פרשת ואתחנן יום ג' צום תשעה באב

חרבן בית ראשון ושני

חרבן בית המקדש הראשון, בימי צדקיהו המלך היה, בשנת ג' אלפים של"ח. חרבן שני - בימי ר' יוחנן בן זכאי בשנת שלשת אלפים תתכ"ח; ושניהם בתשעה באב היו:

כתיב (מלכים - ב כה): וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְּשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ הִיא שְׁנַת תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ נְבֻכַדְנֶצַּאר מֶלֶךְ בָּבֶל בָּא נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים עֶבֶד מֶלֶךְ בָּבֶל יְרוּשָׁלִָם וַיִּשְׂרֹף אֶת בֵּית ה' וגו', וכתיב (ירמיה נב): וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הִיא שְׁנַת תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל, בָּא נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים עָמַד לִפְנֵי מֶלֶךְ בָּבֶל בִּירוּשָׁלִָם וגו', ותניא: אי אפשר לומר בשבעה - שהרי כבר נאמר בֶּעָשׂוֹר, ואי אפשר לומר בעשור - שהרי כבר נאמר בְּשִׁבְעָה, הא כיצד? בשבעה נכנסו נכרים להיכל ואכלו וקלקלו בו שביעי שמיני ותשיעי, סמוך לחשכה הציתו בו את האור והיה דולק והולך כל היום כולו, שנאמר (שם ו): אוֹי לָנוּ כִּי פָנָה הַיּוֹם כִּי יִנָּטוּ צִלְלֵי עָרֶב:

והיינו דאמר רבי יוחנן, אלמלי הייתי באותו הדור לא קבעתיו אלא בעשירי, מפני שרובו של היכל בו נשרף:

תניא: מגלגלין זכות ליום זכאי וחובה ליום חיָּב. אמרו: כשחרב בית המקדש בראשונה - אותו היום תשעה באב היה, ומוצאי שבת היה, ומוצאי שביעית היתה, ומשמרתו של יהויריב היתה, והלויים היו אומרים שירה ועומדים על דוכנם. ומה שירה היו אומרים - וַיָּשֶׁב עֲלֵיהֶם אֶת אוֹנָם וּבְרָעָתָם יַצְמִיתֵם (תהלים צד - דרך קינה היו אומרים מזמור זה ולא היה זה שיר של יום שאומרים על הקרבן, שאין זה שיר של יום ראשון בשבת) ולא הספיקו לומר יַצְמִיתֵם ה' אֱלֹקֵינוּ - עד שבאו נכרים וכבשום:

כשנבנה בית המקדש, נבנה בשירים ובזמרים - מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד (תהלים ל), וכשנחרב, אף הוא בזמרים - מִזְמוֹר לְאָסָף, אֱלֹקִים בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ (שם עט):

נביא

ירמיה פרק כג

י    כִּי מְנָאֲפִים מָלְאָה הָאָרֶץ  הארץ מלאה בעוון ניאוף. כִּי מִפְּנֵי אָלָה  אָבְלָה הָאָרֶץ  מפני שנשבעים לשקר, הארץ נחרבה. יָבְשׁוּ נְאוֹת מִדְבָּר  יָבַש המרעה, בנאות המדבר. וַתְּהִי מְרוּצָתָם רָעָה  היו רצים תמיד לרעה. וּגְבוּרָתָם לֹא כֵן  גבורתם, לא היתה לדבר כֵּן, טוב ונכון:

יא כִּי גַם נָבִיא גַם כֹּהֵן חָנֵפוּ  הרשיעו.       גַּם בְּבֵיתִי מָצָאתִי רָעָתָם  אפילו במקדש עשו הרעות. נְאֻם יְקֹוָק :

יב  לָכֵן יִהְיֶה דַרְכָּם לָהֶם כַּחֲלַקְלַקּוֹת בָּאֲפֵלָה  לכן, יפלו בדרכם, כמי שמחליק בדרך חלקה בחשיכה. יִדַּחוּ וְנָפְלוּ בָהּ  בדרכם. כִּי אָבִיא עֲלֵיהֶם רָעָה שְׁנַת פְּקֻדָּתָם  שנה שאזכור להענישם. נְאֻם יְקֹוָק :

יג  וּבִנְבִיאֵי שֹׁמְרוֹן רָאִיתִי תִפְלָה  דבר גרוע בלי טעם.     הִנַּבְּאוּ בַבַּעַל וַיַּתְעוּ אֶת עַמִּי  נבאו בשם הבעל, והתעו את בנ"י מדרך יְקֹוָק . אֶת יִשְׂרָאֵל:

יד  וּבִנְבִאֵי יְרוּשָׁלַם רָאִיתִי שַׁעֲרוּרָה  דבר מגונה. נָאוֹף וְהָלֹךְ בַּשֶּׁקֶר  חטאו בניאוף ובשקר. וְחִזְּקוּ יְדֵי מְרֵעִים לְבִלְתִּי שָׁבוּ אִישׁ מֵרָעָתוֹ  חזקו ידי העושים רע, עד שלא רצו לשוב מדרכם. הָיוּ לִי כֻלָּם  כִּסְדֹם רעים כאנשי סדום.       וְיֹשְׁבֶיהָ  כַּעֲמֹרָה  רעים כאנשי עמורה:

טו  לָכֵן כֹּה אָמַר יְקֹוָק  צְבָאוֹת עַל הַנְּבִאִים  נביאי השקר. הִנְנִי מַאֲכִיל אוֹתָם לַעֲנָה וְהִשְׁקִתִים מֵי רֹאשׁ  אאכיל את הנביאים לענה, ואשקה אותם מים, שנסחטו  מהעשב: "רֹאש". (לענה ורֹאש  מִינֵי עשבים מָרִים.)   כִּי מֵאֵת נְבִיאֵי יְרוּשָׁלַם יָצְאָה חֲנֻפָּה לְכָל הָאָרֶץ  בגלל נביאי ירושלים, יצאה רשעות בכל הארץ:

טז כֹּה אָמַר יְקֹוָק  צְבָאוֹת אַל תִּשְׁמְעוּ עַל דִּבְרֵי הַנְּבִאִים  נביאי השקר. הַנִּבְּאִים לָכֶם מַהְבִּלִים הֵמָּה אֶתְכֶם  נבואתם  נבואת הבל. חֲזוֹן לִבָּם יְדַבֵּרוּ  לֹא מִפִּי יְקֹוָק  המראֶה שמנבאים, בודים מליבם, ולא מפי יְקֹוָק :

יז   אֹמְרִים אָמוֹר לִמְנַאֲצַי  אומרים לרשעים המבזים את יְקֹוָק , דִּבֶּר יְקֹוָק   טוב עליכם: "שלום יהיה לכם".     שָׁלוֹם יִהְיֶה לָכֶם וְכֹל הֹלֵךְ בִּשְׁרִרוּת לִבּוֹ אָמְרוּ לֹא תָבוֹא עֲלֵיכֶם רָעָה  ולכל ההולכים לפי מראות ליבם הרע, אמרו: "לא תבוא עליכם רעה":

יח  כִּי מִי עָמַד בְּסוֹד יְקֹוָק   מי מנביאי השקר ידע את סוד יְקֹוָק  באמת? וְיֵרֶא וְיִשְׁמַע אֶת דְּבָרוֹ  וראה ושמע את דבר יְקֹוָק ? מִי הִקְשִׁיב דְּבָרוֹ  וַיִּשְׁמָע  מי מהם הקשיב לציווי יְקֹוָק , ושמע נבואה ממנו?:

יט  הִנֵּה סַעֲרַת יְקֹוָק  חֵמָה יָצְאָה  הנה כעס יְקֹוָק  בא כסערה.      וְסַעַר מִתְחוֹלֵל  סערה מתקרבת ועומדת לחוּל. (לבוא ולשכון)          עַל רֹאשׁ רְשָׁעִים יָחוּל  על ראשם של הרשעים יחוּל. (יפול וישכון):

כ   לֹא יָשׁוּב אַף יְקֹוָק  עַד עֲשׂתוֹ וְעַד הֲקִימוֹ מְזִמּוֹת לִבּוֹ  לא ישוב יְקֹוָק  מלכעוס, עד שיעשה מחשבות ליבו  להעניש הרשעים. בְּאַחֲרִית הַיָּמִים תִּתְבּוֹנְנוּ בָהּ  בִּינָה  באחרית הימים, כשתתקיים הנבואה, אז תתבוננו ותבינו שהנבואה התקיימה אף שנתאחרה לבוא, ולא שב יְקֹוָק  מחרון אפו ברשעים:

כא לֹא שָׁלַחְתִּי אֶת הַנְּבִאִים  לנבא בשמי. וְהֵם רָצוּ  מעצמם לנבא נבואת שקר.לֹא דִבַּרְתִּי אֲלֵיהֶם וְהֵם נִבָּאוּ:

כב וְאִם עָמְדוּ בְּסוֹדִי וְיַשְׁמִעוּ דְבָרַי אֶת עַמִּי וִישִׁבוּם מִדַּרְכָּם הָרָע וּמֵרֹעַ מַעַלְלֵיהֶם  אם היו שומעים הנבואות ממני, היו מחזירים העם בתשובה ממעשיהם הרעים:

כג הַאֱלֹהֵי מִקָּרֹב  וכי אני שופט רק את הברואים הקרובים אלי בשמים, ואלו שבארץ אינני שופט?! אָנִי נְאֻם יְקֹוָק  וְלֹא אֱלֹהֵי מֵרָחֹק:

כד אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנּוּ  היוכל איש להסתתר מפני?!       נְאֻם יְקֹוָק  הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא נְאֻם יְקֹוָק :

כה שָׁמַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר אָמְרוּ הַנְּבִאִים הַנִּבְּאִים בִּשְׁמִי שֶׁקֶר לֵאמֹר חָלַמְתִּי חָלָמְתִּי  שמעתי את נביאי השקר אומרים: "חלמתי חלמתי" נבואות מיְקֹוָק :

כו  עַד מָתַי הֲיֵשׁ בְּלֵב הַנְּבִאִים...  עד מתי ינבאו הבל? וכי יש בליבם שנבואתם תתקיים? נִבְּאֵי הַשָּׁקֶר וּנְבִיאֵי תַּרְמִת לִבָּם  נבואות  ברמאות ליבם:

כז  הַחשְׁבִים לְהַשְׁכִּיחַ אֶת עַמִּי שְׁמִי בַּחֲלוֹמֹתָם  שחושבים להשכיח את שמי מבנ"י, ע"י "נבואות" שחולמים להם. אֲשֶׁר יְסַפְּרוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ  ע"י שחוזרים ומספרים את נבואותיהם לבנ"י. כַּאֲשֶׁר שָׁכְחוּ אֲבוֹתָם אֶת שְׁמִי  בַּבָּעַל  כמו שהשכיחו את שמי מאבותיהם, בעבודת הבעל:

כח הַנָּבִיא אֲשֶׁר אִתּוֹ חֲלוֹם יְסַפֵּר חֲלוֹם וַאֲשֶׁר דְּבָרִי אִתּוֹ  יְדַבֵּר דְּבָרִי אֱמֶת  מי שחולם חלומות, יאמר שדבריו הם חלומות, ומי שאני אמרתי לו נבואות, יאמר נבואות בשמי        מַה לַתֶּבֶן אֶת הַבָּר  כיצד מערבים תבן (פסולת התבואה)  עם הבר (התבואה)? כיצד מערבים שקר ואמת?!    נְאֻם יְקֹוָק :

כט הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם יְקֹוָק  וּכְפַטִּישׁ יְפֹצֵץ סָלַע  הרי נבואות יְקֹוָק , נאמרות ע"י הנביא בחוזק, כאש וכפטיש חזק המפוצץ סלע ("ותהי בלבי כאש בוערת" ; לעיל כ', ט'):

ל   לָכֵן הִנְנִי עַל הַנְּבִאִים נְאֻם יְקֹוָק  מְגַנְּבֵי דְבָרַי אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ  גונבים דבר מנביא אמת, ואומרים כאילו יְקֹוָק  ניבא להם:

לא     הִנְנִי עַל הַנְּבִיאִם נְאֻם  שמדברים בלשון חלקה ונואמים נאום שבדו מליבם.           יְקֹוָק  הַלֹּקְחִים לְשׁוֹנָם וַיִּנְאֲמוּ נְאֻם:

לב הִנְנִי עַל נִבְּאֵי חֲלֹמוֹת שֶׁקֶר נְאֻם יְקֹוָק  וַיְסַפְּרוּם  שמספרים שחלמו נבואה. וַיַּתְעוּ אֶת עַמִּי בְּשִׁקְרֵיהֶם וּבְפַחֲזוּתָם  התעו את בנ"י מדרך יְקֹוָק , בשקרים ובקלות דעת. וְאָנֹכִי לֹא שְׁלַחְתִּים וְלֹא צִוִּיתִים וְהוֹעֵיל לֹא יוֹעִילוּ לָעָם הַזֶּה  ולא מועילים לבנ"י. נְאֻם יְקֹוָק :

לג וְכִי יִשְׁאָלְךָ הָעָם הַזֶּה אוֹ הַנָּבִיא אוֹ כֹהֵן לֵאמֹר מַה מַשָּׂא יְקֹוָק   אם ישאלו אותך על נבואות יְקֹוָק , ויקראו לנבואה בשם "משא", שהדבר כבד וקשה עליהם. וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם אֶת מַה מַשָּׂא וְנָטַשְׁתִּי אֶתְכֶם  רציתם לדעת מה המשא של יְקֹוָק ?? אתם המשא! ולכן יְקֹוָק  יעזוב אתכם  ותצאו לגלות. נְאֻם יְקֹוָק :

לד וְהַנָּבִיא וְהַכֹּהֵן וְהָעָם אֲשֶׁר יֹאמַר מַשָּׂא יְקֹוָק  וּפָקַדְתִּי עַל הָאִישׁ הַהוּא וְעַל בֵּיתוֹ  מי שיקרא לנבואה: "משא", אזכור להעניש  אותו ואת ביתו:

לה כֹּה תֹאמְרוּ אִישׁ עַל רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶל אָחִיו מֶה עָנָה יְקֹוָק  וּמַה דִּבֶּר יְקֹוָק   כשתרצו לדעת דבר האלוהים, תאמרו: " מֶה עָנָה יְקֹוָק  וּמַה דִּבֶּר יְקֹוָק "!:

לו  וּמַשָּׂא יְקֹוָק  לֹא תִזְכְּרוּ עוֹד  לא תקראו עוד לנבואה בשם: "משא". כִּי הַמַּשָּׂא יִהְיֶה לְאִישׁ דְּבָרוֹ  אף שפעמים נבואה נקראת בלשון משא, רק לאיש דברו של יְקֹוָק   לנביא, שליחות הנבואהנחשבת אצלו כמשא, אך כשאתם קוראים לנבואה משא, הוא משום שבלבכם, דבר הנבואה כבד וקשה  כמשא. וַהֲפַכְתֶּם אֶת דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים יְקֹוָק  צְבָאוֹת אֱלֹהֵינוּ  הופכים דברי אלוהים חיים  לדבר כבד וקשה:

לז כֹּה תֹאמַר אֶל הַנָּבִיא מֶה עָנָךְ יְקֹוָק  וּמַה דִּבֶּר יְקֹוָק :

לח וְאִם מַשָּׂא יְקֹוָק  תֹּאמֵרוּ לָכֵן כֹּה אָמַר יְקֹוָק  יַעַן אֲמָרְכֶם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה מַשָּׂא יְקֹוָק  וָאֶשְׁלַח אֲלֵיכֶם לֵאמֹר לֹא תֹאמְרוּ מַשָּׂא יְקֹוָק :

לט לָכֵן הִנְנִי וְנָשִׁיתִי אֶתְכֶם נָשֹׁא  אסיר א2תכם מלפָנַי (כמו:"גיד הנשה"  שזז ממקומו) וְנָטַשְׁתִּי אֶתְכֶם וְאֶת הָעִיר אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם וְלַאֲבוֹתֵיכֶם מֵעַל פָּנָי:

מ  וְנָתַתִּי עֲלֵיכֶם חֶרְפַּת עוֹלָם וּכְלִמּוּת עוֹלָם אֲשֶׁר לֹא תִשָּׁכֵחַ  בושה לעולם, שלא תִּשָכַח!:

כתובים

איכה פרק ד

יז. עוֹדֵינוּ תִּכְלֶינָה עֵינֵינוּ אֶל עֶזְרָתֵנוּ הָבֶל - כשבאה הרעה עוד היינו מצפים בכליון עיניים אל מצרים שיעזרונו. בְּצִפִּיָּתֵנוּ צִפִּינוּ אֶל גּוֹי לֹא יוֹשִׁעַ - בצפיתנו חכינו אל גוי שלא יושיע.

יח. צָדוּ צְעָדֵינוּ מִלֶּכֶת בִּרְחֹבֹתֵינוּ - האויבים ארבו לצעדנו שלא נוכל ללכת ברחובותינו קָרַב קִצֵּינוּ מָלְאוּ יָמֵינוּ כִּי בָא קִצֵּינוּ - קרב הסוף שלנו נגמרו הימים שלנו כי בא הסוף.

יט. קַלִּים הָיוּ רֹדְפֵינוּ מִנִּשְׁרֵי שָׁמָיִם - מהירים היו רודפינו יותר מנשרי שמים. עַל הֶהָרִים דְּלָקֻנוּ בַּמִּדְבָּר אָרְבוּ לָנוּ - רדפו אחרנו על ההרים ובמדבר ארבו לנו (לא להשאיר פליטה)

כ. רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ ה' נִלְכַּד בִּשְׁחִיתוֹתָם - יאשיהו שהוא כמו הנשמה של עמ"י והוא משיח ה' נלכד בבורות שלהם. אֲשֶׁר אָמַרְנוּ בְּצִלּוֹ נִחְיֶה בַגּוֹיִם - שעליו אמרנו שישמור עלינו מהגויים.

כא.    שִׂישִׂי וְשִׂמְחִי בַּת אֱדוֹם יוֹשֶׁבֶת בְּאֶרֶץ עוּץ - תשמחי עכשיו אדום שיושבת בעוץ. גַּם עָלַיִךְ תַּעֲבָר כּוֹס תִּשְׁכְּרִי וְתִתְעָרִי - גם עליך תעבר כוס פורענות, תשתי ותשתכרי ממנה ותקיאי אותה.

כב.    תַּם עֲוֹנֵךְ בַּת צִיּוֹן לֹא יוֹסִיף לְהַגְלוֹתֵךְ - נגמר העון שלך ע"י הגלות ולא יוסיף להגלות אותך עוד. פָּקַד עֲוֹנֵךְ בַּת אֱדוֹם גִּלָּה עַל חַטֹּאתָיִךְ - הזכיר ה' את העון של אדום וגלה חטאותיה וישלם לה על זה.

איכה פרק ה

א. זְכֹר ה' מֶה הָיָה לָנוּ הַבִּיטָה וּרְאֵה אֶת חֶרְפָּתֵנוּ - זכור ה' הצרות הרבות שהגיעו עלינו, הבט ותראה את החרפה שלנו.

ב. נַחֲלָתֵנוּ נֶהֶפְכָה לְזָרִים בָּתֵּינוּ לְנָכְרִים - ארץ ישראל נתנה לזרים, בתינו עברו לידי עמים נכרים.

ג. יְתוֹמִים הָיִינוּ וְאֵין אָב אִמֹּתֵינוּ כְּאַלְמָנוֹת - נהיינו כמו יתומים שיאן להם אב, ואמותינו נהיו כמו אלמנות.

ד. מֵימֵינוּ בְּכֶסֶף שָׁתִינוּ עֵצֵינוּ בִּמְחִיר יָבֹאוּ - היינו צריכים לשלם על המים שלנו וכן על העצים שלנו.

ה. עַל צַוָּארֵנוּ נִרְדָּפְנוּ יָגַעְנוּ וְלֹא הוּנַח לָנוּ - בעול עבודה קשה נרדפנו, וכל מה שיגענו על זה לקחו מאתנו.

ו. מִצְרַיִם נָתַנּוּ יָד אַשּׁוּר לִשְׂבֹּעַ לָחֶם - למצרים בקשנו עזרה, בקשנו מאשור לחם לשבוע.

ז. אֲבֹתֵינוּ חָטְאוּ וְאֵינָם וַאֲנַחְנוּ עֲוֹנֹתֵיהֶם סָבָלְנוּ - אבותינו חטאו ואינם בעולם שיקבלו עונש, ואנחנו סובלים בשביל       עוונותיהם.

ח. עֲבָדִים מָשְׁלוּ בָנוּ פֹּרֵק אֵין מִיָּדָם - עבדים משלו עלינו, ואין לנו מי שיפדה מידם.

ט. בְּנַפְשֵׁנוּ נָבִיא לַחְמֵנוּ מִפְּנֵי חֶרֶב הַמִּדְבָּר - בסיכון נפשנו היינו מביאים אוכל בגלל החרב שהיתה במדבר.

י. עוֹרֵנוּ כְּתַנּוּר נִכְמָרוּ מִפְּנֵי זַלְעֲפוֹת רָעָב - העור שלנו התחמם כמו חום תנור,מפני הרעב החזק.

יא.    נָשִׁים בְּצִיּוֹן עִנּוּ בְּתֻלֹת בְּעָרֵי יְהוּדָה - נשים נשואות עינו, בחורות עינו בערי יהודה.

יב.    שָׂרִים בְּיָדָם נִתְלוּ פְּנֵי זְקֵנִים לֹא נֶהְדָּרוּ - השרים החשובים נתלו בידי האויב, ולא כבדו את הזקנים.

יג. בַּחוּרִים טְחוֹן נָשָׂאוּ וּנְעָרִים בָּעֵץ כָּשָׁלוּ - הבחורים נשאו אבני ריחיים כבדות, והנערים כשל כחם ממשא העצים.

יד.     זְקֵנִים מִשַּׁעַר שָׁבָתוּ בַּחוּרִים מִנְּגִינָתָם - הזקנים חדלו מלשבת בשער (סנהדרין), והצעירים חדלו משמחתם.

טו.    שָׁבַת מְשׂוֹשׂ לִבֵּנוּ נֶהְפַּךְ לְאֵבֶל מְחֹלֵנוּ - בטלה שמחת לבנו, נהפכה לאבל שמחתנו.

טז. נָפְלָה עֲטֶרֶת רֹאשֵׁנוּ אוֹי נָא לָנוּ כִּי חָטָאנוּ - נפל כתר ראשנו - ביהמ"ק. אוי לנו בגלל שחטאנו באה לנו הצרה.

יז. עַל זֶה הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ עַל אֵלֶּה חָשְׁכוּ עֵינֵינוּ - על ביהמ"ק היה צער בלבנו, ועל אלה חשכו עינינו מרב בכי.

יח. עַל הַר צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם שׁוּעָלִים הִלְּכוּ בוֹ - על שהר ציון שמם, וששועלים הלכו שם.

יט. אַתָּה ה' לְעוֹלָם תֵּשֵׁב כִּסְאֲךָ לְדֹר וָדוֹר - אתה ה' לעולם תשב בשמים, וכסאך לעולם קיים.

כ. לָמָּה לָנֶצַח תִּשְׁכָּחֵנוּ תַּעַזְבֵנוּ לְאֹרֶךְ יָמִים - למה לעולם תשכח אותנו, ותעזבנו להרבה ימים.

כא.    הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם - תשיב אותנו מהגלות ונשוב אליך, חדש ימינו כמו פעם שהיה לנו טוב.

כב.    כִּי אִם מָאֹס מְאַסְתָּנוּ קָצַפְתָּ עָלֵינוּ עַד מְאֹד - כי אם מאסת בנו בגלל חטאנו, כבר קצפת עלינו מאד יותר מדי.

סליק מגילת איכה

יעזרנו ה' לראות בנחמה

וישיבנו אליו בתשובה

לירושלים ובית המקדש

במהרה בשמחה

משנת ההלכה

המשך דיני תשעה באב

       א.       נוהגים להכין את המאכלים לערב, רק אחרי חצות היום

        ב.        רבים נוהגים שבתשעה באב אחרי חצות מסדרים את הבית ושוטפים את הרצפה, זכר ורמז לגאולה העתידה לבוא במהרה, ומסורת קבלה היא שבתשעה באב נולד המשיח:

         ג.         יש נוהגים שאין מברכין 'שעשה לי כל צרכי' בברכות השחר כי אם בלילה כשנועל מנעליו אז מברך ברכה זו. ויש שאין אומרים גם ברכת 'עוטר ישראל בתפארה', ואומרה במנחה כשמניח תפלין. והמנהג הפשוט ברוב קהילות אשכנז שאומרים כל ברכות השחר כבכל יום:

        ד.        אין מתעטפים בטלית גדולה, מפני הכתוב באיכה (ב): בִּצַּע אֶמְרָתוֹ שתרגומו מפרשו: קרע טליתו (אבל לובש טלית קטנה כבכל יום). ואין מניחים תפלין בתפילת שחרית רק במנחה. לפי שהתפלין נקראים 'פאר' ובתשעה באב נטל פארנו.. ויש נוהגים להניח טלית ותפלין בביתו בצנעה וקוראים קריאת שמע, ואחר הולכים לבית הכנסת לתפילת שחרית בלא טלית ותפלין.

       ה.       מתפללין תפילת חול כרגיל, והש"ץ אומר בחזרת התפילה: 'עננו' בין 'גואל ישראל' ל'רפאנו', כבכל תענית ציבור. ובקהילות ספרד אומר הקהל 'עננו' גם בתפילת שחרית בברכת 'שומע תפילה'. ואין אומרים 'תחנון', לפי שת"ב נקרא 'מועד' כמו שכתוב (איכה א): קָרָא עָלַי מוֹעֵד לִשְׁבֹּר בַּחוּרָי. ואין הכהנים עולים לדוכן בשחרית, אלא במנחה:

         ו.         יש נוהגים לילך אל הקברות בתשעה באב. ומזקני ירושלים היו הולכים כנגד החומות משום צער למראה חרבות ירושלים:

         ז.         נוהגים ליתן צדקה בכל תענית. 'אגרא דתעניתא - צדקתא', אמרו החכמים; כלומר, הצדקה שנותנים לעניים ביום התענית - בה עיקר השכר שנותנים למי שמתענה:

       ח.       נוהגים ליטול את הידיִם במוצאי תשעה באב, כיון שבבוקר לא נטלו אלא עד סוף פרקי האצבעות:

        ט.       ובמוצאי תשעה באב אין אוכלים בשר ושותים יין ואין מכבסים או רוחצים ונוהגים כל מנהגי תשעת הימים עד חצות שלמחרת

         י.          הכל חיָּבים לצום בתשעה באב אפילו נשים מעוברות ומניקות. אמנם יש המקילים למעוברת ומניקות בימינו וצריכה כל אחת לעשות שאלת חכם וכל מקרה לגופו אבל חולה אפילו אין בו סכנה מותר לו לאכול. על פי שאלת חכם אבל לא יאכלו מאכלי מעדנות, אלא כדי ההכרח לבריאות הגוף בלבד