מקרא
דברים פרק ד
(יט) וּפֶן תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה וְרָאִיתָ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ וְאֶת הַכּוֹכָבִים כֹּל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְנִדַּחְתָּ ותטעה[1] וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם וַעֲבַדְתָּם אֲשֶׁר חָלַק יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֹתָם לְכֹל הָעַמִּים תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם אשר הניח אותם לכל העמים לעובדם כי אינו חושש בהם אבל -[2]:
(כ) וְאֶתְכֶם לָקַח יְקֹוָק וַיּוֹצִא אֶתְכֶם מִכּוּר הַבַּרְזֶל מִמִּצְרָיִם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם נַחֲלָה כַּיּוֹם הַזֶּה:
(כא) וַיקֹוָק הִתְאַנַּף נתמלא רוגז[3] בִּי עַל דִּבְרֵיכֶם שאמרתי לכם - "המן הסלע"[4] וַיִּשָּׁבַע לְבִלְתִּי עָבְרִי אֶת הַיַּרְדֵּן וּלְבִלְתִּי בֹא אֶל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה:
(כב) כִּי אָנֹכִי מֵת בָּאָרֶץ הַזֹּאת אֵינֶנִּי עֹבֵר אֶת הַיַּרְדֵּן צריך אני להזהירכם מאד מאחר שאיני עובר עמכם כענין אמרו כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחיתון[5] וְאַתֶּם עֹבְרִים וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה הַזֹּאת:
(כג) הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן תִּשְׁכְּחוּ אֶת בְּרִית יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר כָּרַת עִמָּכֶם וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל דבר אֲשֶׁר צִוְּךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לא לעשותו[6]:
(כד) כִּי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא אֵל קַנָּא: פ
(כה) כִּי תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ ותהיו נואשים ותאמרו כבר נתישבנו בה ולא נפסיד עוד[7] וְהִשְׁחַתֶּם וַעֲשִׂיתֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל וַעֲשִׂיתֶם הָרַע בשאר המצות כמו לרצוח ולנאוף[8] בְּעֵינֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְהַכְעִיסוֹ:
(כו) הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ ועצר את השמים והאדמה לא תתן את יבולה[9] כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן מַהֵר מֵעַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא תַאֲרִיכֻן יָמִים עָלֶיהָ כי לא יאריך לכם מאחר שתעבדו ע"ז[10] כִּי הִשָּׁמֵד תִּשָּׁמֵדוּן:
(כז) וְהֵפִיץ יְקֹוָק אֶתְכֶם בָּעַמִּים וְנִשְׁאַרְתֶּם מְתֵי מִסְפָּר בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר יְנַהֵג יְקֹוָק אֶתְכֶם שָׁמָּה שנשאר מועטים בכל גוי וגוי מכל הגוים אשר ינהג אותנו שם, כי בארבע רוחות השמים יפזר אותנו, אבל בכללנו רבים אנחנו שבח לאל[11]:
(כח) וַעֲבַדְתֶּם שָׁם אֱלֹהִים לא שיתנבא שעתידין ישראל שיעבדו עבודה זרה בהיותם בגלות בארץ אויביהם חס ושלום, אלא יאמר מאחר שאתם גולין ואתם עובדים לעובדי אלילים כאילו אתם עובדים אלהים אחרים[12] מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם עֵץ וָאֶבֶן אֲשֶׁר לֹא יִרְאוּן וְלֹא יִשְׁמְעוּן וְלֹא יֹאכְלוּן וְלֹא יְרִיחֻן:
(כט) וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וּמָצָאתָ אע"פ שאין שם מקדש ולא כלי קדש[13] כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ:
(ל) בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים באחרית תקופת הגלות של בית ראשון ושני[14] וְשַׁבְתָּ עַד יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ:
(לא) כִּי אֵל רַחוּם יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לֹא יַרְפְּךָ לעזוב אותך[15] וְלֹא יַשְׁחִיתֶךָ וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת בְּרִית אֲבֹתֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם:
(לב) כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים על ימים רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים אָדָם עַל הָאָרֶץ וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם וגם שאל לכל הברואים אשר מקצה אל קצה הֲנִהְיָה כַּדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה אוֹ הֲנִשְׁמַע כָּמֹהוּ:
(לג) הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹהִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ אַתָּה וַיֶּחִי:
(לד) אוֹ הֲנִסָּה האם עשה נסים[16] אֱלֹהִים לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי בְּמַסֹּת הם נסיונות, כמו שהיה משה אומר לפרעה התפאר עלי (שמות ח, ה)[17] בְּאֹתֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְמִלְחָמָה בים סוף וּבְיָד חֲזָקָה בעל כרחו של פרעה ע"י המכות וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה בגלוי לעיני כל ולא כבורחים[18] וּבְמוֹרָאִים גְּדֹלִים דברים גדולים שראיתם[19] כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֶיךָ:
(לה) אַתָּה הָרְאֵתָ את כל אלה הראך האל ית' לָדַעַת כדי שתתבונן ותדע בלי ספק[20] כִּי יְקֹוָק הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ:
(לו) מִן הַשָּׁמַיִם הִשְׁמִיעֲךָ אֶת קֹלוֹ לְיַסְּרֶךָּ ללמדך ע"י שהגעת למדרגת נבואה בקבלת התורה[21] וְעַל הָאָרֶץ הֶרְאֲךָ אֶת אִשּׁוֹ הַגְּדוֹלָה וּדְבָרָיו עשרת הדיברות[22] שָׁמַעְתָּ מִתּוֹךְ הָאֵשׁ:
(לז) וְתַחַת וכל זה בגלל כִּי אָהַב אֶת אֲבֹתֶיךָ וַיִּבְחַר בְּזַרְעוֹ אַחֲרָיו וַיּוֹצִאֲךָ בְּפָנָיו בהשגחתו הפרטית הנקראת פנים[23] בְּכֹחוֹ הַגָּדֹל מִמִּצְרָיִם:
(לח) לְהוֹרִישׁ גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִמְּךָ מִפָּנֶיךָ לַהֲבִיאֲךָ לָתֶת לְךָ אֶת אַרְצָם נַחֲלָה כַּיּוֹם הַזֶּה שהנך רואה היום שירשת ארץ סיחון ועוג[24]:
(לט) וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם זה מצות עשה מן התורה בידיעת ה' יתברך, שנצטוינו לדעת אותו ולחקור על אחדותו ושלא נסמוך על הקבלה בלבד. והידיעה הזו היא מתוך פעולותיו ומעשיו הנוראים ונבראיו העליונים והשפלים[25] וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ מפני שאין יכול האדם להשיג את ידיעת ה' יתברך בתחילת מחשבתו, לכך הזכיר בו לשון והשבות אל לבבך כאדם שמתבונן בדבר ויצטרך לחזור ולהתבונן[26] כִּי יְקֹוָק הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד:
(מ) וְשָׁמַרְתָּ אֶת חֻקָּיו וְאֶת מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אֲשֶׁר יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ וּלְמַעַן תַּאֲרִיךְ יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ כָּל הַיָּמִים
(מא) אָז יַבְדִּיל מֹשֶׁה שָׁלֹשׁ עָרִים בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן כי משה אסף כל ישראל לבאר להם התורה, ופתח להם בדברי התוכחות, וכאשר אמר בפניהם תוכחותיו במה שעשו והאזהרות על ע"ז ועל יחוד השם והשלים להם שישמרו חוקיו ומצותיו למען ייטב להם, אז אמר במעמדם לפניהם עתה נקיים המצוה אשר צונו השם, ותהיינה בצר במדבר ורמות בגלעד וגולן בבשן, ערי מקלט לנוס שמה כל רוצח בשגגה[28] מִזְרְחָה שָׁמֶשׁ:
(מב) לָנֻס שָׁמָּה רוֹצֵחַ אֲשֶׁר יִרְצַח אֶת רֵעֵהוּ בִּבְלִי דַעַת וְהוּא לֹא שֹׂנֵא לוֹ מִתְּמֹל שִׁלְשׁוֹם וְנָס אֶל אַחַת מִן הֶעָרִים הָאֵל וָחָי:
(מג) אֶת בֶּצֶר בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ הַמִּישֹׁר לָראוּבֵנִי וְאֶת רָאמֹת בַּגִּלְעָד לַגָּדִי וְאֶת גּוֹלָן בַּבָּשָׁן לַמְנַשִּׁי:
(מה) אֵלֶּה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצֵאתָם מִמִּצְרָיִם:
(מו) בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּגַּיְא מוּל בֵּית פְּעוֹר בְּאֶרֶץ סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן אֲשֶׁר הִכָּה מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצֵאתָם מִמִּצְרָיִם:
(מז) וַיִּירְשׁוּ אֶת אַרְצוֹ וְאֶת אֶרֶץ עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן שְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרַח שָׁמֶשׁ אחר שכבשו ארץ נושבת שיכלו לקיים בה המצות ואין מחריד הואיל לבאר את התורה והמצוה ולהזהיר עליהם[30]:
(מח) מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר עַל שְׂפַת נַחַל אַרְנֹן וְעַד הַר שִׂיאֹן הוּא חֶרְמוֹן:
(מט) וְכָל הָעֲרָבָה עֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה וְעַד יָם הָעֲרָבָה תַּחַת אַשְׁדֹּת הַפִּסְגָּה: פ
נביא
ירמיה פרק כב
כד חַי אָנִי נְאֻם יְקֹוָק לשון שבועה. כִּי אִם יִהְיֶה כָּנְיָהוּ בֶן יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה יהויכין.
חוֹתָם עַל יַד יְמִינִי אפילו אם תהיה כמו חותם, שהמלך לא מסיר אותה מעל ידו הימנית, כִּי מִשָּׁם אֶתְּקֶנְךָּ אותך, אנתק וארחיק ממני:
כה וּנְתַתִּיךָ בְּיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשֶׁךָ ביד אוייבך. וּבְיַד אֲשֶׁר אַתָּה יָגוֹר מִפְּנֵיהֶם וביד מי שאתה מפחד ממנו. וּבְיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וּבְיַד הַכַּשְׂדִּים:
כו וְהֵטַלְתִּי אֹתְךָ אשליך אותך. וְאֶת אִמְּךָ אֲשֶׁר יְלָדַתְךָ עַל הָאָרֶץ אַחֶרֶת אֲשֶׁר לֹא יֻלַּדְתֶּם שָׁם וְשָׁם תָּמוּתוּ:
כז וְעַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר הֵם מְנַשְּׂאִים אֶת נַפְשָׁם לָשׁוּב שָׁם שָׁמָּה לֹא יָשׁוּבוּ לא"י, שהם מעודדים עצמם, שישובו אליהָ לא ישובו:
כח הַעֶצֶב נִבְזֶה נָפוּץ הָאִישׁ הַזֶּה כָּנְיָהוּ האם יהויכין דומה לפסל בזוי שנשבר, שלא אוספים אותו?! אִם כְּלִי אֵין חֵפֶץ בּוֹ האם דומה הוא לכלי, שאין בו חפץ ושימוש?! מַדּוּעַ הוּטְלוּ הוּא וְזַרְעוֹ וְהֻשְׁלְכוּ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא יָדָעוּ מדוע הושלכו הוא וזרעו לגלות?!:
כט אֶרֶץ אֶרֶץ אָרֶץ שִׁמְעִי דְּבַר יְקֹוָק א"י, החביבה והמיוחדת מכל הארצות, שמעי דבר הנבואה!:
ל כֹּה אָמַר יְקֹוָק כִּתְבוּ אֶת הָאִישׁ הַזֶּה עֲרִירִי שיהויכין ימות בלי בנים, גֶּבֶר לֹא יִצְלַח בְּיָמָיו איש שכל ימיו לא יצליח, כִּי לֹא יִצְלַח מִזַּרְעוֹ אִישׁ ישֵׁב עַל כִּסֵּא דָוִד לא יהיו מזרעו מלכים יושבים על כסא דוד. וּמשֵׁל עוֹד בִּיהוּדָה:
ירמיה פרק כג
א הוֹי רֹעִים מְאַבְּדִים וּמְפִצִים אֶת צֹאן מַרְעִיתִי מעשי המלכים הרעים, הגורמים לצאן, לבנ"י להתפזר לגלות. נְאֻם יְקֹוָק :
ב לָכֵן כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עַל הָרֹעִים הָרֹעִים אֶת עַמִּי אַתֶּם הֲפִצֹתֶם אֶת צֹאנִי וַתַּדִּחוּם אתם במעשיכם, גרמתם לדחות את בנ"י לגלות. וְלֹא פְקַדְתֶּם אֹתָם לא נזהרתם לשומרם. הִנְנִי פֹקֵד עֲלֵיכֶם אֶת רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם אני זוכר את הרעה שעשיתם, ומעניש אתכם. נְאֻם יְקֹוָק :
ג וַאֲנִי אֲקַבֵּץ אֶת שְׁאֵרִית צֹאנִי מִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּי אֹתָם שָׁם אשיב אותם מהגלות. וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְהֶן עַל נְוֵהֶן אשיב אותם לביתם. וּפָרוּ וְרָבוּ:
ד וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיהֶם רֹעִים וְרָעוּם וְלֹא יִירְאוּ עוֹד וְלֹא יֵחַתּוּ לא יפחדו ולא יִשָבְרוּ (שבירת הלב פחד) וְלֹא יִפָּקֵדוּ ולא יחסרו מהם, (כמו: "ולא נפקד ממנו איש" ; במדבר לא) נְאֻם יְקֹוָק :
ה הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְקֹוָק וַהֲקִמֹתִי לְדָוִד צֶמַח צַדִּיק אקים לדוד מזרעו, את מלך המשיח. וּמָלַךְ מֶלֶךְ וְהִשְׂכִּיל ימלוך, ויצליח במלכותו. וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ:
ו בְּיָמָיו תִּוָּשַׁע יְהוּדָה תנצל יהודה. וְיִשְׂרָאֵל יִשְׁכֹּן לָבֶטַח בנ"י ישכנו בבטחה. וְזֶה שְּׁמוֹ אֲשֶׁר יִקְרְאוֹ יְקֹוָק צִדְקֵנוּ בנ"י יקראו למלך המשיח "יְקֹוָק צדקנו", שבימיו של זה, יְקֹוָק מצדיק אותנו:
ז לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְקֹוָק וְלֹא יֹאמְרוּ עוֹד חַי יְקֹוָק אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם כשישבעו בשם יְקֹוָק , לא יציינו את גדולת יְקֹוָק , ביציאת מצרים:
ח כִּי אִם חַי יְקֹוָק אֲשֶׁר הֶעֱלָה וַאֲשֶׁר הֵבִיא אֶת זֶרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹנָה אלא גדולת יְקֹוָק בשבועה, תצוין בכך, שהשיב את הגולה מארץ צפון... שהגאולה העתידה, תהיה גדולה אף מיציאת מצרים.וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם וְיָשְׁבוּ עַל אַדְמָתָם:
ט לַנְּבִאִים בגלל נביאי השקר. נִשְׁבַּר לִבִּי בְקִרְבִּי רָחֲפוּ כָּל עַצְמוֹתַי נשבר ליבי בתוכי, וכל עצמותי מרחפות וְנָעוֹת מצער. הָיִיתִי כְּאִישׁ שִׁכּוֹר וּכְגֶבֶר עֲבָרוֹ יָיִן וכאיש שיכור מיין, שאינו יודע מה יעשה.מִפְּנֵי יְקֹוָק וּמִפְּנֵי דִּבְרֵי קָדְשׁוֹ שהִתְחלֵל בגללם:
כתובים
איכה פרק ד
א. אֵיכָה יוּעַם זָהָב יִשְׁנֶא הַכֶּתֶם הַטּוֹב - (ממשיל את עם ישראל לזהב ואבנים יקרות) איך נחשך הזהב ישתנה הזהב הטוב.
תִּשְׁתַּפֵּכְנָה אַבְנֵי קֹדֶשׁ בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת - נשפכות אבנים יקרות בראש כל הרחובות (מתים)
ב. בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים הַמְסֻלָּאִים בַּפָּז - בני ציון היקרים הנערכים ששוים כמו פז (זהב מיוחד) אֵיכָה נֶחְשְׁבוּ לְנִבְלֵי חֶרֶשׂ מַעֲשֵׂה יְדֵי יוֹצֵר - איך נחשבו כמו כדי חרס שנעשים בידי אדם.
ג. גַּם תַּנִּים חָלְצוּ שַׁד הֵינִיקוּ גּוּרֵיהֶן - אפי' התנים האכזריים מאכילים בניהם כשרעבים. בַּת עַמִּי לְאַכְזָר כַּיְעֵנִים בַּמִּדְבָּר - אבל בנות ירושלים לא הניקו בניהם בגלל הרעב כמו היענים שלא מאכילות את בניהם.
ד. דָּבַק לְשׁוֹן יוֹנֵק אֶל חִכּוֹ בַּצָּמָא - נדבקה הלשון של התינוק אל החיך מרוב צמא. עוֹלָלִים שָׁאֲלוּ לֶחֶם פֹּרֵשׂ אֵין לָהֶם - התינוקות בקשו לאכול ואין מי שיפרוס להם לאכול.
ה. הָאֹכְלִים לְמַעֲדַנִּים נָשַׁמּוּ בַּחוּצוֹת - הרגילים לאכל מעדנים היו בשממה ברחוב. הָאֱמֻנִים עֲלֵי תוֹלָע חִבְּקוּ אַשְׁפַּתּוֹת - הגדלים בלבוש בגדים יקרים שכבו על האשפה.
ו. וַיִּגְדַּל עֲוֹן בַּת עַמִּי מֵחַטַּאת סְדֹם - עונם של עמ"י היה יותר מעון סדום. הַהֲפוּכָה כְמוֹ רָגַע וְלֹא חָלוּ בָהּ יָדָיִם - שסדום נהפכה ברגע אחד ולא ע"י אדם ועם ישראל היה להם הרבה זמן צרות, וע"י אדם.
ז. זַכּוּ נְזִירֶיהָ מִשֶּׁלֶג צַחוּ מֵחָלָב - נקיים שריה יותר משלג, יותר לבן מחלב. אָדְמוּ עֶצֶם מִפְּנִינִים סַפִּיר גִּזְרָתָם - היו אדומים במראיהם יותר מפנינים ומראיהם כמו אבן ספיר.
ח. חָשַׁךְ מִשְּׁחוֹר תָּאֳרָם לֹא נִכְּרוּ בַּחוּצוֹת - ועתה השחיר מראיהם יותר מפחם ולא מכירים אותם בחוץ. צָפַד עוֹרָם עַל עַצְמָם יָבֵשׁ הָיָה כָעֵץ - נדבק עורם על העצמות, התיבש כמו עץ.
ט. טוֹבִים הָיוּ חַלְלֵי חֶרֶב מֵחַלְלֵי רָעָב - מצבם של מתי חרב היה יותר טוב ממתי רעב. שֶׁהֵם יָזוּבוּ מְדֻקָּרִים מִתְּנוּבֹת שָׂדָי - שמתי הרעב זב פרשם שאכלו מיבול השדה קוצים ועשבים דקרו בטנם.
י. יְדֵי נָשִׁים רַחֲמָנִיּוֹת בִּשְּׁלוּ יַלְדֵיהֶן - הנשים הרחמניות בשלו ילדיהן מגודל הרעב. הָיוּ לְבָרוֹת לָמוֹ בְּשֶׁבֶר בַּת עַמִּי - היו למאכל להם בזמן השבר של עמ"י.
יא. כִּלָּה ה' אֶת חֲמָתוֹ שָׁפַךְ חֲרוֹן אַפּוֹ - ה' כלה בהם כעסו, של הרבה זמן, ושפך עליהם כעסו. וַיַּצֶּת אֵשׁ בְּצִיּוֹן וַתֹּאכַל יְסוֹדֹתֶיהָ - והדליק אש בעיר ציון ושרפה את היסודות.
יב. לֹא הֶאֱמִינוּ מַלְכֵי אֶרֶץ כֹּל יֹשְׁבֵי תֵבֵל - מלכי ארץ ואנשי העולם לא האמינו. כִּי יָבֹא צַר וְאוֹיֵב בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִָם - שיכול לבא אויב בירושלים ולנצחם. ואיך קרה שכן הגיע?:
יג. מֵחַטֹּאת נְבִיאֶיהָ עֲוֹנוֹת כֹּהֲנֶיהָ - מהחטאים של הנביאים והכהנים. הַשֹּׁפְכִים בְּקִרְבָּהּ דַּם צַדִּיקִים - שהרגו בתוכה צדיקים.
יד. נָעוּ עִוְרִים בַּחוּצוֹת נְגֹאֲלוּ בַּדָּם - הלכו עורים בחוץ והתלכלכו בדם. בְּלֹא יוּכְלוּ יִגְּעוּ בִּלְבֻשֵׁיהֶם - עד שהם לא יכולים לגעת בבגדיהם.
טו. סוּרוּ טָמֵא קָרְאוּ לָמוֹ סוּרוּ סוּרוּ אַל תִּגָּעוּ - והיו אומרים להם סורו מאתנו ואל תגעו בנו. כִּי נָצוּ גַּם נָעוּ - כי אתם מלוכלכים וגם הלכתם בדם. אָמְרוּ בַּגּוֹיִם לֹא יוֹסִיפוּ לָגוּר - הגויים אמרו שעם ישראל לא ישוב לגור בארץ ישראל.
טז. פְּנֵי ה' חִלְּקָם לֹא יוֹסִיף לְהַבִּיטָם - הכעס של ה' חלק אותם בגוים ולא יוסיף להשגיח עליהם. פְּנֵי כֹהֲנִים לֹא נָשָׂאוּ וּזְקֵנִים לֹא חָנָנוּ - בגלל שלא כבדו את הכהנים ולא רחמו על הזקנים.
משנת ההלכה
דיני ערב תשעה באב
א. נהגו להחמיר ולאסור לימוד תורה בערב תשעה באב אחר חצות, אלא ילמד בדברים המותרים שאין בהם שמחה, וכדלהלן.
ב. לא ילך אדם לטיֵּל בערב תשעה באב בשוק, משום שמחה. שלא יבוא לידי שחוק והיתול.
ג. ערב תשעה באב סמוך לסוף היום אוכלים סעודה המפסקת. ואסור לאכול בה שני תבשילים וונהגו בהרבה מקומות לאכול מאכלים המשביעים ללא נטילת ידיים זמן מה לפני השקיעה ולאחר הפסקה קלה או תפילת מנחה נוטלים ידיים ואוכלים ביצה טבולה באפר ויאמר "זוהי סעודת תשעה באב"
ד. נוהגים לאכול את הסעודה המפסקת בישיבה על גבי קרקע, ויש שכתבו על פי הסוד להפסיק בבגד ששם בינו ובין הקרקע. ושרפרף נמוך משלשה טפחים דינו כקרקע. ולא משום אבלות אלא כדי שיהא נִכר שזו סעודה שפלה. אך אין צריך לחלוץ מנעליו בשעת האכילה
ה. לא ישבו שלשה אנשים יחדיו לאכול בסעודה המפסקת, ואם ישבו - לא יברכו ברכת הזימון ביחד:
ו. מותר לאכול פֵּרות וירקות חיים כמה שרוצה. וכן מותר לשתות תה או קפה אחר הסעודה המפסקת.
ז. אחר סעודה המפסקת, אם עוד לא שקעה החמה, מותר לאכול, ונכון להתנות בפֵרוש, בפה או בלב, שאינו מקבל עליו את התענית אבל אם קבל עליו את התענית בפה או במחשבת הלב. אסור לאכול. נוהגים שלא לעשות בתשעה באב כל מלאכת קבע, או מלאכה שיש בה שיהוי לפי שהיא מסיחה את הדעת מאבלות היום, וכן אין עוסקים במשא ומתן ואין עושים מלאכה כזו בין בלילה בין ביום, עד חצות. ומחצות היום ואילך - אין המנהג לאסור, אבל ראוי לכל אדם להחמיר על עצמו לא לעשות מלאכה עד סוף היום, כדי שלא יסיח דעתו מהאבלות:
המשך דיני תשעה באב
ח. בליל ת"ב וביומו, עד חצות, יושבים על הארץ או על שרפרף נמוך שאין גובהו מגיע לשלשה טפחים:
ט. בליל תשעה באב מתפללים תפילת חול כרגיל, ואחר תפילת שמונה עשרה אומרים קדיש וקוראים מגילת איכה
י. יש להמנע מללכת בשוָקים וברחובות בתשעה באב כדי שלא יבוא לידי שיחות בטלות המסיחות דעתו מהאבלות, ומכל שכן שיזהר שלא לבוא לידי שחוק והיתול ומכל שכן שאין לשחק במשחקים כמשחקי קלפים או משחקי לוח המסיחים דעתו מהאבילות.
יא. יש נוהגים שבליל תשעה באב אינם ישנים במיטה אלא מוריד המזרון על הרצפה וישן עליו. על כל פנים ישנה במשכבו מעט, ואם רגיל להניח שני כרים מראשותיו, יתן בלילה זה רק כר אחד. ויש נוהגים ליתן אבן תחת הכר או במזרון, זכר לחרבן:
יב. אין מריחין בשמים ולא מים ריחניים בתשעה באב, וגם אין מעשנין בפרהסיא. אבל בצנעא יש מקלין במקום הצורך:
יג. לא ילבש אדם בתשעה באב בגד יפה, אפילו אינו חדש:
יד. תשעה באב אסור בתשמיש המיטה, ולפיכך נוהגים בו כל דיני הרחקות הנוהגים באשה נדה.
הלכות ימות המשיח
טו. ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו, אין הדבר כך, שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה, והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך, והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח, ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח, עד שנהרג בעונות, כיון שנהרג נודע להם שאינו, ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת,
טז. עיקר הדברים ככה הן, שהתורה הזאת חוקיה ומשפטיה לעולם ולעולמי עולמים, ואין מוסיפין עליהן ולא גורעין מהן, וכל המוסיף או גורע או שגלה פנים בתורה והוציא הדברים של מצוות מפשוטן הרי זה בודאי רשע ואפיקורוס.
יז. ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות ה', הרי זה בחזקת שהוא משיח, אם עשה והצליח ונצח כל האומות שסביביו ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי. ואם לא הצליח עד כה או נהרג בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה והרי הוא ככל מלכי בית דוד השלמים הכשרים שמתו. ולא העמידו הקב"ה אלא לנסות בו רבים שנאמר ומן המשכילים יכשלו לצרוף בהן ולברר וללבן עד עת קץ כי עוד למועד. אף ישוע הנצרי שדמה שיהיה משיח ונהרג בבית דין, כבר נתנבא בו דניאל שנאמר ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון ונכשלו. וכי יש מכשול גדול מזה. שכל הנביאים דברו שהמשיח גואל ישראל ומושיעם ומקבץ נדחיהם ומחזק מצותן. וזה גרם לאבד ישראל בחרב ולפזר שאריתם ולהשפילם ולהחליף התורה ולהטעות רוב העולם לעבוד אלוה מבלעדי ה'. אבל מחשבות בורא עולם אין כח באדם להשיגם כי לא דרכינו דרכיו ולא מחשבותינו מחשבותיו. וכל הדברים האלו של ישוע הנצרי ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו אינן אלא לישר דרך למלך המשיח ולתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד. שנ' כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד. כיצד. כבר נתמלא העולם כולו מדברי המשיח ומדברי התורה ומדברי המצוות ופשטו דברים אלו באיים רחוקים ובעמים רבים ערלי לב והם נושאים ונותנים בדברים אלו ובמצוות התורה אלו אומרים מצוות אלו אמת היו וכבר בטלו בזמן הזה ולא היו נוהגות לדורות ואלו אומרים דברים נסתרות יש בהם ואינן כפשוטן וכבר בא משיח וגלה נסתריהם. וכשיעמוד המלך המשיח באמת ויצליח וירום וינשא מיד הם כולן חוזרין ויודעים ששקר נחלו אבותיהם ושנביאיהם ואבותיהם הטעום.
יח. אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם, או יהיה שם חידוש במעשה בראשית, אלא עולם כמנהגו נוהג, וזה שנאמר בישעיה וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ משל וחידה, ענין הדבר שיהיו ישראל יושבין לבטח עם רשעי עכו"ם המשולים כזאב ונמר, שנאמר זאב ערבות ישדדם ונמר שוקד על עריהם, ויחזרו כולם לדת האמת, ולא יגזלו ולא ישחיתו, אלא יאכלו דבר המותר בנחת עם ישראל, שנאמר ואריה כבקר יאכל תבן, וכן כל כיוצא באלו הדברים בענין המשיח הם משלים, ובימות המלך המשיח יודע לכל לאי זה דבר היה משל, ומה ענין רמזו בהן.
יט. אמרו חכמים אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד, יראה מפשוטן של דברי הנביאים, שבתחילת ימות המשיח תהיה מלחמת גוג ומגוג, ושקודם מלחמת גוג ומגוג יעמוד נביא לישר ישראל ולהכין לבם, שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליה וגו', ואינו בא לא לטמא הטהור, ולא לטהר הטמא, ולא לפסול אנשים שהם בחזקת כשרות, ולא להכשיר מי שהוחזקו פסולין, אלא לשום שלום בעולם, שנאמר והשיב לב אבות על בנים, ויש מן החכמים שאומרים שקודם ביאת המשיח יבא אליהו, וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו, שדברים סתומין הן אצל הנביאים, גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו, אלא לפי הכרע הפסוקים, ולפיכך יש להם מחלוקת בדברים אלו, ועל כל פנים אין סדור הויית דברים אלו ולא דקדוקיהן עיקר בדת, ולעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות, ולא יאריך במדרשות האמורים בענינים אלו וכיוצא בהן, ולא ישימם עיקר, שאין מביאין לא לידי יראה ולא לידי אהבה, וכן לא יחשב הקצין, אמרו חכמים תפח רוחם של מחשבי הקצים, אלא יחכה ויאמין בכלל הדבר כמו שבארנו.
כ. בימי המלך המשיח, כשתתיישב ממלכתו ויתקבצו אליו כל ישראל, יתייחסו כולם על פיו ברוח הקודש שתנוח עליו, שנאמר וישב מצרף ומטהר וגו', ובני לוי מטהר תחילה ואומר זה מיוחס כהן וזה מיוחס לוי, ודוחה את שאינן מיוחסין לישראל, הרי הוא אומר ויאמר התרשתא להם וגו' עד עמוד כהן לאורים ולתומים, הנה למדת שברוח הקודש מייחסין המוחזקין ומודיעין המיוחס, ואינו מייחס ישראל אלא לשבטיהם, שמודיע שזה משבט פלוני וזה משבט פלוני, אבל אינו אומר על שהן בחזקת כשרות זה ממזר וזה עבד שהדין הוא שמשפחה שנטמעה נטמעה.
כא. לא נתאוו החכמים והנביאים ימות המשיח, לא כדי שישלטו על כל העולם, ולא כדי שירדו בעכו"ם, ולא כדי שינשאו אותם העמים, ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח, אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה, ולא יהיה להם נוגש ומבטל, כדי שיזכו לחיי העולם הבא, כמו שביארנו בהלכות תשובה.
ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה, ולא קנאה ותחרות, שהטובה תהיה מושפעת הרבה, וכל המעדנים מצויין כעפר, ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד, ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם, שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים.
[1] ת"א
[2] רשב"ם
[3] רש"י
[4] פי' ר' יוסף בכור שור
[5] ספורנו
[6] רש"י
[7] חזקוני
[8] אבע"ז
[9] רשב"ם
[10] רמב"ן
[11] רמב"ן
[12] רבינו בחיי
[13] ספורנו
[14] העמק דבר
[15] ת"א רש"י
[16] ת"א ת"י
[17] רש"י רבינו בחיי
[18] הכתב והקבלה בשם הגר"א
[19] ת"א
[20] ספורנו
[21] ת"א ספורנו
[22] פי' ר' יוסף בכור שור
[23] הכתב והקבלה
[24] חזקוני
[25] רבינו בחיי והוסיף שם והנה ידיעה זו היא האפשרית אבל הידיעה מצד מהותו ועצמותו נמנעת ואי אפשר לעמוד עליה, ועליה נאמר (משלי כה, ב) כבוד אלהים הסתר דבר.
[26] רבינו בחיי
[27] אור החיים
[28] רמב"ן
[29] רבינו בחיי
[30] ספורנו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה