מקרא
במדבר פרק לב
(א) וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי גָד הקדים הכתוב בני ראובן כי הוא הבכור ובן הגבירה, וכן כשיספר הכתוב המעשה הזה יאמר (דברים ג טז) ולראובני ולגדי[1] עָצוּם מְאֹד וַיִּרְאוּ אֶת אֶרֶץ יַעְזֵר וְאֶת אֶרֶץ גִּלְעָד וְהִנֵּה הַמָּקוֹם מְקוֹם מִקְנֶה:
(ב) וַיָּבֹאוּ למקום אהל מועד ישיבת משה וראשי העדה[2] בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן בכל הפרשה הזו חוץ מפסוק ראשון יקדים בני גד, כי הם נתנו העצה הזאת והם היו המדברים תחלה למשה בנחלה הזאת, והם היו גבורים יותר מבני ראובן כמו שנאמר (שם לג כ) וטרף זרוע אף קדקד[3] וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֶל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה לֵאמֹר:
(ג) עֲטָרוֹת וְדִיבֹן וְיַעְזֵר וְנִמְרָה וְחֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה וּשְׂבָם וּנְבוֹ וּבְעֹן מארץ סיחון מלך האמורי היו, ויש מהן מקומות של עבודה זרה שהאמוריים עובדין שם, והם נבו ובעל מעון[4]:
(ד) הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִכָּה יְקֹוָק לִפְנֵי עֲדַת יִשְׂרָאֵל אֶרֶץ מִקְנֶה הִוא וְלַעֲבָדֶיךָ מִקְנֶה: ס
(ה) וַיֹּאמְרוּ אִם מָצָאנוּ חֵן בְּעֵינֶיךָ יֻתַּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ לַאֲחֻזָּה אַל תַּעֲבִרֵנוּ אֶת הַיַּרְדֵּן:
(ו) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה:
(ז) וְלָמָּה /תנואון/ תְנִיאוּן תשברון[5] אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעֲבֹר אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם יְקֹוָק:
(ח) כֹּה עָשׂוּ אֲבֹתֵיכֶם בְּשָׁלְחִי אֹתָם מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ כך שמה וברנע שם המושל בה, כמו אלוני ממרא[6] לִרְאוֹת אֶת הָאָרֶץ:
(ט) וַיַּעֲלוּ עַד נַחַל אֶשְׁכּוֹל וַיִּרְאוּ אֶת הָאָרֶץ וַיָּנִיאוּ אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְבִלְתִּי בֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם יְקֹוָק:
(י) וַיִּחַר אַף יְקֹוָק בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּשָּׁבַע לֵאמֹר:
(יא) אִם יִרְאוּ הָאֲנָשִׁים הָעֹלִים מִמִּצְרַיִם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה אֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב כִּי לֹא מִלְאוּ אַחֲרָי לא השלימו ללכת ביראתי[7]:
(יב) בִּלְתִּי כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי שם בעלה של אמו שילדה לו את עתניאל בן קנז[8] וי"א ששם אביו היה גם יפנה וגם קנז[9] וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן כִּי מִלְאוּ אַחֲרֵי יְקֹוָק:
(יג) וַיִּחַר אַף יְקֹוָק בְּיִשְׂרָאֵל וַיְנִעֵם ויטלטלם מלשון נע ונד[10]בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד תֹּם כָּל הַדּוֹר הָעֹשֶׂה הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק:
(יד) וְהִנֵּה קַמְתֶּם תַּחַת אֲבֹתֵיכֶם תַּרְבּוּת תלמידי[11] אֲנָשִׁים חַטָּאִים לִסְפּוֹת להוסיף[12] עוֹד עַל חֲרוֹן אַף יְקֹוָק אֶל יִשְׂרָאֵל:
(טו) כִּי תְשׁוּבֻן מֵאַחֲרָיו וְיָסַף עוֹד לְהַנִּיחוֹ לעכב את העם הזה[13] בַּמִּדְבָּר וְשִׁחַתֶּם לְכָל הָעָם הַזֶּה: ס
(טז) וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו הגם שהיו לפניו אפשר שנהגו בעצמן הרחקה כשכעס עליהם משה, ואמר להם קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים, לזה כשרצו לדבר אמר הכתוב ויגשו[14] וַיֹּאמְרוּ גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה וְעָרִים לְטַפֵּנוּ:
(יז) וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים מהירים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לאחר שנניח נשינו וטפינו מקננו ורכושנו בעבר הירדן נוכל לרוץ מהירים ראשונים שלא יהיה לנו שום כובד ומשא כמו שאר השבטים שיוליכו עמהם הכבוד שלהן עַד אֲשֶׁר אִם הֲבִיאֹנֻם אֶל מְקוֹמָם וְיָשַׁב טַפֵּנוּ בְּעָרֵי הַמִּבְצָר שנבנה עכשיו[15] מִפְּנֵי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ:
(יח) לֹא נָשׁוּב אֶל בָּתֵּינוּ עַד הִתְנַחֵל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ נַחֲלָתוֹ:
(יט) כִּי לֹא נִנְחַל אִתָּם מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וָהָלְאָה אפילו אם לא תחפוץ לתת לנו עתה את הארץ נעבור עמהם אנו וכל אשר לנו, אבל לא ננחל אתם כִּי בָאָה נַחֲלָתֵנוּ אֵלֵינוּ מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה כי נשוב אל הארץ הזאת שהיא נחלתנו הראויה לנו, ושאנחנו רוצים בה ואין שאר השבטים חפצים בה כלל[16]: פ
(כ) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה אִם תַּעֲשׂוּן אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אִם תֵּחָלְצוּ לִפְנֵי יְקֹוָק לַמִּלְחָמָה:
(כא) וְעָבַר לָכֶם כָּל חָלוּץ אֶת הַיַּרְדֵּן לִפְנֵי יְקֹוָק עַד הוֹרִישׁוֹ אֶת אֹיְבָיו מִפָּנָיו:
(כב) וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵי יְקֹוָק וְאַחַר תָּשֻׁבוּ וִהְיִיתֶם נְקִיִּים מֵיְקֹוָק וּמִיִּשְׂרָאֵל וְהָיְתָה הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם לַאֲחֻזָּה לִפְנֵי יְקֹוָק:
(כג) וְאִם לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן הִנֵּה חֲטָאתֶם לַיקֹוָק וּדְעוּ חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶתְכֶם בזה תודיעו אז שחטאתם עתה, שתודיעו שהיתה כוונתכם להרע[17]:
(כד) בְּנוּ לָכֶם עָרִים לְטַפְּכֶם וּגְדֵרֹת לְצֹנַאֲכֶם וְהַיֹּצֵא מִפִּיכֶם תַּעֲשׂוּ:
(כה) וַיֹּאמֶר כאיש אחד הגברים והנשים בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר עֲבָדֶיךָ יַעֲשׂוּ כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי מְצַוֶּה:
(כו) טַפֵּנוּ נָשֵׁינוּ מִקְנֵנוּ וְכָל בְּהֶמְתֵּנוּ יִהְיוּ שָׁם בְּעָרֵי הַגִּלְעָד:
(כז) וַעֲבָדֶיךָ יַעַבְרוּ כָּל חֲלוּץ צָבָא לִפְנֵי יְקֹוָק לַמִּלְחָמָה כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי דֹּבֵר:
(כח) וַיְצַו לָהֶם מֹשֶׁה אֵת אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֵת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְאֶת רָאשֵׁי אֲבוֹת הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:
(כט) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם אִם יַעַבְרוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן אִתְּכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן כָּל חָלוּץ לַמִּלְחָמָה לִפְנֵי יְקֹוָק וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵיכֶם וּנְתַתֶּם לָהֶם אֶת אֶרֶץ הַגִּלְעָד לַאֲחֻזָּה כי עתה לא מסר להם משה כל ארץ סיחון ועוג, רק קצת ערים בארץ גלעד שהוא מקום המקנה והם עטרות ודיבון והנזכרים כאן (פסוקים לד -לח) שבנו בהם מבצרים לשבת בהם טפם ומקניהם, ושאר הארץ הניחוה חרבה ולכך צוה ליהושע והנשיאים, אם יעברו אתכם תנו להם כל הארץ לאחוזת עולם,[18]:
(ל) וְאִם לֹא יַעַבְרוּ חֲלוּצִים אִתְּכֶם[19] וְנֹאחֲזוּ בְתֹכְכֶם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן תקחו מהם כל הארץ הזאת ותגרשו משם נשיהם וטפם, ותתנו להם אחוזה הראויה להם בארץ כנען שיכבשו אותה להם כאשר יעברו שם[20]:
(לא) וַיַּעֲנוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן לֵאמֹר אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֶל עֲבָדֶיךָ כֵּן נַעֲשֶׂה:
(לב) נַחְנוּ נַעֲבֹר חֲלוּצִים לִפְנֵי יְקֹוָק אֶרֶץ כְּנָעַן וְאִתָּנוּ אֲחֻזַּת נַחֲלָתֵנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן:
(לג) וַיִּתֵּן לָהֶם מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף חצי שבט מנשה לא נטלו מעצמן אלא משה ביקש שיקחו כיון שהיו עם רב[21] אֶת מַמְלֶכֶת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי וְאֶת מַמְלֶכֶת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן הָאָרֶץ לְעָרֶיהָ בִּגְבֻלֹת עָרֵי הָאָרֶץ סָבִיב:
(לד) וַיִּבְנוּ בְנֵי גָד אֶת דִּיבֹן וְאֶת עֲטָרֹת וְאֵת עֲרֹעֵר:
(לה) וְאֶת עַטְרֹת שׁוֹפָן וְאֶת יַעְזֵר וְיָגְבֳּהָה:
(לו) וְאֶת בֵּית נִמְרָה וְאֶת בֵּית הָרָן כל הערים המוזכרות בנו אותם ל - עָרֵי מִבְצָר וְגִדְרֹת צֹאן:
(לז) וּבְנֵי רְאוּבֵן בָּנוּ אֶת חֶשְׁבּוֹן וְאֶת אֶלְעָלֵא וְאֵת קִרְיָתָיִם:
(לח) וְאֶת נְבוֹ וְאֶת בַּעַל מְעוֹן מוּסַבֹּת שֵׁם בני ראובן הסבו את שמם של הערים לשם אחר כיון שהיו שמות של ע"ז[22] וְאֶת שִׂבְמָה וַיִּקְרְאוּ בְשֵׁמֹת אֶת שְׁמוֹת הֶעָרִים אֲשֶׁר בָּנוּ כלומר שקראו לערים כשם האנשים שבנאום[23]:
(לט) וַיֵּלְכוּ בְּנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה גִּלְעָדָה וַיִּלְכְּדֻהָ וַיּוֹרֶשׁ וגירש[24] אֶת הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בָּהּ:
(מ) וַיִּתֵּן מֹשֶׁה אֶת הַגִּלְעָד לְמָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לפי שהיה בכור בבני מנשה נתן לו משה תחלה וַיֵּשֶׁב בָּהּ לפי שהוא היה זקן ולא יצא בצבא נתן לו עיר מבצר וישב שם בעוד שהלכו בניו עם ישראל וחזרו[25]:
(מא) וְיָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה נקרא על שם אמו אעפ"י שהוא ממשפחת יהודה כי כן כתיב כי חצרון לקח בת מכיר והוליד ממנו שגוב ושגוב הוליד את יאיר שהיו לו ערים בערי הגלעד[26] הָלַךְ וַיִּלְכֹּד אֶת חַוֹּתֵיהֶם כפריהם וַיִּקְרָא אֶתְהֶן בכללות חַוֹּת יָאִיר אבל לכל כפר היה שם בפני עצמו[27]:
(מב) וְנֹבַח מבני מנשה היה[28] הָלַךְ וַיִּלְכֹּד אֶת קְנָת וְאֶת בְּנֹתֶיהָ וַיִּקְרָא לָה נֹבַח בִּשְׁמוֹ: פ
נביא
ירמיה פרק יד
יא וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלָי אַל תִּתְפַּלֵּל בְּעַד הָעָם הַזֶּה לְטוֹבָה:
יב כִּי יָצֻמוּ אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ אֶל רִנָּתָם אל תפילתם. וְכִי יַעֲלוּ עֹלָה וּמִנְחָה אֵינֶנִּי רֹצָם לא יהיו לרצון לפני. כִּי בַּחֶרֶב וּבָרָעָב וּבַדֶּבֶר אָנֹכִי מְכַלֶּה אוֹתָם:
יג וָאֹמַר אֲהָהּ יְקֹוָק אֱלוֹהִים הִנֵּה הַנְּבִאִים אֹמְרִים לָהֶם לֹא תִרְאוּ חֶרֶב הלא הנביאים (נביאי השקר) אומרים לבנ"י שלא תבוא הרעה, ולא מגיע לבנ"י עונש. וְרָעָב לֹא יִהְיֶה לָכֶם כִּי שְׁלוֹם אֱמֶת אֶתֵּן לָכֶם בַּמָּקוֹם הַזֶּה:
יד וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלַי שֶׁקֶר הַנְּבִאִים נִבְּאִים בִּשְׁמִי לֹא שְׁלַחְתִּים וְלֹא צִוִּיתִים וְלֹא דִבַּרְתִּי אֲלֵיהֶם חֲזוֹן שֶׁקֶר וְקֶסֶם וֶאֱלִיל וְתַרְמִית לִבָּם הֵמָּה מִתְנַבְּאִים לָכֶם כל דבריהם הם חזון של שקר ורמאות מליבם ולא מאת יְקֹוָק :
טו לָכֵן כֹּה אָמַר יְקֹוָק עַל הַנְּבִאִים הַנִּבְּאִים בִּשְׁמִי וַאֲנִי לֹא שְׁלַחְתִּים וְהֵמָּה אֹמְרִים חֶרֶב וְרָעָב לֹא יִהְיֶה בָּאָרֶץ הַזֹּאת בַּחֶרֶב וּבָרָעָב יִתַּמּוּ הַנְּבִאִים הָהֵמָּה נביאי השקר:
טז וְהָעָם אֲשֶׁר הֵמָּה נִבְּאִים לָהֶם בנ"י. יִהְיוּ מֻשְׁלָכִים בְּחֻצוֹת יְרוּשָׁלַם מִפְּנֵי הָרָעָב וְהַחֶרֶב וְאֵין מְקַבֵּר לָהֵמָּה הֵמָּה נְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וּבְנֹתֵיהֶם וְשָׁפַכְתִּי עֲלֵיהֶם אֶת רָעָתָם עונש על רעתם:
יז וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה תֵּרַדְנָה עֵינַי דִּמְעָה לַיְלָה וְיוֹמָם וְאַל תִּדְמֶינָה אבכה על הצרות העתידות לבוא עליכם, ולא אפסיק לבכות. כִּי שֶׁבֶר גָּדוֹל נִשְׁבְּרָה בְּתוּלַת בַּת עַמִּי מַכָּה נַחְלָה מְאֹד מכה של חולי גדול:
יח אִם יָצָאתִי הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה חַלְלֵי חֶרֶב בשדה נופלים חללים מחרב. וְאִם בָּאתִי הָעִיר וְהִנֵּה תַּחֲלוּאֵי רָעָב ובעיר מתים ברעב. כִּי גַם נָבִיא גַם כֹּהֵן סָחֲרוּ אֶל אֶרֶץ וְלֹא יָדָעוּ סבבו מעיר לעיר, כסוחרים, לנבאות להם נבואות שקר, ולא ידעו מה דבר יְקֹוָק :
יט הֲמָאֹס מָאַסְתָּ אֶת יְהוּדָה האם מאסת ביהודה?! אִם בְּצִיּוֹן גָּעֲלָה נַפְשֶׁךָ האם נפשך מתעבת את ציון?! מַדּוּעַ הִכִּיתָנוּ וְאֵין לָנוּ מַרְפֵּא קַוֵּה לְשָׁלוֹם וְאֵין טוֹב גם כשנקווה לשלום לא יבוא הטוב השלום. וּלְעֵת מַרְפֵּא וְהִנֵּה בְעָתָה גם כשנקווה לרפואה מהשבר ישאר הפחד:
כ יָדַעְנוּ יְקֹוָק רִשְׁעֵנוּ עֲוֹן אֲבוֹתֵינוּ כִּי חָטָאנוּ לָךְ אנו יודעים שאנו ואבותינו חטאנו לך:
כא אַל תִּנְאַץ לְמַעַן שִׁמְךָ אל תרחיק ותבזה את ישראל שלא יהיה חילול שם יְקֹוָק . אַל תְּנַבֵּל כִּסֵּא כְבוֹדֶךָ אל תוריד את "כסא כבודך" שכבוד יְקֹוָק לא יתחלל בגויים. זְכֹר אַל תָּפֵר בְּרִיתְךָ אִתָּנוּ זכור ואל תבטל את בריתך אתנו:
כב הֲיֵשׁ בְּהַבְלֵי הַגּוֹיִם מַגְשִׁמִים האם יש בע"ז שהיא הבל שיכולים להוריד גשם?! וְאִם הַשָּׁמַיִם יִתְּנוּ רְבִבִים האם בכוח השמים עצמם להוריד גשם?! הֲלֹא אַתָּה הוּא יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ וּנְקַוֶּה לָּךְ לך נקווה שתתן מטר לארץ. כִּי אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת כָּל אֵלֶּה:
ירמיה פרק טו
א וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלַי אִם יַעֲמֹד מֹשֶׁה וּשְׁמוּאֵל לְפָנַי אֵין נַפְשִׁי אֶל הָעָם הַזֶּה אינני רוצה אותם. שַׁלַּח מֵעַל פָּנַי וְיֵצֵאוּ שלח אותם בנבואתך, מלפני ויצאו לגלות:
ב וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ אָנָה נֵצֵא להיכן נצא? וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֲשֶׁר לַמָּוֶת לַמָּוֶת וַאֲשֶׁר לַחֶרֶב לַחֶרֶב וַאֲשֶׁר לָרָעָב לָרָעָב וַאֲשֶּׁר לַשְּׁבִי לַשֶּׁבִי כל אחד, ימות במיתה הראויה לו: מָוֶת רגיל, בחרב, ברעב או בשבי:
ג וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם אַרְבַּע מִשְׁפָּחוֹת אמנֶה עליהם 4 סוגי ענשים. נְאֻם יְקֹוָק אֶת הַחֶרֶב לַהֲרֹג וְאֶת הַכְּלָבִים לִסְחֹב לִגְרוֹר הגופות אחר מיתתם. וְאֶת עוֹף הַשָּׁמַיִם וְאֶת בֶּהֱמַת הָאָרֶץ לֶאֱכֹל וּלְהַשְׁחִית העוף לאכול, והבהמות להשחית הגופות:
ד וּנְתַתִּים לְזַעֲוָה לזְועָה. לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ כל הממלכות שישמעו הרעה של ישראל יזוּעוּ וְיִרְעַדוּ מפחד. בִּגְלַל מְנַשֶּׁה בֶן יְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה עַל אֲשֶׁר עָשָׂה בִּירוּשָׁלָם בגלל מעשים, כמו שעשה המלך מנשה בירושלים:
ה כִּי מִי יַחְמֹל עָלַיִךְ יְרוּשָׁלַם וּמִי יָנוּד לָךְ מי ינוד בראשו לנחם אותך. וּמִי יָסוּר לִשְׁאֹל לְשָׁלֹם לָךְ לשאול בשלומך:
כתובים
איוב פרק ה
(ט) עֹשֶׂה גְדֹלוֹת וְאֵין חֵקֶר שהוא עושה גדולות בלי חקר וגבול ו- נִפְלָאוֹת עַד אֵין מִסְפָּר וכן נפלאות בלי מספר: (י) דוגמא לגדולתו זה הַנֹּתֵן מָטָר עַל פְּנֵי אָרֶץ וְשֹׁלֵחַ מַיִם עַל פְּנֵי חוּצוֹת ענין הגשם שמוריד בארץ ושולח בחוצות: (יא) לָשׂוּם שְׁפָלִים לְמָרוֹם שם את העניים לעשירים שמרוממם ע"י הגשם שזו מצמיחה את תבואתם וְקֹדְרִים שָׂגְבוּ יֶשַׁע ואנשים קודרים - חשוכים וסובלים בעניותם הוגבהו ונושעו ע"י המטר: (יב) מֵפֵר מַחְשְׁבוֹת עֲרוּמִים וְלֹא תַעֲשֶׂינָה יְדֵיהֶם תּוּשִׁיָּה הערומים הם הרשעים. ה' מפר את עצתם ולא מצליח את משבותיהם הרעות שיתקיימו: (יג) לֹכֵד חֲכָמִים בְּעָרְמָם תופס ומכשיל את החכמים להרע במחשבתם ומזימתם הרעה וַעֲצַת נִפְתָּלִים נִמְהָרָה ועצת הנפתלים המעקמים דרכם עצתם נעשית במהירות וחפזון - לא תצליח: (יד) יוֹמָם יְפַגְּשׁוּ חֹשֶׁךְ וְכַלַּיְלָה יְמַשְׁשׁוּ בַצָּהֳרָיִם הרשעים הללו בדברים ברורים ביום וכצהרים יתעו ויכשלו כמו בחשיכה ובלילה: (טו) וַיֹּשַׁע מֵחֶרֶב מִפִּיהֶם וּמִיַּד חָזָק אֶבְיוֹן מושיע ה' את האביון מחרב הרשעים ומפיהם הרוצה להזיקם ומידם החזקה שרוצים לפגוע בחלשים: (טז) וַתְּהִי לַדַּל תִּקְוָה ואז לדל תהיה תקוה והצלה וְעֹלָתָה קָפְצָה פִּיהָ ובני העוול יסתם פיהם: (יז) הִנֵּה אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יוֹכִחֶנּוּ אֱלוֹהַּ אשרי האדם שה' מייסרו כי זה גורם לו להתנקות מעוונותיו ולכן וּמוּסַר שַׁדַּי אַל תִּמְאָס אל תמאס ותקץ במוסר שה' מביא עליך: (יח) כִּי הוּא יַכְאִיב וְיֶחְבָּשׁ ה' מכאיב אבל גם חובש ומרפא יִמְחַץ וידו וְיָדָיו תִּרְפֶּינָה מוחץ ומכה אבל גם מרפא: (יט) בְּשֵׁשׁ צָרוֹת יַצִּילֶךָּ וּבְשֶׁבַע לֹא יִגַּע בְּךָ רָע היסורים שבאו עליך הם הגנה והצלה מפני הצרות שיבואו עליך ומונה אליפז שבע צרות שניצל מהם: (כ) בְּרָעָב פָּדְךָ מִמָּוֶת וּבְמִלְחָמָה מִידֵי חָרֶב בזמן רעב תנצל ממות ובמלחמה תנצל מחרב: (כא) בְּשׁוֹט לָשׁוֹן תֵּחָבֵא וְלֹא תִירָא מִשֹּׁד כִּי יָבוֹא הלשון יש לה כח להצליף - ולא תפחד משודדים שיבואו ויזיקוך: (כב) לְשֹׁד וּלְכָפָן תִּשְׂחָק לשודדים ולרעב תשחק שלא תפחד מהם וּמֵחַיַּת הָאָרֶץ אַל תִּירָא ומחיות רעות בארץ גם לא תפחד: (כג) כִּי עִם אַבְנֵי הַשָּׂדֶה בְרִיתֶךָ תכרות ברית עם אבני השדה שלא יזיקוך וְחַיַּת הַשָּׂדֶה הָשְׁלְמָה לָךְ וגם עם חית השדה תשלים שלא תפגע בך: שבעת הצרות: 1. רעב. 2. חרב. 3. לשון הרע. 4. שודד. 5. כפן. 6. חית הארץ. 7. אבני השדה. (כד) וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אָהֳלֶךָ שתדע ויהיה לך שלום בביתך וּפָקַדְתָּ נָוְךָ וְלֹא תֶחֱטָא ותבוא לבדוק בביתך ולא תמצא שום נזק וחסרון: (כה) וְיָדַעְתָּ כִּי רַב זַרְעֶךָ וְצֶאֱצָאֶיךָ כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ יהיה לך הרבה זרע - ילדים כמו עשב שגדל בארץ בריבוי: (כו) תָּבוֹא בְכֶלַח אֱלֵי קָבֶר כַּעֲלוֹת גָּדִישׁ בְּעִתּוֹ תגיע לזקנה ותמות מתוך בריאות ורעננות כמו גדיש שעולה וצומח וקוצרים אותו בזמן שהוא מלא וטוב: (כז) הִנֵּה זֹאת חֲקַרְנוּהָ כֶּן הִיא שְׁמָעֶנָּה וְאַתָּה דַע לָךְ דברים אלו חקרנו וכך מצאנו שהם כפי שעניתי לך ואתה צריך לדעת זאת ולקבלם: פ
משנת ההלכה
איסור להגות את ה' באותיותיו
א. נאמר בפרשת שמות[29] זה שמי לעלם וזה זכרי לדר דר", ודרשו חז"ל[30] "זה שמי לעלם", חסר ו'[31] שלא יהגה אדם את השם באותיותיו, "וזה זכרי לדור דור", שאין אומרים אותו אלא בכינוי[32]. ובגמרא[33] נאמר ... אמר לו הקב"ה: לא כשאני נכתב אני נקרא, נכתב אני ביו"ד ה"י, ונקרא באל"ף דל"ת. וכך נפסק להלכה שאסור להגות את שם ה' באותיותיו[34].
ב. נאמר במשנה[35] "ברכת כהנים כיצד,...במקדש אומר את השם ככתבו, ובמדינה בכינויו, דהיינו שאסרו לומר את שם ה' הנכתב שם הוי"ה אף לכהנים בברכת כהנים כיון שאסור להגות את ה' באותיותיו, והתירו להם לאמרו רק במקדש. עוד אמרו[36] "מיום שחרב בית המקדש דיו לעולם שישתמש בשתי אותיות" - בין לשבח לפניו בין לברך איש את רעהו"[37]. שנאמר [38] כל הנשמה תהלל י'ה הללוי'ה, כלומר: זה השם שכל הנשמה כולה ראויה להשתמש בו, מכלל ששם בן ארבע אותיות ושם המפורש, לא לכל הנשמה ניתן אלא לכהנים בלבד במקדש[39].
ג. כתב הטור והשו"ע[40] שכשמזכיר בברכות שם אדנות במקום שם הוי"ה צריך להתכוין גם לפירוש הקריאה, שהוא אדון הכל, וגם לפירוש הכתיבה, שהוא היה הוה ויהיה[41]. והגר"א[42] חולק וסובר שיש להתכוין רק על הקריאה, ולא על הכתיבה, כמו בכל קרי וכתיב שבתורה[43].
ד. תוס' בכמה מקומות סובר שבכלל איסור זה לומר את האותיות של שם הוי"ה, זו אחר זו, יו"ד ה"י וכו'[44], וכן נוהגים העולם להיזהר מזה[45], וכתבו בשם האר"י לומר קי ואו קי[46]. וי"א -יו"ד א"י ה"א וא"ו א"י ה"א[47].
ה. לדעת תוס'[48] הנ"ל[49] אף שתי האותיות של יו"ד ה"י בלבד אסור לומר, מפני שאף זה הוא שם המיוחד[50], אלא שאף על פי ששם זה בפני עצמו הוא שם גמור, אינו נאסר משום הוגה השם באותיותיו, אלא אם מזכיר אותם לשם שם שלם[51].
ו. אותיות יו"ד ה"י הנכתבות בתלמוד, כמו המימרא "נכתב אני ביו"ד ה"י"[52], סובר רבינו אלחנן[53] שאסור לקרוא אותם אף בדרך הלימוד[54], וכתב רבינו אלחנן שרבו[55] חולק ומתיר לקרוא בדרך לימוד שם זה, כיון שהאדם הקורא אותיות אלו אינו מתכוין לאותיות השם, אלא אותיות בעלמא הוא מזכיר[56].
ז. המהר"ם[57] סובר שיש לקרוא את שם האדנות כשהאל"ף בשוא, כניקוד שם הוי"ה, ולא כדרך שקורים כשכתוב שם אדנות, שאז האל"ף בחטף פתח[58], והוא כניקוד המילה "לעולם"[59]. והב"ח[60] כתב שמקצת קורים בפתח ומקצת קורים נוטים לצירי[61]. והגר"א[62] ורוב האחרונים הסכימו לקרוא שם אדנות בחטף פתח תחת האל"ף[63], כיון שניקוד השם נקבע לפי קריאתו, כמו בכל מקום שבתורה שיש קרי וכתיב[64], וניקוד שם הוי"ה עצמו לא ידוע לנו[65].
[1] אבע"ז רמב"ן
[2] העמק דבר
[3] רמב"ן
[4] רבינו בחיי ועיי"ש שכתב "ותירגם אונקלוס הפסוק הזה מכללתא ומלבשתא וכומרין ובי נמרי ובי חושבנא ובעיל דיבון וסיען ובי קבורא דמשה ובעון. הזכיר בקצתם לשון בי כי כן לשון חז"ל בתלמוד שקורין כן המקומות של עבודה זרה, כגון בי נצרפי בי אבידן בי דודבי עבדא דבי נורא. ובני ראובן כשבנו את אלו קראו אותן בשמות אחרים, וזהו שכתוב (במדבר לב, לח) מוסבות שם, כי שינו את שמם להקרא בשם אחר למען לא יזכר שם עבודה זרה. ולכך אמרו חז"ל בברכות (ח.) לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום ואפילו עטרות ודיבון, הזכיר הכתוב הזה לפי שיש בהן שמות של עבודה זרה, שלא תאמר כיון שהתרגום הוא פירוש הכתוב אין לנו לתרגם הפסוק הזה כי יש בו זכרון עבודה זרה, ועל כן באו החכמים לומר שאף בפסוק הזה ראוי להזכירו שלא להקל בו"
[5] אבע"ז
[6] רא"ם
[7] ת"א ת"י
[8] רש"י כאן ורש"י יהושע טו, יז
[9] רד"ק יהושע שם
[10] רש"י
[11] ת"א ת"י
[12] רש"י
[13] ת"א ת"י
[14] אור החיים
[15] רש"י
[16] רמב"ן
[17] ספורנו
[18] רמב"ן
[19] מכאן למד ר"מ בגמ' קידושין סא. שכל תנאי צריך תנאי כפול כלומר לפרש את חיוב התנאי ומה יקרה אם לא יקויים "של תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי"
[20] רמב"ן
[21] ירושלמי ביכורים פ"א ה"ח וברמב"ן פי' דמתחלה לא באו לפניו שבט מנשה, אבל כאשר חלק הארץ לשני השבטים ראה שהיא ארץ גדולה יותר מן הראוי להם ובקש מי שירצה להתנחל עמהם, והיו אנשים משבט מנשה שירצו בה, אולי אנשי מקנה היו, ונתן להם חלקם וטעם "ולחצי", חלק אחד מהם, וכן אז יחלק העם ישראל לחצי חצי העם היה אחרי תבני בן גינת [להמליכו] והחצי אחרי עמרי (מ"א טז כא) והענין, כי בני מנשה היו שמונה בתי אבות ככתוב בפרשת הפקודים (לעיל כו כט -לב), ומשפחת המכירי ומשפחת הגלעדי ירשו בארץ הזאת כי היו אנשי חיל ולכדו אותה לעצמם ונתן להם חלק רב מהם, ושש המשפחות עברו את הירדן, דכתיב ביהושע (יז ב) ויהי לבני מנשה הנותרים למשפחותם לבני אביעזר ולבני חלק ולבני אשריאל ולבני שכם ולבני חפר ולבני שמידע, וזהו מה שכתוב שם (פסוק ה) ויפלו חבלי מנשה עשרה לבד מארץ הגלעד והבשן אשר מעבר לירדן והטעם, כי עשו מן הארץ תשעה חלקים שוים לתשעת המטות, ולא יכלו לתת למטה מנשה הנותרים חלק שלם, ולא חצי חלק כי רובם נשארו והנה עשו מן השבט כולו חלקים, ומצאו כי עשירית השבט בלבד נחלו בארץ הבשן ועשר הידות נשארו, ונתנו לו מחלק שבט שלם עשרה חבלים והאחד נשאר ואולי בעבור היות שתי המשפחות האלה המכירי והגלעדי המועטות בשבט רצו להפרד משבטם כדי שתהיה להם נחלה רבה מהם כי ילכדוה בחרבם, וכמו שנאמר (יהושע יז א) כי הוא היה איש מלחמה ויהי לו הגלעד והבשן על כן הזכיר בשבט הזה חבלים, ולא הזכיר כן בשאר השבטים כך נראה לי פירוש הכתוב הזה על דרך הפשט
[22] רש"י
[23] ת"י
[24] ת"א
[25] חזקוני
[26] חזקוני
[27] העמק דבר
[28] חזקוני
[29] (פרק ג פסוק טו) "ויאמר עוד אלקים אל משה כה תאמר אל בני ישראל ה' אלקי אבתיכם אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב שלחני אליכם
[39] רש"י שם, [עי' רש"י סנהדרין ס. שקורא לשם מ"ב שם המפורש, ועי' להלן על שם מ"ב]. ואף שנאמר (נחמיה ח ד) "ויעמד עזרא הסופר על מגדל עץ אשר עשו לדבר", ואמרו בגמרא (יומא סט:) שגידלו בשם המפורש, פירשו שם שהוראת שעה היתה, כיון שאין אומרים שם המפורש בגבולין, דהיינו חוץ לעזרה -רש"י
[43] וכתב שרבנו יונה כתב לכוון גם את שם הכתיבה רק בקריאת שמע בלבד, וגם על הפי' של כתיבתו חלק וכתב שפירושו- נמצא, קיים. ומספרי הקבלה יוצא שיש ג' ענינים בפי' שם הוי"ה: א. שמהוה את הכל, ב. היה הוה ויהיה כאחד, ג. אין לו באור כלל. עי' זוהר ח"ג רנז סוע"ב ופרדס ש"א פ"ט, ושי"ט פ"א, ושל"ה בתחילתו ולקוטי אמרים ח"ב פ"ד ופ"ז ועוד
[44] עי' תוס' סוכה ה. ד"ה קדש ומהר"ם שם, ותוס' שבועות לה. ד"ה באל"ף, ותוס' ע"ז יח. ד"ה הוגה בשם רוב העולם, ועי' מהרש"א שם, וכן מפורש בתוס' ר' אלחנן לע"ז יח., וכן הבין הרדב"ז בתשובותיו ח"ה סי' אלף תח (לה) בדעת תוס', וכ"כ בשו"ת חת"ס חו"מ סי' קצב, וחיי אדם כלל ה דכ"ז, [ועי' בארוכה בשו"ת עטרת יצחק סי' מט בבאור תוס' שבועות שם]
[46] פתח עינים ע"ז יח., וכ"כ החיי אדם שם, והחת"ס שם שכן נזהרים העולם. ועי' מאירי סנהדרין צ. שכתב שאסור לקרוא את השם המיוחד בכתבו ולהזכירו באותיותיו ופירושיו, ויתכן שנתכוין לשני הדברים, וכ"כ עיין ברש"י פסחים נ. קדושין עא: שהבאנו לעיל שכתב כעי"ז
[51] כגון רוצה לרמוז לשם הוי"ה - תוס' סוכה ה. ועי' תפארת יעקב במשניות ווילנא שבועות פ"ד אות נג שמפרש כן גם בדעת התוס' שבועות לה ע"א ד"ה באל"ף. ועי"ש בתוס' בע"ז בשם רבינו אלחנן שאוסר להזכיר אף את שם אדנות באותיותיו, ולא עוד אלא אפילו לומר שתי אותיות אל"ף דל"ת [לשם אדנות] אסור בזה אחר זה, משום שהוא שם חשוב שאסור למחקו [ע"פ גי' ר"ח שבועות לה ע"ב, עי' תוס' שבועות שם בע"א, וכ"ה בתוס' ה"ר אלחנן לע"ז, אלא ששם מסתפק בדבר. ואולי רצה לאסרו משום מוציא שם שמים לבטלה ולא משום הוגה], או משום שהוא השם המיוחד יותר תוס' ה"ר אלחנן שם. ור"י שם בתוס' חלק עליו והתיר, וביאר הרדב"ז [שו"ת ח"ה סי' אלף תח (לה)] שלדת ר"י מותר לקרוא אף את כל שם האדנות כדי שלא תהא הגייתו באותיות גדולה מהגיית השם עצמו, וכיון ששם אדנות קורים אותו בעצמו אין להחמיר בו בהגיית אותיותיו, אמנם בלשון תוס' משמע שלא התיר אלא בקריאת אל"ף דלי"ת בלבד ולא כל השם
[54] ונראה דכן כונת התוס' שם בע"ז יח. שלשונו מוקשה ועי' שו"ת הרמ"א סי' קיג שתוס' ע"ז משובשים, וי"א שתוס' ר' אלחנן הם המקור העיקרי של תוס' שלנו לע"ז
[56] ועי' תוס' ע"ז שם בסוף הדיבור ומהרש"א. וכן פי' בספר עטרת יצחק סי' מט ד' התוס' שבועות לה ע"א שר"ל שהתנא לא חשש שם לכתוב יו"ד ה"י אע"פ שילמדו אח"כ ויאמרו כן בדרך הלימוד, וכ"מ בפסקי תוס' שם. ועי' לעיל בשם תפארת יעקב שפי' מפני שלא נתכוין אלא לשם שלם ולא גמרו וכתוס' סוכה ה
[61] ב"ח שם ומג"א שם, רק לגבי קריאת אדנות במקום שם הויה (אבל כשכתוב אדנות סוברים שלעולם בפתח), והמחלוקת בין הקוראים היא האיך להגות את שם האל"ף, אבל הניקוד הוא חטף פתח, וחלקו אם יש להגות את הפתח של החטף פתח, או את השוא של החטף פתח שהגיית שוא נע נוטה לצירי
[63] יש קורין המובאים בשו"ע הרב שם, וכ"כ באליה רבה שם, וכתב שאף המהר"ם לובלין חזר בו, וכ"כ במור וקציעה ליעב"ץ סי' ה, פמ"ג אשל אברהם שם ושערי תשובה ס"ק א בשם כמה אחרונים, חיי אדם כלל ה דכ"ז. [וכ"כ בספר תשובת הגאונים על קריאת השם, אמשטרדם תס"ז]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה