מקרא
במדבר פרק כב
(לו) וַיִּשְׁמַע בָּלָק משלוחי בלעם כִּי בָא בִלְעָם וַיֵּצֵא לִקְרָאתוֹ אֶל עִיר מוֹאָב עיר הבירה שלו[1] אֲשֶׁר עַל גְּבוּל אַרְנֹן אֲשֶׁר בִּקְצֵה הַגְּבוּל:
(לז) וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם הֲלֹא שָׁלֹחַ שָׁלַחְתִּי אֵלֶיךָ לִקְרֹא לָךְ לָמָּה לֹא הָלַכְתָּ כמו באת[2] אֵלָי הַאֻמְנָם האם חשבת באמת ש[3]- לֹא אוּכַל כַּבְּדֶךָ:
(לח) וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק הִנֵּה בָאתִי אֵלֶיךָ עַתָּה אחר דיבור שני שבא אליו מהמלאך בדרך[4] הֲיָכוֹל אוּכַל דַּבֵּר מְאוּמָה הַדָּבָר אֲשֶׁר יָשִׂים אֱלֹהִים בְּפִי אֹתוֹ אֲדַבֵּר:
(מא) וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיִּקַּח בָּלָק אֶת בִּלְעָם וַיַּעֲלֵהוּ בָּמוֹת בָּעַל להר הע"ז של פעור[7] וַיַּרְא מִשָּׁם קְצֵה הָעָם שבט דן מאסף לכל המחנות שנפלט מחוץ לענני הכבוד והוא פסל מיכה ונכשל בעגל ובו שלט עמלק[8]:
במדבר פרק כג
(א) וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק בְּנֵה לִי בָזֶה שהוא מקום שאראנו משם[9] שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת כדי להכריע שבעה מזבחות שבנו שבעה צדיקים עד משה[10]. וכדי להציל בהם ארץ שבעה עממים שישראל באים לכלותם וכנגדם נשא משלו שבע פעמים[11] וְהָכֵן לִי בָּזֶה שִׁבְעָה פָרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים:
(ב) וַיַּעַשׂ בָּלָק כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר בִּלְעָם וַיַּעַל בָּלָק וּבִלְעָם פָּר וָאַיִל על כל[12] - בַּמִּזְבֵּחַ:
(ג) וַיֹּאמֶר בִּלְעָם לְבָלָק הִתְיַצֵּב עַל עֹלָתֶךָ לכוין בהעלאת כל חלק ממנה, כענין כי הדם הוא בנפש יכפר וְאֵלְכָה אוּלַי בהתבודדי יִקָּרֵה יְקֹוָק לִקְרָאתִי וּדְבַר מַה יַּרְאֵנִי כמו שהיה הענין במשה בתחלת נבואתו, שנתגלה לו ה' בסנה קודם שעלה אל השלימות שהשיג אחר כך[13] וְהִגַּדְתִּי לָךְ וַיֵּלֶךְ שֶׁפִי מכותת ונשבר מלחיצת הקיר ומרוב שנאתו אותם לא המתין עד שנתרפא[14] והלך בדד כדי שתשרה עליו נבואה[15]:
(ד) וַיִּקָּר לשון מקרה לשון עראי לשון גנאי לשון טומאת קרי כלומר בקושי ובבזיון[16] אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֶת שִׁבְעַת הַמִּזְבְּחֹת עָרַכְתִּי דרך תפילה להבא[17] וָאַעַל פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ:
(ה) וַיָּשֶׂם יְקֹוָק דָּבָר בְּפִי בִלְעָם למדו הדברים שיגרוס אותם בפיו ולא ישכח ולא יפיל מהם דבר, וכעין מש"כ ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם[18] (דברים לא יט) וַיֹּאמֶר שׁוּב אֶל בָּלָק וְכֹה תְדַבֵּר בלשון הקודש[19] מה שלמדתיך:
(ו) וַיָּשָׁב אֵלָיו וְהִנֵּה נִצָּב עַל עֹלָתוֹ הוּא וְכָל שָׂרֵי מוֹאָב:
(ז) וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר אמר אותו המשל שראה בנבואתו מִן אֲרָם אחר שסיפר המשל פתר את ענינו ואמר כי הוראת המשל היתה איך מן ארם נחהו בלק וכו'[20] יַנְחֵנִי הנחני בָלָק מֶלֶךְ מוֹאָב מֵהַרְרֵי קֶדֶם הרי המזרח שהם מקום מגורי לְכָה אָרָה לִּי יַעֲקֹב וּלְכָה זֹעֲמָה קללת גירוש בשעת זעמו של ה' על[21] יִשְׂרָאֵל:
(ח) מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל מאחר שאין הקב"ה חפץ ואינו רוצה להסכים שאקללם וּמָה אֶזְעֹם לֹא זָעַם יְקֹוָק אותם ואינו חפץ לזעום אותם[22]:
(ט) כִּי בעבור שהעלהו במות בעל לראותו, אמר[23] - מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ שאני עומד עכשיו אני רואה אותם וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ מביט מרחוק ואני רואה[24] הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן ואין עמו גוי אחר שיחשב הוא אליו כמו שיתקבצו עמים רבים ואומות שונות להיות מחנה אחת, אבל אלו כולם תורה אחת ומשפט אחד להם וגוי אחד הם[25] וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב אינם נחשבים כשאר גוים שיכול אדם לקללם[26] מפרש הטעם למה לא זעם אותם הקב"ה ולמה אינו חפץ לקללם[27]:
(י) מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב מי יכול למנות בני יעקב שנאמר עליהם שירבו כעפר וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל ומי יכול לתת מספר בחלק רביעי שבישראל שהוא שבט יהודה שנולד רביעי[28], ולשון רובע ישראל הכוונה על דגל אחד, כי ארבעה דגלים היו. יתנבא עליהם שירבו ולא ימעטו, ויהיו תמיד הם לבדם זרע יעקב כחול הים אשר לא ימד ולא יספר[29] תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים הם ישראל הנקראים ישורון שהם חלק ה' שהן נוחלי גן עדן כי אחרית האדם המות, על כן יבקש שימות מות ישרים וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ כישראל אשר חלקם בחיים ואינם בני גיהנם[30]:
(יא) וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם בלשון מואב[31] מֶה עָשִׂיתָ לִי לָקֹב אֹיְבַי לְקַחְתִּיךָ וְהִנֵּה בֵּרַכְתָּ בָרֵךְ:
(יב) וַיַּעַן וַיֹּאמַר בלשון הקודש וכך ידע בלק שזהו עדיין חלק מהנבואה[32] הֲלֹא אֵת אֲשֶׁר יָשִׂים יְקֹוָק בְּפִי אֹתוֹ אֶשְׁמֹר לְדַבֵּר:
נביא
חבקוק פרק ג
א. תְּפִלָּה לַחֲבַקּוּק הַנָּבִיא, עַל שִׁגְיֹנוֹת - תפילה שהתפלל חבקוק הנביא, על חטאי ישראל שעשו בשגגה.
ב. ה', שָׁמַעְתִּי שִׁמְעֲךָ - שמעתי את הנבואה שהשמעת לי, על אורך הגלות, יָרֵאתִי - ויראתי מכך מאוד, ה', פָּעָלְךָ - את פעלך, את בנ"י, בְּקֶרֶב שָׁנִים חַיֵּיהוּ - שמור על חיי בנ"י, בשנות גלותם, בְּקֶרֶב שָׁנִים תּוֹדִיעַ - על שנות הגלות, תודיע, בְּרֹגֶז, רַחֵם תִּזְכּוֹר - שאף בזמן הרוגז על ישראל, תזכור לרחם עליהם ולא יִכְלוּ לגמרי.
ג. אֱלוֹהַּ מִתֵּימָן יָבוֹא - ה' בא לתת לישראל את התורה, מהר שעיר, וְקָדוֹשׁ - וה', שהוא קדוש ומובדל מכל האלוהים, מֵהַר פָּארָן - מהר פארן בא, לתת לישראל את התורה, סֶלָה - בחוזק ה', שמעולם, כִּסָּה שָׁמַיִם הוֹדוֹ - הוד ה' כיסה את השמים, ( במתן תורה ), וּתְהִלָּתוֹ מָלְאָה הָאָרֶץ - וכל יושבי הארץ הללו את ה'.
ד. וְנֹגַהּ, כָּאוֹר תִּהְיֶה - ואור עמוד האש האיר לישראל, כאור יום, קַרְנַיִם מִיָּדוֹ לוֹ - מאת ה', ניתן לישראל חוזק וגבורה, וְשָׁם - במתן תורה, חֶבְיוֹן עֻזּוֹ - נתן לישראל את התורה ( שהיא עוז לישראל ) שהיתה חבויה ונסתרת אצלו. ( אצל ה' ).
ה. לְפָנָיו - מאת ה', יֵלֶךְ דָּבֶר - הולך הדבר, להכות את העמים, וְיֵצֵא רֶשֶׁף - ויוצאים, מלאכים מזיקים להכות את העמים, לְרַגְלָיו - בגלל ה', מפני ה'[33].
ו. עָמַד - ה', וַיְמֹדֶד אֶרֶץ - ומדד את א"י, לחלקה לשבטי ישראל, רָאָה - את העמים שבא"י, וַיַּתֵּר גּוֹיִם - והקפיץ[34] את העמים מתוכה, וַיִּתְפֹּצְצוּ הַרְרֵי עַד, שַׁחוּ גִּבְעוֹת עוֹלָם - התפוצצו(נשברו), והושפלו, מלכי העמים החזקים שבא"י, שנמשלו להרים וגבעות העומדים מעולם, הֲלִיכוֹת עוֹלָם לוֹ - ומעולם ביד ה', ההנהגה להשפיל ולרומם מלכויות.
ז. תַּחַת אָוֶן - בעבור עבירות בנ"י, רָאִיתִי אָהֳלֵי כוּשָׁן - הביא עליהם, את אהלי כושן רשעתים - שימשלו בהם, ( שופטים פרק ג' ), יִרְגְּזוּן - וכשמושיעם, רועדים מלפניו, יְרִיעוֹת אֶרֶץ מִדְיָן -יריעות אהלי מדין שמשלו בישראל.( בימי גדעון, שהרגו מדין איש את רעהו מרוב בהלה )
ח. הֲבִנְהָרִים חָרָה ה', אִם בַּנְּהָרִים אַפֶּךָ - וכי בנהרות חרה אף ה', שהחריב אותם מפני בנ"י ?! ( כשעברו את הירדן ), אִם בַּיָּם עֶבְרָתֶךָ - וכי על הים ( ים סוף ) כעסת ?! כִּי תִרְכַּב עַל סוּסֶיךָ מַרְכְּבֹתֶיךָ יְשׁוּעָה - כאשר רכבת כבייכול, על סוסיך, ובמרכבותיך הבאת לנו את הישועה. ( ובעבור תשועת ישראל, עשית כל זאת).
כתובים
דברי הימים ב פרק לב
(ט) אַחַר זֶה שָׁלַח סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר עֲבָדָיו יְרוּשָׁלַיְמָה וְהוּא וכל אנשי ממשלתו היו נלחמים עַל לָכִישׁ וְכָל מֶמְשַׁלְתּוֹ עִמּוֹ ששלח עַל יְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וְעַל כָּל יְהוּדָה אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִַם לֵאמֹר: (י) כֹּה אָמַר סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל מָה אַתֶּם בֹּטְחִים וְיֹשְׁבִים בְּמָצוֹר בִּירוּשָׁלִָם שהרי אם היה לכם סיכוי להנצל ממני, אז הייתה סיבה לעשות מצור, אבל כיוון שאין לכם סיכוי מה כל ההכנות הללו. צאו ועבדו אותי: (יא) הֲלֹא יְחִזְקִיָּהוּ מַסִּית אֶתְכֶם ומשכנע אתכם לָתֵת אֶתְכֶם לָמוּת בְּרָעָב וּבְצָמָא לֵאמֹר באמרו שה- יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ יַצִּילֵנוּ מִכַּף מֶלֶךְ אַשּׁוּר: (יב) הֲלֹא הוּא יְחִזְקִיָּהוּ הֵסִיר אֶת בָּמֹתָיו וְאֶת מִזְבְּחֹתָיו וַיֹּאמֶר לִיהוּדָה וְלִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר לִפְנֵי מִזְבֵּחַ אֶחָד תִּשְׁתַּחֲווּ וְעָלָיו תַּקְטִירוּ שהרי הוא ביטל את כל עבודת האלוה ואמר לכם לעבדו רק במזבח אחד ואיך א"כ יוכל לעזור לכם: (יג) הֲלֹא תֵדְעוּ מֶה עָשִׂיתִי אֲנִי וַאֲבוֹתַי לְכֹל עַמֵּי הָאֲרָצוֹת הֲיָכוֹל יָכְלוּ אֱלֹהֵי גּוֹיֵ הָאֲרָצוֹת לְהַצִּיל אֶת אַרְצָם מִיָּדִי: (יד) מִי בְּכָל אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר הֶחֱרִימוּ אֲבוֹתַי ואלו פול מלך אשור ותגלת פלאסר אֲשֶׁר יָכוֹל לְהַצִּיל אֶת עַמּוֹ מִיָּדִי כִּי יוּכַל אֱלֹהֵיכֶם לְהַצִּיל אֶתְכֶם מִיָּדִי: (טו) וְעַתָּה אַל יַשִּׁיא אֶתְכֶם חִזְקִיָּהוּ וְאַל יַסִּית אֶתְכֶם כָּזֹאת למלא אתכם בכ"כ הרבה ביטחון וְאַל תַּאֲמִינוּ לוֹ כִּי לֹא יוּכַל כָּל אֱלוֹהַ כָּל גּוֹי וּמַמְלָכָה לְהַצִּיל עַמּוֹ מִיָּדִי וּמִיַּד אֲבוֹתָי אַף כִּי אֱלֹהֵיכֶם לֹא יַצִּילוּ אֶתְכֶם מִיָּדִי: (טז) וְעוֹד הוסיפו דִּבְּרוּ עֲבָדָיו דברי חירוף עַל יְקֹוָק הָאֱלֹהִים וְעַל יְחִזְקִיָּהוּ עַבְדּוֹ: (יז) וּסְפָרִים כָּתַב לְחָרֵף לַיקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְלֵאמֹר עָלָיו לֵאמֹר כֵּאלֹהֵי גּוֹיֵ הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר לֹא הִצִּילוּ עַמָּם מִיָּדִי כֵּן לֹא יַצִּיל אֱלֹהֵי יְחִזְקִיָּהוּ עַמּוֹ מִיָּדִי: (יח) וַיִּקְרְאוּ בְקוֹל גָּדוֹל יְהוּדִית בלשון של היהודים כדי שכולם יבינו עַל עַם יְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר עַל הַחוֹמָה לְיָרְאָם וּלְבַהֲלָם לְמַעַן יִלְכְּדוּ אֶת הָעִיר:
משנת ההלכה
דיני טבל
א. הטבל[35], הינו כל מאכל הגדל מן הארץ שיש עליו חובת הפרשת תרומה ומעשרות, עד שיופרש ממנו נקרא טבל ואסור לאכול ממנו. שנאמר ולא יחללו את קדשי בני ישראל את אשר ירימו לה', כלומר לא ינהגו בהן מנהג חולין ועדיין קדשים שעתידין להתרם לא הורמו. ו
ב. עוון טבל חמור משאר מאכלות אסורות שהאוכל כזית מן הטבל קודם שיפריש ממנו תרומה גדולה ותרומת מעשר[36] עובר בלאו ולוקה עליו, וחייב מיתה בידי שמים. שנאמר ולא יחללו את קדשי בני ישראל וגו' והשיאו אותם עון אשמה. (רמב"ם פ"י מהל' מאכלות אסורות הי"ט, ופי"ט מהל' סנהדרין ה"ב).
ג. אך האוכל מדבר שניטלה ממנו תרומה גדולה ותרומת מעשר ועדיין לא הפריש ממנו מעשרות, ואפילו לא נשאר בו אלא מעשר עני, הרי זה לוקה משום אוכל טבל, ואין בו מיתה שאין עון מיתה אלא בטבול לתרומה גדולה ותרומת מעשר[37]. ואזהרה לאוכל טבל שלא הורמו ממנו מעשרות בכלל שנאמר לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך וגו'. (שם ה"כ והכ"א). וי"א[38], שכל שלא הופרשו ממנו המתנות המחויבות בין תרומה ותרומת מעשר בין שאר מעשרות דהיינו מעשר ראשון מעשר שני או מעשר עני, חייב מיתה בידי שמים ומלקות. (רש"י יבמות פו ע"א ד"ה אף מעשר ושם בתוד"ה אי מהתם בתירוץ השני).
ד. האוכל כזית מטבל של דבריהם או מכלאי הכרם וערלה של חוצה לארץ, מכין אותו מכת מרדות. (רמב"ם שם הכ"א).
ה. הטבל משקין היוצאין מפירותיו אסורים כמוהו ואין לוקין עליהן. (שם הכ"ב).
ו. אע"ג שכל איסורין שבתורה שנתערבו שיעורן בששים או במאה או במאתים, הטבל כיון הרי אפשר לתקנו, אוסר במינו בכל שהן, ושלא במינו בשישים כשאר כל האיסורין. )שם פט"ו ה"ו(.
א.
[1] רש"י
[2] אבע"ז
[3] ת"א הכתב והקבלה
[4] אור החיים
[5] ת"י
[6] רש"י
[7] ת"י
[8] ת"י משך חכמה
[9] ספורנו
[11] חזקוני
[12] אבע"ז חזקוני
[13] ספורנו
[14] חזקוני
[15] רש"י
[16] רש"י
[17] רמב"ן
[18] רמב"ן
[19] העמק דבר
[20] ספורנו
[21] ת"א
[22] פי' ר' יוסף בכור שור
[23] רמב"ן
[24] חזקוני
[25] רמב"ן
[26] פי' ר' יוסף בכור שור
[27] רשב"ם
[28] משך חכמה
[29] רמב"ן
[30] רמב"ן
[31] העמק דבר
[32] העמק דבר
[35] עיין בערוה"ש תרומות סי' ג סעי' ו שהביא מן הערוך שפי' שטבל לשון טבלא כמו מביא טבלא מרובעת (שולחן מרובע), שכשם שאין ביכולתנו לאכול הטבלא שהוא עץ בעלמא, כמו כן אין בידינו לאכול הפירות קודם ההרמה. והערוה"ש פירש, שאולי הוא מורכב מלשון תבל הוא הנאמר בעריות והכוונה שהוא מכוער וטי"ת ותי"ו מתחלפין כידוע, וכן הוא מורכב מלשון בלילה כדכתיב ויבל לחמורים (בשופטים פי"ט פס' כא ועיין רש"י מלכים א פ"ו פס' לח "בירח בול - הוא מרחשון שהעשב בלה בשדה ובוללין לבהמה מן הבית מלשון ויבל לחמורים"), וגם כאן בטבל החולין והתרומה מעורבים זה בזה, והאוכלם כך תבל דהיינו מכוער הוא.
[36] וודאי אין הכוונה שאוכל החולין קודם שהופרש תרומת מעשר, שהרי לא מצינו בשום מקום שצריך הישראל להמתין עד שיפריש הלוי תרומת מעשר, אלא הכוונה שהמעשר עצמו הוא טבל קודם שיפריש הלוי ממנו תרומת מעשר, וכן בכה"ג שאינו מפריש מעשר הוי טבול לתרומת מעשר. (ערוה"ש שם סעי' יג).
[37] דזה רבינן מקרא דלא תוכל לאכול בשעריך במכות טז ע"ב ולא איתרבי אלא ללאו אבל לא למיתה בידי שמים. ובהשגות הראב"ד שם כתב "סברא היא זו והיא יפה בעיני משום דכתיב בהנך קראי קדש". ועיין בכסף משנה שהקשה, שהרי גם במעשר שני כתוב קודש וא"כ בטבול למעשר שני הו"ל להתחייב מיתה בידי שמים. ועיין ערוה"ש שם סעי' יא שפירש "דבמקרא זה דלא תוכל לאכול בשעריך לא כתיב גבי מעשר קודש שהרי מיתה ילפינן מקרא דולא יחללו את קדשי וכו', וא"כ לא חייל מיתה רק על תרומה ותרומת מעשר דאיקרו קודש.
[38] וז"ל שם רש"י מסכת יבמות דף פו עמוד א "אף מעשר ראשון טובל - ואע"ג דבדידיה ליכא מיתה חייבין מיתה על הטבל שלא הופרש מעשר ראשון ממנו. וכן שם בד"ה הכי גרסינן "וקאמר רחמנא לא תיכול ואי מהתם ה"א ללאו אבל מיתה לא קמ"ל".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה