מקרא
דברים פרק יא
(כו) רְאֵה ממש כמו שמפרש והולך ונתתה את הברכה על הר גריזים ואת הקללה וגו'[1] אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה עד כאן תוכחותיו על יראת השמים, מכאן ואילך מתחיל לסדר המצות, לפיכך הוא מתחיל לומר "ראה אנכי נותן לפניכם היום" ותבחרו לכם את הישר בעיניכם. אם תבחרו "שמירת המצות", תהיה לכם ברכה ותתברכו, ואם חילוף חילוף, כדמפרש ואזיל[2]:
(כז) אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם:
(כח) וְהַקְּלָלָה אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם: ס
(כט) וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָתַתָּה אֶת הַבְּרָכָה בפי אלו המברכים עַל כלפי הַר גְּרִזִים לדרום שהוא הימין היו הופכין פניהם ופותחין בברכה וְאֶת הַקְּלָלָה בפי אלו האומרים הקללות עַל הַר עֵיבָל לצפון כי מצפון תפתח הרעה:
(ל) הֲלֹא הֵמָּה ועתה נותן סימן היכן אותם הרים בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן אַחֲרֵי שאם ילכו אחריו - דֶּרֶךְ מְבוֹא שקיעת הַשֶּׁמֶשׁ כלומר במערב[3] בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּעֲרָבָה כי יש כנעני יושב בהר[4] מוּל הַגִּלְגָּל אֵצֶל אֵלוֹנֵי מֹרֶה הוא שכם[5]:
(לא) כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן לָבֹא לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ:
(לב) וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם:
דברים פרק יב
(א) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לְךָ לְרִשְׁתָּהּ כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה בין בארץ, בין בחוצה לארץ[6]:
(ב) אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם הַגּוֹיִם נצטוינו לאבד כלים שנשתמשו בהן לעכו"ם שבכלים שנשתמשו בהם לעבודת כוכבים הכתוב מדבר דאילו המקומות אי אפשר לאבדן ועוד דקרקע עולם אינה נאסרת[7] אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם אֶת אֱלֹהֵיהֶם עַל הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן נצטוינו בזה לאבד שם עכו"ם דכתיב (דברים י"ב) ואבדתם אם שמם. וזה נוהג בזמן הזה לאבד לבטל עבוד' עכו"ם ואלילים אשרי' וחמנים וכדומיהם[8]:
(ג) וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחֹתָם נצטוינו לנתץ מזבחות ע"ז וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם נצטוינו לשבר מצבותם וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ נצטוינו לשרוף האשירה וכל צורות אלילים וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן נצטוינו לגדוע עצי ע"ז וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא נצטוינו לכנות שמם לבזוי, כי המבזה אותם מכבד בוראו צריך ולבער את העבודה זרה בכל דרך של איבוד והשחתה הראוי יותר לאותה עבודה זרה, שתגרום שלא ישאר ממנה רושם, ושתמהר את איבודה, דהיינו בין בשבירה בין בשריפה בין בהריסה ובין בכריתה[9]:
(ד) לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַיקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם הזהירנו מנתוץ ומאבד בתי עבודת האל יתעלה ומאבד ספרי הנבואה ומלמחוק השמות הקדושים הטהורים שנקרא בהם הקב"ה והדומה לזה וכל מי שעבר על דבר זה כגון הסותר אפילו אבן אחת דרך השחתה מן המזבח או מן ההיכל או משאר העזרה והדומה להם וכן השורף בשר הקדשים בדרך השחתה עובר בלאו הזה או שימחה שם משמות ה' לוקה לפיכך אסור למחוק אפילו אות אחת משבעה שמות שאינם נמחקים[10]:
(ה) כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם לא פי' המקום לפי שהשכינה שרתה בכמה מקומות כמו גלגל שילה נוב וגבעון ובית עולמים[11] אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ אל אותו המקום הנבחר תדרשו להשתחוות ולהקריב כענין אליו גוים ידרושו[12] וּבָאתָ שָׁמָּה שאם יעשו בכל מקום יזבחו לשעירים, ויהיו סבורים העולם שהוא לשמים. כדמפרש במקום אחר "והביאום לה'", "ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים", אבל כשמביא למקדש ומוסר לכהנים, על כרחו נקרב לשמים[13]:
(ו) וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה עֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם וְאֵת מַעְשְׂרֹתֵיכֶם מעשר בהמה ומעשר שני וְאֵת תְּרוּמַת יֶדְכֶם ביכורים וְנִדְרֵיכֶם וְנִדְבֹתֵיכֶם וּבְכֹרֹת בְּקַרְכֶם וְצֹאנְכֶם נצטוינו בזה שמי שנדר או נדב קרבנות לבית המקדש להביאם ברגל הראשון שיפגע בו[14]:
(ז) וַאֲכַלְתֶּם שָׁם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם נצטוינו לאכול קדשים בתוך מחיצתם וּשְׂמַחְתֶּם נצטוינו לשמוח בחג ולהביא שלמים[15] בְּכֹל מִשְׁלַח יֶדְכֶם אַתֶּם אנשי - וּבָתֵּיכֶם אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ:
(ח) לֹא תַעֲשׂוּן כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ עֹשִׂים פֹּה הַיּוֹם שאין אתם צריכים להפריש תרומות ומעשרות, ולא לעלות לרגל, ולא להביא קרבניכם ונדריכם ונדבותיכם אלא למשכן שהוא סמוך להם[16] אִישׁ כָּל הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו:
(ט) כִּי לֹא בָאתֶם עַד עָתָּה אֶל הַמְּנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ:
(י) וַעֲבַרְתֶּם אֶת הַיַּרְדֵּן וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם מַנְחִיל אֶתְכֶם וְהֵנִיחַ לָכֶם מִכָּל אֹיְבֵיכֶם מִסָּבִיב וִישַׁבְתֶּם בֶּטַח:
(יא) וְהָיָה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם שָׁמָּה תָבִיאוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם עוֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וּתְרֻמַת יֶדְכֶם וְכֹל מִבְחַר נִדְרֵיכֶם מצות הנדר מן המובחר[17] אֲשֶׁר תִּדְּרוּ לַיקֹוָק:
(יב) וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אַתֶּם וּבְנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְעַבְדֵיכֶם וְאַמְהֹתֵיכֶם וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בְּשַׁעֲרֵיכֶם כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה אִתְּכֶם:
(יג) הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּרְאֶה הזהירנו מהקריב שום דבר מן הקרבנות בחוץ רוצה לומר חוץ לעזרה ואפילו על השחיטה חייב[18]:
(יד) כִּי אִם בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק בְּאַחַד שְׁבָטֶיךָ שָׁם תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ וונצטוינו בזה גם במצות עשה להקריב, את כל הקרבנות בין קרבנות בהמה ועוף ובין מנחות בבית המקדש, ולא במקום אחר[19] וְשָׁם תַּעֲשֶׂה כֹּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ כל פרטי דיני קרבנות[20]:
נביא
ירמיה פרק ל
ח וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְקֹוָק צְבָאוֹת אֶשְׁבֹּר עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ וּמוֹסְרוֹתֶיךָ אֲנַתֵּק אשבור את עול הגויים מעליכם, והמוסרות אנתק מהעול. וְלֹא יַעַבְדוּ בוֹ עוֹד זָרִים לא יעבדו עוד בנ"י עמים זרים:
ט וְעָבְדוּ אֵת יְקֹוָק אֱלֹהֵיהֶם וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם אֲשֶׁר אָקִים לָהֶם:
י וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב נְאֻם יְקֹוָק וְאַל תֵּחַת יִשְׂרָאֵל כִּי הִנְנִי מוֹשִׁיעֲךָ מֵרָחוֹק אל תפחדו בנ"י, שאציל אתכם מהגלות הרחוקה שגליתם. וְאֶת זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם מהארץ שהלכו בשבי. וְשָׁב יַעֲקֹב וְשָׁקַט וְשַׁאֲנַן וְאֵין מַחֲרִיד יֵשְבוּ בנ"י בשקט ובשלווה, ואין מי שיפחידם:
יא כִּי אִתְּךָ אֲנִי נְאֻם יְקֹוָק לְהוֹשִׁיעֶךָ להצילך. כִּי אֶעֱשֶׂה כָלָה בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הֲפִצוֹתִיךָ שָּׁם אעשה כליון אהרוג, את העמים שישבת בארצם. אַךְ אֹתְךָ לֹא אֶעֱשֶׂה כָלָה ואותך, לא אכלה לגמרי וְיִסַּרְתִּיךָ לַמִּשְׁפָּט אייסר אותך לפי המשפט, ולא יותר. וְנַקֵּה לֹא אֲנַקֶּךָּ לא אשמיד אותך לגמרי:
יב כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק אָנוּשׁ לְשִׁבְרֵךְ באמת, השבר שנתתי בך, חזק וכואב. נַחְלָה מַכָּתֵךְ ומכה של חולי גדול:
יג אֵין דָּן דִּינֵךְ לְמָזוֹר אין מי שיכול לתת מזור, רפואה לחולי הגדול שלך. רְפֻאוֹת תְּעָלָה אֵין לָךְ רפואה שתועיל אין לך:
יד כָּל מְאַהֲבַיִךְ שְׁכֵחוּךְ מאהבייך, אשור ומצרים שכחו אותך. אוֹתָךְ לֹא יִדְרֹשׁוּ לא יבקשו אותך להצילך. כִּי מַכַּת אוֹיֵב הִכִּיתִיךְ שקבלת מכה חזקה, כמו מכה, שמכה אוייב. מוּסַר אַכְזָרִי יסורים קשים ואכזריים. עַל רֹב עֲוֹנֵךְ עָצְמוּ חַטֹּאתָיִךְ וכל זה, על רוב העוונות והחטאים העצומים שעשית:
טו מַה תִּזְעַק עַל שִׁבְרֵךְ אָנוּשׁ מַכְאֹבֵךְ מה אתם צועקים על השבר ועל הכאבים החזקים, עַל רֹב עֲוֹנֵךְ עָצְמוּ חַטֹּאתַיִךְ עָשִׂיתִי אֵלֶּה לָךְ הרי באו בגלל העוונות שעשיתם!!:
טז לָכֵן כָּל אֹכְלַיִךְ יֵאָכֵלוּ כל מי שהרעו לך יענשו גם הם (שיְקֹוָק מעניש, כל מי שעושה רע) וְכָל צָרַיִךְ כֻּלָּם בַּשְּׁבִי יֵלֵכוּ וכל אוייביך (העושים לך צרות) ילכו גם הם לשבי. וְהָיוּ שֹׁאסַיִךְ לִמְשִׁסָּה הרומסים אותך יִרָמְסוּ גם הם. וְכָל בֹּזְזַיִךְ אֶתֵּן לָבַז כל הבוזזים אותך יבזזו גם אותם:
יז כִּי אַעֲלֶה אֲרֻכָה לָךְ אתן לך רפואה וּמִמַּכּוֹתַיִךְ אֶרְפָּאֵךְ אתן רפואה למכות שקבלת. נְאֻם יְקֹוָק כִּי נִדָּחָה קָרְאוּ לָךְ נדחתה ציון מיְקֹוָק . צִיּוֹן הִיא דֹּרֵשׁ אֵין לָהּ אין לציון מי שידרוש ויבקש אותה:
יח כֹּה אָמַר יְקֹוָק הִנְנִי שָׁב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקוֹב אשיב אותם לארץ. וּמִשְׁכְּנֹתָיו אֲרַחֵם ארחם על בתיהם לבנותם. וְנִבְנְתָה עִיר עַל תִּלָּהּ תִּבָּנֶה ירושלים, על התל (מקום גבוה) שהיתה עומדת עליו. (נמשל שתחזור לחוזקה הראשון). וְאַרְמוֹן עַל מִשְׁפָּטוֹ יֵשֵׁב המקדש יחזור למקומו, כדרך שהיה:
יט וְיָצָא מֵהֶם מבנ"י. תּוֹדָה וְקוֹל מְשַׂחֲקִים הודאה ליְקֹוָק , ושמחה. וְהִרְבִּתִים וְלֹא יִמְעָטוּ ירבו בארץ, שלא כמו שהתמעטו בגלות. וְהִכְבַּדְתִּים וְלֹא יִצְעָרוּ יגדלו, ולא יתמעטו. (מצער קטן ; כמו: "הלא מצער היא..."פר' וירא):
כ וְהָיוּ בָנָיו כְּקֶדֶם יתרבו כמו בעבר. וַעֲדָתוֹ לְפָנַי תִּכּוֹן יהיו מוכנים לקבלת שכנתי בניהם. וּפָקַדְתִּי עַל כָּל לֹחֲצָיו אזכור להעניש את הלוחצים על בנ"י:
כא וְהָיָה אַדִּירוֹ מִמֶּנּוּ וּמשְׁלוֹ מִקִּרְבּוֹ יֵצֵא המלך המושל יבוא מבנ"י. וְהִקְרַבְתִּיו וְנִגַּשׁ אֵלָי אחר שאקרב אותו, יגש אלי, ויתקרב עוד. כִּי מִי הוּא זֶה עָרַב אֶת לִבּוֹ לָגֶשֶׁת אֵלַי כי מי מֵעֵז, לחייב עצמו לגשת אלי, אם אני לא אקרב אותו בתחילה אלי. נְאֻם יְקֹוָק:
כב וִהְיִיתֶם לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים:
כג הִנֵּה סַעֲרַת יְקֹוָק חֵמָה יָצְאָה הנה כעס יְקֹוָק בא כסערה. סַעַר מִתְגּוֹרֵר סערה מתקרבת ועומדת לחנוֹת. (לגוּר ולשכון) עַל רֹאשׁ רְשָׁעִים יָחוּל על ראשם של הרשעים יחוּל. (יפול וישכון):
כד לֹא יָשׁוּב חֲרוֹן אַף יְקֹוָק עַד עֲשׂתוֹ וְעַד הֲקִימוֹ מְזִמּוֹת לִבּוֹ לא ישוב יְקֹוָק מלכעוס, עד שיעשה מחשבות ליבו להעניש הרשעים. בְּאַחֲרִית הַיָּמִים תִּתְבּוֹנְנוּ בָהּ באחרית הימים, כשתתקיים הנבואה, אז תבינו שהנבואה התקיימה אף שנתאחרה לבוא, ולא שב יְקֹוָק מחרון אפו ברשעים:
כה בָּעֵת הַהִיא נְאֻם יְקֹוָק אֶהְיֶה לֵאלֹהִים לְכֹל מִשְׁפְּחוֹת יִשְׂרָאֵל וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי לְעָם:
כתובים
איוב פרק יד
(א) אָדָם יְלוּד אִשָּׁה קְצַר יָמִים וּשְׂבַע רֹגֶז נולד מאשה , ימי שנותיו מעטים ומלאים ברוגז וכעס: (ב) כְּצִיץ יָצָא וַיִּמָּל וַיִּבְרַח כַּצֵּל וְלֹא יַעֲמוֹד כמו פרח שיוצא ונכרת ובורח ונעלם כמו צל שלא עומד: (ג) אַף עַל זֶה פָּקַחְתָּ עֵינֶךָ וְאֹתִי תָבִיא בְמִשְׁפָּט עִמָּךְ האם אפילו על אדם כזה אתה מתבונן ומביא עליו משפט יסורים: (ד) מִי יִתֵּן טָהוֹר מִטָּמֵא לֹא אֶחָד מי יכול לקחת דבר טמא ולהופכו לטהור, שהגוף טמא ואיך אפשר לזכך אותו ולטהרו - הרי אף אחד לא יכול לעשות זאת: (ה) אִם חֲרוּצִים יָמָיו שימיו של האדם קבועים וקצובים לפי מִסְפַּר חֳדָשָׁיו מספר החדשים שנתת לו אִתָּךְ חקו חֻקָּיו עָשִׂיתָ וְלֹא יַעֲבוֹר וחוקים וגבולות עשית לימי חייו ולא יוכל לעבור עליהם ולחיות יותר: (ו) שְׁעֵה מֵעָלָיו וְיֶחְדָּל עַד יִרְצֶה כְּשָׂכִיר יוֹמוֹ תניח לו מיסוריו ויפסיק מצרותיו וסבלו עד שיהיה מרוצה ויתרצה כמו שכיר יום שעובד למחיתו וחוזר לביתו שמח: (ז) כִּי יֵשׁ לָעֵץ תִּקְוָה אִם יִכָּרֵת וְעוֹד יַחֲלִיף וְיֹנַקְתּוֹ לֹא תֶחְדָּל לעץ יש תקוה שאפילו אם יכרת יחליף את גזעו וענפיו ולא יחדל מלהתקיים: (ח) אִם יַזְקִין בָּאָרֶץ שָׁרְשׁוֹ וּבֶעָפָר יָמוּת גִּזְעוֹ אפילו אם העץ יזקין שרשיו יחלשו וגזעו ימות באדמה: (ט) מֵרֵיחַ מַיִם יַפְרִחַ וְעָשָׂה קָצִיר כְּמוֹ נָטַע הוא יריח מים ויתאושש ויפרח ויוצא קציר - פירות כאילו ננטע מחדש כמו עץ חדש ורענן: (י) וְגֶבֶר יָמוּת וַיֶּחֱלָשׁ וַיִּגְוַע אָדָם וְאַיּוֹ אבל האדם נחלש ומת גווע ולא נמצא יותר: (יא) אָזְלוּ מַיִם מִנִּי יָם וְנָהָר יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ כמו מים של הים שגליו מגיעים ליבשה ואוזלים ומתיבשים וכמו נהר שאין לו זרימת מים ומתייבש: (יב) וְאִישׁ שָׁכַב וְלֹא יָקוּם עַד בִּלְתִּי שָׁמַיִם לֹא יָקִיצוּ וְלֹא יֵעֹרוּ מִשְּׁנָתָם כך האדם מת ולא קם מקברו עד שהשמים יתבלו ויזקינו ולא יתעורר משנתו בקברו לעולם ועד: (יג) מִי יִתֵּן בִּשְׁאוֹל תַּצְפִּנֵנִי תַּסְתִּירֵנִי הלוואי שתסתיר אותי בשאול - בקבר עַד שׁוּב אַפֶּךָ עד שישוב כעסך ותחיה אותי ותוציאני מקברי תָּשִׁית לִי חֹק וְתִזְכְּרֵנִי תשים לי חק וזמן להיות מת ותזכור אותי ותחייני: (יד) אִם יָמוּת גֶּבֶר הֲיִחְיֶה כָּל יְמֵי צְבָאִי אֲיַחֵל עַד בּוֹא חֲלִיפָתִי אבל עכשיו אם ימות אדם האם יחיה כל ימי צבאי - זמן חיי אני מיחל ומצפה שאמות ואחלוף מן העולם ואח"כ אחיה שוב ואחזור לעולם הזה: (טו) תִּקְרָא וְאָנֹכִי אֶעֱנֶךָּ תקרא לי למשפט ואני אענה את טענותי נגדךלְמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ תִכְסֹף שזה אני. תכסוף - ותרצה לשמוע אותי ולראותי:
משנת ההלכה
דיני השבת אבידה
א. כמבואר לעיל הרואה אבידת ישראל, מוטל עליו חיוב מצות עשה לטפל בה ולשמור עליה עד שישיבה לבעליה, שנאמר: "השב תשיבם" (דברים כב, א), ואם התעלם ממנה והניחה ולא השיבה עובר בלא תעשה, שנאמר: (דברים כב א) "לא תראה את שור אחיך והתעלמת מהם" ונאמר" (תצא כב ג)"לא תוכל להתעלם".
ב. עשה ולא תעשה אלו מתייחסים לכל אבידה בין אם יודע למי שייכת ובין אם אינו יודע אבל יכול לברר. שאם מכירו ישיבנו לו בעצמו ואם לאו יכריז או יברר ויתנה לבעליה בסימנים.
ג. אפילו היה בעל האבידה רשע, ואוכל נבילה לתיאבון וכדומה מצוה להשיב אבידתו (רמב"ם הלכות גזלה ואבדה פי"א ה"א ב).
ד. וחייב בהשבה אף באבדה של חרש שוטה או קטן, ועובר בלאו ועשה כנ"ל. אך אין מחזיר לידם של החרש שוטה או קטן מכיון שעל ידי כך גורם לאבדה מדעת, אלא מחזירם לבית דין או לאפוטרופוס. שיטפלו בהם לצורך החרש שוטה או הקטן (מנחת חינוך מצוה תקלח אות ה)
ה. אם נטל את האבדה על מנת לגזלה, כלומר שנטלה לעצמו ואין בדעתו להחזירה, ועדיין לא נתייאשו הבעלים ממנה וחושבים שעדיין יוכלו למוצאה. או שאינם יודעים שאבדה, בטל מצות עשה ועבר על שני לאוין, עובר משום השב תשיבם לאחיך (דברים כב, א), ומשום לא תגזול (ויקרא יט, יג), ומשום לא תוכל להתעלם (דברים כב, ג) ואפילו אם יחזירנה אחר כך. אם כבר נתיאשו הבעלים כבר עבר על לא תוכל להתעלם[21] (דברים כב, ג). (שו"ע חו"מ סי' רנט סעי' א) אבל אם החזירה קודם שנתייאשו הבעלים תיקן את כל האיסורים (סמ"ע שם ס"ק ב).
ו. אינו חייב להשיב אבדה שנתייאשו הבעלים ממנה כמו שיבואר להלן אמנם אסור להמתין עד אחר יאוש ואז ליטלה, ואם עשה כן עובר משום לא תוכל להתעלם[22]. (ויקרא יט, יג). (שו"ע שם)
ז. כמבואר לעיל אבידת קרקע גם כן חייב להשיב, כלומר שאם ראה מים באים לשטוף שדה חבירו או להשחית בנין חבירו חייב לגדור בפניהם ולמנעם כדי להציל. שנ' (דברים כ"ב ג') לכל אבדת אחיך[23] לרבות אבדת קרקעו וכן בכל אופן שיוכל להציל את נכסי חביאו מחוייב לעשות זאת (רמב"ם שם ה"כ ושו"ע שם סעי' ט)
[1] רשב"ם
[2] פי' ר' יוסף בכור שור
[3] רש"י רשב"ם רבינו בחיי
[4] אבע"ז
[5] רש"י
[6] פי' ר' יוסף בכור שור
[7] חזקוני
[8] ספר מצוות ה'
[9] ספר מצוות ה', אלה המצוות ל"ת קפה
[10] שם ושם
[11] חזקוני
[12] ספורנו
[13] פי' ר' יוסף בכור שור
[14] ספר מצוות ה', אלה המצוות מ"ע פג
[15] ספר מצוות ה'
[16] פי' ר' יוסף בכור שור
[17] אבע"ז
[18] ספר מצוות ה', אלה המצוות ל"ת פט
[19] שם ושם מ"ע פד
[20] העמק דבר
[21] אבל לאו דלא תגזול מתקו על ידי השבתו כמבואר בתוס ב"מ כו ע"ב ד"ה מתנה וכדמשמע לשון המחבר כאן וכן פס"ק בסמ"ע ס"ק ב אבל בש"ך שם ס"ק א משמע שעבר על לא תגזול ומה שמחזיר עתה אינו אלא מתנה לדעת הרמב"ם והסמ"ג ועיי"ש בנתיבות שפירש דעתו דדוקא בגזל מרשות הבעלים אינו מועיל יאוש אבל גזל דאבידה מהני יאוש וקנה ואין לו חיוב השבת דמים וממילא ינו מתקן האיסור במה שמשיב ועיי"ש בקצוה"ח
[22] נטלה לפני יאוש על דעת להחזירה, ולאחר יאוש נתכוון לגזלה, אינו עובר אלא משום השב תשיבם (דברים כב, א), ולא משום ולא תוכל להתעלם או משום לא תגזול
[23] ועיין במנחת חינוך מצוה תקלח אות א "ואפשר דאינו עובר רק בלאו דלא תוכל וגו' ולא בעשה דלכל אבדת וגו', ואפשר כיון דכתיב וכן תעשה וכו' קאי אדלעיל דעובר על העשה ג"כ"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה