מקרא
דברים פרק ו
(טז) לֹא תְנַסּוּ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם יזהיר הכתוב שלא ינסה האדם להקב"ה לאמר אעבוד ה' יתברך ואראה אם יצליחו עניני בעבודתו, לפי שאין ראוי לעבדו עבודה מסופקת, אלא שיגמור בלבו לעבדו עבודה שלמה מאהבה בין יצליח בין לא יצליח כַּאֲשֶׁר נִסִּיתֶם בַּמַּסָּה ברפידים בבקשת המים ואמרו היש ה' בקרבנו אם אין (שמות יז, ז), וכתיב (שם) על ריב בני ישראל ועל נסותם את ה', הנסיון היה שאם יתן להם מים ילכו אחריו ואם לא יתן לא ילכו אחריו, וזהו לשון במסה בלשון ידיעה, שהרי על זה קרא שם המקום מסה ומריבה[1]:
(יז) שָׁמוֹר תִּשְׁמְרוּן אֶת מִצְוֹת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם וְעֵדֹתָיו וְחֻקָּיו אֲשֶׁר צִוָּךְ:
(יח) וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב ותכוין בעשייתן לעשות הטוב והישר[2] - בְּעֵינֵי יְקֹוָק לְמַעַן יִיטַב לָךְ וּבָאתָ וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְקֹוָק לַאֲבֹתֶיךָ:
(יט) לַהֲדֹף אֶת כָּל אֹיְבֶיךָ מִפָּנֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק והיכן דבר והמותי את כל העם וגו'[3]: ס
(כ) כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מָה הָעֵדֹת על מה יעידו אלה המצות הנקראים "עדות" בעבור שהם זכר לנפלאותיו ועדות בהם, כגון המצה והסוכה והפסח והשבת והתפילין והמזוזה ומה - וְהַחֻקִּים כי נעלם טעמם בתורה וְהַמִּשְׁפָּטִים ישאל מה המשפטים שנעשה במצות האלה, שנסקול העושה מלאכה בשבת, ונשרוף הבא על אשה ואמה, ונכה את הארבעים לזורע כלאים כי משפטי ישוב המדינות, בדיני השור והבור והשומרים ושאר הדינין שבתורה צדיקים וטובים הן, כל רואיהם יכירון[4] אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם:
(כא) וְאָמַרְתָּ לְבִנְךָ עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם וַיּוֹצִיאֵנוּ יְקֹוָק מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וצוה בתשובת השאלה הזאת, שנגיד לשואל כל ענין יציאת מצרים - והכוונה בזה, הוא הטעם במה שאמר בעשרת הדברות (לעיל ה ו) אשר הוצאתיך מארץ מצרים, כי יתכוון שנודיע לבן השואל כי ה' הוא הבורא והחפץ והיכול כאשר נתבאר לנו ביציאת מצרים וזה טעם "לעינינו", כי אנחנו היודעים ועדים מן האותות והמופתים שראינו שם כי השם אלהינו הוא האלהים בשמים ובארץ ואין עוד מלבדו, כי כל זה יודע ביציאת מצרים והנה ראוי לנו לתת כבוד לשמו, כי הוא בוראנו ואשר הגדיל חסדו עמנו, ויצונו לעשות את החקים האלה הנזכרים בעדות חקים ומשפטים, ליראה אותו בעשותנו העדות זכר לנפלאותיו, לטוב לנו בעשיית החקים כי טובים הם, אין בהם חק שתהיה בו רעה כלל, אע"פ שלא נתברר טעמם לכל[5]:
(כב) וַיִּתֵּן יְקֹוָק אוֹתֹת וּמֹפְתִים גְּדֹלִים וְרָעִים בְּמִצְרַיִם בְּפַרְעֹה וּבְכָל בֵּיתוֹ לְעֵינֵינוּ ואנחנו עדים בדבר[6]:
(כג) וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָּׁם לְמַעַן הָבִיא אֹתָנוּ לָתֶת לָנוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵינוּ:
(כד) וַיְצַוֵּנוּ יְקֹוָק לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לְיִרְאָה אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ והוא יסוד לכל המצוות לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים לְחַיֹּתֵנוּ כְּהַיּוֹם הַזֶּה ביאר בכאן שכר המצוות[7] שנהיה אותם הנוחלים כל הימים שהם חיי העוה"ב[8]:
(כה) וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָּנוּ כלומר שכר גדול נקבל על כך קרא גמול המצות "צדקה", כי העבד הקנוי לרבו שהוא חייב לעבוד אותו, אם יתן עוד שכר בעבודתו צדקה יעשה עמו[9] כִּי נִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ: ס
דברים פרק ז
(א) כִּי יְבִיאֲךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָשַׁל והשליך גּוֹיִם רַבִּים מִפָּנֶיךָ הַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי וְהָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי שִׁבְעָה גוֹיִם רַבִּים וַעֲצוּמִים מִמֶּךָּ:
(ב) וּנְתָנָם יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהִכִּיתָם הַחֲרֵם תַּחֲרִים אֹתָם לֹא תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית וְלֹא תְחָנֵּם הוזהרנו בזה מחמול על עובדי עבודה זרה ומייפות דבר מכל מה שייוחד להם, וכן אסור לרחם על עובדי עבודה זרה שנאמר ולא תחנם לפיכך אם ראה מהם אובד או טובע בנהר לא יעלנו ראהו נטוי למות לא יצילנו אפילו אם יתן לו שכר, אבל לאבדו בידו או לדחפו לבור וכיוצא בזה אסור מפני שאינו עושה עמנו מלחמה, וכן אין מוכרין להם בתים ושדות בארץ ישראל וכן אין משכירין שדות אבל משכירין להם בתים ומותר למכור להם בתים ושדות בחוצה לארץ מפני שאינה ארצנו וכן אסור לספר בשבחן ואפילו לומר כמה נאה עובד כוכבים זה בצורתו קל וחומר שיספר בשבח מעשיו או שיחבב דבר מדבריהם שנאמר ולא תחנם לא יהיה להם חן בעיניך מפני שגורם להדבק עמו וללמוד ממעשיו הרעים אבל אם מכוין בשבחו להודות להקב"ה שברא בריה נאה כזו, או שימצא שבח גדול יותר לבני אומתנו מתוך שבח שמשבח אותם מותר ולמכור לישמעאלים בזמן הזה שאינם עובדי ע"ז יש מתירים ויש אוסרים[10]:
(ג) וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם והזהרנו בזה מהתחתן עם הכופרים ולפיכך ישראל שבעל עכו"ם אפילו גר תושב דרך אישות או ישראלית שנבעלה לעכו"ם דרך אישות הרי אלו לוקין מן התורה שנאמר לא תתחתן בם בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך אחד שבעה עממין ואחד כל אומות באיסור זה ולא אסרה תורה אלא דרך חתנות אבל לא דרך זנות הבא על הכותית דרך זנות במקרה מכין אותו מכת מרדות מדברי סופרים בִּתְּךָ לֹא תִתֵּן לִבְנוֹ וּבִתּוֹ לֹא תִקַּח לִבְנֶךָ המיחד אשה מהן לבנו או שנתן בתו לאחד מהן, האב עבר על לאו, אבל אינו לוקה לפי שאין בו מעשה, אבל הבן שעשה מעשה הביאה לוקה[11]:
(ד) כִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ מֵאַחֲרַי וְעָבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְחָרָה אַף יְקֹוָק בָּכֶם וְהִשְׁמִידְךָ מַהֵר:
(ה) כִּי אִם כֹּה תַעֲשׂוּ לָהֶם רק כה עשו להם[12] מִזְבְּחֹתֵיהֶם הבנויים תִּתֹּצוּ וּמַצֵּבֹתָם עשוי מאבן אחת תְּשַׁבֵּרוּ וַאֲשֵׁירֵהֶם אילנות שעובדים אותם[13] תְּגַדֵּעוּן וּפְסִילֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ:
(ו) כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּךָ בָּחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה דבר נחמד[14] מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה:
(ז) לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים שמא תאמרו אנו מרובים מאותן שבע עממים ובעוצם ידינו נגרש אותם. לא מרובים אתם מכל אותן שבעה עממים. ולא מרובכם חשק ה' בכם לבער אותם אלא אתם המעט מכל אותם עממים. אלא מאהבת ה' אתכם בשביל שבועתו לאבותיכם. ונשל אותם מפניך[15] חָשַׁק שנקשר עמכם בקשר אמיץ שלא יפרד מכם לעולם[16] יְקֹוָק בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם כִּי אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים:
(ח) כִּי מֵאַהֲבַת יְקֹוָק אֶתְכֶם וּמִשָּׁמְרוֹ אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵיכֶם הוֹצִיא יְקֹוָק אֶתְכֶם בְּיָד חֲזָקָה וַיִּפְדְּךָ מִבֵּית עֲבָדִים מִיַּד פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם:
(ט) וְיָדַעְתָּ מיציאת מצרים כִּי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ הוּא הָאֱלֹהִים שברא שמים וארץ הָאֵל הַנֶּאֱמָן שלא ישוב דברו ריקם[17] שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מצותו מִצְוֹתָיו לְאֶלֶף דּוֹר:
(י) וּמְשַׁלֵּם לְשֹׂנְאָיו אֶל פָּנָיו את שכרו על דברים טובים שעשה בעוה"ז[18] לְהַאֲבִידוֹ בעולם הבא לֹא יְאַחֵר לְשֹׂנְאוֹ אֶל פָּנָיו יְשַׁלֶּם לוֹ:
(יא) וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַמִּצְוָה וְאֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם ולא תטריד מחשבתך אם לא תקבל שכר מהם בעולם הזה כי בועה"ב הוא עיקר שכרם[19]: פ
נביא
ירמיה פרק כה
לד הֵילִילוּ הָרֹעִים המלכים ייללו. וְזַעֲקוּ וְהִתְפַּלְּשׁוּ אַדִּירֵי הַצֹּאן יצעקו ויתגלגלו בעפר השרים של הצאן, מרוב צער. כִּי מָלְאוּ יְמֵיכֶם לִטְבּוֹחַ מלאו, נשלמו הימים, והגיע זמן השחיטה. וּתְפוֹצוֹתִיכֶם זמן שתתפזרו מארצכם. וּנְפַלְתֶּם כִּכְלִי חֶמְדָּה תשברו, ככלי יפה שהכל חמדו אותו. (כמו: "ארץ חמדה" ; לעיל ג', יט'):
לה וְאָבַד מָנוֹס מִן הָרֹעִים הרועים לא יוכלו לנוס מהאוייב. וּפְלֵיטָה מֵאַדִּירֵי הַצֹּאן לא תהיה פליטה מהשרים:
לו קוֹל צַעֲקַת הָרֹעִים וִילְלַת אַדִּירֵי הַצֹּאן כִּי שֹׁדֵד יְקֹוָק אֶת מַרְעִיתָם המלכים והשרים יצעקו, שיְקֹוָק "שודד" את צאנם, את עמם:
לז וְנָדַמּוּ נְאוֹת הַשָּׁלוֹם מִפְּנֵי חֲרוֹן אַף יְקֹוָק יִכָּרְתוּ, המקומות שישבו שם בשלום מפני כעס יְקֹוָק :
לח עָזַב כַּכְּפִיר סֻכּוֹ עזבו בתיהם, כאריה שעזב את סוכתו. כִּי הָיְתָה אַרְצָם לְשַׁמָּה לשממה. מִפְּנֵי חֲרוֹן הַיּוֹנָה מפני החרב השיכורה מיין, וּמִפְּנֵי חֲרוֹן אַפּוֹ שהרגה מפני כעס יְקֹוָק :
ירמיה פרק כו
א בְּרֵאשִׁית מַמְלְכוּת יְהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה הָיָה הַדָּבָר הַזֶּה מֵאֵת יְקֹוָק לֵאמֹר:
ב כֹּה אָמַר יְקֹוָק עֲמֹד בַּחֲצַר בֵּית יְקֹוָק וְדִבַּרְתָּ עַל כָּל עָרֵי יְהוּדָה הַבָּאִים לְהִשְׁתַּחֲוֹת בֵּית יְקֹוָק אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְדַבֵּר אֲלֵיהֶם אַל תִּגְרַע דָּבָר אל תחסיר דבר מהנבואה:
ג אוּלַי יִשְׁמְעוּ וְיָשֻׁבוּ אולי ישמעו לתוכחה, וישובו בתשובה. אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וְנִחַמְתִּי אֶל הָרָעָה אֲשֶׁר אָנֹכִי חֹשֵׁב לַעֲשֹוֹת לָהֶם מִפְּנֵי רֹעַ מַעַלְלֵיהֶם:
ד וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר יְקֹוָק אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֵלַי לָלֶכֶת בְּתוֹרָתִי אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם:
ה לִשְׁמֹעַ עַל דִּבְרֵי עֲבָדַי הַנְּבִאִים אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁלֵחַ אֲלֵיכֶם וְהַשְׁכֵּם וְשָׁלֹחַ וְלֹא שְׁמַעְתֶּם:
ו וְנָתַתִּי אֶת הַבַּיִת הַזֶּה כְּשִׁלֹה אחריב את הקדש כמו שהחרבתי את שִלֹה. וְאֶת הָעִיר הַזֹּאת אֶתֵּן לִקְלָלָה לְכֹל גּוֹיֵי הָאָרֶץ ולסמל של קללה. (וכשיקללו יקללו שיהיו כמותם):
ז וַיִּשְׁמְעוּ הַכֹּהֲנִים וְהַנְּבִאִים וְכָל הָעָם אֶת יִרְמְיָהוּ מְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּבֵית יְקֹוָק :
ח וַיְהִי כְּכַלּוֹת יִרְמְיָהוּ לְדַבֵּר אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק לְדַבֵּר אֶל כָּל הָעָם וַיִּתְפְּשֹוּ אֹתוֹ הַכֹּהֲנִים וְהַנְּבִאִים וְכָל הָעָם לֵאמֹר מוֹת תָּמוּת:
ט מַדּוּעַ נִבֵּיתָ בְשֵׁם יְקֹוָק לֵאמֹר כְּשִׁלוֹ יִהְיֶה הַבַּיִת הַזֶּה וְהָעִיר הַזֹּאת תֶּחֱרַב מֵאֵין יוֹשֵׁב וַיִּקָּהֵל כָּל הָעָם אֶל יִרְמְיָהוּ בְּבֵית יְקֹוָק :
י וַיִּשְׁמְעוּ שָׂרֵי יְהוּדָה אֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיַּעֲלוּ מִבֵּית הַמֶּלֶךְ בֵּית יְקֹוָק וַיֵּשְׁבוּ בְּפֶתַח שַׁעַר יְקֹוָק הֶחָדָשׁ:
יא וַיֹּאמְרוּ הַכֹּהֲנִים וְהַנְּבִאִים אֶל הַשָּׂרִים וְאֶל כָּל הָעָם לֵאמֹר מִשְׁפַּט מָוֶת לָאִישׁ הַזֶּה כִּי נִבָּא אֶל הָעִיר הַזֹּאת כַּאֲשֶׁר שְׁמַעְתֶּם בְּאָזְנֵיכֶם:
כתובים
איוב פרק ט
(לא) אָז בַּשַּׁחַת תִּטְבְּלֵנִי תטבילני בתוך שחת שהוא מקום מטונף וְתִעֲבוּנִי שַׂלְמוֹתָי ואפילו בגדי יתעבו אותי: (לב) כִּי לֹא אִישׁ כָּמֹנִי אֶעֱנֶנּוּ אין הקב"ה אדם כמותי שאוכל לענות לו ולהתווכח איתו נָבוֹא יַחְדָּו בַּמִּשְׁפָּט ולבוא איתו יחד למשפט: (לג) לֹא יֵשׁ בֵּינֵינוּ מוֹכִיחַ אפילו לא שייך שיהיה בינינו (ביני לבין ה') מתווך שישמע הטענות של הצדדים במשפט יָשֵׁת יָדוֹ עַל שְׁנֵינוּ שה' ישים את ידו וידכא את שנינו (אותי ואת המוכיח): (לד) יָסֵר מֵעָלַי שִׁבְטוֹ אם יסיר את שבטו השוט שמכה אותי וְאֵמָתוֹ אַל תְּבַעֲתַנִּי ויסיר את אימתו ממני שלא יפחידני ואז אוכל לטעון את טענותי: (לה) אֲדַבְּרָה וְלֹא אִירָאֶנּוּ אז אדבר ואתווכח עם ה' ואומר את טענותי ולא אפחד ממנו כִּי לֹא כֵן אָנֹכִי עִמָּדִי כי אני לא חושב על עצמי כרשע כמו שאתם חושבים עלי אלא אני בטוח בצדקותי:
איוב פרק י
(א) נָקְטָה נַפְשִׁי בְּחַיָּי אֶעֶזְבָה עָלַי שִׂיחִי אני במריבה בתוך נפשי ולא טוב לי כאשר אני עוזב וסוגר את שיחי וכאבי בתוך ליבי אֲדַבְּרָה בְּמַר נַפְשִׁי לכן אני מדבר את דברי שהם במרירות נפש כדי להקל על עצמי (דאגה בלב איש ישחנה): (ב) אֹמַר אֶל אֱלוֹהַּ אַל תַּרְשִׁיעֵנִי הוֹדִיעֵנִי עַל מַה תְּרִיבֵנִי תודיע לי בהתחלה על מה אתה רב איתי ואל תרשיע אותי לפני שתודיעני על מה זה מגיע לי: (ג) הֲטוֹב לְךָ כִּי תַעֲשֹׁק כִּי תִמְאַס יְגִיעַ כַּפֶּיךָ וכי זה טוב בעיניך לעשוק אותי ולמאוס אותי הרי יש בידי מעשים טובים ואתה עושק ממני את שכרם וְעַל עֲצַת רְשָׁעִים הוֹפָעְתָּ והופעת עלי להענישני כאילו שיש בי עצות של רשעים שהם מחשבות כפירה בך: (ד) הַעֵינֵי בָשָׂר לָךְ אִם כִּרְאוֹת אֱנוֹשׁ תִּרְאֶה האם יש לך עיניים כמו של אדם שהן מוגבלות ולא רואות את מחשבות הלב הלא אתה רואה ללבב: (ה) הֲכִימֵי אֱנוֹשׁ יָמֶיךָ אִם שְׁנוֹתֶיךָ כִּימֵי גָבֶר האם ימי שנותיך הם כמו של אדם שאתה ממהר להענישני כמי שמפחד שאולי לא יספיק בעתיד: (ו) כִּי תְבַקֵּשׁ לַעֲוֹנִי וּלְחַטָּאתִי תִדְרוֹשׁ שאתה מחפש ודורש את עוונותי וחטאי: (ז) עַל דַּעְתְּךָ כִּי לֹא אֶרְשָׁע ואתה יודע שאני לא ארשע ולא הרשעתי וְאֵין מִיָּדְךָ מַצִּיל ואני גם יודע שאי אפשר להנצל ממך אחרי שהחלטת להענישני: (ח) יָדֶיךָ עִצְּבוּנִי וַיַּעֲשׂוּנִי אתה עיצבת ובראת אותי יַחַד סָבִיב וַתְּבַלְּעֵנִי כל שליחי ה' נאספו סביבי לבלעני - להשחיתני: (ט) זְכָר נָא כִּי כַחֹמֶר עֲשִׂיתָנִי וְאֶל עָפָר תְּשִׁיבֵנִיתזכור שעמלת בי לעשות אותי מחומר ובסוף אל העפר תחזיר אותי (כי עפר אתה ואל עפר תשוב): (י) הֲלֹא כֶחָלָב תַּתִּיכֵנִי וְכַגְּבִנָּה תַּקְפִּיאֵנִי הרי כמו חלב התכת אותי שסדר יצירתי היא קודם הייתי נוזל ואח"כ התקשיתי והקפאת אותי כגבינה:
משנת ההלכה
המשך הלכות היוצאים לנופש
הרוצה לצלות כבד על מנגל צריך לשים לב לכמה דברים:
א. כבד טרי שעדיין לא עברו שלושה ימים מעת השחיטה ניתן לצלותו בדרך שיבואר להלן. ואחר הצלייה ניתן לבשל לטגן לאדות וכדומה.
ב. כבד שעברו שלושה ימים מעת השחיטה, או כבד קפוא אפילו בתוך שלושה ימים מעת השחיטה, אין לטגנו לבשלו לאדותו וכדומה ,אפילו לאחר הכשרו על ידי הצלייה. מכיון שעל ידי שעברו עליו שלושה ימים דמו נסגר בתוכו ואינו יוצא לגמרי על ידי הצלייה. וא"כ על ידי בישול טיגון או כל חימום שהוא יחזור הדם וייצא. ולפיכך מותר להשתמש בו אחרי הצלייה רק שלא על ידי חימום.
ג. אמנם מותר לשפוך עליו רוטב מכלי שני, כלומר רוטב שבושל ואח"כ הועבר לכלי אחר ניתן לערות ממנו על הכבד. אבל אין לערות ישירות מהכלי שהיה על האש.
צליית הכבד
ד. יש לייחד רשת רק עבור הכבד ולא להשתמש בה אח"כ לשום בשר אחר.
ה. לפני הצלייה יש לשטוף את הכבד ואז להניחו על הרשת ולפזר מעליו מלח. וצריך להיזהר שלא ישהה במלח, אלא מיד להניח את הרשת על האש, או לפזר את המלח מיד לאחר ששם את הכבד על האש.
ו. ייצלה את הכבד עד השחמה, אמנם אינו צריך לשרפו אלא מספיק שהכבד מקבל גוון חום אפור.
ז. מיד לאחר הצלייה מורידים את הכבד מהרשת ומדיחים אותו. וראוי שלא להורידו על ידי נעיצת מזלג וכיוצא בו בתוך הכבד.
ח. אחר ההדחה הכבד מוכן ומותר באכילה כנ"ל.
ט. ניתן לצלות כבד גם על מנגל חשמלי אמנם צריך שיהיה רשת מיוחדת לכבד.
י. אין להניח מגש עם מים תחת המנגל בשעת הצלייה והמגש שעליו נוטף הדם הרי הוא נאסר. ולכן יש להשתמש במגש חד פעמי. אמנם יכול להניח מגש עם מים באופן כזה שהמים לא יתחממו ולא יעלו אדים.
[1] רבינו בחיי
[2] רמב"ן
[3] רש"י
[4] רמב"ן
[5] רמב"ן
[6] חזקוני
[7] רבינו בחיי
[8] "דבר זה תשובה לסכלות ולחוסר דעת המינין ששואלים לישראל למה לא פי' משה בדבריו לישראל שיירשו גן עדן והבאת העולם הבא אם יקיימו התורה. תשובה לדבריהם הרי כאן בפירוש הזכיר שכר העולם הבא ומה שלא נדר להם בהרבה מקומות אלא הארץ ושלות העולם הזה היינו כדי להשמיעם דבר השוה לכל אנשים ולנשים ולטף לחכמים ולשאינם חכמים כדי להמשיך לבם ליראה וכמו כן מטעם זה לא הזהיר משה רבנו לישראל עונש גיהנם אם לא ישמרו מצות התורה אלא הזהירם עונש חי העולם הזה כמו שמפורש בפרשת בחוקותי ובפרשת תבא ובכמה מקומות אחרים. חזקוני
[9] רמב"ן חזקוני
[10] מצוות ה', אלה המצוות
[11] שם ושם
[12] אבע"ז
[13] רש"י
[14] אבע"ז
[15] רשב"ם
[16] רמב"ן
[17] רמב"ן
[18] ת"א ת"י
[19] חזקוני
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה