מקרא
במדבר פרק כז
(ו) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(ז) כֵּן כמו באמת אשרי מי שהקב"ה מודה לדבריו בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם שני חלקים אֲחֻזַּת נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם חלק אביהם שהיה מיוצאי מצרים וחלקו עם אחיו בנכסי חפר, כי צלפחד יצא ממצרים בן עשרים וכן חפר אביו מת במדבר, לכך נטלו בנותיו חלקו שהיה לאביהן עם אחיו, דבת הבן הרי הוא במקום בן לירש עם האחין וְהַעֲבַרְתָּ אֶת נַחֲלַת אֲבִיהֶן לָהֶן מה שהיה ראוי שיקח צלפחד תקחנה בנותיו. והזכיר לשון העברה על שהבת מעברת נחלה משבט לשבט, שהרי בנה ובעלה יורשין אותה[1]:
(ח) וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר אִישׁ כִּי יָמוּת וּבֵן אֵין לוֹ האב יורש את בנו כאשר מת בלא זרע, ולא הזכיר הכתוב זה כיון ש לא היה זה בבאי הארץ שינחול האב את הבן, שבהם ידבר[2] וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְבִתּוֹ:
(ט) וְאִם אֵין לוֹ בַּת וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְאֶחָיו שמשפחת האם אינה קרויה משפחה, ואין אחי האם יורשין זה את זה אלא אחי האב, ואם כן אחי אביו קודמין לאחיו מן האם. והבן יורש את אמו והיא אינה יורשת את בנה אלא קרובי אביו. ואחות יורשת את אחיה אם אין לו אב ולא אח, כשם שהבת יורשת את האב במקום שאין לו בן. ואם כן מלת לאחיו יכלול האח והאחות כאחד[3]:
(י) וְאִם אֵין לוֹ אַחִים וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לַאֲחֵי אָבִיו:
(יא) וְאִם אֵין אַחִים לְאָבִיו וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ קרוב קרוב קודם[4] וְיָרַשׁ אֹתָהּ וְהָיְתָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְחֻקַּת מִשְׁפָּט שיהיה המשפט הזה לדורות, לא בנחלת הארץ עתה בלבד[5]כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה: ס
(יב) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה שם ההר הזה "הר נבו" כאשר פירש בסדר האזינו (דברים לב מט) ובזאת הברכה (שם לד א), אבל יקראו אותו "הר העברים" מפני שהוא על מעברות הירדן ומשם יעברו אל ארץ כנען וּרְאֵה אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל כי בעבור שצוהו לאלה תחלק הארץ (לעיל כו נג) הודיעו כי לא על ידך תחלק[6]:
(יג) וְרָאִיתָה אֹתָהּ וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל עַמֶּיךָ גַּם אָתָּה כַּאֲשֶׁר נֶאֱסַף אַהֲרֹן אָחִיךָ:
(יד) כַּאֲשֶׁר בגלל ש-[7] מְרִיתֶם פִּי בְּמִדְבַּר צִן בִּמְרִיבַת הָעֵדָה לְהַקְדִּישֵׁנִי דבק עם מריתם ופירושו כי מריתם להקדישני וזה הוא על אשר לא קדשתם בַמַּיִם לְעֵינֵיהֶם הֵם מֵי מְרִיבַת קָדֵשׁ מִדְבַּר צִן: פ
(טו) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל יְקֹוָק לֵאמֹר אמר לו השיבני אם אתה ממנה להם פרנס אם לא:
(טז) יִפְקֹד ימנה[8] יְקֹוָק אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אתה היודע רוחו של כל אחד ואחד ומי הוא הראוי להיות פקיד עליהם[9] אִישׁ עַל הָעֵדָה:
(יז) אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם במלחמה[10] וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם מן המלחמה[11] וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם בעניני הנהגת המדינה[12] וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם לארץ ישראל וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת יְקֹוָק בלא ת"ח כדי שלא יטעו אחר ע"ז[13] כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה:
(יח) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ נבואת ה'[14] בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו:
(יט) וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי כָּל הָעֵדָה וְצִוִּיתָה אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם במצות הנגיד והשופט, ויזהירנו להשתדל מאד בענינם ולהיות נלחם מלחמות ה' ויהיה הוא המוציא והמביא אותם ולהזהר בדבר המשפט וזה ראוי להיות לעיניהם, כדי שיבטחו בו וישמעו אליו[15]:
(כ) וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו שתכבדהו לפניהם כדי שיכבדוהו הם לְמַעַן יִשְׁמְעוּ אליו[16] כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
(כא) וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים לִפְנֵי יְקֹוָק עַל פִּיו יֵצְאוּ וְעַל פִּיו יָבֹאוּ על פי אלעזר במשפט האורים[17] הוּא וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִתּוֹ וְכָל הָעֵדָה הסנהדרין:
(כב) וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֹתוֹ וַיִּקַּח אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיַּעֲמִדֵהוּ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי כָּל הָעֵדָה:
(כג) וַיִּסְמֹךְ אֶת יָדָיו עָלָיו כמו סמיכת קרבן להודיע כי מרצונו נתמנה ומזה למדו למנות פרשים בענין זה כמו שלמדו לעשות דגלים ממנהג אותו דגלי השבטים[18] וַיְצַוֵּהוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק בְּיַד מֹשֶׁה: פ
נביא
צפניה פרק ג
יא. בַּיּוֹם הַהוּא - בזמן הגאולה, לֹא תֵבוֹשִׁי מִכֹּל עֲלִילֹתַיִךְ אֲשֶׁר פָּשַׁעַתְּ בִּי - לא תוסיפו להתבייש מכל פשעיכם,(שניקו מעוונם, וקבלו את ענשם) כִּי אָז אָסִיר מִקִּרְבֵּךְ עַלִּיזֵי גַּאֲוָתֵךְ - אסיר מכם את המתגאים ושמחים נגד ה', וְלֹא תוֹסִפִי לְגָבְהָה עוֹד בְּהַר קָדְשִׁי - ולא תוסיפו להתגאות נגד ה', בירושלים עיר הקדש, וכל הנהגתם תהיה בענוה.
יב. וְהִשְׁאַרְתִּי בְקִרְבֵּךְ - בתוכך, עַם עָנִי - עם מוכנע לפני ה', וָדָל - עם, שנפשו נמוכה, וכפופה בענוה לפני ה', וְחָסוּ בְּשֵׁם ה' - ויבטחו בשם ה'.
יג. שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל - השארית שישארו מישראל, לֹא יַעֲשׂוּ עַוְלָה - שקר, וְלֹא יְדַבְּרוּ כָזָב, וְלֹא יִמָּצֵא בְפִיהֶם לְשׁוֹן תַּרְמִית - לא יִמָצֵא, מי שידבר בלשונו דבר מרמה, כִּי הֵמָּה יִרְעוּ, וְרָבְצוּ וְאֵין מַחֲרִיד - ישבו במקומם בשלום ובשלווה, ואין מי שיחריד אותם משלוותם.
יד. רָנִּי בַּת צִיּוֹן - שבחו את ה', בני ירושלים, הָרִיעוּ יִשְׂרָאֵל - הריעו בשמחה בנ"י, שִׂמְחִי וְעָלְזִי בְּכָל לֵב - בשמחה שלמה, בכל הלב, בַּת יְרוּשָׁלִָם:
טו. הֵסִיר ה' מִשְׁפָּטַיִךְ - הסיר ה' מכם, משפט היסורים, פִּנָּה אֹיְבֵךְ - פינה וביער מהעולם, את אוייבכם, מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל ה' בְּקִרְבֵּךְ - ה' מולך בתוככם, לֹא תִירְאִי רַע עוֹד - לא תפחדי עוד, מכל רע שיבוא עליכם.
טז. בַּיּוֹם הַהוּא יֵאָמֵר לִירוּשָׁלִַם אַל תִּירָאִי - יאָמֵר לירושלים ע"י הנביאים, אל תפחדי עוד, צִיּוֹן, אַל יִרְפּוּ יָדָיִךְ - ולציון יאָמֵר, שלא יהיה לה עוד רפיון ידיים ופחד מכל רע.
יז. ה' אֱלֹהַיִךְ בְּקִרְבֵּךְ, גִּבּוֹר יוֹשִׁיעַ - ה' גבור הוא, ויושיע אתכם מכל אוייב, יָשִׂישׂ עָלַיִךְ בְּשִׂמְחָה - ישמח בכם, ברוב שמחה, יַחֲרִישׁ בְּאַהֲבָתוֹ - ברחמיו עליכם, יכבוש ויכסה על כל פשעיכם,יָגִיל עָלַיִךְ בְּרִנָּה:
יח. נוּגֵי מִמּוֹעֵד - את ישראל שהיו ביגון, על מועד הגאולה המתאחר מלבוא, אָסַפְתִּי - אספתי והבאתי אותם לירושלים, מִמֵּךְ הָיוּ - כי ממך היו וגלו, מַשְׂאֵת עָלֶיהָ חֶרְפָּה - וכבר נשאו בגלותם, חרפה ובושה על חורבן העיר.
יט. הִנְנִי עֹשֶׂה - משפט, אֶת כָּל מְעַנַּיִךְ בָּעֵת הַהִיא - עם כל העמים שעינו וצערו אתכם, וְהוֹשַׁעְתִּי אֶת הַצֹּלֵעָה - ואושיע את ישראל, שהם כצולעים וכואבים מצרות הגלות, וְהַנִּדָּחָה אֲקַבֵּץ -ואת ישראל שנדחו מלפני - אקבץ לארצם, וְשַׂמְתִּים לִתְהִלָּה - שיהללו אותם כל העמים, וּלְשֵׁם - ומפורסמים בשם טוב, בְּכָל הָאָרֶץ בָּשְׁתָּם - בכל המקומות, שהיו מתביישים בגלותם.
כ. בָּעֵת הַהִיא אָבִיא אֶתְכֶם - מן הגלות, וּבָעֵת - ובעת ההיא, קַבְּצִי אֶתְכֶם - אקבץ ואאסוף אתכם לא"י, כִּי אֶתֵּן אֶתְכֶם לְשֵׁם וְלִתְהִלָּה, בְּכֹל עַמֵּי הָאָרֶץ, בְּשׁוּבִי אֶת שְׁבוּתֵיכֶם לְעֵינֵיכֶם אָמַר ה' - ואת השם (הפרסום) והתהילה - תראו בעיניכם, כאשר אשיב את השבויים מהגלות - לא"י.
סליק ספר צפניה
כתובים
דברי הימים ב פרק לד
(כא) לְכוּ דִרְשׁוּ אֶת יְקֹוָק בַּעֲדִי שאלו את הנביאים עלי וּבְעַד הַנִּשְׁאָר בְּיִשְׂרָאֵל וּבִיהוּדָה ועל כל העם שנמצא כאן בישראל ויהודה עַל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר אֲשֶׁר נִמְצָא כתוב בה בתחילת העמוד שכנראה זה סימן כִּי גְדוֹלָה חֲמַת יְקֹוָק אֲשֶׁר נִתְּכָה ירדה והכתה בָנוּ עַל אֲשֶׁר לֹא שָׁמְרוּ אֲבוֹתֵינוּ אֶת דְּבַר יְקֹוָק לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב עַל הַסֵּפֶר הַזֶּה: פ (כב) וַיֵּלֶךְ חִלְקִיָּהוּ וַאֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ ושאר השליחים ששלח המלך אֶל חֻלְדָּה הַנְּבִיאָה אֵשֶׁת שַׁלֻּם בֶּן תוקהת תָּקְהַת בֶּן חַסְרָה שׁוֹמֵר הַבְּגָדִים של המלך וְהִיא יוֹשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִַם בַּמִּשְׁנֶה בין שני החומות וַיְדַבְּרוּ אֵלֶיהָ כָּזֹאת כדברי המלך. והסיבה שהלכו לנביאה היא או בגלל שהנשים יותר רחמניות והלכו אליה כדי שתתפלל או בגלל שבאותו זמן לא היו נביאים בירושלים: ס (כג) וַתֹּאמֶר לָהֶם כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אִמְרוּ לָאִישׁ אֲשֶׁר שָׁלַח אֶתְכֶם אֵלָי המלך: ס (כד) כֹּה אָמַר יְקֹוָק הִנְנִי מֵבִיא רָעָה עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל יוֹשְׁבָיו היינו האות הזו לא הייתה במקרה אֵת כָּל הָאָלוֹת הקללות הַכְּתוּבוֹת עַל הַסֵּפֶר אֲשֶׁר קָרְאוּ לִפְנֵי מֶלֶךְ יְהוּדָה: (כה) תַּחַת אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי ויקטירווַיְקַטְּרוּ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים לְמַעַן הַכְעִיסֵנִי בְּכֹל מַעֲשֵׂי יְדֵיהֶם וְתִתַּךְ חֲמָתִי בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְלֹא תִכְבֶּה: (כו) וְאֶל מֶלֶךְ יְהוּדָה דבר הנוגע למלך בעצמו הַשֹּׁלֵחַ אֶתְכֶם לִדְרוֹשׁ בַּיקֹוָק כֹּה תֹאמְרוּ אֵלָיו ס כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמָעְתָּ ואתה לא נכלל בדברים הנוגעים לכל ישראל: (כז) יַעַן כיוון ש- רַךְ לְבָבְךָ וַתִּכָּנַע מִלִּפְנֵי אֱלֹהִים בְּשָׁמְעֲךָ אֶת דְּבָרָיו עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל יֹשְׁבָיו והבנת שהסימן הזה הוא מה' וַתִּכָּנַע לְפָנַי וַתִּקְרַע אֶת בְּגָדֶיךָ וַתֵּבְךְּ לְפָנָי וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי נְאֻם יְקֹוָק: (כח) הִנְנִי אֹסִפְךָ אֶל אֲבֹתֶיךָ וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל קִבְרֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם ולא תקבר בארץ העמים וְלֹא תִרְאֶינָה עֵינֶיךָ בְּכֹל הָרָעָה אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל יֹשְׁבָיו וַיָּשִׁיבוּ חלקיה וחבריו אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר: פ (כט) וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ וַיֶּאֱסֹף אֶת כָּל זִקְנֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם: (ל) וַיַּעַל הַמֶּלֶךְ בֵּית יְקֹוָק וְכָל אִישׁ יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְכָל הָעָם מִגָּדוֹל וְעַד קָטָן וַיִּקְרָא בְאָזְנֵיהֶם אֶת כָּל דִּבְרֵי סֵפֶר הַבְּרִית התוכחות הנאמרים התורה הַנִּמְצָא בֵּית יְקֹוָק בספר שנכתב ע"י משה רבינו:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה