מקרא
דברים פרק א
(יח) וָאֲצַוֶּה אֶתְכֶם בָּעֵת הַהִוא אֵת כָּל הַדְּבָרִים הם החוקים והתורות הדרך אשר ילכו בה והמעשה[1] אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן:
(יט) וַנִּסַּע מֵחֹרֵב וַנֵּלֶךְ אֵת כָּל הַמִּדְבָּר באחד עשר יום שמו שנצטוו ללכת מהר חורב[2] הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא שמטיל יראה[3] הַהוּא אֲשֶׁר רְאִיתֶם דֶּרֶךְ הַר הָאֱמֹרִי כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ אֹתָנוּ כמבואר לעיל רב לכם שבת בהר הזה וגו' וַנָּבֹא עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ:
(כ) וָאֹמַר אֲלֵכֶם בָּאתֶם עַד הַר הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ נֹתֵן לָנוּ:
(כא) רְאֵה נָתַן יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ אֶת הָאָרֶץ עֲלֵה רֵשׁ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת שלא תהיו נשברים בלב כי לא יתייצב איש בפניכם[4]:
(כב) וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם אע"פ שהיו לכם ראשים ממונים עליכם לצרכי רבים באתם כלכם[5] וַתֹּאמְרוּ נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ הם ביקשו לבחור המרגלים ולזה לא הסכים האל יצעלה ואמר למשה שלח לך שהוא יבחר[6] וְיַחְפְּרוּ וירגלו כי החופר מחפש את מה שיש בסתר[7] לָנוּ אֶת הָאָרֶץ וְיָשִׁבוּ אֹתָנוּ דָּבָר אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נַעֲלֶה בָּהּ וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָבֹא אֲלֵיהֶן בתחילה[8]:
(כג) וַיִּיטַב בְּעֵינַי הַדָּבָר וָאֶקַּח מִכֶּם שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים אִישׁ אֶחָד לַשָּׁבֶט:
(כד) וַיִּפְנוּ וַיַּעֲלוּ הָהָרָה וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל וַיְרַגְּלוּ אֹתָהּ:
(כה) וַיִּקְחוּ בְיָדָם מִפְּרִי הָאָרֶץ וַיּוֹרִדוּ אֵלֵינוּ מצפון לדרום שהרי בדרום הארץ היו וַיָּשִׁבוּ אֹתָנוּ דָבָר וַיֹּאמְרוּ טוֹבָה הָאָרֶץ בפירותיה ושהיא זבת חלב ודבש[9] אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ נֹתֵן לָנוּ:
(כו) וְלֹא אֲבִיתֶם לַעֲלֹת ובזה נתגלתה רשעכם שהשליחות היתה את הדרך וכו' ולא אם לעלות או לאו[10] וַתַּמְרוּ אֶת פִּי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם:
(כז) וַתֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיכֶם בראותם כי יהושע וכלב יחזקו את לבם למלחמה, באו שאר המרגלים אל בני ישראל שלא בפני משה והוציאו דבה על הארץ שהיא ארץ אוכלת יושביה, וזהו ותרגנו באהליכם (פסוק כז) וגם העם לא יזכירו בפני משה הדבה הזאת, כי יכחישם שלא אמרו כן בתחלה[11] וַתֹּאמְרוּ בְּשִׂנְאַת יְקֹוָק אֹתָנוּ הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי לְהַשְׁמִידֵנוּ:
(כח) אָנָה לאן[12] אֲנַחְנוּ עֹלִים אַחֵינוּ הֵמַסּוּ אֶת לְבָבֵנוּ כלם בהסכמה אחת בטובת הארץ, אבל בחוזק העמים ההם המסו את לבבם[13] לֵאמֹר עַם גָּדוֹל וָרָם מִמֶּנּוּ עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצוּרֹת בַּשָּׁמָיִם וְגַם בְּנֵי עֲנָקִים רָאִינוּ שָׁם:
(ל) יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם הוּא יִלָּחֵם לָכֶם בשבילכם[15] כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה אִתְּכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֵיכֶם:
(לא) וּבַמִּדְבָּר אֲשֶׁר רָאִיתָ אֲשֶׁר נְשָׂאֲךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא אִישׁ אֶת בְּנוֹ בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֲלַכְתֶּם במדבר הגדול והנורא ואם היה רוצה להנקם מכם היה מניח אתכם ביד הנחשים והעקרבים במדבר[16] עַד בֹּאֲכֶם עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה:
(לב) וּבַדָּבָר הַזֶּה ניסי מדבר אשר נשאם ה' כאשר ישא איש את בנו שגם בדבר הזה[17] אשר עשה עמכם כל הגדולות והנוראות[18] אֵינְכֶם מַאֲמִינִם בַּיקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם בתמיהה, שיצליח אתכם וילחם לכם, כן אמרתי להם:
(לג) הַהֹלֵךְ שמא תאמרו - אם עשה כבר הרי נסתלק מכם, הרי בכל יום הוא הולך[19] לִפְנֵיכֶם בַּדֶּרֶךְ לָתוּר לָכֶם מָקוֹם לַחֲנֹתְכֶם בָּאֵשׁ לַיְלָה לַרְאֹתְכֶם בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ וּבֶעָנָן יוֹמָם:
נביא
זכריה פרק ו
א. וָאָשֻׁב וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה אַרְבַּע מַרְכָּבוֹת יֹצְאוֹת מִבֵּין שְׁנֵי הֶהָרִים, וְהֶהָרִים הָרֵי נְחשֶׁת - ראה במראה הנבואה, ארבע מרכבות סוסים(רמז על ממשלת ארבע מלכויות: בבל, מדי, יון ואדום ), היוצאים מבין שני הרי נחושת(רומז על חוזק המלכויות
ב. בַּמֶּרְכָּבָה הָרִאשֹׁנָה סוּסִים אֲדֻמִּים - רמז למלכות בבל, וּבַמֶּרְכָּבָה הַשֵּׁנִית סוּסִים שְׁחֹרִים - מלכות מדי ופרס.
ג. וּבַמֶּרְכָּבָה הַשְּׁלִשִׁית סוּסִים לְבָנִים - רמז למלכות יון, וּבַמֶּרְכָּבָה הָרְבִעִית, סוּסִים בְּרֻדִּים אֲמֻצִּים - רמז למלכות אדום המושלת עם מלכות ישמעאל. (לכך יש בסוסים אלו שני גוונים: ברודים - כתמים לבנים כצורת ברד, אמוצים - י"א כמראה הדשן.)
ד. וָאַעַן וָאֹמַר אֶל הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי מָה אֵלֶּה אֲדֹנִי - על מה רומזים מראות אלו.
ה. וַיַּעַן הַמַּלְאָךְ וַיֹּאמֶר אֵלָי, אֵלֶּה אַרְבַּע רֻחוֹת הַשָּׁמַיִם - אלה ארבע מלכויות המושלות בארבע רוחות השמים, יוֹצְאוֹת, מֵהִתְיַצֵּב עַל אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ - יוצאות מלפני ה' אדון הארץ, למשול בעולם.
ו. אֲשֶׁר בָּהּ הַסּוּסִים הַשְּׁחֹרִים - מלכות מדי ופרס, יֹצְאִים אֶל אֶרֶץ צָפוֹן - לכבוש את בבל, שמצפון להם, וְהַלְּבָנִים - מלכות יון, יָצְאוּ אֶל אַחֲרֵיהֶם - יצאה למשול, אחר מדי ופרס, וְהַבְּרֻדִּים יָצְאוּ אֶל אֶרֶץ הַתֵּימָן - ומלכות רומי, יצאה למשול בארץ תימן (דרום).
ז. וְהָאֲמֻצִּים יָצְאוּ וַיְבַקְשׁוּ לָלֶכֶת לְהִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ - וישמעאל שהלכו ובקשו גם הם ממשלה, וַיֹּאמֶר לְכוּ הִתְהַלְּכוּ בָאָרֶץ וַתִּתְהַלַּכְנָה בָּאָרֶץ - נתנה להם הרשות מאת ה' להתהלך בארץ, לכבוש ולמשול בארצות.
ח. וַיַּזְעֵק אֹתִי וַיְדַבֵּר אֵלַי לֵאמֹר - קרא אלי בקול גדול, ואמר לי, רְאֵה, הַיּוֹצְאִים אֶל אֶרֶץ צָפוֹן - מדי ופרס שיצאו לכבוש את בבל, הֵנִיחוּ אֶת רוּחִי בְּאֶרֶץ צָפוֹן - הניחו והרגיעו את כעסי על בבל, על שהרעו לישראל יותר מִדַי.
כתובים
איכה פרק ג
נ. עַד יַשְׁקִיף וְיֵרֶא ה' מִשָּׁמָיִם - עד שה' ישקיף ויראה את צרתי.
נא. עֵינִי עוֹלְלָה לְנַפְשִׁי מִכֹּל בְּנוֹת עִירִי - עיני עשו בכי יותר מבנות עירי (שדרך הנשים לבכות הרבה).
נב. צוֹד צָדוּנִי כַּצִּפּוֹר אֹיְבַי חִנָּם - צדו אותי אויבי כמו ציפור בלי סיבה.
נג. צָמְתוּ בַבּוֹר חַיָּי וַיַּדּוּ אֶבֶן בִּי - אסרו בבית כלא את נפשי ורגמוני באבן.
נד. צָפוּ מַיִם עַל רֹאשִׁי אָמַרְתִּי נִגְזָרְתִּי - צפו המים מעל ראשי וחשבתי שנכרתי מהעולם.
נה. קָרָאתִי שִׁמְךָ ה' מִבּוֹר תַּחְתִּיּוֹת - קראתי אל ה' מתחתית הבור.
נו. קוֹלִי שָׁמָעְתָּ אַל תַּעְלֵם אָזְנְךָ לְרַוְחָתִי לְשַׁוְעָתִי - ושמעת קולי ולא הכרתְתָ אותי, וגם עכשיו אל תעלם אזנך מלהקשיב לי ותעשה לי יותר טוב בשביל צעקתי.
נז. קָרַבְתָּ בְּיוֹם אֶקְרָאֶךָּ אָמַרְתָּ אַל תִּירָא - תמיד היית מתקרב אלי כשהתפללתי ואמרת לי לא לפחד.
נח. רַבְתָּ ה' רִיבֵי נַפְשִׁי גָּאַלְתָּ חַיָּי - ורבת עם מי שרב איתי, והצלת אותי.
נט. רָאִיתָה ה' עַוָּתָתִי שָׁפְטָה מִשְׁפָּטִי - ראית ה' את הצרות שעקמו אותי ולכן תשפט את משפטי.
ס. רָאִיתָה כָּל נִקְמָתָם כָּל מַחְשְׁבֹתָם לִי - ראית כל מה שנקמו בי כל מחשבותם רק להרע לי.
משנת ההלכה
מנהגי תשעת הימים פרק ג
א. אע"ג שאין אוכלים בשר בתשעת הימים, מ"מ בסעודת מצוה אוכלים בשר. ולפיכך המשתתף בסעודת ברית מילה או פדיון הבן רשאי לאכול בשר. אמנם היתר זה הוא רק למי שבין כה היה משתתף בסעודה זו, אבל מי שלא היה משתתף בשאר ימות השנה, ומגיע עתה רק למטרה זו של אכילת בשר, הרי הוא כעושה מצוה הבאה בעבירה.
ב. ובשבוע שחל בו נהגו שרק קרובי אבי הבן ואמו, ועשרה מוזמנים, אוכלים בשר וכו'.
ג. מי שנוהג לעשות סעודה בסיום מסכת, אם סיים בימים אלו מותר לאכול בשר בסעודת הסיום. וכן רשאים כל הקרואים לסעודה משום קירבה או רעות לאכול בה בשר, מפני שהיא סעודת מצוה, ואפילו אם לא השתתפו בלימוד המסכת. ומ"מ יהיו נוכחים בזמן הסיום.
ד. אמנם אין למהר לסיים מסכת בדוקא בימים אלו כדי לאכול בשר, אמנם יש שנהגו להקל בזה. ויש מקהילות ישראל שנהגו לעשות סיום בכל יום ויום, ואכלים בהם בשר.
ה. מותר מדינא ליטול צפרניו בתשעת הימים. ויש מחמירין בשבוע שחל בו. ולצורך שבת או לצורך טבילת מצוה מותר לכו"ע.
[1] רמב"ן
[2] אבע"ז רבינו בחיי
[3] ת"א ועיין רש"י שפי' שהיו בו נחשים כקורות. עקרבים כקשתות
[4] ספורנו
[5] ספורנו
[6] ספורנו
[7] אבע"ז
[8] אבע"ז
[9] רמב"ן
[10] ספורנו
[11] רמב"ן
[12] ת"א ת"י
[13] רמב"ן
[14] אבע"ז
[15] רש"י
[16] ספורנו
[17] אור החיים
[18] פי' ר' יוסף בכור שור
[19] פי' ר' יוסף בכור שור
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה