מקרא
במדבר פרק לא
(מא) וַיִּתֵּן מֹשֶׁה אֶת מֶכֶס תְּרוּמַת יְקֹוָק לְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה:
(מב) וּמִמַּחֲצִית בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר חָצָה מֹשֶׁה לעדה והוציאה להם[1] מִן הָאֲנָשִׁים הַצֹּבְאִים:
(מג) וַתְּהִי מֶחֱצַת הָעֵדָה מִן הַצֹּאן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשִׁים אֶלֶף שִׁבְעַת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת:
(מד) וּבָקָר שִׁשָּׁה וּשְׁלֹשִׁים אָלֶף:
(מה) וַחֲמֹרִים שְׁלֹשִׁים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת:
(מו) וְנֶפֶשׁ אָדָם שִׁשָּׁה עָשָׂר אָלֶף:
(מז) וַיִּקַּח מֹשֶׁה מִמַּחֲצִת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הָאָחֻז אֶחָד מִן הַחֲמִשִּׁים מִן הָאָדָם וּמִן הַבְּהֵמָה וַיִּתֵּן אֹתָם לַלְוִיִּם שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת מִשְׁכַּן יְקֹוָק כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה:
(מח) וַיִּקְרְבוּ אֶל מֹשֶׁה הַפְּקֻדִים הממונים[2] אֲשֶׁר לְאַלְפֵי הַצָּבָא והם היו[3] שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת:
(מט) וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה עֲבָדֶיךָ נָשְׂאוּ אֶת רֹאשׁ אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר בְּיָדֵנוּ לאמר הנה השם עשה תשועה גדולה על ידינו, שלא מת במלחמה אחד מכל אנשי הצבא אשר בידינו ולא הוכה בחרב שיפקד מן הצבא,[4]וְלֹא נִפְקַד נחסר מִמֶּנּוּ אִישׁ:
(נ) וַנַּקְרֵב אֶת קָרְבַּן יְקֹוָק ולפיכך אנחנו חפצים להקריב קרבן ה' המציל אותנו[5] אִישׁ אֲשֶׁר מָצָא כְלִי זָהָב אֶצְעָדָה צמיד של רגל וְצָמִיד של יד טַבַּעַת באצבע עָגִיל באוזן[6] וְכוּמָז מחוך[7] לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵינוּ לִפְנֵי יְקֹוָק לתת לפניו כופר נפשותינו אשר פדה ממות ובמלחמה מידי חרב[8]:
(נא) וַיִּקַּח מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶת הַזָּהָב מֵאִתָּם כֹּל כְּלִי הראוי ל – מַעֲשֶׂה דהיינו כלי שלם ולא שבור[9]:
(נב) וַיְהִי כָּל זְהַב הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר הֵרִימוּ לַיקֹוָק שִׁשָּׁה עָשָׂר אֶלֶף שְׁבַע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים שָׁקֶל מֵאֵת שָׂרֵי הָאֲלָפִים וּמֵאֵת שָׂרֵי הַמֵּאוֹת:
(נג) אַנְשֵׁי הַצָּבָא בָּזְזוּ אִישׁ לוֹ הבזה כגון הכלים והמטלטלין והבגדים את אלו לא חלקו מהם לעדה אלא כל מה שבזזו כל איש ואיש היו לו[10]:
(נד) וַיִּקַּח מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶת הַזָּהָב אחר ששקל מֵאֵת שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְהַמֵּאוֹת וַיָּבִאוּ אֹתוֹ אֶל אֹהֶל מוֹעֵד זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לכפרת עון פעור[11] לִפְנֵי יְקֹוָק יראה מזה שעשו מהם כלי שרת ומסרום לצבור, לזכרון לכל בני ישראל שיעשו בהם עבודת ה' לדורות[12]: פ
במדבר פרק לב
(א) וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי גָד הקדים הכתוב בני ראובן כי הוא הבכור ובן הגבירה, וכן כשיספר הכתוב המעשה הזה יאמר (דברים ג טז) ולראובני ולגדי[13] עָצוּם מְאֹד וַיִּרְאוּ אֶת אֶרֶץ יַעְזֵר וְאֶת אֶרֶץ גִּלְעָד וְהִנֵּה הַמָּקוֹם מְקוֹם מִקְנֶה:
(ב) וַיָּבֹאוּ למקום אהל מועד ישיבת משה וראשי העדה[14] בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן בכל הפרשה הזו חוץ מפסוק ראשון יקדים בני גד, כי הם נתנו העצה הזאת והם היו המדברים תחלה למשה בנחלה הזאת, והם היו גבורים יותר מבני ראובן כמו שנאמר (שם לג כ) וטרף זרוע אף קדקד[15] וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֶל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה לֵאמֹר:
(ג) עֲטָרוֹת וְדִיבֹן וְיַעְזֵר וְנִמְרָה וְחֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה וּשְׂבָם וּנְבוֹ וּבְעֹן מארץ סיחון מלך האמורי היו, ויש מהן מקומות של עבודה זרה שהאמוריים עובדין שם, והם נבו ובעל מעון[16]:
(ד) הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִכָּה יְקֹוָק לִפְנֵי עֲדַת יִשְׂרָאֵל אֶרֶץ מִקְנֶה הִוא וְלַעֲבָדֶיךָ מִקְנֶה: ס
נביא
חגי פרק ב
טז. מִהְיוֹתָם בָּא אֶל עֲרֵמַת עֶשְׂרִים - מכך שהיו באים לערימה שראויה היתה להוציא 20 סאה, וְהָיְתָה עֲשָׂרָה - והנה מצאו בה רק 10 סאה, בָּא אֶל הַיֶּקֶב, לַחְשׂף חֲמִשִּׁים פּוּרָה, וְהָיְתָה עֶשְׂרִים - וכשבאים אל היקב שהיתה ראויה למלאות ממנה 50 פורה (פורה-שם מידה), מוציאים ממנה רק 20 פורה, עליכם להבין, שמאת ה' הוא, שאין הברכה שורה במעשה ידיכם.
יז. הִכֵּיתִי אֶתְכֶם בַּשִּׁדָּפוֹן וּבַיֵּרָקוֹן וּבַבָּרָד אֵת כָּל מַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם - הכיתי את תבואתכם, בשדפון (שִּׁדָּפוֹן - שהתבואה מוכה ומתייבשת מהרוח,כמו: "שדופות קדים"), בירקון (יֵּרָקוֹן- שהתבואה מתייבשת והופכים למראה ירוק ), ובברד, וְאֵין אֶתְכֶם אֵלַי נְאֻם ה' - ואין אתם פונים אלי לשוב בתשובה.
יח. שִׂימוּ נָא לְבַבְכֶם, מִן הַיּוֹם הַזֶּה וָמָעְלָה, מִיּוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַתְּשִׁיעִי, לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר יֻסַּד הֵיכַל ה' שִׂימוּ לְבַבְכֶם - שימו ליבכם, לברכה שאביא עליכם, מיום כד' בכסלו, שבנו את יסודות ההיכל.
יט. הַעוֹד הַזֶּרַע בַּמְּגוּרָה - שימו ליבכם, האם יש עוד זרע במגורה ? ( מקום אסיפת התבואה ), וְעַד הַגֶּפֶן וְהַתְּאֵנָה וְהָרִמּוֹן וְעֵץ הַזַּיִת לֹא נָשָׂא - וגם עצי הגפן, התאנה, הרימון והזית לא נושאים פירותיהם, מִן הַיּוֹם הַזֶּה אֲבָרֵךְ - אבל מיום זה, אביא ברכה במעשה ידיכם.
כ. וַיְהִי דְבַר ה' שֵׁנִית אֶל חַגַּי, בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ לֵאמֹר - נבואה שניה באותו היום.
כא. אֱמֹר אֶל זְרֻבָּבֶל פַּחַת יְהוּדָה לֵאמֹר, אֲנִי מַרְעִישׁ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ - הנה אני מרעיד את השמים והארץ.
כב. וְהָפַכְתִּי כִּסֵּא מַמְלָכוֹת, וְהִשְׁמַדְתִּי חֹזֶק מַמְלְכוֹת הַגּוֹיִם - אהפוך את כסא ממשלת מלכות פרס, ואשמיד את חוזקם, וְהָפַכְתִּי מֶרְכָּבָה וְרֹכְבֶיהָ - אהפוך את מרכבותיהם עם רוכביהם,וְיָרְדוּ סוּסִים וְרֹכְבֵיהֶם - ויפלו לארץ, אִישׁ בְּחֶרֶב אָחִיו - ומרוב המהומה שאתן בהם, יהרגו איש את אחיו.
כג. בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' צְבָאוֹת, אֶקָּחֲךָ זְרֻבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל עַבְדִּי נְאֻם ה', וְשַׂמְתִּיךָ כַּחוֹתָם, כִּי בְךָ בָחַרְתִּי נְאֻם ה' צְבָאוֹת - אך אותך זרובבל, אקרב אלי, כְּחותם שלא מסירים מהיד, כי בך בחרתי להנהיג את ישראל.
{ואמרו רז"ל: גדולה תשובה שקורעת גזר דין של אדם, שנאמר: "כתבו את האיש הזה ערירי" - את יהויכין, שימות בלי בנים (ירמיהו כב' ל') וכיון שעשה תשובה, נהפך לו גזר דין לטובה, ונולד לו בן בבית האסורים, ועוד נגזר עליו: "חי אני נאם ה', אם יהיה כניהו חותם על יד ימיני, כי משם אתקנך" (ירמיהו כב' כד'), וכיון שעשה תשובה נהפך לו לטובה, ואמר לזרובבל בן בנו: "ושמתיך כחותם...".}
סליק ספר חגי
כתובים
פתיחה למגילת איכה
מגילת איכה נקראת "קינות" בלשון הגמ' ומחברה הינו ירמיהו כמבואר בבבא בתרא טו. "ירמיה כתב ספרו וספר מלכים וקינות"
נאמר בירמיהו (לו, כג) וַיְהִי כִּקְרוֹא יְהוּדִי שָׁלֹשׁ דְּלָתוֹת וְאַרְבָּעָה יִקְרָעֶהָ בְּתַעַר הַסֹּפֵר וְהַשְׁלֵךְ אֶל הָאֵשׁ אֲשֶׁר אֶל הָאָח עַד תֹּם כָּל הַמְּגִלָּה עַל הָאֵשׁ אֲשֶׁר עַל הָאָח: ופי' בגמ' (מועד קטן כו.) מאי שלש דלתות וארבעה אמרו ליה ליהויקים כתב ירמיה ספר קינות אמר להו מה כתיב ביה איכה ישבה בדד אמר להו אנא מלכא (פי' ועל המלך לא כתוב כלום ולא חשש, ואמר אני מלך על הנותרים) אמרו ליה בכו תבכה בלילה אנא מלכא גלתה יהודה מעני אנא מלכא דרכי ציון אבלות אנא מלכא היו צריה לראש (פי' שהנכרי ראש ולא אתה) אמר להו מאן אמרה כי ה' הוגה על רב פשעיה (כיון שקרא היו צריה לראש אמר מעכשיו איני מלך מיד "ויקרעה בתער הסופר") מיד קדר כל אזכרות שבה ושרפן באש והיינו דכתיב ולא פחדו ולא קרעו את בגדיהם מכלל דבעו למיקרע אמר ליה רב פפא לאביי אימר משום שמועות הרעות אמר ליה שמועות רעות בההיא שעתא מי הוו
מגילת איכה נכתבה ברוח הקודש וכמש"כ באברבנאל (שמות פרק טו) וכן ירמיהו כתב בנבואה ספרו וספר מלכים וכתב ברוח הקדש מגילת קינות ולכך היו ספריו מכלל ספרי הנביאים. והיתה מגילת קינות מכלל ספרי הכתובים ולהיות ענין השירה מפועל הנביא וסדורו כפי רוח הקדש אשר בו ואינה מראה נראת לו ...
אמרו רבותינו במדרש על הפסוק "ויספתי ליסרה אתכם שבע על חטאתיכם", אמר הקב"ה לישראל, אתם עברתם לפני ז' עבירות, הרי ירמיה בא ומקונן עליכם קינות שהם בשבעת אלפ"י ביתי"ן ועיין בתורה תמימה (הערות איכה פרק א הערה ז) שפי' "אחד בפרשה ראשונה, אחד בפרשה שניה, שלשה בפרשה שלישית, אחד בפרשה רביעית, וגם פרשה חמישית חשיב לא"ב, כי אע"פ שאינה על סדר הא"ב, אך מפני כי יש בה מספר כ"ב פסוקים כמספר האותיות שבא"ב"
ועוד נאמר במדרש "רבנן אמרי, טובה היתה מגלת קינות לישראל מארבעים שנה שהתנבא עליהם ירמיה, ולמה, מפני שבה נטלו ישראל מחילה שלמה על עונותיהם ביום שחרב ביהמ"ק, הדא הוא דכתיב תם עונך בת ציון"ר"ל טובים היו הצרות והחורבן שהוזכרו במגילת קינות מארבעים שנה שנתנבא עליהם ירמיה להשיבם בתשובה ולא הועיל, וזהו מפני שע"י זה קבלו מחילה גמורה על עונותיהם
נאמר בגמ' (ברכות נז:) "הרואה שיר השירים בחלום יצפה לחסידות קהלת יצפה לחכמה קינות ידאג מן הפורענות"
ומפני מה נאמר מגלת קינות אלפא ביתא, ר' יהודה ור' נחמיה ורבנן, ר' יהודה אומר לפי שכתוב (דניאל ט') וכל ישראל עברו את תורתך וגו', שהיא כתובה מאל"ף ועד תי"ו, לפיכך נכתבה המגלה הזאת אלפא ביתין זו כנגד זו. (איכה רבה (פרשה א)
למה נקרא שמו קינות, אלא בשביל הקללות שראו בימיהם, הבצורת הרבה והרעב ואכילת בשר בניהם ובנותיהם, ומצודות ומלחמות אויביהם ושריפת עריהם ובתיהם, ושחיטת עולליהם וטומאת נשיהם ובנותיהם לפני שוביהם, וביזת עשרם ורכושם ושבית בחוריהם מלכיהם ושריהם וכהניהם, ואכזריות חימה של גוים שלא נשאו פנים לזקן, והיאך נסתלקה שכינה מן קדש הקדשים, ואח"כ באו הגוים הערלים וטימאו את היכל ה' ושבו אותם לבבל. [ויקונן ירמיהו] כאשר ראה שריפת המקום המקודש מימי נח, שנאמר וישכון באהלי שם, ומקודש מימי אברהם ונקרא הר המוריה אשר אמר בהר ה' יראה (בראשית כ"ב), ומקודש מימי דוד שנאמר לבנות את בית ה' בירושלם בהר המוריה וגו' (\דברי הימים ב' ג'), ומקודש מימי שלמה ע"י הענן והאש שירדה מן השמים שנאמר ולא יכלו הכהנים וגו' (מלכים א' ח' י"א) - בשביל הרעות האלה נקרא הספר הזה קינות. ועל מה הנייה נכתב הספר, אלא כדי שידעו כל הדורות צדקת הדין שבשמים שאינו נושא פנים לא לקטן ולא לגדול ולא לגוי ולא לישראל שנאמר כי ה' אלהיכם וגו' אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד (דברים י').
ד"א למה נכתב הספר הזה, אלא ללמד אותנו כשם שכל הקללות שדיבר המקום ביד הנביאים הראשונים באו על ישראל כך כל הטובות והנחמות שדיבר המקום ביד הנביאים הראשונים עתידין לבא על ישראל, שכן כתיב והיה כאשר שקדתי עליהם וגו' (ירמיה ל"א), והיה כאשר הייתם קללה וגו' כאשר זממתי להרע וגו' (זכריה ח'). וכן בספר הזה כתיב טוב ה' לקויו, טוב ויחיל ודומם לתשועת ה', כי לא יזנח לעולם ה'.
ולמה נכתב כל הספר הזה כסידור כ"ב אותיות שבא"ב? בשביל שיהא הספר הזה מוכן ורגיל לכל ישראל בפיהם כשם שנאמר על השירה הגדולה, ועתה כתבו לכם את השירה וגו' (דברים ל"א).
ד"א למה נכתב הספר הזה כסידור כ"ב אותיות אלא כך אתה מוצא מנין כל בריות שבעולם כ"ב הן, ועוד כך אתה מוצא מאדם הראשון עד שבא יעקב אבינו כ"ב דורות הן, בשביל כך אמר הנביא יבואו כל הדורות וכל האותיות וכל הבריות שבעולם עליונים ותחתונים ויעמדו על הצרות ועל הרעות שהגיעו לישראל. כל הספר נכתב בששה אלפא ביתא ופרשה אחת באחרונה זכור ה' מה היה לנו וגו'. ולמה כך כנגד ז' גליות שנעשו בישראל, ג' שנעשו בעשרת השבטים וג' בירושלם ואחת במצרים. ועוד ששה א"ב כנגד ששת ימי בראשית, ועוד ששה עם הפרשה זכור ה' הרי ז' כנגד ז' פרשיות שבויקרא (אוצר המדרשים (אייזנשטיין) פנחס בן יאיר עמוד 483
ברש"י איכה פרק א כתב "ירמיה כתב ספר קינות היא המגלה אשר שרף יהויקים על האח אשר על האש והיו בה שלש אל"ף ביתו"ת איכה ישבה איכה יעיב איכה יועם שוב הוסיף עליו אני הגבר שהוא שלש אל"ף בית"ות שנ' (ירמיה לו) ועוד נוסף עליהם דברים רבים כהמה שלש כנגד שלש" אך באבן עזרא בהקדמה לאיכה כתב "איננה המגלה הנשרפת על יד יהויקים, כי לא נמצא שני דברי השם אשר הם בספר ירמיה חקוקים, וכן כתוב קח לך מגלת ספר וכתבת אליה את כל הדברים אשר דברתי אליך על ישראל ועל יהודה ועל כל הגוים ועוד כתוב מדוע כתבת עליה לאמר בא יבא מלך בבל ותשחית את הארץ הזאת ואין במגלת ספר איכה זכר בבל ולא מלכה"
משנת ההלכה
דיני בין המצרים
א. נאמר באיכה (א, ג) "כל רודפיה השיגוה בין המצרים" פירש"י "מדרש אגדה בין י"ז לתמוז לט' באב". ימים אלו נקראים בין המצרים כיון שמי"ז בתמוז התחיל החורבן ושאר פורעניות שנעשו בו. ובימים אלו נגזרו גזירות קשות על ישראל, ולפיכך תיקנו חז"ל לנהוג מקצת דיני אבילות בימים שביניהם לזכר החורבן.
ב. אין נושאים נשים מי"ז בתמוז עד לאחר ט' באב. אבל סעודת אירוסין מותר לעשות עד ר"ח אב. ויש מן הספרדים שנהגו להקל לערוך נישואין עד ר"ח אב.
ג. אסור לרקוד בימים אלו, ואפילו בסעודת שמחה המותרת, כסעודת אירוסין בר מצוה, סיום, וכיו"ב.
ד. אסור לשמוע מוזיקה בימים אלו בין אם שומע מכלי נגינה, ובין אם שומע במכשיר המיועד לכך, כנגן מערכת שמע וכיו"ב, וכ"ש שאסור לנגן בכלי נגינה בימים אלו, ואפילו בסעודת מצוה.
ה. מי שפרנסתו תלויה בכך, מותר לו לנגן במקום הצורך בימים אלו לגוים, או לנוהגים היתר בשמיעת מוזיקה עד ר"ח אב. וכן מי שחייב להתאמן בימים אלו שאל"כ יפסיד את מומחיתו בכלי הנגינה וכיו"ב, מותר לו להתאמן עד ר"ח אב, אבל יעשה שאלת חכם ואין להורות בעצמו. וכדאי הוא בית אלוקינו להתאבל עליו ולא להקל ראש בדברים אלו.
ו. אסור להסתפר בימים אלו, בין תספורת הראש, בין תספורת הזקן, בין תספורת כל הגוף. וכן אסור להתגלח בכל הגוף, בין גברים, בין נשים, בין ילדים, ויש להקל לקטנים במקום הצורך, ולכבוד שבת.
ז. אשה נשואה מותר לה להסתפר, או להתגלח, כדי שלא תתגנה על בעלה, או משום צניעות וכבוד הבריות.
ח. טוב ליזהר מלברך שהחיינו בימים אלו, לפי שהם ימי פורענות ואין מתאים לומר בהם "והגיענו לזמן הזה". ודעת הגר"א שמותר, ונהגו העולם להחמיר בזה.
ט. ולפיכך לכתחילה לא יקנה בגדים חדשים, או פירות חדשים בימים אלו. אמנם אם חושש שלא יישאר לו אם ימתין לאחר ימים אלו, או שחושש שמחירם יעלה, וכגון שכעת יש עליהם "מבצע", מותר לקנותם. וילבשם אחר ט' באב.,
י. דברים שאין מברכים עליהם שהחיינו כגון נעליים חדשות, או הלבשה תחתונה, וכיו"ב מותר אף לכתחילה לחדשם עד ר"ח אב.
יא. נהגו להקל לחדש ולברך שהחיינו בשבת. ויש מחמירין בבגדים. וע"פ הסוד יש להחמיר אף בפרי חדש. אמנם מנהג העולם להקל בזה.
יב. מעיקר הדין מותר ללכת לים ולבריכה, וכן מותר לצאת לטיולים בימים אלו. אמנם יש נמנעים מדברים אלו, כיון שימים אלו ימי פורענות הם, וחששו ללכת במקום סכנה. ואם כבר הלכו כמה פעמים קודם ימי בין המצרים, ודאי שיש מקום גדול להקל.
יג. נכון להימנע מסיוד, וצביעת הבית, בכל בין מצרים. אמנם המחמיר יחמיר לעצמו. וודאי לא יימנע משום כך לסייד לאחרים. וביחוד אם זוהי פרנסתו.
[1] רש"י
[2] רש"י
[3] הכתב והקבלה
[4] רמב"ן
[5] רמב"ן
[6] רבינו בחיי
[7] ת"א ת"י
[8] רמב"ן
[9] רש"י
[10] דעת זקנים
[11] ספורנו
[12] רמב"ן
[13] אבע"ז רמב"ן
[14] העמק דבר
[15] רמב"ן
[16] רבינו בחיי ועיי"ש שכתב "ותירגם אונקלוס הפסוק הזה מכללתא ומלבשתא וכומרין ובי נמרי ובי חושבנא ובעיל דיבון וסיען ובי קבורא דמשה ובעון. הזכיר בקצתם לשון בי כי כן לשון חז"ל בתלמוד שקורין כן המקומות של עבודה זרה, כגון בי נצרפי בי אבידן בי דודבי עבדא דבי נורא. ובני ראובן כשבנו את אלו קראו אותן בשמות אחרים, וזהו שכתוב (במדבר לב, לח) מוסבות שם, כי שינו את שמם להקרא בשם אחר למען לא יזכר שם עבודה זרה. ולכך אמרו חז"ל בברכות (ח.) לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום ואפילו עטרות ודיבון, הזכיר הכתוב הזה לפי שיש בהן שמות של עבודה זרה, שלא תאמר כיון שהתרגום הוא פירוש הכתוב אין לנו לתרגם הפסוק הזה כי יש בו זכרון עבודה זרה, ועל כן באו החכמים לומר שאף בפסוק הזה ראוי להזכירו שלא להקל בו"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה