מקרא
דברים פרק י
(י) וְאָנֹכִי עָמַדְתִּי בָהָר כַּיָּמִים הָרִאשֹׁנִים אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה לקבל הלוחות אחרונות, ולהרבות תחינתי לפני הקב"ה שימחול עון העגל לגמרי וַיִּשְׁמַע יְקֹוָק אֵלַי גַּם בַּפַּעַם הַהִוא מחל לגמרי, והביא לוחות אחרונות, ובשורת המחילה היה ביום הכפורים, ונקבע להיות יום מחילה וסליחה[1] לֹא אָבָה יְקֹוָק הַשְׁחִיתֶךָ שלא רצה שלא תבאו ותירשו את הארץ[2]:
(יא) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלַי קוּם לֵךְ לְמַסַּע למסיע[3] לִפְנֵי הָעָם וְיָבֹאוּ וְיִרְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם: פ
(יב) וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה[4] יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ פסוק זה כלו נמשך עד "לטוב לך", יאמר: איננו שואל מעמך דבר שיהיה לצרכו אלא לצורכך, כטעם אם צדקת מה תתן לו (איוב לה ז), רק הכל הוא לטוב לך[5] אע"פ שהקצפתה אין הקב"ה שואל מעמך[6] כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נצטוינו על מצות היראה ומבואר לקמן פסוק כ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו היא שצונו להדמות בו יתעלה לפי יכלתנו מה הקדוש ברוך הוא נקרא רחום אף אתה היה רחום מה הקב"ה נקרא חנון אף אתה היה חנון מה הקב"ה נקרא צדיק אף אתה היה צדיק מה הקב"ה נקרא חסיד אף אתה היה חסיד שענינו להדמות בפעולות הטובות והמדות החשובות שיתואר בהם האל יתעלה על צד המשל יתעלה על הכל עילוי רב[7] וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ נצטוינו במצות אהבת ה' כמבואר לעיל פ' ואתחנן פרק ו פסוק ה וזה תשיג בהתבוננך אל דרכי טובו[8] וְלַעֲבֹד אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָמצות עבודת ה' מבוארת לקמן פרק יא פס' יג בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ:
(יג) לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת יְקֹוָק וְאֶת חֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְטוֹב לָךְ כי כל התורה בכללה היא לטובת מין האנושי ולקיומו במיני ואשיי כאשר יאות לו, כפי מה שיודע היודע האמיתי יתברך[9]:
(יד) הֵן לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמָיִם הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ וכולם נותנים כבוד לשמו, איננו צריך לך[10]:
(טו) רַק בַּאֲבֹתֶיךָ חָשַׁק יְקֹוָק לְאַהֲבָה אוֹתָם וַיִּבְחַר בְּזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם בָּכֶם ולא בישמעאל ועשיו[11] מִכָּל הָעַמִּים כַּיּוֹם הַזֶּה:
(טז) וּמַלְתֶּם נצטוינו לאהוב את התוכחות ולאהוב מי שיוכיחנו. וגם שלמה המלך ע"ה כתב בספרו (משלי ט') לחכם הוכח ויאהבך[12] אֵת עָרְלַת כל ערלה תוספת חסרון[13] לְבַבְכֶם שיהיה לבבכם פתוח לדעת האמת, לא כאשר עשיתם עד היום, שלא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע וְעָרְפְּכֶם לֹא תַקְשׁוּ לא תעשה על מי שאינו אוהב את התוכחות[14] עוֹד שלא תהיו כאבותיכם דור סורר ומורה, שישבו עם המצרים וילמדו מעשיהם, והם קשים לעזוב דרכם[15]:
(יז) כִּי אתם תדעו ותשכילו ותאמינו יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים הם מלאכי מעלה וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים כל צבא השמים אשר להם ממשלה בשפלים, כי הוא האדון אשר שם להם משטרם בארץ, הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים לגדולי בני אדם בריבם עם קטניהם וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד מעשיריהם בריבם עם דל, כי הוא[16] - :
(יח) עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה מן הגדולים, וקבע את קובעיהם נפש וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה והם כל צרכי האדם, והנה הוא יפרנס העניים אשר אין להם אוהב ורע[17]:
(יט) וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם ונצטווינו בזה לאהוב את הגרים גרי הצדק שנתחברו לעם ישראל משאר האומות והניחו דתם ונכנסו תחת כנפי השכינה בדת ישראל לקיים את כל התורה והמצוות באהבה רבה המסורה ללב, כלומר שצריך להזהר שלא לצער אותם בשום דבר, ולעשות להם טובה, ולגמול להם חסד כפי הראוי והיכולת. אף בן גר או גיורת שהורתם ולידתם בקדושה בכלל מצוה זו, ומצוה לאהוב אותו, כיון שאין לו קרובים בישראל[18]:
(כ) אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ תִּירָא צונו להאמין יראתו יתעלה ולהפחד ממנו ולא נהיה ככופרים ההולכים בקרי אבל נירא ביאת ענשו בכל עת, עיקר היראה ניכרת בעת הנסיון, שעוזב את יצרו מפני יראת ה'[19] אֹתוֹ תַעֲבֹד נצטוינו להתפלל לה' בכל יום כמבואר להלן פרק יא פס' יג וּבוֹ תִדְבָּק נצטוינו בזה להדבק בה', על ידי הדבקות בחכמים, שצריך להתבונן במעשיהם, וללמוד מהם את מצוות התורה, ואת הדעות האמתיות שקיבלו מרבותיהם, וכך יאהב את ה' וילך בדרכיו ובכלל מצוה זו להנות את הת"ח מנכסיו ולעסוק במסחר עם ת"ח ולעשות מסחר בנכסיו כדי שיהיה פנוי ללמוד תורה[20] וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ נתחייבנו בזה שכאשר נשבע שבועה לאמת דבר או להכחישו תהיה השבועה בשם ה'. והנשבע בשם ה' כאשר הוא נצרך לכך קיים מצות עשה[21]:
(כא) הוּא תְהִלָּתְךָ אותו תהלל תמיד וכבודו לאחר לא תתן[22] וְהוּא אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר עָשָׂה אִתְּךָ אֶת הַגְּדֹלֹת וְאֶת הַנּוֹרָאֹת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ:
(כב) בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ יָרְדוּ אֲבֹתֶיךָ מִצְרָיְמָה וְעַתָּה שָׂמְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב:
דברים פרק יא
(א) וְאָהַבְתָּ אֵת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַרְתָּ מִשְׁמַרְתּוֹ ליראה אותו שתשמור מחטוא לפניו, כי אחר שיצוה באהבה יצוה ביראה, ויצוה בחוקים ובמשפטים ובמצות. וכן שתשמור מה שהשם שומר, שהוא שומר את הגרים וחונן דלים ואביונים ועושה משפט יתום ואלמנה[23]. וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וּמִצְוֹתָיו כָּל הַיָּמִים:
(ב) וִידַעְתֶּם הַיּוֹם כִּי לֹא אֶת בְּנֵיכֶם אני מדבר עכשיו שיוכלו לומר אנו לא ידענו ולא ראינו בכל זה[24] אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ וַאֲשֶׁר לֹא רָאוּ אֶת מוּסַר יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אֶת גָּדְלוֹ אֶת יָדוֹ הַחֲזָקָה וּזְרֹעוֹ הַנְּטוּיָה:
(ג) וְאֶת אֹתֹתָיו וְאֶת מַעֲשָׂיו אֲשֶׁר עָשָׂה בְּתוֹךְ מִצְרָיִם לְפַרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וּלְכָל אַרְצוֹ:
(ד) וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְחֵיל מִצְרַיִם לְסוּסָיו וּלְרִכְבּוֹ אֲשֶׁר הֵצִיף אֶת מֵי יַם סוּף עַל פְּנֵיהֶם בְּרָדְפָם אַחֲרֵיכֶם וַיְאַבְּדֵם יְקֹוָק עַד הַיּוֹם הַזֶּה שלא קמו עוד בניהם תחתם להיות כמוהם. כי השם אבד הרודפים בים ואבד במצרים זרעם, ולא נשאר להם שם ושאר[25]:
(ה) וַאֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם בַּמִּדְבָּר עַד בֹּאֲכֶם עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה:
נביא
ירמיה פרק כח
ח כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אַל יַשִּׁיאוּ לָכֶם נְבִיאֵיכֶם שלא יפתו אתכם נביאי השקר שתחזרו במהרה. אֲשֶׁר בְּקִרְבְּכֶם וְקֹסְמֵיכֶם וְאַל תִּשְׁמְעוּ אֶל חֲלֹמֹתֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם מַחְלְמִים שאתם חולמים:
ט כִּי בְשֶׁקֶר הֵם נִבְּאִים לָכֶם בִּשְׁמִי לֹא שְׁלַחְתִּים נְאֻם יְקֹוָק :
י כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק כִּי לְפִי מְלֹאת לְבָבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה אֶפְקֹד אֶתְכֶם רק שימלאו 70 שנה אזכור להשיבכם לארץ וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיכֶם אקיים הבטחתי שתשובו אֶת דְּבָרִי הַטּוֹב לְהָשִׁיב אֶתְכֶם אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה:
יא כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת הַמַּחֲשָׁבֹת אֲשֶׁר אָנֹכִי חשֵׁב עֲלֵיכֶם נְאֻם יְקֹוָק מַחְשְׁבוֹת שָׁלוֹם וְלֹא לְרָעָה לָתֵת לָכֶם אַחֲרִית וְתִקְוָה לכן אשאיר אתכם בגולות 70 שנה, כדי שתכניעו את לבבכם אלי:
יב וּקְרָאתֶם אֹתִי וַהֲלַכְתֶּם וְהִתְפַּלַּלְתֶּם אֵלָי וְשָׁמַעְתִּי אֲלֵיכֶם:
יג וּבִקַּשְׁתֶּם אֹתִי וּמְצָאתֶם כִּי תִדְרְשֻׁנִי בְּכָל לְבַבְכֶם:
יד וְנִמְצֵאתִי לָכֶם נְאֻם יְקֹוָק וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּתְכֶם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הַגּוֹיִם וּמִכָּל הַמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּי אֶתְכֶם שָׁם נְאֻם יְקֹוָק וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְכֶם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הִגְלֵיתִי אֶתְכֶם מִשָּׁם:
טו כִּי אֲמַרְתֶּם הֵקִים לָנוּ יְקֹוָק נְבִאִים בָּבֶלָה מה שאומרים לכם "נביאכם" שבבבל שתשובו במהרה נבואות שקר הם!:
טז כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק אֶל הַמֶּלֶךְ הַיּוֹשֵׁב אֶל כִּסֵּא דָוִד וְאֶל כָּל הָעָם הַיּוֹשֵׁב בָּעִיר הַזֹּאת אֲחֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא יָצְאוּ אִתְּכֶם בַּגּוֹלָה לעם שנשארו בארץ:
יז כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת הִנְנִי מְשַׁלֵּחַ בָּם אֶת הַחֶרֶב אֶת הָרָעָב וְאֶת הַדָּבֶר וְנָתַתִּי אוֹתָם כַּתְּאֵנִים הַשֹּׁעָרִים תאנים רעות. (כמו בפרק כד', שהמשיל את צדקיהו וכל הנשארים בארץ לדוּד התאנים הרעות.) אֲשֶׁר לֹא תֵאָכַלְנָה מֵרֹעַ:
יח וְרָדַפְתִּי אַחֲרֵיהֶם בַּחֶרֶב בָּרָעָב וּבַדָּבֶר וּנְתַתִּים לְזַעֲוָה לזְועָה. לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ לְאָלָה לסמל של קללה. (וכשיקללו יקללו שיהיו כמותם) וּלְשַׁמָּה לשממה. וְלִשְׁרֵקָה שישרקו מרוב תמהון על רעתם.וּלְחֶרְפָּה לבושה. בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם:
יט תַּחַת אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ אֶל דְּבָרַי נְאֻם יְקֹוָק אֲשֶׁר שָׁלַחְתִּי אֲלֵיהֶם אֶת עֲבָדַי הַנְּבִאִים הַשְׁכֵּם וְשָׁלֹחַ וְלֹא שְׁמַעְתֶּם נְאֻם יְקֹוָק :
כ וְאַתֶּם שִׁמְעוּ דְבַר יְקֹוָק כָּל הַגּוֹלָה אֲשֶׁר שִׁלַּחְתִּי מִירוּשָׁלַם בָּבֶלָה:
כא כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶל אַחְאָב בֶּן קוֹלָיָה וְאֶל צִדְקִיָּהוּ בֶן מַעֲשֵׂיָה הַנִּבְּאִים לָכֶם בִּשְׁמִי שָׁקֶר הִנְנִי נֹתֵן אֹתָם בְּיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וְהִכָּם לְעֵינֵיכֶם:
כב וְלֻקַּח מֵהֶם קְלָלָה לְכֹל גָּלוּת יְהוּדָה אֲשֶׁר בְּבָבֶל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ יְקֹוָק כְּצִדְקִיָּהוּ וּכְאֶחָב אֲשֶׁר קָלָם מֶלֶךְ בָּבֶל בָּאֵשׁ יהיו סמל של קללה, שיאמרו: " יְשִׂמְךָ יְקֹוָק כְּצִדְקִיָּהוּ וּכְאחאב, ששרף אותם נ"נ באש":
כג יַעַן אֲשֶׁר עָשֹוּ נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל דבר מגונה. וַיְנַאֲפוּ אֶת נְשֵׁי רֵעֵיהֶם וַיְדַבְּרוּ דָבָר בִּשְׁמִי שֶׁקֶר אֲשֶׁר לוֹא צִוִּיתִם וְאָנֹכִי הַיּוֹדֵעַ וָעֵד נְאֻם יְקֹוָק אני יְקֹוָק , היודע ששקרו בנבואתם, וְעֵד על ניאופיהם ומעשי הנבלה שלהם:
כתובים
איוב פרק יג
(א) הֶן כֹּל רָאֲתָה עֵינִי שָׁמְעָה אָזְנִי וַתָּבֶן לָהּ אני מבין את כל הדברים האלה: (ב) כְּדַעְתְּכֶם יָדַעְתִּי גַם אָנִי כל מה שאתם יודעים גם אני יודע לֹא נֹפֵל אָנֹכִי מִכֶּם: (ג) אוּלָם אֲנִי אֶל שַׁדַּי אֲדַבֵּר וְהוֹכֵחַ אֶל אֵל אֶחְפָּץ להוכיח את טענותי ולהתווכח עם ה': (ד) וְאוּלָם אַתֶּם טֹפְלֵי שָׁקֶר מדביקים שקר לה' רֹפְאֵי אֱלִל כֻּלְּכֶם רופאי כלום מלשון "לא": (ה) מִי יִתֵּן הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישׁוּן וּתְהִי לָכֶם לְחָכְמָה שתיקתכם תהיה לכם לחכמה: (ו) שִׁמְעוּ נָא תוֹכַחְתִּי וְרִבוֹת שְׂפָתַי הַקְשִׁיבוּ לדברי הריב של שפתי תקשיבו: (ז) הַלְאֵל תְּדַבְּרוּ עַוְלָה וְלוֹ תְּדַבְּרוּ רְמִיָּה בשביל להצדיק את ה' אתם מדברים עלי עולה ורמיה: (ח) הֲפָנָיו תִּשָּׂאוּן אִם לָאֵל תְּרִיבוּן בשביל שיא פניכם אתם רבים עימי: (ט) הֲטוֹב כִּי יַחְקֹר אֶתְכֶם האם באמת אתם רוצים שיחקור אתכם?! אִם כְּהָתֵל בֶּאֱנוֹשׁ תְּהָתֵלּוּ בוֹ כמו שלועגים לאדם כך אתם לועגים על ה': (י) הוֹכֵחַ יוֹכִיחַ אֶתְכֶם אִם בַּסֵּתֶר פָּנִים תִּשָּׂאוּן ה' יוכיח אתכם אם אתם במחשבות לבכם מעונינים למצוא חן בעיניו ולכן אתם שמים עלי עולות שעשיתי: (יא) הֲלֹא שְׂאֵתוֹ תְּבַעֵת אֶתְכֶם גדולתו תפחיד אתכם וּפַחְדּוֹ יִפֹּל עֲלֵיכֶם: (יב) זִכְרֹנֵיכֶם מִשְׁלֵי אֵפֶר הלא שמכם וזכריכם לפניו משול לאפר לְגַבֵּי חֹמֶר גַּבֵּיכֶם הגב והגוף שלכם שווה לחומר ועפר (שאתם בני אדם עשויים מעפר ואפר): (יג) הַחֲרִישׁוּ מִמֶּנִּי וַאֲדַבְּרָה אָנִי יותר טוב שתשתקו ולא תדברו עלי שקרים וְיַעֲבֹר עָלַי מָה שאני לא מפחד מלאמר את האמת ולהתווכח עם ה' ושיבוא עלי איזה ענש שיהיה: (יד) עַל מָה אֶשָּׂא בְשָׂרִי בְשִׁנָּי וְנַפְשִׁי אָשִׂים בְּכַפִּי על מה מגיע לי שאני מחזיק את בשרי בשני שבקושי מחזיק את עצמי מרוב יסורים: (טו) הֵן יִקְטְלֵנִי לא לוֹ אֲיַחֵל אַךְ דְּרָכַי הדרכים והרעות שקורות אותי אֶל פָּנָיו אוֹכִיחַ אתוכח איתו על כך שמענישני בלי שיש לי חטא:
משנת ההלכה
מצוות השבת אבידה
א. נאמר בפרשת משפטים[26] "כי תפגע שור אויבך או חמורו תועה השב תשיבנו לו". ובפרשת כי תצא[27] נאמר "לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים והתעלמת מהם השב תשיבם לאחיך", "ואם לא קרוב אחיך אליך ולא ידעתו ואספתו אל תוך ביתך והיה עמך עד דרש אחיך אתו והשבתו לו", "וכן תעשה לחמרו וכן תעשה לשמלתו וכן תעשה לכל אבדת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאתה לא תוכל להתעלם". ציותנו התורה בזה שכל אבידה של ישראל שנמצא חובה עלינו לטפל בה ולהשיבה לבעליה[28].
ב. אבדת ישראל חייב לטפל בה ולהשיבה לבעליה, ואע"פ שבפסוק מוזכר שור חמור עשה חייב להשיב בין אם האבידה היא שור, וכל בהמה אוכל, ואף דבר שאין בו רוח חיים. כלומר מטלטלים וכסף. ואף אבדת קרקע חייב להשיבה ונתרבתה בגמרא (ב"מ לא ע"א), מכלל אבדת אחיך[29].
ג. מלבד העשה, שחייב להשיב ישנו גם מצוות לא תעשה, "לא תוכל להתעלם" כלומר שהמתעלם ולא משיב אבידה שמצא לבעליה עובר בלא תעשה[30].
ד. למדו חכמינו ממה שכתוב "כי תפגע" שמשמעו עמידה ממש ליד האבידה ולעומת זאת כי תראה שמשמעו גם ממרחק שלא בכל אבידה שרואה חייב בהשבה אל רק באבידה שנחשבת כ -"פגע". ולכן הרואה את האבידה עד מרחק של ריס שהוא 153.6 מטר[31] חייב בהשבתה, והרואה את האבידה ממרחק גדול יותר אינו חייב בהשבתה[32].
ה. אין מברכים על מצות השבת אבדה[33].
ו. צריך לקיים את מצות השבת אבדה מצותה אפילו בשבת, אלא אם כן האבידה היא דבר שאסור לטלטלו כגון מוקצה וכדומה[34].
ז. אחד הדברים המעכבים את התשובה הוא המוצא אבדה ואינו מחזירה לבעליה, שמכיון שאינו מכריז עליה מיד, לאחר זמן אף כשיעשה תשובה לא ידע למי להחזירה
[1] פי' ר' יוסף בכור שור
[2] רמב"ן
[3] ספורנו
[4] ויש בפסוק זה צ"ט אותיות ועם אל"ף שתשים במלת "מה" ישלמו למאה אותיות, ותחזור המלה "מאה", כדי לרמוז בדרך אסמכתא שחייב אדם לברך בכל יום מאה ברכות. רבינו בחיי
[5] רמב"ן
[6] פי' ר' יוסף בכור שור
[7] ספר מצוות ה', אלה המצוות מ"ע ח ומבואר גם בפ' כי תבוא פרק כח פס' ט
[8] ספורנו
[9] משך חכמה
[10] רמב"ן
[11] רמב"ן
[12] ספר מצוות ה' והוא דעת הסמ"ק סי' ט
[13] רבינו בחיי
[14] ספר מצוות ה לדעת הסמ"ק שם
[15] רמב"ן
[16] רמב"ן
[17] רמב"ן
[18] ספר מצוות ה', ספר אלה המצוות מ"ע רז
[19] מצוות ה', אלה המצוות עשה ד
[20] ספר מצוות ה', אלה המצוות מ"ע ו
[21] שם, ושם מ"ע ז
[22] רבינו בחיי
[23] רמב"ן
[24] רש"י
[25] אבע"ז רמב"ן
[26] שמות כג ד.
[27] דברים כב א-ג.
[28] טוש"ע חו"מ רנט סעיף א.
[29] ונפסק ברמב"ם פי"א ה"כ.
[30] שנאמר: "לא תראה את שור אחיך וגו' והתעלמת מהם" - רמב"ם שם ה"א, ואמרו בספרי (פסקא רכב) "לא תראה את שור אחיך וגו' - מצות לא תעשה, [ועי"ש בספרי (פסקא רכד) שלכן הוכפלה האזהרה בפסוקים - ונאמר בסוף הענין: "לא תוכל להתעלם" (דברים שם), ליתן עליו בלא תעשה], וכ"כ במכילתא דרשב"י משפטים שם. ופירש הסמ"ג (לאוין קנט) שהסיום והתעלמת מהם הרי זה כאומר אם תראה לא תתעלם. וראה דבגמרא (בבא מציעא כו ע"ב) וברמב"ם שם ה"ב ובראשונים הזכירו שהלאו נלמד מ"לא תוכל להתעלם". ועי' סהמ"צ שם כפל האזהרה בזה הענין כו'.
[31] לדעת החזו"א. ולדעת ר' חיים נאה 128 מטר, שהרי יש שבעה וחצי ריס במיל, כדאיתא שם בברייתא (ב"מ לג ע"א, וראה משנה ביומא פ"ומ"ד -סז ע"א).
[32] כדאיתא שם בברייתא (ב"מ לג ע"א) אמרו: "כי תראה" (שמות כג ה, לגבי פריקה), יכול אפילו מרחוק, תלמוד לומר "כי תפגע" (שם כג ד, לגבי אבדה), אי "כי תפגע" יכול פגיעה ממש, תלמוד לומר "כי תראה", ואיזוהי ראייה שיש בה פגיעה, שיערו חכמים אחד משבע ומחצה במיל, וזה הוא ריס, ע"כ. וברייתא זו היא מכילתא משפטים שם ותוספתא ב"מ (פ"ב פכ"ה) וספרי תצא (פסקא רכב) לגירסא שלפנינו. ומבאר התוס' הרא"ש (ב"מ שם) שאף על פי ש"כי תראה" נאמר לגבי פריקה וטעינה ו"כי תפגע" נאמר לגבי אבדה, למדים זה מזה -הובא בשטמ"ק שם. ורבינו הלל (גירסתו בספרי תצא שם), והגר"א (ב"מ שם) גורסים "לא תראה", ולא "כי תראה", וכ"כ בספרי דבי רב שם, וכ"כ בעמק הספרי להנצי"ב שם, וביארו שם שלומדים את הלאו של "לא תראה" האמור באבדה מהעשה של "כי תפגע" האמור בה, שבין הלאו ובין העשה של השבת אבדה שיעור הראייה המחייב בהשבתה הוא בשיעור שיש בו פגיעה. והרמב"ם והטוש"ע כתבו דין זה רק בפריקה וטעינה, ועי' ב"ח ריש סימן רנט שה"ה באבדה.
[33] בתמים דעים (סי' קעט) כתב בשם יש מפרשים לראב"ד שאין מברכים על מצות השבת אבידה כיון שעל מצוה שיש בה גם לאו אין מברכים, וכאן יש גם לאו של לא תוכל להתעלם, ורבינו בחיי (כד הקמח אות ציצית) כתב שאין מברכים עליה מפני שאין מברכים על מצוות שכליות כמצוות השבת אבידה, שאף אילו לא נצטוינו השכל גוזר עליהן לעשותן.
[34] שו"ת הרשב"א ח"ד סי' קד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה