יום שישי, 12 ביולי 2013

פרשת דברים יום ו'

מקרא

דברים פרק ג

 (ו) וַנַּחֲרֵם אוֹתָם כַּאֲשֶׁר עָשִׂינוּ לְסִיחֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן הַחֲרֵם כָּל עִיר מְתִם גברים[1] הַנָּשִׁים וְהַטָּף:

(ז) וְכָל הַבְּהֵמָה וּשְׁלַל הֶעָרִים בַּזּוֹנוּ לָנוּ:

(ח) וַנִּקַּח בָּעֵת הַהִוא אֶת הָאָרֶץ מִיַּד שְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִנַּחַל אַרְנֹן עַד הַר חֶרְמוֹן:

(ט) צִידֹנִים יִקְרְאוּ לְחֶרְמוֹן שִׂרְיֹן וְהָאֱמֹרִי שכבשוהו מיד הצידונים יִקְרְאוּ לוֹ שְׂנִיר שלג בלשון כנען כלומר הר השלג[2]:

(י) כֹּל עָרֵי הַמִּישֹׁר וְכָל הַגִּלְעָד וְכָל הַבָּשָׁן עַד סַלְכָה וְאֶדְרֶעִי עָרֵי מַמְלֶכֶת עוֹג בַּבָּשָׁן:

(יא) כִּי רַק עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים כי ממלחמת אמרפל וחבריו נשארו רפאים רבים ואותם הנשארים הכו אותם בני עמון וממלחמת העמונים נשאר הוא לבדו ובהיותו גבור כגבורת שאר הרפאים לכן מלך[3] הִנֵּה עַרְשׂוֹ מיטת תינוק שלו[4] עֶרֶשׂ בַּרְזֶל כיון שלא יכלה ערש עץ לשאת את משקלו[5] שכשהיה תינוק קטן היה חזק מאד ובהשתטחו היה משבר ערש של עץ לכן עשו לו עריסה של ברזל[6] הֲלֹה הִוא בְּרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן עדיין מונחת שם במקום שנתגדל בקטנותו לתמהון שהיה גדול בקטנותו כל כך אבל מטת אדם גדול אין רגילים להצניע במקום אחד כי בהרבה מקומות יש לו מטות[7] תֵּשַׁע אַמּוֹת אָרְכָּהּ וְאַרְבַּע אַמּוֹת רָחְבָּהּ בְּאַמַּת אִישׁ גדול[8]:
(יב) וְאֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אשר[9] - יָרַשְׁנוּ בָּעֵת הַהִוא מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר עַל נַחַל אַרְנֹן וַחֲצִי הַר הַגִּלְעָד וְעָרָיו נָתַתִּי לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי:

(יג) וְיֶתֶר הַגִּלְעָד וְכָל הַבָּשָׁן מַמְלֶכֶת עוֹג נָתַתִּי לַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה כֹּל חֶבֶל הָאַרְגֹּב לְכָל הַבָּשָׁן הַהוּא יִקָּרֵא אֶרֶץ רְפָאִים:

(יד) יָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לָקַח אֶת כָּל חֶבֶל אַרְגֹּב עַד גְּבוּל הַגְּשׁוּרִי וְהַמַּעֲכָתִי שמם של שני אומות[10]  וַיִּקְרָא אֹתָם עַל שְׁמוֹ אֶת הַבָּשָׁן חַוֹּת יָאִיר עַד הַיּוֹם הַזֶּה:

(טו) וּלְמָכִיר נָתַתִּי אֶת הַגִּלְעָד:

(טז) וְלָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי נָתַתִּי מִן הַגִּלְעָד וְעַד נַחַל אַרְנֹן תּוֹךְ הַנַּחַל וּגְבֻל כאן הגבול ולא יותר[11] וְעַד יַבֹּק שם של נחל הַנַּחַל גְּבוּל בְּנֵי עַמּוֹן:
(יז) וְהָעֲרָבָה וְהַיַּרְדֵּן וּגְבֻל מִכִּנֶּרֶת וְעַד יָם הָעֲרָבָה יָם הַמֶּלַח תַּחַת אַשְׁדֹּת מקום שנשפכים המים ומזנקים מ -  הַפִּסְגָּה מִזְרָחָה:
(יח) וָאֲצַו אֶתְכֶם בני גד ובני ראובן וחצי שבט מנשה[12] בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם נָתַן לָכֶם אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ חֲלוּצִים תַּעַבְרוּ לִפְנֵי אֲחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל בְּנֵי חָיִל:
(יט) רַק נְשֵׁיכֶם וְטַפְּכֶם וּמִקְנֵכֶם יָדַעְתִּי כִּי מִקְנֶה רַב לָכֶם וצריכים אתם למקום הזה שהוא מרעה[13] יֵשְׁבוּ בְּעָרֵיכֶם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם:

(כ) עַד אֲשֶׁר יָנִיחַ יְקֹוָק לַאֲחֵיכֶם כָּכֶם וְיָרְשׁוּ גַם הֵם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם נֹתֵן לָהֶם בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְשַׁבְתֶּם אִישׁ לִירֻשָּׁתוֹ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם:

(כא) וְאֶת יְהוֹשׁוּעַ צִוֵּיתִי לבל יירא מהעמים[14] בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר עֵינֶיךָ הָרֹאֹת אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם לִשְׁנֵי הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה סיחון ועוג[15] כֵּן יַעֲשֶׂה יְקֹוָק לְכָל הַמַּמְלָכוֹת אֲשֶׁר אַתָּה עֹבֵר שָׁמָּה:

(כב) לֹא תִּירָאוּם כִּי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם: ס



נביא

ירמיה פרק כא

ו    וְהִכֵּיתִי אֶת יוֹשְׁבֵי הָעִיר הַזֹּאת וְאֶת הָאָדָם וְאֶת הַבְּהֵמָה בְּדֶבֶר גָּדוֹל יָמֻתוּ:
ז    וְאַחֲרֵי כֵן נְאֻם יְקֹוָק  אֶתֵּן אֶת צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וְאֶת עֲבָדָיו וְאֶת הָעָם וְאֶת הַנִּשְׁאָרִים בָּעִיר הַזֹּאת מִן הַדֶּבֶר מִן הַחֶרֶב וּמִן הָרָעָב בְּיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וּבְיַד אֹיְבֵיהֶם וּבְיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם וְהִכָּם לְפִי חֶרֶב לֹא יָחוּס עֲלֵיהֶם וְלֹא יַחְמֹל וְלֹא יְרַחֵם:
ח   וְאֶל הָעָם הַזֶּה תֹּאמַר כֹּה אָמַר יְקֹוָק  הִנְנִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם אֶת דֶּרֶךְ הַחַיִּים וְאֶת דֶּרֶךְ הַמָּוֶת:
ט   הַיּשֵׁב בָּעִיר  הַזֹּאת יָמוּת בַּחֶרֶב וּבָרָעָב וּבַדָּבֶר וְהַיּוֹצֵא וְנָפַל עַל הַכַּשְׂדִּים הַצָּרִים עֲלֵיכֶם  וְחָיָה  מי שישאר בעיר ימות, ומי שיצא לכשדים להכנע  יחיה. וְהָיְתָה לּוֹ נַפְשׁוֹ  לְשָׁלָל  והשלל שיקח  יהיה נפשו שנצלה:
י    כִּי שַׂמְתִּי פָנַי בָּעִיר הַזֹּאת לְרָעָה וְלֹא לְטוֹבָה  אני נותן את פני על ירושלים, לרעה ולא פנים לטובה. נְאֻם יְקֹוָק  בְּיַד מֶלֶךְ בָּבֶל תִּנָּתֵן  העיר ירושלים. וּשְׂרָפָהּ בָּאֵשׁ:
יא וּלְבֵית מֶלֶךְ יְהוּדָה שִׁמְעוּ דְּבַר יְקֹוָק :
יב  בֵּית דָּוִד כֹּה אָמַר יְקֹוָק  דִּינוּ לַבֹּקֶר מִשְׁפָּט וְהַצִּילוּ גָזוּל מִיַּד עוֹשֵׁק  מלך יהודה שהוא מבית דוד: דינו דין צדק, והצילו את הנגזל מיד הגוזל. פֶּן תֵּצֵא כָאֵשׁ חֲמָתִי וּבָעֲרָה וְאֵין מְכַבֶּה מִפְּנֵי רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם:
יג  הִנְנִי אֵלַיִךְ ישֶׁבֶת הָעֵמֶק צוּר הַמִּישֹׁר  ירושלים, שמסביבה עמק, ויושבת על סלע הר, שסביבו מישור. נְאֻם יְקֹוָק  הָאֹמְרִים מִי יֵחַת עָלֵינוּ וּמִי יָבוֹא בִּמְעוֹנוֹתֵינוּ  שאנשי ירושלים אומרים: מי ירד עלינו למלחמה? מי יבוא בבתינו??:
יד  וּפָקַדְתִּי עֲלֵיכֶם  עונש. כִּפְרִי מַעַלְלֵיכֶם  כְּפֵּירוֹת של מעשיכם הרעים. נְאֻם יְקֹוָק  וְהִצַּתִּי אֵשׁ בְּיַעְרָהּ  אדליק אש, בערים שסביב ירושלים (בערי יהודה). וְאָכְלָה כָּל סְבִיבֶיהָ  של ירושלים:
     

ירמיה פרק כב

א  כֹּה אָמַר יְקֹוָק  רֵד בֵּית מֶלֶךְ יְהוּדָה וְדִבַּרְתָּ שָׁם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה:
ב   וְאָמַרְתָּ שְׁמַע דְּבַר יְקֹוָק  מֶלֶךְ יְהוּדָה הַיּשֵׁב עַל כִּסֵּא דָוִד אַתָּה וַעֲבָדֶיךָ וְעַמְּךָ הַבָּאִים בַּשְּׁעָרִים הָאֵלֶּה:
ג   כֹּה אָמַר יְקֹוָק  עֲשֹוּ מִשְׁפָּט וּצְדָקָה וְהַצִּילוּ גָזוּל מִיַּד עָשׁוֹק  והצילו את הנגזל מיד הגוזל. וְגֵר יָתוֹם וְאַלְמָנָה אַל תֹּנוּ  אונאת דברים. (לצערו בדברים) אַל תַּחְמֹסוּ  אל תגזלו. וְדָם נָקִי אַל תִּשְׁפְּכוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה:
ד   כִּי אִם עָשׂוֹ תַּעֲשֹוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה  משפט צדק. וּבָאוּ בְשַׁעֲרֵי הַבַּיִת הַזֶּה מְלָכִים יֹשְׁבִים לְדָוִד עַל כִּסְאוֹ רֹכְבִים בָּרֶכֶב וּבַסּוּסִים הוּא וַעֲבָדָיו וְעַמּוֹ:
ה   וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם יְקֹוָק  כִּי לְחָרְבָּה יִהְיֶה הַבַּיִת הַזֶּה  בית המלך:
ו    כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק  עַל בֵּית מֶלֶךְ יְהוּדָה גִּלְעָד אַתָּה לִי רֹאשׁ הַלְּבָנוֹן  אתה, מלך יהודה, ראש של א"י (לבנון  אי"י) חשוב, כמו העיר גלעד שבעבר הירדן. אִם לֹא אֲשִׁיתְךָ מִדְבָּר  אני נשבע, שאשים אותך לשממה.עָרִים לֹא נוֹשָׁבוּ  ערים יהיו שוממות מיוֹשְבִים:
ז    וְקִדַּשְׁתִּי עָלֶיךָ  אזמֵן עליך. מַשְׁחִתִים אִישׁ וְכֵלָיו  אנשים שישחיתו בכליהם. וְכָרְתוּ מִבְחַר אֲרָזֶיךָ  יכרתו השרים. וְהִפִּילוּ עַל הָאֵשׁ  יפילו הארז (השרים) באש:


כתובים

איכה פרק ג

א. אֲנִי הַגֶּבֶר רָאָה עֳנִי בְּשֵׁבֶט עֶבְרָתוֹ - ירמיהו אומר אני ראיתי את הצרות של עמ"י שמכים אותם במקל כעס.
ב. אוֹתִי נָהַג וַיֹּלַךְ חשֶׁךְ וְלֹא אוֹר - הוליך אותי ממקומי למקום חושך.
ג. אַךְ בִּי יָשֻׁב יַהֲפֹךְ יָדוֹ כָּל הַיּוֹם - רק בי יחזור ויכה והופך ידו ומכה בי כל הזמן.
ד. בִּלָּה בְשָׂרִי וְעוֹרִי שִׁבַּר עַצְמוֹתָי - השחית בשרי וערי ושבר את עצמותי.
ה. בָּנָה עָלַי וַיַּקַּף רֹאשׁ וּתְלָאָה - בנה מסביבי חומה שלא אוכל לברוח והקיף אותי בדברים מרים ובצרות.
ו. בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי כְּמֵתֵי עוֹלָם - הושיב אותי בחושך כמו המתים שיושבים בחשך.
ז. גָּדַר בַּעֲדִי וְלֹא אֵצֵא הִכְבִּיד נְחָשְׁתִּי - עשה גדר מסביבי שלא אוכל לצאת, ושם על רגלי כבלים מנחושת כבדים.
ח. גַּם כִּי אֶזְעַק וַאֲשַׁוֵּעַ שָׂתַם תְּפִלָּתִי - גם אם אצעק ואתפלל ה' סתם חלונות השמים שלא תבא תפילתי לפניו.
ט. גָּדַר דְּרָכַי בְּגָזִית נְתִיבֹתַי עִוָּה - גדר דרכי באבנים מסותתות ועקם דרכי שלא אדע איך ללכת.
י. דֹּב אֹרֵב הוּא לִי אֲרִי בְּמִסְתָּרִים - ה' נהפך לי כמו דוב אורב וכמו אריה שמסתתר לתפוס טרף.
יא.    דְּרָכַי סוֹרֵר וַיְפַשְּׁחֵנִי שָׂמַנִי שֹׁמֵם - שם קוצים בדרכי ואני צריך להרחיב צעדי ושם אותי לשממה.
יב.    דָּרַךְ קַשְׁתוֹ וַיַּצִּיבֵנִי כַּמַּטָּרָא לַחֵץ - מתח קשתו והעמיד אותי שאהיה המטרה לחיצים שלו.
יג. הֵבִיא בְּכִלְיוֹתָי בְּנֵי אַשְׁפָּתוֹ - הביא בכליות שלי חיצים שנמצאים בנרתיק שלו.
יד.     הָיִיתִי שְּׂחֹק לְכָל עַמִּי נְגִינָתָם כָּל הַיּוֹם - הייתי שחוק לכל העמים ומזמרים עלי כל היום.
טו.    הִשְׂבִּיעַנִי בַמְּרוֹרִים הִרְוַנִי לַעֲנָה - השביע אותי בדברים מרים והרוה את צמאוני בדבר מר.
טז. וַיַּגְרֵס בֶּחָצָץ שִׁנָּי הִכְפִּישַׁנִי בָּאֵפֶר - שבר באבנים קטנות את שיני לכלך אותי באפר.
יז. וַתִּזְנַח מִשָּׁלוֹם נַפְשִׁי נָשִׁיתִי טוֹבָה - הנפש שלי עזבה את השלום ושכחה את הטוב שהיה לה.
יח. וָאֹמַר אָבַד נִצְחִי וְתוֹחַלְתִּי מֵה' - וחשבתי שנאבד חוזקי ותקותי מה' שיעשה לי טוב.
יט. זְכָר עָנְיִי וּמְרוּדִי לַעֲנָה וָרֹאשׁ - זכר עניי וצערי שהם כמו עשבים מרים.
כ. זָכוֹר תִּזְכּוֹר וְתָשׁוֹחַ עָלַי נַפְשִׁי - זכר תזכר נפשי ותכנע בגלל הצרות.
כא.    זֹאת אָשִׁיב אֶל לִבִּי עַל כֵּן אוֹחִיל - הדבר הזה אשיב אל לבי ולכן אקוה.
כב.    חַסְדֵי ה' כִּי לֹא תָמְנוּ כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמָיו - חסדי ה' לא נגמרו ורחמיו לא נגמרו.
כג. חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ - החסד מתחדש כל בקר וגדולה הנאמנות שלך.
כד. חֶלְקִי ה' אָמְרָה נַפְשִׁי עַל כֵּן אוֹחִיל לוֹ - ה' הוא חלקי אומרת נפשי ולכן אני בוטחת בו.
כה.    טוֹב ה' לְקֹוָו לְנֶפֶשׁ תִּדְרְשֶׁנּוּ - ה' טוב למקוים אליו ולדורשים אותו.
כו. טוֹב וְיָחִיל וְדוּמָם לִתְשׁוּעַת ה' - טוב לאדם שיקוה וישתוק ויצפה לישועת ה'.
כז. טוֹב לַגֶּבֶר כִּי יִשָּׂא עֹל בִּנְעוּרָיו - טוב לאדם שישא עול מצוות בצעירותו.
כח.    יֵשֵׁב בָּדָד וְיִדֹּם כִּי נָטַל עָלָיו - ישב לבד וישתוק כי ה' שם עליו את הצרות.
כט.   יִתֵּן בֶּעָפָר פִּיהוּ אוּלַי יֵשׁ תִּקְוָה - ישתחוה לה' עד בא העפר לפיו אולי יש תקוה שה' ירחם עליו.
ל. יִתֵּן לְמַכֵּהוּ לֶחִי יִשְׂבַּע בְּחֶרְפָּה - יושיט הלחי שלו למכהו ויקבל את החרפה ברצון.
לא.   כִּי לֹא יִזְנַח לְעוֹלָם ה' - כי ה' לא יעזבם לעולם.
לב.   כִּי אִם הוֹגָה וְרִחַם כְּרֹב חֲסָדָיו - כי ה' מצער ואח"כ מרחם בגודל חסדיו.
לג. כִּי לֹא עִנָּה מִלִּבּוֹ וַיַּגֶּה בְּנֵי אִישׁ - כי לא מענה מרצונו ולא מצער בני אדם, רק העוונות של בני האדם גורמים להם.



משנת ההלכה

דיני שבת חזון

        א.        לשבת הסמוכה לתשעה באב קוראים 'שבת חזון' על שם ההפטרה 'חזון ישעיהו' שמפטירים בה. והפטרה זו היא האחרונה משלש הפטרות של פורענויות שקוראים בשלש השבתות שקודם תשעה באב. ואילו בשבע השבתות שאחרי תשעה באב קוראים 'שבע דנחמתא', היינו שבע הפטרות של נחמה בשבע שבתות זו אחרי זו. והמנהג שקורין למפטיר 'חזון' את גדול בית הכנסת.

         ב.        נוהגים לקרוא פסוק "אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם" שמפרשת השבוע, בניגון של 'איכה'. וכן נוהגים רבים שקוראים בניגון של איכה את כל ההפטרה חזון ישעיהו, ואחרים שקוראים רק פסוקי התוכחה שבהפטרה זו בניגון של איכה.

         ג.         ערב שבת חזון מעיקר הדין אין לרחוץ כל גופו, אלא רק את פניו ידיו ורגליו וראשו. ומותר במים חמים אם רגיל בכך כל שבוע, אבל ללא סבון. ויש מתירים בימינו לרחוץ כל גופו אבר אבר ובסבון, אם כוונתו להעביר הליכלוך והזיעה, ולא לשם תענוג.

         ד.        בשבת חזון אוכלים בשר ושותין יין בכל שלש הסעודות, כבשאר שבתות השנה. ואין נוהגים בו דיני אבילות של תשעת הימים כלל.

        ה.        אפילו בסעודה שלישית אוכל בשר ושותה יין ומעלה על שלחנו אפילו כסעודת שלמה בעת מלכותו.

          ו.         מנהג א"י שלובשים לכבוד שבת בגדי שבת, ואין משנים. ויש שמשנים בגד אחד, כגון עניבה שאין לובשים, וכיו"ב. וכן נהג מרן החזו"א. ולמנהג הגר"א אין לשנות כלל.

          ז.          מותר לשטוף הבית לכבוד שבת. ויש מחמירים בכך. אמנם לשטוף כדי להעביר לכלוך ממשי מותר לכו"ע.

        ח.        לכבוד שבת מותר ללבוש בגדים מכובסים, וכן מותר לפרוס מפה מכובסת, ולהשתמש במפיונים מכובסים. אמנם אין להציע סדינים מכובסים על מיטתו.

        ט.        מי שאין לו אלא בגדים מכובסים. ורוצה ללבשם בתשעת הימים, ילבשם זמן מה בשבת, ואח"כ רשאי ללבשם במשך השבוע, שכבר אינו חשוב כמכובס. רק לא יאמר שעושה כן לצורך חול.

          י.         השנה שחל ר"ח אב בע"ש מותר לכו"ע לרחוץ כל גופו במים חמים וסבון לכבוד שבת, למי שרגיל בכך כל שבוע.

       יא.      המנהג שבשבת חזון אוכלים בשר ושותים יין, לכבוד שבת.

       יב.       ומבדילים על היין ושותים אותו. אלא אם כן יש לפניו קטן שהגיע לחינוך שתיה ולא לכלל שמבין באבילות החרבן, שאז יתננו לו לשתות. ויש מקפידים להבדיל בשבת זו דוקא על מיץ ענבים.


 







[1] ת"א ת"י
[2] רמב"ן
[3] ספורנו
[4] רשב"ם
[5] רמב"ן
[6] רשב"ם הכתב והקבלה
[7] רשב"ם
[8] רשב"ם
[9] רמב"ן
[10] אבע"ז
[11] העמק דבר
[12] ת"י
[13] פי' ר' יוסף בכור שור
[14] אור החיים
[15] רבינו בחיי

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה