מקרא
במדבר פרק כח
(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(ב) צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל צוה להשלים תורת הקרבנות שיעשו כן בארץ כי במדבר לא הקריבו המוספים[1] וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לפי שהתמידין בכל יום, קורא אותם "לחם", לפי שהלחם תדיר בכל יום מכל המאכלים, כך התמידים תדירים מכל הקרבנות[2] לְאִשַּׁי הניתנין לאש על מזבחי רֵיחַ נִיחֹחִי מתקבל לפני לריח רצון[3] תִּשְׁמְרוּ שיהיו כהנים לוים וישראלים עומדים על גביו, מכאן למדו ותיקנו מעמדות[4] לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ שלא יפסוק בשום עניין, ולא תאמרו אם לא תקרב היום יהיו לו תשלומין למחר[5]:
(ג) וְאָמַרְתָּ לָהֶם תזהיר את הב"ד[6] זֶה הָאִשֶּׁה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַיקֹוָק כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה תְמִימִם שְׁנַיִם לַיּוֹם אזהרה שלא יקריב שאר בהמות או יותר מבני שנה או יותר משנים או בעלי מומים שאינם תמימים[7] עֹלָה תָמִיד:
(ד) אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר עד ארבע שעות זמניות מהנץ[8] וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם בין שני הערבים כלומר משתתחיל השמש לנטות לכיוון מערב וקודם ששקעה בצד מערב שהוא מאחר חצות:
(ה) וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה סֹלֶת חיטים וכל המנחות הבאות עם הקרבנות הרי הם מחיטים[9] לְמִנְחָה שבאה עם הקרבן ולא בפני עצמה[10] בְּלוּלָה בְּשֶׁמֶן כָּתִית הזית נדוך במדוכה וסוחטים אותו בידיים ואין עוצרים אותו בגת כדי שלא יתמצו בו השמרים.רְבִיעִת הַהִין ג' לוגין[11]:
(ו) עֹלַת תָּמִיד הָעֲשֻׂיָה בְּהַר סִינַי כאותה שנעשית בימי המלואים קודם שנעתק הכבוד מהר סיני אל המשכן[12] לְרֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה לַיקֹוָק:
(ז) וְנִסְכּוֹ יין רְבִיעִת הַהִין לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד בַּקֹּדֶשׁ בכלי שרת הַסֵּךְ על המזבח[13] נֶסֶךְ שֵׁכָר יין שאינו מזוג במים[14] לַיקֹוָק:
(ח) וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם כְּמִנְחַת הַבֹּקֶר וּכְנִסְכּוֹ תַּעֲשֶׂה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיקֹוָק: פ
(ט) וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת שְׁנֵי כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה תְּמִימִם וּשְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן וְנִסְכּוֹ:
(י) עֹלַת שַׁבַּת בְּשַׁבַּתּוֹ ואין יכול להשלימה בשבת אחרת[15] עַל עֹלַת הַתָּמִיד עולת התמיד תחילה ואחר כך עולת השבת[16] וְנִסְכָּהּ: ס
(יא) וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם תַּקְרִיבוּ עֹלָה לַיקֹוָק פָּרִים בְּנֵי בָקָר שְׁנַיִם וְאַיִל אֶחָד כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִם כולם עולות:
(יב) וּשְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לַפָּר הָאֶחָד וּשְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לָאַיִל הָאֶחָד:
(יג) וְעִשָּׂרֹן עִשָּׂרוֹן סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד עֹלָה רֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה לַיקֹוָק:
(יד) וְנִסְכֵּיהֶם חֲצִי הַהִין ששה לוגין, שההין שנים עשר לוגין[17] יִהְיֶה לַפָּר וּשְׁלִישִׁת הַהִין לָאַיִל וּרְבִיעִת הַהִין לַכֶּבֶשׂ יָיִן זֹאת עֹלַת חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה:
(טו) וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת לכפר על הנכנס בטומאה לבית המקדש או אוכל קדשים בטומאה לַיקֹוָק עַל עם עֹלַת הַתָּמִיד יֵעָשֶׂה וְנִסְכּוֹ של התמיד והמוסף אבל לא השעיר שאין לו נסכים[18]: ס
(טז) וּבַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ פֶּסַח לַיקֹוָק:
(יז) וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה חָג שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת יֵאָכֵל:
(יח) בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ אבל מלאכת אוכל נפש מותר[19]:
(יט) וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה עֹלָה לַיקֹוָק פָּרִים בְּנֵי בָקָר שְׁנַיִם וְאַיִל אֶחָד וְשִׁבְעָה כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה תְּמִימִם יִהְיוּ לָכֶם המנחות והנסכים דסולת שהתליעה פסולה, וכן שמן שרוי של שמרים כו' פסולים כבעל מום[20]:
(כ) וּמִנְחָתָם סֹלֶת בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים לַפָּר וּשְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים לָאַיִל תַּעֲשׂוּ:
(כא) עִשָּׂרוֹן עִשָּׂרוֹן תַּעֲשֶׂה לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד לְשִׁבְעַת הַכְּבָשִׂים:
(כב) וּשְׂעִיר חַטָּאת אֶחָד לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם:
(כג) מִלְּבַד עֹלַת הַבֹּקֶר אֲשֶׁר לְעֹלַת הַתָּמִיד תַּעֲשׂוּ אֶת אֵלֶּה:
(כד) כָּאֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַיּוֹם שִׁבְעַת יָמִים ולא תפחתו או תוסיפו כמו שנעשה בחג הסוכות לקמן[21] לֶחֶם אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיקֹוָק עַל עוֹלַת הַתָּמִיד יֵעָשֶׂה וְנִסְכּוֹ:
(כה) וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ ואעפ"כ קרבנו שוה לשאר ימי הפסח: ס
נביא
פתיחה לספר חגי
העשירי לתרי עשר הוא חגי הנביא שהתנבא בימי בית שני שנת 3480 בשנת ב' לדריוש, ועמו חגי זכריה ומלאכי והם הנביאים היחידים שמצינו שתנבאו באותה תקופה[22]
אך מצינו שהתנבא גם לאחר חורבן בית ראשון כמבואר פסיקתא דרב כהנא ( פיסקא טז, י – נחמו) א"ר חננה בריה דר' אבא בשמונה מקומות כת' יאמר אלהיכם, כנגד שמונה נביאים שנתנבאו לאחר בית המקדש, ואילו הן, יואל, עמוס, צפניה, חגי, זכריה, ומלאכי, יחזקאל, וירמיה.
כששלמו לחרבת ירושלם שבעים שנה הגיע זמן בנין הבית ואז באה הנבואה אל חגי שהיה בירושלם לעורר זרובבל לבנות הבית כי היו מתעצלים מפני השונאים שהיו משביתים מלאכתם אלה השנים ולא עוררה אותם רוח הקדש עד עתה לפי שלא נשלם הזמן כי לא מלאו לחרבת ירושלם ע' שנה עד עתה וכן אמר בעזרא והתנבי חגי נביאה וזכריה בר עדוא נביאיא על יהודאי די ביהודה ובירושלם בשום אלהי ישראל עליהון:
והתנבא בשנת שתים לדריוש על בנין הבית ביחד עם זכרי ומלאכי וכנאמר בנביא זכריה פ"ח פסוק ט "כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת תֶּחֱזַקְנָה יְדֵיכֶם הַשֹּׁמְעִים בַּיָּמִים הָאֵלֶּה אֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מִפִּי הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר בְּיוֹם יֻסַּד בֵּית יְקֹוָק צְבָאוֹת הַהֵיכָל לְהִבָּנוֹת" והנביאם אלו חגי זגריה ומלאכי. הנבואה הראשונה אמר לו הקב"ה לאמרה אל זרובבל ואל יהושע והנבואה השנית אמר לו לאמרה לעם[23]
בחדש התשיעי שהוא כסליו בכ"ד בו החלו לבנות ובו ביום היה דבר ה' ביד חגי הנביא לאמר לכהנים ולשאול אותם על הלכות טומאה וטהרה ואף על פי שכבר הקריבו קרבנות טרם זה כמה שנים כי מיום שעלו הראשונים העולים מהגולה כשהגיעו בעריהם בנו המזבח והקריבו עליו והיכל ה' לא יסד וי"ט שנה נבנה המזבח קודם בנין הבית ולמה לא שאלה כל השנים האלה מעת שהחלו להקריב קרבנות לפי שלא היה דבר הקרבנות קבוע עד היום שהחלו בבנין הבית[24]: ומבואר בירושלמי סוטה פרק ה ה"ב "ר' עקיבה תמן אמרין שתי שאילות שאלן חגי הנביא (פי' את הכנהנים) אחת השיבו אותו כראוי ואחת לא השיבו לו כראוי. (הוא שאל) הן ישא איש בשר קודש בכנף בגדו כנף תחילה (כלומר ראשון לטומאה) בשר קודש שיני (כלומר שני לטומאה) לחם ונזיד שלישי ויין ושמן ומאכל רביעי וכי יש רביעי בקודש? ויענו הכהנים ויאמרו לא. לא השיבו אותו כראוי שיש רביעי בקודש. ויאמר חגי אם יגע טמא נפש בכל אלה היטמא אם תהיה כנף טמא נפש ונגעה בכל אלה היטמא ויענו הכהנים ויאמרו יטמא השיבו אותו כראוי. ובמשנת רבי אליעזר (פרשה יד עמוד 271) פי' את שאלתו של חגי בלשון זו של כנף בגדו "כשצוה הקב"ה את חגי לשאול את הכהנים תורה, לא פתח להן תחלה אלא בציצית, שנ' ויהי דבר ה' אל חגי שנית, לאמר, בעשרים וארבעה לחדש, שאל נא את הכהנים תורה הן ישא איש בשר קדש בכנף בגדו, מפני מה הוא אומ', אלא להזכיר את הציצית. והיא שעמדה לישראל בימי חזקיה, שנ' מכנף הארץ זמירות שמענו. וכי יש כנף לארץ ואומ' שירה. אלא זו תפלת חזקיה וישעיה, שהיו מתפללין, והציצית על כתפיהן.
נקרא מלאך כמבואר בפסיקתא זוטרתא (לקח טוב ויקרא דף א עמוד ב) "משה נקרא מלאך שנאמר (במדבר כ) וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים. פינחס נקרא מלאך שנאמר (שופטים ב) ויעל מלאך ה' וגו'. חגי נקרא מלאך דכתיב (חגי א) ויאמר חגי מלאך ה' וגו'
על ידו כתב עזרא עזרא כתב ספר דברי הימים יחד עם זכריה ומלאכי[25] ומפיו יחד עם זכרי ומלאכי נאמר תרגום הנביאים שנכתב על ידי יונתן בן עוזיאל[26]
היה ממקבלי ומוסרי התורה כמבואר באבות דרבי נתן נוסחא ב פרק א "משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לשופטים ושופטים לנביאים ונביאים לחגי ולזכריה ולמלאכי חגי זכריה ומלאכי מסרו לאנשי כנסת הגדולה"
היה משלושת הנביאים שנפלה עליהם חרדה גדולה וברחו בהחבא כשראה דניאל את המראה[27] (המפורש בדניאל י)
כתובים
דברי הימים ב פרק לד
(לא) וַיַּעֲמֹד הַמֶּלֶךְ עַל עָמְדוֹ במקום המיוחד לעמידת המלך וַיִּכְרֹת אֶת הַבְּרִית לִפְנֵי יְקֹוָק לָלֶכֶת אַחֲרֵי יְקֹוָק וְלִשְׁמוֹר אֶת מִצְוֹתָיו וְעֵדְוֹתָיו וְחֻקָּיו בְּכָל לְבָבוֹ וּבְכָל נַפְשׁוֹ לַעֲשׂוֹת אֶת דִּבְרֵי התורהשנתונים ב- הַבְּרִית הַכְּתוּבִים עַל הַסֵּפֶר הַזֶּה: (לב) וַיַּעֲמֵד אֵת כָּל הַנִּמְצָא בִירוּשָׁלִַם וּבִנְיָמִן בתוך הברית הזו וַיַּעֲשׂוּ יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם כִּבְרִית אֱלֹהִים אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם ומאז והלאה עשו כדברי התורה: (לג) וַיָּסַר יֹאשִׁיָּהוּ אֶת כָּל הַתּוֹעֵבוֹת מִכָּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲבֵד מלשון עבודה אֵת כָּל הַנִּמְצָא בְּיִשְׂרָאֵל ומהי עבודה זו לַעֲבוֹד אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵיהֶם כָּל יָמָיו לֹא סָרוּ מֵאַחֲרֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם: פ
דברי הימים ב פרק לה
(א) וַיַּעַשׂ יֹאשִׁיָּהוּ בִירוּשָׁלִַם פֶּסַח לַיקֹוָק וַיִּשְׁחֲטוּ הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן כמשפטו שלא כמו חזקיה שעשה בחודש השני: (ב) וַיַּעֲמֵד הַכֹּהֲנִים עַל מִשְׁמְרוֹתָם שכל אחד היה במשמרת שלווַיְחַזְּקֵם לַעֲבוֹדַת בֵּית יְקֹוָק זרזם באזהרה לעשות את עבודת ה': (ג) וַיֹּאמֶר לַלְוִיִּם המבונים הַמְּבִינִים שמלמדים בינה לְכָל יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים לַיקֹוָק תְּנוּ אֶת אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ בַּבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל כפשוטו שהרי מנשה ואמון הסירו את הארון ושמו שם את פסיליהם במקום ולכן יאשיהו צווה להחזירו למקום. ואמרו חז"ל שצווה לגנוז את הארון כמו שעשה שלמה כדי שלא יקחו אותו לגולה עם ישראל אֵין לָכֶם מַשָּׂא בַּכָּתֵף ולאחר שתחזירו אותו למקום לא תצטרכו להתעסק עם שום עבודת משא אלא עַתָּה עִבְדוּ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם וְאֵת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בדבר הקרבנות: (ד) והכונו וְהָכִינוּ את עצמכםלְבֵית אֲבוֹתֵיכֶם כְּמַחְלְקוֹתֵיכֶם בִּכְתָב כפי שנתחלקתם אצל דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וּבְמִכְתַּב שְׁלֹמֹה בְנוֹ: (ה) וְעִמְדוּ בַקֹּדֶשׁ בעזרה של ביהמ"ק לִפְלֻגּוֹת בֵּית הָאָבוֹת בחלוקה שכל אחד עומד לבדו לבית אביולַאֲחֵיכֶם בְּנֵי הָעָם וַחֲלֻקַּת בֵּית אָב לַלְוִיִּם וגם הלווים יתחלקו לפי בתי אב: (ו) וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח וְהִתְקַדְּשׁוּ וטהרו את עצמכם וְהָכִינוּ וזרזו לַאֲחֵיכֶם לַעֲשׂוֹת את הפסחים כִּדְבַר יְקֹוָק בְּיַד מֹשֶׁה: פ (ז) וַיָּרֶם יֹאשִׁיָּהוּ לִבְנֵי הָעָם צֹאן כְּבָשִׂים וּבְנֵי עִזִּים הַכֹּל לַפְּסָחִים לְכָל הַנִּמְצָא בירושלים לְמִסְפַּר שְׁלֹשִׁים אֶלֶף וּבָקָר המיועד לשלמי חגיגה שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אֵלֶּה מֵרְכוּשׁ הַמֶּלֶךְ: ס
משנת ההלכה
א. אי זהו גמר מלאכתן של פירות , פירות שדרכם לאוספם בערימה משיעמיד ערימה, ואין שיעור לגודל הערימה. ובאבטיח שאין דרך להעמיד ערימה, משיסדיר אותו במקום שבו רגילים לשטוח הפירות אבטיח בצד אבטיח. (רמב"ם שם פ"ג ה"ח, חזו"א שם סי' ג ס"ק כה).
ב. ירק שדרכו לאוגדו, משיאגוד את כל האגודות שדעתו לאגוד ואפילו אם דעתו ליתנם אחר בכלי. ואם אינו אוגד, משימלא את הכלי שעתיד ליתנם שם. ואם דעתו למלאות ב' כלים, עד שימלא את שניהם. ואם אינו ממלא, הרי זה אוכל עראי עד שילקט כל צרכו. (רמב"ם שם ה"ט וחז"א שם ס"ק יט ושביעית סי' א ס"ק יט).
ג. יט. בשאר מינים שיעורו הוא כשהכניסו לכלי או אגדם למכירה או לתשמיש בביתו .
ד. כ. התבואה משימרח, ואי זהו ממרח תבואה שקצרה ודשה להפריד השיבולים והמוץ מן הגרעינים וזרה ברוח לנקותם ואח"כ צברם בגורן במקום אחד ומיפה פני הכרי של תבואה בסוף כל דבר כדרך שעושין כשגומרין כל מעשיה. ואם אינו ממרח עד שיעמיד ערימה. (שם הי"ג ובערוה"ש מעשרות סי' צו סעי' א).
ה. הגומר פירותיו של חבירו שלא מדעתו. וכן הקובע פירותיו באחד מן השישה דברים שקובעים למעשר שלא מדעתו הרי אלו טבלו למעשר. (רמב"ם שם ה"ז).
[1] רמב"ן
[2] פי' ר' יוסף בכור שור
[3] ת"י
[4] רש"י
[5] פי' ר' יוסף בכור שור ועיין ברבינו בחיי שכתב ועל דרך הפשט קרבני זה הדם, את לרבות מלח דכתיב (ויקרא ב, יג) על כל קרבנך תקריב מלח, לכך טובלין לחם המוציא במלח שהקרבן נקרא לחם, לחמי אלו אמורין, לאשי הניתנין לאש על מזבחי, תשמרו שיהיו כהנים לוים וישראלים עומדים על גביו, מכאן למדו ותיקנו מעמדות, במועדו כלומר בכל יום ויום הוא מועד התמידין, אבל בא לומר שלא יקדים כלום קודם עולת הבקר ולא יאחר כלום אחר עולת הערב, במועדו אפילו בשבת ואפילו בטומאה
[6] רש"י
[7] רבינו בחיי
[8] רבינו בחיי
[9] חזקוני
[10] רש"י
[11] חזקוני
[12] רבינו בחיי
[13] רש"י ת"י
[14] רמב"ן
[15] רש"י
[16] רבינו בחיי
[17] רבינו בחיי
[18] רש"י
[19] חזקוני
[20] משך חכמה
[21] רש"י
[22] מהרש"א ח"א סנהדרין צג:
[23] רד"ק חגי א ג
[24] רד"ק חגי ב
[25] רש"י דברי הימים א א
[26] מגילה ג.
[27] כמבואר במגילה ג: וסנהדרין צג: - צד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה