מקרא
במדבר פרק לג
(נ) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ לֵאמֹר:
(נא) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל אֶרֶץ כְּנָעַן ואז כיון שנתקדשה א"י יהיה לכם החובה המבוארת לקמן אבל קודם שתעברו אין המקום הזה קדוש ואינכם מצווים[1]:
(נב) וְהוֹרַשְׁתֶּם שתגרשו ותסירום מירושתם[2] אֶת כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְאִבַּדְתֶּם אֵת כָּל מַשְׂכִּיֹּתָם רצפת אבנים שהניחו להשתחוות עליה ואפילו אלו שביו מחוברים מעיקרם שאינן נאסרים משום אבן משכית תסירו שלא יהיה ניכר מקום שעבדו בו ע"ז[3] וְאֵת כָּל צַלְמֵי מַסֵּכֹתָם צלמים העומדים תחת סככי האילנות והוא עץ האשרה[4] תְּאַבֵּדוּ וְאֵת כָּל בָּמֹתָם מקומות גבוהים שלא נעבדו אלא שהיה קיבוץ לעובדים ע"ז. מכל מקום[5] תַּשְׁמִידוּ שלא יהא זכר לע"ז בא"י:
(נג) וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ על דעתי זו מצות עשה היא, יצוה אותם שישבו בארץ ויירשו אותה כי הוא נתנה להם, ולא ימאסו בנחלת ה' ואלו יעלה על דעתם ללכת ולכבוש ארץ שנער או ארץ אשור וזולתן ולהתישב שם, יעברו על מצות ה'[6] כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ כאשר תבערו יושבי הארץ אז תזכו להוריש את הארץ לבניכם. שאם לא תבערו אותם, אף על פי שאתם תכבשו את הארץ, לא תזכו להורישה לבניכם[7]:
(נד) וְהִתְנַחַלְתֶּם אֶת הָאָרֶץ בְּגוֹרָל לשבטים וכל שבט מתחלק - לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם לָרַב תַּרְבּוּ אֶת נַחֲלָתוֹ למשפחה שיש בה הרבה אנשים תתנו מחוז שיש בו הרבה חלקים וְלַמְעַט תַּמְעִיט אֶת נַחֲלָתוֹ אֶל אֲשֶׁר יֵצֵא לוֹ שָׁמָּה הַגּוֹרָל לוֹ יִהְיֶה לְמַטּוֹת אֲבֹתֵיכֶם שנים עשר גבולים כשנים עשר שבטים[8] תִּתְנֶחָלוּ:
(נה) וְאִם לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם לקוצים שינקרו עיניכם להטעות אתכם ולא תראו ולא תבינו, וילמדו אתכם בכל תועבותיהם ולעבוד את אלהיהם ויטעו אתכם לשוב מאחרי וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם שיכאיבו ויצערו אתכם לשלול ולבוז אתכם ואחר כך וְצָרֲרוּ אֶתְכֶם שילחמו בכם ויביאו אתכם במצור[9] עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ:
(נו) וְהָיָה אני אגלה אתכם מפניהם כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי לַעֲשׂוֹת לָהֶם על ידיכם, שיגלו כולם מן הארץ ולא תותירו מהם שם, ולא שמעתם בקולי אֶעֱשֶׂה לָכֶם ולא אשאיר מכם בארץ גם אחד[10]: פ
במדבר פרק לד
(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(ב) צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי אַתֶּם בָּאִים אֶל הָאָרֶץ כְּנָעַן זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּפֹּל לָכֶם נקראת חלוקת הארץ נפילה על שנחלקה בגורל[11] בְּנַחֲלָה אֶרֶץ כְּנַעַן לִגְבֻלֹתֶיהָ:
(ג) וְהָיָה לָכֶם פְּאַת נֶגֶב הגבול הדרומי מִמִּדְבַּר צִן עַל יְדֵי שאצל אֱדוֹם וְהָיָה לָכֶם גְּבוּל נֶגֶב מִקְצֵה יָם הַמֶּלַח קֵדְמָה מזרחה, כאן מתאר את הגבול הדרומי מאיזה נקודה בדרום מזרח מתחיל:
(ד) וְנָסַב לָכֶם הַגְּבוּל כל מקום שנאמר ונסב פירושו שקו הגבול לא הלך בקו ישר וכאן הלך הגבול לכיוון צפון מערב ועבר מִנֶּגֶב מדרום לְמַעֲלֵה עַקְרַבִּים וְעָבַר בקו ישר אל - צִנָה צין /והיה/ וְהָיוּ תּוֹצְאֹתָיו קצה קו זה מִנֶּגֶב מדרום לְקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ וְיָצָא בעיקול לכוון צפון מערב והגיע ל- חֲצַר אַדָּר וְעָבַר בקו ישר ל[12]- עַצְמֹנָה:
(ה) וְנָסַב התעקל הַגְּבוּל מֵעַצְמוֹן לכוון דרום מערב נַחְלָה מִצְרָיִם נחל מצרים ואיננו היאור ומוטעם במלעיל[13] ומשם בקו ישר וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו קצה קו זה הַיָּמָּה בים הגדול[14] גבול דרומית מערבית[15]:
(ו) וּגְבוּל יָם מערבי וְהָיָה לָכֶם הַיָּם הַגָּדוֹל וּגְבוּל גם האיים שבים בתוך הגבול[16] זֶה יִהְיֶה לָכֶם גְּבוּל יָם:
(ז) וְזֶה יִהְיֶה לָכֶם גְּבוּל צָפוֹן מִן הַיָּם הַגָּדֹל תְּתָאוּ לָכֶם תלכו לכם בשיפוע[17] הֹר הָהָר אין זה הר ההר שמת שם אהרן. שזה היה בדרומה של א"י וזה בקצה בצפון מערבי וחלקו משתפע לתוך הים[18]:
(ט) וְיָצָא הַגְּבֻל מצפון מערב לכוון דרום מזרח[20] זִפְרֹנָה וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו סוף קו גבול צפון חֲצַר עֵינָן קצה מזרחי צפוני של הגבול זֶה יִהְיֶה לָכֶם גְּבוּל צָפוֹן:
(י) וְהִתְאַוִּיתֶם ותנטו לָכֶם לִגְבוּל קֵדְמָה מזרח מֵחֲצַר עֵינָן בצפון מזרח דרומה ל - שְׁפָמָה:
(יא) וְיָרַד הַגְּבֻל מצפון מִשְּׁפָם לדרום ל - הָרִבְלָה מִקֶּדֶם הקו עובר מזרחית לָעָיִן וְיָרַד הַגְּבוּל דרומה משם וּמָחָה ועבר עַל כֶּתֶף דהיינו שיקיף יָם כִּנֶּרֶת קֵדְמָה מצד מזרח נמצא ים כנרת בתוך הגבול[21]:
(יב) וְיָרַד הַגְּבוּל דרומה הַיַּרְדֵּנָה לאורך הירדן וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו קצה הגבול המזרחי יָם הַמֶּלַח שם מסתיים נקודת הגבול הדרום מזרחי[22] זֹאת תִּהְיֶה לָכֶם הָאָרֶץ לִגְבֻלֹתֶיהָ סָבִיב:
נביא
זכריה פרק ב
ה. וָאֶשָּׂא עֵינַי, וָאֵרֶא - במראה הנבואה, וְהִנֵּה אִישׁ, וּבְיָדוֹ חֶבֶל מִדָּה - חבל, המודד מרחקים.
ו. וָאֹמַר אָנָה אַתָּה הֹלֵךְ - עם החבל, וַיֹּאמֶר אֵלַי, לָמֹד אֶת יְרוּשָׁלַם, לִרְאוֹת כַּמָּה רָחְבָּהּ וְכַמָּה אָרְכָּהּ - למדוד את אורכה ורוחבה, של העיר ירושלים.(להמחיש את גודלה כעת, ביחס להתרחבות העיר לעתיד לבוא)
ז. וְהִנֵּה הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי יֹצֵא - המלאך שבידו חבל המידה יוצא מלפני זכריה, וּמַלְאָךְ אַחֵר יֹצֵא לִקְרָאתוֹ - ומלאך אחר בא לקראתו. (של המלאך היוצא).
ח. וַיֹּאמֶר אֵלָיו - למלאך, שבידו חבל המידה, רֻץ דַּבֵּר אֶל הַנַּעַר הַלָּז לֵאמֹר - אל זכריה, (שלשה נתנבאו והם נערים: שמואל, זכריה וירמיה) פְּרָזוֹת תֵּשֵׁב יְרוּשָׁלִַם מֵרֹב אָדָם וּבְהֵמָה בְּתוֹכָהּ - לעתיד לבוא, תהיה ירושלים בלי חומה כלל, ותתרחב מאוד ברוב אדם ובהמה.
ט. וַאֲנִי אֶהְיֶה לָּהּ נְאֻם ה' חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב - וה' יגן על ירושלים - כחומה של אש, וּלְכָבוֹד אֶהְיֶה בְתוֹכָהּ - וכבוד ה' ישכון בתוכה.
י. הוֹי הוֹי - לשון קריאה, וְנֻסוּ מֵאֶרֶץ צָפוֹן נְאֻם ה' - נוסו מבבל, (אלו שלא עלו בראשונה) ועלו לבנות הבית בירושלים, כִּי כְּאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם, פֵּרַשְׂתִּי אֶתְכֶם נְאֻם ה' - אתם, שגליתם לכל עבר, כארבע רוחות השמים.
יא. הוֹי - לשון קריאה, צִיּוֹן הִמָּלְטִי, יוֹשֶׁבֶת בַּת בָּבֶל - המלטו לציון, היושבים בבבל.
יב. כִּי כֹה אָמַר ה' צְבָאוֹת, אַחַר כָּבוֹד - אחר הנבואה, על כבוד ה' שישכון בירושלים, שְׁלָחַנִי אֶל הַגּוֹיִם - נשלחתי לנבא על הגויים, הַשֹּׁלְלִים אֶתְכֶם - הלוקחים מכם שלל, כִּי הַנֹּגֵעַ בָּכֶם נֹגֵעַ בְּבָבַת עֵינוֹ - אשר הנוגע בכם לרעה, לא יִנָקה מעונש, כמו אדם הנוגע באישון העין שמזיק לעצמו בידיו.
יג. כִּי הִנְנִי מֵנִיף אֶת יָדִי עֲלֵיהֶם - על הגויים - להכותם, וְהָיוּ שָׁלָל לְעַבְדֵיהֶם - והעמים, יהיו לשלל לבנ"י שהיו עבדיהם, וִידַעְתֶּם כִּי ה' צְבָאוֹת שְׁלָחָנִי - כשתתקיים נבואה זו לעתיד לבוא, תדעו, שנבואה זו - בשם ה' אמרתי.
כתובים
איכה פרק ב
יז. עָשָׂה ה' אֲשֶׁר זָמָם - ה' עשה מה שחשב. בִּצַּע אֶמְרָתוֹ אֲשֶׁר צִוָּה מִימֵי קֶדֶם הָרַס וְלֹא חָמָל - ביצע את אשר אמר למשה פעם, הרס ולא רחם וַיְשַׂמַּח עָלַיִךְ אוֹיֵב הֵרִים קֶרֶן צָרָיִךְ -וגרם שהאויב ישמח במפלתך, וגדל אותם.
יח. צָעַק לִבָּם אֶל ה' - צעקו אל ה' מלבם. חוֹמַת בַּת צִיּוֹן הוֹרִידִי כַנַּחַל דִּמְעָה יוֹמָם וָלַיְלָה - אומרים לחומת בת ציון שתבכה יום ולילה ותוריד דמעות כנחל. אַל תִּתְּנִי פוּגַת לָךְ אַל תִּדֹּם בַּת עֵינֵךְ - אל תתני הפסקה לבכי ולא יפסיק השחור שבעין מלדמוע.
יט. קוּמִי רֹנִּי בַלַּיְלָה לְרֹאשׁ אַשְׁמֻרוֹת - קומי תתפללי אל ה' בתחילת המשמרות של הלילה. שִׁפְכִי כַמַּיִם לִבֵּךְ נֹכַח פְּנֵי ה' - תשפכי את הלב כמו מים כנגד ה'. שְׂאִי אֵלָיו כַּפַּיִךְ עַל נֶפֶשׁ עוֹלָלַיִךְ - הרימי אליו ידיך בתפילה על נפש ילדיך. הָעֲטוּפִים בְּרָעָב בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת - המתעלפים ברעב בראש כל הרחובות.
כ. רְאֵה ה' וְהַבִּיטָה לְמִי עוֹלַלְתָּ כֹּה - תראה ה' ותביט למי עשית את הצרה הזאת. אִם תֹּאכַלְנָה נָשִׁים פִּרְיָם עֹלְלֵי טִפֻּחִים - הנשים אכלו את הילדים שגדלו אותם. אִם יֵהָרֵג בְּמִקְדַּשׁ ה' כֹּהֵן וְנָבִיא - ונהרגו בבית המקדש כהנים ונביאים.
כא. שָׁכְבוּ לָאָרֶץ חוּצוֹת נַעַר וְזָקֵן - שכבו על הארץ בחוץ נערים וזקנים. בְּתוּלֹתַי וּבַחוּרַי נָפְלוּ בֶחָרֶב - הבחורים והבתולות נפלו בחרב. הָרַגְתָּ בְּיוֹם אַפֶּךָ טָבַחְתָּ לֹא חָמָלְתָּ - הרגת ביום כעסך טבחת ולא רחמת.
כב. תִּקְרָא כְיוֹם מוֹעֵד מְגוּרַי מִסָּבִיב - קראת לשכני הרעים שיתאספו עלי, כמו שנאספו ע"י במועדים. וְלֹא הָיָה בְּיוֹם אַף ה' פָּלִיט וְשָׂרִיד - ולא היה ביום כעס ה' מי שניצל. אֲשֶׁר טִפַּחְתִּי וְרִבִּיתִי אֹיְבִי כִלָּם - הילדים שגדלתי האויב כלה אותם.
איכה פרק ג
א. אֲנִי הַגֶּבֶר רָאָה עֳנִי בְּשֵׁבֶט עֶבְרָתוֹ - ירמיהו אומר אני ראיתי את הצרות של עמ"י שמכים אותם במקל כעס.
ב. אוֹתִי נָהַג וַיֹּלַךְ חשֶׁךְ וְלֹא אוֹר - הוליך אותי ממקומי למקום חושך.
ג. אַךְ בִּי יָשֻׁב יַהֲפֹךְ יָדוֹ כָּל הַיּוֹם - רק בי יחזור ויכה והופך ידו ומכה בי כל הזמן.
ד. בִּלָּה בְשָׂרִי וְעוֹרִי שִׁבַּר עַצְמוֹתָי - השחית בשרי וערי ושבר את עצמותי.
ה. בָּנָה עָלַי וַיַּקַּף רֹאשׁ וּתְלָאָה - בנה מסביבי חומה שלא אוכל לברוח והקיף אותי בדברים מרים ובצרות.
משנת ההלכה
סיכום המתנות המחויבות
א. כאמור לעיל מטבל ודאי חובה להפריש 3 מתנות א. תרומה. ב. מעשר ראשון. ג. מעשר שני בשנים אבד"ה משנות השמיטה, ומעשר עני בשנים ג"ו (השנה שנת התשע"ד שנה ששית לשמיטה חובת ההפרשה היא מעשר עני.
ב. צריך לקרוא שם על המתנה שמפריש ולכן יאמר על מה שהפריש הרי זה תרומה , מעשר ראשון, וכו'.
ג. מכיון שכל המצוות מברך עליהם עובר לעשייתן כלומר שקודם עשיית המצווה מברך עליה לפיכך אחרי שהפריש ולפני שקורא שם על המתנות מברך ברכת המצווה "בָּרוּךְ אַתָּה יְדֹוָד אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַפְרִישׁ תְּרוּמוֹת וּמַעֲשְֹרוֹת"
ד. הפרשת תרומה – יש להפריש מעט מהפירות ואין שיעור לכמות ההפרשה מכיון שהתרומה אינה ראויה לאכילה ולכן יפריש כל שהוא, ויקרא שם ויאמר הרי זה תרומה
ה. מעשר ראשון- אח"כ יפריש עשירית מהפירות ויאמר הרי זה מעשר ראשון
ו. מעשר שני -אח"כ משארית הפירות יפריש עשירית נוספת ויאמר בשנים אבד"ה הרי זה מעשר שני ובשנים ג"ו יאמר הרי זה מעשר עני
ז. את התרומה שמפריש צריך לאבדה כמו שיבואר להלן את המעשר הראשון נותן ללוי ומעשר שני צריך להעלותו ולאכלו בירושלים בטהרה אך בימינו שאיננו יכולים לאכלו בירושלים םודים את המעשר שני על שווה פרוטה כדרך שיבואר להלן והפירות מותרים באכילה את המעשר עני מצוה ליתנו לעני
ח. הלוי שמקבל את המעשר ראשון חייב להפריש עשירית ולקרוא לה שם ולומר הרי זה תרומת ומעשר ודינה כדין התרומה שצריך לאבדה
להלן בימים הבאים יבואר הנוסח המקובל לומר בהפרשת תרומות ומעשרות וצורת ההפרשה הראויה
[1] העמק דבר
[2] רש"י העמק דבר
[3] העמק דבר
[4] הכתב והקבלה
[5] אבע"ז העמק דבר
[6] ומה שהפליגו רבותינו (כתובות קי:) במצות הישיבה בארץ ישראל ושאסור לצאת ממנה, וידונו כמורדת האשה שאינה רוצה לעלות עם בעלה לארץ ישראל, וכן האיש, בכאן נצטווינו במצוה הזו, כי הכתוב הזה היא מצות עשה ויחזיר המצוה הזו במקומות רבים. רמב"ן
[7] ספורנו רש"י
[8] רש"י
[9] רמב"ן
[10] רמב"ן
[11] רבינו בחיי
[12] רש"י
[13] רבינו בחיי
[14] רש"י
[15] רשב"ם
[16] רש"י
[17] רש"י
[18] רש"י
[19] רש"י
[20] העמק דבר
[21] רש"י
[22] רש"י
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה