מקרא
במדבר פרק לא
(כא) וַיֹּאמֶר אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן בשביל שחקת פרה אדומה נתנה לאלעזר פירשה הוא לישראל[1] אֶל אַנְשֵׁי הַצָּבָא הַבָּאִים לַמִּלְחָמָה זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה כלומר מה שאמר לכם משה כל הורג נפש וגו' הן המצות האמורות בפרשת פרה אדומה[2]:
(כב) אַךְ אף על פי שנטהרו הכלים מטומאת המת עדיין אתם צריכים ליזהר מגעולי עכו"ם להגעיל ולהפליט את הכלים מבליעות נבלות שלהם אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַכָּסֶף אֶת הַנְּחֹשֶׁת אֶת הַבַּרְזֶל אֶת הַבְּדִיל וְאֶת הָעֹפָרֶת:
(כג) כָּל דָּבָר שבלע דבר איסור אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵר שתשמישו באש תביאו באש כדרך שהיה התשמיש בו באיסורין, אם תשמישו באור ממש כגון הברזל והנחשת וגם הכסף והזהב מלבנו באור, ואם ע"י חמין כגון הבדיל והעופרת מגעילו בחמין אַךְ אע"ג שהגעילו אותם מן האיסו אינו מספיק אלא- בְּמֵי נִדָּה יִתְחַטָּא במים שהנדה טבלת כלומר במקוה וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבֹא בָּאֵשׁ דבר שלא נשתמשו בו באש אלא בצונן תַּעֲבִירוּ בַמָּיִםתדיחו אותו במים עד שיתמרק ויטהר לכבסם ולשפשף אותם במים יפה עד שתסור חלודה שנדבקה מהם מן האיסור, שזהו הכשרן מן האיסור[3]:
(כד) וְכִבַּסְתֶּם בִּגְדֵיכֶם בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וּטְהַרְתֶּם וְאַחַר תָּבֹאוּ אֶל הַמַּחֲנֶה: פ
(כה) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(כו) שָׂא קבל את חשבון[4] אֵת רֹאשׁ מַלְקוֹחַ הַשְּׁבִי בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה אַתָּה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְרָאשֵׁי אֲבוֹת הָעֵדָה:
(כז) וְחָצִיתָ אֶת הַמַּלְקוֹחַ כל המלקוח[5] בֵּין תֹּפְשֵׂי הַמִּלְחָמָה הַיֹּצְאִים לַצָּבָא וּבֵין כָּל הָעֵדָה:
(כח) וַהֲרֵמֹתָ ותפריש[6] מֶכֶס לַיקֹוָק מֵאֵת אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַיֹּצְאִים לַצָּבָא אֶחָד נֶפֶשׁ מֵחֲמֵשׁ הַמֵּאוֹת מִן הָאָדָם וּמִן הַבָּקָר וּמִן הַחֲמֹרִים וּמִן הַצֹּאן:
(כט) מִמַּחֲצִיתָם של היוצאים למלחמה תִּקָּחוּ וְנָתַתָּה לְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן תְּרוּמַת יְקֹוָק:
(ל) וּמִמַּחֲצִת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תִּקַּח אֶחָד אָחֻז שנאחז כלומר אחד שנלקח מתוך חמישים וחז"ל דרשו מייתור זה כל מה שאתה אוחז יהיה מן החמישים מכאן שמדה בינונית אחד מחמישים[7] מִן הַחֲמִשִּׁים מִן הָאָדָם מִן הַבָּקָר מִן הַחֲמֹרִים וּמִן הַצֹּאן מִכָּל הַבְּהֵמָה שאר בעלי החיים כגון הגמלים[8] וְנָתַתָּה אֹתָם לַלְוִיִּם שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת מִשְׁכַּן יְקֹוָק:
(לא) וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה:
(לב) וַיְהִי הַמַּלְקוֹחַ יֶתֶר הַבָּז שבא לכלל חלוקה ולכלל מכס חוץ מהמטלטלין וממה שאכלו[9] אֲשֶׁר בָּזְזוּ עַם הַצָּבָא צֹאן שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וְשִׁבְעִים אֶלֶף וַחֲמֵשֶׁת אֲלָפִים:
(לג) וּבָקָר שְׁנַיִם וְשִׁבְעִים אָלֶף:
(לד) וַחֲמֹרִים אֶחָד וְשִׁשִּׁים אָלֶף:
(לה) וְנֶפֶשׁ אָדָם מִן הַנָּשִׁים אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ מִשְׁכַּב זָכָר כָּל נֶפֶשׁ שְׁנַיִם וּשְׁלֹשִׁים אָלֶף:
(לו) וַתְּהִי הַמֶּחֱצָה חֵלֶק הַיֹּצְאִים בַּצָּבָא מִסְפַּר הַצֹּאן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשִׁים אֶלֶף וְשִׁבְעַת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת להודיע כי מן היום שלקחו המלקוח הזה עד שמנו אותו וחצו אותו והפרישו ממנו המכס ונתנוהו לאלעזר הכהן מכל המקנה הגדול הזה לא מת אחד, וזה נס וכן במחצת העדה ללוים[10]:
(לז) וַיְהִי הַמֶּכֶס לַיקֹוָק מִן הַצֹּאן שֵׁשׁ מֵאוֹת חָמֵשׁ וְשִׁבְעִים:
(לח) וְהַבָּקָר שִׁשָּׁה וּשְׁלֹשִׁים אָלֶף וּמִכְסָם לַיקֹוָק שְׁנַיִם וְשִׁבְעִים:
(לט) וַחֲמֹרִים שְׁלֹשִׁים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וּמִכְסָם לַיקֹוָק אֶחָד וְשִׁשִּׁים:
(מ) וְנֶפֶשׁ אָדָם שִׁשָּׁה עָשָׂר אָלֶף וּמִכְסָם לַיקֹוָק שְׁנַיִם וּשְׁלֹשִׁים נָפֶשׁ:
נביא
חגי פרק ב
ו. כִּי כֹה אָמַר ה' צְבָאוֹת, עוֹד אַחַת מְעַט הִיא - הנה, עוד מלכות אחת (יָוָן ), תמשול בכם אחת מלכות פרס, ומעט זמן תמשול בכם, וַאֲנִי מַרְעִישׁ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וְאֶת הַיָּם וְאֶת הֶחָרָבָה - ובניסים העצומים שאעשה לכם בזמן ההוא ( בזמן החשמונאים ), כבייכול, ירעדו השמים, הארץ, הים והיבשה.
ז. וְהִרְעַשְׁתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם, וּבָאוּ חֶמְדַּת כָּל הַגּוֹיִם - ומתוך החרדה שיחרדו הגויים, יבואו עם כְּלֵי חמדתם, לבית ה', וּמִלֵּאתִי אֶת הַבַּיִת הַזֶּה כָּבוֹד, אָמַר ה' צְבָאוֹת:
ח. לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב נְאֻם ה' צְבָאוֹת - ובידי, להביא את הכסף ואת הזהב אל ביתי. ( לביהמ"ק )
ט. גָּדוֹל יִהְיֶה כְּבוֹד הַבַּיִת הַזֶּה הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן, אָמַר ה' צְבָאוֹת - עוד יהיה כבוד הבית השני, גדול מהבית הראשון[11], וּבַמָּקוֹם הַזֶּה אֶתֵּן שָׁלוֹם נְאֻם ה' צְבָאוֹת - ושלום אתן בירושלים.
י. בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, לַתְּשִׁיעִי - ב - כד' לחודש התשיעי, בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ, הָיָה דְּבַר ה' בְּיַד חַגַּי הַנָּבִיא לֵאמֹר:
יא. כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת, שְׁאַל נָא אֶת הַכֹּהֲנִים תּוֹרָה לֵאמֹר - שאל את הכהנים, בתורת טומאה וטהרה.
יב. הֵן יִשָּׂא אִישׁ בְּשַׂר קֹדֶשׁ בִּכְנַף בִּגְדוֹ - הנה, אם יקח אדם, בשר נבילה, או שרץ ( אב הטומאה ) בתוך כנף בגדו, ("בשר קודש" - בשר שנקדש, שנבדל לאיסור[12] ) וְנָגַע בִּכְנָפוֹ - וכנף הבגד נגע בבשר הנבילה, ( הרי הבגד - ראשון לטומאה ), אֶל הַלֶּחֶם - ונגע כנף הבגד בלחם, ( הרי הלחם - שני לטומאה ) וְאֶל הַנָּזִיד - והלחם נגע בתבשיל, ( הרי התבשיל - שלישי לטומאה ) וְאֶל הַיַּיִן, וְאֶל שֶׁמֶן, וְאֶל כָּל מַאֲכָל -והנזיד, נגע ביין או בשמן או בכל מאכל, ( והרי הם - רביעי לטומאה ) הֲיִקְדָּשׁ - האם מאכלים אלו נטמאו ? וַיַּעֲנוּ הַכֹּהֲנִים וַיֹּאמְרוּ לֹא - ענו הכהנים שמאכלים אלו לא נטמאו, וטעו בכך. ( שלא ידעושבקודש, אף הרביעי נטמא )
יג. וַיֹּאמֶר חַגַּי, אִם יִגַּע טְמֵא נֶפֶשׁ בְּכָל אֵלֶּה - אם נגע הבגד במת עצמו, והרי הוא אב הטומאה כטמא נפש, ונגע בכל אלו המאכלים, ( הבגד נגע בלחם, ונהיה הלחם ראשון לטומאה, והלחם נגע בנזיד ונהיה הנזיד שני לטומאה, והנזיד ביין, שמן או כל מאכל ונהיו המאכלים שלישי לטומאה ), הֲיִטְמָא - האם מאכלים אלו יטמאו ? וַיַּעֲנוּ הַכֹּהֲנִים, וַיֹּאמְרוּ יִטְמָא - ויפה ענו. ( ששלישי בקודש, יָדְעוּ שטמא )
יד. וַיַּעַן חַגַּי וַיֹּאמֶר, כֵּן הָעָם הַזֶּה וְכֵן הַגּוֹי הַזֶּה לְפָנַי נְאֻם ה', וְכֵן כָּל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם וַאֲשֶׁר יַקְרִיבוּ שָׁם, טָמֵא הוּא - כמו שטעיתם בשאלתי הראשונה, כך טועים אתם וכל העם בדברי התורה, ואם לא תתנו אל ליבכם ללמוד, כל מעשה ידיכם שתקריבו לפני ה', טמא הוא.
טו. וְעַתָּה שִׂימוּ נָא לְבַבְכֶם, מִן הַיּוֹם הַזֶּה וָמָעְלָה - מהיום והימים שעברו, מִטֶּרֶם שׂוּם אֶבֶן אֶל אֶבֶן בְּהֵיכַל ה' - לפני שהתחלתם, לשים אבן על אבן בבנין בית ה'. ( לפני שהוסיפו על הבנין שנבנה בימי כורש )
כתובים
דברי הימים ב פרק לו
(יא) בֶּן עֶשְׂרִים וְאַחַת שָׁנָה צִדְקִיָּהוּ בְמָלְכוֹ וְאַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם: (יב) וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק אֱלֹהָיו לֹא נִכְנַע מִלִּפְנֵי יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא שניבא לו מִפִּי יְקֹוָק: (יג) וְגַם בַּמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶאצַּר מָרָד אֲשֶׁר הִשְׁבִּיעוֹ בֵּאלֹהִים שיהיה לו לעבד וַיֶּקֶשׁ מלשון להקשות אֶת עָרְפּוֹ וַיְאַמֵּץ אֶת לְבָבוֹ מִשּׁוּב אֶל יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: (יד) גַּם כָּל שָׂרֵי הַכֹּהֲנִים שהיו מורים לעם וְהָעָם הִרְבּוּ למעול לִמְעָל מַעַל כְּכֹל תֹּעֲבוֹת הַגּוֹיִם וַיְטַמְּאוּ אֶת בֵּית יְקֹוָק בשיקוציהם אֲשֶׁר הִקְדִּישׁ בִּירוּשָׁלִָם לשכן שמו שם לעולם: (טו) וַיִּשְׁלַח יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם את דבריו עֲלֵיהֶם בְּיַד מַלְאָכָיו ע"י הנביאים הַשְׁכֵּם דבריו נשלחו בהשכמה ובזריזות כִּי חָמַל עַל עַמּוֹ וְעַל מְעוֹנוֹ שחשב שאולי הם ישובו בתשובה ואל יאבדו לא הם ולא ביהמ"ק: (טז) וַיִּהְיוּ מַלְעִבִים בְּמַלְאֲכֵי הָאֱלֹהִים והיו לועגים לנביאים וּבוֹזִים דְּבָרָיו וּמִתַּעְתְּעִים בִּנְבִאָיו ואמרו שדווקא הנביאים הם אלו שסרו מדרך ה' עַד עֲלוֹת חֲמַת יְקֹוָק בְּעַמּוֹ עַד לְאֵין מַרְפֵּא שלא רצה יותר לכפר על חטאיהם: (יז) וַיַּעַל והעיר עֲלֵיהֶם אֶת לב מֶלֶךְ כשדיים כַּשְׂדִּים עם בזוי בהנהגתו של המלך נבוכדנצר וַיַּהֲרֹג בַּחוּרֵיהֶם בַּחֶרֶב בְּבֵית מִקְדָּשָׁם וְלֹא חָמַל עַל בָּחוּר וּבְתוּלָה זָקֵן וְיָשֵׁשׁ שגם בד"כ כשמנצחים במלחמה מרחמים על הקשישים והילדים אבל לא כאן הַכֹּל הקב"ה נָתַן בְּיָדוֹ: (יח) וְכֹל כְּלֵי בֵּית הָאֱלֹהִים הַגְּדֹלִים וְהַקְּטַנִּים וְאֹצְרוֹת בֵּית יְקֹוָק וְאֹצְרוֹת הַמֶּלֶךְ וְשָׂרָיו הַכֹּל הֵבִיא בָבֶל: (יט) וַיִּשְׂרְפוּ אֶת בֵּית הָאֱלֹהִים שנותרו מגלות יהויכין ויכניה מלכי יהודה וַיְנַתְּצוּ אֵת חוֹמַת יְרוּשָׁלִָם וְכָל אַרְמְנוֹתֶיהָ שָׂרְפוּ בָאֵשׁ וְכָל כְּלֵי מַחֲמַדֶּיהָ לְהַשְׁחִית שברו וקלקלו אותם כדי להשחיתם: ס (כ) וַיֶּגֶל מלשון גלות הַשְּׁאֵרִית מִן הַחֶרֶב הפליטים אֶל בָּבֶל וַיִּהְיוּ לוֹ וּלְבָנָיו לַעֲבָדִים עַד מְלֹךְ מַלְכוּת פָּרָס עד שמלך פרס כבש את מלכות בבל ומלך בה: (כא) ומשך הזמן שהיו בגלות הייתה כדי להשלים ו- לְמַלֹּאות את דְּבַר יְקֹוָק בְּפִי יִרְמְיָהוּ שיהיו בגולה עַד אשר רָצְתָה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתוֹתֶיהָשתתרצה הארץ להתפייס על כך שלא שבתה מעבודה בשנת השמיטה והיובל כָּל יְמֵי הָשַּׁמָּה מלשון שממה שָׁבָתָה לְמַלֹּאות שִׁבְעִים שָׁנָה להשלים שבעים שנה של שממון מול שבעים שנה של שמיטות ויובלות שלא נשמרו: פ
משנת ההלכה
דיני תענית שבעה עשר בתמוז
א. הקלו בצום י"ז בתמוז (וכן הדין בצום גדליה ועשרה בטבת) שלא קבלוהו אלא מתחילת היום, כלומר משעלה עמוד השחר; אך לא בלילה שלפניו. ולכן בלילה מותר לאכול ולשתות. אמנם מי שרוצה לקום קודם עלות השחר כדי לאכול, צריך להתנות קודם לכתו לישון שדעתו לקום לאכול. וצריך לסיים לאכול חצי שעה קודם עמוד השחר.
ב. חולה, אפילו אין בו סכנה אלא צריך לנוח במיטתו מחמת חוליו, פטור מלהתענות. וכדאי לעשות שאלת חכם.
ג. נשים עוברות אם יכולות צריכות לנסות להתחיל לצום, אמנם אם מרגישות חולשה, סחרחורת, בחילות וכדומה ,יפסיקו מיד לצום. ומי שיודעת שאינה צמה בקלות אין לה לצום, ואין להחמיר. ועכ"פ כדאי לעשות בכל ענין שאלת חכם.
ד. נשים מניקות, אם התינוק אינו מקבל שום תוספות מלבד ההנקה, לא תצומנה, ואם התינוק ניזון גם מדברים אחרים, צריכה לנסות לצום, ודינם כעוברות. ועכ"פ תעשה שאלת חכם.
ה. גם הפטורים מלצום, אסור להם להתענג ביום זה באכילה ושתיה במאכלים משובחים, רק יאכלו כפי הצריך להם. וכן הקטנים שיש להם דעת להתאבל, אף על פי שפטורים מתענית, מכל מקום ראוי לחנכם שלא יאכלו רק כדי קיום הגוף, מאכלים פשוטים, כדי שיתאבלו עם הציבור.
ו. מי שצריך לעבוד עבודה פיזית ביום הצום, וחושש שמא לא יוכל לצום, ינסה לדחות את עבודתו ליום אחר, ואם אינו יכול מותר לו לעבוד, ויצום כמה שיכול, ואם נחלש מחמת עבודתו וחייב לאכול ולשתות, הרי הוא כחולה ומותר לו. ועכ"פ יעשה שאלת חכם.
ז. מי שבטעות אכל או שתה עליו להמשיך לצום כרגיל.
ח. אין לשטוף את הפה ולצחצח שיניים ביום הצום. אמנם מי שמצטער יכול להשתמש במי פה, אם הם מרים או חריפים, ואינם ראויים לשתייה. ומי שסובל מאד יכול לשטוף את במים ויזהר מאד שלא לבלוע.
ט. אין בצום זה איסור ברחיצה וסיכה ונעילת הסנדל. אף על פי כן אדם בריא, אם בעל נפש הוא, יחמיר ברחיצה וסיכה, אך לא בנעילת הסנדל שלא יראה מגוחך.
י. קורין 'ויחל' בשחרית ובמנחה.
יא. במנחה בתפילת שמונה עשרה בלחש אומרים 'עננו' ב'שומע תפלה', ומנהג הספרדים לאומרו גם בשחרית .
יב. כל יחיד אומר 'עננו' במנחה אפילו אינו גומר התענית עד הערב. אבל אם כבר אכל, אינו אומר 'עננו'. וכן לא יעלה לתורה מפני שהקריאה היא של תענית והוא אינו מתענה. אבל אם נקרא לעלות, עולה מפני כבוד התורה.
[1] חזקוני
[2] חזקוני
[3] רמב"ן
[4] ת"א
[5] אבע"ז
[6] ת"א ת"י
[7] ת"י פנים יפות
[8] אבע"ז העמק דבר
[9] רבינו בחיי
[10] רמב"ן
[11] י"א: בשנים, וי"א: בבנין. וזה וזה היה, כי בית ראשון עמד 410 שנה, ובית שני 420 שנה, וכן היה גדול בבנין, כמו שכתוב בדברי רז"ל ובספר יוסף בן גוריון כי הבנין שבנה הורדוס, לא נראה מעולם בנין טוב ונאה כמוהו.
[12] כמו:"לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם פֶּן תִּקְדַּשׁ הַמְלֵאָה הַזֶּרַע אֲשֶׁר תִּזְרָע וּתְבוּאַת הַכָּרם" - שתוקדש התבואה - לאיסור. דברים כב', ט'.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה