מקרא
במדבר פרק לא
(יג) וַיֵּצְאוּ מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְכָל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה לִקְרָאתָם אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה לפי שהללו היו טמאים מתים מהמדינים שהרגו[1]:
(יד) וַיִּקְצֹף מֹשֶׁה עַל פְּקוּדֵי הֶחָיִל ממונים על החיל[2] שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת הם מאה שלושים ושתים. ולמדנו שכל סרחון הדור תלוי בגדולים שיש כח בידם למחות ואינם מוחים[3] הַבָּאִים מִצְּבָא הַמִּלְחָמָה:
(טו) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה הַחִיִּיתֶם כָּל נְקֵבָה אפי' אחת וכן אין כל ויתכן להיות כמשמעו כי כל נקבה החיו[4]:
(טז) הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּדְבַר בִּלְעָם לִמְסָר מַעַל בַּיקֹוָק עַל דְּבַר פְּעוֹר אף על פי שבמלחמת כל אומה חוץ מז' אומות כתוב רק הנשים והטף והבהמה וכל אשר יהיה בעיר, כל שללה תבוז לך לא היה לכם להחיות לפחות אותם הנשים שהכרתם שהיו לכם לתקלה בדבר בלעם[5] וַתְּהִי הַמַּגֵּפָה בַּעֲדַת יְקֹוָק:
(יז) וְעַתָּה הִרְגוּ כָל זָכָר בַּטָּף וְכָל אִשָּׁה יֹדַעַת אִישׁ לְמִשְׁכַּב זָכָר כל שראויה לביאה[6] הֲרֹגוּ:
(יח) וְכֹל הַטַּף בַּנָּשִׁים אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ מִשְׁכַּב זָכָר הַחֲיוּ לָכֶם לאישות ויגיירו אותם, שבזה יקראו חיים, כדי שיהיו ראויות להם להנשא לחפץ בהם[7]:
(יט) וְאַתֶּם חֲנוּ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה עפ"י שטמא מת מותר אפילו במחנה לויה לא היו רוצים שיכנסו בו חיישינן שמא יטמאו הם אחרים שהרי רבים היו ואין יכולים להזהר מהם וגם היו אבות הטומאה לטמא אדם וכלים[8] או שהיתה הוראת שעה בגלל כבוד השכינה השוכנת בתוכם[9] שִׁבְעַת יָמִים כֹּל הֹרֵג נֶפֶשׁ וְכֹל נֹגֵעַ בֶּחָלָל תִּתְחַטְּאוּ במי נדה שהנוגע במתי גויים נטמא אע"ג שאינם מטמאים באהל[10] בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי[11] אַתֶּם וּשְׁבִיכֶם שיחטאו השבויים בגדיהם הנוגעים בחלל וכל בגד וכל כלי עור אשר בידם כדין ישראל, שלא יטמאו את העם בבגדיהם ובכליהם[12]:
(כ) וְכָל בֶּגֶד וְכָל כְּלִי עוֹר וְכָל מַעֲשֵׂה עִזִּים אפילו מה שעשוי מהקרנים והעצמות[13] וְכָל כְּלִי עֵץ תִּתְחַטָּאוּ: ס
(כא) וַיֹּאמֶר אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן בשביל שחקת פרה אדומה נתנה לאלעזר פירשה הוא לישראל[14] אֶל אַנְשֵׁי הַצָּבָא הַבָּאִים לַמִּלְחָמָה זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה כלומר מה שאמר לכם משה כל הורג נפש וגו' הן המצות האמורות בפרשת פרה אדומה[15]:
(כב) אַךְ אף על פי שנטהרו הכלים מטומאת המת עדיין אתם צריכים ליזהר מגעולי עכו"ם להגעיל ולהפליט את הכלים מבליעות נבלות שלהם אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַכָּסֶף אֶת הַנְּחֹשֶׁת אֶת הַבַּרְזֶל אֶת הַבְּדִיל וְאֶת הָעֹפָרֶת:
(כג) כָּל דָּבָר שבלע דבר איסור אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵר שתשמישו באש תביאו באש כדרך שהיה התשמיש בו באיסורין, אם תשמישו באור ממש כגון הברזל והנחשת וגם הכסף והזהב מלבנו באור, ואם ע"י חמין כגון הבדיל והעופרת מגעילו בחמין אַךְ אע"ג שהגעילו אותם מן האיסו אינו מספיק אלא- בְּמֵי נִדָּה יִתְחַטָּא במים שהנדה טבלת כלומר במקוה וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבֹא בָּאֵשׁ דבר שלא נשתמשו בו באש אלא בצונן תַּעֲבִירוּ בַמָּיִםתדיחו אותו במים עד שיתמרק ויטהר לכבסם ולשפשף אותם במים יפה עד שתסור חלודה שנדבקה מהם מן האיסור, שזהו הכשרן מן האיסור[16]:
(כד) וְכִבַּסְתֶּם בִּגְדֵיכֶם בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וּטְהַרְתֶּם וְאַחַר תָּבֹאוּ אֶל הַמַּחֲנֶה: פ
(כה) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(כו) שָׂא קבל את חשבון[17] אֵת רֹאשׁ מַלְקוֹחַ הַשְּׁבִי בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה אַתָּה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְרָאשֵׁי אֲבוֹת הָעֵדָה:
(כז) וְחָצִיתָ אֶת הַמַּלְקוֹחַ כל המלקוח[18] בֵּין תֹּפְשֵׂי הַמִּלְחָמָה הַיֹּצְאִים לַצָּבָא וּבֵין כָּל הָעֵדָה:
(כח) וַהֲרֵמֹתָ ותפריש[19] מֶכֶס לַיקֹוָק מֵאֵת אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַיֹּצְאִים לַצָּבָא אֶחָד נֶפֶשׁ מֵחֲמֵשׁ הַמֵּאוֹת מִן הָאָדָם וּמִן הַבָּקָר וּמִן הַחֲמֹרִים וּמִן הַצֹּאן:
(כט) מִמַּחֲצִיתָם של היוצאים למלחמה תִּקָּחוּ וְנָתַתָּה לְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן תְּרוּמַת יְקֹוָק:
(ל) וּמִמַּחֲצִת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תִּקַּח אֶחָד אָחֻז שנאחז כלומר אחד שנלקח מתוך חמישים וחז"ל דרשו מייתור זה כל מה שאתה אוחז יהיה מן החמישים מכאן שמדה בינונית אחד מחמישים[20] מִן הַחֲמִשִּׁים מִן הָאָדָם מִן הַבָּקָר מִן הַחֲמֹרִים וּמִן הַצֹּאן מִכָּל הַבְּהֵמָה שאר בעלי החיים כגון הגמלים[21] וְנָתַתָּה אֹתָם לַלְוִיִּם שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת מִשְׁכַּן יְקֹוָק:
(לא) וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה:
(לב) וַיְהִי הַמַּלְקוֹחַ יֶתֶר הַבָּז שבא לכלל חלוקה ולכלל מכס חוץ מהמטלטלין וממה שאכלו[22] אֲשֶׁר בָּזְזוּ עַם הַצָּבָא צֹאן שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וְשִׁבְעִים אֶלֶף וַחֲמֵשֶׁת אֲלָפִים:
(לג) וּבָקָר שְׁנַיִם וְשִׁבְעִים אָלֶף:
(לד) וַחֲמֹרִים אֶחָד וְשִׁשִּׁים אָלֶף:
(לה) וְנֶפֶשׁ אָדָם מִן הַנָּשִׁים אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ מִשְׁכַּב זָכָר כָּל נֶפֶשׁ שְׁנַיִם וּשְׁלֹשִׁים אָלֶף:
(לו) וַתְּהִי הַמֶּחֱצָה חֵלֶק הַיֹּצְאִים בַּצָּבָא מִסְפַּר הַצֹּאן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשִׁים אֶלֶף וְשִׁבְעַת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת להודיע כי מן היום שלקחו המלקוח הזה עד שמנו אותו וחצו אותו והפרישו ממנו המכס ונתנוהו לאלעזר הכהן מכל המקנה הגדול הזה לא מת אחד, וזה נס וכן במחצת העדה ללוים[23]:
(לז) וַיְהִי הַמֶּכֶס לַיקֹוָק מִן הַצֹּאן שֵׁשׁ מֵאוֹת חָמֵשׁ וְשִׁבְעִים:
(לח) וְהַבָּקָר שִׁשָּׁה וּשְׁלֹשִׁים אָלֶף וּמִכְסָם לַיקֹוָק שְׁנַיִם וְשִׁבְעִים:
(לט) וַחֲמֹרִים שְׁלֹשִׁים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וּמִכְסָם לַיקֹוָק אֶחָד וְשִׁשִּׁים:
(מ) וְנֶפֶשׁ אָדָם שִׁשָּׁה עָשָׂר אָלֶף וּמִכְסָם לַיקֹוָק שְׁנַיִם וּשְׁלֹשִׁים נָפֶשׁ:
(מא) וַיִּתֵּן מֹשֶׁה אֶת מֶכֶס תְּרוּמַת יְקֹוָק לְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה:
(מב) וּמִמַּחֲצִית בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר חָצָה מֹשֶׁה לעדה והוציאה להם[24] מִן הָאֲנָשִׁים הַצֹּבְאִים:
(מג) וַתְּהִי מֶחֱצַת הָעֵדָה מִן הַצֹּאן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשִׁים אֶלֶף שִׁבְעַת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת:
(מד) וּבָקָר שִׁשָּׁה וּשְׁלֹשִׁים אָלֶף:
(מה) וַחֲמֹרִים שְׁלֹשִׁים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת:
(מו) וְנֶפֶשׁ אָדָם שִׁשָּׁה עָשָׂר אָלֶף:
(מז) וַיִּקַּח מֹשֶׁה מִמַּחֲצִת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הָאָחֻז אֶחָד מִן הַחֲמִשִּׁים מִן הָאָדָם וּמִן הַבְּהֵמָה וַיִּתֵּן אֹתָם לַלְוִיִּם שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת מִשְׁכַּן יְקֹוָק כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה:
(מח) וַיִּקְרְבוּ אֶל מֹשֶׁה הַפְּקֻדִים הממונים[25] אֲשֶׁר לְאַלְפֵי הַצָּבָא והם היו[26] שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת:
(מט) וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה עֲבָדֶיךָ נָשְׂאוּ אֶת רֹאשׁ אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר בְּיָדֵנוּ לאמר הנה השם עשה תשועה גדולה על ידינו, שלא מת במלחמה אחד מכל אנשי הצבא אשר בידינו ולא הוכה בחרב שיפקד מן הצבא,[27]וְלֹא נִפְקַד נחסר מִמֶּנּוּ אִישׁ:
(נ) וַנַּקְרֵב אֶת קָרְבַּן יְקֹוָק ולפיכך אנחנו חפצים להקריב קרבן ה' המציל אותנו[28] אִישׁ אֲשֶׁר מָצָא כְלִי זָהָב אֶצְעָדָה צמיד של רגל וְצָמִיד של יד טַבַּעַת באצבע עָגִיל באוזן[29] וְכוּמָז מחוך[30] לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵינוּ לִפְנֵי יְקֹוָק לתת לפניו כופר נפשותינו אשר פדה ממות ובמלחמה מידי חרב[31]:
(נא) וַיִּקַּח מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶת הַזָּהָב מֵאִתָּם כֹּל כְּלִי הראוי ל – מַעֲשֶׂה דהיינו כלי שלם ולא שבור[32]:
(נב) וַיְהִי כָּל זְהַב הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר הֵרִימוּ לַיקֹוָק שִׁשָּׁה עָשָׂר אֶלֶף שְׁבַע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים שָׁקֶל מֵאֵת שָׂרֵי הָאֲלָפִים וּמֵאֵת שָׂרֵי הַמֵּאוֹת:
(נג) אַנְשֵׁי הַצָּבָא בָּזְזוּ אִישׁ לוֹ הבזה כגון הכלים והמטלטלין והבגדים את אלו לא חלקו מהם לעדה אלא כל מה שבזזו כל איש ואיש היו לו[33]:
(נד) וַיִּקַּח מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶת הַזָּהָב אחר ששקל מֵאֵת שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְהַמֵּאוֹת וַיָּבִאוּ אֹתוֹ אֶל אֹהֶל מוֹעֵד זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לכפרת עון פעור[34] לִפְנֵי יְקֹוָק יראה מזה שעשו מהם כלי שרת ומסרום לצבור, לזכרון לכל בני ישראל שיעשו בהם עבודת ה' לדורות[35]: פ
נביא
ירמיה פרק יג
כד וַאֲפִיצֵם כְּקַשׁ עוֹבֵר לְרוּחַ מִדְבָּר אפזר את בנ"י כקש שעובר ברוח מדבר:
כה זֶה גוֹרָלֵךְ זה חלקך. מְנָת מִדַּיִךְ לפי המידה שאת מדדת. מֵאִתִּי נְאֻם יְקֹוָק אֲשֶׁר שָׁכַחַתְּ אוֹתִי וַתִּבְטְחִי בַּשָּׁקֶר בע"ז:
כו וְגַם אֲנִי חָשַׂפְתִּי שׁוּלַיִךְ גיליתי את שולי הבגדים שלך. ( לבזותך ). עַל פָּנָיִךְ וְנִרְאָה קְלוֹנֵךְ להראות בזיונך:
כז נִאֻפַיִךְ וּמִצְהֲלוֹתַיִךְ זִמַּת זְנוּתֵךְ את שמחה בניאופים ובמחשבות הזנות שלך. עַל גְּבָעוֹת בַּשָּׂדֶה רָאִיתִי שִׁקּוּצָיִךְ הע"ז. אוֹי לָךְ יְרוּשָׁלַם לֹא תִטְהֲרִי אוי לכם בני ירושליפם שאתם לא רוצים אפילו להטהר. אַחֲרֵי מָתַי עֹד אחרי מתי תטהרי עוד??:
ירמיה פרק יד
א אֲשֶׁר הָיָה דְבַר יְקֹוָק אֶל יִרְמְיָהוּ עַל דִּבְרֵי הַבַּצָּרוֹת על זמן הבצורת (מניעת גשמים):
ב אָבְלָה יְהוּדָה הושחתה. וּשְׁעָרֶיהָ אֻמְלְלוּ שערי הערים נכרתו (שהערים חרבו) קָדְרוּ לָאָרֶץ החשיכו עד הארץ (ענין אבילות וצער) וְצִוְחַת יְרוּשָׁלַם עָלָתָה צעקת בנ"י עלתה לשמים:
ג וְאַדִּרֵיהֶם שָׁלְחוּ צְעִירֵיהֶם לַמָּיִם השרים, שלחו הצעירים להביא מים. בָּאוּ עַל גֵּבִים לֹא מָצְאוּ מַיִם שָׁבוּ כְלֵיהֶם רֵיקָם באו לבורות המים הריקים, והשיבו הכלים כשהם ריקים. בּשׁוּ וְהָכְלְמוּ וְחָפוּ רֹאשָׁם התבישו מהשרים שלא מצאו מים, וכסו ראשם בבושה:
ד בַּעֲבוּר הָאֲדָמָה חַתָּה בגלל האדמה שנשחתה. כִּי לֹא הָיָה גֶשֶׁם בָּאָרֶץ בּשׁוּ אִכָּרִים חָפוּ רֹאשָׁם התביישו האכרים וכיסו ראשם בבושה:
ה כִּי גַם אַיֶּלֶת בַּשָּׂדֶה יָלְדָה וְעָזוֹב כִּי לֹא הָיָה דֶּשֶׁא גם האילה שבשדה, השאירה שם את בנה שילדה כי לא היה לה במה להאכילו:
ו וּפְרָאִים עָמְדוּ עַל שְׁפָיִם חמור הבר עמד בהרים. שָׁאֲפוּ רוּחַ כַּתַּנִּים שאפו רוח כמו התנים במרוצתם לחפש מרעה. כָּלוּ עֵינֵיהֶם כאילו כָּלוּ עֵינֵיהם, מרוב חיפוש. כִּי אֵין עֵשֶׂב:
ז אִם עֲוֹנֵינוּ עָנוּ בָנוּ יְקֹוָק עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ אם העוונות מעידים עלינו הרעה, תושיע אותנו למען שמך שלא יתחלל. כִּי רַבּוּ מְשׁוּבֹתֵינוּ לְךָ חָטָאנוּ רבו מרידותינו וחטאנו לך:
ח מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעוֹ בְּעֵת צָרָה ישראל מקווים ומייחלים ליְקֹוָק , שמושיעם בזמן הצרות. לָמָּה תִהְיֶה כְּגֵר בָּאָרֶץ וּכְאֹרֵחַ נָטָה לָלוּן א"כ מדוע יְקֹוָק , אתה כמו גר בארץ, וכאורח שבא רק ללון שלא אכפת להם מהצרות שבאותו מקום?:
ט לָמָּה תִהְיֶה כְּאִישׁ נִדְהָם כאיש שנבהל. כְּגִבּוֹר לֹא יוּכַל לְהוֹשִׁיעַ וְאַתָּה בְקִרְבֵּנוּ יְקֹוָק וְשִׁמְךָ עָלֵינוּ נִקְרָא אַל תַּנִּחֵנוּ ואתה הרי בתוכנו, ואנו נושאים את שמך בעולם, לכן, אל תניחנו!:
י כֹּה אָמַר יְקֹוָק לָעָם הַזֶּה כֵּן אָהֲבוּ לָנוּעַ רַגְלֵיהֶם לֹא חָשָׂכוּ כמו שאהבו לזוז וללכת, ממקום למקום אחר הגויים (אשור, מצרים) ולא מנעו רגליהם ללכת אליהם. וַיְקֹוָק לֹא רָצָם כך יְקֹוָק לא רוצה את בנ"י. עַתָּה יִזְכֹּר עֲוֹנָם וְיִפְקֹד חַטֹּאתָם כך, עכשיו, יְקֹוָק יזור להענישם על עוונם:
כתובים
איוב פרק ד
(טו) וְרוּחַ עַל פָּנַי יַחֲלֹף תְּסַמֵּר שַׂעֲרַת בְּשָׂרִי מראה הנבואה חלפה על פני והעמידה את שערותי כמסמרים: (טז) יַעֲמֹד וְלֹא אַכִּיר מַרְאֵהוּ תְּמוּנָה לְנֶגֶד עֵינָי המראה נעמד לפני ולא הכרתי את המדבר איתי דְּמָמָה וָקוֹל אֶשְׁמָע ושמעתי קול ודממה "קול דממה דקה" (כך דרך שמיעת הנבואה): (יז) הַאֱנוֹשׁ מֵאֱלוֹהַּ יִצְדָּק האם אדם יכול להיות יותר צודק מה' אִם מֵעֹשֵׂהוּ יִטְהַר גָּבֶרוהאם ממי שעשה אותי יכול האדם להיות טהור: (יח) הֵן בַּעֲבָדָיו לֹא יַאֲמִין וּבְמַלְאָכָיו יָשִׂים תָּהֳלָה הרי בעבדים שלו הוא לא מאמין הם המלאכים וגם שם בהם צחוק והיתול שהם חסרים ופחותים לעומתו: (יט) אַף שֹׁכְנֵי בָתֵּי חֹמֶר כל שכן בני האדם שגרים בבתים מחומר אֲשֶׁר בֶּעָפָר שיסודם ותחילת יצירתם הוא מעפר יְסוֹדָם יְדַכְּאוּם לִפְנֵי עָשׁ וסופם שיהיו מושפלים - ומאכל לתולעים כמותם: (כ) מִבֹּקֶר לָעֶרֶב יֻכַּתּוּ מִבְּלִי מֵשִׂים לָנֶצַח יֹאבֵדוּ בבקר יהיו שלמים ובערב כבר שבורים מבלי שישימו לב כבר יאבדו שלפתע ימותו: (כא) הֲלֹא נִסַּע יִתְרָם בָּם יָמוּתוּ וְלֹא בְחָכְמָה הרי יסע מהם כוחם ויתרון עשרם וימותו בלי שהחכימו ויבינו שמעשיהם ימיתם שלפתע פתאום ימותו:
איוב פרק ה
(א) קְרָא נָא הֲיֵשׁ עוֹנֶךָּ בקריאתך לעזרה האם יש מישהו שעונה לך וְאֶל מִי מִקְּדֹשִׁים תִּפְנֶה ואל מי מהמלאכים תפנה שיעזור לך: (ב) כִּי לֶאֱוִיל יַהֲרָג כָּעַשׂ את האויל הורג הכעס שלו וּפֹתֶה תָּמִית קִנְאָה ואת המתפתה אחר תאותיו תמית קנאתו באחרים: (ג) אֲנִי רָאִיתִי אֱוִיל מַשְׁרִישׁ וָאֶקּוֹב נָוֵהוּ פִתְאֹם ראיתי רשע שמצליח ומתחזק אבל פתאום נתקלל מקומו והוא נכרת: (ד) יִרְחֲקוּ בָנָיו מִיֶּשַׁע בניו של הרשע מרוחקים מישועה וְיִדַּכְּאוּ בַשַּׁעַר וְאֵין מַצִּיל והם נדכאים לעיני כל העם והשופטים שבשער (שכולם נגדם) ואין מי שיצילם: (ה) אֲשֶׁר קְצִירוֹ רָעֵב יֹאכֵל את היבול שלו יבוא רעב (שודד) ויאכל וְאֶל מִצִּנִּים יִקָּחֵהוּ וקוצים יעלו בתבואה וְשָׁאַף צַמִּים חֵילָם ויקחו ויהרסו את יבולו ויבלעו הצמאים (הגזלנים) את עושרם: (ו) כִּי לֹא יֵצֵא מֵעָפָר אָוֶן וּמֵאֲדָמָה לֹא יִצְמַח עָמָל היסורים והסבל שבא על אדם לא מגיעים עליו בחינם, ולא צומחות מהעפר ומהאדמה אלא בגלל האון והעמל שעשה: (ז) כִּי אָדָם לְעָמָל יוּלָּד האדם צריך לעמול בעולם והוא נולד לעבוד וּבְנֵי רֶשֶׁף יַגְבִּיהוּ עוּף כמו שהעוף בעל הכנפיים נועד להגביהם לעוף: (ח) אוּלָם אֲנִי אֶדְרֹשׁ אֶל אֵל אבל אני במקומך לא הייתי מדבר ככה אל ה' וְאֶל אֱלֹהִים אָשִׂים דִּבְרָתִי אלא הייתי דורש ומתפלל אליו ומתחנן לפניו:
משנת ההלכה
איסור לא תחנם
א. אסור ליכנס לבית העובד כוכבים ביום חגו וליתן לו שלום. מצאו בחוץ, מותר אבל יאמר לו בשפה רפה ובכובד ראש. (שו"ע שם קמח סעי' ט)
ב. אסור להאריך בדברי שלום[36] לעובד כוכבים לעולם. לפיכך טוב להקדים לו שלום, כדי שלא יתחיל העובד כוכבים ויצטרך להאריך בדברי שלום. אבל אם כבר פתח העכו"ם בדברי שלום יכול להאריך ולענות לו (שם סעי' י ובברכי יוסף שם)
ג. ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים, מפני שהיא נותנת לו חיים[37] אפילו בשכר[38]. אא"כ יש לה חלב הרבה ומצערת אותה, שאז מותרת להניקו ואפילו בחנם (שם סי' קנד סעי' ב)
ד. ולא תיילד לעובדת כוכבים, אלא אם כן היא ידועה לאנשים כמילדת, שאז מותרת כיון שיש חשש איבה, ודוקא בשכר אבל לא בחנם[39]
ה. אסור לשדך גוי לגויה אא"כ יש בו חשש איבה כגון שידוע שהוא שדכן ודוקא שהוא שדכן בשכר (דרכי תשובה שם ס"ק ו)
ו. והעובר על זה ושיבח עובדי עבודה זרה ומעשיהם עבר על לאו זה, ואין בו מלקות לפי שאין בו מעשה, אבל ענשו גדול מאד כי הוא סיבה לתקלה מרובה שאין לה תשלומין, כי הדברים ירדו לפעמים בחדרי בטן השומעים, וכל יודע דעת יבין זה (חינוך מצוה תכו)
[1] חזקוני
[2] רש"י
[3] רבינו בחיי
[4] אבע"ז
[5] ספורנו
[6] רש"י
[7] אור החיים העמק דבר
[8] חזקוני
[9] אבע"ז
[10] רש"י
[11] הזהיר הקב"ה הזאת שלישי ושביעי ממלחמת מדין מה שלא עשה כן במלחמת שבעה עממים לפי שבמלחמת שבעה עממים היו כל ישראל וטומאה הותרה בצבור ואף גיעולי כנענים לא נאסרה להם שהרי כתלי דחזיר הותרו דכתיב ובתים מלאים כל טוב אפי' כתלי דחזירי אבל הכא במדין שאינו משבעה עממין ולא היו שם מישראל אלא אלף למטה נאסר להם גיעולי כנענים וגם הוצרכו הזאת שלישי ושביעי לפי שנטמאו במגע כשהרגו את המדינים, ועוד לפי שנטמאו בהם מישראל כדכתיב ויצמד ישראל לבעל פעור. ועוד דלמא איקטיל חד ישראל מהי"ב אלף ומה שכתוב ולא נפקד ממנו איש היינו לדבר עבירה ומספק טומאה נמי הוצרכו הזאה. חזקוני.
[12] רמב"ן
[13] ת"י
[14] חזקוני
[15] חזקוני
[16] רמב"ן
[17] ת"א
[18] אבע"ז
[19] ת"א ת"י
[20] ת"י פנים יפות
[21] אבע"ז העמק דבר
[22] רבינו בחיי
[23] רמב"ן
[24] רש"י
[25] רש"י
[26] הכתב והקבלה
[27] רמב"ן
[28] רמב"ן
[29] רבינו בחיי
[30] ת"א ת"י
[31] רמב"ן
[32] רש"י
[33] דעת זקנים
[34] ספורנו
[35] רמב"ן
[36] עיין במאירי גיטיו סב ע"א שפירש שמאריך בשלום יותר מן הנהוג וזהו כפילת שלום שבדרך כלל מספיק אם פותח בשלום לומר לו פעם אחת אבל אם יפתח הגוי בשלום יצטרך לכפול דבריו ועיין בט"ז שם ס"ק ח דלשון ברכה אחר שאינו שלום מותר וע"ז סמכו העולם שנהגו להאריך בדברי ברכה יותר ממה שבאמת נחוץ
[37] הגהות אשרי עבודה זרה פ"ב סי' ו מהירושלמי
[38] ואין כאן חשש איבה שאם היא פנוי עכשיו יכולה לומר רוצה אני לינשא ולכן אינו יכולה להניק ואם היא אשת איש יכולה לומר שאינה רוצה מפני שזה מפריע לבעלה (ט"ז שם ס"ק ג)
[39] שאם הוא בחנם אע"ג שעשתה כן לאחרים בחנם יכולה לומר שאינה רוצה עכשיו ללכלך ידיה בדם וכיו"ב
[40] ואע"ג שבמתנת חנם הוי מעשה. באמת יכול לומר דיש לו איזו הנאה, דלא הוי מתנת חנם. ונראה דלא הוי לאו שבכללות אע"פ דשלשה דברים נלמדים מלאו זה, דהכל אחד כמו לאו דמלאכת יו"ט. והנה המוכר קרקע בארץ ישראל כתב החינוך במצוה צ"ד דאין לוקין, דהוי לאו שאין בו מעשה כיון דאפשר בלא מעשה. וצ"ע, דבמצוה שס"א שלא נמכור מעשר בהמה כתב דאין לוקין לפי דאין מכירתו מכירה דלא אהנו מעשיו, וכן בחרמי כהנים (מצוה שנ"ח) וביפת תאר (מצוה תקל"ג), ולא כתב כיון דאפשר בלא מעשה, נראה דמכירה הוי מעשה. והרמב"ם בפי"ט מסנהדרין לא מנה לאו זה בכלל הלוקין, וצ"ע למה. ואם המכירה קיימת מחמת כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד וכו' צריך אריכות גדולה, עיין בסוגיא דתמורה ה'ואכמ"ל ועיין בחינוך מצוה של"ט מבואר דמכירה הוי מעשה ולוקין, עי"ש באריכות וצ"ע במצוה זו: (מנ"ח שם אות ה)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה