מקרא
במדבר פרק כד
(יח) וְהָיָה אֱדוֹם יְרֵשָׁה לחיות ולעופות המדבר, כאמרו וירשוה קאת וקפוד וְהָיָה יְרֵשָׁה שֵׂעִיר לישראל, שהוא מכלל קיני קניזי וקדמוני שלא תבנה עוד, ולא תהיה להם תקומה כשאר האומות שיחיו מהם, ונתן טעם לפי שהם -אֹיְבָיו אויבי ישראל, דכתיב (תהלים קלז ז) זכור ה' לבני אדום וגו' וְיִשְׂרָאֵל עֹשֶׂה חָיִל פירוש באמצעות איבוד אדום, ושאר בני שת יעשו ישראל חיל כאמרו ולאום מלאום יאמץ[1]:
(יט) וְיֵרְדְּ מִיַּעֲקֹב יהיה רודה בכל המלכיות שליט שיקום מיעקב[2] וְהֶאֱבִיד שָׂרִיד מֵעִיר מכל עיר, שלא ישאר שריד מכל עיר שבעולם[3]:
(כ) וַיַּרְא אֶת עֲמָלֵק שהיה בראש הפעור הנשקף על פני הישימון והביט כנגד ארץ עמלק היושב בהר ההוא וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר כי הוא עתה רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק כי בראש העמים יחשב, כי גבורים היו ואנשי חיל למלחמה ולולי כן לא עלה בלבו לבא להלחם בישראל ופתח תחילה בעמלק שהוא מזרע עשו ומזרעו באה לו המלחמה בראשונה ובאחרונה, היום היא מלכות רומי וְאַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אֹבֵד יותר מכולם, כמו שאמר (שם פסוק יד) כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים[4]:
(כא) וַיַּרְא אֶת הַקֵּינִי שראה את ארצם, כי עם עמלק היה יושב וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר בדרך עצה אֵיתָן מוֹשָׁבֶךָ שים מושבך במקום איתן ותרד מתוך עמלק פן תספה עמו[5] וְשִׂים בַּסֶּלַע קִנֶּךָ עם ישראל:
(כב) כִּי אִם יִהְיֶה לְבָעֵר קָיִן ואל תפחד בבואך בישראל כי אם תהיה לבער עמהם כי כאשר יגלו את ישראל יבערו את הארץ מיושב עַד מָה אַשּׁוּר עד מה יעלה ויגדל השבי אשר אשור תשבך, איננו נחשב לך כלום, כי לא תאבד כאשר היית אובד בעמלק תִּשְׁבֶּךָּ לא ישבה אותך לעולם כי תגאל מידו עם ישראל, ואם תהיה עם עמלק תהי אחריתך עדי אובד עמהם[6]:
(כג) וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר אוֹי מִי יִחְיֶה מִשֻּׂמוֹ אֵל על ישמעאל, שהרי בני קין מזרעו של ישמעאל הם. וישיבתן מלכות אשור. אמר בלעם, מכל שבעים לשון שברא הקב"ה בעולמו לא שם שמו אלא לישראל ולישמעאל, שנאמר (בראשית טז, יא) וקראת שמו ישמעאל, וכיון שהשוה הקב"ה שמו של ישמעאל לשמו של ישראל, אוי מי יחיה משמו אל, אוי מי יחיה בימיו[7]:
(כד) וְצִים ספינות גדולות כמו "וצי אדיר לא יעברנו". יצאו - מִיַּד כִּתִּים מן הרומיים וְעִנּוּ אַשּׁוּר אעפ"י שאשור יגדל כמו שאמר למעלה "עד מה אשור תשבך", אפי' הכי יענו אותם הרומיים וְעִנּוּ עֵבֶר עבר כל בני עבר הנהר, ישראל ובני יפת. וגם הוא רומי שיגדל ויחריב בית שני ועתה מושלים בכל העולם[8] וְגַם הוּא עֲדֵי אֹבֵד כי לא נפלה שום מלכות כמו כתים שהם בני רומי הקדמונים[9]:
(כה) וַיָּקָם בִּלְעָם כאשר כילה להתנבא נבואה זו קם על רגליו כי לא היה מתנבא מעומד כי אם נופל, דכתיב נופל וגלוי עינים. וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב לִמְקֹמוֹ חזר לקסמיו, כי לא התנבא אלא לפי שעה לכבודן של ישראל[10] וְגַם בָּלָק הָלַךְ לְדַרְכּוֹ בא לומר רשעות שלהם, שאחר שהלך כל אחד למקומו, הלך בלק למדין כדי לפתותם, והוא הפקיר בתו תחילה ובלעם הלך עמו לחזק הענין[11]: פ
במדבר פרק כה
(א) וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב:
(ב) וַתִּקְרֶאןָ לָעָם לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן וַיֹּאכַל הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ ישראל ומואב[12] לֵאלֹהֵיהֶן:
(ג) וַיִּצָּמֶד שנצמדו איש ואשה יִשְׂרָאֵל נצמדו עמם לדת פעור[13] לְבַעַל פְּעוֹר וַיִּחַר אַף יְקֹוָק בְּיִשְׂרָאֵל שלח בהם מגיפה[14]:
(ד) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה קַח כדי לשפוט את החייבים מיתה אֶת כָּל רָאשֵׁי הָעָם את שופטי ישראל וְהוֹקַע וסקול ואח"כ תלה אוֹתָם את העובדים החייבים מיתה[15] לַיקֹוָק לקדש שם שמים נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ שיתקדש ה' בפרהסיא, כמו שחללוהו בפרהסיא וְיָשֹׁב חֲרוֹן אַף יְקֹוָק מִיִּשְׂרָאֵל:
(ה) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל שֹׁפְטֵי יִשְׂרָאֵל הִרְגוּ אִישׁ אֲנָשָׁיו שיהרגו השופטים כל הנצמדים, כל ב"ד וב"ד ידון את שבטו ואת אלפו[16] הַנִּצְמָדִים לְבַעַל פְּעוֹר:
(ו) וְהִנֵּה אִישׁ לא רצה הכתוב להזכיר הרשע הזה בשמו שהיה סיבת המגפה עד שנעשית בו נקמה ועד שנתן לפנחס שכרו, ואז הזכירם בשמם[17] מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל מהחשובים וגדולי התורה[18] בָּא וַיַּקְרֵב אֶל אֶחָיו אֶת הַמִּדְיָנִית להזנותה. כדכתיב לא תקרבו לגלות ערוה[19] לְעֵינֵי מֹשֶׁה וּלְעֵינֵי כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לא חלק כבוד לשמים ולבריות[20] וְהֵמָּה בֹכִים פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד על שאמר משה הרגו איש אנשיו והוקשה להם להרוג את קרוביהם[21] ומפני המגפה שהתחילה בהם חרון אף של מקום[22]:
(ז) וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וכולם לא ראו והלא לעיני משה ולעיני כל עדת בני ישראל אלא ראה מעשה ונזכר הלכה שהבא על ארמית קנאים פוגעים בו א"ל משה קריינא דאגרתא איהו להוי פרוונקא מיד - וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה מהיכן עמד אלא שהיו נושאים ונותנים בדבר אם הוא חייב מיתה אם לא עמד מתוך העדה ונתנדב[23] וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ:
(ח) וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֻּבָּה האהל וַיִּדְקֹר אֶת שְׁנֵיהֶם אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל כמשפט ההלכה, שקנאים פוגעים בו וְאֶת הָאִשָּׁה אע"ג שאינה חייבת מיתה ואינה מצווה, כיון שהיא גויה אפשר שדן בה משפט הבהמה דכתיב (ויקרא כ טו) ואת הבהמה תהרוגו, וכתיב (יחזקאל כג כ) אשר בשר חמורים בשרם[24] אֶל קֳבָתָהּ אל נקובתה[25] וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
(ט) וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף והנכון בעיני[26] בענין הפרשה, כי מתחלה נאמר (בפסוק ג) ויצמד ישראל לבעל פעור ויחר אף ה' בישראל, כי יצא הקצף מלפני ה' החל הנגף והשם ברחמיו אמר למשה, שישפטו השופטים ויתלו הנצמדים ולא יספה האף צדיק עם רשע, ומשה צוה כן לשופטים וכאשר נאספו כל העדה פתח אהל מועד לעשות כדבר משה ועוד הנגף הווה בהם, והנה העז השמעוני הזה ויקרב אל אחיו את המדינית למרוד במשה ובשופטים ולעשות כן בפרהסיא אהל מועד לעשות כדבר משה ועוד הנגף הווה בהם, והנה העז השמעוני הזה ויקרב אל אחיו את המדינית למרוד במשה ובשופטים ולעשות כן בפרהסיא, כי נשיא וגדול היה ורבים עוזרים לו, או כמו שאמרו רבותינו (סנהדרין פב) שאמרו לו שבטו אנו נדונין מיתה ואתה שותק והנה התחילו משה והשופטים לבכות, ויעמד פנחס ויפלל ותעצר המגפה ולא נדון אחד מכל העם ביד השופטים, כי השם אמר (פסוק ד) והוקע אותם וישוב חרון אף ה' מישראל, וכבר שב אפו, ולכך לא הזכיר הכתוב "ויעשו כן שופטי ישראל": פ
סליק פרשת בלק
נביא
צפניה פרק א
א. דְּבַר ה' אֲשֶׁר הָיָה, אֶל צְפַנְיָה בֶּן כּוּשִׁי בֶן גְּדַלְיָה בֶּן אֲמַרְיָה בֶּן חִזְקִיָּה, בִּימֵי יֹאשִׁיָּהוּ בֶן אָמוֹן מֶלֶךְ יְהוּדָה - שלושה נביאים התנבאו בימי יאשיהו: ירמיהו (ברחובות), חולדה (לנשים), וצפניה (בבתי כנסיות).
ב. אָסֹף אָסֵף כֹּל מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה נְאֻם ה' - אֲכלֶה את כל היושבים באדמת א"י.
ג. אָסֵף אָדָם וּבְהֵמָה, אָסֵף עוֹף הַשָּׁמַיִם וּדְגֵי הַיָּם, וְהַמַּכְשֵׁלוֹת אֶת הָרְשָׁעִים - העוונות שהם מכשול - יכרתו עם הרשעים, וְהִכְרַתִּי אֶת הָאָדָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה נְאֻם ה' :
ד. וְנָטִיתִי יָדִי עַל יְהוּדָה וְעַל כָּל יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלָם- אטה את ידי להכות את אנשי יהודה ויושבי ירושלים, וְהִכְרַתִּי מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה, אֶת שְׁאָר הַבַּעַל - ואכרית משם, את הע"ז, עד שלא ישאר לה שארית, (שיאשיהו, הכרית את עבודת הבעל, ורק שארית ממנה נשאר). אֶת שֵׁם הַכְּמָרִים עִם הַכֹּהֲנִים - ועד שלא ישאר שם (כל זֵכֶר), לכמרים ולכהנים, המשרתים את הע"ז.
ה. וְאֶת הַמִּשְׁתַּחֲוִים עַל הַגַּגּוֹת, לִצְבָא הַשָּׁמָיִם - וכן, אכרית את העובדים והמשתחווים על הגגות - לצבא השמים, (שמש ירח וכוכבים), וְאֶת הַמִּשְׁתַּחֲוִים הַנִּשְׁבָּעִים לַה', וְהַנִּשְׁבָּעִים בְּמַלְכָּם - וכן, את הנשבעים בשם ה', ואחר כך, (לחזק את שבועתם) נשבעים בשם הע"ז, שהיא כמלך עליהם.
ו. וְאֶת הַנְּסוֹגִים מֵאַחֲרֵי ה' - ואת אלו שנסוגו מדרך ה', (שהפכו את פניהם שהיה לפני ה' - ונסוגו לאחור), וַאֲשֶׁר לֹא בִקְשׁוּ אֶת ה' וְלֹא דְרָשֻׁהוּ - ואת אלו, שמעולם לא בקשו את ה'.
ז. הַס מִפְּנֵי ה' אלוקים - שתקו מפני ה', העומד להביא עליכם את יום הפורענות, כִּי קָרוֹב יוֹם ה' - כי קרוב יום הפורענות לבוא, כִּי הֵכִין ה' זֶבַח, הִקְדִּישׁ קְרֻאָיו - כי הכין כבר ה', את הזבח להריגה (הרשעים), וזימן את חילותיו - להרוג בכם.
ח. וְהָיָה בְּיוֹם זֶבַח ה' - ביום הפורענות, וּפָקַדְתִּי עַל הַשָּׂרִים וְעַל בְּנֵי הַמֶּלֶךְ, וְעַל כָּל הַלֹּבְשִׁים מַלְבּוּשׁ נָכְרִי - אזכור להעניש, את השרים ובני המלך הרשעים, ואת כל הלובשים בגדים - כבגדי הגויים.
ט. וּפָקַדְתִּי - אזכור להעניש, עַל כָּל הַדּוֹלֵג עַל הַמִּפְתָּן בַּיּוֹם הַהוּא - על עבדי המלך והשרים, שהיו מדלגים במהירות, על מפתני בתי העם (מדרגה שבפתחי הבתים), לגזול ממונם הַמְמַלְאִים בֵּית אֲדֹנֵיהֶם חָמָס וּמִרְמָה - וממלאים את בתי אדוניהם עושר, מהחמס שגזלו במרמה .
כתובים
דברי הימים ב פרק לג
(ו) וְהוּא הֶעֱבִיר אֶת בָּנָיו בָּאֵשׁ בְּגֵי בֶן הִנֹּם עבודת המולך וְעוֹנֵן וְנִחֵשׁ וְכִשֵּׁף וְעָשָׂה אוֹב וְיִדְּעוֹנִי ומעשי כשפים ו- הִרְבָּה לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק לְהַכְעִיסוֹ: (ז) וַיָּשֶׂם אֶת פֶּסֶל הַסֶּמֶל הצורה אֲשֶׁר עָשָׂה בְּבֵית הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר אָמַר אֱלֹהִים אֶל דָּוִיד וְאֶל שְׁלֹמֹה בְנוֹ בַּבַּיִת הַזֶּה וּבִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָשִׂים אֶת שְׁמִי לְעֵילוֹם לעולם: (ח) המשך דברי הקב"ה שאמר לדוד ולשלמה וְלֹא אוֹסִיף לְהָסִיר אֶת רֶגֶל יִשְׂרָאֵל מֵעַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הֶעֱמַדְתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם רַק אִם יִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוִּיתִים לְכָל הַתּוֹרָה וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים בְּיַד מֹשֶׁה: (ט) וַיֶּתַע מְנַשֶּׁה אֶת יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם הוליך אותם בדרך תועה לַעֲשׂוֹת רָע יותר מִן הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִשְׁמִיד יְקֹוָק מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: פ (י) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מְנַשֶּׁה וְאֶל עַמּוֹ ע"י הנביאים וְלֹא הִקְשִׁיבוּ: (יא) וַיָּבֵא יְקֹוָק עֲלֵיהֶם אֶת שָׂרֵי הַצָּבָא אֲשֶׁר לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיִּלְכְּדוּ אֶת מְנַשֶּׁה בַּחֹחִים טבעת ששמים בלחיים של הבהמה להוליך אותה וַיַּאַסְרֻהוּ בַּנְחֻשְׁתַּיִם שלשלאות של נחושת וַיּוֹלִיכֻהוּ בָּבֶלָה: (יב) וּכְהָצֵר מלשון צרה לוֹ חִלָּה פנה בתפילה אֶת פְּנֵי יְקֹוָק אֱלֹהָיו וַיִּכָּנַע מְאֹד מִלִּפְנֵי אֱלֹהֵי אֲבֹתָיו: (יג) וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו וַיֵּעָתֶר לוֹ קיבל את תפילתו וַיִּשְׁמַע תְּחִנָּתוֹ וַיְשִׁיבֵהוּ יְרוּשָׁלִַם לְמַלְכוּתוֹ וַיֵּדַע מְנַשֶּׁה כִּי יְקֹוָק הוּא הָאֱלֹהִים: (יד) וְאַחֲרֵי כֵן בָּנָה חוֹמָה חִיצוֹנָה לְעִיר דָּוִיד מַעְרָבָה לְגִיחוֹן בַּנַּחַל ממערב מי הגיחון שהולך בנחל ומשם משך את החומה שתבוא וְלָבוֹא בְשַׁעַר הַדָּגִים ומשם הלך וְסָבַב לָעֹפֶל שם מגדל וַיַּגְבִּיהֶהָ מְאֹד וַיָּשֶׂם שָׂרֵי חַיִל בְּכָל הֶעָרִים הַבְּצֻרוֹת בִּיהוּדָה: (טו) וַיָּסַר אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר וְאֶת הַסֶּמֶל מִבֵּית יְקֹוָק וְכָל הַמִּזְבְּחוֹת אֲשֶׁר בָּנָה בְּהַר בֵּית יְקֹוָק וּבִירוּשָׁלִָם וַיַּשְׁלֵךְ חוּצָה לָעִיר ולא שברם וגנזם מן העין ולכן נכשל בהם בנו בהמשך:
משנת ההלכה
א. בית שקובע את הטבל מן התורה לחיוב תרומות ומעשרות הוא שיכניסנו דרך הבית שער כלומר דרך כניסה רגילה לבית, שנאמר ואכלו בשעריך. אבל אם הכניס תבואתו דרך ארובה שבגג או דרך חלונות הבית, או שהכניסו דרך פתח צדדי לבית פטור מן התרומה ומן המעשרות אפילו מדרבנן. (רמב"ם שם ה"א). וי"א, שרק בתבואה שנגמרה מלאכתה בתוך החצר נקבע ע"י מה שנכנס בשער הבית. אבל בתבואה שנגמרה מלאכתה חוץ לחצר אינה נקבעת מן התורה אלא אם הכניסה דרך שער החצר ושער הבית. אבל אם לא הכניסם דרך שער החצר אע"ג שהכניסו דרך שער הבית, אינו נקבע מן התורה. (תוס' ב"מ פח ע"א ד"ה ור"ש מעשרות פ"ג מ"ה).
ב. בית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות אינו קובע מדאורייתא אבל מדרבנן קובע . (שם ה"ג).
ג. הגגות אינן קובעין אע"פ שהבית שלמטה קובע. ואם לא היה בגג ארבע אמות על ארבע אמות כגון שהיה הבית משופע ועולה, אינו פוטר מן המעשר אלא הרי גג זה כמקצת אויר הבית. (רמב"ם שם).
[1] ספורנו אור החיים
[2] רשב"ם ת"י
[3] רמב"ן
[4] רמב"ן רבינו בחיי
[5] רמב"ן
[6] רמב"ן
[7] רבינו בחיי
[8] פי' ר' יוסף בכור שור
[9] העמק דבר
[10] רבינו בחיי
[11] שפתי כהן
[12] רבינו בחיי
[13] אבע"ז רבינו בחיי
[14] רשב"ם
[15] רש"י
[16] רמב"ן
[17] רבינו בחיי
[18] העמק דבר
[19] רשב"ם
[20] רבינו בחיי
[21] חזקוני
[22] רבינו בחיי
[23] פי' הרא"ש
[24] אור החיים
[25] חזקוני
[26] רמב"ן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה