מקרא
דברים פרק יב
(טו) רַק בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תִּזְבַּח וְאָכַלְתָּ בָשָׂר אם להתיר בשר חולין הרי כבר נאמר כי ירחיב ה' את גבולך וגו' ואמרת אוכלה בשר וגו' אלא הכתוב מדבר בקדשים שנפל בהם מום שיפדו ויאכלו בכל מקום[1]כְּבִרְכַּת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יֹאכְלֶנּוּ בין טמא בין טהור רשאין לאכלו מה שאין כן קודם שנפל בו מום שהטמא האוכלו חייב כרת[2] כַּצְּבִי וְכָאַיָּל צונו לפדות מה שנתחדש בו מום קבוע מן הקדשים ויצא לחולין ויהיה מותר לשחוט אותו ולאכלו אבל עדיין אסור צמרם בגיזה וכן אסור לעבוד בהם[3]:
(טז) רַק הַדָּם אעפ"י שאני מתיר לך הבשר שהייתה אסורה לך מתחילה על ידי פדיון, הדם איני מתיר לך, שזהו איסורו איסור עולם, ולא בא איסורו מחמת הקדושה שנפדית[4] לֹא תֹאכֵלוּ הוזהרנו בזה שלא לאכול דם חיה ועוף[5] עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם אע"ג שהוא דם קרבן בעל מום אינו נאסר סהנאה אלא הרי הוא לענין הנאה כמים[6]:
(יז) לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ הזהירנו מאכול מעשר שני של תירוש חוץ לירושלים וְיִצְהָרֶךָ וכן הזהירנו בשמן של מעשר שני אם אכלו ע"י דבר אחר וּבְכֹרֹת וכן הזהירנו שלא לאכול בכרו בהמה טהורה תמים בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ וכן הזהירנו מלאכול קדשי קדשים כחטאת ואשם חוץ לעזרה וקדשים קלים חוץ לחומת ירושלים וְכָל נְדָרֶיךָ אֲשֶׁר תִּדֹּר והזהירנו לאכול מבשר העולה בכל מקום וְנִדְבֹתֶיךָוהזהירנו מלאכול בשר קדשים קלים קודם זריקת דמם וּתְרוּמַת יָדֶךָ והוזהרו הכהנים שלא לאכול ביכורים חוץ לירושלים או קודם הנחה בעזרה[7]:
(יח) כִּי אִם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לפנים מהחומה[8] תֹּאכְלֶנּוּ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בּוֹ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ:
(יט) הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲזֹב אֶת הַלֵּוִי הזהירנו מעזוב הלויים והתעלם מהם בנתינת חקיהם ושמחתם ברגל ולפיכך כשיזבח אדם שלמי חגיגה ושלמי שמחה לא יהיה אוכל הוא ובניו ואשתו בלבד וידמה שיעשה מצוה גמורה אלא חייב לשמח העניים והאומללים ומצוה בלוי יותר מן הכל לפי שאין לו לא חלק ולא נחלה ואין לו מתנות בבשר לפיכך צריך לזמן לויים על שלחנו ולשמחם או יתן להם מתנות בשר עם מעשר שלהם כדי שימצאו בו צרכיהם ואם אין לך לתת לו מחלקו כגון מעשר ראשון תן לו מעשר עני אין לך מעשר עני הזמינהו על שלמיך[9] כָּל יָמֶיךָ עַל אַדְמָתֶךָ אבל בחו"ל ובזמן הזה דין הלוי כדין עניי ישראל כיון שיש לו נחלה וי"א שאף בזמן הזה הדין כן[10]: ס
(כ) כִּי יַרְחִיב יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבוּלְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וממילא תהיה רחוק מהמשכן או המקדש[11] וְאָמַרְתָּ אֹכְלָה בָשָׂר כִּי תְאַוֶּה נַפְשְׁךָ לֶאֱכֹל בָּשָׂר בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תֹּאכַל בָּשָׂר התיר להם בשר חולין כשיכנסו לארץ, לפי שבמדבר כל הבשר שהיו אוכלין הכל היה שלמים[12]:
(כא) כִּי יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לָשׂוּם שְׁמוֹ שָׁם וְזָבַחְתָּ נצטוינו בזה על השחיטה כשברצונו לאכול בשר[13] מִבְּקָרְךָ וּמִצֹּאנְךָ אֲשֶׁר נָתַן יְקֹוָק לְךָ כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ על פה מהלכה למשה מסיני על הושט ועל הקנה ועל רוב אחד בעוף ועל רוב שנים בבהמה ובכל פרטי דיני השחיטה[14] וְאָכַלְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ בְּכֹל אַוַּת נַפְשֶׁךָ:
(כב) אַךְ כַּאֲשֶׁר יֵאָכֵל אֶת הַצְּבִי וְאֶת הָאַיָּל במדבר שלא היה צריך להקריבם כֵּן תֹּאכְלֶנּוּ היום את הבקר והצאן כחולין גמורים ובטומאה[15] הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יַחְדָּו יֹאכְלֶנּוּ:
(כג) רַק חֲזַק לפי שהדם מובלע בכל האברים צריך להתחזק ולדקדק יפה להוציאו[16] לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ וְלֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם הַבָּשָׂר הוזהרנו בזה מאכילת אבר מן החי[17]:
(כד) לֹא תֹּאכְלֶנּוּ עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם ואין דם בהמה צריך כיסוי הדם:
(כה) לֹא תֹּאכְלֶנּוּ לְמַעַן יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ כִּי תַעֲשֶׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְקֹוָק
כאשר תמנע מלאכול לא יהיה זה כמואס בו אבל כדי שתעשה הישר בעיני ה' כאמרם ז"ל אל יאמר אדם קצה נפשי בבשר אסור אבל יאמר איפשי ואבי שבשמים גזר עלי[18]:
(כו) רַק קָדָשֶׁיךָ אֲשֶׁר יִהְיוּ לְךָ וּנְדָרֶיךָ תִּשָּׂא וּבָאתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק:
(כז) וְעָשִׂיתָ עֹלֹתֶיךָ הַבָּשָׂר וְהַדָּם עַל מִזְבַּח יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וְדַם זְבָחֶיךָ יִשָּׁפֵךְ עַל מִזְבַּח יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ ורק אח"כ וְהַבָּשָׂר תֹּאכֵל הוזהרנו בזה שלא לאכול בשר קדשים קודם שנזרק דמם[19]:
(כח) שְׁמֹר וְשָׁמַעְתָּ אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ לְמַעַן יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ עַד עוֹלָם כִּי תַעֲשֶׂה הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ: ס
(כט) כִּי יַכְרִית יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֶת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לָרֶשֶׁת אוֹתָם מִפָּנֶיךָ וְיָרַשְׁתָּ אֹתָם וְיָשַׁבְתָּ בְּאַרְצָם נצטוינו לרשת את הארץ[20]:
(ל) הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּנָּקֵשׁ אַחֲרֵיהֶם אַחֲרֵי הִשָּׁמְדָם מִפָּנֶיךָ וּפֶן תִּדְרֹשׁ לֵאלֹהֵיהֶם לֵאמֹר אֵיכָה יַעַבְדוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֶת אֱלֹהֵיהֶם וְאֶעֱשֶׂה כֵּן גַּם אָנִי שאעבוד את האל ית' באותם מיני העבודה שהם עובדים לע"ג[21]:
(לא) לֹא תַעֲשֶׂה כֵן לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כִּי כָל תּוֹעֲבַת יְקֹוָק אֲשֶׁר שָׂנֵא אפי' אתה עובד הקב"ה באותה עבודה שהם עובדים את אלהיהם אתה מכעיסו[22] עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם כִּי גַם אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֹתֵיהֶםיִשְׂרְפוּ בָאֵשׁ לֵאלֹהֵיהֶם:
דברים פרק יג
(א) אֵת כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם אֹתוֹ תִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת לֹא תֹסֵף עָלָיו הוזהרנו בזה שלא להוסיף על מצוות התורה בארבעה אופנים א. שהוסיף לעשות המצוה שלא בזמן חיובה ב. שהוסיף בזמן חיובה אחר שיצא ידי חובתו ג. שהוסיף על המין המחויב מן התורה במינו ושלא במינו ד. הוספת מצוה חדשה[23] וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ הוזהרנו מלגרוע במצוות התורה כגון ג' מינינם בלולב ג' פרשיות בתפילין[24]: פ
(ב) כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ אין נביא כי אם מישראל[25] נָבִיא על פי עצמו, שיאמר הוא השם דבר עמי בהקיץ ואני נביאו שלוח לכם שתעשו כן אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת סימן על דבר שיהיה אחרי כן בדמיונואוֹ מוֹפֵת דבר מחודש שיעשה לפנינו בשנוי טבעו של עולם[26]:
(ג) וּבָא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ לֵאמֹר נֵלְכָה אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתָּם וְנָעָבְדֵם:
(ד) לֹא תִשְׁמַע אֶל דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַהוּא אוֹ אֶל חוֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא הוזהרנו בז שאסור לערוך דין ותשובה עם המתנבא בשם עבודת כוכבים ואין שואלין ממנו אות ומופת ואין שואלים ממנו לחזור על דבריו שנית ואם עשה מעצמו אין משגיחין עליו ואין מהרהרין בו שמא הוא אמת וכל המחשב באותות שלו שמא אמת הן עובר בלא תעשה[27] כִּי מְנַסֶּה יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם לָדַעַת הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶםבְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם:
(ה) אַחֲרֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ מצוה שנלך אחר עצתו וממנו לבדו נדרוש כל נעלם ונשאל כל עתיד, כענין ותלך לדרוש את ה' (בראשית כה כב), כי יבא אלי העם לדרוש אלהים (שמות יח טו) וכן יעשו ישראל עם הנביאים[28] וְאֹתוֹ תִירָאוּ וְאֶת מִצְוֹתָיו תִּשְׁמֹרוּ וּבְקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ וְאֹתוֹ תַעֲבֹדוּ וּבוֹ תִדְבָּקוּן:
נביא
ירמיה פרק לא
א כֹּה אָמַר יְקֹוָק מָצָא חֵן בַּמִּדְבָּר עַם שְׂרִידֵי חָרֶב הָלוֹךְ לְהַרְגִּיעוֹ יִשְׂרָאֵל הוליך אותם לנחול ארץ שישבו בה ברוגע:
ב מֵרָחוֹק יְקֹוָק נִרְאָה לִי מזמן, יְקֹוָק נגלה לבנ"י. וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ אהבה לעולם. עַל כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד לכן אני מושך עָלַיִך חֶסֶד:
ג עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל עוד אבנה אתכם, בנ"י. עוֹד תַּעְדִּי תֻפַּיִךְ תתקשטי בְּתּוּפִּים אוֹת לשמחה. וְיָצָאת בִּמְחוֹל מְשַׂחֲקִים בריקוד של שמחה:
ד עוֹד תִּטְּעִי כְרָמִים בְּהָרֵי שֹׁמְרוֹן עוד תטעו גפנים, בכרמים שבהרי שומרון. נָטְעוּ נֹטְעִים וְחִלֵּלוּ עוד תזכו, לחלל מקדושתם, את פירות שנה רביעית ולאָכְלם:
ה כִּי יֶשׁ יוֹם יש יום מוכן ומזומן. קָרְאוּ נֹצְרִים בְּהַר אֶפְרָיִם קוּמוּ וְנַעֲלֶה צִיּוֹן אֶל יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ יום, שבּוֹ יכריזו הצופים על ההרים: קומו ונעלה ציון שחזרה השכינה לציון:
ו כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק רָנּוּ לְיַעֲקֹב שִׂמְחָה יְקֹוָק אומר ליעקב: רָנוּ ושמחו. וְצַהֲלוּ בְּרֹאשׁ הַגּוֹיִם ותצהלו בראש הגויים שמחו בגלוי, לפני כל הגויים. הַשְׁמִיעוּ הַלְלוּ השמיעו הלל ושבח ליְקֹוָק . וְאִמְרוּ הוֹשַׁעיְקֹוָק אֶת עַמְּךָ אֵת שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל שבחו את יְקֹוָק שהושיע את עמו:
ז הִנְנִי מֵבִיא אוֹתָם מֵאֶרֶץ צָפוֹן וְקִבַּצְתִּים מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץ אכנס אותם מסוף הארץ. בָּם עִוֵּר וּפִסֵּחַ הָרָה וְיֹלֶדֶת יַחְדָּו גם העוֵר, הפסח, הנשים בהריון והיולדות ישובו בין כל השבים. קָהָל גָּדוֹל יָשׁוּבוּ הֵנָּה בקבוץ והתאספות גדולה ישובו לא"י:
ח בִּבְכִי יָבאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם בבכי ובתחנונים של תשובה, אוביל את בנ"י חזרה לארצם. אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ אוליך את בנ"י לארץ, בדרך ישרה, שיש בה נחלי מים. כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא שיְקֹוָק דואג לבנ"י כאב, וחביבים אצלו כבכור. (בנ"י, אינם בכור בעמים, אלא, אמר בכור כמשל לחביבות):
ט שִׁמְעוּ דְבַר יְקֹוָק גּוֹיִם וְהַגִּידוּ בָאִיִּים מִמֶּרְחָק בשורת גאולת ישראל ישמיעו בגויים, ובאיים הרחוקים. וְאִמְרוּ: מְזָרֵה יִשְׂרָאֵל יְקַבְּצֶנּוּ וּשְׁמָרוֹ כְּרֹעֶה עֶדְרוֹ ויאמרו: יְקֹוָק , שפיזר את ישראל בעמים מקבץ אותם חזרה לארצו, וכעת, שומר עליהם שוב כרועה השומר על הצאן:
י כִּי פָדָה יְקֹוָק אֶת יַעֲקֹב וּגְאָלוֹ מִיַּד חָזָק מִמֶּנּוּ יְקֹוָק גאל את ישראל, מעמים חזקים מהם:
יא וּבָאוּ וְרִנְּנוּ בִמְרוֹם צִיּוֹן יבואו בנ"י וישבחו את יְקֹוָק במקדש, שנמצא במקום גבוה בציון. וְנָהֲרוּ אֶל טוּב יְקֹוָק ימהרו כמי הנהר אל הטוב שיתן להם יְקֹוָק . עַל דָּגָן וְעַל תִּירֹשׁ וְעַל יִצְהָר וְעַל בְּנֵי צֹאן וּבָקָר והטובה תהיה דגן, תרוש... ובני צאן ובקר. וְהָיְתָה נַפְשָׁם כְּגַן רָוֶה נפשם תתמלא בטובה, כְּגַן הרָוֶה מרוב מים. וְלֹא יוֹסִיפוּ לְדַאֲבָה עוֹד לא יוסיפו עוד להיות בכאב ועצבות הגלות:
יב אָז תִּשְׂמַח בְּתוּלָה בְּמָחוֹל וּבַחֻרִים וּזְקֵנִים יַחְדָּו אז, ישמחו הבתולות, ואפילו הזקנים ירקדו, יחד על הבחורים. וְהָפַכְתִּי אֶבְלָם לְשָׂשׂוֹן וְנִחַמְתִּים וְשִׂמַּחְתִּים מִיגוֹנָם האבל שהיה יהפך לששון, ואנחם אותם מהצער שהיה להם:
יג וְרִוֵּיתִי נֶפֶשׁ הַכֹּהֲנִים דָּשֶׁן אַשְֹבִּיעַ הכהנים, בבשר שמן מהקרבנות. וְעַמִּי אֶת טוּבִי יִשְׂבָּעוּ אַשְֹבִּיעַ את בנ"י בטובה. נְאֻם יְקֹוָק :
יד כֹּה אָמַר יְקֹוָק קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע קול בכי, נשמע בשמים. נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים קול של נהי, ובכי של מרירות (עצבות) רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ אמנו רחל, בוכה בשמים על בָּנֶיהָ. מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ מסרבת להתנחם על בָּנֶיהָ, שאינם בארצם:
טו כֹּה אָמַר יְקֹוָק מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה הפסיקי לבכות, ולהוריד מעֵינַיִךְ דמעות. כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם יְקֹוָק וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב כי יש שכר למעשייך הטובים, ובזכותם ישובו בָּנַיִך מהגלות:
כתובים
איוב פרק יד
(טז) כִּי עַתָּה צְעָדַי תִּסְפּוֹר לֹא תִשְׁמוֹר עַל חַטָּאתִי עכשיו בעולם הזה אתה סופר את צעדי ומדקדק על כל מעשה לי ואתה לא שומר וממתין לי שאתקן ואפרע את חטאי אלא מיד מענישני: (יז) חָתֻם בִּצְרוֹר פִּשְׁעִי וַתִּטְפֹּל עַל עֲוֹנִי אתה סוגר וחותם את פשעי שלא ישכחו ויאבדו כדי שתוכל לנקום ממני על כל מעשי ואתה טופל ומדביק עלי את כל היסורין הללו על עוונותי: (יח) וְאוּלָם הַר נוֹפֵל יִבּוֹל וְצוּר יֶעְתַּק מִמְּקֹמוֹ אבל הר נופל גדול בסופו יבול ויכלה וגם הצור יעקר ממקומו: (יט) אֲבָנִים שָׁחֲקוּ מַיִם תִּשְׁטֹף סְפִיחֶיהָ עֲפַר אָרֶץ וְתִקְוַת אֱנוֹשׁ הֶאֱבַדְתָּ אפילו את האבנים שוחקים וטוחנים המים שזורמים עליהם ומים שוטפים את הספיחים (צמחים הגדלים) מהאדמה שגדלים בה. כך גם האדם את תקוותו האבדת: (כ) תִּתְקְפֵהוּ לָנֶצַח וַיַּהֲלֹךְ מְשַׁנֶּה פָנָיו וַתְּשַׁלְּחֵהוּ תהיה תקיף ותתגבר עליו וילך מן העולם וישנה את פניו ותשלח אותו מהעולם ולא ישוב יותר: (כא) יִכְבְּדוּ בָנָיו וְלֹא יֵדָע וְיִצְעֲרוּ וְלֹא יָבִין לָמוֹ יהיו כבדים - עשירים ומכובדים בניו ולא ידע מזה או שיהיו מצער קטנים ויתמעטו בעושרם ולא יבין וידע: (כב) אַךְ בְּשָׂרוֹ עָלָיו יִכְאָב וְנַפְשׁוֹ עָלָיו תֶּאֱבָל כשיקרבו ימיו למות יתאבל ויכאב כאב לב על עצמו שהולך למות: פ
איוב פרק טו
מענה אליפז:
(א) וַיַּעַן אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי וַיֹּאמַר: (ב) הֶחָכָם יַעֲנֶה דַעַת רוּחַ וִימַלֵּא קָדִים בִּטְנוֹ וכי יכול החכם לטעון טענות של רוח שאין בהם ממש וימלא בטנו במחשבות של רוח קדים ויאמרם: (ג) הוֹכֵחַ בְּדָבָר לֹא יִסְכּוֹן וּמִלִּים לֹא יוֹעִיל בָּם וכי ראוי להוכיח ולהתווכח בדבורים שאין בהם הנאה - יסכון ובמילים אין בהם תועלת: (ד) אַף אַתָּה תָּפֵר יִרְאָה הדיבורים שלך מבטלים את יראת ה' שאתה טוען שאין הנהגה בעולם ולא צריך להיות צדיק ואתה גורם לאנשים שיפרו את יראת ה' שיש בהם וְתִגְרַע שִׂיחָה לִפְנֵי אֵל וגם מדברך נשמע טענות שה' לא יכול לענות לך ואתה גורע ומחסר מכח ה': (ה) כִּי יְאַלֵּף עֲוֹנְךָ פִיךָ פיך מלמד לאחרים שאתה חוטא ויש בך עוון וְתִבְחַר לְשׁוֹן עֲרוּמִים שמדבריך ניכר שאתה בעל עוון. ואתה בחרת לדבר דברי מרמה שהם רשע: (ו) יַרְשִׁיעֲךָ פִיךָ וְלֹא אָנִי וּשְׂפָתֶיךָ יַעֲנוּ בָךְ פיך מרשיע אותך שדבריך הם של רשע ולא אני זה שמרשיעך: (ז) הֲרִאישׁוֹן אָדָם תִּוָּלֵד וְלִפְנֵי גְבָעוֹת חוֹלָלְתָּ האם אתה נולדת ראשון לפני כל בני האדם ולפני הגבעות חוללת נבראת: (ח) הַבְסוֹד אֱלוֹהַּ תִּשְׁמָע וְתִגְרַע אֵלֶיךָ חָכְמָה האם היית בסוד בריאת העולם וגרעת מכל בני האדם את חכמתם והוספת אליך? שרק אתה חכם:
משנת ההלכה
דיני השבה ומה פטור מהשבה
חיוב ההשבה אינו אלא, א. .שתהיה של מי שחייב להשיב אבידתו[29] ב. במקום שהוא חייב להשיב משם[30], ג. במקום שראוי להסתפק בה שאבדה, ולא שהונחה. בכוונה ד. שלא תהיה מדעת[31], ה. ושיהיה בה שוה פרוטה[32], ז. ושיש סימן בגופה או במקומה[33], ח. ושהיה מטפל בה אם היתה שלו[34], ט שתהא בענין שמוכח שהיא אבידה[35] אבל אם חסר אחת מכל אלו, אינו חייב להשיב אבידתו (שו"ע שם סעי' ב)
א. שתהיה של מי שחייב להשיב אבידתו: אבל אבידת הגוי מותרת שנאמר: (דברים כ"ב ג') "אבידת אחיך" והמחזירה הרי זה עובר עבירה מפני שהוא מחזיק ידי רשעי עולם, וכן ישראל האוכל נבילה להכעיס או עושה כל עבירה להכעיס הרי הוא מין. והמינין מישראל והאפיקורוסים ועובדי עבודה זרה ומחללי שבת בפרהסיא אסור להחזיר להן אבדה כגוי. (רמב"ם שם ה"ב ג)
ב. מקום החייב בהשבה: הוא במקום שרוב העוברים שם הנם יהודים. אבל אם רוב העוברים ושבים אינם יהודים אינו חייב בהשבה. ומותר לו לקחתה לעצמו.
ג. במקום שראוי להסתפק בה שאבדה: הוא במקום כזה שאינו שמור ואין מניחים שם דברים או שמונח בצורה שנראה שנפל אבל מקום בו יכול להיות שהונחה בכונה על מנת לחזור ולקחתה, אסור להזיזה ממקומה, אלא אם כן יודע מי הם הבעלים ויכול לדווח לו מיד שהאבדה בידו.
ד. שלא תהיה מדעת: אבל אם נראה שהופקרה או הונחה שלא על מנת לחזור לקחתה או שהונחה במקום שידוע שודאי תלך לאיבוד אין חיוב השבה ורשאי לקחתה לעצמו.
ה. שיהיה בה שוה פרוטה: אבל פחות משוה פרוטה אין חיוב כלל ומותר לקחתה לעצמו
ו. שיש סימן בגופה או במקומה: אבל אם אין סימנים שיכול בעליה לתת כמו שיבואר להלן י"א שאין חייב להגביה ויכול להתעלם (רע"א בדרוש וחידוש ב"מ כא ע"ב ד"ה והנה) וי"א שחייב ליטלו על מנת להחזיר למי שיתברר על פי עדים או באופן אחר מי הם בעליו (שו"ע הרב הל' מציאה סעי' ב) אבל אם אין אפשרות שיתברר על ידי עדים או שברור שבעליה התייאשו מלמוצאה מכיון שאינם חושבים שיוכלו לתת בה סימני זיהוי רשאי לקחתה לעצמו.
ז. שהיה מטפל בה אם היתה שלו: אבל אם הוא דבר שבגלל מעמדו של המוצא לא היה מתעסק בו אפילו אם היה שלו אינו חייב בהשבה ויכול להתעלם אמנם אם כבר הגביהה חייב להשיב.
ח. שתהא בענין שמוכח שהיא אבידה: אבל אם יכול להיות שאינה אבידה למשל בעלי חיים המסתובבים חפשי ואין סיבה להניח שברחו מבעליהם. או ספרי קודש המונחים בבית מדרש ואין סיבה להניח שנשכחו שם אין חיוב השבה. אמנם אסור לו לקחתה לעצמו.
[1] רש"י
[2] חזקוני
[3] ספר מצוות ה', אלה המצוות מ"ע פו
[4] חזקוני
[5] מצוות ה', אלה המצוות ל"ת קפד
[6] ספרי
[7] מצוות ה' אלה המצוות ל"ת קמא - קמט
[8] רש"י
[9] מצוות ה', אלה המצוות ל"ת רכט
[10] שם ושם
[11] פי' ר' יוסף בכור שור
[12] רבינו בחיי
[13] מצוות ה', ספר אלה המצוות עשה קמו
[14] רמב"ן
[15] רמב"ן
[16] רשב"ם
[17] מצוות ה', אלה המצוות ל"ת קפב
[18] ספורנו
[19] פי' ר' יוסף בכור שור, מצוות ה'
[20] מצוות ה'
[21] רמב"ן ספורנו
[22] חזקוני
[23] מצוות ה', אלה המצוות ל"ת שיג
[24] שם ושם ל"ת שיד
[25] אבע"ז
[26] רמב"ן
[27] מצוות ה', אלה המצוות ל"ת כח
[28] רמב"ן, מצוות ה'
[29] לאפוקי מומר ועכו"ם כמבואר לקמן
[30] לאפוקי מקום שרובו גוים וכיו"ב כמבואר בשו"ע שם סעי' ג
[31] שבאבידה משעת אין חייב להחזיר כמבואר בשו"ע רסא סעי' ד
[32] כמבואר בשו"ע רסב
[33] כמבואר בסי' רסב סעי' ג
[34] לאפוקי זקן ואינה לפי כבודו כמבואר בשו"ע שם סי' רסג
[35] לאפוקי חמור או פרה רוע2ים בדרך ביום כמבואר בשו"ע סי' רסא
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה