מקרא
דברים פרק ה
(א) וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר בְּאָזְנֵיכֶם הַיּוֹם וּלְמַדְתֶּם אֹתָם וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשֹׂתָם זו מצות עשה של תלמוד תורה על כל אדם לעצמו ללמוד כל התורה שבכתב ושבעל פה[1]:
(ב) יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ כָּרַת עִמָּנוּ בְּרִית בְּחֹרֵב:
(ג) לֹא אֶת אֲבֹתֵינוּ בלבד[2] כָּרַת יְקֹוָק אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת כִּי גם אִתָּנוּ אֲנַחְנוּ אֵלֶּה פֹה הַיּוֹם גם אלה שנולדו אחר מתן תורה[3] כֻּלָּנוּ חַיִּים:
(ה) אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין יְקֹוָק וּבֵינֵיכֶם כי בעת הדברות היה הוא קרוב אל מקום השכינה יותר מהם, כי הם הרחיקו לעצמם בָּעֵת הַהִוא לְהַגִּיד לָכֶם לבאר לכם אֶת דְּבַר יְקֹוָק שאר הדיברות[5] כִּי יְרֵאתֶם מִפְּנֵי הָאֵשׁ וְלֹא עֲלִיתֶם בָּהָר לֵאמֹר: ס
(ו) אָנֹכִי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נצטוינו בזה להאמין במציאות ה' והוא מצוה תמידית שלא תפסק מהאדם אפילו רגע שידעו ויאמינו כי יש ה', והוא אלהים להם, כלומר הווה, קדמון, מאתו היה הכל בחפץ ויכולת, והוא אלהים להם, שחייבים לעבוד אותו[6] אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים כי הוצאתם משם תורה על המציאות ועל החפץ, כי בידיעה ובהשגחה ממנו יצאנו משם, וגם תורה על החדוש, כי עם קדמות העולם לא ישתנה דבר מטבעו, ותורה על היכולת, והיכולת תורה על הייחוד[7] לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים נצטוינו להאמין שהקב"ה בעצמו ובכבודו משגיח בכל העולמות ושלא נחשוב שיש לאיזה נברא כח לעשות דבר בלתי רצונו, ולכן נקרא הקב"ה אלהי האלהים, ואפילו מודה שהקב"ה שולט על הכל רק שידמה בדעתו שמסר הנהגת העולם למלאך או לכוכב, ה"ז מודה בע"ז ועובר על לא יהיה לך אלהים אחרים על פני[8] עַל פָּנָיאפילו אם אתם גם מאמינים בי[9]:
(ז) לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל כָּל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ נצטוינו לא לעשות לעצמו פסל או צורה לעבדה[10]:
(ח) לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם נצטוינו שלא להשתחוות להקטיר לנסך או לשחוט לע"ז[11] וְלֹא תָעָבְדֵם נצטוינו שלא לעבוד ע"ז בדרך עבודתה אפילו אם אינו אחת מארבע עבודות הנ"ל כִּי אָנֹכִי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי:
(י) לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בשבועה[13] לַשָּׁוְא כִּי לֹא יְנַקֶּה יְקֹוָק אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא: ס
(יא) שָׁמוֹר[14] בדברות הראשונות שבא להזכיר להם את יום השבת שנתן להם במרה נופל בו לשון זכור אבל כאן בדברות שניות שנאמרו בשנת הארבעים בשביל אותם שלא שמעו הראשונות, נופל בו לשון שמירה לפי שהענין לא היה חדש להם. ד"א שמור את יום השבת לשון ואביו שמו את הדבר המתן מבעוד יום מתי תבא שבת לקדשו כדר' ינאי שהיה מתעטף ואומר בואי כלה בואי כלה[15] אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כמו שמפרש בדברות הראשונים כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וגו'[16]:
(יב) שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ:
(יג) וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל בְּהֶמְתֶּךָ מצות שביתת הבהמה היא כדי שינוח העבד וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יָנוּחַ נתן טעם למה שצוה לא תעשה כל מלאכה על ידי עבדיך, כדי שינוח העבד והאמה כמוך, לא שתנתן מצות השבת כדי שינוח העבד והאמה[17] עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ ומצות מנוחת העבד היא זכר ליציאת מצרים שהשבית בה הקב"ה את העבודה מן העבדים[18] כָּמוֹךָ:
(יד) וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה עַל כֵּן כדי לפרסם את ניסי יצאית מצרים המורים על חידוש העולם[19] צִוְּךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת: ס
(טו) כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כי אמרו בירושלמי (קדושין א-ז כ:) דכבוד אב הוי מצוה קלה, דהיא כפריעת חוב עבור טרחתם ומזונם, ולכן אמר אף באופן שאביך ואמך עזבוך ולא גדלוך גם כן תכבדם כאשר צוך ד' אלדיך במדבר, ששם לא היה טורח גדול על האבות בגידול בניהם, כי מן היה יורד מן השמים, ומים מבאר, ובשר משליו, והענן היה מגהיץ מלבושיהם, ובכ"ז צוך ד' לכבד אביך ואמך, כן תעשה לדור אחרון[20] לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ הוסיף בכאן ולמען ייטב לך, לומר שיהיו חייו טובים, והוא שכר המצוה בפירותיה בעולם הזה[21] עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ: ס
(טז) לֹא תִּרְצָח ס וְלֹא תִּנְאָף ס וְלֹא תִּגְנֹב ס וְלֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁוְא לאסור להעיד על חברו אפילו דבר שאינו כלום ולא יתחייב בו כלום בבית דין, כגון שיעיד אמר פלוני ליתן לזה מנה ולא קנה מידו, כי "שוא" דבר בטל[22]: ס
(יז) וְלֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ הקדים האשה, בעבור כי יצר לב האדם רע מנעוריו באשה יותר מן הכל ס וְלֹא תִתְאַוֶּה בֵּית רֵעֶךָ יכנס בכלל חמדה אפילו התאוה, כי אם יתאוה לגזול מחברו דבר מכל אשר לו, ולא יוכל לעשות כן כי חברו תקיף ממנו, או שיש במקומו אימת מלכות, עובר בלאו הזה[23] שָׂדֵהוּ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ שׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ: ס
(יח) אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר יְקֹוָק אֶל כָּל קְהַלְכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ הֶעָנָן וְהָעֲרָפֶל קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף שוב לא נוסף קול גדול כזה בעולם[24] וַיִּכְתְּבֵם עַל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים וַיִּתְּנֵם אֵלָי:
(יט) וַיְהִי כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת הַקּוֹל מִתּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כָּל רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם וְזִקְנֵיכֶם:
(כ) וַתֹּאמְרוּ הֵן הֶרְאָנוּ יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ אֶת כְּבֹדוֹ מראה האש וְאֶת גָּדְלוֹ גדולתו אלו קולות וברקים וקול שופר וְאֶת קֹלוֹ שָׁמַעְנוּ עשרת הדיברות מִתּוֹךְ הָאֵשׁ הַיּוֹם הַזֶּה רָאִינוּ כִּי יְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶת הָאָדָםבן התמותה ואח"כ וָחָי ואת שחי לעולם כלומר המלאכים[25]:
(כא) וְעַתָּה לָמָּה נָמוּת כִּי תֹאכְלֵנוּ הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת אִם יֹסְפִים אֲנַחְנוּ לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ עוֹד וָמָתְנוּ:
(כב) כִּי מִי כָל בָּשָׂר אֲשֶׁר שָׁמַע קוֹל אֱלֹהִים חַיִּים שהוא מקור החיים, ולכך הוסיף לשון חיים, שאם לא כן הייתי מבין אלהים מלאכים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כָּמֹנוּ וַיֶּחִי:
(כג) קְרַב אַתָּה וּשֲׁמָע אֵת כָּל אֲשֶׁר יֹאמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ וְאַתְּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר יְדַבֵּר יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ אֵלֶיךָ וְשָׁמַעְנוּ וְעָשִׂינוּ:
נביא
ירמיה פרק כד
א הִרְאַנִי יְקֹוָק וְהִנֵּה שְׁנֵי דּוּדָאֵי תְאֵנִים שני כלים עם תאנים. מוּעָדִים מוכנים לאכילה. לִפְנֵי הֵיכַל יְקֹוָק אַחֲרֵי הַגְלוֹת נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת יְכָנְיָהוּ בֶן יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה וְאֶת שָׂרֵי יְהוּדָה וְאֶת הֶחָרָשׁ וְאֶת הַמַּסְגֵּר אחר שגלה יכניהו, יחד עם תלמידי החכמים לבבל. מִירוּשָׁלַם וַיְבִאֵם בָּבֶל:
ב הַדּוּד אֶחָד תְּאֵנִים טֹבוֹת מְאֹד כִּתְאֵנֵי הַבַּכֻּרוֹת תאנים טובות כתאנים היוצאות ראשונות (המבכרות לצאת) וְהַדּוּד אֶחָד תְּאֵנִים רָעוֹת מְאֹד אֲשֶׁר לֹא תֵאָכַלְנָה מֵרֹעַ תאנים רעות שאי אפשר לאכלם כלל:
ג וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלַי מָה אַתָּה רֹאֶה יִרְמְיָהוּ וָאֹמַר תְּאֵנִים הַתְּאֵנִים הַטֹּבוֹת טֹבוֹת מְאֹד וְהָרָעוֹת רָעוֹת מְאֹד אֲשֶׁר לֹא תֵאָכַלְנָה מֵרֹעַ:
ד וַיְהִי דְבַר יְקֹוָק אֵלַי לֵאמֹר:
ה כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כַּתְּאֵנִים הַטֹּבוֹת הָאֵלֶּה כֵּן אַכִּיר אֶת גָּלוּת יְהוּדָה אֲשֶׁר שִׁלַּחְתִּי מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה אֶרֶץ כַּשְׂדִּים לְטוֹבָה כמו שאנשים מקרבים תאנים טובות, כך אכיר ואקרב אלי, את גלות יהויכין וישובו לארץ:
ו וְשַׂמְתִּי עֵינִי עֲלֵיהֶם לְטוֹבָה וַהֲשִׁבֹתִים עַל הָאָרֶץ הַזֹּאת וּבְנִיתִים וְלֹא אֶהֱרֹס וּנְטַעְתִּים וְלֹא אֶתּוֹשׁ אטע אותם בארץ, ולא אעקור אותם עוד ממקומם:
ז וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב לָדַעַת אֹתִי כִּי אֲנִי יְקֹוָק וְהָיוּ לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים כִּי יָשֻׁבוּ אֵלַי בְּכָל לִבָּם משום שישובו בתשובה בכל ליבם יהיו עמי:
ח וְכַתְּאֵנִים הָרָעוֹת אֲשֶׁר לֹא תֵאָכַלְנָה מֵרֹעַ כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק כֵּן אֶתֵּן אֶת צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וְאֶת שָׂרָיו וְאֵת שְׁאֵרִית יְרוּשָׁלַם הַנִּשְׁאָרִים בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְהַיּשְׁבִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וכמו תאנים רעות ששנוּאים ומרוחקים מבני אדם, כך, אתן את צִדְקִיָּהוּ, ואת שְׁאֵרִית יְרוּשָׁלַים, וְאת הַיּשְׁבִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם (אלו שהלכו עם יוחנן בן קרח למצרים, ונתיישבו שמה נגד מצות יְקֹוָק ; פרק מג') להיות שנואים ומרוחקים ממני:
ט וּנְתַתִּים לְזַעֲוָה לְרָעָה לזוועה ולרעה. לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ לְחֶרְפָּה וּלְמָשָׁל לִשְׁנִינָה וְלִקְלָלָה יהיו: 1. מבוזים. 2. למשל של פורענות. 3. לשנינה שהכל ידברו על רעתם. 4. ולסמל של קללה. (וכשיקללו יקללו שיהיו כמותם). בְּכָל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר אַדִּיחֵם שָׁם:
י וְשִׁלַּחְתִּי בָם אֶת הַחֶרֶב אֶת הָרָעָב וְאֶת הַדָּבֶר עַד תֻּמָּם עד שיִכלוּ לגמרי מֵעַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם וְלַאֲבוֹתֵיהֶם:
ירמיה פרק כה
א הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה עַל יִרְמְיָהוּ עַל כָּל עַם יְהוּדָה בַּשָּׁנָה הָרְבִעִית לִיהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה הִיא הַשָּׁנָה הָרִאשֹׁנִית לִנְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל:
ב אֲשֶׁר דִּבֶּר יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא עַל כָּל עַם יְהוּדָה וְאֶל כָּל יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַם לֵאמֹר:
ג מִן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְיֹאשִׁיָּהוּ בֶן אָמוֹן מֶלֶךְ יְהוּדָה וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה זֶה שָׁלשׁ וְעֶשְׂרִים שָׁנָה הָיָה דְבַר יְקֹוָק אֵלָי וָאֲדַבֵּר אֲלֵיכֶם אַשְׁכֵּים וְדַבֵּר וְלֹא שְׁמַעְתֶּם 23 שנה אני מנבא ואתם לא שומעים:
ד וְשָׁלַח יְקֹוָק אֲלֵיכֶם אֶת כָּל עֲבָדָיו הַנְּבִאִים הַשְׁכֵּם וְשָׁלֹחַ וְלֹא שְׁמַעְתֶּם וְלֹא הִטִּיתֶם אֶת אָזְנְכֶם לִשְׁמֹעַ:
ה לֵאמֹר שׁוּבוּ נָא אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וּמֵרֹעַ מַעַלְלֵיכֶם וּשְׁבוּ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַן יְקֹוָק לָכֶם וְלַאֲבוֹתֵיכֶם לְמִן עוֹלָם וְעַד עוֹלָם:
ו וְאַל תֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעָבְדָם וּלְהִשְׁתַּחֲוֹת לָהֶם וְלֹא תַכְעִיסוּ אוֹתִי בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם וְלֹא אָרַע לָכֶם:
כתובים
איוב פרק ט
מענה איוב
(א) וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר: (ב) אָמְנָם יָדַעְתִּי באמת אני יודע שהאלוקים מעניש הרשעים כִי כֵן וּמַה יִּצְדַּק אֱנוֹשׁ עִם אֵל ואיך יוכל האדם להיות צודק בטענותיו מול ה': (ג) אִם יַחְפֹּץ לָרִיב עִמּוֹ אם ירצה הצדיק להתווכח עם ה' לֹא יַעֲנֶנּוּ אַחַת מִנִּי אָלֶף ה' לא יענה לו על טענותיו ואפילו על טענה מתוך אלף: (ד) חֲכַם לֵבָב וְאַמִּיץ כֹּחַ כאן איוב מדבר על ה' מִי הִקְשָׁה אֵלָיו וַיִּשְׁלָם מי יוכל לבוא אליו בדיבורים קשים ולהישאר שלם: (ה) הַמַּעְתִּיק הָרִים וְלֹא יָדָעוּ אֲשֶׁר הֲפָכָם בְּאַפּוֹ עוקר הרים ולא ניכר עליהם דבר שהפכם בכעסו: (ו) הַמַּרְגִּיז אֶרֶץ מִמְּקוֹמָהּ מרעיד אדמת הארץוְעַמּוּדֶיהָ יִתְפַלָּצוּן עמודי הארץ ירעדו רעדה גדולה: (ז) הָאֹמֵר לַחֶרֶס וְלֹא יִזְרָח לשמש גוזר עליה ולא תזרח וּבְעַד כּוֹכָבִים יַחְתֹּם יסגור את הכוכבים מלהאיר: (ח) נֹטֶה שָׁמַיִם לְבַדּוֹ פורס השמים לבד וְדוֹרֵךְ עַל בָּמֳתֵי יָם דורך על במות הים שהם הגלים שבים: (ט) עֹשֶׂה עָשׁ כְּסִיל וְכִימָה אלה שמות של מזלות שמושלים על חוקי הטבע וְחַדְרֵי תֵמָן יש מספר חדרים במזל תימן: (י) עֹשֶׂה גְדֹלוֹת עַד אֵין חֵקֶר שאי אפשר לבדוק ולהבנים מרוב גדולתם וְנִפְלָאוֹת עַד אֵין מִסְפָּר בלי סוף: (יא) הֵן יַעֲבֹר עָלַי וְלֹא אֶרְאֶה וְיַחֲלֹף ה' עובר במהירות וחולף וְלֹא אָבִין לוֹ עד שאני לא מספיק להבין ולראות את מעשיו איתי: (יב) הֵן יַחְתֹּף מִי יְשִׁיבֶנּוּ יחטוף. שאם ה' חוטף מי יוכל להחזיר ממנו מִי יֹאמַר אֵלָיו מַה תַּעֲשֶׂה: (יג) אֱלוֹהַּ לֹא יָשִׁיב אַפּוֹ אלו-ה ה' לא מחזיר את כעסו בגלל "אילוצים" ומחאות תחתו תַּחְתָּיו שָׁחֲחוּ עֹזְרֵי רָהַב מתחת ה' הלכו בכפיפות קומה המתנהגים בגאוה: (יד) אַף כִּי אָנֹכִי אֶעֱנֶנּוּ אֶבְחֲרָה דְבָרַי עִמּוֹ אף האם אני יכול לענות לה' ולבחור טענו טובות נגדו: (טו) אֲשֶׁר אִם צָדַקְתִּי לֹא אֶעֱנֶה שאפילו אם צדקתי בטענותי לא אענה לו לִמְשֹׁפְטִי אֶתְחַנָּן לשופטי אתחנן שלשופט מדברים בתחנונים: (טז) אִם קָרָאתִי וַיַּעֲנֵנִיקראתי לו בתחנונים
משנת ההלכה
דיני עשירי באב
א. כתב הטור בז' באב נכנסו הגוים להיכל ואכלו בו ושתו בו וקלקלו בו יום ח' וט' עד שפנה היום לעת ערב הציתו בו האש ונשרף עד שקיעת החמה ביום י' וזהו שאמר ר' יוחנן אילו הייתי שם קבעתיו בעשירי שרובו של היכל בו נשרף והו היה עיקר שריפת בית אלוקינו ומצינו בירושלמי רבי אבין צם תשיעי ועשירי ר' לוי צם ט' וליל י' מפני שלא היה בו כח לצום כל יום י' צם ליל י' ואנו בזמן הזה תש כחנו ומ"מ מנהג כשר הוא שלא לאכול בשר בליל י' ויום י' רק להשיב הנפש שיהא קרוב לעינוי וכן המנהג בכל הקהילות
ב. נוהגים האשכנזים שלא לרחוץ לא להסתפר ולא לכבס, בליל עשירי עד יום עשירי באב עד חצות
ג. מי שדרכו תמיד לברך ברכת המזון על הכוס מותר גם בלילה זה לברך על הכוס
ד. בסעודת מצוה מותרים כל הקרואים לאכול בשר ואפילו איננו קרובו מכיון שלילה קל באיסורו מאיסור תשעת הימים שמר"ח אב יש קצת אבלות מדינא דגמרא שממעטין בשמחה ומשא ומתן משא"כ בזה שמותר מן הדין
ה. טוב שלא לשמש מטתו בליל יו"ד אם לא בליל טבילה או יוצא לדרך או בא מן הדרך
ו. ודיני יום זה כדין תשעת הימים שאין לשמוע מוזיקה או לחדש בגדים וכדומה עד אחר חצות
ז. זמן חצות 12:45
[1] שו"ע הרב הלכות תלמוד תורה פ"ב
[2] רש"י
[3] חזקוני
[4] פי' ר' יוסף בכור שור
[5] רמב"ן
[6] רמב"ן שמות פ"כ פס' ב ספר מצוות ה' שם
[7] רמב"ן שם מצוות ה' שם
[8] בה"ל סי' א ספר מצוות ה' שם פס' ג
[9] רשב"ם
[10] אלה המצוות ל"ת ג
[11] שם ה
[12] ת"י
[13] ת"י
[14] וברבנו בחיי "בדברות ראשונות אמר זכור וכאן שמור, והענין כדי לחייב את הנשים בקידוש והבדלה אף על פי שהן מצוות עשה שהזמן גרמא שהנשים פטורות מהן, והוקשה זכירת קדושת שבת לשמירתו ממלאכה שהכל מוזהרין בה אנשים ונשים, ולפיכך אמרו (שבועות כ ע"ב) כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה, והני נשי הואיל ואיתנהו בשמירה איתנהו בזכירה, בין בכניסתו ובין ביציאתו. ודרשו חז"ל (שם) זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו"
[15] חזקוני
[16] רשב"ם
[17] רבינו בחיי
[18] ספורנו
[19] רבינו בחיי
[20] משך חכמה
[21] רבינו בחיי
[22] רמב"ן
[23] רמב"ן
[24] רשב"ם
[25] פירוש שאתא מרבבות קודש (דברים לג, ב) עם המרכבה, והיו ישראל שומעים הדבור יותר ממלאכי השרת, והיה מגיע הדבור לישראל, ומהם למלאכים (ע' שה"ש רבה א-יב וצ"ע)וכמו שביארו (שבת פח:) מה לילוד אשה בינינו, ולכן אמר כי ידבר את האדם ואחר כך עם החי לעולם, זה מלאכי השרת, כמו שדריש ר"ש בתו"כ ריש ויקרא (פ' ה) על קרא כי לא יראני האדם וחי. משך חכמה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה