מקרא
במדבר פרק לב
(ה) וַיֹּאמְרוּ אִם מָצָאנוּ חֵן בְּעֵינֶיךָ יֻתַּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ לַאֲחֻזָּה אַל תַּעֲבִרֵנוּ אֶת הַיַּרְדֵּן:
(ו) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה:
(ז) וְלָמָּה /תנואון/ תְנִיאוּן תשברון[1] אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעֲבֹר אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם יְקֹוָק:
(ח) כֹּה עָשׂוּ אֲבֹתֵיכֶם בְּשָׁלְחִי אֹתָם מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ כך שמה וברנע שם המושל בה, כמו אלוני ממרא[2] לִרְאוֹת אֶת הָאָרֶץ:
(ט) וַיַּעֲלוּ עַד נַחַל אֶשְׁכּוֹל וַיִּרְאוּ אֶת הָאָרֶץ וַיָּנִיאוּ אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְבִלְתִּי בֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם יְקֹוָק:
(י) וַיִּחַר אַף יְקֹוָק בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּשָּׁבַע לֵאמֹר:
(יא) אִם יִרְאוּ הָאֲנָשִׁים הָעֹלִים מִמִּצְרַיִם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה אֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב כִּי לֹא מִלְאוּ אַחֲרָי לא השלימו ללכת ביראתי[3]:
(יב) בִּלְתִּי כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי שם בעלה של אמו שילדה לו את עתניאל בן קנז[4] וי"א ששם אביו היה גם יפנה וגם קנז[5] וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן כִּי מִלְאוּ אַחֲרֵי יְקֹוָק:
(יג) וַיִּחַר אַף יְקֹוָק בְּיִשְׂרָאֵל וַיְנִעֵם ויטלטלם מלשון נע ונד[6]בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד תֹּם כָּל הַדּוֹר הָעֹשֶׂה הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק:
(יד) וְהִנֵּה קַמְתֶּם תַּחַת אֲבֹתֵיכֶם תַּרְבּוּת תלמידי[7] אֲנָשִׁים חַטָּאִים לִסְפּוֹת להוסיף[8] עוֹד עַל חֲרוֹן אַף יְקֹוָק אֶל יִשְׂרָאֵל:
(טו) כִּי תְשׁוּבֻן מֵאַחֲרָיו וְיָסַף עוֹד לְהַנִּיחוֹ לעכב את העם הזה[9] בַּמִּדְבָּר וְשִׁחַתֶּם לְכָל הָעָם הַזֶּה: ס
(טז) וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו הגם שהיו לפניו אפשר שנהגו בעצמן הרחקה כשכעס עליהם משה, ואמר להם קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים, לזה כשרצו לדבר אמר הכתוב ויגשו[10] וַיֹּאמְרוּ גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה וְעָרִים לְטַפֵּנוּ:
(יז) וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים מהירים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לאחר שנניח נשינו וטפינו מקננו ורכושנו בעבר הירדן נוכל לרוץ מהירים ראשונים שלא יהיה לנו שום כובד ומשא כמו שאר השבטים שיוליכו עמהם הכבוד שלהן עַד אֲשֶׁר אִם הֲבִיאֹנֻם אֶל מְקוֹמָם וְיָשַׁב טַפֵּנוּ בְּעָרֵי הַמִּבְצָר שנבנה עכשיו[11] מִפְּנֵי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ:
(יח) לֹא נָשׁוּב אֶל בָּתֵּינוּ עַד הִתְנַחֵל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ נַחֲלָתוֹ:
(יט) כִּי לֹא נִנְחַל אִתָּם מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וָהָלְאָה אפילו אם לא תחפוץ לתת לנו עתה את הארץ נעבור עמהם אנו וכל אשר לנו, אבל לא ננחל אתם כִּי בָאָה נַחֲלָתֵנוּ אֵלֵינוּ מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה כי נשוב אל הארץ הזאת שהיא נחלתנו הראויה לנו, ושאנחנו רוצים בה ואין שאר השבטים חפצים בה כלל[12]: פ
נביא
פתיחה לספר זכריה
הנביא האחד עשר לתרי עשר הוא זכריה בן ברכיה בן עדו[13]
והיה נכד השונמית כמבואר בפרקי דר"א שאמו של עדו הנביא היא השונמית אחותה של אבישג השונמית[14] וא"כ היה משבט יששכר והיה נביא בן נביא
התנבא בעודו נער בימי בית שני שנת 3408 בשנת ב' לדריוש, ועמו חגי ומלאכי והם הנביאים היחידים שמצינו שתנבאו באותה תקופה[15]
אך מצינו שהתנבא גם לאחר חורבן בית ראשון כמבואר פסיקתא דרב כהנא (פיסקא טז, י – נחמו) א"ר חננה בריה דר' אבא בשמונה מקומות כת' יאמר אלהיכם, כנגד שמונה נביאים שנתנבאו לאחר בית המקדש, ואילו הן, יואל, עמוס, צפניה, חגי, זכריה, ומלאכי, יחזקאל, וירמיה.
היה משלושת הנביאים שנפלה עליהם חרדה גדולה וברחו בהחבא כשראה דניאל את המראה[16] (המפורש בדניאל י)
מאחרוני הנביאים כמבואר בתוספתא סוטה פי"ג ה"ג ומובא וביומא ט: משמתו נביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי פסקה רוח הקודש מישראל ואע"פ כן היו משמיעין להן על בת קול מעשה.
ובימיו כבר לא היו אורים ותומים כמבואר במשנה (יומא ט, יב) "משמתו נביאים הראשונים בטלו אורים ותומים" וביארה הגמ' דף מח: "אמר רב נחמן בר יצחק מאן נביאים הראשונים לאפוקי מחגי זכריה ומלאכי דאחרונים נינהו דת"ר משמתו חגי זכריה ומלאכי נסתלקה רוח הקודש מישראל ואע"פ כן היו משתמשים בבת קול".
האברבנאל לא חשב חגי זכריה ומלאכי בכלל נביאים וכללם עם כנסת הגדולה אעפ"י שאמרו באבות דרבנו נתן (מובא בחלק א של הפתיחה) אנשי כנסת הגדולה קבלו מחגי כו' י"ל שמצד אחד היו בכלל נביאים ומצד אחד היו בכלל אנשי כנסת הגדולה
ובהקדמת הרמב"ם למשנה "אנשי כנסת הגדולה, והם חגי זכריה ומלאכי ודניאל וחנניה ומישאל ועזריה ועזרא הסופר ונחמיה בן חכליה ומרדכי וזרובבל בן שאלתיאל ועם אלו הנביאים תשלום מאה ועשרים זקן מן החרש והמסגר ודומיהם"
וכן בהקדמתו ליד החזקה לרמב"ם "בית דינו של עזרא הם הנקראים אנשי כנסת הגדולה והם חגי זכריה ומלאכי דניאל וחנניה ומישאל ועזריה ונחמיה בן חכליה ומרדכי בלשן וזרובבל והרבה חכמים עמהם תשלום מאה ועשרים זקנים"
נאמר בזכריה פרק יא פסוק ח "וָאַכְחִד אֶת שְׁלֹשֶׁת הָרֹעִים בְּיֶרַח אֶחָד וַתִּקְצַר נַפְשִׁי בָּהֶם וְגַם נַפְשָׁם בָּחֲלָה בִי": פי האבן עזרא "מנהג הרועה להיות תחת ידו רועים קטנים ואלה השלשה שמתו בירח אחד אולי רמז לכהן גדול שהוא יהושע והכהן משוח מלחמה וכהן משנה או שמתו חגי זכריה ומלאכי ונפסקה הנבואה כי הנביא כמו רועה:הכהנים הם מורי התורה
וכתב בספר סדר הדורות[17] חגי זכריה ומלאכי מתו בשנת 3442 תמ"ב ובאותו זמן פסקה נבואה מישראל והראב"ד ויוחסין בסדר הדורות כתבו שמתו תמ"ח (וכן נראה ממ"ש הכוזרי מ"ג ארבעים שנה אחר בנין הבית התמידה הנבואה), ובספ"ק דיומא (כ"א ב') ברש"י, משנת ב' לדריוש ואילך לא שרתה על הנביאים רוח הקדש, ט"ס הוא שהרי בזכריה ז' כתוב ויהי בשנת ד' לדריוש היה דבר ה' אל זכריה
נאמר בספר נחמיה (ח, ד) וַיַּעֲמֹד עֶזְרָא הַסֹּפֵר עַל מִגְדַּל עֵץ אֲשֶׁר עָשׂוּ לַדָּבָר וַיַּעֲמֹד אֶצְלוֹ מַתִּתְיָה וְשֶׁמַע וַעֲנָיָה וְאוּרִיָּה וְחִלְקִיָּה וּמַעֲשֵׂיָה עַל יְמִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ פְּדָיָה וּמִישָׁאֵל וּמַלְכִּיָּה וְחָשֻׁם וְחַשְׁבַּדָּנָה זְכַרְיָה מְשֻׁלָּם: ומבואר בגמ' מסכת מגילה (כג:) הני ששה (עליות לתורה) דיום הכפורים כנגד מי? - אמר ליה: כנגד ששה שעמדו מימינו של עזרא וששה משמאלו, שנאמר....ומביאה הגמ' את הפסוק הנ"ל שואלת הגמ' שהעומדים משמאלו שבעה הם ומתרצת הגמ' היינו זכריה היינו משלם, ואמאי קראו משלם - דמישלם בעובדיה.(פי' זכריה נקרא גם משלם מפני שהיה תמים במעשיו)
כתובים
איכה פרק א
א. אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד - איך ישבה לבד. הָעִיר רַבָּתִי עָם - העיר שהיו בה הרבה עם. הָיְתָה כְּאַלְמָנָה - היתה כאלמנה שבעלה הלך ממנה. רַבָּתִי בַגּוֹיִם - גדולה באומות. שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת -מושלת על המדינות. הָיְתָה לָמַס - ועכשיו היא משלמת מס לאחרים.
ב. בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה - ירושלים בוכה בלילה. וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ - והדמעות יורדות על הלחיים שלה תמיד. אֵין לָהּ מְנַחֵם מִכָּל אֹהֲבֶיהָ - אף אחד לא מנחם אותה. כָּל רֵעֶיהָ בָּגְדוּ בָהּ -כל החברים שלה בגדו בה ולא עזרו לה בצרתה. הָיוּ לָהּ לְאֹיְבִים - היו לה לאויבים.
ג. גָּלְתָה יְהוּדָה מֵעֹנִי וּמֵרֹב עֲבֹדָה - עמ"י גלו במצב של עניות והעבידו אותם כשהלכו לגלות. הִיא יָשְׁבָה בַגּוֹיִם לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ - וגם במקום שגלו לשם לא היה לה מנוח. כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים - כל מי שרדף אחריה השיג אותה כי היא היתה בין 2 גדרות ואין לה לאן לברוח.
ד. דַּרְכֵי צִיּוֹן אֲבֵלוֹת - הדרכים בירושלים אבלות (ריקות). מִבְּלִי בָּאֵי מוֹעֵד - שהעולי רגלים לא באים לירושלים. כָּל שְׁעָרֶיהָ שׁוֹמֵמִין - כל השערים שלה שוממין מאדם. כֹּהֲנֶיהָ נֶאֱנָחִים -הכהנים בצער (שלא מקבלים מתנות כהונה.) בְּתוּלֹתֶיהָ נּוּגוֹת - הבחורות ביגון ובצער (שהיו עולים לרגל ושמחים שם.) וְהִיא מַר לָהּ - וציון מר לה על המצב הזה.
ה. הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ - הצרים של עמ"י נהיו חשובים וראשים. אֹיְבֶיהָ שָׁלוּ - האויבים שלה יושבים בשלוה כִּי ה' הוֹגָהּ עַל רֹב פְּשָׁעֶיהָ - כי ה' ציער אותה על ההרבה פשעים שעשתה.עוֹלָלֶיהָ הָלְכוּ שְׁבִי לִפְנֵי צָר - והילדים שלה הלכו בשבי לפני האויב.
ו. וַיֵּצֵא מִבַּת צִיּוֹן כָּל הֲדָרָהּ - כל היופי יצא מציון. הָיוּ שָׂרֶיהָ כְּאַיָּלִים לֹא מָצְאוּ מִרְעֶה - השרים שלה היו כמו אילים שלא מצאו מה לאכול ואין להם כח. וַיֵּלְכוּ בְלֹא כֹחַ לִפְנֵי רוֹדֵף - והלכו בלי כח לפני מי שרדף אחריהם.
ז. זָכְרָה יְרוּשָׁלִַם יְמֵי עָנְיָהּ וּמְרוּדֶיהָ - ירושלים זוכרת בגלותה ימי חורבנה שהביאוה לידי עוני וצער. כֹּ מַחֲמֻדֶיהָ אֲשֶׁר הָיוּ מִימֵי קֶדֶם - וזוכרת את כל הדברים הטובים שהיו לה פעם. בִּנְפֹל עַמָּהּ בְּיַד צָר וְאֵין עוֹזֵר לָהּ - וזוכרת כשנפלה בידי האויב אף אומה לא עזרה לה רָאוּהָ צָרִים שָׂחֲקוּ עַל מִשְׁבַּתֶּהָ - ראו אותה האויבים ושמחו שהפסיקה לה הטובה.
ח. חֵטְא חָטְאָה יְרוּשָׁלַם עַל כֵּן לְנִידָה הָיָתָה - בגלל שחטאו לכן הלכו לגלות. כָּל מְכַבְּדֶיהָ הִזִּילוּהָ כִּי רָאוּ עֶרְוָתָהּ - כל העמים שכבדוה מזלזלים בה כי ראו את הבזיון שלה, שהלכה לגלות.גַּם הִיא נֶאֶנְחָה וַתָּשָׁב אָחוֹר - גם היא נאנחה והחזירה פניה לאחור כאדם המתביש.
ט. טֻמְאָתָהּ בְּשׁוּלֶיהָ לֹא זָכְרָה אַחֲרִיתָהּ - חטאותיה ניכרות בשולי בגדיה (עשתה בגלוי) ולא זכרה את הענש שיבא באחריתה. וַתֵּרֶד פְּלָאִים אֵין מְנַחֵם לָהּ - ירדה יותר מרגיל בשאר הרים וכולם מתפלאים ע"ז ולכן א"א לנחם אותה. רְאֵה ה' אֶת עָנְיִי כִּי הִגְדִּיל אוֹיֵב - מבקשת מה' שיראה את ההרבה צרות שהאויב עשה לה (ויושיע אותה).
משנת ההלכה
המשך דיני בין המצרים
א. כמבואר לעיל בימי בין המצרים יש להימנע לשמוע מוזיקה ושירה. ומכל מקום בשמחת מצוה כגון מילה, או פדיון הבן, או סיום מסכתא, או בר מצוה, מותר לשמוע שירי קודש המלווים בכלי נגינה, שכל שהיא שמחת מצוה יש להקל בדבר.
ב. שירה בפה כשהיא דרך הודאה להשם יתברך, בלי כלי נגינה, מותרת אף בימים אלה, ומכל שכן שמותר להשמיע נעימה בתפלה, או בשעה שעוסק בתורה, וכל שכן בשבתות שבתוך ימי הספירה או ימי בין המצרים, ואין להחמיר בזה כלל.
ג. וכן יש להתיר הן למלמד מוזיקה והן למתלמד לצורך פרנסתו, להמשיך בימי בין המצרים ללמוד וללמד מכיון שאינם מתכוונים אלא רק לידע האומנות כדי להחיות נפשו ולא לשמחה אך יש להמנע בשבוע שחל תשעה באב
ד. יש להחמיר גם לקטנים שהגיעו לחינוך שלא לשמוע מוזיקה בבין המצרים מאחר שאבלות דרבים הוא.
ה. גם אם השירה והזימרה היא ממה וזימרה שהקליטו משירה בפה, מה שידוע בימינו כמוזיקה ווקאלית אין לשמוע בימי בין המצרים (שו"ת ציץ אליעזר חלק טו סימן לג ד"ה ושם באגרות)
ו. הקונה מכונית חדשה אם הוא לתענוג פשוט שאסור שהרי צריך לברך שהחיינו, אך אם הוא מכונית לפרנסה הוא רק בדין ממעטין במשא ומתן שבזמננו נהגו להקל כי בשביל זה אין עליו ליבטל ממלאכתו.
ז. מותר מן הדין לבני עדות המזרח להסתפר בימי בין המצרים, אף על פי שלומדים בישיבות שרוב תלמידיהן מבני עדות אשכנז. ומכל מקום אם רצו להחמיר על עצמם ולנהוג שלא להסתפר, תבוא עליהם ברכה. וכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה.
ח. העוסק באיזה מסחר למלאכה שאם לא יסתפר את זקנו יהיה לו הפסד ממון אז מותר כי לא נהגו במקום הפסד. אבל בשבוע שחל בו ט' באב שאסור מדינא דגמ' סוף תענית (ל ע"א) אין להתיר.
ט. אם נזדמן לו לקנות תפילין חדשים ודאי מותר כיון שהוא רק למצוה.
י. טלית גדול אסור לקנותו אף שלובשין אותו רק למצוה מכיון שמברכין שהחיינו ובטלית קטן רק למי שחשוב לו יברך שהחיינו ולכן אסור לקנותו בימי בין המצרים אבל לסתם בני אדם אין זה בגד חשוב כל כך, ואף שבשביל המצוה חשוב לו לא מסתבר לברך כיון שעצם הבגד אינו חשוב לו.
[1] אבע"ז
[2] רא"ם
[3] ת"א ת"י
[4] רש"י כאן ורש"י יהושע טו, יז
[5] רד"ק יהושע שם
[6] רש"י
[7] ת"א ת"י
[8] רש"י
[9] ת"א ת"י
[10] אור החיים
[11] רש"י
[12] רמב"ן
[14] בפרקי דר"א פרק לב ויש גרסאות שגרסו שם עודד הנביא ועיין בילקוט שמעוני מלכים ב רמז רמב
[15] מהרש"א ח"א סנהדרין צג:
[16] כמבואר במגילה ג: וסנהדרין צג: - צד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה