעדי בֵּין עֵינֶיךָ שיהיה הדבר תמיד בין עיניו:
(ט) וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ לכתוב אותם על פתחי השערים, כדי שיהא הדבר תמיד בין עיניו, ושלא יעבור אפילו רגע מזכרוננו, וכדי שנתפאר ונתעדן בו והיא שצונו לעשות מזוזות[13]: ס
(י) וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֶת לָךְ עָרִים גְּדֹלֹת וְטֹבֹת אֲשֶׁר לֹא בָנִיתָ:
(יא) וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב אֲשֶׁר לֹא מִלֵּאתָ וּבֹרֹת חֲצוּבִים אֲשֶׁר לֹא חָצַבְתָּ כְּרָמִים וְזֵיתִים אֲשֶׁר לֹא נָטָעְתָּ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ דרשו חז"ל (חולין יז.) אפילו קותלי דחזירי אפילו כרמים נטועים ערלה הכל התיר להם, וכן היה דין תורה שהותרו כל האיסורים ביוצאי מלחמה עד שבע שנים שכבשו, חוץ מעבודה זרה שלא התיר להם ודעת הרמב"ם הלכות מלכים פרק ח הלכה א חלוצי צבא כשיכנסו בגבול העכו"ם ויכבשום וישבו מהן, מותר להן לאכול נבלות וטרפות ובשר חזיר וכיוצא בו, אם ירעב ולא מצא מה יאכל אלא מאכלות אלו האסורים, וכן שותה יין נסך, מפי השמועה למדו ובתים מלאים כל טוב ערפי חזירים וכיוצא בהן:
(יב) הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת יְקֹוָק מרוב הטובה שתהיה לך, כמו "וישמן ישורון ויבעט"[14] אֲשֶׁר הוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים:
(יג) אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ תִּירָא נצטוינו במצות יראת ה' והיא יסוד כל המצוות הדרכים להגיע ליראת ה' הם א. על ידי שעוסק בתורה ב. שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים, ויראה מהם חכמתו שאין לה ערך ולא קץ וכשמחשב בדברים האלו עצמם מיד הוא נרתע לאחוריו ויפחד ויודע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות ג. בושת פנים מה' ד. התבוננות ששכינתו ית' נמצאת בכל מקום, ושהוא משגיח על כל דבר קטן וגדול והעובר על זה ולא שת לבו בכך בשעה שבאה עבירה לידו, ועבר עליה, ביטל עשה זו[15] וְאֹתוֹ תַעֲבֹד לעשות כל אשר צוך כעבד שומר מצות אדוניו ויתכן שיהיה זה רמז לעבודת הקרבנות לשמו וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ ולא בשם אלוהים אחרים[16]:
(יד) לֹא תֵלְכוּן אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לישבע בהם, ולא לעובדם[17] מֵאֱלֹהֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיכֶם:
(טו) כִּי אֵל קַנָּא יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּקִרְבֶּךָ פֶּן יֶחֱרֶה אַף יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בָּךְ וְהִשְׁמִידְךָ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה: ס
נביא
ירמיה פרק כה
ז וְלֹא שְׁמַעְתֶּם אֵלַי נְאֻם יְקֹוָק לְמַעַן הַכְעִסֵנִי בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם לְרַע לָכֶם:
ח לָכֵן כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת יַעַן אֲשֶׁר לֹא שְׁמַעְתֶּם אֶת דְּבָרָי:
ט הִנְנִי שֹׁלֵחַ וְלָקַחְתִּי אֶת כָּל מִשְׁפְּחוֹת צָפוֹן נְאֻם יְקֹוָק וְאֶל נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל עַבְדִּי עבדי משום שעושה שליחות יְקֹוָק בדבר הזה, וַהֲבִאֹתִים עַל הָאָרֶץ הַזֹּאת וְעַל ישְׁבֶיהָ וְעַל כָּל הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה סָבִיב אביא את בבל על בנ"י, ועל כל הגויים שסביבות א"י ("... עַל כָּל שְׁכֵנַי הָרָעִים, הַנֹּגְעִים בַּנַּחֲלָה... הִנְנִי נֹתְשָׁם מֵעַל אַדְמָתָם; לעיל יב', יד') וְהַחֲרַמְתִּים יאבדו מהעולם. וְשַׂמְתִּים לְשַׁמָּה אשים אותם להיות שממה. וְלִשְׁרֵקָה וּלְחָרְבוֹת עוֹלָם שישרקו מרוב תמהון, ולחורבן לזמן רב:
י וְהַאֲבַדְתִּי מֵהֶם קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה קוֹל רֵחַיִם וְאוֹר נֵר לא ישמע עוד קול שמחת חתן וכלה, קול של עבודת הטחינה ברחיים (שלא תהיה תבואה) ואור נר (שלא יהיה שמן למאור):
יא וְהָיְתָה כָּל הָאָרֶץ הַזֹּאת לְחָרְבָּה לְשַׁמָּה לחורבן ולשממה. וְעָבְדוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֶת מֶלֶךְ בָּבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה:
יב וְהָיָה כִמְלֹאות שִׁבְעִים שָׁנָה אֶפְקֹד עַל מֶלֶךְ בָּבֶל וְעַל הַגּוֹי הַהוּא נְאֻם יְקֹוָק אֶת עֲוֹנָם וְעַל אֶרֶץ כַּשְׂדִּים וְשַׂמְתִּי אֹתוֹ לְשִׁמְמוֹת עוֹלָם אחר 70 שנה אעניש את מלך בבל ואת עמו, ויהיו הם לשממה:
יג וְהֵבֵאתִי עַל הָאָרֶץ הַהִיא על בבל. אֶת כָּל דְּבָרַי אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עָלֶיהָ אֵת כָּל הַכָּתוּב בַּסֵּפֶר הַזֶּה אֲשֶׁר נִבָּא יִרְמְיָהוּ עַל כָּל הַגּוֹיִם כפי הנבואה שניבא על בבל. (פרק נ' נא'):
יד כִּי עָבְדוּ בָם גַּם הֵמָּה גּוֹיִם רַבִּים כי יַעַבְדוּ הם גויים רבים... וּמְלָכִים גְּדוֹלִים וְשִׁלַּמְתִּי לָהֶם כְּפָעֳלָם וּכְמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם אעניש אותם על מעשיהם הרעים:
טו כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֵלַי קַח אֶת כּוֹס הַיַּיִן הַחֵמָה הַזֹּאת מִיָּדִי כוס היין, משל לכוס מלאה בחֵמָה, וְהִשְׁקִיתָה אֹתוֹ אֶת כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁלֵחַ אוֹתְךָ אֲלֵיהֶם משל, שהפורענות תגיע אליהם:
טז וְשָׁתוּ וְהִתְגֹּעֲשׁוּ וְהִתְהֹלָלוּ מִפְּנֵי הַחֶרֶב אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁלֵחַ בֵּינֹתָם ישתו, וישתגעו עד שינועו בחזקה (כמו: "וַיִּתְגָּעֲשׁוּ וְלֹא יוּכָלוּ"; לעיל יְקֹוָק , כב'), וישתטו מרוב פחד מהחרב שתבוא ביניהם:
יז וָאֶקַּח אֶת הַכּוֹס מִיַּד יְקֹוָק וָאַשְׁקֶה אֶת כָּל הַגּוֹיִם נבאתי על כך. אֲשֶׁר שְׁלָחַנִי יְקֹוָק אֲלֵיהֶם:
יח אֶת יְרוּשָׁלַם וְאֶת עָרֵי יְהוּדָה וְאֶת מְלָכֶיהָ אֶת שָׂרֶיהָ לָתֵת אֹתָם לְחָרְבָּה לְשַׁמָּה לִשְׁרֵקָה וְלִקְלָלָה כַּיּוֹם הַזֶּה אתן אותם להיות שממה, וישרקו מרוב תמהון, ולסמל של קללה. (וכשיקללו יקללו שיהיו כמותם) כמו שהם היום. (שירמיהו כתב הספר אחר החורבן):
יט אֶת פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וְאֶת עֲבָדָיו וְאֶת שָׂרָיו וְאֶת כָּל עַמּוֹ:
כ וְאֵת כָּל הָעֶרֶב ערבוב של עמים ליד א"י. וְאֵת כָּל מַלְכֵי אֶרֶץ הָעוּץ וְאֵת כָּל מַלְכֵי אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וְאֶת אַשְׁקְלוֹן וְאֶת עַזָּה וְאֶת עֶקְרוֹן וְאֵת שְׁאֵרִית אַשְׁדּוֹד:
כא אֶת אֱדוֹם וְאֶת מוֹאָב וְאֶת בְּנֵי עַמּוֹן:
כב וְאֵת כָּל מַלְכֵי צֹר וְאֵת כָּל מַלְכֵי צִידוֹן וְאֵת מַלְכֵי הָאִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיָּם אי בים ליד א"י, שיכבוש נבוכדנצר:
כג וְאֶת דְּדָן וְאֶת תֵּימָא וְאֶת בּוּז וְאֵת כָּל קְצוּצֵי פֵאָה כל היושבים בקצה הפאה. (בקצה הקצה):
כד וְאֵת כָּל מַלְכֵי עֲרָב ערבים. וְאֵת כָּל מַלְכֵי הָעֶרֶב הַשֹּׁכְנִים בַּמִּדְבָּר:
כה וְאֵת כָּל מַלְכֵי זִמְרִי וְאֵת כָּל מַלְכֵי עֵילָם וְאֵת כָּל מַלְכֵי מָדָי:
כו וְאֵת כָּל מַלְכֵי הַצָּפוֹן הַקְּרֹבִים וְהָרְחֹקִים אִישׁ אֶל אָחִיו איש אַחַר אחיו כולם ישתו מכוס היין. וְאֵת כָּל הַמַּמְלְכוֹת הָאָרֶץ אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּמֶלֶךְ שֵׁשַׁךְ יִשְׁתֶּה אַחֲרֵיהֶם בסוף, גם מלך בבל ישתה מכוס היין. (בבל = ששך, באתב"ש):
כז וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ וּקְיוּ שתו מהיין, השתכרו, עד שתקיאו. וְנִפְלוּ וְלֹא תָקוּמוּ אחר שתפלו לא תוכלו לקום. מִפְּנֵי הַחֶרֶב אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁלֵחַ בֵּינֵיכֶם:
כח וְהָיָה כִּי יְמָאֲנוּ לָקַחַת הַכּוֹס מִיָּדְךָ לִשְׁתּוֹת וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת שָׁתוֹ תִשְׁתּוּ גם אם יסרבו לשתות שָתּוֹ יִשְתּוּ!!:
כט כִּי הִנֵּה בָעִיר אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלֶיהָ אָנֹכִי מֵחֵל לְהָרַע בירושלים ששמי נקרא עליהָ, אני מתחיל הרעה, וְאַתֶּם הִנָּקֵה תִנָּקוּ לֹא תִנָּקוּ ואתם הגויים חושבים שתשארו נקיים מהרעה?! כִּי חֶרֶב אֲנִי קֹרֵא עַל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ נְאֻם יְקֹוָק צְבָאוֹת:
ל וְאַתָּה תִּנָּבֵא אֲלֵיהֶם אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם יְקֹוָק מִמָּרוֹם יִשְׁאָג וּמִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ יִתֵּן קוֹלוֹ שָׁאֹג יִשְׁאַג עַל נָוֵהוּ כביכול, יְקֹוָק ישאג להביא את הגויים להחריב את נָוֵהוּ את המקדש.הֵידָד כְּדֹרְכִים יַעֲנֶה אֶל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ כמו הדורכים בשעת דריכת הענבים, המזרזים איש את רעהו בקריאות הידד, כך יְקֹוָק , "יזרז", להביא הפורענות על בנ"י ועל כל הגויים:
לא בָּא שָׁאוֹן עַד קְצֵה הָאָרֶץ הרעש, מקריאת הַ "הידד", יגיע עד קצה הארץ. כִּי רִיב לַיְקֹוָק בַּגּוֹיִם יְקֹוָק רב עם הגויים. נִשְׁפָּט הוּא לְכָל בָּשָׂר נשפט עם כל בשר. הָרְשָׁעִים נְתָנָם לַחֶרֶב הרשעים ימותו בחרב. נְאֻם יְקֹוָק :
לב כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת הִנֵּה רָעָה יֹצֵאת מִגּוֹי אֶל גּוֹי יריבו עמים בעמים אחרים. וְסַעַר גָּדוֹל יֵעוֹר מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץ סערה גדולה, תתעורר לצאת מסוף הארץ:
לג וְהָיוּ חַלְלֵי יְקֹוָק בַּיּוֹם הַהוּא מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ לֹא יִסָּפְדוּ וְלֹא יֵאָסְפוּ וְלֹא יִקָּבֵרוּ לְדֹמֶן עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה יִהְיוּ:
כתובים
איוב פרק ט
(טז) אִם קָרָאתִי וַיַּעֲנֵנִי קראתי לו בתחנונים שיחמול עלי האם יענני לֹא אַאֲמִין כִּי יַאֲזִין קוֹלִי ולא אאמין שה' שומעי: (יז) אֲשֶׁר בִּשְׂעָרָה יְשׁוּפֵנִי אפילו על עבירות שהן כחוט השערה משפשף אותי וְהִרְבָּה פְצָעַי חִנָּם מרבה לי פצעים שלא מגיעים לי: (יח) לֹא יִתְּנֵנִי הָשֵׁב רוּחִי לא נותן לי מנוחת נפש כִּי יַשְׂבִּעַנִי מַמְּרֹרִים ומשביע אותי מרירות: (יט) אִם לְכֹחַ אַמִּיץ הִנֵּה אם ארצה להתמודד איתו בטענות ודאי ינצחני שהוא יותר אמיץ וְאִם לְמִשְׁפָּט מִי יוֹעִידֵנִי ואם ארצה לבוא איתו במשפט מי יקבע לנו זמן למשפט: (כ) אִם אֶצְדָּק פִּי יַרְשִׁיעֵנִי אפילו אם אצדק בטענותי פי יכשיל אותי תָּם אָנִי וַיַּעְקְשֵׁנִי אני שהולך בתמימות ה' יעשה אותי עיקש (שלא הולך בתום): (כא) תָּם אָנִי באמת אני יודע בהתנהגותי שאני תם ולא חטאתי לֹא אֵדַע נַפְשִׁי אֶמְאַס חַיָּי ולא אדע במה אמצא מנוחה לנפשי ולכן אמאס בחיי: (כב) אַחַת הִיא הגעתי למסקנה אחת בדעתי על הנהגת ה' עַל כֵּן אָמַרְתִּי תָּם וְרָשָׁע הוּא מְכַלֶּה שתם ורשע הוא מכלה היינו שלא מתנהג עם הצדיקים כפי שראוי: (כג) איוב מביא ראיה לטענתו שאין השגחה על מעשי בני האדם אִם שׁוֹט יָמִית פִּתְאֹם שפתאום בא שוט שמכה את האדם הצדיק לְמַסַּת נְקִיִּם יִלְעָג שאפילו אם צדיקים נמסים מהשוט הוא לועג להם: (כד) אֶרֶץ נִתְּנָה בְיַד רָשָׁע פְּנֵי שֹׁפְטֶיהָ יְכַסֶּה נתת את הארץ בידי רשע שמכסה את פני השופט שלא יראה ויעשה משפט צדק אִם לֹא אֵפוֹא מִי הוּא ואם זה לא כך אם כן אפוא מי הוא זה שמכלה אותי ומשחית הכל: (כה) וְיָמַי קַלּוּ מִנִּי רָץ בָּרְחוּ כל ימי חיי עברו עלי מהר יותר מן הרץ לֹא רָאוּ טוֹבָה וברחו ממני ולא ראיתי בהם טובה: (כו) חָלְפוּ עִם אֳנִיּוֹת אֵבֶה עברו בכזאת מהירות כמו שהן על אוניות האויב שנוסעות מהר מאד כְּנֶשֶׁר יָטוּשׂ עֲלֵי אֹכֶל כמו שנשר טס במהירות על האוכל שרואה מלמעלה: (כז) אִם אָמְרִי אֶשְׁכְּחָה שִׂיחִי אם אומר בליבי שאשכיח ממני את טענותי וכאבי ואעזוב מעלי את הפנים הכאובות והדוויות אֶעֶזְבָה פָנַי וְאַבְלִיגָה ואתאפק על רצונותי אלו (להשיח את טענותי): (כח) יָגֹרְתִּי כָל עַצְּבֹתָי אע"פ שאשתוק אני מפחד שיבואו עלי כל עצבותי יָדַעְתִּי כִּי לֹא תְנַקֵּנִי שידעתי שלא תנקה אותי מחוליי למרות שתיקתי: (כט) אָנֹכִי אֶרְשָׁע לָמָּה זֶּה הֶבֶל אִיגָע אני ממילא ארשע בדיני אז למה לי לאתיגע לבא בדין: (ל) אִם הִתְרָחַצְתִּי במו בְמֵי שָׁלֶג אפילו אם אתרחץ במי שלג (שהם זכים מאד) וַהֲזִכּוֹתִי בְּבֹר כַּפָּי ואתנקה בסבון את כפות ידי:
משנת ההלכה
לקט הלכות ליוצאים לנופש
ביציאה לנופש מזדמנות מספר שאלו הלכתיות שיש לתת עליהם את הדעת
א. טבילת כלים
ב. כשרות הכלים
ג. כשרות משטחי העבודה
ד. כשרות המאכלים
ה. אתרי בילוי שיש בהם איסורים
א. כל כלי מתכת חייבים טבילה ונהגו להטביל כלי חרס וכלי פורצלן ולכן ראוי שלא להשתמש בכלים שאין ידוע אם הוטבלו אלא להביא כלים מהבית בשעת הדחק ואין מקום להטביל את הכלים בקלות אפשר לסמוך על היתרים שונים ולהשתמש בכלים של מקום האירוח אף בלא טבילה
ב. וכן אפשר לסמוך להשתמש בקומקום חשמלי כשאין אפשרות אחרת
ג. יש לודאות שהכלים כסירים סכו"ם וכיו"ב אין בהם חשש איסור טריפות או שלא השתמשו בהם לבשר וגם לחלב ובמקרים בהם הדבר מסופק אין להשתמש בכלים מלבד כלי זכוכית שמותר על ידי הדחה היטב ובשעת הדחק גם ספלים לקפה על ידי הדחה היטב
ד. משטחי עבודה שלא ידוע אם השתמשו בהם לטריפות או לבשר וגם לחלב לכתחילה יש לכסותם ולא להניח אוכל שירות על המשטח אלא שתוך כלים ואם מניחים כל חם יש לודאות שאין לחות תחתיו ובשעת הדחק אפשר להכשיר על ידי עירוי מים רותחים מקומקום תוך כדי שהוא מבעבע
ה. מיקרוגל יש להכשירו על ידי הרתחת מים בתוכו עד שיתמלא כולו אדים ולחמם את האוכל כשהוא עטוף בשני כיסויים
ו. תנור יכול לחמם על ידי כיסוי המאכל בשני כיסויים
ז. מנגל תלוי במקום הייצור ביחס לטבילת כלים וכן יש לחשוש שצלו עליו איסורים ולכן ראוי להביא רשת מהבית במקום שאין ובשעת הדחק אפשר ללבן את הרשת ולכסות את צידי גוף המנגל בנייר כסף
ח. יש לברר את כשרותם של המאכלים ואין לסמוך סתם על אמירת המארחים שהאוכל כשר הדבר שייך גם לפירות וירקות לחמים גבינו שמנים ויינות
ט. צריך לברר בכניסה לכל אתר אין בו איסורי הסתכלות בערוה ולכן יש להזהר בכניסה לחופים ולברר שאין שם נשים כמו כן ראוי לברר האם האתר שומר שבת
[1] רמב"ן, רבינו בחיי
[2] העמק דבר
[3] רבינו בחיי
[4] רמב"ן
[5] רמב"ן
[6] ספר מצוות ה' וספר אלה המצוות מ"ע ב
[7] שו"ת הרשב"א ח"ה סי' נה
[8] שם ושם
[9] פי' ר' יוסף בכור שור
[10] שו"ת הרשב"א שם
[11] שם
[12] מצוות ה', אלה המצוות מ"ע י
[13] שו"ת הרשב"א שם
[14] פי' ר' יוסף בכור שור
[15] ספר מצוות ה', אלה המצוות מ"ע ד
[16] רמב"ן
[17] פי' ר' יוסף הכור שור
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה