מקרא
במדבר פרק לא
(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(ב) נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ:
(ג) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל הָעָם לֵאמֹר הֵחָלְצוּ חגרו כלי זיין על החיילים[1] מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא וְיִהְיוּ מסדרים מלחמה[2] עַל מִדְיָן לָתֵת נִקְמַת יְקֹוָק בְּמִדְיָן היינו חלול שמו בגוים. והשי"ת אמר נקמת בנ"י, כי הוא חש על דמן של ישראל[3]:
(ה) וַיִּמָּסְרוּ בעל כרחן לפי שאמר הקב"ה ואחר תאסף אל עמך מֵאַלְפֵי חשובי כמו אלופי אדום[5] יִשְׂרָאֵל אֶלֶף לַמַּטֶּה שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף חֲלוּצֵי צָבָא:
(ו) וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה אֶלֶף לַמַּטֶּה לַצָּבָא אֹתָם וְאֶת פִּינְחָס שהיה משוח מלחמה[6] בֶּן אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן לַצָּבָא וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ אורים ותומים[7] הארון והציץ[8] וַחֲצֹצְרוֹת הַתְּרוּעָה בְּיָדוֹ כשהיו נוסעים היו נוסעים בחצוצרות, וכן כשהיו מתכנסים וכשהיו הולכים למלחמה הכל היה בחצוצרות[9]:
(ז) וַיִּצְבְּאוּ עַל מִדְיָן הקיפוה משלוש צדדים[10] כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה וַיַּהַרְגוּ כָּל זָכָר:
(ח) וְאֶת מַלְכֵי מִדְיָן הָרְגוּ עַל חַלְלֵיהֶם אֶת אֱוִי וְאֶת רֶקֶם וְאֶת צוּר וְאֶת חוּר וְאֶת רֶבַע חֲמֵשֶׁת מַלְכֵי מִדְיָן וְאֵת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הָרְגוּ בֶּחָרֶב:
(ט) וַיִּשְׁבּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת נְשֵׁי מִדְיָן וְאֶת טַפָּם וְאֵת כָּל בְּהֶמְתָּם וְאֶת כָּל מִקְנֵהֶם וְאֶת כָּל חֵילָם והוא זהב וכסף ונחשת וברזל ובגדים[11] בָּזָזוּ:
(י) וְאֵת כָּל עָרֵיהֶם בְּמוֹשְׁבֹתָם במדין עצמה. לאפוקי אם הי' להם עיר במואב וכדומה. לא נתגרו כ"כ ללכת גם לשם[12] וְאֵת כָּל טִירֹתָם שָׂרְפוּ בָּאֵשׁ:
(יא) וַיִּקְחוּ אֶת כָּל הַשָּׁלָל הן מטלטלין של מלבוש ותכשיטין וְאֵת כָּל הַמַּלְקוֹחַ בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה מלקוח שהוא השבי של אדם ובהמה[13]:
(יב) וַיָּבִאוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֶל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשְּׁבִי האדם וְאֶת הַמַּלְקוֹחַ בהמות וְאֶת הַשָּׁלָל מטלטלים[14] אֶל הַמַּחֲנֶה לא נכנסו למחנה ממש. אלא סמוך היינו[15] - אֶל עַרְבֹת מוֹאָב אֲשֶׁר עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ:
(יג) וַיֵּצְאוּ מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְכָל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה לִקְרָאתָם אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה לפי שהללו היו טמאים מתים מהמדינים שהרגו[16]:
(יד) וַיִּקְצֹף מֹשֶׁה עַל פְּקוּדֵי הֶחָיִל ממונים על החיל[17] שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת הם מאה שלושים ושתים. ולמדנו שכל סרחון הדור תלוי בגדולים שיש כח בידם למחות ואינם מוחים[18] הַבָּאִים מִצְּבָא הַמִּלְחָמָה:
(טו) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה הַחִיִּיתֶם כָּל נְקֵבָה אפי' אחת וכן אין כל ויתכן להיות כמשמעו כי כל נקבה החיו[19]:
(טז) הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּדְבַר בִּלְעָם לִמְסָר מַעַל בַּיקֹוָק עַל דְּבַר פְּעוֹר אף על פי שבמלחמת כל אומה חוץ מז' אומות כתוב רק הנשים והטף והבהמה וכל אשר יהיה בעיר, כל שללה תבוז לך לא היה לכם להחיות לפחות אותם הנשים שהכרתם שהיו לכם לתקלה בדבר בלעם[20] וַתְּהִי הַמַּגֵּפָה בַּעֲדַת יְקֹוָק:
(יז) וְעַתָּה הִרְגוּ כָל זָכָר בַּטָּף וְכָל אִשָּׁה יֹדַעַת אִישׁ לְמִשְׁכַּב זָכָר כל שראויה לביאה[21] הֲרֹגוּ:
(יח) וְכֹל הַטַּף בַּנָּשִׁים אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ מִשְׁכַּב זָכָר הַחֲיוּ לָכֶם לאישות ויגיירו אותם, שבזה יקראו חיים, כדי שיהיו ראויות להם להנשא לחפץ בהם[22]:
(יט) וְאַתֶּם חֲנוּ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה עפ"י שטמא מת מותר אפילו במחנה לויה לא היו רוצים שיכנסו בו חיישינן שמא יטמאו הם אחרים שהרי רבים היו ואין יכולים להזהר מהם וגם היו אבות הטומאה לטמא אדם וכלים[23] או שהיתה הוראת שעה בגלל כבוד השכינה השוכנת בתוכם[24] שִׁבְעַת יָמִים כֹּל הֹרֵג נֶפֶשׁ וְכֹל נֹגֵעַ בֶּחָלָל תִּתְחַטְּאוּ במי נדה שהנוגע במתי גויים נטמא אע"ג שאינם מטמאים באהל[25] בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי[26] אַתֶּם וּשְׁבִיכֶם שיחטאו השבויים בגדיהם הנוגעים בחלל וכל בגד וכל כלי עור אשר בידם כדין ישראל, שלא יטמאו את העם בבגדיהם ובכליהם[27]:
(כ) וְכָל בֶּגֶד וְכָל כְּלִי עוֹר וְכָל מַעֲשֵׂה עִזִּים אפילו מה שעשוי מהקרנים והעצמות[28] וְכָל כְּלִי עֵץ תִּתְחַטָּאוּ: ס
נביא
חגי פרק א
יא. וָאֶקְרָא חֹרֶב עַל הָאָרֶץ וְעַל הֶהָרִים - וקראתי ליובש לבוא על ארצכם ועל ההרים, וְעַל הַדָּגָן וְעַל הַתִּירוֹשׁ וְעַל הַיִּצְהָר, וְעַל אֲשֶׁר תּוֹצִיא הָאֲדָמָה - יבוא היובש, וְעַל הָאָדָם וְעַל הַבְּהֵמָה וְעַל כָּל יְגִיעַ כַּפָּיִם - ר"ל, שלא יצליחו במעשה ידיהם.
יב. וַיִּשְׁמַע זְרֻבָּבֶל בֶּן שַׁלְתִּיאֵל, וִיהוֹשֻׁעַ בֶּן יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, וְכֹל שְׁאֵרִית הָעָם, בְּקוֹל ה' אֱלֹהֵיהֶם, וְעַל דִּבְרֵי חַגַּי הַנָּבִיא - ואל דברי חגי הנביא, כַּאֲשֶׁר שְׁלָחוֹ ה' אֱלֹהֵיהֶם - לזרזם על בנין הבית, וַיִּירְאוּ הָעָם מִפְּנֵי ה' :
יג. וַיֹּאמֶר חַגַּי מַלְאַךְ ה' - שליח ה', בְּמַלְאֲכוּת ה' - בשליחות ה', לָעָם לֵאמֹר, אֲנִי אִתְּכֶם נְאֻם ה' - ואל תפחדו מלבנות הבית שלא ברשות דריָוֵש המלך.
יד. וַיָּעַר ה', אֶת רוּחַ זְרֻבָּבֶל בֶּן שַׁלְתִּיאֵל פַּחַת יְהוּדָה - ה' עורר, את רצון זרובבל שר יהודה, וְאֶת רוּחַ יְהוֹשֻׁעַ בֶּן יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל - ואת רצון יְהוֹשֻׁעַ בֶּן יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, וְאֶת רוּחַ כֹּל שְׁאֵרִית הָעָם - ואת רצון כל שארית העם שבירושלים, וַיָּבֹאוּ וַיַּעֲשׂוּ מְלָאכָה בְּבֵית ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵיהֶם - התחילו להכין את צרכי הבנין.
טו. בְּיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ, בַּשִּׁשִּׁי - בכד' לחודש השישי, בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ - התחילו להכין את צרכי הבנין.
חגי פרק ב
א. בַּשְּׁבִיעִי, בְּעֶשְׂרִים וְאֶחָד לַחֹדֶשׁ - בְּ - כא' לחודש השביעי, הָיָה דְּבַר ה' בְּיַד חַגַּי הַנָּבִיא לֵאמֹר:
ב. אֱמָר נָא אֶל זְרֻבָּבֶל בֶּן שַׁלְתִּיאֵל פַּחַת יְהוּדָה, וְאֶל יְהוֹשֻׁעַ בֶּן יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, וְאֶל שְׁאֵרִית הָעָם לֵאמֹר:
ג. מִי בָכֶם הַנִּשְׁאָר, אֲשֶׁר רָאָה אֶת הַבַּיִת הַזֶּה בִּכְבוֹדוֹ הָרִאשׁוֹן - מי בכם שנשאר מהגלות, וראה עוד את הבית הראשון בכבודו הגדול, וּמָה אַתֶּם רֹאִים אֹתוֹ עַתָּה, הֲלוֹא כָמֹהוּ כְּאַיִן בְּעֵינֵיכֶם - והבית שעומד כעת, נחשב כאילו אינו קיים כלל.
ד. וְעַתָּה חֲזַק זְרֻבָּבֶל נְאֻם ה', וַחֲזַק יְהוֹשֻׁעַ בֶּן יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, וַחֲזַק כָּל עַם הָאָרֶץ נְאֻם ה', וַעֲשׂוּ, כִּי אֲנִי אִתְּכֶם נְאֻם ה' צְבָאוֹת - ועתה, התחזקו לבנותו, ועשו את אשר אצווה עליכם, ואז אהיה אתכם להטיב לכם.
ה. אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתְּכֶם בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרַיִם - שמרו את הברית (שמירת התורה והמצוות ) שכרתי אתכם בצאתכם ממצרים, וְרוּחִי עֹמֶדֶת בְּתוֹכְכֶם, אַל תִּירָאוּ - רוח הנבואה עדיין עומדת עמכם, ולכן אל תִּירָאוּ, ושמרו הברית.
כתובים
(א) וַיִּקְחוּ עַם הָאָרֶץ אֶת יְהוֹאָחָז בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ וַיַּמְלִיכֻהוּ תַחַת אָבִיו בִּירוּשָׁלִָם ולמרות שאחיו יהויקים היה גדול ממנו בכמעט שנתיים: (ב) בֶּן שָׁלוֹשׁ וְעֶשְׂרִים שָׁנָה יוֹאָחָז בְּמָלְכוֹ וּשְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם: (ג) וַיְסִירֵהוּ מֶלֶךְ מִצְרַיִם הלא הוא פרעה נכה מלמלוך בִּירוּשָׁלִָם וַיַּעֲנֹשׁ אֶת הָאָרֶץ בגלל שלא המליכו את יהויקים לפני יהואחז והטיל עליהם מיסים בסך מֵאָה כִכַּר כֶּסֶף וְכִכַּר זָהָב: (ד) וַיַּמְלֵךְ מֶלֶךְ מִצְרַיִם אֶת אֶלְיָקִים אָחִיו עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם וַיַּסֵּב אֶת שְׁמוֹ יְהוֹיָקִים וְאֶת יוֹאָחָז אָחִיו לָקַח נְכוֹ וַיְבִיאֵהוּ מִצְרָיְמָה: פ (ה) בֶּן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה יְהוֹיָקִים בְּמָלְכוֹ וְאַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק אֱלֹהָיו: (ו) עָלָיו עָלָה נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וַיַּאַסְרֵהוּ בַּנְחֻשְׁתַּיִם קשרו בשלשלאות נחושת כדי לְהֹלִיכוֹ בָּבֶלָה ואמנם מת בדרך ונבלתו הושלכה כמו שמובא בספר ירמיהו פרק כב: (ז) וּמִכְּלֵי ומקצת כלי בֵּית יְקֹוָק הֵבִיא נְבוּכַדְנֶאצַּר לְבָבֶל וַיִּתְּנֵם בְּהֵיכָלוֹ לארמונו ש- בְּבָבֶל: (ח) וְיֶתֶר דִּבְרֵי יְהוֹיָקִים וְתֹעֲבֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה בסתר וזה נתגלה רק לאחר זמן וְהַנִּמְצָא עָלָיו כתובת קעקע הִנָּם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וזהו ספר ירמיהו וַיִּמְלֹךְ יְהוֹיָכִין בְּנוֹ תַּחְתָּיו: פ (ט) בֶּן שְׁמוֹנֶה שָׁנִים יְהוֹיָכִין בְּמָלְכוֹ ואמנם בספר מלכים כתוב שהיה בן י"ח שני במלכו כי יהויקים אביו המליכו בשנה הראשונה שהוא מלך שהוא זה שימלוך אחרי מותו ואז הוא היה בן 8 שנים אבל כשמלך בפועל היה בן י"ח וּשְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וַעֲשֶׂרֶת יָמִים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק: (י) וְלִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה בזמן שבאה השמש אל הנקודה ששם עמדה כששלח את החיילים שלו על יהויקים שָׁלַח הַמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶאצַּר וַיְבִאֵהוּ בָבֶלָה ובמלכים מובא שהסגיר את עצמו עִם כְּלֵי חֶמְדַּת בֵּית יְקֹוָק וַיַּמְלֵךְ נבוכדנצראֶת צִדְקִיָּהוּ אָחִיו עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם: פ
משנת ההלכה
צום שבעה שער בתמוז
הובקעה העיר
א. זה היה מעשה בחורבן בית שני שחומת ירושלים נבקעה בי"ז בתמוז וטיטוס וחילותיו פרצו לעיר. ואילו בחורבן הבית הראשון שבימי צדקיהו המלך, כתוב (ירמיה נב): בַּחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ, וַיֶּחֱזַק הָרָעָב בָּעִיר וְלֹא הָיָה לֶחֶם לְעַם הָאָרֶץ. וַתִּבָּקַע הָעִיר וְכָל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה יִבְרְחוּ וַיֵּצְאוּ מֵהָעִיר לַיְלָה וגו': ובירושלמי אמרו, שגם בחורבן בית ראשון הובקעה העיר בי"ז בתמוז אלא שמפני הצרות האיומות שהיו אז, נתקלקלו להם החשבונות וחשבו כי היה הדבר בתשעה בתמוז ואף על פי שהקדוש ברוך הוא ידע והנביא ידע, הוא כתב ביד הנביא ירמיהו בתשעה לחֹדש כפי שסבר העם, כדי להראות שכביכול עמם הוא בצרה, וכביכול, אפילו חשבונותיו שלו נתקלקלו, מה שאין הפה יכול לדבר ולא האוזן יכולה לשמוע.
שרף אפוסטמוס את התורה
ב. מאורע זה שנזכר במשנה אין פרטיו ידועים מן המקורות הראשונים. בירושלמי רק נזכר: 'היכן שרפה? ר' אחא אומר: במעברות של לוד; ורבנן אומרים: במעברות של טרלוסא': האחרונים משערים שמעשה זה מתיחס לתקופת הנציב הרומאי קומנוס, ועל אותה עת מספר יוספוס פלביוס כדברים האלה "אחד מאנשי הצבא תפס את ספר התורה הקדושה באחד הכפרים, וקרע אותו והשליכו באש - - - מכל העברים חרדו היהודים, כאילו היתה כל ארצם לנגדם למאכולת אש. לפי השערה זו היה אותו מעשה בי"ז בתמוז כמה שנים קודם החורבן השני. ונתחלף שם סטפנוס באפוסטמוס, וחילופי שם כאלה מצויים רבים ואחרים שמיחסים מעשה זה לאנטיוכוס אפיפנוס, שמסופר עליו ועל אנשיו: 'וספרי התורה אשר מצאו, קרעו וישרפו באש'.
הועמד צלם בהיכל
ג. יש מפרשים, שגם זה ממעשה אפוסטמוס הרשע שעשה באותו יום, בשבעה עשר בתמוז; ויש מפרשים אותו על הצלם שעשה מנשה המלך והעמידו בהיכל, ואותו היום י"ז בתמוז היה גם כן.
[1] ת"א רש"י אבע"ז
[2] ת"י
[3] משך חכמה
[4] רשב"ם
[5] הכתב והקבלה
[6] פי' ר' יוסף בכור שור
[7] ת"י
[8] רש"י
[9] ת"י רבינו בחיי
[10] ת"י ועיין במשך חכמה "הרמב"ן בספר המצות (מ"ע ה) מנה מ"ע הך דדריש בספרי (פ' לח) כאשר צוה ד' את משה שלא הקיפו אותה מד' רוחותיה. וטעם פלוגתתן, דהרמב"ן סובר דכמו דהיה מצוה לבקש לשלום, כן הוא מצוה לחוס על נפשם ולהניח להם איזה צד להציל נפשם ולהניח צד אחד פנוי להיות להם מקום לברוח, אבל הרמב"ם סובר דהוא אופן מאופני המלחמה, היינו למוד בחקות המלחמה, שאם יקיפו אותם מכל צד, ומהתיאשם בחייהם כי יפלו ביד צר יעמדו על נפשם בכל שארית כחם ויוכלו לעשות חיל, לא כן אם יהיה להם אופן להציל את נפשם, אז לא ישליכו נפשותם מרחוק ויברחו וא"כ אין זה שייך למצוה
[11] אבע"ז
[12] העמק דבר
[13] רש"י
[14] רשב"ם
[15] העמק דבר
[16] חזקוני
[17] רש"י
[18] רבינו בחיי
[19] אבע"ז
[20] ספורנו
[21] רש"י
[22] אור החיים העמק דבר
[23] חזקוני
[24] אבע"ז
[25] רש"י
[26] הזהיר הקב"ה הזאת שלישי ושביעי ממלחמת מדין מה שלא עשה כן במלחמת שבעה עממים לפי שבמלחמת שבעה עממים היו כל ישראל וטומאה הותרה בצבור ואף גיעולי כנענים לא נאסרה להם שהרי כתלי דחזיר הותרו דכתיב ובתים מלאים כל טוב אפי' כתלי דחזירי אבל הכא במדין שאינו משבעה עממין ולא היו שם מישראל אלא אלף למטה נאסר להם גיעולי כנענים וגם הוצרכו הזאת שלישי ושביעי לפי שנטמאו במגע כשהרגו את המדינים, ועוד לפי שנטמאו בהם מישראל כדכתיב ויצמד ישראל לבעל פעור. ועוד דלמא איקטיל חד ישראל מהי"ב אלף ומה שכתוב ולא נפקד ממנו איש היינו לדבר עבירה ומספק טומאה נמי הוצרכו הזאה. חזקוני.
[27] רמב"ן
[28] ת"י
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה