מקרא
פתיחה לספר דברים
הספר הזה ענינו ידוע שהוא משנה תורה, יבאר בו משה רבינו לדור הנכנס בארץ רוב מצות הצריכות לישראל ולא יזכיר בו דבר בתורת כהנים, לא במעשה הקרבנות ולא בטהרת הכהנים ובמעשיהם, שכבר ביאר אותם להם והכהנים זריזים הם לא יצטרכו לאזהרה אחר אזהרה אבל בישראל יחזור על המצות הנוהגות בהם, פעם להוסיף בהן ביאור, ופעם שלא יחזיר אותן רק להזהיר את ישראל ברוב אזהרות כמו שיבאו בספר הזה בעניני עבודה זרה אזהרות מרובות זו אחר זו בתוכחות, וקול פחדים אשר יפחיד אותם בכל עונשי העבירות:
ועוד יוסיף בספר הזה קצת מצות שלא נזכרו כלל, כגון היבום (להלן כה) ודין המוציא שם רע (להלן כב) והגרושין באשה (להלן כד) ועדים זוממין (להלן יט), וזולתן וכבר נאמרו לו כולן בסיני או באהל מועד בשנה הראשונה קודם המרגלים, כי בערבות מואב לא נתחדשו לו אלא דברי הברית כאשר נתפרש בו (להלן כח סט), ועל כן לא נאמר בספר הזה וידבר ה' אל משה לאמר צו את בני ישראל, או דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם מצוה פלונית אבל לא נכתבו המצות בספרים הראשונים שידבר עם יוצאי מצרים, כי אולי לא נהגו באותן המצות רק בארץ אף על פי שהן חובת הגוף כאשר בא בענין הנסכים (במדבר טו), או מפני שאינן תדירות לא הזכיר רק בבנים נוחלי הארץ.
וטרם שיתחיל בביאור התורה התחיל להוכיחם ולהזכיר להם עונותיהם, כמה ימרוהו במדבר וכמה התנהג עמהם הקדוש ברוך הוא במדת הרחמים, וזה להודיע חסדיו עמהם ועוד שיוכחו בדבריו שלא יחזרו לקלקולם פן יספו בכל חטאתם ולחזק לבם, בהודיעו אותם כי במדת רחמים יתנהג עמהם לעולם שלא יאמר אדם, לא נוכל לרשת את הארץ כי אין אדם אשר לא יחטא ומיד תהיה מדת הדין מתוחה כנגדנו ונאבד, ולכן הודיעם משה רבינו כי הקדוש ברוך הוא רחמן מלא רחמים, כי הסליחה והמחילה ממנו יתברך סיוע ועזר לבני אדם בעבודתו, וכענין שאמר הכתוב (תהלים קל ד) כי עמך הסליחה למען תורא.
דברים פרק א
(א) אֵלֶּה הַדְּבָרִים סמוך למיתתו סידר להם את התורה כדי שלא ישתכחו המצות אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל כי אלה הדברים שהוא מזכיר להם עכשיו נאמרו - בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה בערבות מואב מוֹל סוּף לאחר שגזר להם הקב"ה ים סוף בֵּין פָּארָן הר סיני שהוא עיקר נתינת התורה וּבֵין תֹּפֶל מרה, שהמים היו תפלים ולא יכלו לשתותם בלי תיקון (שם שם לו חק ומשפט" וְלָבָן וַחֲצֵרֹת שדה חצירות כמו בלשון המשנה שדה לבן וְדִי זָהָב אוהל מועד שהקרשים היו מצופים זהב לכך מנה אותם מקומות שנתנה בהם תורה שהוא רוצה לסדר, כי תורה מקומות מקומות נתנה[1]:
(ב) אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב כאן אומר להם משה קיצור דברים שנאמר במהלך אחד עשר יום שעשו מחורב עד שלוח המרגלים מקדש ברנע שהרי מיום שנשבע הקב"ה שלא יכנסו לארץ לא נתחדשה מצוה רק בשנת הארבעים[2]דֶּרֶךְ הַר שֵׂעִיר עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ ומכאן יש לכם להבין כי עוונותיכם גרמו להתעכב במדבר ארבעים שנה, שאילו לא כן היה הדרך מתקצר לכם ובעוונותיכם נתאחר[3]:
(ג) וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה בְּעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ חדש שבט ל"ז יום קודם מיתתו כי בז' באדר מת משה[4] בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֹתוֹ אֲלֵהֶם האיר להם כל התורה כולה עד הנה בכלל[5]:
(ד) אַחֲרֵי הַכֹּתוֹ אֵת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן וְאֵת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן[6] אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּעַשְׁתָּרֹת מקום צוקים וסלעים[7] בְּאֶדְרֶעִי שראו שנפלו לפניהם שני מלכים חזקים, והכירו שבחינם הניחו אבותם מלכבוש את הארץ, התחיל להוכיחם[8]:
(ה) בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ מוֹאָב הוֹאִיל רצה מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר באר להם עתה בשנת הארבעים כל המצוות ועיקר התורה הזאת שהיא עשרת הדברות, ולפי שהאבות שמעו אותן מפי הקב"ה חזר משה והשמיעם לבנים ושמעו אותן מפיו, ואף על פי שכבר ידעו זה מפי אבותיהם והאמינו בהם הנה נבואת משה מבוררת אצלם ומוחזקת בעיניהם, ומה שישמעו מפיו כאילו שמעו מפי עליון[9]:
(ו) יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ בְּחֹרֵב סיני[10] לֵאמֹר רַב לָכֶם שֶׁבֶת בָּהָר הַזֶּה היה קשה לפניו יתעלה העיכוב שלכם אפילו בהר הנבחר והנעלה כי הי' חפץ למהר להכניסם לארץ[11]:
(ז) פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם וּבֹאוּ הַר הָאֱמֹרִי אע"ג שלבסוף לא באו מתחלה דרך הר האמורי שהוא הר יהודה בדרום א"י משום דיושבי שעיר לא הניחו. אבל אם היו נכנסים אז לא היו מעכבים[12] וְאֶל כָּל שְׁכֵנָיו עמון ומואב והר שעיר[13] בָּעֲרָבָה בָהָר וּבַשְּׁפֵלָה וּבַנֶּגֶב וּבְחוֹף הַיָּם ארץ אשקלון ועזה וקסרי וחברותיהם אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַלְּבָנוֹן עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת:
(ח) רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם אֶת הָאָרֶץ בלא מלחמה בֹּאוּ מצוה לא יעוד והבטחה[14] וּרְשׁוּ אֶת יושבי[15] הָאָרֶץ ללא כלי זיין ורק בגלל חטא המרגלים נצטרכו למלחמה וכלי זיין[16] אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְקֹוָק לַאֲבֹתֵיכֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם:
(ט) וָאֹמַר אֲלֵכֶם בָּעֵת הַהִוא שבא יתרו וראה שלא יכולתי לעמוד[17] לֵאמֹר על ידי יתרו שאמר לי והקב"ה הסכים על ידו[18] לֹא אוּכַל לְבַדִּי שְׂאֵת אֶתְכֶם להיות דיין יחיד על כל האומה[19]:
(י) יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם וְהִנְּכֶם הַיּוֹם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב:
(יא) יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵכֶם יֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים מכח ברכתי וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם שיהיה זרעכם כעפר הארץ ללא מספר[20]:
(יב) אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי רמז משה רבינו להם שלשת הדברים שאמר ליתרו שהיה הוא עושה לעם והזכירן לישראל ברמז טָרְחֲכֶם כי טורח גדול היה ללמד ליוצאי מצרים החוקים והתורות ופירושם וביאורם וסודם[21] וּמַשַּׂאֲכֶםענין תפלה שמתפלל עליהם כשבקשו הבשר והמים וְרִיבְכֶם עניני המשפטים[22]:
(יג) הָבוּ בחרו לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם שהם חכמים ונבונים אנשי חיל יראי אלוקים אנשי אמת ושונאי בצע כאשר אמר יתרו[23] וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם:
(יד) וַתַּעֲנוּ אֹתִי וַתֹּאמְרוּ טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לַעֲשׂוֹת:
(טו) וָאֶקַּח אֶת רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידֻעִים וָאֶתֵּן אֹתָם רָאשִׁים עֲלֵיכֶם שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת וְשֹׁטְרִים לְשִׁבְטֵיכֶם לאכוף את ביצוע הדין[24]:
(טז) וָאֲצַוֶּה אֶת שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר את סדרי הדין[25] שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם כשהם שניהם לפניכם אז תשמעו טענותם, ולא זה שלא בפני זה, והוא לאו שלא יטעים האחד דבריו לדיין קודם שיבא חבירו[26] וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק פשרה שהוא משפט הבא מצדק[27] בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ שותפו לדירה שגר איתו:
(יז) לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט אזהרה לדיין שלא יהא קשה לזה ורך לזה כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן לֹא תָגוּרוּ לא תפחדו מִפְּנֵי אִישׁ כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא ואין לבעל הדין לשנוא את הדיין[28] וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם תַּקְרִבוּן אֵלַי וּשְׁמַעְתִּיו:
נביא
זכריה פרק ה
א. וָאָשׁוּב וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֶרְאֶה, וְהִנֵּה מְגִלָּה עָפָה - ראה במראה, מגילה עפה כלפי מעלה[29].
ב. וַיֹּאמֶר אֵלַי מָה אַתָּה רֹאֶה, וָאֹמַר, אֲנִי רֹאֶה מְגִלָּה עָפָה, אָרְכָּהּ עֶשְׂרִים בָּאַמָּה וְרָחְבָּהּ עֶשֶׂר בָּאַמָּה - השיב למלאך שרואה מגילה עפה, באורך עשרים אמה, ורוחב עשר אמות.
ג. וַיֹּאמֶר אֵלַי, זֹאת הָאָלָה הַיּוֹצֵאת עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ - זאת המגילה שכתוב בה, על הפורענות שתצא ותבוא בכל הארץ, כִּי כָל הַגֹּנֵב - כל איש הגונב מרעהו, מִזֶּה - מהפורענות הכתובה במגילה, כָּמוֹהָ נִקָּה - כמו הפורענות הזו, כך יבוא עליו וינקה מן העולם (ימות). וְכָל הַנִּשְׁבָּע - וכל איש הנשבע לשקר, מִזֶּה - מהפורענות הכתובה במגילה, כָּמוֹהָ נִקָּה - כמו הפורענות הזו, כך יבוא עליו וינקה מן העולם. (ימות)
ד. הוֹצֵאתִיהָ, נְאֻם ה' צְבָאוֹת - הוצאתי את הפורענות ממקומָהּ, וּבָאָה אֶל בֵּית הַגַּנָּב, וְאֶל בֵּית הַנִּשְׁבָּע בִּשְׁמִי לַשָּׁקֶר -ותבוא אל הגנב ואל הנשבע לשקר, וְלָנֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ - תשכון ותלון בתוך בתיהם, וְכִלַּתּוּ, וְאֶת עֵצָיו וְאֶת אֲבָנָיו - ותכלה אותו, ואת עצי ואבני ביתו.
ה. וַיֵּצֵא הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי - יצא מלפני זכריה, וַיֹּאמֶר אֵלַי שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, מָה הַיּוֹצֵאת הַזֹּאת - ושוב נראה לפניו, ואמר לו להתבונן על המראה היוצא לפניו.
ו. וָאֹמַר מַה הִיא - שאל זכריה את המלאך, מה הוא מראה זה שאני רואה, וַיֹּאמֶר -המלאך, זֹאת הָאֵיפָה הַיּוֹצֵאת - זאת מידת איפה, היוצאת לפניך במראה, וַיֹּאמֶר, זֹאת עֵינָם בְּכָל הָאָרֶץ -בזאת האיפה ושאר המידות, נתנו את עיניהם לרמות איש את רעהו בכל הארץ.
ז. וְהִנֵּה כִּכַּר עֹפֶרֶת נִשֵּׂאת - הנה עופרת במשקל כיכר, נישאת באויר מעל הארץ, וְזֹאת אִשָּׁה אַחַת יוֹשֶׁבֶת בְּתוֹךְ הָאֵיפָה - ואשה אחת ( האשה, רמז לעשרת השבטים), יושבת בתוך האיפה שבה יִמָדֵד עָנְשם, (במידת איפה פשעו, ובה ימדד ענשם)
ח. וַיֹּאמֶר - המלאך, זֹאת - האשה, הָרִשְׁעָה - היא משל לעשרת השבטים שהרשיעו ועבדו ע"ז, וַיַּשְׁלֵךְ אֹתָהּ אֶל תּוֹךְ הָאֵיפָה - והשליך את האשה לתוך מידת "איפה", להורות, שבה יימדד ענשה של האשה, (במידה שהרשיעה, שישבה בתוך האיפה מרצונה לרמות בה, באותה המידה יבוא ענשם) וַיַּשְׁלֵךְ אֶת אֶבֶן הָעוֹפֶרֶת אֶל פִּיהָ - והשליך את ככר העופרת הנישאת באויר (עופרת זו, היא משל לאבני המשקל ששקלו ברמאות איש לרעהו), שתישקע בתוך פיהָ של האשה. (משל לאורך ולצרות הגלות)
ט. וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא, וְהִנֵּה שְׁתַּיִם נָשִׁים יוֹצְאוֹת וְרוּחַ בְּכַנְפֵיהֶם, וְלָהֵנָּה כְנָפַיִם כְּכַנְפֵי הַחֲסִידָה - שתי הנשים, משל ליהודה ובנימין, שיוצאות מארצן ועפות עם כנפיים ככנפי חסידה, וַתִּשֶּׂאנָה אֶת הָאֵיפָה בֵּין הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמָיִם - ונושאות במעופן בין השמים לארץ את מידת האיפה, שאף הן יענשו במידת ובשיעור עוונם.
י. וָאֹמַר אֶל הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי אָנָה הֵמָּה מוֹלִכוֹת אֶת הָאֵיפָה - להיכן מוליכות הנשים את האיפה.
יא. וַיֹּאמֶר אֵלַי לִבְנוֹת לָה בַיִת בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר - לבנות להן בית בארץ בבל, וְהוּכַן - ששם מוכן לה מקום גלותה, וְהֻנִּיחָה שָּׁם עַל מְכֻנָתָהּ - וישארו וחלק מיהודה ובנימין לא ישובו לארץ, ויהיו מונחים בגלות בבל המוכנה להם.
כתובים
איכה פרק ג
לט. מַה יִּתְאוֹנֵן אָדָם חָי גֶּבֶר עַל חֲטָאָיו - מה יתאונן האדם רק על החטאים שהוא עושה שהם גרמו לו את הצרות.
מ. נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה וְנָשׁוּבָה עַד ה' - נחפש בדרכינו ונחקור מה פשענו ונשוב אל ה'.
מא. נִשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפָּיִם אֶל אֵל בַּשָּׁמָיִם - כשידינו מורמות אל ה' בתפילה נרים גם את הלב לשוב אל ה' בשמים.
מב. נַחְנוּ פָשַׁעְנוּ וּמָרִינוּ אַתָּה לֹא סָלָחְתָּ - אנחנו פשענו ומרדנו ולכן לא סלחת.
מג. סַכֹּתָה בָאַף וַתִּרְדְּפֵנוּ הָרַגְתָּ לֹא חָמָלְתָּ - עשית עלינו סוכה של כעס, ולא נדע לאן לברוח ורדפת אותנו,
הרגת ולא רחמת.
מד. סַכּוֹתָה בֶעָנָן לָךְ מֵעֲבוֹר תְּפִלָּה - עשית מחיצה של ענן שלא תעבור התפילה אליך.
מה. סְחִי וּמָאוֹס תְּשִׂימֵנוּ בְּקֶרֶב הָעַמִּים - מטולטלים ומאוסים שמת אותנו בין העמים.
מו. פָּצוּ עָלֵינוּ פִּיהֶם כָּל אֹיְבֵינוּ - פתחו עלינו אויבינו את פיהם לצחוק עלינו.
מז. פַּחַד וָפַחַת הָיָה לָנוּ הַשֵּׁאת וְהַשָּׁבֶר - כשנסנו מפני הפחד נפלנו בפחת (מלכודת) - מצרה לצרה, השממה והשבר.
מח. פַּלְגֵי מַיִם תֵּרַד עֵינִי עַל שֶׁבֶר בַּת עַמִּי - נהרות מים ירדו מעיני על הצרות של עם ישראל.
מט. עֵינִי נִגְּרָה וְלֹא תִדְמֶה מֵאֵין הֲפֻגוֹת - העינים זולגות דמעות ולא מפסיקות, כי הצרות לא נפסקות.
משנת ההלכה
מנהגי תשעת הימים
פרק ב
א. מיום ראש חודש אב עד התענית, ממעטים במשא ומתן של שמחה. כלומר אין קונים צרכי חופה וחתונה ותכשיטי כסף וזהב, אבל שאר משא ומתן של מסחר עושים כדרכם ואין חוששים.
ב. אין לתפור או לתקן בגדים חדשים, כמבואר לעיל (פ"א). ובמיוחד לצורך נישואין. אמנם מי שמתחתן מיד אחר תשעה באב, וזמנו מצומם ולא יספיק לקנות ולהכין הכל אחר תשעה באב, מותר לקנות או לתפור בימים אלו, וכן אם חושש שמא יתייקרו לאחר מכן, מותר.
ג. מותר להשחיר נעליו אפילו ע"י משחת נעליים בימים אלו, אמנם אין להבריקם, ולצורך שבת יש להתיר.
ד. יש להחמיר שלא לסייד או לצבוע את חדרי הבית, וכ"ש שלא להוסיף תוספת בניה בימים אלו, אמנם אם בונה לצורך מגורים ולא לתוספת נוי והרחבה, מותר אם צריך לבנות בימים אלו.
ה. קבלני בנין או שיפוצים מותר להם לבנות, ויש בזה משום מצות יישוב ארץ ישראל. ומ"מ מן הראוי להמנע מעבודות צבע וסיוד בימים אלו אלא אם כן יש בדבר הפסד ממוני גדול, ויש לעשות שאלת חכם בכל מקרה, שלא לתת תורת כל אחד בידו.
ו. אסור לנטוע נטיעה של שמחה, ולפיכך אין לנטוע עצי נוי מיוחדים שיש שמחה רבה בנטיעתם, אבל מותר לשתול דשא ופרחים ועצי פרי שאין ערך מיוחד או שמחה מיוחדת בנטיעתם בימים אלו, וכן מותר לעשות שאר עבודות גינון בימים אלו.
ז. מי ששותל גינה במקום שקודם לכן כלל לא היה, יש מקום להחמיר להמתין עד אחר התענית, כיון שאצלו הרי היא נטיעה של שמחה. ויעשה שאלת חכם.
ח. אסור לקנות בגדים חדשים או נעליים חדשות בימים אלו, ובכלל זה אסור לקנות טלית גדול, וה"ה בטלית קטן אלא אם כן אין לו. אמנם תפילין מותר לו לקנות אם צריך.
ט. מי שאין לו נעלי גומי או בד מותר לקנות כיון שאינו אלא לצורך התענית, אמנם מי שמתכנן ללובשם בקביעות אחר התענית כנעלי בית, יש לו להמנע מלקנות, ובכל מקרה יחדשם אם יכול, בשבת.
י. מותר לקנות בשר בתשעת הימים.
[1] פי' ר' יוסף בכור שור
[2] חזקוני
[3] רבינו בחיי
[4] פי' ר' יוסף בכור שור
[5] ספורנו
[6] עוג וסיחון אחים היו כמבואר בנדה סא א ועיי"ש במהרש"א
[7] רמב"ן
[8] פי' ר' יוסף בכור שור
[9] רבינו בחיי
[10] רבינו בחיי ועיין רמב"ן שסובר שהוא מקום ליד הר סיני שחנו שם
[11] העמק דבר
[12] העמק דבר
[13] רבינו בחיי
[14] רמב"ן
[15] ספורנו
[16] ת"י
[18] רבינו בחיי
[19] ת"י
[20] ת"י
[21] כנגד והודעתי את חוקי האלהים ואת תורותיו האמור בפ' יתרו
[22] אבע"ז רבינו בחיי ורמב"ן שכתב שזהו דרך הפשט ועיין בספורנו טרחכם. בקטטות הקורות בלתי תביעת ממון: ומשאכם. בצרכי רבים: וריבכם. בעניני הדין ותביעת ממון. וזה ספר להזכירם את פשעם שאע"פ שבשר אותם שיכנסו לארץ בלתי שום מלחמה שהיה ענינה רב התועלת והכבוד יותר מכל נכסיהם ועניניהם במדבר לא נמנעו מלעורר דברי ריבות איש על חבירו באופן שהוצרך למנות מדרגות שופטים עד שכל עשרה מהם היו צריכים לדיין פרטי ואין זה כי אם מרוע לב
[23] רמב"ן
[24] רבינו בחיי
[25] ת"י
[26] פי' ר' יוסף בכור שור
[27] רבינו בחיי
[28] חזקוני
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה