מקרא
במדבר פרק כג
(יג) וַיֹּאמֶר אֵלָיו בָּלָק לְכָה נָּא אִתִּי אֶל מָקוֹם אַחֵר אֲשֶׁר תִּרְאֶנּוּ מִשָּׁם ותוכל לתת עיניך בם לרע אֶפֶס קָצֵהוּ תִרְאֶה וְכֻלּוֹ לֹא תִרְאֶה אל תתן את עיניך בכולם, כי אז לא תוכל לקללם, כיון שנאמר כי אעשה כלה בכל הגוים ואותך לא אעשה כלה[1] וְקָבְנוֹ לִי מִשָּׁם:
(יד) וַיִּקָּחֵהוּ שְׂדֵה צֹפִים שצפו וראו הכנענים משם את ישראל וראו שמת אהרון נסתלק הענן ושמע הכנעני ושבה מהם שבי[2] אֶל רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וַיִּבֶן בלק[3] שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת וַיַּעַל פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ:
(טו) וַיֹּאמֶר אֶל בָּלָק הִתְיַצֵּב כֹּה עַל עֹלָתֶךָ וְאָנֹכִי אִקָּרֶה כֹּה מאת הקב"ה שיגיד לי מה לדבר[4]:
(טז) וַיִּקָּר יְקֹוָק אֶל בִּלְעָם וַיָּשֶׂם דָּבָר את המשל והמליצה הכתובים לקמן[5] בְּפִיו וַיֹּאמֶר שׁוּב אֶל בָּלָק וְכֹה תְדַבֵּר:
(יז) וַיָּבֹא אֵלָיו וְהִנּוֹ נִצָּב עַל עֹלָתוֹ וְשָׂרֵי מוֹאָב אִתּוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ בָּלָק מַה דִּבֶּר יְקֹוָק:
(יח) וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ משל שנאמר לו בנבואה[6] וַיֹּאמַר קוּם בָּלָק וּשֲׁמָע באשר היה נצב ושקוע דעתו בקרבנו. ע"כ אמר קום לקראת דבר ה'[7] הַאֲזִינָה עָדַי אלי בְּנוֹ צִפֹּר:
(יט) לֹא אִישׁ אֵל אין דברי הקב"ה כדברי בני אנוש וִיכַזֵּב בני אנוש אומרים ומכזבים וּבֶן אָדָם וגם אינו כבני אדם וְיִתְנֶחָם שמחליטים דבר וחוזרים בהם הַהוּא אָמַר הקב"ה אמר שירבה העם הזה ככוכבי השמים לרוב ויירשו את ארץ כנען האם אפשר[8] ש - וְלֹא יַעֲשֶׂה ומה ש - דִבֶּר האפשר ש - וְלֹא יְקִימֶנָּה אם כן איך תוכל לומר וקבנו לי משם[9]:
(כ) הִנֵּה אתה שואלני מה דבר ה' בָרֵךְ לָקָחְתִּי קבלתי ממנו לברך אותם[10] וּבֵרֵךְ והוא כבר ברך[11] וְלֹא אֲשִׁיבֶנָּה ואני לא אשיב את ברכתו[12]:
(כא) לֹא הִבִּיט הקב"ה אָוֶן שקר וע"ז בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה עָמָל וכעס שיעשו לפניו בְּיִשְׂרָאֵל יְקֹוָק אֱלֹהָיו עִמּוֹ ועל כן הוא עמם וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ מלשון רעות ואהבה שכינת הקב"ה בינהם[13]:
(כב) אֵל מוֹצִיאָם מִמִּצְרָיִם ובזה הראה שבחר בהם כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ כלומר כפלי כפלים כחו כפול משל ראם[14]:
(כג) כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב כיון שתרועת מלך בו ויש לו דבקות עם ה' יתברך לא יצטרכו למנחשים וקוסמים, ואינם מעונגים וקוסמים כמונו ולא שואלין אוב וידעוני. וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל אלא כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל מתוך ששכינה ביניהם אומרים להם הנביאים לעיקב ולישראל היום מה פעל וגזר הקב"ה לימים הבאים ואינם צריכים נחש וקסם:
(כד) הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא אתה היית סבור להשפילם, לא כן אלא יתנשאו ויתגברו כלביא וכאריה לֹא יִשְׁכַּב על המנוחה ועל הנחלה[15] עַד יֹאכַל טֶרֶף עד שיהרוגו יאכלו ויבערו אותן האומות שבעה עממים שהם מעכשיו טרף לשיניהם, כאמרו כי לחמנו הם[16] וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה ויירש את נכסיהם[17]:
(כה) וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם גַּם קֹב לֹא תִקֳּבֶנּוּ גַּם בָּרֵךְ לֹא תְבָרֲכֶנּוּ:
(כו) וַיַּעַן בִּלְעָם וַיֹּאמֶר אֶל בָּלָק הֲלֹא דִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ לֵאמֹר כֹּל אֲשֶׁר יְדַבֵּר יְקֹוָק אֹתוֹ אֶעֱשֶׂה:
(כז) וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם לְכָה נָּא אֶקָּחֲךָ אֶל מָקוֹם אַחֵר אוּלַי יִישַׁר בְּעֵינֵי הָאֱלֹהִים וְקַבֹּתוֹ לִי מִשָּׁם כי אולי יהיה אותו החלק מהם יותר ראוי לקללה[18]:
(כח) וַיִּקַּח בָּלָק אֶת בִּלְעָם רֹאשׁ הַפְּעוֹר הַנִּשְׁקָף עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן:
(כט) וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק בְּנֵה לִי בָזֶה שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת וְהָכֵן לִי בָּזֶה שִׁבְעָה פָרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים:
(ל) וַיַּעַשׂ בָּלָק כַּאֲשֶׁר אָמַר בִּלְעָם וַיַּעַל בלעם עצמו לבדו ללא שותפות בלק פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ:
נביא
חבקוק פרק ג
ט. עֶרְיָה – גִיליתָ תֵעוֹר - ועוררת, קַשְׁתֶּךָ - את חוזקך, ללחום נגד מלכי כנען, שְׁבֻעוֹת מַטּוֹת אֹמֶר - ובכך, קיימת את השבועה שאמרת לשבטים, סֶלָה - ועומדת היא לעולם, נְהָרוֹת תְּבַקַּע אָרֶץ - ובקעת מהארץ נהרות, להשקות את בנ"י במדבר.
י. רָאוּךָ יָחִילוּ הָרִים - ראו ההרים את כבוד ה', ופחדו מפניך, זֶרֶם מַיִם עָבָר - זרם מֵי הירדן, עבר עד ים המלח, ויָבַש הירדן מפני בנ"י, נָתַן תְּהוֹם קוֹלוֹ - מֵי התהום נתנו את קולם, ( כשנבקעו מֵי הירדן ) רוֹם יָדֵיהוּ נָשָׂא - רוממות יד ה' נישא למעלה, והכירו כולם בנפלאות ה'.
יא. שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ עָמַד זְבֻלָה - השמש והירח עמדו במקומם, ( זבול - מדור, בית ) במלחמת יהושע עם 5 מלכי האמורי ("וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵח עָמָד..." יהושע י' יג' ) לְאוֹר חִצֶּיךָ יְהַלֵּכוּ, לְנֹגַהּ בְּרַק חֲנִיתֶךָ - לאור חיצי ה', ולאור הברק של החנית, הלכו ישראל במלחמתם. ( ר"ל, שנצחו בכוח ה'.)
יב. בְּזַעַם, תִּצְעַד אָרֶץ - ה' כבייכול, צעד בא"י בכעס, לגרש את עמי כנען, בְּאַף, תָּדוּשׁ גּוֹיִם - ובכעס, דש ורמס את העמים.
יג. יָצָאתָ לְיֵשַׁע עַמֶּךָ - יצאת להושיע את עמך, לְיֵשַׁע אֶת מְשִׁיחֶךָ - להושיע את מלכי יהודה, שמשחת למלוכה, מָחַצְתָּ רֹאשׁ מִבֵּית רָשָׁע - מחצת ורוצצת, את ראשי אוייבי ישראל הרשעים,עָרוֹת - והרסת והחרבת אותם, עד שנתגלו, יְסוֹד עַד צַוָּאר - יסוד בתיהם ועד ראשיהם, (את כל חוזק האומות מחצת, מהיסוד ועד הצואר), סֶלָה - לעולם.
יד. נָקַבְתָּ בְמַטָּיו - נָקַבְתָּ ( עשית חור - השמדת ) את שריו, רֹאשׁ פְּרָזָיו - את ראשי ערי הפרזות, יִסְעֲרוּ לַהֲפִיצֵנִי - שהיו באים על ישראל בחוזק, כרוח סערה, להפיצם בגלות, עֲלִיצֻתָם - ובשמחה היו, כְּמוֹ לֶאֱכֹל עָנִי בַּמִּסְתָּר - כאשר היו יכולים, לאכול את העני ( את ישראל ), במקום מסתור, ( כשאין לישראל מושיע ומגן ).
טו. דָּרַכְתָּ בַיָּם סוּסֶיךָ - דרכת בים סוף, עם סוסיך נגד מצרים,( סוסי ה' - כנגד סוסי ומרכבות מצרים ) חֹמֶר מַיִם רַבִּים - וערימה[19], עשית מהמים הרבים.
טז. שָׁמַעְתִּי - שמעתי בנבואה, על הצרות העומדות לבוא על ישראל בזמן גוג ומגוג, וַתִּרְגַּז בִּטְנִי - ורעדה מחרדה בטני, לְקוֹל - מהקול ששמעתי בנבואה, צָלְלוּ שְׂפָתַי - רעדו שפתי מפחד, והשמיעו קול צליל ברעידתם, יָבוֹא רָקָב בַּעֲצָמַי - רקבון בא בעצמותי מרוב צער, וְתַחְתַּי אֶרְגָּז - וארעד במקומי, אֲשֶׁר אָנוּחַ - בזמן שחשבתי שישבו ישראל במנוחה בארצם, לְיוֹם צָרָה - יבוא עליהם יום צרה, (גוג ומגוג) לַעֲלוֹת לְעַם יְגוּדֶנּוּ - שגוג עם גדודיו, יעלה על ישראל למלחמה.
יז. כִּי תְאֵנָה לֹא תִפְרָח - ובזמן ההוא, ירבו הצרות לישראל: התאנה לא תוציא פרחים, ( השלב, הקודם לציץ ולפרי ) וְאֵין יְבוּל בַּגְּפָנִים - ואין יבול ענבים בגפנים, כִּחֵשׁ מַעֲשֵׂה זַיִת - רָזים פירות הזית, ( שהזיתים, כחושים ודלים ) וּשְׁדֵמוֹת לֹא עָשָׂה אֹכֶל - והשדות לא מוציאות אוכל, גָּזַר מִמִּכְלָה צֹאן - נכרת הצאן, מהמקום שכלוא ושמור בו, וְאֵין בָּקָר בָּרְפָתִים - ונכרת הבקר מהרפתות.
יח. וַאֲנִי בַּה' אֶעְלוֹזָה, אָגִילָה בֵּאלֹהֵי יִשְׁעִי - ובכל זאת, אני, אשמח בישועה, שעתיד לעשות ה' לישראל.
יט. אלוקים ה' חֵילִי - ה', הוא הנותן לישראל את כוחם, וַיָּשֶׂם רַגְלַי כָּאַיָּלוֹת - ונותן את רגליהם, קלות וממהרות כָּאַיָּלוֹת, לרדוף אחר אוייביהם, וְעַל בָּמוֹתַי יַדְרִכֵנִי - וידריך אותי כשארדוף אחר אוייבי על ההרים הגבוהים, לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹתָי - ותפילה זו ניתנה, למנצח בשיר בנגינתי.
סליק ספר חבקוק
כתובים
דברי הימים ב פרק לב
(יט) וַיְדַבְּרוּ אֶל אֱלֹהֵי יְרוּשָׁלִָם כְּעַל אֱלֹהֵי עַמֵּי הָאָרֶץ כאילו שזה מַעֲשֵׂה יְדֵי הָאָדָם: ס (כ) וַיִּתְפַּלֵּל יְחִזְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְ וִישַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ הַנָּבִיא עַל זֹאת וַיִּזְעֲקוּ הַשָּׁמָיִם כמובא במלכים ובספר ישעיה: פ (כא) וַיִּשְׁלַח יְקֹוָק מַלְאָךְ וַיַּכְחֵד כָּל גִּבּוֹר חַיִל וְנָגִיד וְשָׂר בְּמַחֲנֵה מֶלֶךְ אַשּׁוּר ולא נשאר שם מהמחנה אף לא אחד מהשרים והסגנים והגיבורים ומי שנשאר היה מהחלשים וַיָּשָׁב בְּבֹשֶׁת פָּנִים לְאַרְצוֹ וַיָּבֹא בֵּית אֱלֹהָיו ומיציאו וּמִיצִיאֵי מֵעָיו ושבניו המיתו אותו בבית אלוהיו ו- שָׁם הִפִּילֻהוּ בֶחָרֶב: (כב) וַיּוֹשַׁע יְקֹוָק אֶת יְחִזְקִיָּהוּ וְאֵת יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם מִיַּד סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר וּמִיַּד כֹּל וַיְנַהֲלֵם מִסָּבִיב ונהג בהם חמלה: (כג) וְרַבִּים מְבִיאִים מִנְחָה לַיקֹוָק לִירוּשָׁלִַם וּמִגְדָּנוֹת לִיחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיִּנַּשֵּׂא לְעֵינֵי כָל הַגּוֹיִם מֵאַחֲרֵי כֵן שלאחר שנעשה לו הנס הזה כולם כיבדוהו: ס (כד) בַּיָּמִים הָהֵם שלשה ימים לפני מפלתו של סנחריב חָלָה יְחִזְקִיָּהוּ עַד שהיה קרוב לָמוּת וַיִּתְפַּלֵּל אֶל יְקֹוָק כמובא במלכים וַיֹּאמֶר לוֹ וּמוֹפֵת וסימן נָתַן לוֹ והכל מובא במלכים: (כה) וְלֹא כִגְמֻל עָלָיו הֵשִׁיב יְחִזְקִיָּהוּ ולא כמו שהקב"ה גמל ליחזקיהו טובה הוא החזיר רעה כִּי גָבַהּ לִבּוֹ במה שהראה לשלחי מלך בבל את כל בית נכותו כדי להתגאות וַיְהִי עָלָיו קֶצֶף וְעַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם ומובא באריכות במלכים ובישעיה: (כו) וַיִּכָּנַע יְחִזְקִיָּהוּ בְּגֹבַהּ בעבור עוון לִבּוֹ הוּא וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם וְלֹא בָא עֲלֵיהֶם קֶצֶף יְקֹוָק בִּימֵי יְחִזְקִיָּהוּ: (כז) וַיְהִי לִיחִזְקִיָּהוּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד הַרְבֵּה מְאֹד וְאֹצָרוֹת עָשָׂה לוֹ לְכֶסֶף וּלְזָהָב וּלְאֶבֶן יְקָרָה וְלִבְשָׂמִים וּלְמָגִנִּים וּלְכֹל כְּלֵי חֶמְדָּה: (כח) וּמִסְכְּנוֹת לִתְבוּאַת דָּגָן וְתִירוֹשׁ וְיִצְהָר וְאֻרָוֹת לְכָל בְּהֵמָה וּבְהֵמָה לכל סוג של בהמה וַעֲדָרִים לָאֲוֵרוֹת ובכל אבוס – מקום האכלת הבהמות שם העמיד עדרים:
משנת ההלכה
א. אינו חייב להפריש מן התורה תרומות ומעשרות אלא הגומר פירותיו[20] לאוכלן לעצמו. ולפיכך אם לא הפריש הרי הם טבל, ואפילו אם אח"כ נמלך למכרן, חייב להפריש מן התורה והרי הם טבל[21]. אבל הגומרן למכרן או ליתנם במתנה[22] פטור מן התורה[23]. שנאמר עשר תעשר וגו' ואכלת - אינו חייב אלא הגומר תבואתו לאוכלה, וחייב מדבריהם והרי הוא טבל דרבנן ואסור למכרו עד שיפריש תרומות ומעשרות. (רמב"ם מעשר פ"ב ה"א).
ב. וכן הממרח כלומר מסדר אורז או כל גמר מלאכה כדי להאכיל לבהמה או לזרוע או להקדיש או להפקיר, פטור מן התורה וחייב מדבריהם, שכל שאינו כדי שהוא יאכל אינו חייב מן התורה והרי הוא טבל דרבנן. (חזו"א מעשרות סי' א ס"ק י וסי' ג ס"ק ז וסי' ז ס"ק כ ובשביעית סי' א ס"ק ה).
ג. וכן הלוקח ממי שמירח ע"מ למכור, פטור מן התורה שנאמר תבואת זרעך, וחייב מדבריהם. בד"א, בשלקחן אחר שנגמרו מלאכתן ביד מוכר, אבל אם נגמרו ביד לוקח חייב לעשר מן התורה. (חזו"א שביעת סי' א ס"ק ה בדעת הרמב"ם שם פ"ב ה"ב). וי"א, שהלוקח קודם מירוח ומירחו, הלוקח חייב[24] מן התורה ואפילו חזר ומכרו למוכר שניהם חייבים[25]. אבל הלוקח אחר מירוח, אפילו אם מרחו המוכר ע"מ לאכול ונתחייב המוכר, פטור הלוקח מן התורה. (חזו"א שם בדעת ר"ת[26] וכן פסק בטור יו"ד סי' שלא). וי"א שאם לקחו אחר מירוח וראיית פני הבית אע"ג שהמוכר מירחו ע"מ למכור, חייב הלוקח מן התורה. וכן אם לקחו קודם מירוח ומירחו, המוכר חייב מן התורה. אבל אם מרחו הלוקח או שלקחו אחר מירוח קודם ראיית פני הבית, פטור מן התורה. ואפילו חזר המוכר וקנאו ממנו, פטור המוכר מן התורה. (חזו"א שביעית סי' א ס"ק ז ח יד בדעת הריב"ם והר"ש). וי"א[27], שאף אם נגמרו ביד לוקח פטור מלעשר. (כסף משנה בדעת הראב"ד שם).
[1] ספורנו
[2] שפתי כהן
[3] העמק דבר
[4] רש"י
[5] העמק דבר
[6] ת"א ת"י
[7] העמק דבר
[8] ת"י
[9] רבינו בחיי
[10] רש"י
[11] ספורנו
[12] רש"י
[13] ת"א רמב"ן
[14] חזקוני
[15] ת"א
[16] ספורנו
[17] ת"א
[18] ספורנו
[20] והדבר תלוי במירוח ולא בראיית פני הבית, ולפיכך אם מירח על מנת לאכלן בעצמו והכניסן לבית ע"מ למכור, הרי הוא טבל מן התורה. (חזו"א מעשרות סי' ד ס"ק כד).
[21] חזו"א דמאי סי' יב ס"ק יט ומעשרות סי' ה ס"ק ז. ועיין ברמב"ן בב"מ פח ע"א שהמוכר מחוייב להפריש לפני שימכור.
[22] מנחת חינוך מצוה שצה אות ד.
[23] ואפילו נמלך אח"כ לאכלם פטור מן התורה. (חזו"א על שביעית סי' א ס"ק יט). וכ"ש אם מכרם וחזר ולקחם שפטור לדעת הרמב"ם. (חזו"א שביעית סי' כא ס"ק ז).
[24] דכיון שהלוקח ממרח, תבואת זרעך קרינן ליה. ודווקא גמר מלאכה ממש כמירוח שעושה תיקון בגוף הפרי, אבל דבר שראוי לאכול בלא זה כהעמד ערימה טע"ג דחשיב גמר מלאכה אינו כמר מלאכה המחייב את הלוקח. (חזו"א מעשרות סי' ג ס"ק כה).
[25] חז"א דמאי סי' יב ס"ק יח.
[26] ועיין חזו"א שביעת סי' א ס"ק ז שכתב די"ל, שגם ר"ת ס"ל כדעת הרמב"ם דאיירי דוקא במרחו המוכר ע"מ למכור. אבל בדרך אמונה שם בציון ההלכה ס"ק מא הוכיח מספר הישר לר"ת דר"ת פליג על הרמב"ם.
[27] ז"ל הראב"ד שם: "אינו כן את תבואת זרעך ולא לוקח והלא עשר תעשר משנמרח הוא ועל זה אמר תבואת זרעך ולא לוקח והרי הפקר פטור ואפילו נתמרח משזכה בו פטור מן התורה כדאמרינן בלקט שכחה ופאה שעשאן גורן בעיר שהן פטורין שמע מינה בשדה חייבים מדרבנן, ושמעתא דהשוכר את הפועלים נמי קשיא ליה דוק ותשכח".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה